פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

תרופות נוגדות דיכאון אינן גורמות לסכיזופרניה וגם לא למחלות נפשיות אחרות. אלו תרופות מצוינות לדיכאון והפרעות נוספות ונחשבות בטוחות מאוד לשימוש.

מניסיון וע"פ פסיכיאטר תרופה אנטי דכאונית שלקחתי (רסיטל) יכולה לגרום למצב של מאניה לחולי מאניה דפרסיה ואם מדובר בהפרעה סכיזואפקטיבית אז גם למחשבות פסיכוטיות.
שווה לבדוק.

היי אופיר.

מנוסה הוא סוכן סמוי של תעשיית התרופות, ולכן הוא מדבר ככה.
מתוך סקרנות קראתי את התגובות שלו, ובמיוחד את הויכוח שלו עם שמוליק.

מבלי לנקוט עמדה, הוא רוצה שכל מי שמעדיף טיפול פסיכולוגי על פני טיפול בשיחות, ומפריע לתעשיית התרופות שלו לגרוף הון, אז אסור לו להשתתף בפורום.

אולי גם הפסיכיאטור שאחי הלך אליו שאמר שה CBT חשוב יותר גם כן סיינטולוג.

אולי גם ד"ר דוידאור שכתב באתר שלו שטיפול בשיחות הוא הפיתרון לטווח הארוך גם כן סיננטולוג.

עזוב אותו. אל תייחס אליו.

דודי.

שלום דודי.

אע"פ שמנוסה תקף אותי קשות, אינני חושב שהוא סוכן סמוי של חברות התרופות. אני מניח שהוא בחור טוב שיש לו נסיון של התמודדות עם קשיים נפשיים, והתרופות הועילו לו.

הוא בסך הכל עדיין לא הגיע למקום שמבין שאי אפשר להסיק מהמקרה שלו לגבי הכלל, ונדרש שיקול דעת של כל מקרה לגופו, ושצריך לכבד את שאר חברי הפורום שלא היה להם נסיון טוב עם הטיפול התרופתי, ואי אפשר לומר שכולם סיינטולוגים.

כל טוב,
שמוליק.

או שהוא פשוט ממש מרוצה מהטיפול התרופתי שהוא כבר לא רואה את הדברים השלילים שיש בטיפול כזה זאת גם אפשרות, אבל מה שהולך פה זה ממש ניסיון לאמר אמירה חד משמעית שתרופות, זה הפתרון הטוב ביותר או היחד שמשפיע ובעני זה לא נכון, זה עניין של עבודה עצמית+ שיחות+ תרפות מתי שיש צורך זה דעתי..

שלום נתנאל.

תודה רבה על הדברים הטובים שכתבת עליי :-)

כל עוד מנוסה תוקף את דעותיי בצורה עניינית ומכבדת, זה באמת טוב שהוא פה. ככה, אנשים שפונים לפורום מקבלים תמונה טובה יותר שכוללת גם דעה של מי שהיה לו נסיון טוב עם הטיפול התרופתי.

האמת, הוא מחייב אותי עכשיו להיות עוד יותר מדוייק וענייני; אחרת אני אחטוף ממנו...

זה טוב מאוד שהוא פה, והלוואי שהוא ימשיך כאן; לא צריך להיבהל מביקורת עניינית. ממש לא.

שמוליק.

הוא קרא לחסום אותך, אבל באמת כל הכבוד לך, על גדלות רוח נאראה באמת שאתה אדם שיודע לקבל ביקרות גם היא בעני אישית וללא מוצדקת, אבל אם אתה חושב שהכתיבה שלו פה,היא לטובה אין בעיה.

שהיה לך לילה טוב, ואני שוב מאוד אוהב לראות אותך כותב אז הייתי חייב להגיב
ולומר את מה שאני מרגיש, זה הרגיש לי נכון.

לפי מה שאני הבנתי, הוא דווקא רוצה לסתום לך את הפה ושלא תגיב פה יותר או שתשנה את הגישה שלך, לגישה שהיא נראת לו נכונה אז בעני אדם כזה ממש לא כותב בצורה עיניינת, אלה לפי מה שראיתי הוא קרא לך סינטולוג ושאתה פוגע באנשים פה שזה כבר יותר בסדר,

אפשר להביע, דעה שאולי התשובות שלך מזיקות, אבל מה שהפריע לי שהוא אמר שצריך "לחסום אותך", או יותר נכון שלא תכתוב פה יותר ובגלל זה גם הגבתי.
אין לי בעיה שיכתוב אבל שלא יסתום פיות לאנשים, זה שהוא כותב בשפה גבוהה ומתנסח יפה לא אומר כלום, יש הרבה שקרנים- ורמאים- שפעולים ככה בעזרת רטוריקה רז כבר לא מרשים אותי, זה דעתי.

שלום נתנאל.

שוב פעם תודה רבה על ההערכה שלך אליי. זה ממש משמח :-)

לדעתי, גם זה שהוא כתב שצריך לסתום לי את הפה, וגם זה שהוא כתב שאני צריך להימנע מלכתוב כאן תגובות, מדובר בדיעות לגיטימיות, שאני מניח שכל בר דעת לא יסכים איתן.

מה שבעיקר הפריע לי שזה שהוא כינה אותי ואת שאר המשתתפים בפורום שלא היה להם נסיון טוב עם התרופות "סיינטולוגים". זה כבר לא מכובד.

אבל מה לעשות, צריך להודות על האמת ולומר שכאשר אני התחלתי בפורום היו לי תגובות הרבה יותר אגרסיביות, וחלקן נמחקו בשל כך. היו לי ביטויים מאוד חריפים כגון "תרופות ארורות" וכיו"ב. אולי קשה לך לקבל את זה כי עם הזמן השתניתי, אבל זה אכן קרה; אם תחפור בהיסטוריה של הפורום תוכל לראות ולהזדעזע.

בסופו של דבר משתתפי הפורום והרופאים הצליחו לחנך אותי ליותר סובלנות, ולכן אני מניח שגם אותו הם יצליחו לחנך. כבר עכשיו הייתה לו מעין התנצלות על כך שהוא כינה אותי "סיינטולוג", ולכן יש את כל הסיבות לאופטימיות.

כל טוב,
שמוליק.

אני אישית גם לא בעד-תרופות כל כך מניסיון אישי, אבל - אם אין לך בעיה אז זה בסדר אני עדיין חושב שהתנהגות שלו לא נאותה, אבל כמו שאמרת כל אדם יעשה את השקולים שלו ויחלט למי להקשיב, אני האמת לא זוכר אותך שהייתה אגרסיבי אני חושב שאני פה שנתיים לא ברצף אבל לא זוכר באמת שלא,

האמת שגם אני הייתי מכנה את התרפות ככה ואפילו את הפסיכיאטרים אבל- אני לא מרגיש כזה צורך סך במיוחד פה, סך -הכל דר דוידאור הא בעני רופא טוב לעומת כל הדרעק שאני נתקלתי בהם, אז אולי יש תקווה לתחום הזה זה דעתי נקווה לטוב.

אירה שלום,
כדאי לבדוק עם הרופא המטפל את האפשרות להעלות המינון ל-225 מ"ג.
בהצלחה

שלום אידה.

אינני רופא, ולכן צריך לקחת את ההשערות שלי בעירבון מוגבל.

אכן, סרטן בכלל אינו בא בפתאומיות; מדובר בתהליך ארוך שבדרך כלל מתחיל בהרגלים לא טובים, כגון הרגלי תזונה, מחסור בפעילות גופנית לחצים וכיו"ב.

אומרים שיודע לב מרת נפשו, ואם יש לך חששות לסרטן מעי הגס, אע"פ שהבדיקות נראות תקינות, הדבר דורש התייחסות.

יכול להיות שישנם הרגלים שכדאי לך לשנות אותם, והשינוי יהווה טיפול מנע שיפחית באופן משמעותי את הסיכויים לחלות בסרטן. את הדברים האלה ניתן וכדאי לבדוק עם רופא המשפחה בצורה יסודית יותר.

מה שהציע החבר הנכבד "מנוסה" להעלות את המינון של הויפאקס ל 225 מ"ג ליום - יכול להיות שזה יעזור, יכול להיות שהתרופה הזו איננה מתאימה לך, ויצטרכו להחליף אותה. לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי, וכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל.

כדאי גם לשקול טיפולים פסיכולוגיים לחרדות; גישתם העיקבית של רופאי הפורום שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

בכל אופן, כדאי להשתדל לשמור על אופטימיות; מחקרים מדעיים מראים שאופטימיות עוזרת להתמודד עם מחלות הן של הגוף והן של הנפש.

גם אם כל החששות שלך נכונים, ניתן וצריך לסמוך על כך שיש רופאים טובים ומנוסים, גם בתחום האונקולוגיה (טיפול בסרטן), וגם בתחום הנפש, והם יסייעו לך. את לגמרי לא לבד.

כל טוב,
שמוליק.

אכן יש לי המון הרגלים לא בריאים. אני מעשנת, לא אוכלת נכון, לא עושה ספורט והעבודה שלי היא מול המחשב בחדר ללא חלונות.
אני רוב הזמן במתח ולהיטים מאוד רחוקות מצליחה להשתחרר.
התחלתי לפני 7 שנים טיפול ב esto, אחר כך עברתי לציפרלקס בשילוב עם ריספונד.
אחר כך ניסיתי פרוזאק וגרם לתופעות לוואי לא נעימות.
ואז הגעתי לויפאקס. בהתחלה 75 מג, אחר כך 150 xr .
זה עזר לתקופה אבל אחרי שנה הפסיק להשפיע.
חרדות מטורפות. הייתי אצל 2 פסיכולוגים אך לצערי לא היה חיבור ועזבתי.
אם יש פסיכולוג טוב, אשמח להמלצה.
תודה רבה

ויאפקס לא יעיל בצורה שאת לוקחת. כנראה שרופא משפחה רשם לך ולא פסיכיאטר.
את התרופה הזו לוקחים 225 מ"ג או 300 מ"ג, ורק לאחר מספר חודשים יש אפשרות שיורידו לך ל-150 מ"ג.
תביני, את מקבלת טיפול רפואי לקוי ושום פסיכולוג לא יעזור לך.
מקווה בשבילך שתבריאי מהמחלה במהירות.

שלום מנוסה.

אני כבר כתבתי לך שאני בטוח שאתה בחור זהב, ואתה באמת רוצה רק את טובתם של אלה שפונים לפורום, ואתה בהחלט מייצג פרספקטיבה שהרבה מאוד זמן הייתה חסרה כאן בפורום של מישהו שהטיפול התרופתי עזר לו מאוד.

לדעתי, ההתנסחות שלך עלולה לתת רושם מוטעה שאתה כבכיכול אנטי-טיפולים פסיכולוגיים או סוכן סמוי של חברות התרופות. ברור לי שזה לא נכון.

לתקוף את הרופא על כך שלדעתך הוא נתן מינון נמוך, זה ממש לא לעניין. אני בטוח שאפילו הרופאים בפורום לא היו ממהרים לומר דבר שכזה.

גם האמירה "שום פסיכולוג לא יעזור לך" נשמעת כמו עמדה אנטי.

אני בטוח שהדברים באים מתוך נסיון אישי לא מוצלח עם טיפולים פסיכולוגיים.

תרשה לי להציע ניסוח שמעביר את אותו המסר, אל בצורה הרבה יותר עניינית ומשכנעת:

"טיפולים פסיכולוגיים יכולים לעזור. גישתם של הרופאים בפורום היא שכדאי לשלב עם הטיפול התרופתי טיפולים פסיכולוגיים.

"עם זאת, יש הרבה מטופלים שהטיפולים הפסיכולוגיים אינם עוזרים להם. לי באופן אישי הייתה התנסות לא טובה עם טיפולים פסיכולוגיים.

"יכול להיות שהמינון של הויאפקס אינו מספיק גבוה; מקובל לעלות למינון של 225 מ"ג ליום ואפילו 300 מ"ג ליום, ורק אחרי שמקבלים את האפקט הרצוי, שוקלים הורדה של המינון.

כדאי לבדוק את העניין מטל הרופא המטפל".

מה דעתך?

שמוליק.

שמוליק שלום,
תודה על ההצעה, אך אני בוחר להישאר עם הניסוח החותך והפסקני שלי, מאחר ואני
י ו ד ע איך נראה טיפול בנוגדי דיכאון לבעיה של אירה, גם מניסיון פרטי שלי וגם מניסיונם של רבים אחרים.
לכן אני ק ו ב ע שאירה מטופלת על ידי חובבן, ולא על ידי רופא מקצוען.
בנוסף אני ק ו ב ע שפסיכולוג לא ירפא אותה מהמחלה. השיחות אכן תומכות ומסייעות במשהו אך ללא הגעה למינונים טיפוליים של הויאפקס היא לא תתרפא, חד משמעית.
יתר על כן, אם היא לא תתרפא היא עלולה לפתח מחלות קשות הנלוות לדיכאון כרוני שאינו מטופל היטב: בעיות לב, מחלות ממאירות, סכרת, שבץ מוחי, דלקות מעיים, מחלות עור (אקנה, סבוריאה, פסוריאזיס) ועוד - דיכאון לא מטופל אינו רק הפרעה במעבר חומרים בין אזורים במוח אלא המדובר במחלה סיסטמית קשה המשפיעה על כל הגוף (בנוסף להיבטים ההתנהגותיים כמובן).
אירה מצאה לעצמה 'חצי טיפול' - עישון סיגריות. הרבה אנשים עם דיכאון מעשנים, זה גורם להפוגה חלקית בסימפטומים עקב העליה ברמת הדופאמין במוח הנגרמת על ידי העישון. בכך היא מסכנת עוד יותר את בריאותה. אני מנחש שאין לה אפשרות להפסיק לעשן מאחר וכל ניסיון כזה מעלה את רמת הדיכאון/חרדה. עם זאת, ריפוי הדיכאון יוכל לאפשר לה הפסקת העישון.
לכן שמוליק, עם כל הרצון להתנסח בנימוס, אני מרגיש צורך לעזור לחולה במצוקה, שעלולה להתפתות ללכת בדרך הלא נכונה.
אגב, לא תמצא אותי מייעץ לאנשים עם הפרעות נפשיות שאינני מכיר. אני משתדל לתת המלצות רק בתחום המוכר לי, ולא המלצות גורפות לכל ההפרעות, והמבין יבין.
רק בריאות לכולנו.

שלום מנוסה.

לפני שאתייחס באופן ענייני, אני חייב להגיד שמתגובה לתגובה שאתה כותב אני נהיה יותר ויותר מבסוט ממך :-).

אם מישהו שנחשד בהשתייכות לכת הסיינטולוגית אומר את הדברים, אז כנראה שזה נכון.

גם הביקורת בקטנה, היא אין ואפס לעומת הביקורת שהייתה ראוייה לי כשהייתי טירון בפורום, אז אתה יותר מוצלח ממני :-)

לגופו של עניין, כשמישהו שאינו איש מקצוע תוקף איש מקצוע, זה לא נשמע טוב, ולכן צריך לתת להם את הכבוד הראוי להם, וגם התקיפה צריכה להיות עניינית ומאוד מדוייקת.

לו היית מציין שאתה התמודדת עם דיכאון, עובדה זו לכשעצמה (נראה לי שזו הפעם הראשונה ששיתפת את חברי הפורום בסוג ההתמודדות שלך) היה בה כדי לעודד, וגם היה בכך כדי להשתכנע שיש מה לשמוע ממך כבעל ניסיון אישי.

כיוון שכך הם פני הדברים, אז ממילא צריך לתת לדבריך משקל כבד יותר; אני התמודדתי עם משהו אחר...

הדברים שכתבת על דיכאון שאינו מטופל כראוי - מדובר בדברים כדורבנות. מסכים לגמרי!

לגבי עישון, יכול להיות שהיא התחילה לעשן עוד לפני הדיכאון. עם זאת, אנשים בדיכאון נוטים לעשן יותר.

כל טוב,
שמוליק.

שלום אירה.

לפני כן, אני רוצה לומר שזה טוב מאוד שינה מודעות למצב; אומרים שידיעת המחלה - חצי הרפואה.

זה קשה מאוד לשנות במכה הרבה הרגלים לא טובים. צריך לשנות אותם לאט לאט בצורה הדרגתית. הכי כדאי להתמקד בהרגלים שנראה לך שיהיה לך קל לשנות ובהרגלים חמורים שמהווים את עיקר הסכנה, וכל זה מתוך תחושה אופטימית שאוהבים אותך ורוצים שיהיו לך חיים טובים עם הרגלים טובים ומאושרים.

אני אמשח להמליץ על הרופאה שלי. אמנם מדובר בפסיכיאטרית ולא בפסיכולוגית, אבל אין שום הבדל מהותי בין פסיכולוג לפסיכיאטר שמטפל בפועל גם בשיחות. הרבה יותר חשוב זה שתהיה כימיה טובה.

היא הייתה המטפלת שלי כבר במחלקה הסגורה בשלוותה. כשעברתי למחלקה הפתוחה היה פסיכולוג אחר במקומה, ובאמת שהמצב לא השתפר איתו. הוא עזב את בית החולים, ואז שוב פעם היינו ביחד. המשכנו הלאה גם במרפאות חוץ, אחרי שהשתחררתי מבית החולים, ועכשיו בקליניקה הפרטית.

עצם זה שהיא הצליחה לשקם אותי מהמחלקה הסגורה, וזה כבר היה אישפוז שלישי, זה אומר הרבה...

היו עוד מטופלים בשלוותה שהרעיפו עליה שבחים. כך שיש סיכוי טוב שיהיה לך איתה כימיה טובה.

אני מעדיף להעביר את הפרטים שלה במייל, כי מבחינתי להעביר את הפרטים שלה דרך הפורום, זה עלול להתפרש כאילו רק היא פסיכותרפיסטית טובה וכל השאר זבל, וזה משהו שממש לא נכון.

כל טוב,
שמוליק.

יש צורך בפניה לבדיקה מסודרת, מקצועית
יש צורך באיזון תרופתי, שינוי , הוספה וכו..
יש צורך לשלב טיפול ב CBT ( טיפול קצר מועד בשיחות)
יש צורך להשיג רגיעה ( ניתן לשקול טיפול הרגעתי טבעי..)

בהצלחה.

נ.ב. מה הסיכוי שהמחלה תתפרץ מעבר לתורשה?

שלום אופיר.

אם בת הזוג איננה סובלת ממחלה נפשית - הסיכוי לכך הוא כשבעה אחוזים. אם גם בת הזוג סובלת מסכיזופרניה או סכיזו-אפקטיב, אז הסיכוי הוא ארבעים אחוזים.

ישנן מספר נקודות לדעתי חשוב להדגיש אותם.

סכיזופרניה איננה מתפרצת רק בגלל גורמים תורשתיים. גם גורמים סביבתיים משפיעים על התפרצות המחלה. הגורמים הסביבתיים הרבה פעמים נתונים לשליטה ע"י ההורים.

בנוסף לכך ב 9.12.14, מישהי כתבה תגובה ששווה ציטוט:

"אולם גם אותי הטרידה השאלה בדיעבד, האם הורשתי לילדי את הרכיב הגנטי לפגיעה הנפשית ממנה אני סובלת. במקרה שלי מדובר בהפרעות באישיות ולא במחלת נפש, אך גם בה יש רכיב גנטי של אגו פגיע (=רגישות יתר). גם אם כן, הורשתי להם עוד דבר חשוב: שבבעיות מטפלים וטיפול נכון מאפשר תפקוד מיטבי ואיכות חיים. בעצם היות בעלך מטופל הוא מעניק לילדיו דגם להורה הדואג לבריאותו ואבא יציב ומתפקד, במילים אחרות, סביבה בריאה להתפתחותם.

"רק טוב

"נאוה".

כל טוב,
שמוליק.

הי שמוליק,

תודה על התשובה.

א. מה המקורות ל-7 או 40 אחוזים?

ב. האם הכוונה לאחוזים לתורשה, או אחוזים להתפרצות (כלומר תורשה + סביבה)?

ג. האם החשבת את העובדה שאחי חולה בסכיזופרניה או התחשבת רק בכך שאני חולה בסכיזואפקטיב?

בתודה,
אופיר

המדובר בתופעות לוואי קלות (ולא קשות או מסוכנות חלילה) של התרופה. התופעות צפויות לחלוף לאחר מספר שבועות, כאשר הגוף מתרגל לתרופה. בגלל מצבך הרפואי/נפשי ישנה נטייה להיבהל מתופעות הלוואי, אך אין חשש כלל וצריך לתת לזמן לעשות את שלו.
אגב, 30 מ"ג זה מינון התחלתי בלבד, יהיה צורך בהמשך להעלותו באופן הדרגתי ל60 עד 120 מ"ג (לא צפויות תופעות לוואי) . אני מקווה שאת מטופלת ע"י רופא מומחה ולא רופא משפחה.
ניתן לקחת במקביל כדור הרגעה קל שעוזר להתרגל לתרופה על ידי הפחתת התופעות שתיארת.
שימי לב, הפורום פה שורץ גורמים המתנגדים לתרופות, כנראה סיינטולוגים, אז לא להתייחס לתגובות אנטי-תרופות/ בעד טיפול פסיכולוגי/ שקר כלשהו אחר, וכדומה. עלייך ללכת לפי הזרם המרכזי של הרפואה כי זה הפתרון המדעי היעיל היחיד.
בהצלחה

שלום דנה.

אינני רופא.

תופעות הלוואי העיקריות של סימבלטה הן השמנה וליקויים בתיפקוד המיני. הפרעה במערכת הראייה או שהיא תופעת לוואי פחות נדירה או שהיא איננה קשורה לתרופה.

הרגשה הכללית הרעה איננה בהכרח קשורה לתרופה, יכול להיות שמדובר בסימפטום של הבעייה הנפשית.

כדאי לחזור לרופא המטפל שמכיר את הנסיבות של המקרה שלך כדי לבדוק את העניין בצורה יותר יסודית.

כדאי לשקול גם טיפול פסיכולוגי. יכול להיות שההרגשה הכללית הלא טובה תשתפר בעיקבות הטיפול הפסיכולוגי. ככלל, הרופאים של הפורום עיקביים בגישתם שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

באשר לאזהרתו של חבר הפורום המכונה "מנוסה" מפני סיינטולוגים שימליצו על טיפול פסיכולוגי, אז הנה הסיינטולוגים באים.

קודם כל, יש פורום הרבה משתתפים קבועים שתורמים שהתמודדו בהצלחה עם קשיים נפשיים, ומתוך כוונות טובות בלבד, הם תורמים מנסיונם האישי לטובת הכלל.

יש חברים שהתרופות עזרו להם, ו"מנוסה" הוא כנראה אחד מהם, ולכן הנטייה שלהם להמליץ על טיפול תרופתי, ויש כאלה שיותר התאים להם טיפולים פסיכולוגיים מאשר תרופות, והנטייה שלהם היא להמליץ להתמקד יותר בטיפולים פסיכולוגיים.

לא אכחד, ואודה בכך שאני משתייך לחברים שהטיפול התרופתי (לפחות לטווח הארוך) לא התאים להם. בהתחלה הייתי אומר שצריך לזרוק את התרופות, והשתמשתי בביטויים חריפים מאוד, ובשל כך, הרבה מהתגובות שכתבתי נמחקו. עם הזמן, הבנתי שאי אפשר להסיק מהפרט אל הכלל, וצריך להפעיל שיקול דעת של כל מקרה לגופו.

"מנוסה" חדש בפורום, ועדיין לא הפנים את העובדה שאי אפשר לעשות הכללות סוחפות וגורפות מהפרט אל הכלל, ושצריך לכבד את שאר משתתפי הפורום. זה ייקח לו קצת זמן...

אחד מהגורמים המשמעותיים הוא נטיית הלב של המטופל. טיפול פסיכולוגי לוקח חמישים דקות, והוא גם יקר (300-500 ש"ח לפגישה), וגם דורש פעילות של המטופל מחוץ לקליניקה. בנוסף לכך, בטיפול בשיטה הפסיכודינמית, נדרשים כמה טיפולים שכל מה שעושים בהם הוא חשיפת תכנים בלתי מודעים, ורק אחרי שנחשפים מספיק תכנים בלתי מודעים, רק אז מתחילים לטפל.

האם טיפול פסיכולוגי מתאים לך או לא? - גם בעניין הזה כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק שלום,
התופעות שציינת אינו אופייניות לסימבלטה. סימבלטה זה לא SSRI אלא SNRI ודווקא
רואים אתה ירידה במשקל לעיתים. הרבה פחות נגיעה לתפקוד מיני , שוב זה לא SSRI.
והכי חשוב: התחושות הלא טובות בתחילת טיפול הן קלות וחולפות לאחר מספר שבועות. פעמים רבות כדור הרגעה קל כמו ואבן, למספר שבועות, מעלים כמעט לחלוטין את עוררות היתר, ושאר התחושות בגוף.
שמוליק, אתה כל כך שבוי באנטי-תרופות, שלכל תרופה אתה מייחס השמנה. זה פשוט לא נכון וגורם להפחדה ללא בסיס. כך גם רשמת לגבי איקסל לפני מספר ימים וראה מה רשם הרופא פה בפורום. כעת אתה מבין מדוע אתה נחשד בעיניי לסיינטולוג?

שלום מנוסה.

אכן, אני מודה בכך שיש לי נטייה מאוד חזקה להמליץ על טיפולים פסיכולוגיים ולהמליץ על מה שפחות תרופות בגלל הנסיון האישי הלא מוצלח עם התרופות.

טוב שיש מישהו שמאזן אותי :-)

נראה לי שישנם הרבה מאוד נושאים שאינם צריכים להיות שנויים במחלקות כלל, שכדאי מאוד לציין אותם על מנת להרגיע את הרוחות:

כל חבר בפורום שהתמודד בהצלחה עם קשיים נפשיים הוא מקור להשראה למתמודדים אחרים.

אני בטוח שאם יהיה מישהו שיקבל ממך השראה ויחליט לקחת את עצמו בידיים ולהתמודד עם הקשיים הנפשיים שלו, אבל הוא יתמודד איתם עם טיפולים פסיכולוגיים בלבד וינצח את הקשיים - אתה תהיה שמח מאוד :-)

ברור לי שאתה לא סוכן סמוי של חברות התרופות, ושאין לך שום דבר נגד טיפולים פסיכולוגיים שהם חלק אינטרגלי מהפסיכיאטריה.

השאלה האם החבר התמודד עם או בלי תרופות היא משנית בחשיבותה לעצם העובדה שהוא התמודד וניצח ומתמודדים אחרים יכולים להתעודד מכך. את העידוד הזה לא ניתן לקבל מהרופאים או מאנשי מקצוע שיכולים להיות חשודים בכך שהם מעוניינים בעבודה (ברור שזה חשד שווא), בעוד שחברי הפורום נותנים את העידוד בחינם.

עדיין לא יצא לך לכתוב עם אילו קשיים התמודדת, אבל אני בטוח שזה מה שהביא אותך לפורום.


נושא נוסף שאינו צריך להיות שנוי במחלוקת הוא דעות קדומות שרווחות בציבור על מטפלים שבעטיין הם נמנעים מלטפל בעצמם:

הרבה אנשים פונים לפורום והם חוששים ללכת לטיפול כי הם חושבים שטיפול עלול לקחת מהם רשיון נהיגה או רשיון לנשק או למנוע מהם לקבל רשיונות כאלו אם אין להם עדיין. נערים או הורים שלהם חוששים שהטיפול עלול לפגוע בהם באפשרות לשרת בצבא, ועוד דברים כיו"ב.

בנושאים כאלה, אני אומר שההיפך הוא הנכון; בעייה שאיננה מטופלת היא זו שעלולה לגרום לכל החששות האלה להתקיים. ויתר על כן, חוות דעת עדכנית של המטפל שמכיר את המטופל טוב יותר מאשר המוסדות שאין באפשרותם לבדוק את העניין לעומק ויעדיפו שלא לקחת אחריות, יכולה להועיל.


גם מטופלים שטוב להם - הנושא אינו אמור להיות שנוי במחלוקת. אף אחד לא מאיתנו לא יפנה למטופלים שטוב להם עם הטיפול שהם מקבלים וינסה להציע משהו אחר.

כל המחלוקת מתמקדת רק לגבי מטופלים שלא טוב להם עם הטיפול התרופתי שהם מקבלים; נקודת המחלוקת היא בשאלה האם עדיף לקחת תרופות או לא.

גם כאן, אני די מסופק עד כמה הדברים באמת צריכים להיות במחלוקת; אני בטוח ששנינו רוצים את טובתם.

לשיטתי, צריך רק ליידע על האפשרות של טיפול פסיכולוגי, ושטיפולים פסיכולוגיים יכולים להביא למצב שבו לא יהיה צורך בתרופות. גם אז, הורדת מינונים והפסקה צריכים להיעשות בהתייעצות עם הרופא. מי שיודע על האופציה הזו והחליט שהיא לא מתאימה לו - מבחינתי זה סוף פסוק, ואין לי שום עניין לשכנע אותו. המטרה היא רק ליידע על האפשרות הזו.

המשך...

אין להתעלם מאנשים שפונים לפורום ומתלוננים על סבל מתופעות הלוואי של התרופות, גם אם הם מיעוט.

מהמיעוט הזה עלולים להתפתח סיינטולוגים אמיתיים.

אם אומרים להם שאין מנוס, ואחת מהשניים: או תרופות או סבל מהמחלה, אז בסופו של דבר הם עלולים לזרוק את התרופות, תוך הרגשה נוראית שלא רוצים להקשיב להם, ועצם התחושה הזו יכולה להיות גורם מרכזי בהתדרדרות שיכולה להביא את האישפוז הכפוי הבא...

ברגע שאומרים להם שהמשוואה הזו או לסבול מהמחלה או לסבול מתופעות הלוואי של התרופות יכולה להישבר ע"י טיפולים פסיכולוגיים, וע"י זה הם לא יזרקו את התרופות בחמת זעם - זה טוב מאוד.

בכל אופן, אני שמח שיש מי שמאזן את העניין, וכך מי שמשתתף בפורום מקבל תמונה ברורה יותר מכמה זוויות, גם מזווית של מי שהסתדר עם הטיפול התרופתי, שהזווית הזו באמת הייתה חסרה, וטוב שיש אותה. באמת צריך להודות לך על כך :-)

יכול להיות שעם הזמן ד"ר דוידאור ידחוף אותך ללכת ללמוד רפואה. יכולה להיות לך תרומה מאוד משמעותית. זכור לי שבהרבה קבוצות שהתקיימו בשלוותה, היו מטופלים ששאלו את הרופאים בחמת זעם האם הם ניסו על עצמם את התרופות שהם נותנים, והם אמרו שהם פשוט לא צריכים. אתה לעומת זאת, תוכל לענות בחיוב על השאלה הזו...

אני מקווה שמה שציינתי שלא צריך להיות שנוי במחלוקת (ההשראה של חברי הפורום, ודעות קדומות שמונעות אנשים ללכת לטיפול) - על זה תסכים איתי שזה באמת לא שנוי במחלוקת.

כל טוב,
שמוליק.

הפרעה בראיה מסוג טשטוש ראיה זו תופעת לואי מוכרת אצל סימבלטה. היא פחות נפוצה אך קיימת ומיוחסת להשפעת התרופה על הנוראדרנלין. רואים את זה גם באדרונקס למשל. זה לא מסוכן וחולף לאחר מספר שבועות.

יש סיכוי שלפחות חלקי, יש תופעות לוואי.
ממליץ להתיעץ עם רופא מטפל ולשקול לגבי המשך הטיפול..

שלום מאיר.

הפסקת הטיפול התרופתי מבלי להתייעץ עם הרופא המטפל היא צעד מסוכן; התסמינים עלולים לחזור.

אם כבר מתייעצים עם הרופא, אז הוא כבר אמור לדעת מה הקצב הרצוי.

הפסקה בניגוד לדעת הרופא יכולה להיות מוצדקת אך ורק במקרים קיצוניים של סבל מתופעות הלוואי של התרופות. גם במקרה כזה כדאי להתייעץ עם הרופא, ליידע אותו על ההחלטה, להמשיך עם הטיפולים הפסיכולוגיים, תוך מודעות לסיכון הכרוך בכך, ומוכנות לחזור לטיפול התרופתי במקרה של החמרה במצב.

גם במקרה כזה, כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל על הקצב הרצוי.

כל טוב,
שמוליק.

לא נכון להמליץ על אופן הפסקה בפורום.
כל מטופל , הפסקת הטיפול בתרופות חייב להיות עם תוכנית אינדבידואלית תוך מעקב רופא.

שלום עלמה.

אינני רופא.

ישנו פורום נוסף המיועד לילדים ונוער ועדיף לשאול שם, אבל אע"פ כן, הרופאים ישמחו לענות.

לדעתי, אין וודאות שהבכי קשור להפסקת הטיפול התרופתי; יכול להיות שהיו לך גם סיבות פסיכולוגיות, אבל יכול להיות שזו עדות לכך שהתסמינים חזרו.

אם נראה לך שיש צורך לבדוק את העניין יותר לעומק, ניתן ורצוי לפנות לאיש מקצוע שיבדוק את העניין.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק, הפסקת הטיפול יצרה מחסור במתווכים עיצביים במערכת העצבים המרכזית של עלמה. במצב כזה היא נהייתה רגישה יותר ואירוע פעוט גרם להידרדרות מהירה במצבה.
שים לב, ההודעות שלך שמות דגש על פסיכולוגיה ופחות על רפואה, וזה עלול לגרום סבל מיותר לאנשים.

שלום.

באמת שאינני יודע מה יש לך נגדי.

שימי לב למה שכתבתי: "אבל יכול להיות שזו עדות לכך שהתסמינים חזרו".

יותר מזה???

חוץ מזה, מאיפה לך הוודאות שדווקא הגורם הביולוגי הוא העיקר?

לכל בעייה נפשית ישנם ארבעה מרכיבים: אורגניים, ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.

אולי את זו שגורמת בעיות בכך שאת מדגישה את המרכיב הביולוגי יתר על המידה מבלי לציין בכלל שקיימים מרכיבים אחרים?

כפי שכבר כתבתי, אני מעריך את כל משתתפי הפורום שתורמים מנסיונם האישי, ובכלל זה את מי שהיה לו נסיון טוב עם תרופות וחושב שבגלל זה כ-ו-ל-ם צריכים תרופות ובכלל זה מטופלים שסובלים סבל נוראי מהטיפול התרופתי.

אני באמת מאחל לך מכל הלב שיהיה לך רק טוב.

שמוליק.

שמוליק שלום,
אין לי דבר נגדך אישית ואני מעריך את רצונך לסייע לאנשים וכן את ניסיון החיים המרשים שלך. אבל לדעתי אתה מחטיא את המטרה והעצות שלך מזיקות יותר ממועילות.

פה זה פורום פסיכיאטריה, ולא פורום פסיכולוגיה. הפסיכיאטריה זה תחום ברפואה הדוגל בטיפול בהפרעות/מחלות נפשיות באמצעות תרופות ככלי ראשון במעלה.
והנה מגיע אחד בשם שמוליק, שעל סמך ניסיון החיים האישי שלו נותן המלצות בניגוד גמור לזרם המרכזי בפסיכיאטריה. והרי פה זה פורום פסיכיאטריה, אז מה קורה כאן?!
והבעיה אתך, שיש לך כושר התנסחות גבוה ואמונה רבה בדרכך ואתה עלול להצליח לשכנע חולים ולהסיט אותם מהדרך הנכונה, מללכת לפי הזרם המרכזי ברפואה. יותר מזה, על אף שמעירים לך אתה ממשיך בשלך בעקשנות.
נכון שלתרופות פסיכיאטריות יש תופעות לוואי לא נעימות, אך אלו הרבה פחות גרועות מתופעות המחלות הנפשיות. צריך לדעת איך ליטול את התרופות, באילו מינונים, לדעת שלעתים יש להחליף תרופה בתרופה אחרת ועוד.
רוב החולים ייהנו מטיפול תרופתי ורבים מהם יחלימו ויפסיקו בהמשך את הטיפול לתמיד או לשנים רבות. זוהי המציאות של הרוב, של אלו שבחרו ללכת בדרך של מדע הרפואה.
נכון שגם פסיכולוגיה זה מדע, אך הרבה פחות מדויק, פחות יעיל ופחות פרקטי מרפואה.
נכון שבתגובותיך אתה לא שולל לגמרי טיפול תרופתי, אבל אתה דואג להדגיש את הטפל - את הפסיכולוגיה כפתרון אפשרי, ולהרחיק מהפתרון המדעי-רפואי. רוב החולים ייכשלו בדרך הזו ומעטים ביותר ייהנו ממנה כשהיא עומדת לבדה ללא תרופות.
כאשר אתה עונה ל'עלמה' תשובה שכותרתה "זה יכול להיות מסיבות פסיכולוגיות", כבר הדגשת את הפסיכולוגיה. בהמשך התשובה אתה משתמש במשפט שלילה: "אין וודאות שהבכי קשור להפסקת הטיפול התרופתי". כלומר אתה שוב מרחיק מהפתרון הרפואי. המשפט הבא "עדות לתסמינים שחזרו" לא ממש מובן לרוב הקוראים כהפניה לרופא, גם לא לי. ואתה מסיים בהמלצה לגשת לאיש מקצוע, ולא (חלילה, לגישתך) לרופא.
כאשר אתה אומר למאי בכותרת "אפשר לנסות טיפולים פסיכולוגים" זה הדגשה של הפסיכולוגיה. בהמשך אתה סקפטי לגבי ההצלחה של התרופה החדשה שקיבלה , ואתה מסיים באמירה אודות "התרופות המשמינות" שבהמשך תהיה אפשרות להפסיקן.

שמוליק, תוך כדי כתיבת התשובה הזו וניתוח התשובות שלך למקרים האחרונים, אני מתחיל לחשוד בך שאתה דמות פיקטיבית, שליח/מיסיונר של הסיינטולוגיה, שכותב פה בערמומיות ובדבקות במסגרת המאמץ להפצת הגישה האנטי-פסיכיאטריה של הסיינטולוגים. הייתכן שאני צודק??

שלום רב.

קודם כל אני רוצה להתנצל על כך שייחסתי אליך מגדר שאינו נכון. זה לפחות חזק את הטענה שלך שאני לא מושלם.

תרשה לי ליידע אותך שפסיכיאטריה זה ענף ברפואה שמטרתו להתמודד עם בעיות נפשיות. ההתמודדות היא לא רק באמצעות תרופות, אלא גם בטיפולים פסיכולוגיים. פסיכיאטר חייב לעבור הכשרה לטיפול בשיחות כדי לקבל רשיון רופא פסיכיאטר. זה אומר שהגישה היא שישנה חשיבות מרובה לטיפולים פסיכולוגיים.

ד"ר דוידאור (וזו גם הגישה העיקבית של שאר הרופאים בפורום), שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, ושרופאים שבפועל מטפלים רק בתרופות מפספסים בגדול.

פסיכיאטר יכול גם לתת טיפול תרופתי, אך העניין נתון לשיקול דעתו. זה ממש לא נכון שפסיכיאטריה זה רק תרופות או בעיקר תרופות. פסיכיאטריה זה להתמודד עם בעיות נפשיות בכל הדרכים האפשריות, כולל טיפול תרופתי.

אני בעצמי הולך באופן קבוע לפסיכיאטרית. מי שמבקש המלצה, אני ממליץ עליה בחום. אני מטופל אצלה רק בשיחות; בפועל היא מטפלת בעיקר בשיחות, וכמעט ולא מתעסקת עם תרופות.

אני חייב לומר שהיא ממש הצילה אותי. היא הייתה המטפלת שלי כבר במחלקה הסגורה, ועברנו ביחד את כל השלבים: מחלקה פתוחה, מרפאות חוץ, ובסוף טיפול פרטי אחרי שהיא פתחה קליניקה פרטית.

השתייכות לכת אנטי-פסיכיאטרית? - אל תחשוד בי בכפיות טובה מרושעת שכזו...

אגב, כדאי לציין שישנן שתי מדינות בארה"ב שבהן פסיכולוג קליני יכול לעשות השתלמות יחסית שתאפשר לו לרשום תרופות פסיכיאטריות; השתלמות קצרה יותר מאשר להתחיל ללמוד רפואה מההתחלה. קרוב לוודאי שהמגמה הזו תלך ותתפשט לשאר המדינות בארה"ב ואולי גם תגיע בסוף ארצה, כך שגם העניין של טיפול תרופתי כבר לא יהווה הבדל...

השאלה האם צריך טיפול תרופתי או שיחות או שילוב של השניים, היא שאלה שאפשר לתת בה נתונים סטטיסטיים, אך זה ממש לא מתמטיקה, ואין כאן שחור ולבן (אגב, כבוגר המחלקה למתמיטיקה, אני יכול לציין שגם במתמטיקה יש דברים שהם לא שחור-לבן, ואין כאן המקום להאריך). השאלה הזו צריכה להיבדק על כל מטופל באופן אינדבידואלי.

לצערי הרב, הנסיון שלי הראה שאין מספיק רגישות מצד הרופאים לגבי הסבל מתופעות הלוואי של התרופות. בוא ונהיה כנים: רב הרופאים מעולם לא התנסו בלקיחת תרופות, ואין להם חוויה אישית של סבל מתופעות הלוואי שלהם.

הדברים החמורים יותר הם השקר שמכונה "תסמינים שליליים של המחלה". אמנם יש דבר כזה, ויש חולים שאינם מטופלים תרופתית, שסובלים מ"זומביות", ואין אפשר לומר שזה שקר.

אבל כפי שכתבתי כבר, בכל מקרה, כשאין שום וודאות בדבר, תמיד אומרים שה"זומביות" היא תסמינים שליליים של המחלה, ולא מעלים בתור אפשרות שמדובר בתופעות לוואי.

הנקודה הזו של אי אמירת כל האמת פוגעת באמון במערכת, ולו היו אומרים כיכול להיות שמדובר בתופעות לוואי, ואע"פ כן לדעתם עדיף לקחת את התרופות למרות זאת - זה היה בסדר.

יש המשך...

גם בתחומים אחרים של הרופאה ישנה ביקורת עניינית על טיפול תרופתי. ניקח בתור גודמא תרופות להורדת לחץ דם.

לחץ דם נגרם מלחץ חוסר בפעילות גופנית, הרגלי אכילה לא טובים, עישון וכיו"ב.

תרופות להורדת לחץ דם (מעבר לכך שיש להם תופעות לוואי), למעשה מנציחות את הבעיות האמיתיות שיצרו את לחץ הדם הגבוה, ומעלימה את הסימפטומים.

טיפול טוב יותר להורדת לחץ דם היא לשנות את הרגלי החיים שהביאו לכך. זה לא איזה חיידק או וירוס חיצוניים שאי אפשר להרוג אותם שגרמו לעלייה בלחץ הדם.

גם כאן, צריך להתאים את הדברים לכל מטופל. מטופל שיודע שיהיה לו קשה לשנות את ההרגלים הרעים - באמת עדיך לו לקחת תרופות להורדת לחץ דם, ושיחיה עוד כמה שנים עד שההרגלים הרעים שלו יהרגו אותו, מאשר לנסות לשווא לשנות את ההרגלים.

דא עקא, מי שילך לרופא ויגלה שיש לו לחץ דם גבוה - בדרך כלל הרופא ייתן כדורים להורדת לחץ דם, וספק רב אם הוא בכלל יציע לטפל בבעיות האמיתיות...

ככלל, יש כאלה שאומרים שהרופאה המערבית ככלל, מטפלת בהעלמת סימפטומים, במקום לטפל בהרגלים לא טובים שיצרו אותם.

בפסיכיאטריה, כל התרופות בלי יוצא מן הכלל אמורות לטפל רק בסימפטומים!

באופן פרדוקסלי לחלוטין, דווקא בפסיכיאטריה מטפלים גם טיפולים פסיכולוגיים שאמורים לעשות דברים הרבה יותר יסודיים מאשר העלמת סימפטומים.

כפי שכבר אמרתי, מי שטוב לו עם הטיפול התרופתי - אינני מתערב. רק מי שכותב שהוא סובל מתופעות הלוואי - אני כותב לו שאפשר לנסות טיפולים פסיכולוגיים.

אין מה להתווכח עם העובדה שהרופאה שלי הצליחה להוציא אותי ממצב קשה ע"י טיפולים פסיכולוגיים, ויש מקום לבוא ותמוהה האם זה פרט שיכול להעיד גם על הכלל שניתן לנצח את המחלות ע"י טיפולים פסיכולוגיים.

בסופו של דבר, גם אם כל המטופלים בעולם ירצו רק טיפולים פסיכולוגיים, הפסיכיאטרים לא יסגרו את הבסטה; רק מי שבפועל מטפל רק בתרופות, וגם אז, יכול להיות שהם ישקלו לטפל גם בשיחות...

מקווה שהדברים ברורים כעת.

כל טוב,
שמוליק.

הרופאה שלי סיפרה שהיה מקרה במאה שעברה שרופא עיניים הגיע לאישפוז ובבית חולים אחד ניסו טיפולים פסיכולוגיים במשך זמן רב, עד שבסוף המשפחה שלו החליטה להעביר אותו לבית חולים אחר.

בית החולים האחר, נתנו לו תרופה, והוא חזר לעצמו. הוא תבע את בית החולים הראשון, וזכה בתביעה.

הנקודה כאן, היא שהוא היה במצב פסיכוטי, אם תנסה להיכנס לאתר של אילן סלומון, רוקח שהוא לגמרי נגד תרופות, תראה שהוא מסכים שבמצב פסיכוטי צריך לתת תרופות, לפחות עד שמביאים את המטופל למצב של רגיעה.

מה קורה אחרי שמגיעים למצב של רגיעה? לדעתי, צריך לתת לכל מטופל את החירות לבחור בדרך שהכי מתאימה לו. צריך גם לאפשר למי שמעוניין בכך יותר טיפולים פסיכולוגיים. אני זוכר שבשלוותה הייתה איתי מטופלת שהעדיפה את המחלקה הסגורה כי שם היו מקבלים יותר טיפולים פסיכולוגיים מאשר במחלקה הפתוחה...

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק, אתה בתשובות המפורטות שלך ממשיך להעביר מסרים שקריים נגד מדע הרפואה ולהטיף למסרים סיינטולוגיים, במודע או שלא במודע.
אתה טוען לקונספירציה, אי אמירת אמת של הרופאים בעניין תופעות לוואי של תרופות. ברור שזה לא נכון, הרופאים מכירים את תופעות הלוואי ולרוב יידעו להבחין בינם לבין תופעות המחלה. הרופאים אינם משקרים ואינם מסתירים מידע מהחולים.
עיון קצר באתר של אילן סלומון מלמד, שהמדובר במטפל שגישתו היא נגד כדורים, כמו הסיינטולוגים. זכותו לפרסם את גישתו באתר משלו, אך אם היה נכנס פה לפורום פסיכיאטריה יש להניח שהיה נחסם או שדבריו היו זוכים לביקורת נוקבת מצד מנהלי הפורום ומבקריו.
שוב: רוב החולים ייהנו מטפול על-פי הזרם המרכזי ברפואה. תמיד יהיו אחוזים בודדים בשוליים שעבורם, מסיבות שונות, טיפול תרופתי שעברו לא הצליח (אם כי ייתכן שטיפול אחר יהיה מוצלח יותר).
המטרה של פורום 'פסיכיאטריה' היא לייצג את הזרם המרכזי כיום בטיפול בהפרעות נפשיות ולא על מנת לתת במה לגישות טיפוליות שאינן מדעיות המתבססות על הצלחות אנקדוטליות.
לכן אם ברצונך לעזור לחולים הנכנסים לכאן, אל לך להמשיך ולהפיץ את רעיונותיך באופן שאתה עושה - במסגרת תגובות לחולים. אתה יכול לפתוח אתר אינטרנט משלך, כמו אילן סלומון, ולספר שם מניסיונך: לספר על תופעות לוואי של תרופות מהם סבלת , על הרופאים שרימו אותך כשלא יידעו אותך לגביהן, על הטיפולים שלא הצליחו, על הפסיכותרפיה שהצילה אותך ועוד - אבל לעשות זאת כאן כהמלצות לחולים זה חוסר אחריות גמור.
רק בריאות

לא כל מי שהוא נגד כדורים פסיכיאטרים הוא סינטולוג. גם סינטולוג זו לא מילה גסה, זכותו של בן אדם להאמין גם בסינטולוגיה.

פסיכיאטריה אינה מדע מדוייק. אין אף בדיקה פיסית למחלות פסיכיאטריות, ואין אף בדיקה פיסית שמראה שהכדורים הפסיכיאטרים פותרים את הבעייה.

זכותו של בן אדם לחשוב שפסיכולוגיה היא הדרך לרפא מחלות נפש שאין להן הוכחה פיסית.

לכדורים פסיכיאטרים יש תופעות לוואי, והרבה פסיכיאטרים נוהגים לומר שזה קשור למחלה. יש אנשים עם נסיון שיוכלו להעיד שתופעות הלוואי ("הסימנים השליליים")נעלמו לאחר הפסקת טיפול בכדורים.

נראה ששמוליק, א.ס. ושים - כולם טרולים, מיסיונרים של הסיינטולוגיה, ואולי אפילו אותו אדם המשתמש במספר כינויים.
אכן מזימה מתוחכמת רקחתם פה אך לא לעולם חוסן ונחשפתם.
את גישתכם תמשיכו להפיץ במקומות אחרים ולא לנצל פה מצוקות של חולים כדי לגייס חברים בתשלום לארגון שלכם. התורה שלכם זה לא מדע, זה יותר בגדר ח'רטא.

לדעתי קיים קשר ברור בין הפסקת התרופה להידרדרות במצבך הנפשי.
אם הפסקת את התרופה על דעת עצמך, חזרי מיד ליטול את התרופה ומצבך ישתפר במהירות.
אם הפסקת התרופה בעקבות הוראות הרופא, עלייך לשוחח עמו ולקבל הנחיות.

שלום.

מצטער, אבל כאשר מחדשים טיפול תרופתי, נדרש שיקול דעת כיצד להעלות את המינונים. לא בטוח שצריך לחזור מייד למינון שבו התרופה הופסקה, ויכול להיות שצריך לעלות בהדרגה.

כדאי לפחות לחכות להנחייה מפורטת יותר מאחד הרופאים של הפורום כיצד להעלות מינונים, אם כי בכל מקרה כדאי ורצוי לחזור לרופא המטפל שמכיר אישית את המטופל, ויכול לתת הנחיות שיותר מותאמות אישית.

שמוליק.

שלום שים.

תודה על כך שיצאת להגנתי.

בכל אופן, מי שמנצל את הפורום על מנת לרדת על חבר אחר בפורום (ובוודאי אם הוא מנסה לרדת על הרופאים) - העונש שלו, זה שפשוט חברי הפורום כבר לבד מבינים עם מי יש להם עסק. אנשים אינם טיפשים!

זה מה שקרה לי בתחילת הדרך בפורום; כתבתי בצורה לגמרי לא הגיונית, סוחפת וגורפת, שכדאי להפסיק טיפול תרופתי בגלל תופעות לוואי.

למרות הכל, לא סתמו לי את הפה, אלא הייתה התייחסות עניינית לדבריי, ובסופו של דבר, הדברים עשו את שלהם, עד שלמדתי שהפסקת הטיפול התרופתי שהייתה צעד נכון עבורי, איננה בהכרח הצעד הנכון עבור מטופלים אחרים, ונראה לי שהתרומה המשמעותית ביותר שלי בפורום היא במתן השראה שניתן לנצח גם מחלות קשות כמו סכיזופרניה, ואפילו באמצעות טיפולים פסיכולוגיים בלבד.

כל טוב,
שמוליק.

כאשר חלק ממבקרי הפורום בסביבה

בהחלט יכול להיות, מומלץ בדיקה על ידי רופא בהקדם.

האם הפסקת לקחת כדורים על דעת עצמך או בעצה עם הרופא המטפל שלך?
אם זה על דעת עצמך אז ייתכן מאוד שזה החמרה במצב .
אם זה בעיצה עם הרופא אז אולי צריך ליידע אותו בטלפון.
ייתכן אם מספיקים את התרופה החמרה במצב .
צריך גם להפסיק בצורה מבוקרת ולא בבת אחת
בכל מקרה עליך להתייעץ עם רופא מטפל בבוודאי עם ההורים ליידע אותם במצב שלך.
דיכאון זה דבר שאפשר להתגבר עליו אם מטפלים בו בצורה נכונה החוכמה היא למצוא את שיטת הטיפול המתאימה.
אל תתייאשי העיקר את צעירה מאוד ועוד יהיו לך ימים טובים מאוד מה שנראה לך גרוע היום יראה לך חסר משמעות בעוד עשר שנים.

גם אני סובל משתי הדברים שציינת ועוד כמה...
האם הפרעת ההמרה (קונברסיה) מתבטאת אצלך בשיתוק או חולשה?
לפי מיטב ידיעת (ואני מטופל אצל נוירולוג המתמחה בכך בנוסף לטיפול הפסיכיאטרי) הטיפול הוא פסיכודינמי + פיזיותרפיה אם יש צורך להפרעה הקונברסיבית בקשר להפרעה הדוסציאטיבית אין לי מושג אצלי זה מלווה אותי כל הזמן באופן חמור או פחות...

בדר'כ , טיפול פסיכולוגי, לעתים תרופות וכן לפעמים טיפול בהיפנוזה מאוד יעיל.

לפעמים, בהפרעות אורגניות יש רגישות וכן התגובה לתרופות שונה.

האם איקסל 25 מ"ג 2x יכול להיות יעיל בטיפול או 50 מ"ג 2x ומעלה זה יעל? האם יכול להיות שתופעות לוואי יפיעו רק לאחר שלושה שבועות ? תודה על העזרה שלכם

האמת שאני בעצמי בתהליכים של להתאושש מדי פי/די אר.

זו תופעה דיי מבלבלת ומפחידה לחוות.

אני לא חושב אלא בטוח שהבחירה שלך נכונה מאוד ואת עושה עבודה טובה.
ספורט ותזונה מאוד עוזרים בלי קשר לכל דבר.

אם את מרגישה שאת בדרך טובה,תמשיכי.
רופאים לפעמים אומרים דברים מפגרים.במיוחד פסיכיאטריים.
אל תתני לזה לערער אותך.

לפנות לפסיכיאטר נוסף.

שלום רב.

אני ממש לא מבין מניין את רוצה להאציל לעצמך סמכות לאסור עליי לכתוב תגובות בפורום. אני מצטער, אבל זה נוגד את חופש העיקרון של חופש הביטוי.

יכול להחיות שהתרופות ייצבו אותי, אבל ההשפעה הזו הייתה נצרכת אולי רק לזמן קצר מאוד, ואחר כך הנזק היה מרובה על התועלת.

אני ממש לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי ממשיך עם התרופות אחרי האישפוז שהיה לי בגיל 18; מה שהיה קורה זה שהייתי ממשיך להיות זומבי. אולי זה היה מונע את האישפוז שהיה בגיל 29, אך היו לי 11 שנים של סבל נוראי. אולי בסוף הייתי מאבד את העשתונות ומתאבד...

ישנן מספר נקודות שכדאי להבהיר אותן: הרבה פעמים מנסים לומר שתופעות הלוואי של התרופות הן למעשה תסמינים שליליים של המחלה. אמנם ישנם דברים כאלה שחולים שכלל אינם נוטלים תרופות סובלים מכך, כך שלא ניתן להאשים את התרופות. מאידך, להסתיר את האפשרות שהסבל בא מהתרופות - זה מערער את האמון במערכת. צריך לומר את כל האמת!

אינני יודע מאין הבאת את המושג "הטיפול הנכון והמדעי". אין דבר כזה. ישנן סטטיסטיקות, אך נדרש שיקול דעת של כל מקרה לגופו.

אני ממליץ על טיפול פסיכולוגי במקום טיפול תרופתי בעיקר כלפי מי שסובל מתופעות הלוואי של התרופות, וכמובן, אני תמיד אומר שצריך להתייעץ עם הרופא המטפל; הפסקת הטיפול מבלי להתייעץ עם הרופא המטפל הוא צעד שאם בכלל צריך לעשות, אז צריך לדעת שהוא מסוכן, ויש לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי שלא תהיה החמרה או שאם תהיה, אז לבלום אותה בהקדם, וגם זה רק במקרים מאוד קיצוניים של סבל.

מה הרופאים חושבים עליי?

חפשי תגובה של ד"ר דוידאור "מי אתה שמוליק - תגובה" מיום 8.9.14 וראי מה ד"ר דוידאור חושב עליי.

ושוב פעם, מי שהתרופות עושות לו טוב - לבריאות. אין לי עניין להמליץ על טיפול פסיכולוגי במקום טיפול תרופתי למי שמרגיש טוב עם התרופות. בוודאי שבמצבים פסיכוטיים - צריך תרופות.

באותה מידה, אינני מעוניין לסתום פיות או לרדת על מי שחושב אחרת או שהיה לו נסיון טוב עם התרופות. להיפך, ישנו בחור שקוראים לו אלי שהוא משתתף קבוע בפורום. הוא התנסה בסמים, ויצא מזה. הוא לגמרי בעד טיפול תרופתי שעוזר לו. תדבקי ותראי שגם אם ישנן חילוקי דעות - כתבתי עליו שהוא מקור להשראה למי שצריך להתמודד עם גמילה מסמים - משהו שלא יימצא אצל אף מטפל שלא התנסה בסמים.

אני מעריך גם אותך וגם את הנסיון הטוב שהיה לך עם התרופות, ואף פעם לא תקפתי אותך באופן אישי.

כל טוב,
שמוליק.

כל הכבוד הגבת בצורה ענינית למרות שאדון או גברת "מנוסה" תקף/ה אותך אישית.
זה רק מראה היכן אתה והיכן הוא מי שבטוח בעצמו לא חש צורך לרדת על אחרים ולהוכיח את עליונותו על ידי כך.
אחרי הכל כושר ניסוח ויכולת ביטוי הם לא הכל.
בהצלחה ותדבק בעמדתך
(למרות שאני גם בעד תרופות)

העצות של שמוליק הן יחסית טובות והן לא יכולות לגרום נזק.
אני עברתי תקופה מאוד קשה ו פחידה שרוב האנשים היו מתאבדים..
הכדורים שלקחתי להורדת החרדה המטורפת החריפו את המצב יותר מאשר עזרו.

יצאתי מזה בכוחות שלי. עם הרצון לחיות עוד קצת. .ומוטיבציה(שלא נראתה בכלל באותו הזמן).

לא לוקח אף כדור והאמת שאני גם דיי נגד כדורים פסיכאטריים ממחקר אישי.

בכל אופן. .העצות של שמוליק לא יכולות להזיק זה מה שבטוח.

נ. ב:יש מקרים שצריך לקחת כדורים אך זה בחירה בידו של האדם.
ואם האדם הוזה אז ואין לו insight למצב אני לא ממש יודע מה הייתי עושה.

אני אמרתי ששמוליק בסדר בסך הכל לבן אדם יש בחירה וכל אחד יכול להמליץ על מה שבחר. שמוליק לא כופה על אף אחד לנהוג כמוהו. זה נתון לשיקול דעת הקורא.
"מנוסה" לעומת זאת שולל דעות של אחרים על מנת לאשר את שלו....

כדורים פסיכיאטרים הם לא פתרון. רק פרנסה לפסיכיאטרים. אני לא חושבת שאתה מטעה, כל אחד יכול להקשיב לדיעה שלך או לא להתייחס. אתה מאוד מעודד, ומראה שאפשר להגיע להצלחה גם ללא כדורים. תקופה של חמש שנים ללא כדורים מראה שאפשר להסתדר גם בלי. תמשיך עם התגובות שלך כי זה באמת עוזר.

יש להבהיר,
1.מטרת הפורום זה ליעץ בלבד, לשם קבלת דיעה נספת , בשום פנים לא תמליף לרופא מטפל.
2. היעוץ של הרופאים כאן, מהווה תגובה שיטחית ובשום פנים לא תחליף לרופא מטפל אשר מכיר ויש ברשותו מידע נוסף, אשר חשוב למתן יעוץ מקצועי.
3. מטופלים אשר תחת טיפול תרופתי, בשום פנים לא מומלץ להפסיק טיפול ללא בדיקה של רופא מכיר.
4. כל יעוץ של חברי הפורום, יש לקחת בזהירות, ובשום פנים לא ליישם המלצה ללא מעורבות רופא, בשום מצב.
5. לפעמים המלצות חברי הפורום יעילים,לא פחות מרופא, אך באם מישהו חש בילבול, עליו לבקש תשובה מרופא בלבד.
6. בשום מצב , אסור לחבר הפורום ( בדר'כ גם רופא ) לא ליעץ על הפסקת טיפול, כמובן שתמיד לגיטימי לברר מול רופא מטפל לגבי הפסקת טיפול בעתיד, בהחלט מומלץ לנסות להפסיק לפעמים טיפול, אך רק תחת מעקב והמלצת רופא שמכיר, מטפל, בגלל הסכנה הגדולה בהפסקה ללא פיקוח.

ברכות.

שלום לכולם.

אני מסכים לגמרי עם מה ההבהרות של ד"ר דוידאור.

אני רק רוצה להוסיף שבנקודה אחת ישנו יתרון לחברי הפורום יותר מאשר לרופאים, והוא במתן השראה להתמודדות עם הקשיים הנפשיים.

חברי הפורום שמגיבים הם בדרך כלל אנשים שהתמודדו עם בעיות נפשיות ודרך הפורום תורמים מנסיונם האישי.

ישנו מכנה משותף לכולם והוא שהם התמודדו עם הקשיים, ולכן הם יכולים לתת השראה למטופלים אחרים לאזור כוחות ולהתעודד ולהאמין שגם הם יכולים להתמודד עם הקשיים שלהם ולנצח אותם.

בכך, יש להם יתרון על פני מטפלים, ומסיבה זו צריך להעריך ולכבד את כולם ואין זה משנה האם ההתמודדות שהתאימה להם הייתה רק עם תרופות, רק עם טיפולים פסיכולוגיים או אם היה שילוב בין השניים. יש מקום לכולם וצריך לכבד את כולם.

שמוליק.

אתה יכול לרשום שוב את המייל שלך, יש לי כמה שאלות לא לפורום, תודה.

עולה החשד, שאין באמת 'שמוליק כץ', אלא המדובר בדמות פיקטיבית ושתולה בפורום ע"י הסיינטולוגים, דמות שמטרתה להסית בדרך מתוחכמת נגד הרפואה בת ימינו.
אני קורא למנהלי הפורום למחוק מידית הודעות של זה המתקרא 'שמוליק' ולמבקרי הפורום -להתעלם מההודעות שלו.
ראו הוזהרתם!!

מטיפול תרופתי.
חבל ללכת שבי אחר הסיינטולוגים. זה לא מדע אלא סוג של כת.
רק בריאות!

אני לא מכיר אותך מנוסה, ולא מאמין לאף מילה שלך ואת מסע השמצות שך גכד שמוליק אני לא קונה, את שמוליק אני מכיר כבר למעלה משנתיים בחור יקר, עוזר לכולם מבר בנועם, כותב יפה ומנסה לסייע לשאולים,את חוץ מלכתוב כמה כדורים זה טוב לא עשית כלום, כל אחד שיבחר בדרך ושמוליק יד זכות והוא יכול להמשיך לכתוב כמה שהוא רוצה
מי שאול אותך בכלל?, מי מינה אותך למנהל? קיצור אל תייחסו עליה או עליו או למי שלא היה, ושמוליק אני איתך עזרת לי הרבה גם מלפני שנה שהיית בצב של דיכאון- קשה ומבולבל, וגם עכשיו אני חושב שצריך לתת לך את הכבוד המגיע לך אולי אתה לא תמיד צודק זה נכון, אבל אתה לפחות לא סותם פיות כמו שאמרת וזה נכון.

אין מניעה לשילוב, תמיד לברר מול רופא מטפל וכן חובה ניטור בכל התחלה ושינוי מינון, תופעות לוואי...

שלום מאי.

יכול להיות שהתרופה החדשה לא תגרום להשמנה, אבל אם כל התרופות הקודמות גרמו להשמנה, אז אני די סקפטי.

גישתם העיקבית של הרופאים בפורום שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, ולא כתבת שום דבר על טיפול פסיכולוגי.

אפשר לנסות להתמקד בטיפול פסיכולוגי בחרדה, ויכול להיות שעם ההתקדמות בטיפול הפסיכולוגי לא יהיו צורך בתרופות המשמינות.

כל טוב,
שמוליק.

צריך למצוא להם תחליף, כי זה גורם לנזקים לגוף אפילו יותר מהחרדה. את יכולה לקבוע בקופת חולים להתייעץ עם דיאטנית. לא כדאי לעשות כל מיני דיאטות מוזרות כמו דיאטת מלפפונים וכו', אלא תפריט שתוכלי לעמוד בו ולהתמיד ללא צורך להחליף כל פעם לדיאטה אחרת. צריך להוריד בתפריט (לא לגמרי) כמות של סוכרים, שומנים ופחממות. כמו כן, חשוב להתמיד גם בפעילות גופנית. הכי טוב לגשת לדיאטנית ולעשות דיאטה מסודרת.

לא רשמת:
האם החרדה חלפה עקב הטיפולים?
מהי בדיוק האבחנה הרפואית שלך?

כעיקרון יש פתרון תרופתי וצריך להמשיך ולחפש ולא להתייאש.

היי, כן הכדורים מאד מאד עוזרים לי ואין לי בעיית חרדה איתם בכלל, רק כשניסיתי להפסיק עם הכדורים הכל חזר לי ושוב התחלת לקחת אבל סך הכל אני מאד מרוצה ניסיתי לפני שיחות וזה לא בשבילי

איקסל פחות משמינה, אם בכלל. ייתכן אף הפחתת תיאבון. ראי מה רשם לך הרופא. לדעתי תרופה מצוינת בעיקר לנשים וגם נתקלתי פעם במישהי שהתרופה סייעה לה (אצל גברים עשויה לגרום לכאב באשכים ולכן פחות מתאימה).
לאחר תקופת הסתגלות לתרופה תוכלי לסגל הרגלי תזונה מאוזנת ופעילות גופנית וכך תוכלי להפחית במשקל (למרות שמגיב אחד לשאלתך מעט סקפטי, כך לדבריו).
באיחולי החלמה

מתי אפסקת את הויפאקס? ובאיזה מניון היית משתמשת?

תיאורתי איקסל יעיל יותר מאפקסור הפחתת תיאבון, ממריץ גם במינון נמוך.
בהחלט שילוב טיפול פסיכולוגי, במיוחד CBT , יכול להיות מאוד יעיל ולאפשר הפסקת טיפול לעתים.
דגש על דיאטה ופעילות גופנית.
לצערי אין קיצורי דרך , להוריד במשקל = פחות קלוריות + יותר פעילות גופנית.
אך איקסל בהחלט אופציה טובה במצבך.

הכי יעייל : נוגדי דיכאון וחרדה, SSRI במינון גבוה + CBT .

שלום לאה.

ההתנהגות הזו היא מאוד דומה לתסמינים חיוביים של סכיזופרניה, אך לא ניתן לקבוע בוודאות מבלי לעשות בדיקה רצינית יותר.

מקובל לחשוב שהטיפול העיקרי בסכיזופרניה הוא טיפול תרופתי בתרופות שהן אנטגוניסטיות לדופמין.

הרבה מטופלים סובלים מתופעות הלוואי של תרופות כאלו, ומפסיקים אותם, ואחר כך התסמינים חוזרים...

לדעתי, חשוב לומר שניתן לנתח סכיזופרניה ע"י טיפולים פסיכולוגיים, ולכן לא צריך להיכנס למחשבות פסימיות של או לסבול מהמחלה או לסבול מהתרופות.

כל טוב,
שמוליק.

בהחלט התיאור יכול להתאים לתסמונת פסיכוטית, מומלץ פניה בהקדם לפסיכיאטר.

בימים הראשונים בהחלט ייתכן.