פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום אורי.

כאבי בטן אינם נמנים עם תופעות הלוואי השכיחות של תרופות אנטי-דיכאונית, וגם מפני שהרופאה אמרה שמדובר בגזים בקיבה, אז סביר להניח שלא מדובר בתופעת לוואי של התרופה.

אני חושב, שזה ממש לא כדאי סתם כך להיכנס לחששות לא מבוססים על סרטן. בכל אופן, גם עם סרטן אפשר להתמודד במיוחד כשהוא קטן ולפני שהוא מספיק להתפשט.

אם כך, אז אין סיבה להחליף תרופה טובה בתרופה אחרת שלא בטוח מה תהיה ההשפעה שלה.

כל טוב,
שמוליק.

אני לא רופא מדבר מניסיון שלי בלבד.
לעיתים למתח נפשי השפעה הרסנית על מערכת העיכול.
זה נשמע מוזר אבל אם אתה מתוח סובל מסטרס הדבר הראשון שתרגיש זה בעיות בבטן כאבים וגזים.
מומלץ להפחית קפאין ( קולה ).
ייתכן שאתה עובר תקופה קשה וזה משפיע על הנפש שלך בכיוון של מתח..
ייתכן כמובן שאני טועה לחלוטין .

לאחר מספר חודשים , לא הגיוני וכן מעבר לציפרלקס לא יפתור.
יש להקפיד ליטול לאחר אוכל...
יש צורך לשלול בעיה גופנית, ללא קשר לתרופה, מומלץ פניה לרופא משפחה.
פעמים רבות זה קשור למזון והתפריט היומי...

שלום מאי.

אינני רופא.

לדעתי, לפחות מנקודת מבט לא מקצועית של מטופל, זה נראה תמוה מדוע הרופאה מצאה לנכון להחליף לתרופה שנסיון קודם הראה שהיא פסקה מלהיות יעילה. היה נראה הגיוני יותר לנסות תרופה אחרת שעדיין לא נוסתה.

על כל פנים, אינני רוצה להטיל עליה סתם כך דופי, בוודאי כאשר אין לי ידע מקצועי. אני בטוח שהיו לרופאה שלך סיבות טובות להחליט דווקא על איקסל, שבאיזה שלב לא פעלה עלייך טוב.

קשה לי להאמין שתהיה התדרדרות במצב. בסך הכל את עוברת עכשיו מתרופה שלא פעלה עלייך טוב לתרופה שאמורה להיות טובה בשבילך. ההחלפה יכולה להיות מלווה באי אילו תופעות לוואי של התרגלות בגוף לתרופה החדשה, אך לא מדובר במשהו שאמור לדרדר את המצב.

התדרדרות במצב יכולה להיות בגלל גורמים אחרים, קרוב לוודאי שלא בגלל ההחלפה התרופתית.

על כל פנים, גישתם העיקבית של הרופאים בפורום היא שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, וכדאי לטפל בבעייה גם ע"י טיפולים פסיכולוגיים.

שיהיה רק טוב,
שמוליק.

קשה לנחש, אין תשובות חד משמעיות..
יש סיכוי לשינוי בזמן המעבר.. אך זמני.
כל עוד יש מעקב סדיר של פסיכיאטר מטפל, המעבר מקובל.

שלום רב.

אינני רופא.

קסנקס היא תרופה שחייבת מרשם רופא, ואני מניח שמהסיבה הזו לא כתבו מהו המינון המומלץ ומהו המינון המקסמילי על מנת לאפשר שלא להגביל את שיקול הדעת של הרופא המטפל.

בתרופות שאינן חייבות במרשם כמו אקמול, כותבים מהו המינון המקסימלי המומלץ, אך אני מניח שיכולים להיות מקרים חריגים שבהם תהיה הצדקה לעבור על המינון המקסימלי, רק שאז הרופא יצטרך לתת מראש הסבר על מנת למנוע ערעור באימון בו.

לא נתתי באמת תשובה לשאלה. הרופאים של הפורום בטח יודעים לתת תשובה, אך אני מניח שייתכנו מקרים נדירים שיכולים להצדיק חריגה.

כל טוב,
שמוליק.

עדיף כמה שפחות מ'ג וכמה שפחות זמן...
עד 2 - 4 מ'ג , מאוד אינדבידואלי, לפעמים 2 מ'ג
יכול להרדים למספר ימים ולפעמים לא ישפיע..
בנזק מוחי, התגובה ממש שונה והפוכה..
לכן , אסור ליטול ללא פיקוח.. סכנה להתמכרות וכן גופנית.

קשה לנחש ולעשות ספוקלציות.
ייתכן ויש הפסקת יעילות של תרופה לאחר מספר שנים.
יש ליזכור שאיזון נפשי זה לא רק תרופות, זה כולל מענה ביולוגי - גופני, פסיכולוגי וסביבתי ( גורמי דחק שמלחיצים...)
יש צורך בהערכה חוזרת ושיקול קליני משולב.

תחושה בגרון - מועקה, משני לגורם לחץ וחרדה.

תוך כמה זמן בערך עובר הגלובוס היסטריקוס במידה וניתן טיפול נכון על ידי פסיכיאטר כולל טיפול תרופתי?

שלום הדסה.

אינני רופא.

לא ניתן לענות באופן חד משמעי.

לפונקס היא תרופה אנטי-פסיכוטית, שמעדיפים לתת אותה רק אם שאר התרופות האנטי-פסיכוטיות לא הועילו; יש לה תופעת לוואי חמורה מאוד של פגיעה בכדוריות הדם הלבנות, שמחייבת בדיקות דם על מנת לוודא שאין פגיעה בכדוריות הדם הלבנות. בדרך כלל עושים בדיקות דם בהתחלה כל שבוע ואחר כל פעם בחודש.

השמנה היא תופעת לוואי שכיחה של תרופות אנטי-פסיכוטיות. התרופות גורמות לתיאבון מוגבר, אך יכולים להיות גם גורמים פסיכולוגיים; לפעמים האכילה נותנת נחמה על הקשיים הנפשיים, ובשל כך באה ההשמנה.

שאר תופעות הלוואי הן פחות שכיחות. העיוותים בפנים, אם מדובר בדיסקינזיה מאוחרת, אז בדרך כלל מפסיקים את התרופה, אך עדיין נדרש שיקול דעת של תועלת מול נזק במקרה המדובר.

בנסיבות העניין, קשה לי להאמין שהחלפה תרופתית תועיל.

אם מדובר בתחילת הטיפול, יכול להיות שתופעות הלוואי ייעלמו עם הזמן (אך יכול להיות גם שלא, במיוחד ההשמנה).

אם תופעות הלוואי לא ייעלמו עם הזמן, הדבר היחידי שניתן לחשוב עליו בתור אופציה אחרת הוא טיפולים פסיכולוגיים, אבל יהיה לא יהיה ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי מייד, אלא רק אם יהיה שיפור ניכר במצב הודות לטיפולים הפסיכולוגיים, וגם זה בתנאי שטיפולים פסיכולוגיים יכולים להתאים.

כל טוב,
שמוליק.

תופעות לוואי זה לא בסדר ולא מקובל.
יש לברר וליבדוק שוב, בדיקה רפואית, פסיכיאטר נוסף...
לפעמים יש לישקול ולעשות תועלת מול סיכון, לא תמיד זה פשוט
ומומלץ להפסיק, במיוחד באם יש סיכון אובדני..
כל מקרה לגופו..
בהצלחה.

אני לא רופא אבל מניסיוני
מי שחווה התקף פסיכוטי יחווה התקף נוסף ב85 אחוז המקרים
נטילת תרופות באופן קבוע מקטינה את הסיכוי אבל לא מונעת לחלוטין פסיכוזה נוספת.
אם היא מאוזנת תרופתית היא יכולה לתפקד בתור אם. ניכר שהיא סובלת מבעיות נוספות מלבד פסיכוזה שחלפה בעזרת תרופות.
אני לא עורך דין ולא מבין במשמרות נשמע הגיוני שבית משפט יתחשב בזה
זה שהיא מטופלת בתרופות אנטיפסיכוטיות מקטין סיכוי שהיא תהפוך לפסיכוטית שוב זה לא אומר שבטוח שזה לא יקרה שוב. לכן אי אפשר לדעת מראש מה יהיו תוצאות של פסיכוזה נוספת .
צריך להקפיד על נטילת תרופות גם לפעמים התרופות מפסיקות לעבוד או שיש החמרה במצב..
אני מקווה שהזמן קצת יעבור ובסוף הדברים אצלך יסתדרו.
הכי חשוב תשתדל לקחת דברים בפרופרציות נקווה לטוב

שלום רב.

אינני רופא, אך עברתי אישפוזים כפויים, והייתי זמן רב מאוד (כשנתיים) במחלקה פתוחה ועוד כשנתיים בדיור מוגן (מסגרת שיקומים), ונראה לי שאוכל להשיב על סמך הניסיון האישי וההיכרות שהייתה לי עם סכיזופרניים.

אני בטוח שגם הרופאים של הפורום יענו, ואין בתשובה שלי משום תחליף, אלא נסיון לתת כיוון כללי על סמל מה שידוע לי.

קודם כל, אני חייב לציין שקשה מאוד לתת תשובות חד משמעייות בנושא. כל מטופל זה משהו אחד וקשה מאוד לעשות הכללות.

הטיפול התרופתי בסכיזופרניה הוא בדרך כלל בתרופות אנטי-פסיכוטיות (פרפנאן, מה שהיא מקבלת היא תרופה כזו).

תרופות כאלה בדרך כלל מונעות הישנות של מצבים פסיכוטיים, אך ישנם מקרים מעטים של פסיכוזות שעמידות מפני טיפול תרופתי. אני מניח שהטיפול התרופתי הואיל וכרגע היא לא נמצאת במצב פסיכוטי.

תופעת לוואי שכיחה של תרופות אנטי-פסיכוטיות היא "זומביות" המתבטאת בשינה מרובה ובקשיים תיפקודיים. מסיבה זו, הרבה מטופלים נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי, המצב מתדרדר והם מגיעים לאישפוזים חוזרים ונישנים. אם היא קיבלה נכות, אז קרוב לוודאי שיש לה סימטומים כאלו.

קרוב לוודאי שיהיו קשיים גדולים בטיפול בילדה בשל הקשיים התיפקודיים.

סטטיסטית 15% מהמטופלים מצליחים להגיע להחלמה אחרי אישפוז בודד.

אני רוצה להעיר, שישנם מקרים נדירים שבהם מצליחים להחלים גם אחרי יותר מאישפוז אחד. אני דוגמא לכך, ואני מעודד משתתפים אחרים בפורום להתעודד ולהתמודד, אך כיוון שעיקר הדאגה שלך הוא לילדה שלך, אז צריך להודות על האמת ולמסור את הנתונים הסטטיסטיים כפי שהם, אע"פ שהייתי מאוד רוצה שהם ישתנו.

אני מניח, אם כי אינני סגור על זה, שאם הבת עדיין זקוקה להנקה, אז יכול להיות שישנן מגבלות על הנקה בזמן נטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות, אבל אני ממש לא סגור על זה.

בקיצור, צריך להיות עם יד על הדופק, ואני מקווה שהמידע הזה עזר.

כל טוב,
שמוליק.

קודם כל אני לא רופא ולכן עדיף לחכות לתגובות הרופא ולהיות מודע שמה שאני כותב זה מניסיוני האישי ומנוקדת המבט שלי הלא מקצועית ולקחת את זה בחשבון.

לפי מה שאני קורא היא באמת במצב לא טוב, אני לא באמת עד כמה רמת המסכונות של גבוהה אבל אם כל הקרים שקורים לצערי אז צריך כמו שאמר שמוליק להיות אם אצע על הדופק, ואם עניים פתוחות לנסות להיות כמו שיותר חד ולראות אם חלים כל מיני- שינוים או החרפה במצב.

אני מציע לך לפנות אולי לרופא - המטפל ולהסביר לו את המצב ולהתייעץ עימו, אחר כך בקשר לבת ולמשומרת אליה אני לא עורך - דין, אבל אני יודע שיש מקרים בהם יש רמת מסוכנות גבוהה בדרך כלל כלפי ילדים- או חסרי ישע שלא יכולים-להגן עליהם, ואפשר לפעול בחינה משפטית ואולי לסייע לך בעניין זה ושתהיה הורה המטפל ככה אני יודע.

אני ממליץ לך לפנות לעורך- דין, ולברר איתו את כל העניין הזה לו יש את הניסיון והידע המקצועי כדאי לסייע לך בעניין הזה.

דבר שלשי שאולי ,אתה יכול לעשות זה לידע את הגורמים המתאמים ולספר ולפרט להם מה המצב ומה בעצם הסיכון, מהודעה שלך אני הבנתי שהיא במצב לא טוב, ויש אמירות שהיא יכולה לפגוע באנשים ולהרוג היא.

לא אמרה,אותו דבר לגבי הבת באופן ברור או בכלל, אבל זה שהיא חושבת,שהחליפו לה אותה וזה לא הבת שלה, זה נראה לי עניין פסיכוטי אבל אני לא מומחה ואת כל הפחדים -והחששות שלך תפנה לגרומים המטפלים.

ועוד דבר,חכה לתגובה של דר דווידאור, יש ימים שהוא לא יכול לענות, כי הוא לא בפרום יש ימים ספציפים שבהם הוא נכנס ועונה, אז שווה לחכות.

אני מקווהשהכל היה בסדר, ואשתף תהיה במצב נפשי ותר יצב- אל תתייאש נקווה לטוב, אבל שוב כלל ברזל עניים תמיד פתחות ואצבע על הדופק שלא היה אסון לא רוצה להפחיד, אבל התגובה שלך ומה שתארת בעיקר הבת די מלחיץ, אם הייתי אבא בטח שזה היה קשה לי מאוד, אני יכול להבין את חשש והפחד שלך מפגיעה בילדה הקטנה שלך.


לילה טוב בברכה
נתנאל.

היי דוד
תיאורתית , יכול להיות שינוי בעתיד, חוסר תגובה, תופעות לוואי וכו..
בדר'כ כאשר מפסיקים, לאחר תקופה תופעות לוואי חולפות, לגבי השפעה בעתיד, זה מאוד אינדבידואלי.
מעבר לזה, קיבלתה תשובה מפורטת...

בדר'כ השימוש בסורבון כחיזוק ( אוגמנטציה) ל SSRI ולא במקום.

שלום רונן.

הנסיון האישי שלי בתרופות נוגדות דיכאון היה בכך שקיבלתי אותם בעיקבות דיכאון פוסט פסיכוטי.

מבלי לנסות לקרוא תיגר על המושג הזה "דיכאון פוסט פסיכוטי", מצד ההרגשה האישית שלי, הרגשתי שהדיכאו הזה היה בגלל סבל מתופעות הלוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות שעשו אותי "זומבי". אבל אני אדגיש ואומר, שאי אפשר לומר באופן סוחף וגורף שהמושג הזה "דיכאון פוסט פסיכוטי" הוא שקר, מבלי לבדוק בצורה יסודית יותר אצל מטופלים נוספים.

אחרי שהפסקתי את הטיפול בתרופות האנטי-פסיכוטיות המשכתי לקחת ויאפקס במינון של 225 מ"ג ליום. עד שהפסקתי לגמרי בהוראה של הרופאה.

יכול להיות שהייתה השמנה ופגיעה בתיפקוד המיני, אך אין לכך וודאות; יכול להיות שזה נבע משרידים של התרופות האנטי-פסיכוטיות שעדיין נשארו בגוף.

אחרי שהפסקתי התרופות לא הותירו שום רושם.

אינני יודע עד כמה המידע הזה עזר לך, אבל אם כן, אז סבבה :-)

כל טוב,
שמוליק.

כל עוד יש מעקב רפואי מסודר, לאורך הטיפול, אין סכנה לנזק בלתי הפיך, ככל שידוע עד כה. טווח קצר, ניתן לקרוא, זה חולף במהלך מס. שבועות..

שאלה נוספת .כאשר במשך נגיד שנה חולה לוקח טיפול תרופתי במינון מסוים ויש יציבות במצב האם כדאי לשקול את הפחתת המינון ולטפל במינון נמוך רק כדי לשמר את המצב או שיש סבירות שהפחתת המינון תגרום לחזרת התסמינים?

ראשית, נוגדי דיכאון אינם גורמים לנזק למוח. ההפך הוא הנכון: התרופות גורמת לזרימת דם תקינה לאזורים במוח עם פעילות לקויה/נמוכה (עקב המחלה) ומביאה בכך לריפוי של אותם אזורים, פשוטו כמשמעו.
לגבי משך הזמן של נטילת התרופה: הרבה פעמים טיפול פסיכיאטרי מסודר בנוגדי דיכאון מתנהל כך: מגיעים בהדרגה למינונים הגבוהים של התרופה, ובהמשך עולה הצורך לרדת במינון עד למינונים מינימליים (מינון אחזקתי/פרופילקטי). הרופא המטפל יודע מתי להוריד במינון, יש סימנים די ברורים לכך. ישנם חולים שיפסיקו לחלוטין את התרופה, בהוראת הרופא.

אני רק רוצה להוסיף שגם טיפולים פסיכולוגיים יכולים לעזור.

שמוליק.

בדיכאון המוגדר בינוני ומעלה התרופות הן הטיפול עיקרי,
הטיפול הפסיכולוגי תומך ועוזר ולא להתפתות לנסות אותו לבד.

מנוסה תודה אתה בהחלט עוזר

בשום פנים לא תחילף לציפרמיל.
יש להיוועץ עם רופא מטפל ולמנוע תופעות לוואי מיותרות.

אשמח לקבל תשובה לשאר שאלותיי.
תודה

שלום טובה.

אני רוצה לעודד ולומר שאני בטוח שניתן להתמודד עם הלם הקרב בצורה טובה ויעילה. אם הטיפולים הקוגניטיביים לא הועילו, אז ישנן שיטות טיפול אחרות, כגון פסיכודינמיקה, וכמובן טיפול תרופתי, וצריך למצוא את הטיפול הטוב והמתאים ביותר.

הייתי ממליץ בחום על הרופאה שלי, אך אינני יודע לומר האם היה לה נסיון מעשי בטיפול בפוסט טראמות.

בכל אופן, היה לי חשוב לתת עידוד.

כל טוב,
שמוליק.

תבדקי בפורום טראומות ופחדים הי יסבירו לך על השיטות המתאימות ויש לך שם גם הפניות לבעלי מקצוע..

יש לפנות לפסיכיאטר לשם טיפול תרופתי ואיזון. בנוסף ניתן לישקול : EMDR , PE וכן היפנוזה לעתים.

200 מ'ג בדר'כ מספיק ויעיל.
יש צורך בשילוב תרופות מתאימות לתסמונת.

להתמודד עם חרדות זה מאוד קשה זה מתיש את הגוף והנפש.
התרופה מקטינה את התופעות הפיזיולוגיות של החרדה ועושה את הדברים נוחים יותר
להסתכל מהצד ולהעיר למישהו אחר הערות זה הכי קל לחשוב שהוא עצלן בגלל שהוא לא רוצה להתמודד עם החרדות שלו בטיפול CBT שהוא טיפול מאוד קשה למטופל מבחינת חשיפה ומבחינה נפשית בכלל זאת טעות קשה,
הרופא כמובן צודק אבל אם התרופות הועילו זאת נחמה אדירה יש הרבה אנשים שהתרופות לא עוזרות להם בכלל הם סובלים מתופעות לוואי ללא הטבה מנסים הרבה סוגים וכלום לא עוזר.
לפחות אצל אחיך זה עוזר..

שלום.

כמה מילים טובות על אלי:

משתתף קבוע בפורום. התמודד בהצלחה רבה עם גמילה מסמים. בחור עם לב זהב, שחולק את נסיונו האישי על מנת לעזור לאחרים, בעל ידע מרשים ונסיון חיים עשיר. בהחלט צריך להתייחס לדבריו ברצינות רבה.

כיון, שלי היה נסיון לא טוב עם טיפול תרופתי, יש לי נטייה מאוד חזקה להסכים עם עמדתך.

מטרת הטיפול התרופתי באופן מוצהר היא להקל על תסמינים ולא לרפא את המחלה, בעוד שטיפול C.B.T. אמור לרדת לשורשם של הדברים.

אבל ההשתתפות בפורום לימדה אותי שהדברים אינם כל כך פשוטים, ונדרש שיקול דעת של כל מקרה לגופו.

יש כאן בפורום מישהו שכל הזמן מאשים אותי שאני סיינטולוג, אך בנסיבות המקרה של אחיך שאינו סובל מתופעות לוואי, או שאם הסבל אינו כזה נוראי, אז עדיף טיפול סימפטומטי מאשר לסבול; רק במקרים שבהם מתלוננים על סבל מתופעות לוואי שכיחות, אני ממליץ לשקול טיפול פסיכולוגי שבטווח הארוך יכול לבטל את הצורך בתרופות.

יכול להיות שצריך לתת לדברים לזרום ולהתפתח ועם הזמן אחיך ירצה ללכת לטיפול C.B.T..

כל טוב,
שמוליק.

CBT דורש מוטיבציה ועבודה עצמית בבית, ללא זה, זה לא יעיל.
לא כל אדם מתאים.
שילוב CBT + SSRI = טיפול הטוב ביותר בחרדה באופן כללי.
אך, רבים לא מתאימים לטיפול.

שלום שים.

קודם כל, העמדה שלי לגביו היא שהוא בסך הכל בחור טוב.
הוא כנראה התמודד עם קשיים נפשיים בהצלחה, ואצלו התרופות עזרו.

אני בטוח שמטופלים אחרים יכולים לקבל ממנו השראה ולהתמודד טוב יותר עם הקשיים שלהם.

זה נכון שלא ניתן לעשות הכללות לגבי הצורך בטיפול תרופתי, ודרוש שיקול דעת של כל מקרה לגופו. אצלנו, הטיפול התרופתי לא היה טוב ויעיל, לפחות לא לטווח הרחוק.

אני מאמין שהוא יישר קו עם הנורמות של הפורום שצריך לכבד את חברי הפורום, גם אם אין הסכמה עם דעותיהם. להגיד על חברי הפורום שהטיפול התרופתי לא התאים להם שהם סיינטולוגים - זו הגזמה.

המשתתפים בפורום אינם טיפשים, והם יכולים לשפוט בעצמם. כל עוד הוא אינו מכבד את שאר החברים בפורום - הוא עושה נזק לעצמו יותר מכל אחד אחר, ובאמת חבל...

הוא בסך הכל נמצא בפורום חודש, חכה שנה, ותראה שהמשתתפים בפורום וגם הרופאים כבר יצליחו לחנך אותו לסובלנות כפי שהם הצליחו לחנך אותי.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק,
רוב האנשים יטופלו בתרופות ויצליחו. זו הגישה המובילה כיום, הזרם המרכזי, עם אין-ספור הצלחות. הפסיכותרפיה בהחלט עוזרת אבל לא במקום התרופות אלא לידם. נכון שלעתים יש לה תפקיד חשוב מאוד, כל מקרה לגופו, אבל לרוב זה ליד התרופות ולא במקומם.

בקשר להפרעה הכי נפוצה לדעתי - הדיכאון:
1. המדובר במחלה לכל דבר , כך גם על-פי ארגון הבריאות העולמי.
2. הרפואה נותנת כיום פתרונות טובים מאוד למחלה זו, עם מיעוט של תופעות לואי.
3. תופעות הלוואי הן קלות וחולפות לאחר מספר שבועות.

שמוליק, אם כל חולה היה משליך הצידה את נוגדי הדיכאון עם הופעות תופעות לואי, לא היו כלל מטופלים. לחולים יש נטייה להיבהל מתופעות לואי, אפילו קלות, עקב מצבם רכיש ממילא. יש לעודד אותם להתאזר בסבלנות ולהיעזר בתרופות הרגעה לשבועות הראשונים, אם צריך. אין לייעץ להם לפנות לפסיכולוג כתחליף לתרופות, זה פשוט חוסר אחריות!