פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שילוב ריטלין עם SSRI , עלול לגרום תיאורתית לאינטרקציה ולעלות את רכוז ה SSRI בדם ותופעות לוואי..
הטיפול וקביעת מינון ריטלין נקבע על פי תוצאות, פחות משקל אצל מבוגרים, מרכיב של תפקוד כבד וכליות, ..
יש צורך להתיעץ עם רופא מטפל , ניטור לחץ דם, דופק , אקג..
יש להיוועץ עם רופא מטפל, אשר בידיו כל המידע הרפואי הרלוונטי.

בהמשך לשאלה מקודם..אולי מומלץ להמשיך בינתיים עם חצי כדור ?

שלום ליה.

כדאי לחזור לרופא המטפל, כי הוא מכיר אותך טוב יותר ויוכל להעריך נכון יותר מה צריך לעשות.

הרופאים ישמחו לתת תשובה, אך היא ממש זמנית ומן הסתם היא תתן הערכה של מה שבדרך כלל צריך לעשות במצב כזה, אך צריך לדעת שתמיד יכולות להיות חריגות, ולכן כדאי לפנות לרופא המטפל.

כל טוב,
שמוליק.

ניתן לרדת לחצ כדור לעוד שבוע
חשוב ליטול בזמנים קבועים לאחר אוכל..
אסור ליטול על בטן ריקה.

שלום מלי.

אינני רופא, ולכן קחי את דבריי בעירבון מוגבל.

ריטלין היא תרופה שמגבירה את הפעילות של המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטר) דופאמין.

סכיזופרניה היא מחלה שאחד התסמינים הפיסיולוגיים שלה הוא פעילות יתר של דופאמין, ולכן יכול להיות שמינונים גבוהים של ריטלין יכולים לגרום לסכיזופרניה, אך אני מניח שבמינונים שניתנים על פי המלצת הרופא, קרוב לוודאי שלא צריך לחשוש לסכיזופרניה.

קופאין גם כן מגביר את הפעילות של הדופאמין, ולכן רצוי להימנע מקופאין, אך מדובר במינונים די נמוכים. עובדה, שמדובר בסם שנמצא בקפה בקולה וכיו"ב וניתן לצרוך אותו באופן די חופשי...

כל טוב,
שמוליק.

סוכרת , תופעת לוואי בדר'כ לאחר שימוש ממושך במינון גבוה.
יש צורך למעקב מסודר, בדיקות דם, ניטור משקל וכן BMI ..
הסוכרת בדר'כ לאחר עליה בשומנים בדם ומשקל הגוף..

מצב נדיר: אם יש שתייה מרובה מוגזמת, השתנה מרובה קיצונית ומצב בילבולי, מצב חירום , חובה לפנות מיד לחדר מיון, נכון לגבי כמעט כל תרופה נוגדת פסיכוזה חדשה..

שגורמים לעלייה במשקל. אם אתה מעוניין לקחת כדורים ללא עלייה במשקל, דבר ראשון תבקש מהפסיכיאטר כדור שאינו משמין, ותעשה חיפוש באינטרנט כדי לבדוק האם משמין או לא, כדי לאמת זאת. לא ברור למה מותר להם לרשום כדורים שגורמים לתופעת לוואי של עלייה במשקל, שזה גורם נזקים אחרים מעבר למחלה. כאשר מפסיקים את הכדור, המצב חוזר לקדמותו. זה גם קצת בעייתי לבדוק מה גורם לעלייה במשקל כשאוכלים כל מה שאתה רוצה ולא עושים פעילות גופנית.

שלום ליאור.

אינני רופא.

עד כמה שידוע לי התרופות אינן פוגעות במטבוליזם. הן גורמות לתיאבון מוגבר, ולכן גורמות לאכילת יתר שהיא גורמת להשמנה.

יכול להיות שאכילת היתר נובעת גם מסיבות פסיכולוגיות. הרבה פעמים אכילה היא אקט מנחם...

אני מניח שהרופאים יגידו שצריך לשמור על תזונה נכונה ופעילות גופנית. עם תרופות שפוגעות בתיפקוד - קשה מאוד לעשות פעילות גופנית...

יכול להיות שתימצא תרופה שלא תגרום לך להשמנה; לא ניתן להסתמך במאת האחוזים על המידע על התרופה פועלת בצורה שונה על מטופלים שונים.

על כל פנים, ניתן לטפל ב O.C.D. גם באמצעים פסיכולוגיים שיכולים להיות הרבה יותר יעילים מתרופות. אם אותי הצליחו להוציא מסכיזו-אפקטיב באמצעות פסיכותרפיה, אז כנראה שזה אפשרי עבור O.C.D. שנחשבת להפרעה "קלה" יותר.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

ייתכנו חלק מהתופעות הנ''ל.
חובה מעקב גופני, בדיקות דם כולל אקג.
באם יהיה שינו תרופתי, סביר להניח שרוב תופעות הלוואי ייפחתו או יעלמו.

בלקיחה של התרופה כמה שנים הגוף לא יכול ללמוד את זה ולהגיב ככה גם ללא התרופה?
פשוט אם יש שיבוש בחילוף חומרים לכמה שנים, זה משהו שיכול להיעלם עם הפסקה בתרופה?
תודה רבה!

תיאורתית לא אמור להיות בעיה.

לא רק כדורים נגד דיכאון משנים דפוסי חלומות הרבה כדורים פסיכיאטריים עושים את זה מה הסיבה לכך אינני יודע אבל כדורים אנטי פסיכוטיים גרמו לי לחלומות משונים אחר כך זה חזר לקדמותו ( לא זוכר את החלומות שלי )
אני מכיר מישהו שהתלונן שהתרופות נגד סכיזופרניה שלו עושות לו סיוטים

שלום רונן ואלי.

וואלה, אני נזכר שכשאר הייתי במחלקה הסגורה היו לי כל מיני חלומות מפחידים.
הזיכרון די מעומעם...

מה שבטוח, זה לא קשור לתרופות אנטי-דיכאוניות שעדיין לא הייתי מקבל. יכול להיות שזה קשור לתרופות האנטי-פיסכוטיות (אולי לדקינט), ויכול להיות שזה נבע מסיבות פסיכולוגיות.

מעניין אותי לראות את התגובה של הרופאים.

שמוליק.

שלום רון.

לא ברור האם אתה מטופל רק בתרופות או שאתה מקבל גם טיפול פסיכולוגי.

טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

טיפול פסיכולוגי בבעייה יכול להוביל למצב שבו לא יהיה צורך בתרופה.

יכול להיות שאחרי מאמצים, יצליחו להתאים לך תרופה עם תופעות לוואי נסבלות, אבל יכול להיות גם שלא...


כל טוב,
שמוליק.

שמוליק שלום,
מההמלצות שלך ניתן להבין בטעות, שטיפול פסיכולוגי עשוי לפתור את הבעיה של החולה.
זה בפירוש לא נכון והשמעת דעה כזו על בסיס יומיומי עלולה להזיק (מבלי שהתכוונת לכך כמובן).
יותר נכון הוא: טיפול תרופתי הנו הכרחי, ולידו מומלץ מאוד להוסיף גם טיפול פסיכולוגי על מנת לתמוך בטיפול התרופתי ולתת למטופל כלים לעתיד להתמודד עם בעיותיו לשיפור איכות חייו.
שבוע טוב

פעם בשבוע אתה בא לוקח 2000 שקל לא יהיו לך שום בעיות נפשיות.
אני חושב להציע לרופא שלי את זה

שהמטופלים עושים טיפול במזומנים לפסיכיאטרים ולא להיפך...

שלום רב.

דברייך נכונים. טיפול פסיכולוגי אינו מתיימר לפתור את כל הבעיות הנפשיות שבעולם, וגם הטיפול התרופתי נחוץ.

מי שטוען שהוא סובל מתופעות לוואי של הטיפול התרופתי, כמו במקרה המדובר - ניתן להציע לו לנסות לפתור את הבעייה באמצעים פסיכולוגיים כך שייתכן שלא יהיה צורך בטיפול התרופתי.

הייתה לי חוויה אישית מאוד לא נעימה של סבל מתופעות לוואי של טיפול תרופתי מתרופות אנטי-פסיכוטיות, והבעייה נפתרה לגמרי בטיפול פסיכולוגי, כך שאני רואה חשיבות מרובה לומר למי שסובל מתופעות לוואי של טיפול תרופתי, שניתן להימנע מהסבל ע"י טיפול פסיכולוגי.

אני מבין מתגובות אחרות שלך כאן בפורום שיש לך נסיון טוב עם הטיפול התרופתי, ואני בטוח בכנות דברייך. כפי שכתבתי בדיון ההוא, לא צריך לעשות הכללות לאף אחד מהכיוונים.

השאלה האם צריך טיפול תרופתי או לא דורשת שיקול דעת של כל מקרה לגופו.


שבוע טוב גם לך,
שמוליק.

צריך לבדוק האם זה קשור לתרופה או שיש סיבה אחרת. הרבה פעמים חושבים שזו ת.לואי של התרופה וכשבודקים מגלים שאין קשר.....מומלת שתיגש לפסיכיאטר שלך לבירור וטיפול.

שלום ד"ר פרס וינשטוק.

אינני חולק על דברייך, ובוודאי כשאני בסך הכל סטודנט שנה א' במחלקה לפסיכולוגיה, וגם זה לא היה קורה בלי דחיפה של ד"ר דוידאור...

נראה לי שהמקור לגישה הזו נובע מכך שבמהלך האישפוז שלי בשלוותה, לאורך כל הדרך אמרו לנו שחייבים תרופות, ושה"זומביות" היא תסמינים שליליים של המחלה.

לדעתי, צריך לומר את כל האמת; יכול להיות שזה לא קשור לתרופות, ויכול להיות שזה קשור לתרופות.

על פי ההתרשמות שלי, ישנם הרבה מטופלים שמרגישים שהם סובלים מ"זומביות" ועל פי הרגשתם זה נובע מהתרופות. ועל זה נאמר "יודע לב מרת נפשו".

כנראה שבגלל זה, יש לי נטייה חזקה לשלוח אצבע מאשימה כלפי התרופות.

ישנה עוד נקודה חשובה; ניתן לנצח את המחלות ע"י טיפול פסיכולוגי. זה אחד מהמסרים שחשוב לי להעביר, הן לרופאים והן למטופלים. גם הרופאים צריכים להיות מודעים ליכולות המופלאות של הטיפול הפסיכולוגי. כל הרופאים שעונים כאן בפורום מטפלים בפועל גם טיפולים פסיכולוגיים, וצריך להאמין בכוחם של הטיפולים האלה לרפא גם מחלות קשות כסכיזופרניה. כמובן שצריך להפעיל שיקול דעת של כל מקרה לגופו, אבל זה אפשרי.

כל טוב,
שמוליק.

אני לא יודע למה,אבל יש בך משהו מטריד.

כאילו אני רואה שאתה מנסה לעזור והכל.

אבל משום מה משהו נורא מפריע לי בך.
לא ממש מצליח להשים על זה את האצבע אבל.

הייתי חייב להוציא את זה החוצה

שלום שים.

זה בסדר גמור. אני זורם עם זה.

אם בעתיד תוכל לשים על העניין את האצבע, אוכל להתייחס לכך; מאוד יכול להיות שאסכים עם דבריך, גם אם הדבר ייקח זמן.

אני כבר כתבתי לך בעבר שאני מעריך אותך ורואה בעין טובה את השתתפותך בפורום מתן עזרה לאחרים על סמך נסיונך האישי.

כל טוב,
שמוליק.

ויכולת שיפוט שגויה? מהכרותי עם שמוליק הוא בחור- מקסים אני מכיר אותו למעלה משנתיים- וחצי אפילו שלוש שנים, בן אדם באמת מיוחד עוזר מכלבלב ובמקציעות ממש בחור נהדר, אין לי מושג על מה אתה מדבר אולי זה חלק "מהבעיה שלך" זה דעתי.

אל תתערב בשיחות של מבוגרים.
אין לך איזה אדם לדקור?
או מישהו להרביץ לו?

סע לדרך.

וכן נראה לי שאתה אדם בם מחשוות- שווא- פרניות חשדנות יתר אז אמרתי מה שאמרתי.
ותאמצין לי הגיל שלי לא משנה, יש אנשים בני 50 שמתנהגים כמו ילדיפ ובני 20 שהם כבר אנשי בני 50 זה קשורלאופי, לכן תפסיק לדבר שטויות- אתה באמת אדיוט במיוח שפנית לשלומיק ובגלל זה כתבתי כי הוא דווקא אחד מאלו הכי ריצנים- ושהכי רוצים לעזור, לגבי המשפט האחרון שלך אני לא יגיב אתה אדיוט.

אתה כזה הומו מכוער...
בטח ניקנקו אותך בטוסיק כשהיית מאושפז ובגלל זה אתה כל כך עצבני כל הזמן.

חח

רק מאל לך בראיות שלמה ואיתנה- ושתרגיש טוב ושתקח את הכדורים בזמן
אחרת אתה יורד מהפסים בהצלחה.

אני לא חלש כמוך שאני צריך לקחת כדורים.

שהיה לך חיים טובים -ומאושרים מכל הלב נתנאל.
באמת אין לי דבר נגדך יצא מה שיצא ככה זה שעולים הטורים.

ואני אקיים

תעשב כל מה שאתה- רוצה וכך גם אני אין על זה מחלוקת.
לפחד אני לא בחיים לא, כי שוב אתה חי בפנטזיות- בין מה שכתוב על גבי
פורום לבין המציאות יש מרחק גדול ואת זה אתה לא מבין מותר לכתוב הכל
אסו לבצע זה הבדל- בין -מחשבה שבלב לפעולה שבחוץ זה הכל, את כל השאר
יודעים עלי טוב מאוד זה מה שיש לי להגיד ונראה שדרך נטירת הטינה- והנקמה היא
חלק בלתי נפרד ממך שהיה שנאה עושה רק בעיות לב - כנל נקמה חבל עליך...
לילה טוב.

כולל בפרומים מכתבי איום ברצח שלי ושל המשפחה שלי- לא ממש תקף הראי הם כתבו בעילום שם כמו שאני כתבתי, אני סך הכל פשוט שכותב בפורום את מה שאני מרגיש או עשיתי, אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות חוץ ממך- לא נתתי שום מידע אמין עלי תחפש באטרנט נתנאל לוריא מבת ים לא תמצא, אבל אתה לא פיקח מספי כדאי להבין זאת הברינות ברשת גרמה גם להתאבדות של נערים במציאו לא עשו כלום לאלו שגרמו לכך,כולל איומים על שדרני רדיו כולל ידעות ברורות מי כתב את זה שכתב כמה וכמה פעמים באותו נוסח, לכן האיומים שלך הם יותר איומי רק משלי- כי אני דמות אנונמית לחלוטין - שיכולה לקשקש מפה ועד הודעה חדשה ואפשר גם לטעון ככה רק שאני לא מיצתרך כי לא אפילו יתיחסו עליך- אתה באמת פתטי- באמתי עליך בטוב פרשת אותי לא נכון ואתה עוד מאיים, אתה באמת מעורר רחמים שהיה לך חיים טובים שימשמי בברכה מכל הלב אתה באמת אדם חולה-.

שאין לו קו מקשר בין מציאות לדמיון עדיף להיות פסיכפת ולא " חולה נפש ללא ידע של טוב ורע ובוחן המציאות" תאמין לי חוץ אני מאובחן כלוקה בPDD כלומר אוטאיזם אז גם יש לי אופטרפאוס אז גם לא יולים לעשות כולם חוץ מלידע את הורים שלי על"השגענות שלי" ולהזהר אותם שימרו עלי כמו שעשו כמה פעמים, לן שוב שטויות במיץ עגבניות בבלת חסר הגיון יוצא מפיך.

לילה טוב ואל תבוא לי מספיק לי הצרות שלי שאנ יצתרך גם לסבול אותך ולהתמודד עם מטומטמים כמוך.

למען האמת לא רצו לאשפז אותי בכוח מה שגם לא קרה, אלה באו עלי שני בחורים עם צו מבית משפט שאני ציך לבוא לקחת זריקה בבית חולים- ואז לעשות עוד כמה בדקיות כולל שיחה- ואז אני יכול להשתחרר, אני הייתי במצב על הפנים- והתנגדתי גם לזה א הם בסוף נאלצו לאיים עלי "שיבאו לי הרבה שוטורים" מה שלא עזר אז הם קרו לוואחד תגברות טבל בסוף אבא שלי התקשר עלי- ואמר לי שאני יבוא איתם והכל היה בסדר באתי איתם
היא דברה איתי הפסיכיאטרת ראתה שאני במצב .

לא הכי טוב אז שלחה אותי לאשפוז מחלקה סגורה- היה לי אחלה שמה אנשים ממש טובים- נחמדים מצאתי כמה חברים ושוס אף פעם הפסכיאטרית שלא לא איימה עלי באשפוז כפוי תמיד שהורים אמרו שלא מתאים אשיפוז והיא יודעת למה הם מתנגדים אז היא הסכמה וכאלו שעשו שריים בסוף לא ראו אותנו יותר, לכן אני לא מפחד מזה כי אני לא אלים שום מקרה כבר שנתיים לא לעצמי ולא לאחרים, לכן כל האיומים שלך הם איומי סרק לגמרי- אבל שוב אני יכתוב לך תגובה מופרטת כדאי שתבין אבל לפעמים אתה מתקשה אז אני מנסה להפשיט את דברי ולתת לך תמונה מלא זה הכל.

שיש לי שני כלבים לא כל כך נחמדים ודי גדולים ( אחד שוקל 55 קילו די אכזרי במיוחד שקשור עלי ועוד אחת גם לא הכי נחמדה שפוגעים בעל הבית שלה שוקל כמעת 60) חוץ מזה תזהר אותם שגם בעל הבית "לא הכי אוהב ביקורי פתע" אז שיבאו ואחד תגברות כי זה לא הולך להיות להם קל בכלל במידה וזה יקרה מה שהסיכוי שזה יקרה זה הסיכוי שאתה תבריא ולא תהיה פטזיונר- וחי בללה לנד- אבל אם יקרה תודיע להם הא?שאני לא יצליח פתאום לברוח- אל תתרשל שימש צא -לדרך וסבהצלחה בהגשת החלמות- הפרועים שלך לאשפז אותי על סמך כלום.

מי שהמשפחה שלו מכרה אותו לפסיכיאטרים לוקח, הפסיכיאטרים יודעים לכפות על בן אדם טיפול, גם באופן עקיף דרך המשפחה. הם מנחים את המשפחה לעקוב אחרי החולה שיקח את הכדורים גם אם זה בניגוד לרצונו. הפסיכיאטרים אינם רופאים ולא מכבדים את גופו של המטופל.

שלום.

אכן, הרבה מטופלים, במיוחד סכיזופרניים, סובלים מתופעות הלוואי, מפסיקים את הטיפול התרופתי, המצב שלהם מתדרדר והם חוזרים שוב פעם לאישפוז כפוי.

הרופאים אומרים את זה, ולא אנסה להתכחש לעובדות. אבל המסקנה שהם צריכים לקחת תרופות ולסבול מתופעות הלוואי שלהן, ושזה עדיף מאשר להתאשפז שוב - עם המסקנה הזו אינני מסכים.

צריך לומר את האמת, שניתן בהרבה מאוד מהמקרים להחזיר אותם למוטב ע"י טיפול פסיכולוגי.

יכול להיות שעיקר הבעייה היא במשרד הבריאות; לו היה מספיק תקציב לטיפולים פסיכולוגיים - אולי הדברים היו נראים אחרת.

כנראה שמעדיפים את התרופות משיקולים סוציו-פוליטיים. חבל שאף אחד אינו רוצה לעשות חשבון ולו כלכלי כמה המדיניות הזו עולה למשלם המיסים...

יכול להיות שגם משלם המיסים מעדיף שה"פסיכים" האלה יסבלו, רק כשאחד מקרובי משפחתו מגיע לשם, אז פתאום מתחיל לאנשים להיות איכפת.

דוד, וא.ס. - המשיכו! אני איתכם!

שמוליק.

לדוד שלום,
נסה להוסיף תרופה הפועלת אל אדרנלין, כמו וולבוטרין או אדרונקס. זה מקל על תופעות לואי של העלאת סרוטונין.

בדר'כ תופעות הלוואי זמניות.
בקרב אנשים רגישים, יש צורך במינונים קטנים, להקפיד ליטול לאחר אוכל.
במקרה מסויימים יש צורך לשלב מספר תרופות או לשנות לתרופה ממשפחה של תרופות שונות ( כגון אדרונקס, וולבוטרין, וכו''...תלוי בתסמונת הקלינית )

רופאים לא אמורים להיות פרסומת.

שלום חבר'ה.

אני מניח שמי שמפעיל את הפורום הזה פועל משיקולים כלכליים. מה שקורה זה שהוא משלם כסף לרופאים כדי שייתנו שירות, והוא מרוויח כסף מהפירסומות.

לא נראה לי שיש קשר בין הרופאים לפירסומות.
האם אתם רוצים פורום בלי פרסומות?
בלי פירסומות, איזה אינטרס יש להפעיל את הפורום הזה?

כל טוב,
שמוליק.

ולא על הפרסומות הרגילות.

אין קשר בין מה שנכתב לתגובה שלך!!! מדובר על רופאים עם השמות שלהם ומספרי הטלפון שלהם ונכתב שהם מנהלי הפורום מה שבפועל לא נכון. הם לא מגיבים לא משתתפים וזה מאוד חמור!!! שים לב שאף אחד מהם לא הגיב ...

שלום רונן.

אכן, התגובה שלי הייתה לא לעניין. אני מודה בטעות שלי. אתה צודק.

אני מבין את הכעס והתיסכול מכך שלפעמים לוקח הרבה זמן עד שמקבלים תשובה מהרופאים.

בכל אופן, אין לרופאים איזו חובה אישית כלפי הפונים לפורום. אם כבר, אז אולי יש להם מחוייבות כלפי מי שמפעיל את האתר, וכל עוד הוא שבע רצון מהם - אין יותר מדיי מה לעשות.

אני מניח שחלק נכבד מאוד מהתיסכול שיש על הרפואה הציבורית נובע מאותו עיקרון: המטפלים מקבלים את המשכורת ממשרד הבריאות (ולו באופן עקיף), ולכן הם צריכים לרצות את משרד הבריאות, יותר מאשר את המטופל; בעוד שמטפל פרטי שמקבל את התשלום מהמטופל, אמור להבין שטיפול שאינו משביע רצון, יגרום לכך שהמטופל יעזוב אותו.

כל טוב,
שמוליק.

טיפול טוב זה טיפול קצר ומשביע רצון. לא רצון של הפסיכיאטרים ושל המשפחה אלא של המטופל עצמו. ברפואה פרטית ברב המקרים מקבלים כסף מהמשפחה, שלא תמיד באותה דעה של המטופל, ושביעות הרצון נמדדת לא לפי הרגשת המטופל אלא לפי מה שמשפחה אומרת (כי משם מגיע הכסף). הם בכוונה לא נותנים את הטיפול והמינון שצריך אם בכלל (אין בדיקה מדוייקת), על מנת שמטופל ימשיך להגיע אליהם כדי לקבל מינון נמוך יותר. וכל פגישה כזאת מאות שקלים. גם לא הוגן לתת טיפול טוב יותר ברפואה פרטית, מי שאין לו כסף לא אמור לקבל טיפול גרוע.

שלום א.ס.

אכן, יש הרבה אמת בדברייך.

כאשר הכסף מגיע לא מהמטופל אלא ממשפחתו, יש בדיוק את אותו אפקט של רצון למצוא חן בעיני הגורם המממן. הדברים נכונים גם כאשר המטופל הוא קטין, ומי שמשלם הם בעצם ההורים שלו.

נראה לי שעכשיו אני יכול להבין אותך הרבה יותר טוב...

יש לי אלייך שאלת מליון דולר. נניח שיהיה רופא פרטי שיצהיר שהוא מאמין ביכולותיו לשפר את המצב שלך ולהביא אותך למצב טוב שבו לא יהיה יותר צורך בתרופות (גם אם זה ייקח כמה שנים, אבל יש מבחינתו אפשר לנסות), האם המשפחה תסכים לממן לך טיפול אצלו? האם הם רוצים בכוח להדביק עלייך תווית של "חולה" או שהם פשוט מושפעים ממה שהרופאים אמרו להם?

שמוליק.

הוא גם לוחץ שאקח כדורים אבל הוא יותר מתון, אין לו בעיה עם 400 מ"ג סוליאן. הבעייה היא שהאמא מנסה לאשפז כדי להראות שזה מה שצריך ושהיא לא עשתה שום דבר רע בזה שהיא הכריחה אותי באיומים לקחת זריקות והשאירה אותי מאושפזת , היא רוצה שגם בן הזוג יעשה את זה כדי להראות שהיא בסדר. היא מסיתה את אבא שלי שאני חולת נפש ומשכנעת אותו שאני לא לוקחת מינון מספיק, ושאני חולת נפש. היא מסיתה גם את האח אומרת לו שהיא לא מוכנה שאהיה בבית שלהם אם אני לא מטופלת לפי איך שהיא רוצה. הם אמרו לבן זוג שהכל באחרויותו, שכל מה שקורה לי באחריותו. זה הם יעשו עם כל אחד זה לא משנה עם מי אני חיה.

ומנצלים את זה שאני מאושפזת על מנת להגיד לי שאם אני רוצה לצאת אני צריכה לעשות מה שהם אומרים. שהייתי מאושפזת הם העמידו תנאים לחזרה הביתה, לא עניין אותם שאני נמצאת באבארבנל עם כל האלימות של הפסיכיאטרים ושל חלק מהמטופלים, הם ניצלו את הבמה הזאת כדי שאני אעשה מה שהם אומרים. בבית הם עקבו אחרי כל מה שאני אוכלת, לא אכלתי בוקר היו עוקבים ומנסים להכריח לאכול, לא אכלתי את כמות הפרוסות שהם חושבים שאני צריכה לאכול היו מנסים להכריח. זריקות בכפייה. והפסיכיאטרים חוגגים עם הכסף שלהם ועם העבודה שלהם. התחילו לקלל אחרי שראו שירדתי במשקל עם האריפליי, סה"כ 2 קילו מBMI תקין. אז החליפו לי לסוליאן, שזה לא הרים את המשקל לשביעות רצונם האמא החליטה להגיד שהמינון לא מספיק ושהיא רוצה לראות שאני אשאר במשקל הזה ובמידה של המכנסיים הנוכחית. גם הפסיכיאטרים מתערבים במשקל כל הזמן שואלים כמה אני שוקלת. והכדורים שלהם משמינים והם בכוונה נותנים אותם, ואין סיכוי שאני אגיע לפסיכיאטר שיחגוג עם הכסף על חשבוני.

שלום א.ס.

התערבות של ההורים בחיים הזוגיים איננה רצויה. הדברים נכונים באופן כללי.

כשישנן אי אילו נסיבות של חולשה שמחייבות תלות בהורים, המצב אינו נעים מצד עצמו, ובוודאי כשישנן חילוקי דעות וההורים מנסים להכתיב את רצונם.

אינני יודע מהי עמדתו של בן הזוג ועד כמה הוא מעוניין בהתערבות של ההורים שלך; יכול להיות שמסיבות שאינן ידועות לי הוא מקבל מהם אי אילו דברים שיכול להיות שהם מאלצים אותו לציית להם.

על פי מה שאת מתארת, נראה לי שאין לך שום תקווה לשנות את ההורים שלך, ונראה שאת צריכה לעמוד על שלך, ולהבהיר שאת מעוניינת בהתמודדות בדרך אחרת.

לדעתי, ישנם שני כיוונים: האחד הוא לנסות לפעול על בן הזוג ולומר לו שאת שואפת להגיע למצב שבו לא יהיה צורך בתרופות, וכבן זוג הוא צריך לכבד את רצונך.

אם הוא לא ידע לכבד את רצונך, יש מקום לשקול פרידה. צריך לקחת בחשבון את כל הגורמים על מנת להחליט: כגון גורמים אחרים לנעימות של הקשר הזוגי, הסיכוי להינשא פעם שנייה, ההשלכות של חיים לבד במקרה שלא תצליחי להינשא בשנית וכיו"ב, אבל זו אפשרות.

כל טוב,
שמוליק.

כמה זמן אתה בלי כדורים? האם אתה חושב שתצטרך תמיכה של פסיכיאטרית כל החיים, או שגם זה בשאיפה להפסיק? אני חושבת שכדי להפסיק כדורים צריך סביבה מאוד תומכת, אבל לא כולם יכולים לאפשר זאת, כי הפסיכיאטרים "מחנכים" את הסביבה שיקפידו שה"חולה" יקח טיפול.

שלום א.ס.

אני כבר חמש שנים בלי כדורים.

אני הולך לרופאה פסיכיאטרית, אבל בפונקציה של פסיכותרפיסטית. זה בסדר גמור ללכת לטיפול פסיכולוגי; לא צריך להתבייש בזה. בארה"ב הרבה אנשים הולכים לטיפול כדי לשפר את איכות החיים ולא כי הם סובלים מאיזו בעייה.

לגבי מה שכתבת שפסיכיאטרים מחנכים את הסביבה שמטופלים "חולים" - יש צדדים לכאן ולכאן, אבל אני מבין את התרעומת, ואני אתחיל מהצד הזה:

הגישה הביולוגית הרואה את ההפרעות הפסיכולוגיות כחוסר איזון כימי של המוח היא בעייתית. הגישה הרווחת רואה קשר דו כיווני בין הצד הביולוגי לצד הפסיכולוגי ולצד הסביבתי. כל אחד מהגורמים משפיע ומושפע מיתר הגורמים.

גם אם סטטיסטית זה נכון שרוב הסכיזופרניים אינם מחלימים, זה עדיין לא אומר שחייבים לקחת תרופות; יכול להיות שעדיין לא מוצו כל האפשריות של הטיפולים הפסיכולוגיים, ויש להם תקווה...

יכול להיות שהדברים נובעים מתלות במשרד הבריאות; רופא מעדיף לדחוף כדורים ולהיות בסדר עם משרד הבריאות. "הגדלת ראש" עלולה לפגוע ברישיון הרופא שלו, גם כאשר מדובר ברופא פרטי.

כמובן כשמדובר ברופאים שבסמכותם לאשפז, הם גם רואים את עצמם כשלוחים של החברה ותפקידם הוא גם להגן על החברה מפני אנשים שבגלל מחלות נפש הם מסוכנים. אבל גם כאן, נדרש איזון בין האינטרס של המטופל לאינטרס של החברה.

אני מעודד מטופלים שסובלים מתופעות לוואי של הטיפול התרופתי לחשוב על הכיוון של טיפול המבוסס בעיקר על פסיכותרפיה, והרגע שהדרישה לכך גוברת - לא תהיה לרופאים ברירה אלא ליישר קו.

אינני יודע עד כמה הדבר נכון סטטיסטית, אבל טוב שיש גם רופאים שנמצאים בצד השני של המיתרס;

בפגישה האחרונה שלי אצל הרופאה היא סיפרה שיש לה מטופל שמאז שהוא בגיר ובמשך 15 שנה הוא באישפוזים חוזרים ונשנים. הוא נמצא עכשיו במצב הרבה יותר טוב, והוא כבר שנה מחוץ לבית חולים ונמצא בתהליך של התקדמות. היא מראה ובצדק שהיא איננה רואה מקום להפסיק לו את הטיפול התרופתי, אך אין שום סיבה שהמצב לא ימשיך להשתפר ואולי בעתיד יהיה אפשר להוריד מינונים ואף להפסיק את התרופות...

אם נראה לך שבן הזוג יתמוך במהלך כזה של רופא שמאמין שניתן לנצח את המחלה בלי תרופות, אז כדאי ללכת על זה.

כל טוב,
שמוליק.

ובנתיים רק הבן זוג עוזר. כבר היו לי הפסקות כל אחת בת שנתיים. בין עבודות ההורים היו מגיעים בכח לדירה שהייתי גרה ומנסים לכפות עלי מה לעשות ומנסים לאשפז אותי. עכשיו לא בקשר איתם. בן זוג היחיד כרגע שיכול לעמוד מולם שלא יבואו אלי בכח וישגעו אותי. אמא שלי שיסתה את כל המשפחה ואמרה להם שאני חולת נפש, מקבלת גיבוי מלא של אבא שלי ואחי. כרגע יש רק את הבן זוג שעוזר לי לעמוד מולם ולא נותן להם להכנס לדירה ולהשליט את הדיקטטורה שלהם.

שלום א.ס.

קודם כל, אני שמח שכעת ההורים שלך אינם מתערבים, ובן הזוג תומך בך. זה ממש לא פשוט שדבר כזה קורה. לא בדקתי מקרוב, אבל אני משער שישנם מקרים שבהם זוגיות יכולה להתפרק בגלל מחלה נפשית של אחד מבני הזוג.

צריך לראות במצב הזה שמחד ההורים והמשפחה פחות מתערבים, ושבן הזוג תומך.

אני בטוח שהמצב יילך וישתפר עד שיהיה אפשר ועוד אפילו בהוראה של רופא להפסיק את הטיפול התרופתי. אין שום סיבה שזה לא יקרה.

זה נראה לי מיותר לנסות להאשים את כל הרופאים הפסיכיאטרים שבעולם על החוויה שעברת. גם אם יכול להיות שלרוע המזל, כל הפסיכיאטרים שנתקלת בהם בעבר היו כאלה.

אני בטוח שהעניינים יסתדרו.

נסי להגשים את השאיפות שלך שנראה לך שאפשר להגשים למרות הקשיים התיפקודיים. את מה שניתן להשיג - אין שום סיבה שלא להשיג. לאט לאט את תגיעי להגשמה עצמית.

כל טוב,
שמוליק.

שלום ריץ'.

כמי שעבר ארבעה אישפוזים, אני יכול לומר שאין שום סיבה להתייאש. צריך לטפל בבעייה ולא לחשוש מההתמודדות; לא עם ההתמודדות עם המחלה ולא מההתמודדות עם הסטיגמה.

ככל הנראה יהיה צורך בטיפול תרופתי לפחות עד שהמצב יתייצב.

הטיפול אמור כמובן לכלול טיפול פסיכולוגי ברגע שיהיה ניתן לנהל איתו שיחה.

משהו חשוב ביותר הוא תמיכה של המשפחה; לא לראות בו כאיזה "טפיל" שצריך להיפטר ממנו. לתת תמיכה ריגשית, שלמרות הכול, ממשיכים לאהוב אותו, להעריך אותי, לקוות ולייחל להחלמתו, ותמוך בו בהתמודדות עם הסטיגמה שהיא הרבה פעמים הרבה יותר קשה מההתמודדות עם המחלה.

ישנם שיקולים לכאן ולכאן לגבי המשך הטיפול התרופתי. מצד אחד, הפסקת הטיפול יכולה לגרום לתסמינים לחזור, ומצד שני הרבה פעמים ישנו סבל מתופעות הלוואי של התרופות (בעיקר אנטי-פסיכוטיות) המתבטא בעייפות וקשיי תיפקוד.

בהרבה מקרים, מנסים לטייח את הסבל מתופעות הלוואי, ולהסביר אותו כסימפטומים שליליים של המחלה. לא ניתן לקבוע בוודאות. לדעתי, צריך לומר את כל האמת; מטופלים שמרגישים שמעלימים מהם מידע, עלולים בשל כך לפתח כל מיני קונספירציות על פסיכיאטרים כגון שהם סוכנים סמויים של חברות התרופות וכיו"ב. חוסר האמון הזה עלול להיות הרסני ביותר.

צריך גם לומר את הצד השני של המטבע שהפסקה של הטיפול התרופתי גם עלולה לגרום לתסמינים לחזור.

משהו שלדעתי, חובה לומר, זה שניתן להגיע ע"י טיפול פסיכולוגי למצב שבו לא יהיה צורך בטיפול התרופתי, ואסור לשבור למטופלים את התקווה להגיע למצב כזה בשום פנים ואופן; במיוחד כשמדובר במטופלים שסובלים מתופעות הלוואי של התרופות.

שיהיה רק טוב.
שמוליק.

ממליץ : יעוץ פסיכיאטרי נוסף.

עדיף להקפיד ליטול סביב זמן קבוע ( דקות שינוי לא נורא, אך שעות שינוי מהזמן הרצוי.. לא מומלץ , לפעמים יכול לגרום לתופעות לוואי מיותרות)

נגמר לך הכוח הנפשי להרגע.
או שהטיפול הזה לא בשבילך,או המטפל לא בשבילך.

ממה אתה סובל?OCD?

אל תוותר.
אני יודע שהתמודדות נפשית גונבת ממך הרבה אנרגיות.
אבל אל תוותר..תדמיין רק על היום בו אתה חופשי ממה שהפריע לך כל הזמן..ושניצחת את מה שהוצב מולך בו הרבה אנשים לצערי נכשלו.

אל תוותר.

תודה על ההתייחסות...
כן, סובל מOCD מדיכאון חריף... מחרדה חברתית, מאישיות גבולית..
הרבה הגדרות שאפילו אני לא מבין ואין לי כוח גם להבין.
אין לי כוח לכלום.. ולא בא לי לבצע את המשימות שנותנים לי
אני לא יודע מה כן מתאים לי... טיפול של שיחות?
לא יודע
קשה.
אני יודע שזה מצריך הרבה כוח נפשי, משתדל לא לוותר
אני יודע שאני חייב להירתם, אבל זה שואב אפילו את הטיפה שיש
אוף מבאס

מחברים,חברה(מאוד חשוב),משפחה.

או שאתה לבד בכל הקטע ואתה מרגיש שאף אחד לא מבין אותך?

עוד דבר באמת תעשה לעצמך טובה ושכח מהאבחנות.
פשוט תטפל במה שמפריע לך.

רוב הסיכויים שיש לך רק או סי די שמשפיע עלייך בהרבה כיוונים ולכן הביאו לך אבחנות נוספות(מחק אותם מהראש,מבחינתך שלא יהיו קיימים).

פשוט תתייחס רק למה שמפריע לך ותטפל בו.

תהייה חזק אחי.
ותנסה לקרוא הרבה ספרים טובים על הנושא.
כנס לאמזון ותסתכל לאיזה ספרים יש הכי הרבה תגובות טובות ותוריד את הספר.

נוסף על כך תנסה רפואה אלטרנטיבית.
כמו דיקור סיני וכו'.

אל תוותר בבקשה.

שלום יהב.

טיפול C.B.T. הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי.

מטרתו להכחיד הרגלים שאינם טובים שנרכשו באמצעות למידה או לפתח הרגלים טובים באמצעות למידה (הצד ההתנהגותי). הטיפול משלב הבנה של התהליכים הקוגניטיביים ומנסה לשנות אותם.

מסיבה זו, מדובר בטיפול שדורש אימונים מחוץ לקליניקה.

דבר אחד ברור מעל לכל צל של ספק - אינך מרוצה מהטיפול.

מה זה אומר?

או שצריך להחליף מטפל או שצריך לנסות שיטת טיפול אחרת (או גם וגם).

האם להחליף מטפל או לא - זה תלוי עד כמה אתה מרגיש שיש לך כימיה טובה איתו. בדרך כלל, הקשר עם המטפל הוא הפקטור החשוב ביותר להצלחת הטיפול.

ישנן שיטות טיפול נוספות.

ישנה שיטה הנקרית פסיכודינמיקה. השיטה מניחה שהבעייה נובעת מדחפים בלתי מודעים, ומנסה לגלות אותם ואחרי הגילוי לטפל בהם. מדובר בשיטה שלוקחת הרבה זמן באופן יחסי. צריך הרבה סבלנות עד שמצליחים להגיע ולגלות את הדחפים הבלתי מודעים.

ישנה גישה הומניסטית, המקבלת את המטופל כפי שהוא, ומנסה לעזור לו להגשים את שאיפותיו, כאשר עיקר הדגש הוא על איך שהמטופל רואה את הדברים מנקודת המבט האישית שלו.

אני בטוח שיש מידע מפורט יותר באינטרנט (בויקיפדיה למשל).

תעשה מה שנראה לך שהכי טוב בשבילך, ושיהיה בהצלחה.

שמוליק.

החומר הפעיל זהה..
המעטפת הכימית שונה, דבר שמשפיע לפעמים, על מהירות התגובה וריכוז בדם וכו.. תיאורתית ייתכן והשינוי גרם, לאורך זמן אמור להיסתדר.
באופן כללי : מומלץ לא לשנות פריט תרופה, אם אפשר, או להתיעץ עם רופא מטפל בנדון.

צרובה אצלך החוויה מהכדור וזה מחזיר אותך כל פעם ובגלל זה את רוצה לחזור. אבל תאמת שאפשר לעלות סרוטונין בצורה טבעית על ידי החומצת אמינו טריפטופן שמייצרת אותו בגוף. ככה שלא חייבים תרופות בשביל להעלות סרוטונין.

בדיקה פסיכיאטרית מסודרת, הערכה של תועלת מול סיכון.
בהצלחה.