פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

מממליץ להתיעץ עם רופא מטפל לגבי המשך..
יש לברר את נושא של הגברה בדימומים..
קיים קשר אפשרי ביו תרופות SSRI ודימומים..
( למרות שלא תופעת לוואי שכיחה )

יש קושי לנבא מתי יהיה שיפור..
באם יש מרכיב אובססיבי קומפולסובי.. ( OCD ) - יש צורך במינונים גבוהים מ 40 מ''ג.
באם לא.
מינון גבוהה יכול להחמיר חרדה ופגיעה בשינה ואף להוביל לאפאטיה וקושי בהנאה.
לכן יש צורך להעריך מצב קליני ( פסיכיאטרי, פסיכולוגי וגופני) לשיקול להוריד מינון ולהוסיף תרופה ( אוגמנטציה ) ואו לשנות טיפול , זאת על פי הממצאים.

רחמים על מי שהתאבד.
הנשמה שלך תסבול ואל תקשיבי לחילונים הם לא מבינים!

אסור כלל להתאבד! עדיף להתאשפז לכל החיים לחיות על נוגדי דיכאון ולא לעשות כזה מעשה חמור!

מישהוא מבטיח לך שיגמר לך הסבל??

אני מקשיבה לעצמי ולמה שאני הפנימי שלי אומר .

את לא באמת רוצה למות אחרת היית מנסה שיטה אחרת (חס ושלום)
את במצוקה וצריכה תשומת לב ואהבה ואיזה כדור טוב שיוציא לך את הצורך לחיות מתחת לאדמה ושיאכלו אותך תולעים.... חכי יש לך עוד זמן....

את אכן צודקת .
אך באמת שחשוב לי להבהיר שאין בכוונתי לנסות בזמן הקרוב (בשנתיים הקרובות לפחות)לנסות להתאבד.
עקב המחשבה שרק אני חושבת על זה זה מטריד זה ברור,וכמובן שאנשים יבהלו אבל אני באמת רק רוצה תשובה לשאלה ,האם באמת זה גורם ממשי למוות . התאבדות עי בליעת כדורים

צריך להמשיך ולטפל גם אני רציתי להתאבד עקב דיכאון עמוק.
עד שמצאתי את התרופה שמתאימה לי ואני חיה חיים מלאי תוכן ואוהבים כבר קרוב לארבע שנים.
אל תאבדי תקווה גם אני הייתי סמוכה למוות.

אני כבר שנתיים עם כל זה . הפסיכיאטרית מחליפה לי כל פעם כדורים ושוב כדור לא עוזר . ניסיתי כבר שש פעמים .

7 שנים לקח לי למצוא תרופה שהשפיעה , תחזיקי מעמד יש רופאים טובים שלא יוותרו תצמדי לרופא כזה.

שלום לין.

לא מזמן היה מישהו שהתאבד בגלל סבל ממחלה, והיה על זה תיעוד בתוכנית עובדה של אילנה דיין. מדובר במתי מילוא.

הוא אמנם התמודד עם מחלה פסיולוגית. היה על כך דיון (ראי קישור לסירטון ב youtube), שבו אמרו שהרבה אנשים שרוצים להתאבד, בעצם רוצים למצוא מזור למחלה, וכשנמצא מזור למחלה - הם רוצים לחיות.

אני יכול להגיד לך שגם אני סבלתי ממחלה נפשית, ורציתי לסיים את החיים (אם כי לא היו לי כוונות אובדניות), אבל הייתי שמח אם מישהו היה דופק לי בטעות כדור בראש וגמרנו.

אל תייאשי. אפשר לנצח מחלות נפש.

כל טוב,
שמוליק.

1. כן, בהחלט יכול להיות על רקע נפשי.
2. בירור עמילז, פרופיל הורמנלי ( מעבר לבלוטת התריס) , סרולוגיה EBV CMV וכו.., שלילת בעיות גופניות ( נשימה, לב אקג , למרות שאת צעירה ולא שכיח בגיל זה, אך יש לשלול בעיות גופניות ורק לאחר מכן לפנות לכיוון נפשי)

יש קושי לתת תשובה מדויקת ומקצועית, הנושא מאוד אינדבידואלי, באם יש החמרה במצב חרדה, יש ליטול זמני טיפול הרגעתי במהלך ההפסקה.
יש צורך להתיעץ עם רופא מטפל אשר מכיר אותך ויכול לעשות הערכה מסודרת על פי העבר.

בהחלט יש סיכוי שתופעות לוואי חולפות
מה עושים:
נוטלים לפני שינה
ואו
מחלקים לפעמים ביום

ואו
מורידים מינון.

יש ליזכור דורש זהירות / מניעה באם נוטלים בו בזמן עם עם דפאלפט
( מעלה את ריכוז למוג'ין פי 2 .. יותר תופעות לוואי)
*** בכל פריחה חדשה, חום, כאב גרון ופצעים כואבים- יש לפנות מיד לרופא.

למה כדור שינה אם אתה לחוץ .
כדור שינה זה ללישון לא ללחץ.
ולרוב הכדורים האלה זה רק עם מרשם רופא.
בכל מקרה יש אמביאן הוא ממש טוב לי הוא עוזר לשינה אבל לא ללחץ .
קח וואבן או משהו אבל תתיעץ עם פסיכיאטר או משהו לפני.אולי אפילו טיפול פסיכולוגי

שלום לך.

לדעתי, צריך בדיקה מסודרת יותר כדי לקבוע בוודאות. לתופעות שאת מציינת יכולים להיות הרבה הסברים שאינם בהכרח מעידים על בעיות נפשיות. אני מניח שזו תהיה התשובה של הרופאים בפורום.

כל טוב,
שמוליק.

שלום לך.

גישתם הכללית של רופאי הפורום ידועה. טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, וצריך לשלב טיפול ריגשי.

יתר על כן, אם הטיפול הריגשי הוא מספיק טוב, אז ניתן לוותר על הטיפול התרופתי, על כל תופעות הלוואי שלו.

צריך להשקיע יותר בטיפול הריגשי.

כל טוב,
שמוליק.

ממש לא.

יש להעריך את הנושא מחדש.
יש לשלול בעיה בהורמונים, לשקול להוסיף מירו במינון קטן.. (חצי כדור30 = .15 מ'ג), מתח , מצב נפשי לא יציב וכן בעיות גופניות אחרות.

קח אותו באופן מידי !!! לבדיקת רופא-עכשיו !!
זהו מצב מסוכן ועליו להיבדק בדחיפות על ידי רופא, בקופה או בחדר המיון הקרוב אליו.
עכשיו !!.

איך בדיוק זה משפיע עליך ? בחשק המיני בזיקפה או בקושי להגיע לאורגזמה? באיזה מינון אתה לוקח? מה מקור הבעיה שלך שבגללה אתה לוקח את האפקסור? האם זה אפקסור xr או רגיל מפני שלאפקסור xr יש שחרור מבוקר וגורם לפחות תופעות לוואי...אני גם לוקח את הכדור הזה לכן אני מתעניין ומשתף אותך.

החשק ישנו היכול להגיע לזקפה טובה וממושכת נפגעת. איך אצלך?

אני לוקח מינון של 225 החשק המיני לא נפגע וגם היכולת להגיע לאורגזמה לא נפגע יכול להיות שהזיקפה קצת ירדה אבל זה עדיין אצלי בבדיקה ואני לא ממש סגור על זה

הזקפה לא קשה כשהיתה לפני הטיפול בתרופה ונעלמת מייד לאחר השפיכה.
בניגוד לעבר שכן היתה אפשרות לחידושה המהיר ולסיבובים נוספים ללא מאמץ.

תדאג שהפעם הראשונה תיהיה מושקעת ןמספקת לא חייבים סבב נוסף עם הסבב הראשון מושקע מספק וטוב

לא כל התרופות פוגעות בתיפקוד המיני.לפעמים ההפרעה חולפת אחרי תקופה מסוימת.הרבה פעמים מאשימים את התרופה אך לעיתים קרובות ההפרעה בעצם קשורה להפרעה הנפשית עצמה וזו בעצם תוצאה ממנה.
במידה וההפרעה נמשכת יש דרכים לטפל בזה.חלק מהפיתרון הוא החלפה לתכשיר אחר.

התרופה טובה לי והוחלפה מציפרמיל שלא הועילה. האם לקחת כדורים כמו ויאגרה בגיל 35? לפני הדכאון הייתי יכול לייצר ויאגרות מרוב החשק והיום... :-(

וכדורים פסיכיאטרים זה התפקיד שלהם לסמם אותנו ולפגוע בכל יכולת אנושית וטבעית שעוד נשארה בנו.

שלום איציק.

אכן, התרופות הפסיכיאטריות (הן האנטי-דיכאוניות והן האנטי-פסיכוטיות) פוגעות בתיפקוד המיני, ואני מודה שמעולם לא ניסיתי להבין מדוע.

בכל אופן, ניתן לטפל בבעייה הנפשית גם בלי תרופות, ואדרבא, הטיפול העיקרי והחשוב הוא הטיפול הריגשי. כשהטיפול הריגשי מספיק טוב, ניתן לוותר על הטיפול התרופתי.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק שלום לא בסדר מה שאתה עושה יש כאן הרבה בפורום שמחזיקים ממך ואסור לך בשום אופן ופנים לכתוב שטיפול ריגשי הוא במקום תרופתי אסור בתכלית האיסור ולו רק בגלל שאנחנו פה מאוד מחזיקים ממך וזה מאוד מסוכן שתאמר זאת נחרצות נכון טיפול תרופתי אינו מספיק וצריך ריגשי גם אבל מה יעשו אלו שאין ידם משגת ושנינו יודעים איך וכיצד הטיפול הציבורי הריגשי החובבני והמזלזל מה פתאום רק ריגשי מספיק הרי אתה בעצמך עברת מס של אישפוזים וסבל נוראי עם סטיגמה שניגררת עד היום אז נכון תרופות מדור קודם הם זבל שבזבל אבל הרפואה מתקדמת ויש עלות לכל תועלת אז אנא ממך הגב וברצינות ואל תטעה את האחרים השבויים אחריך מי יתן ויפסיקו עם עוד כמה זבלים שבתרופות ויתנו מענה הולם של שיחות בנוסף לכימי

שלום נועה.

תודה על הערותייך. כנראה שצריך להסביר את הדברים טוב יותר.

ישנה תגובה רישמית של ד"ר דוידאור שאומרת שמי שמעוניין בטיפול טוב ויסודי, אז זה הטיפול הריגשי. זה נכון שהיו לי מספר אישפוזים, אבל מה שבאמת הוציא אותי - זה היה טיפול ריגשי טוב, שלפחות בהתחלה היה ציבורי; הפסיכיאטרית שאני עדיין מטופל אצלה, בתחלית הדרך הייתה רופאה בשלוותה, ואחר כך, היא פתחה קליניקה פרטית.

אני ממש מסכים איתך שהטיפול הריגשי הציבורי אינו משתווה לטיפול הריגשי הפרטי, וישנו גורם שהוא לדעתי מאוד משמעותי; פסיכותרפיסט פרטי צריך לראות את טובת המטופל מול עיניו, כיון שאחרת, המטופל יברח ממנו למטפל אחר. בשעה שפסיכותרפיסט ציבורי, שמקבל את המשכורת שלא מהמטופל, ירצה באופן טבעי לרצות את הממונים עליו, והרבה פעמים האג'נדה של הממונים היא שצריך לדאוג להגן על החברה הנורמטיבית מפני המטופלים הרבה יותר מאשר לדאוג לטובתם של המטופלים.

הרבה פעמים מטופלים שאלו את הרופאים בשיחות קבוצתיות את השאלה האם הרופאים מאמינים באלוהים, והתשובה הייתה שאין קשר בין הדברים. אני חושב שיש איזה קשר; השאלה כיצד הם רואים את תפקידם - להגן על החברה הנורמטיבית או לעזור למטופלים - היא שאלה של אמונה, ואיננה שאלה רפואית כלל.

בכלל, הגישה של המערכת היא להפריז בחשיבות של הטיפול התרופתי, ולתת לו משקל הרבה יותר גדול, ולהזניח את המשקל של הטיפול הריגשי. הרבה מטופלים מבינים את הנקודה הזו, ובטוחים שחוסר איזון כימי במוח, הוא אינו הגורם המשמעותי של המחלה.

אכן, המצב הנוכחי שבו מעדיפים לתת תרופות כדי להגן על החברה הנורמטיבית במקום לטפל בשורש הבעייה, הוא מצב בלתי נסבל.

מנסיון אישי של סבל מתופעות הלוואי של התרופות עד כדי רצון לסיים את החיים, אני מאמין שמי שסובל מתופעות הלוואי של התרופות, צריך לנסות לשפר את הטיפול הריגשי. אני מאמין שהטיפול הריגשי אינו מסתיים בקליניקה; אלא הוא אמור להביא את המטופל למצב שבו הוא יכול להתמודד עם הקשיים עם עזרה מינימלית מהמטפל, ואולי אף בלעדיו.

אני מודה שלא התנסיתי בתרופות של הדור השלישי, אך ראיתי אי אילו תגובות של מטופלים שלוקחים אביליפיי וסובלים מתופעות לוואי של תרופות של דורות קודמים. בכל אופן, מי שאינו סובל מתופעות הלוואי של התרופות, או שסבור שהו מועילות יותר מאשר מזיקות - אין לי עניין לנסות לשכנע אותו להתמודד בדרך אחרת. וגם מי שחושב להפסיק את הטיפול התרופתי - תמיד כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לפני שמפסיקים.

מקווה שהבהרתי את דבריי יותר טוב.

שמוליק.

במיקרה הזה כדאי לשוחח איתו ולהסביר לו שאת מודאגת ממצבו ומהשינוי שחל בו- בד''כ המטופל עצמו הוא האחרון ששם לב שמשהו לא בסדר אצלו-
רצוי היה להגיד לו שאת מבקשת ממנו להתלוות אליך לבדיקת רופא על מנת שמישהו מקצועי יעריך מצבו-
מקווה שזה יעזור.....

שלום ענת.

כמי שעבר את החוויה הזו, התאשפז, והשתקם, אני יכול להגיד שלפעמים כל מה שמנסים - זה לא עוזר. אינני חושב שהייתה איזו דרך שמתנע את האישפוז שלי.

לדעתי, צריך לזהות את הגורמים הריגשיים והסביבתיים שגרמו לו להגיע למצב הזה, ואני בטוח שאת יכולה לדעת יותר טוב מכולם מהם הגורמים האלה אם תנסי לנתח את הגורמים האלה עם איש מקצוע - אולי תוכלי לקבל עצה ממוקדת יותר.

כל טוב,
שמוליק.

קודם כל תודה רבה שמוליק על התשובה.

אני אשמח מאוד לדבר איתך ולשמוע עוד מידע כאחד שחווה, כמובן אם תסכים.

בספק, חרדה לא כהתוויה שכיחה.

שלום דניאל.

אני ממש מבין את התחושה הזו. היא מאוד לא נעימה.

בעיקרון איבחון כזה, של מחלה דו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה), איננה ניתנת לביטול. מבחינת הפסיכיאטריה, גם מי שמתפקד תיפקוד תקין לחלוטין, אז יש לו בעייה של חוסר איזון כימי במוח, וההסבר לכך שהתיפקוד תקין הוא יהיה בכך ששאר המרכיבים של המחלה (סביבתי, ריגשי ופיסיולוגי) אינם באים לידי ביטוי.

למעשה, אין לכך יותר מדיי משמעות. כל מטרה שתרצה להשיג (למשל רישיון נהיגה, ואפילו רשיון לנשיאת נשק), שלכאורה האיבחון הזה אמור להוות מכשול בדרך - תוכל להשיג ע"י חוות דעת עדכנית על מצבך כיום. חוות הדעת הזו לא תמחוק את האיבחון, מהסיבות שציינתי לעיל, אבל מה ההבדל הגדול???

אני אישית חולק על העמדה של הפסיכיאטריה בעניין; לדעתי, חוסר האיזון הכימי הוא אינו בעייה העומדת בפני עצמה, אלא תוצר של שאר הגורמים למחלה, ולכן ע"י טיפול טוב ונכון במרכיב הריגשי - אין יותר חוסר איזון כימי.
כדי להוכיח לכאן או לכאן - נדרש ניסוי שהוא לחלוטין אינו מעשי.

לא ברור לי מהשאלה איך בדיוק האיבחון הזה מפריע לך. אך אם אדע, אשמח לנסות לעזור, וגם הרופאים של הפורום ישמחו לעזור.

כל טוב,
שמוליק.

ישנה סיבה מעשית שמפריעה לי, לאחרונה הוצע לי להתנדב במשטרה ובבקשת תיק רפואי ראיתי את האבחון.
מעבר לכך מה שמפריע לי הוא עניין חוסר האמינות של האבחון המדובר, אני מבין את העמדה הפסכיאטרית, אבל אני טוען שמעולם לא היתה לי הפרעה כזאת ולא שהיא "השתפרה".
אני אשמח אם הדבר כמו שאתה תיארת שאתה יכול לקבל אישור שאינו תקף להיום, אבל אני מרגיש תחושת אי צדק ואפילו מרמה מזה שפסכיאטרית נותנת לעצמה להכניס אבחנה על סמך חצי שעה שיחה ללא התייעצות, מעקב וגם כשבמהלך הפגישה היא אומר דברים שונים לחלוטין, אבל אני לא יכול להתנער מהרגשה של אי צדק וחוסר אמינות באבחון המדובר, והשאלה אם חוות דעת של פסכיאטר אחר לא יכולה להסיר את זה לחלוטין, האם אין מקרים שבהם פסכיאטרים טועים או מאבחנים שלא כדין?
בנוסף לזה, מבדיקה שלי בתיק מתברר שהרופא שעדכן את האבחנה והפסכיאטרית שאיתה נפגשתי הן לא אותו אדם, אלה פסכיאטר אחר שעדכן בשמה בתיק שלי,ואולי הדבר גרם לטעות.
מה שאני מנסה לברר זה האם יש דרך לערער על אבחנה כזאת, על ידי רופא אחר, או משפטית.

שלום דניאל.

זה בהחלט יכול לקרות. לי אישית קרה משהו שלדעתי הוא הרבה יותר חמור:

כשהייתי בן 18, אז אימא שלי לא רצתה שאני אהיה בצבא, ועל סמך מכתב שלה, וימים ספורים לפני שהייתי צריך להתגייס, החליטו שלא רוצים אותי וסתם ככה דפקו לי סעיף נפשי. הרופאים של הוועדה הרפואית בכלל לא בדקו אותי. הפתק שעליו היה כתוב שהם איבחנו אותי כבלתי כשיר כבר היה חתום עוד לפני שנכנסתי לחדר של הוועדה. הם אפילו לא ניסו להעמיד פנים כאילו בדקו אותי. אני בהחלט מבין את ההרגשה שלך.

אמנם לגבי החלטה על אי כשירות ניתן לערער תוך 30 יום, אבל הצרה הייתה שזה היה הטריגר לאישפוז הראשון שלי...

על כל פנים, אם מדובר בהתנדבות למשטרה, אז זה לא כל כך ברור איך המידע הזה הגיע אליהם, ומכל מקום, אם הם מחליטים שלא לקבל אותך, אז גם אם אין הליך ערעור, אז ניתן לעתור לבג"ץ או שקיים איזה הליך משפטי אחר (צריך לשאול עורך דין), שבו תוכל לטעון כי בלי שום קשר לשאלה מה היה מצבך אז - כיום אתה כשיר להתנדבות למשטרה.

אם העובדה הזו מרתיעה אותם, אז פשוט תגיד שמצבך הנפשי כיום הוא יציב, ושתוכל להביא חוות דעת עדכנית, ושיהיה המון המון הצלחה.

כל טוב,
שמוליק.

האבחנה מן הסתם
:
BORDERLINE PERSONALITY DISORDER

יש צורך בבירור מעמיק
בכל מקרה , גם אם האבחנה הנ''ל נכונה
יש קשת של מצבים, בין קל עד קשה.
בדר'כ , אנשים מאוד אינטלגנטיים, חלקם מאוד מופרעים.
שכיח יותר אצל נשים.

ממליץ בדיקה יסודית נוספת..

אין שום קשר בין נטילת התרופה לקושי להיכנס להריון.