פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אם נגיד אני נוטלת את הכדור בבוקר ושותה בערב זה משנה?

באופן כללי לא מומלץ.
באופן מעשי , שימוש מזרעי ונדיר לא מהווה בעיה.

המינון הוא מאוד אינדיוידיאלי ותלוי במטופל ובהיסטוריה הרפואית שלו- בכל מיקרה אם ההמלצה של הרופא שלך היתה ליטול 2 מג' אז כנארה שזה בסדר.כמו כן 2 מג' פרפנן מעט חלש יותר מ2.5 מג' זיפרקסה אך שוב אין בזה חוקיות-תלוי במטופל ובתגובה הספציפית שלו לתרופה ומינון מסוים.
הרבה בריאות !

שלום אורן.

בין כך ובין כך, כדי לקבל את התרופות האלה, צריך מרשם רופא, ולכן צריך לפנות לרופא המטפל ולו לצורך השגת מרשם. אין שום סיבה שלא תסמוך על שיקול דעתו של הרופא שמכיר אותך ויוכל בהתאם להיכרות הזו להחליט מה נכון לעשות.

כל טוב,
שמוליק.

שלום שירית.

בעיקרון התשובה לשאלה הזו היא כן. ישנם הרבה מטופלים שמקבלים תרופות אנטי-פסיכויטיות, והם כשירים לנהיגה.

באופן פרטני יותר זה תלוי בהרגשה האישית שלך, בכל מקרה שבו נהג מרגיש שבשל מצבו הוא מתקשה לנהוג, אז הוא צריך לגלות אחריות ולהימנע מהנהיגה או לנהוג יותר בזהירות. גם אם מדובר בנהג בריא לחלוטין.

על כל פנים, צריך לשאול את הרופא המטפל שמכיר אותך, וקשה מאוד לענות על השאלה הזו דרך האינטרנט.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

לא.
כדור מרדים, מוריד את התגובות והערנות ועלול להוביל לתאונת דרכים.

שלום ד"ר דוידאור.

האם כשמדובר באטומין, אז בכל מקרה אסור לנהוג, והדבר אינו תלוי במינון, ובאופן אינדבידואלי בהשפעתו על המטופל?

תודה,
שמוליק.

שלום אילנה.

המשוואה הזו שאומרת או לקחת תרופה ולסבול מתופעות הלוואי שלה או לא לקחת תרופה ולסבול מהמחלה היא איננה בהכרח נכונה.

מטרת התרופות היא ליצור איזון כימי במוח. חוסר אישזון כימי הוא רק אחד מהגורמים של המחלה, ולכן טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, וההמלצה היא לשלב טיפול ריגשי (בדר"כ פסיכותרפיה) עם הטיפול התרופתי.

טיפול ריגשי מספיק טוב יכול לשבור את המשוואה הזו, ולבטל לגמרי את הצורך בטיפול תרופתי.

דעתי האישית, ובכך אני חולק על הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה, שחוסר האיזון הכימי הוא בכלל תוצר של המרכיבים האחרים של המחלה, וטיפול טוב בהם, מביא לידי אותו איזון כימי רצוי.

כל טוב,
שמוליק.

שתביא עצות לאנשים בכלל.
יכול להתערב שאפילו אין לך בגרות מלאה.

אם זה מפריע לך - פשוט אל תקרא... יום טוב!

ההנחה שלך שלא נעשה טיפול רגשי היא לא נכונה - ולא תמיד טיפול ריגשי יכול לפתור כל דבר ובטח לא באופן מיידי... וזה נאמר אחרי שנים של טיפול ועמידה באופן אמיץ ביותר מול דברים מאוד מאתגרים - תודה על התשובה אבל זה לא עונה על השאלה שלי - תודה רבה

שלום אילנה.

קודם כל, שיהיה בהצלחה :-)

אכן, כפי שכתבת, טיפול ריגשי לא אמור לתת פתרונות מידיים. הנחתי נבעה מכך שלא כתבת שום דבר על טיפול ריגשי.

בכל אופן, טיפול ריגשי טוב דורש התאמה בין המטפל למטופל שסטטיסטית מדובר בסכוי של 1/8, ואין בכל כדי להעיד על חוסר מקצועיות של המטפל.

בכל אופן, כפי שהרופאה כתבה, יש כל מיני פתרונות שניתן לנסות, ובאמת שיהיה בהצלחה.

שמוליק.

אילנה שלום-אכן את צודקת- לעיתים התרפות שמומלצות לטפל בהפרעה מסוימת מביאה איתה תופעות לואי שפוגעות בת. המיני. יש הרבה פיתרונות לבעיה הזו, משינויים במינונים, שינויים בשעת לקיחת הטיפול,חלוקה במהלך היום ועד להוספת תכשירים אחרים שמנטרלים את ההשפעה הזו.
תיתיעצי עם הרופא שלך- בהחלט יש מה לעשות !
הרבה בריאות.

אתה מתאר תופעת לואי של ריור מוגבר שלעיתים מיתרחשת עם התרופות הללו- בהחלט יש טיפול ספציפיוזר שעוזר מאוד- תיתיעץ עם הפסיכיאטר שלך לגבי הטיפול בבעיה הזו.
הרבה בריאות.

בסוגריים האחרונות התכוונתי לכתוב "לקחת תרופה" ולא "לקחת תקופה".

תודה.

שלום אלי.

אני מאחל לך הצלחה רבה בלימודים :-)

אינני רופא.

לדעתי האישית, צריך לעשות הערכה מקיפה יותר. ולבדוק את כל האפשרויות; טיפול תרופתי הוא איננו האופציה היחידה. יכול להיות שטיפול בשיחות או ב C.B.T. יכול לתת גם כן כלים טובים להתמודד עם הלחץ בנוסף לטיפול תרופתי. יכול להיות גם שישנה בעייה רפואית פיסיולגית שגורמת ללחץ הזה.

אינני יודע לומר האם ישנה תרופה שניתן לקבל ללא מרשם רופא שיכולה להיות מספיק יעילה. אני בטוח שהרופאים בפורום ישמחו לענות. לדעתי האישית, צריך לעשות בדיקה יסודית יותר.

כל טוב,
שמוליק.

אני דווקא כן מכוון לתרופת מרשם רק רציתי להתייעץ לפני שאני הולך לרופא לבקש מרשם. אני לא חושב שיש טעם להתחיל בדיקות מקיפות כאשר הבעיה היא נקודתית ויכולה להיפתר בדרך פשוטה יחסית(אני מקווה,מחכה לתשובת הרופאים). גם מקור הלחץ ברור כך שאני לא חושב שצריך לחפש בעיות נוספות אם הן לא קיימות.

שוב תודה על הניסיון לעזור.

היי אלי, אם יש תרופה כזו זה נהדר.
בכל מקרה, טיפול התנהגותי יכול לתת לך כלים רבים ומגוונים להתמודדות עם לחץ ולעניות דעתי זה לא צריך להיות טיפול מאוד ארוך. בכל מקרה אם לא עשית זאת עד עכשיו, תחפש באינטרנט דרכים להתמודדות עם לחץ.
אם הלחץ מקורו בפחד מכשלון אתה יכול או מה שנקרא לקחת בקלות אפשרות של כשלון, או (כמו שכבר עשית) לזהות באותו הרגע שאתה נמצא בלחץ שחוסם אותך.
אין ספק שהזמן לא פועל לטובתך במבחנים.
מנסיוני האישי, בשאלות מורכבות שמופיעות במבחן, כאשר אני בלחץ, אני עוצרת רגע להרגע, ומתחילה בלשאול את עצמי מה אני כן יודעת, ולאט לאט חוזרת אלי התחושה של השליטה והבטחון. לפעמים זה עוזר לי להביא את מלוא יכולותיי בפתרון השאלה, לפעמים רק חלקית.

בהצלחה
סוזי

שלום לימי.

יש דבר כזה הקלה בבחינות בשל מצב רפואי. לי אישית ידוע על בחור עיוור שבשל כך נבחן בעל פה.

אינני יודע בדיוק מה הפרוצדורה, אבל אני מניח שצריך חוות דעת עדכנית. כדאי לשאול את הרופא (או הפסיכולוג) המטפל; בין כה וכה צריך ממנו את חוות הדעת...

אני מאמין שגם רופאי הפורום ישמחו לענות :-)

בכל אופן, שיהיה המון המון הצלחה.

שמוליק.

שלום רב,
אני מניחה כי הכוונה הייתה לילד בודד ברחוב או במקום ציבורי כלשהו, ואם כך, מדובר בשאלה שבודקת את השיפוט של המטופל: האם יודע איך לפעול בסיטואציות חברתיות שונות באופן נכון ויעיל (ובמקרה הספציפי - לפנות למשטרה כדי לאתר את הוריו של הילד , לברר איך קרה שנשאר בודד וכד').

זה לא כדי לבדוק את הקשר עם ההורים?

קשת ( ספקטרום) של הפרעות פסיכוטיות , כולל סכיזופרניה, ועוד..

שלום רב,
אכן, למיקטל בדרך כלל לא גורמת לעייפות מוגברת ויש לבדוק סיבות נוספות לתופעה.
מומלץ לפנות לרופא המשפחה ולעשות בדיקות כלליות.

שלום רב,
אכן, למיקטל בדרך כלל לא גורמת לעייפות מוגברת ויש לבדוק סיבות נוספות לתופעה.
מומלץ לפנות לרופא המשפחה ולעשות בדיקות כלליות.

מאוד תלוי במצב הגופני.
מומלץ לעשות בדיקות דם, מעקב ל''ד ודופק, אקג..
יש להיזהר מצריכת ממריצים בו בזמן.

תופעות הלוואי אמורות לחלוף במהלך שבוע עד 2 , בדר'כ.

להפסיק באופן חד ומיידי, עלול להיות מסוכן ואף לסכן חיים.
ממליץ לפנות לרופא משפחה באופן מיידי ולהתייעץ בנדון.

שלום דינה.

אני "סובל" מסכיזו-אפקטיב, אבל אפשר להגיד שניצחתי את המחלה. ניתן לנצח את המחלה ע"י טיפול טוב, ואין שום סיבה להרים ידיים.

אני חושב שגם במקרים הכי קשים, נכון יותר לומר שלא ידוע כיצד לטפל בהם מאשר לחשוב שהמטופל הוא "מקרה אבוד".

התרופות האנטי-פסיכוטיות מעוררות תיאבון ולכן גורמות להשמנה. לפונקס היא תרופה שאחת מהחסרונות הגדולים שלה הוא בכך שהיא עלולה לפגוע בכדוריות הדם הלבנות, ולכן מחייבת לפחות בתחילת הטיפול בדיקת דם בתדירות של אחת לשבוע.

על כל פנים, התרופות נועדו כדי ליצור איזון כימי במוח. זה רק אחד מהמרכיבים של המחלה, ולכן טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל. חשוב לטפל במרכיב הריגשי של המחלה. טיפול טוב במרכיב הריגשי יכול לבטל לגמרי את הצורך בתרופות.

לא כתבת שום דבר על הטיפול במרכיב הריגשי, ואני בטוח באמת משתיים: או שביתך לא מקבלת טיפול ריגשי כלל או שהטיפול לא מספיק טוב.

טיפול טוב דורש התאמה בין המטפל למטופל. כשאין התאמה אין בכל כדי להעיד על חוסר מקצועיות של המטפל, וצריך לנסות מטפל אחר.

אני מאחל לך ולבתך כל טוב.
שמוליק.

איני יודעת לגבי המשך הטיפול,
ומה שאני אומרת אינו בגדר המלצה, שכן אני זה רק מקרה אחד. (וגם אינו ביקורת עליכם ספציפית).
באופן אישי, בתקופה שסבלתי מפרנויות ומחשבות שווא, חלק מבני המשפחה סבלו יחד איתי. ככל הנראה הטרפתי אותם, בשיחות מוזרות, פחדים הזויים. כתוצאה מזה, לפחות איך שאני זוכרת את החוויה היום, הגישה כלפיי מצד אותם בני משפחה הייתה הרסנית עבורי.
היה לי מאוד קשה עם כעס שכוון כלפיי, עוינות, תקיפות (כשהיא נעשתה באופן ביקורתי/שופט/כועס). הבעיה אצל סכיזופרן שסובל מפרנויות ומחשבות שווא, זה שלא ניתן לשכנע אותו שמה שהוא חווה הוא לא המציאות, ונסיונות תקיפים ולא מפורטים יכולים ליצור אשליה של כעס, ביקורת וכו' ובעצם לפספס את המטרה המקורית.
למזלי היה לי את אימי שהייתה מאוד רכה, חמה וסבלנית איתי. אני תוהה עד היום אם מצבי היה שונה לו היה מישהו מסביר לי בסבלנות ובפירוט כיצד הפחדים שלי לא מבוססים (אני דברתי הרבה על הפחדים שלי עם המשפחה, ופחות עם בני המשפחה ש*יצאו* עליי). עדיין יכול להיות שהמצב שלי לא היה שונה.
בכל מקרה, לדעתי, חשוב להיות סבלני ורך כלפי אדם שסובל כל כך נפשית.

בהצלחה,
סוזי

שלום סוזי.

קודם כל, כל הכבוד לך על כך שאת כותבת תגובות מעודדות בפורום :-)

רציתי להפנות אלייך שאלה מעניינת על מצבים פסיכוטיים.

בכל המקרים שבהם ההיתי במצב פסיכוטי, הייתה לי דרישה מוצדקת שלא באה על סיפוקה, ובמצב הפסיכוטי דיברתי שטויות, אבל זו הייתה בעצם מחאה על כך שאותן דרישות מוצדקות לא באו על סיפוקן.

בפעם הראשונה בגיל 18 , זה היה אחרי שקיבלת מהצבא פטור על סעיף נפשי. לעזאזל אידאולגיה, רציתי לא להיות שונה מכולם, ורציתי לשנות את האיבחון הזה שהוא "כתם לכל החיים". אחד עשרה שנים אחר כך, שוב פעם הרגשתי שמפלים אותי לרעה בגלל אי-שירות בצבא. זה בא בעיקר ע"י הסביבה. זה התפוצץ אחרי נסיונות לא מוצלחים למצוא עבודה בתחום שלי (הכולל בדרך כלל ראיונות במחלקת משאבי אנוש, שמהווה במובן מסויים מעין איבחון נפשי). גם כאן, אני חושב שהייתה לי דרישה מוצדקת לקבל עבודה מכובדת בהתאם לכישרונות שלי...

באופן, כללי יותר אני משער שבכל מקרה ישנה איזו דרישה נכונה וצודקת, לפחות מצידו של המטופל, וכשהיא לא באה על סיפוקה, אז נכנסים למצב פסיכוטי ומדמיינים איך בכל מיני דרכים מטורפות הדרישה הזו באה על סיפוקה מפני שזה לא יכול להיות שהמשאלה הזו לא תתגשם. מהסיבה הזו לא ניתן לשכנע את המטופל שמשהו לא בסדר, כי מבחינתו ה"לא בסדר" הזה הוא אקויוולנטי לגניזה של המשאלה.

מעניין אותי האם המודל הזה נכון גם במקרה שלך.

תודה וכל טוב,
שמוליק.

היי שמוליק,
אין לי ספק שיש סיפור חיים מאחורי מה ששיתפת.
אני חושבת שאני מצליחה להתחבר למחשבה ולתהיה שהצגת, עם זאת הייתי שמחה אם היית מפרט יותר באופן שלא יפגע בפרטיותך.
לגבי הפסקה האחרונה של דברייך אני יכולה לומר כי הבנתי ממך שכאשר אדם במצב פסיכוטי מציב דרישה כלשהי, תמוהה ככל שתהיה, יש מאחוריה סיבה אמיתית שבאה עקב מצב תודעתי כזה או אחר. כאשר מבטלים את הדרישה, מתעלמים מהסיבה. זה נשמע לי נכון לכל אדם במצב פסיכוטי, לא?

קראתי שוב ואני אוסיף ש:
קשה לי לדבר על עצמי כי אני לא יודעת לשים אצבע על נקודת ההתחלה אצלי. תקופה ארוכה היו לי חרדות ומחשבות יחס, זה פלוס העובדה שאני אדם רגיש פלוס שימוש כרוני במריחואנה ליווה אותי הרבה זמן עד להדרדרות המשמעותית (עד שהפסקתי לתפקד לחלוטין) ולסימנים השליליים. לפני ההדרדרות היו כמה אירועים גדולים שיכול להיות שאם לא היו מתרחשים הייתי מצליחה להתאזן.

אני זוכרת שבאופן אישי סיפרת על הצבא, על התיוג ועל היחס כלפייך כחולה/שונה.
אני יורה פה לכל הכיוונים, וסליחה על הפרשנות האישית על חשבונך, אבל יכול להיות שהשיקוף שקיבלת מסו קאלד אנשי מקצוע לא תאם או שיקף את יכולותייך האמיתיות, מה שמצד אחד אולי ערער את בטחונך ובמקביל נתן את התחושה שלא רואים אותך ואתה היחידי. אולי מצד שני זה הגביר את בטחונך שרק אתה מכיר את עצמך ורואה את המציאות.
חוויה של קבלה למקום עבודה היא לא קלה, ישר מניחים שאם לא בחרו בך אז אתה לא מה שרצו, אתה לא מספיק טוב כמו שחשבת, למרות שבפועל יש הרבה סיבות להעדפת מועמד אחד על פני אחר. אני לא מכירה את הסיפור המלא במקרה שלך. אני מניחה שהרגישות המוקדמת שלך היתה חלק מהסיפור. בכל מקרה יש גבול לכמה אדם יכול לספוג.
כשאני חושבת על הפסקה האחרונה שלך, אז אם לצמצם את הכל זה כמעט נשמע כמו אדם במשבר רגשי שלא יכול לקבל לא. או אדם רגיש מידי. בלבלת אותי.

גם עם שמוליק וגם עם סוזי בזמן התקף פסיכוטי כמה שלא יהיה הגיוני הבסיס הוא על עיוות צדק בסיסי וראלי כך היה עבורי שנבע מהחרדות שהיו שייכות רק לי ולא לסביבה .

מסכימה. נראה לי ששמוליק התכוון לחוויות מקדימות להתקף פסיכוטי. שמוליק עוד לא קמת?

שלום לסוזי ולאליאנה.

תודה על התגובות שלכן :-)

הייתי לי מחשבה שיכול להיות שאם משנים קצת את הגישה, אז זה יכול מאוד לקדם את הטיפול במצבים פסיכוטיים.

אני חושב שאם מנסים להתחיל את הטיפול בהצהרה שנעשה למטופל איזה עוול חברתי שצריך להבין מהו (והרבה פעמים לא ניתן להבין את זה ישירות מהמטופל בגלל חוסר אמון), ולתת לו את הכלים להתמודד איתו, זה יכול מאוד לעזור. אני מתכוון, שלא צריך לשכנע את המטופל שבגלל ההתנהגות הבלתי הגיונית שלו, הוא צריך להכיר בכך שיש לו בעייה שהוא צריך לטפל בה, אלא שהפוך, הסביבה היא זו שבאמת צריך לטפל בה, אבל כיון שזה בלתי אפשרי, אז צריך לבדוק את האפשרויות להשיג את המטרות (או לוותר או להתפשר) בתוך הסביבה.

שמוליק.

מומלץ לנסות אביליפי לבד..
יש לשקול סרדולקט.

לפונקס בהחלט אופציה אחרונה.
מיותר לציין, שתחת מעקב רופא כמובן.

שלום עדי.

סטטיסטית הסיכויים שזה יעבור אלייך בתורשה הם קלושים מאוד. גם אם היה מדובר באחד מההורים שלך, אז הסיכוי (אם אני זוכר נכון) הוא שבעה אחוזים. ובוודאי שאם מדובר בדוד, אז הסכויים הרבה יותר קטנים.

בכל אופן, ישנם אנשים שבבדיקות של הנוירוטמנסיטורים, התברר שיש להם הפרשה מוגברת של דופאמין, אבל כיון שההתנהגות שלהם תקינה, אז הם אינם נחשבים לחולי נפש. גם מנתון זה ניתן להתעודד.

אני חושב שעצם המחשבה שאולי המחלה הזו עלולה להתפרץ אצלך, יכולה להיות נבואה רעה שתגשים את עצמה, ועדיף לחשוב טוב.

גם במקרה הכי גרוע, אם חלילה המחלה הזו תתפרץ, אז ניתן להחלים ממנה, בדיוק כפי שקרה לי אישית ע"י טיפול נכון. יש חיים אחרי אישפוז פסיכיאטרי ואפילו אם מדובר באישפוז כפוי. יתר על כן, אחרי שהתמודדתי עם המחלה, אני גאה באוטוביוגרפיה שלי שכוללת אישפוז. ההתמודדות הזו עשתה אותי אדם אחר טוב יותר. אני מאמין שגם את תוכלי להתמודד.

בקיצור, תתעודדי ותהיי אופטימית :-)

שמוליק.

אין הרבה מה להוסיף למה שאמר שמוליק,
לגבי החרדות ואורח חיים לחוץ בכלל, שימי לב שאת מטפלת בעצמך: עושה למען הכיף האישי שלך, לוקחת הפסקות, משתפת חברים/משפחה ויהיה טוב:)
כמו כן, קיימת האפשרות להוועץ בפסיכולוג/פסיכיאטר בעניין.
בהצלחה,
סוזי

אין קשר לחרדות
הסיכון שלך לפתח סכיזופרניה, מעט יותר לעומת האוכלוסיה הכללית ( שיש 1% לפתח מחלה במהלך החיים)