פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום נורית
כל הפעילויות הגופניות המתונות: הליכה, ריצה קלה ,אפנים משחקי מגרש וכו
ארבע פעמים בשבוע ארבעים דקות כל פעם.
תהנו

שלום לך פני
לא מומלץ לשתות אלכוהול בשילוב קסנקס.
מריחוונה לא מומלצת בכל מקרה כי עלולה לאפשר להפרעות נפש חבויות להופיע. ובכל מקרה עלולה לסבך את המנצב הנפשי שלך.
כל אחד מהחומרים הללו מחזיק ליום הלקיחה.
תרגישי טוב

שלום לך.
אני ממליץ לך לספר למטפל שלך את מה שאתה חווה, זה באמת נשמע מאוד מפחיד.
אני באמת מציע לך לדבר על זה המטפל שלך או עם בן אדם קרוב, האם זה באמת כאלו הזיות? אתה באמת רואה דמויות? או שאתה כאלו מדמיין בראש וקופץ לך פתאום כל מיני-תמנות של יצורים -מפחדים או תמונות מזוויעות? כי גם לי זה לפעמים קורה אבל אף פעם לא ממש ראיתי בצורה מחושית ובאמת כאלו זה ממש אמתי, ממליץ באמת לספר הכל למטפל שלך נשמע לא קל בכלל, בהצלחה.

אם אתה מודע לזה שזה דמיונות כמו שכתבת אז זה לא פסיכוטי וככל הנראה לו סכיזופרניה זה כן יכול להיות משהו מה OCD אני לא רופא אז קח את זה בערבון מוגבל. מה שברור שזה לא פסיכוטי כי אתה יודע שזה דמיון

שלום לכולם.

קורב לוודאי שלא מודבר בסכיזופרניה; בסכיזופרניה מחשבות השווא נראות מציאותיות.

על כל פנים - צריך לאזור אומץ ולא לפחד להתמודד.

לי היו כמה התקפים פסיכוטיים. אמון במטפל (שבא אחרי קשיים רבים שאולי היו יכולים להיות נמנעים) הוא הגורם החשוב ביותר. וניתן לנצח את המחלה.

שיהיה רק טוב.
שמוליק.

פולשניות\קופצניות, זה שיש לך דמיון זה מצויין וכלי חשוב מאד לחיים. המצב שלך מעולה, אל תמהר אם ביכלל לקחת תרופות שלא יהרסו לך את הדמיון המפותח שיש לך. ניתן על ידי תזונה נכונה להקל על הרבה דברים.

אולי ההצפה של הסרוטונין מהכדור מעוררת את זה. זה קורה בדרך כלל בחלומות מוזרים למי שלוקח כדורים שמציפים בסרוטונין כי זה מה שהכימיקל הזה עושה בכמות גבוהה.

השאלה , האם אתה מבין שזה לא הגיוני ?
רק דימיון ? האם המחשבות שלך או מבחוץ ?

בכל מקרה מומלץ בדיקה פסיכיאטרית, להתרשמות אבחנתית מסודרת.

ייתכן והגיוני להניח שמדובר במרכיב נפשי בולט.

יהיה מעניין מה תגלה :
1. לדמיין צבע של הכאב , באיזה צבע אתה יכול לראות אותו ?
2. בזמן כאב , להסיח את הדעת, לחשוב על נמר שעומד לפרוץ לחדר..
3. להתחיל להשתמש במונח, לחץ, אי נוחות ולא במילה כאב..

בכל מקרה , פניה לעזרה נפשית בהחלט יכולה לעזור באם נשללו בעיות אורגניות ( גופניות) .
בהצלחה.

אני בספק אם יוכלו לעזור..
ממליץ לישקול עם רופא מטפל , שינוי תרופתי.. הוספה זמנית של תרופה עם מרכיב יותר ממריץ.
השילוב של סרווקל + מירו = שילוב מאוד מרדים.
כמובן אסור להפסיק לבד ואו שינוי, חובה אך ורק תחת מעקב והמלצת רופא מטפל, בגלל הסיכון להחמרה במצב הקליני.
סיכון מול תועלת ...

עד להודעה אחרת, התרופות מקבוצות SSRI SNRI , עדין נחשבות מאוד בטוחות בארץ ובעולם.
מעקב גופני מסודר תמיד מומלץ ללא קשר למחקרים.

SSRI וכן SNRI נחשבות בטוחות
תמיד מומלץ מעקב גופני מסודר במהלך נטילת תרופות..

שלום תומר.

השאלה האם טיפול תרופתי טוב או לא היא השאלה אידבידואלית; לכל מטופל היחס בין התועלת לתופעות הלוואי שונה.

אם החלטת שאתה מעדיף בלי טיפול תרופתי - צריך לכבד את החלטתך.

פסיכיאטר יכול אולי למצוא תרופה מתאימה, אך אני מניח שאינך מעוניין בתרופות.

מה שלדעתי פסיכיאטר יכול לעשות, זה לבדוק את כל המרכיבים, כולל תזונה והרגלים אחרים שיכולים להשפיע על המצב הנפשי, ואולי גם לתת הערכה נכונה יותר על הבעיות הרפואיות האחרות. פסיכיאטר הוא קודם כל רופא.
השאלה היא עד כמה להערכתך המשקל של הגורמים האלה, והם מבחינתך בדיקה כזו מצדיקה את הטירחה.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

שמוליק.

מוכן לקחת תרופות רק שלא תהיה פגיעה בתפקוד מיני.

שלום תומר.

פגיעה בתיפקוד המיני היא תופעת לוואי שכיחה של תרופות נוגדות דיכאון, אך כנראה שיש מטופלים שאצלם התיפקוד המיני אינו נפגע. גם אצל מטופלים שיש פגיעה רמת הפגיעה משתנית. כמובן, שגם כל תרופוה פועלת באופן שונה.

מה שלא תחליט - זה בסדר גמור.

כל טוב.
שמוליק.

שלום רב,
לדעתי התייעצות עם הפסיכיאטר במקרה שלך יש משמעות רבה: זה יאשפר להבין יותר טוב את המצב איתו אתה מתמודד ולחשוב על אופציות טיפוליות שיכולות להתאים באופן ספציפי יותר לקשיים שלך.
מבחינה תרופתית למשל ניתן לבחור בתרופה שלא גורמת לפגיעה בתפקוד המיני וכך גם לחשוב על סוג נוסף / אחר של טיפול פסיכולוגי שיהיה יותר רלוונטי לבעיות שלך.

שלום לימור.

אינני רופא.

לדעתי, כפי שאת בעצמך כתבת, הבעיות הכלכליות הן כנראה הגורם המשמעותי.

יכול להיות שמי שמבין בנושא, יכול לעזור הרבה יותר. מטרת הטיפול התרופתי היא רק לתת רגיעה מסויימת שתאפשר לשקול התמודדות עם הבעייה תוך הפעלת שיקול דעת, ולמנוע פעילות אימפולסיבית כתוצאה מהמתח.

אני מאחל לך הצלחה בהתמודדות עם הבעיות הכלכליות.

שמוליק.

מירו במינונים נמוכים יכול לעזור כאשר יש בעיות שינה ופחות ישפיע על דיכאון ומתחים . .
הייתי מציע לך להתחיל בחצי כדור שלרוב עוזר בבעיות שינה .

הבעיות ישארו ואת סתם תהי מסוממת,חבל על הזמן לדעתי חפשי רפואה אחרת,פתרון טבעי בלי תופעות לוואי והתמכרות.

שלום רב,
מירו הוא תכשיר נוגד דיכאון בעל השפעה מרדימה ולכן במקרים של דיכאון שמלווה בקשיי שינה הבחירה בתרופה זו היא סבירה.
קשה לנבא האם גם תסמינים של חרדה ומתח יגיב לטיפול זה, אך כמובן זה בהחלט אפשרי. חשוב לזכור כי תגובה לתרופה ספציפית משתנה מאדם לאדם ולכן יתכן ויהיה צורך בשינויים בטיפול בהמשך. מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה פסיכיאטר כדי לעקוב אחרי לטיפול ובמידת הצורך לבצע התאמות נדרשות.

שלום רב.

לצערינו הרב, יש מצבים כאלו שבו מישהו סובל מבעייה פסיכולוגית, והוא אינו מודע לכך, והוא עוד יאשים את כל העולם שהם אלה שאינם בסדר.

אני הייתי במצב כזה באופן אישי. מה שקרה איתי בסוף, זה שהמצב התדרדר עד לאישפוז כפוי...

אינני חושב שניתן היה לעשות משהו. אולי בשלבים קודמים עוד לפני שהחלה התדרדות ראשונית היה ניתן לעשות משהו, אבל הייתה איזו נקודת אל-חזור.

אם זה המצב, אז אני מציע לך שלא להפיל על עצמך ריגשות אשמה.


צריך לנסות, להשתדל, ולדעת שההצלחה איננה מובטחת.


בהצלחה.
שמוליק.

בהחלט יכולה להחמיר
יש צורך במעקב רופא, רופא משפחה, ביקור בית, מעורבות רווחה במקרה קיצוני של מסוכנות ... ,

שלום מיכל.

ד"ר דוידאור ישמח לענות.

אני יכול לומר מנסיון אישי, שאובחנתי בסכיזו-אפקטיב, ובגלל "דיכאון פוסט פסיכוטי" קיבלתי גם תרופות נוגדות דיכאון.

אני רוצה להעיר, שההרגשה האישית שלי הייתה שמה שהוסבר כ"דיכאון פוסט פסיכוטי", היה למעשה דיכאון שבא בגלל תיפקוד לקוי, והתיפקוד הלקוי היה תופעת לוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות.

כדאי להשקיע מחשבה ולבחון מה המקור לדיכאון, והאם תרופות נוגדות דיכאון הן בדיוק הפיתרון הטוב והנכון.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק יקר
הנסיון האישי שלך לא ככ' יכול לעזור מאחר וזו אינה שאלת חקר על אדם אחד בלבד , אני יודעת ומנסיון אישי בשלב פוסט פסיכוטי ובכלל ללא תרופות היה תוצאה של הפסקת חצי שנה ולאחר מכן מתוך יאוש התחילו תרופות ששמונה חדשים לא עזרו מכל הסוגים והרופאים שיערו שדאון מסכיזו אפקטיב לא תמיד מגיב לתרופות דיכאון ולצערי כי רב גם לא ידוע איך פסק אולי בגלל תמיכה סביבתית יחד עם תרופות היום המצב אינו מלבב למרות רמסיה שלא הייתי קוראת לה שלימה, יש אולי ציקלותימיה שיוצרת חרדות עצבנות לחץ וחוסר סבלנות

שלום נועה.

אני ממש לא ניסיתי לעשות הכללה. אני כתבתי שצריך לבדוק יותר לעומק מה המקור של הדיכאון, ולאחר איבחון המקור של הדיכאון, אז ניתן לחשוב האם תרופות אנטי-דיכאוניות הן הפיתרון הטוב ביותר.

צריך להתאים פיתרון באופן אידבידואלי.

כל טוב,
שמוליק.

נוגדי דיכאון בשימוש מוגבל וממוקד, במצב דיכאון קשה וממושך, תוך כדי מתן "כיסוי" טוב של נוגדי פסיכוזה ומייצבי מצב רוח, בגלל הסיכון להתחלת מצב מאני - פסיכוטי.

רמיסיה חלקית - חלק מהסימנים והתלונות נעלמו
רמיסיה מלאה 100% - העלמות הכל, חזרה למצב מאוזן וללא תלונות
החלמה = לאחר שנתיים רצופות, ללא סימנים, תלונות ובמיוחד ללא תרופות

באם מדובר בהתקף ראשון - ניתן לשיקול להפסיק תחת מעקב רופא ( לאחר מינימום של שנה טיפול ויציבות נפשית )

שלום ד"ר דוידאור.

סטטיסטיקות הן רק סטטיסטיקות. הן משקפות את המציאות ואינן מנבאות אותה.

אני מאמין שמה שהיה איתי שלגמרי חורג מההערכות הסטטיסטיות, שאחרי ארבעה אישפוזים להגיע להחלמה מלאה, זה גם מפני שקיבלתי טיפול טוב.

יש כאן כמה גורמים: האחד הוא האמונה של המטופל. כדאי להיות אופטימי ולהאמין שניתן לנצח את המחלות האלו. גורם נוסף שהוא לגמרי אינו מבוטל הוא האמונה של המטפל. המטפלים צריכים להאמין בכוחו של הדיבור. ביכולת המופלאה לרפא ע"י טיפולים פסיכולוגיים.

אני ממש לא אומר שצריך להוריד מינונים או להפסיק טיפול תרופתי מבלי להפעיל שיקול דעת, אבל אני אומר שצריך להאמין בכוחם של הטיפולים הפסיכולוגיים שניתן באמצעותם להביא את המטופלים למצב שבו הן יוכלו להסתדר בלי תרופות ובלי תופעות הלוואי הקשות שלהן.

סיפרת פעם שכבר היה לך מטופל שהתאשפז והחלים. אני מאחל לך שיהיו לך עוד הרבה כאלה...

כל טוב,
שמוליק.

בהחלט אתה צודק
מדובר בסטטיסטיקה
ברור שיש מצבי קיצון , ויש מקרים שונים ..
ברפואה אין 100% ..

קשה לי לענות ללא הכרות וללא מידע נוסף.
אכן, לפעמים שינוי תרופתי מהווה סיכון תיאורתי להחמרה ואפילו אשפוז, לכן מומלץ מעקב מסודר, תדירות וכו''.. רק רופא מטפל שמכיר יכול לענות באופן מקצועי.
בהצלחה.

אם רופא מצא לנכון להמליץ על ציפרלקס, כנראה היה סיבה,
לא מומלץ להפסיק ללא יעוץ.
לגבי בטיחות בהנקה, באם יש מקום לטיפול תרופתי, סרנדה , נחשבת הכי בטוחה בהנקה, והכי פחות משפיע על התינוק ( השפעה כמעט אפסית)

אם רופא מצא לנכון להמליץ על ציפרלקס, כנראה היה סיבה,
לא מומלץ להפסיק ללא יעוץ.
לגבי בטיחות בהנקה, באם יש מקום לטיפול תרופתי, סרנדה , נחשבת הכי בטוחה בהנקה, והכי פחות משפיע על התינוק ( השפעה כמעט אפסית)

עדין לא ידוע..

זה ידוע שלפסיכיאטרים לא אכפת מהרגשת המטופל אלא רק מעצמם. יודעים לתת כדורים בלי לחשוב, אבל לא לוקחים אחריות על התוצאה ולא בודקים עם המטופל האם הוא מרגיש טוב או לא, מבחינתם אם הם מרגישים טוב עם הטיפול זה מספיק.
כדאי לגשת לרופא משפחה בינתיים ולבדוק איתו מה אפשר לעשות.

שלום.

אינני רופא.

מסכים עם א.ס. שאפשר לנסות לפנות לרופא המשפחה.

בדרך כלל, במצבים כאלו, עיקר הטיפול הוא פסיכולוגי.

אם זו ההתנהגות של הרופא הפסיכיאטר, לדעתי, צריך ללכת לרופא אחר; במיוחד אם מדובר ברופא פרטי. רק אם מדובר ברופא מטעם קופת החולים, אז צריך לחכות עד סוף הריבעון, אבל יכול להיות שבנסיבות העניין, כדאי לבדוק מה ניתן לעשות במסגרת הקופה.

בדרך כלל מפסיקים בהדרגה, אך באמת שלא כדאי לעשות הפסקה מבלי להתייעץ עם רופא שיכול לבדוק בצורה מעמיקה יותר את המצב הרפואי.

כל טוב,
שמוליק.

ולא הגיוני שיצטרך לשלם שוב לפסיכיאטר, עד שימצא אחד שאכפת לו ואחראי לתוצאת הטיפול והרגשת המטופל. גם פסיכיאטר נוסף עלול לתת לו כדורים אחרים והוא ימצא את עצמו באותו מצב שבו הוא נמצא עכשיו, רק עם כדורים אחרים. לכן כדאי להקדים תרופה למכה ולגשת לרופא משפחה שיוכל להפסיק באופן מסודר את הטיפול הלקוי.

שידבר עם הרופאת משפחה. אם הוא ירצה להפסיק את הטיפול? האם זה קשה ובעייתי? האם התלות בכדורים האלו (במיוחד בגילו) היא קשה?

תודה.

הפסיכיאטר שנתן את ה"טיפול". וזה גם תלוי האם הוא לוקח כדורים תקופה קצרה או ארוכה. צריך לשים לב, בדר"כ הפסיכיאטרים מגייסים את המשפחה ומשכנעים אותה שהטיפול הוא כדורים על מנת שילחצו על המטופל לקחת טיפול בכדורים. הם עובדים באופן חד צדדי, נותנים טיפול, אבל לא מעניין אותם הפידבקים מצד המטופל.

את צריכה טיפול דחוף.
מומלץ אשפוז.

ולשרשר תשובות. לא עניינך מה אני כותבת. כתבתי למישהו אחר, לא פניתי אליך.

שלום שים.

אני מאוד מעריך אותך. אתה משתתף קבוע בפורום ומנסה לעזור לאנשים אחרים שפונים לפורום על סמך הנסיון האישי שלך, ובאמת כל הכבוד על כך.

דווקא בגלל זה, זה ממש לא מתאים לך.

הסיפור של א.ס. ידוע. היא מקבלת טיפול תרופתי לאחר ארבעה אישפוזים. היא סובלת מתופעות הלוואי של התרופות, וזה באמת מצער שלא ניתן למצוא רופא שיוכל לתת בה אמון ולהביא אותה באמצעות טיפול פסיכותרפי למצב שבו היא תוכל להסתדר בלי התרופות.

אני מניח שה"חפירה" שלה לפחות קצת מקלה על הסבל שהיא עוברת. באמת שאני לא מבין מה זה כל כך הפריע לך. אתה בחור זהב, אני אחזור ואומר שוב פעם שאני מאוד מעריך אותך, ואני חושב שההתנהגות הזו איננה הולמת אותך.

שיהיה לך רק טוב.
שמוליק.

להתנהגות הזאת.

מצטער א.ס.

תמשיכי במה שעושה לך טוב.

שלום א.ס.

הדברים שכתבו עלייך הם בעיניי חוסר רגישות. במיוחד כשהדברים נכתבו בידי מי שהגיע לפורום על מנת לתרום מנסיונו האישי לטובת הכלל.

מותר לך להשתמש בפורום, לכתוב הודעות, גם אם הדברים אינם מוצאים חן בעיני מישהו אחר...

גם את ההודעות שלי יש כאלה שלא אוהבים. חפירה קלה בהודעות היסטוריות של הפורום יכולה להוביל לדברים מאוד לא נעימים שד"ר דוידאור ושאר הרופאים בפורום כתבו עליי. אף אחד לא ניסה לסתום לי את הפה, וסתימת פיות אמורה להתבצע במקרים קיצוניים בלבד.

הסיפור שלך ידוע. עברת כמה אישפוזים, אבל את מרגישה שהטיפול התרופתי הורס אותך, והיית מאוד רוצה להיפטר ממנו. כמי שעבר על בשרו את החוויה של טיפול תרופתי, וסבל קשות מתופעות הלוואי של התרופות - אני מבין לליבך, ואני אמשיך לעודד אותך.

אני חושב שאת צריכה לחפש רופא שמאמין באפשרות שהמצב ישתפר ותוכלי להגיע למצב שבו לא יהיה צורך בטיפול התרופתי.

אני מאחל לך שתמצאי בסוף, ועד אז, דעי שהצדק איתך.

כל טוב,
שמוליק.

אני לא מחפשת רופא פסיכיאטר, כי אני לא רוצה כל פעם להיות בשיחה אצל פסיכיאטר. יש לי רופא משפחה שנותן לי מרשם דרך האינטרנט ולא לוחץ. אין לו בעיה שאני אפסיק עם התרופות, אבל הבעיה שאם אני מפסיקה אין לי תמיכה מהסביבה, וזה הופך את הגמילה למאוד קשה. אז כרגע עדיף לי להשאר עם המינון הזה מאשר ללכת כל פעם לאבחון אצל פסיכיאטר.

שלום א.ס.

אכן, הסביבה הרבה פעמים לוחצת, וזה ממש לא פשוט.

מה שהרופאים אומרים ובצדק, זה נתונים סטטיסטיים. הנתונים הסטטיסטיים מראים שאחרי אישפוז בודד 15% מהמטופלים מצליחים לחזור לעצמם, וניתן להפסיק להם את הטיפול התרופתי. אחרי שני אישפוזים, כבר אין סטטיסטיקות, ולכן רק בגלל הסטטיסטיקות, הם אינם ממהרים להוריד מינונים.

עם זאת, סטטיסטיקות הן רק סטטיסטיקות, ויש יוצאים מן הכלל. בכל מקרה ספציפי, צריך לעשות הערכה קלינית, וברגע שההערכה הקלינית מאפשרת הורדת מינונים או אפילו הפסקה, אז זה מה שנכון לעשות.

מהסיבה הזו גם המשפחה שלי לחצה עליי שלא להפסיק, ואפילו אחרי שהפסקתי עדיין היו קרובים במעגלים רחוקים יותר שחשבו שאני לוקח.

אני הייתי במצב הרבה יותר טוב. חייתי לבד, והייתה לי את האפשרות הכלכלית לעזוב את המסגרת של הדיור המוגן למסגרת עצמאית, וזה היה פשוט יותר, אבל לו הייתי במסגרת המשפחתית, זה לא היה הולך כל כך חלק.

נראה לי שאם הם ישמעו באופן מפורש מ-ר-ו-פ-א שישנה אפשרות להיטיב את המצב ותוך כדי הטבה ניתן להוריד את המינונים עד להפסקה, הם ישתכנעו שזה אפשרי.

בכל אופן, אני מאמין שזה מה שיקרה. עם הזמן המצב יילך וישתפר ויהיה אפשר להוריד מינונים על פי המלצה של רופא, עד שבסופו של דבר תתפטרי מהתרופות לגמרי.

אני מקווה שעצם הידיעה שישנם חריגים שמשום מה לא מדברים עליהם, שהפסיקו את הטיפול התרופתי, וחזרו לעצמם, תיתן לך את הכוחות ואת האופטימיות להחזיק מעמד עד שתוכלי להגשים את השאיפות שלך.

כל טוב,
שמוליק.

שאני חולה. כרגע לא בקשר עם המשפחה, מכיוון שבכל פעם שאני לא מתנהגת כמו שהם רוצים הם מתחילים לדבר על הטיפול הפסיכיאטרי. מבחינת הפסיכיאטרים הלקוח זה לא המטופל אלא המשפחה.

הנזק כבר נגרם על ידי פסיכיאטר פרטי ששכנע את בן הזוג שאני חולה. נתן לי מינון גבוה וכל פעם היה צריך לבוא אליו ולבקש להוריד כאשר הוא ממשיך ללחוץ ולשגע את בן הזוג שאני חסרת תובנה למצבי, כל פגישה כזאת 500 ש"ח.

אין לי אמון לא בפסיכיאטריה ולא בהורים. ולא חושבת שצריך לערב משפחה בטיפול רפואי. אם זה היה תחום מדעי לא היו את כל הספקות האלה.

שלום א.ס.

הבנתי. זה באמת קשה להזיז את העמדה של המשפחה (ובכלל זה בן הזוג). הם אינם מרגישים את הסבל שלך. קשה מאוד למישהו שלא חווה את ה"זומביות" להבין בכלל מה זה.
כיוון שזה לא כואב להם באופן אישי, אז הם נותנים אמון בפסיכיאטרים שמספקים נתונים סטטיסטיים.

רופא טוב יכול לומר ולהסביר שהוא אינו מתרגש מהנתונים הסטטיסטיים, וזה אפשרי להביא אותך למצב טוב יותר.

הרבה פעמים יש למשפחה השפעה; במיוחד אם הם אלה שממנים את הטיפול...

אני אומר שהמצב ישתפר. אני רואה שיש לך כוחות ואת לא תוותרי.

המטרה האמיתית של טיפול פסיכולוגי הוא לעורר אצל המטופל את הכוחות האלה. יהיה בסדר. סופו של כל שקר להתגלות. זה רק עניין של זמן...

כל טוב,
שמוליק.

לא עושים אותך זומבי. גם להם יש תופעות לוואי אבל לא כמו כדורי דור ראשון. למרות זאת אין סיבה לתת כדורים ללא צורך במיוחד לא מינון גבוה ולא כדורים עם תופעות לוואי קשות.
קיימים כמה כדורי דור שני ושלישי שיש להם תופעות לוואי אבל לא כולם באותה רמה. כרגע אני על סוליאן שתופעת הלוואי שלו כרגע זו הרגשה לא טבעית. את שאר הפרמטרים, כמו לדוגמא סוכר כולסטרול אני צריכה לבדוק בעוד מספר חודשים בבדיקת דם.
אמא שלי כן יודעת מה זה זומבי היא עושה בכוונה, היא מקללת אותי בבית ומתחילה להגיד לי איזה מינון ואיזה כדור אני צריכה לקחת, וגם הסיתה את אבא שלי ואת אחי ואמרה להם שאני חולת נפש והיא לא אמרה כלום. אבא שלי מבוגר הוא לא יכול להגן עלי ממנה, אז הוא נאלץ להסכים למה שהיא אומרת לו. ואח שלי צריך שהיא תשמור לו על הילדים אז גם הוא מצדיק אותה. נאלצתי לנתק קשר. צריך להבדיל בין אדם שרוצה לעזור לך לבין אדם שרוצה שתעשה מה שהוא אומר אחרת הוא מקלל ומאיים עליך להביא פסיכיאטר או משטרה.

חוסמים תקולטנים של סרוטונין ודופאמין,ככה שהם לא יוכלו להתחבר אליהם ולפעול ובעצם הם חוסמים תפעולה של סרוטונין ודופאמין שהיא חשובה מאד במוח,בעיקר לכל העניין של הנאה רגשות מוטיבציה וכו.. ככה שמה ששמוליק גם תיאר פה באחת מההודעות שנכנס לדיכאון מהטיפול זה הגיוני כי הפסיכיאטרים טוענים שבדיכאון יש חוסר בסרוטונין. והאנטי פסיכוטי בדיוק מביאים למצב הזה שהסרוטונין והדופאמין לא יפעלו. הכל לקוח מויקיפדיה.

לתאר במילים. פשוט גיהנום עלי אדמות,הכדורים הכי מדכאים ומבאסים בעולם לא מבין איך אפשר לחיות על זה יום יום זה פשוט חולני. תרופות עלאק,זה בית כלא כימי,מי המשוגע שיתקרב לזה? זה מוחק תאישיות,פשוט הורס בן אדם כמו שסמים הורסים אנשים.

שאלוהים יציל את כל מי שחי ככה אין לי מושג איך בן אדם יכול להיות בתוך זה כנראה מרוב סימום כבר לא מרגישים כלום.

אני לא יודע איך את מתנהגת או מדברת במציאות אך כאן את נראת לי בסדר לגמריי.
ואני לא מבין למה מכריחים לקחת אותך כדורים.

אני לא חושב שהפסיכיאטר שלך רוצה לסחוט ממך כספים(למרות שזאת אפשרות אך קלושה).

את יכולה לספר לנו למה אישפזו אותך 4 פעמים?
אשפוז זה דבר מאוד קיצוני..לא מאשפזים כל אחד.
אני ניסתי להתאשפז מספר פעמים אך לא הסכימו לקבל אותי אף על פי שלדעתי הייתי במצב קשה.

אז אם אני חשבתי שאני הייתי במצב קשה המצב שלך בטח היה עוד יותר קשה.
אז אוליי תספרי?

כי כל הסיפור שלך הוא דיי מסתורי ולא ברור

לפני הרבה שנים. אח"כ ניצלו את העובדה שניסיתי להתאבד, וכל פעם שלא התנהגתי איך שההורים רוצים הם היו משגעים אותי, עד שהייתי יוצאת החוצה ואז הם היו באים ולוקחים לאישפוז. היו מספרים לפסיכיאטרים כל מיני דברים ושכנעו אותם שאני חולה. בעיקר היו באים שאני בין עבודות ולא היה לי כסף, היו מנצלים שאני לא עובדת ופשוט מתעללים בי. לא כדאי לך להתאשפז, גם לא מרצון כי אח"כ קשה לצאת משם וזה מוביל לאשפוזים נוספים.

היא זו ששכנעה את הפסיכיאטרים שאת חולה?
אך למה שיעשו זאת?
אתם לא הייתם ביחסים טובים?

זה נראה כמו דבר התגלגל לדבר.

אם יורשה לי לשאול מדוע ניסית להתאבד?

בתחבולות תעשה לך מלחמה,תילחמי לצאת מזה מגיע לך לחיות ולהיות מאושרת,אם את צריכה עזרה בבקשה העיקר שתהיי בריאה ואל תיפלי לזה שוב. אפשר לנצח,אם זה עם עורך דין,אפשר למצוא תדרך.

שלום א.ס.

זה ממש כואב.

גם אני מצטרף לדבריהם של שים ושל דוד המעודדים.

אני בטוח שהנסיונות הקשים האלה רק יראו בסוף שאת גיבורת על, שלא הרמת את הידיים עד לניצחון.

שים ודוד - אתם נהדרים !!! אין עליכם !!!

שים, אני שמח שהראית לי שצדקתי שאתה אדם זהב :-)

אנשים לפעמים טועים, גם לי היו ה-מ-ו-ן טעויות רק כאן בפורום. השאלה היא רק האם לוקחים אחריות על הטעויות.

כל טוב לכולם.

שמוליק.