פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום לך.

זה ברור שאם תמצא עבודה ולו חלקית ולו בתנאים מתחשבים, אז עם הזמן הביטחון העצמי שלך יעלה ותוכל לעבוד עבודה טובה יותר ובהיקף סביר יותר.

אם אתה מרגיש שיש לך קושי נפשי לעשות את הצעד הזה, אז פסיכיאטר או פסיכולוג יכול לתת לך את התמיכה הנפשית הנדרשת על מנת שתעשה את הצעד הזה.

בהצלחה.
שמוליק.

הפיתרון, לעשות החלטה ולקחת את החיים בידיים:
לפנות לאיש מקצוע
לישקול תרופות ושיחות.
יש הרבה מה לעשות וניתן לעזור ברוב המקרים באופן משמעותי.
בהצלחה !

השאלה גם מי נתן את הכדורים רופא משפחה או פסיכיאטר בדרך כלל רופא משפחה לא ממש יודע לתת את המינון הכון וגם לא את הכדור הנכון לכן רצוי לקבל טיפול תרופתי מפסיכיאטר שהוא מנוסה יותר ומכיר את הכדורים ואת המינונים.

שלום לך.

טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, ואין מה לצפות לשינוי מהפכני תוך חודש וחצי, בוודאי כאשר הטיפול מבוסס רק על תרופות. צריך לשלב גם טיפול ריגשי. הטיפול הריגשי אמור לתת תקווה לשיפור שאת התוצאות יהיה אפשר לראות אחרי זמן ממושך.

כל טוב,
שמוליק.

יש לישקול לעלולת מינון
יש לשקול להוסיף טיפול בשיחות
חובה דגש על נושא התזונה, שמש- פעילות גופנית ( בכל הזהירות כמובן)
תוספי תזונה
וכן גם בשר אדום ( לא שמן..) היכול לתרום לנשים במצב של חרדה ודיכאון.
בהצלחה!

שלום רונית.

אכן, אחת מהבעיות הקשות היא שמישהו נמצא במצוקה, והוא מכחיש את העובדה הזו, ולא ניתן לעזור לו. אז המצב ממשיך להתדרדר עד שכבר אין ברירה וצריך לאשפז בכפייה.

לצערי הרב, הייתי בסיטואציה כזו. גם לי היה עבר קשה שלא היו לי את הכלים להתמודד איתו, ועזרה מקצועית הייתה יכולה לעזור, אבל ראיתי בעצם הפנייה לעזרה כהודאה בבעייה, שמצד האמת ניתן להאשים בה את החברה. עם זאת, גם כאשר החברה אשמה - צריך להתמודד, וניתן להתמודד. לדעתי, היה קשה מאוד למנוע את האישפוז הכפוי שלי...

לדעתי, יש סטיגמה על פסיכיאטרים ופסיכולוגים, שאומרת שמי שהולך לטיפול אז הוא "דפוק" ובכך הוא מתווה על מצחו אות קין שלא ניתן להיפטר ממנה. האמת היא הפוכה; הם יכולים לעזור...

לדעתי, יכול להיות שאת צריכה לפנות בעצמך לייעוץ עם איש מקצוע שיעזור לך להתמודד עם המצב הזה מתוך ידיעה שיהיה קשה מאוד לעזור לאחיך, אבל הוא יוכל בכל זאת לייעץ לך כיצד ניתן לעודד אותו.

מניסיוני האישי, כשהגעתי לאישפוז כפוי. כדי לדעת מה עובר עליי כדי לקבל קצה של חוט כיצד לטפל, פנו לאחותי כדי לדעת מהם הקשיים שעברו עליי. היא הייתה יכולה לדעת יותר טוב מהרופאים לספק הסברים.

לא בטוח שזה ימנע את ההתדרדרות, אבל זה יכול לתת לך כלים טובים יותר והכנה והכוונה כיצד להתמודד.

כל טוב,
שמוליק.

יש צורך בבדיקה פסיכיאטרית מקיפה בהקדם..
יש לגייס משפחה , חברים ולנסות לשכנע אותו להגיע לבדיקה
של איש איש מקצוע בהקדם.

שלום יריב.

זיפרקסה ובכלל תרופות אנטי-פסיכוטיות מרדימות. זו תופעת לוואי שכיחה של תרופות אנטי-פסיכוטיות. אמנם על כל מטופל זה משפיע באופן שונה, אבל הרבה מאוד מטופלים מתלוננים על עייפות שבאה בגלל תרופות אנטי-פסיכוטיות.

עייפות יכולה גם להיות סימפטום שלילי של המחלה, ומהסיבה הזו, יש נטייה מאוד חזקה לתלות את העייפות כסימפטום גם כאשר העייפות היא תופעת לוואי של התרופה.

מנסיון אישי שכלל הרבה מאוד החלפות תרופתיות, זה ממש לא משנה מתי לוקחים את התרופה - היא תעייף.

לדעתי, צריך לטפל בשורש הבעייה. שורש הבעייה הוא במרכיבים הריגשיים והסביבתיים, וחוסר האיזון הכימי במוח, שאותו התרופות אמורות לפתור, הוא אינו בעייה העומדת בפני עצמה, אלא תוצר של שאר המרכיבים.

טיפול טוב במרכיבים האלה יכול להביא אותך עם הזמן למצב שבו לא תזדקק לתרופות על תופעות הלוואי שלהן.

כל טוב,
שמוליק.

בהחלט זמנים קבועים מומלץ
זיפרקסה בשעות הערב.. באם מרדים.
מומלץ בכל מקרה להתייעץ עם רופא מטפל..
אולי יש שיקולים נוספים..

החומר הפעיל זהה
לפעמים המעטפת השונה מובילה לשינוי בזמן ספיגה השפעה , מה שיכול
להיות מורגש בהשפעה קלינית ואף תופעות לוואי..

זה מאוד תלוי בסוג הכדור וזמן מחצית החיים שלו.
באם לא מקפידים על שעות הנטילה , ייתכן ושינויים בהשפעה במהלך היום ואף תופעות לוואי ( באם השינויים גדולים מדי)..

שלום נאור.

אם אתה חושב שהתרופות לא עזרו לך, אז ישנן עוד הרבה דרכים לטפל מלבד תרופות. יתר על כן, טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

גישתם של הרופאים בפורום ידועה; צריך לעשות בדיקה מקיפה יותר שתכלול גם בדיקה של בעיות רפואיות "רגילות" שיכולות להשפיע על המצב הנפשי, ובהתאם לכך להמליץ על טיפול ארוך טווח.

כל טוב,
שמוליק.

מה הכונה בדיקות רפואיות רגילות? איפה עושים אותה? וטיפול ארוך טווח של מה? תוכל לפרט לי יותר?

שלום נאור.

לפעמים בעיות רפואיות רגילות כגון מחסור בויטמינים, לחץ דם גבוה, ועוד כל מיני דברים יכולים להשפיע על המצב הנפשי. פסיכיאטר רציני עושה בדרך כלל בדיקה מקיפה ובודק את כל הגורמים האפשריים לבעייה, וזה כולל גם בדיקה הגורמים הריגשיים, וגם של בעיות רפואיות כגון אלו שציינתי.

לגבי הגישות הטיפוליות: כל פסיכיאטר והגישה שלו. יש כאלה שמטפלים רק ע"י תרופות, יש כאלה שמשלבים טיפול תרופתי עם טיפול ריגשי, ויש כאלה שכמעט ולא מטפלים בתרופות אלא נותנים בעיקר טיפול ריגשי.

גישתם של הרופאים בפורום היא שצריך לשלב טיפול תרופתי עם טיפול ריגשי, אבל אני מאמין שגם מי שיש לו איזו התנגדות לטיפול תרופתי - בדרך כלל מכבדים את רצונו של המטופל.

טיפול בבעייה נפשית הוא בדרך כלל טיפול ארוך, ואין מה לצפות לתוצאות מיידיות. יש כאלה שמאמינים שתרופות אמורות לתת פתרונות קסם, אבל זה לא נכון.

בכלל, הגישה של הרפואה המודרנית היא לטפל בסימפטומים במקום לטפל בשורש הבעייה. די בדוגמא פשוטה: לחץ דם גבוה נגרם בגלל הרגלי אכילה לא טובים, חוסר פעילות גופנית וכיו"ב. במקום לתקן את הרגלי האכילה ופעילות גופנית, נותנים כדורים להורדת לחץ דם. בסופו של דבר - הגורמים האמיתיים שלא ישתנו, יביאו לתוצאות הרות אסון.

השורש של הבעיות הנפשיות הוא חוויות אישית וגורמים סביבתיים, וטיפול טוב ונכון בגורמים האלה אמור לפתור את הבעייה מהשורש.

מקווה שהדברים מובנים יותר.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב,
מלבד הטיפול התרופתי, הטיפול המוקבל בהפרעת חרדה חברתית הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי. במסגרת הטיפול מתבצעת חשיפה הדרגתית ולא מאיימת למצבים חברתייים ותוך כדי כך מתפתחת הסתגלות למצבים אלו והחרדה שהמצבים מעוררים הולכת ופוחתת.
כמו כן, הייתי ממליצה לשקול השתתפות בסדנא לפיתוח כישורים חברתיים או טיפול קבוצתי.

קודם כל כמו שהרופאה הגיבה לך, קבוצות למיומנויות חברתיות מאוד עוזרות. יש קבוצה בפייסבוק שנקראית "חרדה חברתית". היא חסויה וסגורה (אני חברה שם) ונותנים שם גם תמיכה ומדי פעם עצות ודרכים להתמודדות... בכלל כשעושים דברים ביחד ואתה רואה שאתה לא היחידי שחווה את הדברים ככה, זה מקל קצת.
אני גם נוטלת לקטיום (של סופרהב) שהוא תוסף שמרגיע קצת את החרדה, לפחות אצלי העדפתי את זה על פני תרופות פסיכאטריות כי חששתי מלהתמכר לזה... ממה שהסבירו לי זה עובד דומה לתרופות, פשוט בלי החלק הממכר...
יש מכון בתל אביב שנקרא קוגנטיקה. עושים שם עבודה טובה של טיפול בחרדה. אם אתה מהמרכז אז בוודאי יוכלו לעזור לך.
שיהיה בהצלחה.

אני יודע שאני לא נסתכל בעינים והולך בראש גם אם העינים למטה וההליכה שלי לא יציבה מנודנדת או מהירה מוזרה כזה ואני מפחד בלילה איך אני יעבוד ככה ואצין שאני הרבה מעופף לא מרוכז כם בעבודה אמרו לי בצבא בכל מקום מרחף וגם מפחד יותר בלילה הכל נראה יותר מאיים אבל בגדול גם רציתי חדעת אם אפשרי וכדאי להוציא על זה קצבת נכות וכמה ניראלכם יתנו

שלום נאור.

אפשר לנסות להגיש תביעה לקיצבת נכות. במקרה הכי גרוע ידחו אותה.

קשה להעריך דרך האינטרנט מה הסיכויים של התביעה, אבל אני אנסה לומר מה בגדול הקריטריונים.

השאלה המרכזית היא האם אתה יכול לעבוד במצבך הנוכחי. האם ישנה דרך לסייע לך להתמודד עם הקשיים וע"י זה להביא אותך למצב שבו תוכל לעבוד.

בדרך כלל, אם משתכנעים שצריך לתת נכות, נותנים נכות זמנית למשך שנתיים, ובשנה השלישית בדרך כלל נותנים נכות קבועה.

לדעתי, הרבה יותר חשוב הוא מה שאתה מרגיש כלפי עצמך. אם אתה מרגשי שאתה יכול ומסוגל למרות כל מה שאמרו עליך בצבא ובשאר המקומות, אז כדאי לנסות להתאמץ. בכל אופן, המהלך של הגשת תביעה לקיצבת נכות הוא הפיך. אם אחר כך תשתכנע שאתה יכול ומסוגל אף אחד לא יעמוד נגדך. מה שכן, הנכות איננה ניתנת לביטול, אבל אין לכך שום משמעות מעשית מעבר לסטיגמה.

כל טוב,
שמוליק.

החשוב שיש תגובה , המשמעות שהתרופה מתאימה.
כעת יש להמתין ולעלות מינון לפי שיקול קליני..
בהצלחה.

שלום

ניתן להישאר במינון זה ולחכות 3 שבועות להטבה כמו שרשום?

החשש שאם העלה במינון הרגיעה שאני חווה תיהפך לעצבנות או דיכאון יותר גרוע (ככה היה לי שהעליתי מינון של ציפרמיל בעבר).

דרך אגב הדיכאון שאני מכנה אותו לא כולל: חוסר תיאבון או תיאבון מוגבר, חוסר שינה או יקיצה מוקדמת, בכי וכו'... אלה יותר מצבי רוח קשים מידי פעם ורחמים עצמיים עקב מצבי שמובילים לעיתים לבדידות...

תודה

יש להמתין לפחות חודש - חודשיים לבדיקת תגובה מרבית.
השיקול לעלולת או לא , זה בידי רופא המטפל אשר מכיר את המטופל ולוקח בחשבון את הנתונים הקליניים..

לא.
בפרטי בלבד.

ברכות.

ריפיון אסוציאטיבי או חשיבה בלתי מאורגנת

השיחה נוטה לשינוי הנושאים וכן איבוד קשר לוגי בן התכנים.
יש דרגות שונות , ייתכן והכוונה הנ''ל שיש לפעמים קפיצה מנושא לנושא ..
לא ניתן לקבוע במדויק מה הייתה הכוונה.

במקרה קיצוני של חשיבה והתנהגות בלתי מאורגנים - מדובר במצב פסיכוטי.

שלום.

אני בהחלט יכול להבין את הכאב.

אכן, המערכת כמערכת איננה מעוניינת להתמודד עם פגועי נפש. מעדיפים לסמם עם תרופות שמחלישות ועושות את הבן אדם זומבי, מאשר לתת טיפול ריגשי שאמור לעזור באמת.

הרבה פעמים בשיחות קבוצתיות שהייתי בהם כמטופל בשלוותה עלתה שאלה על הרופאים האם הם מאמינים באלוהים. התשובה הייתה שאין קשר בין הדברים.

אני חושב שישנו קשר: מה התפקיד של הפסיכיאטרים? האם להגן על החברה הנורמטיבית מפני המטופלים או לסייע למטופלים? שאלה זו היא שאלה של אמונה ואיננה שאלה רפואית כלל וכלל.

עם זאת, פסיכיאטרים גם מטפלים בשיחות וטיפולים כאלה עוזרים מאוד. ישנם פסיכיאטרים שאע"פ שהם מקבלים הכשרה לטפל בשיחות - הם מטפלים רק בתרופות. ד"ר דוידאור (אחד מרופאי הפורום) כתב על זה הרבה פעמים שזה פספוס גדול. רוב הפסיכיאטרים מאמינים בשילוב של תרופות עם טיפול ריגשי, אבל ישנם גם פסיכיאטרים שבפועל כמעט ואינם מטפלים בתרופות.

ניתן גם להיעזר בפסיכיאטרים למטרות טובות. למשל: אם מישהו אינו ראוי לקבל רשיון נהיגה בשל מצבו הנפשי, הוא יכול לקחת את עצמו בידיים, לטפל בבעייה, ולהשיג חוות דעת עדכנית עלך מצבו אחרי שהוא ישתפר, ולקבל רישיון נהיגה.

אבל עם זאת, אני ממש מסכים עם הביקורת שיש על המערכת הציבורים שדוחפת חזק את המטופלים לקחת תרופות על כל תופעות הלוואי הקשות שלהן (שהרבה פעמים מוסברות כסימפטומים של המחלה), במקום להשקיע יותר בטיפולים ריגשיים, שהם הפתרון הטוב והנכון לטווח הארוך.

כל טוב,
שמוליק.

טיפול הבחירה : שיחות טיפול - פסיכוטראפיה, בנוסף: היפנוזה, שיחה תחת טיפול הרגעתי דרך הווריד, לעתים תרופות בתלונות נלוות , נוגדי חרדה ודיכאון ואף נוגדי פסיכוזה.

בדר'כ , במקרה ראשון, לאחר השגת הטבה ושיפור, יש להמשיך לפחות חצי שנה במינון שעזר.
בהמשך ניתן לשיקול להפסיק, זאת לאחר שיש שיפור במרכיב הסביבתי ופסיכולוגי.
מומלץ לברר את נושא התזונה, לשיקול וויטמינים וכו..

לזכור שדברים פשוטים לפעמים משפרים מצב רוח ומצב נפשי, שמש ( בזהירות כמובן), בשר אדום ( לא שמן ולפי יעוץ דיאטנית..) , הליכות , להפחית סמים ואלכוהול, תוספות וויטאמינים ותוספי מזון ( במיוחד : SAME , LMETHYLFOLATE וכו..)
לדבר ולפרוק - לא חובה פסיכולוג, לפעמים הליכות עם בן זוג, חבר וכו.. יכול לעזור מאוד, ( כמובן שאם מדובר בדיכאון קשה חובה איש מקצוע..)

בהצלחה.

הטקס הזה שכשאני מרגיש מנותק אני מתחיל לקרוא באינטרנט על מה שאני חושב שרלוונטי כלפי ,במקרה הזה על חשיבה פסיכוטית.
כאילו שזה באמת עוזר לי ? כל המידע על אלפי הסימפטומים אני בסך הכל רוצה להבין מה יש לי ...מלבד לOCD שלי אני סובל מעוד הפרעה ראשית שעדיין לא אובחנה סופית.אחד הדברים שהועלה בין היתר זה PTSD . הועלה גם אישיות בלתי בשלה ו"ילדותית" . אני משאר שקשה לבצע אבחנה שתגרום לי להבין מה יש לי ומה מפריע לי שאני לא יכול להגדיר ,כי אני לא מצביע על "דיכאון" או "חרדה" או "אובססיות" יש משהו אחר שקשה לי לתאר ולכן אני פונה אל האזור הדיסוציאציבי / פסיכוטי . בכדי שאוכל להבין .אבל תמיד המאמרים "מתפזרים" להם וכך גם אני מתפזר וכבר חסר תודעה אמיתית למה יש לי.
משגע אותי ,סליחה שאני בא עם הדיון הזה לפה אני יודע שזה לא המקום ,אבל מה סליחה על המילה לעזעזל התסמינים אומרים ש - אני לעיטים מרגיש נתק ממה שמפריע לי ואז אני בתת מודע יודע מה מפריע לי אבל לא מרגיש את החיבור לדברים שאני חווה ביום יום . או נניח אם אני ישב או ישכב במיטה ויחשוב ,המחשבות שלי לא "יתיישבו" לי כמו שצריך בראש .עד שאני ירגיש אחרי כמה דקות שאני חייב לעשות משהו אבל שאני בשעת הפרעה ,אבל ללא ברירה כי זה תחושת חוסר נוחות בראש...
אין לי בעיה כבר עם הפחד שאני פסיכוטי כי אני מקבל אנטי פסיכוטית ,אבל אני שנתיים סובל ולפעמים בודדות וקצרות היו קוראים דברים כאלה,עכשיו זה כבר דומיננטי מאוד . ואין לי מושג גם איך להבין את כל המושגים של האינטרנט באמת שלא אני לא מבין מה הם רושמים שם .. אני פשוט כל כך חסר אונים מהתסמינים האלה שיש לי . אני לא יודע איך לתת להם הגדרה ואז אני בחוסר וודאות ואז גם מן הסתם שיהיה מוטרד ולא שקט ,ואז עוד יותר ארגיש מת מבפנים ומשותק . זה מעין מערכה .
קשה לי פשוט לחכות ולא לעשות כלום ,וגם ככה כשאני עוד מאורגן איך שהוא בחשיבה אני מתחיל ללמוד שיש הפרעה בחשיבה אני ניסוג ,ואז מתחיל להרגיש מנותק,ואז חוסר נוחות עם הראש שלי אז זעקה לעזרה ביצוע טקס של קריאה באינטרנט . עד שמתישהוא אני יחזור להרגיש טוב,ואז אני דווקא רוצה להיגמל מהאינטרנט ומהפורומים למיניהם ולהפוך את הלימודים לעיסוק הראשי שלי ולא את הפסיכאטריה עד ששוב בא התסמין וחוזר חלילה.......מודה לכם מראש

לפי התיאור, בהחלט יכול לעזור.

יחסית לוסטרל פחות משמין לעומת SSRI אחרים.
יש לברר פרופיל הורמונלי , טסטוסטרון חופשי + כללי, FSH LH ..
מירו וריספונד , משמינות, אך לדבריך הפסקתה..
יש לברר אצל רופא משפחה את נושא המרכיב הגופני - הורמונלי.