פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום אורן.

בעיקרון מומלץ שלא לצרוך אלכוהול בזמן הטיפול, אך אם מדובר בטעימה, ולא שאתה בעמצך עושה את הקידוש - על כמות מועטת שכזו, אין שום בעייה.

הייתה פעם מישהי בבית החולים ששאלה את אותה השאלה, וזה מה שענו לה.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב,
ההמלצה הכללית שלא לשלב תרופות פסיכיאטריות עם אלכוהול מבוססת על כך שגם התרופות וגם אלכוהול משפיעות על אותה מערכת שהיא מערכת העצבים המרכזית. שילוב ההשפעה עלול להביא לתגובות בלתי צפופיות ואף מסוכנות. כמובן, הסיכוי לכך הוא נמוך כשמדובר במינונים נמוכים של התרופות ו/או בכמות קטנה של אלכוהול, כך שסביר להניח שמספר לגימות של יין בעת קידוש, לא יביאו לתופעות לוואי או נזק.
פרפנאן הוא תכשיר נוגד פסיכוזה ואינו מותווה לטיפול בחרדה.
לא ניתן על סמך התיאור שנתת בהודעה וללא בדיקה פרטנית, לקבוע האם זהו הטיפול המתאים לך, האם כדאי להפסיקו או לסירוגין להחליפו בתכשירים נוגדי חרדה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל שמכיר אותך ואת הבעיה איתה אתה מתמודד.

שלום לילך.

בעיקרון, לא מומלץ להפסיק את הטיפול התרופתי מבלי להתייעץ על כך עם הרופא המטפל, אך מה שקרה לאחיך זה בדיוק מה שקרה לי...

גם אני החלטתי על דעת עצמי להפסיק את הטיפול התרופתי בגלל סבל מתופעות הלוואי של התרופות. אני הודעתי לפסיכיאטרית המטפלת על החלטתי. היא הזהירה אותי שהדבר מסוכן, אך כיבדה את החלטתי, בסוף זה באמת מה שעזר לי.

צריך לכבד את החלטתו, תוך ידיעה שהדבר מסוכן, ואם אצלי זה הצליח, זה לא אומר שוב דבר על מטופלים אחרים, אבל צריך לתת לגיטימציה למהלך הזה.

אחיך צריך, לפחות על פי מה שנראה נכון וטוב, לקבל גם טיפול במרכיב הריגשי של המחלה, ואת הטיפול הזה חשוב להמשיך. ויתרה מזאת, אם חלילה תהיה התדרדרות במצב, המטפל יבחין בכך, ויציע לחדש את הטיפול התרופתי - ולו עד שהמצב ישתפר.

כל טוב,
שמוליק.

ניצן שרירא!! חבר שלי טופל אצלה ומאוד מרוצה!!!

שמוליק,
כמה זמן מאז שאובחנת? וכמה זמן מאז שהפסקת את הכדורים? האם אתה עדין מקבל זריקה? האם בכלל קיבלת? אחי היה מעשן קאנביס מספר פעמים ביום בכמויות לא נורמליות - ואני מאוד חושבת שזה מה שגרם לו להיות במניה ולאחר מכן דיפרסיה. האם במקרה שלך קאנביס היה מעורב?

שלום לילך.

היו לי ארבעה אישפוזים.

הראשון היה בגיל 18. הייתי באברבנאל, וזמן קצר לאחר השיחרור החלטתי להפסיק את הטיפול התרופתי בגלל סבל מתופעות הלוואי של התרופות ובמיוחד של התרופות האנטי-פסיכוטיות.

היה עוד שלושה אישפוזים שניתן לכרוך את כולם ביחד בשלוותה. זה היה בגיל 29. האשפוז הראשון ב"סידרה" הזו היה קצר. הוא נמשך שבועיים בלבד. זכרתי את תופעות הלוואי המעיקות של התרופות, וזה היה ברור לי שאני מייד זורק את התרופות, וזה מה שעשיתי. שבועיים אחרי זה הייתה התדרדרות במצב, שייוחסה, כמובן, להפסקת הטיפול התרופתי, אבל אני מאמין שזו לא הייתה עיקר הבעייה. הבעייה העיקרית שלא היה אפשרי לתת טיפול ריגשי כמו שצריך בגלל חוסר אמון מצידי במערכת.

האישפוז האחרון היה כשנתיים אחרי זה. פשוט היו מחשבות אובדניות בגלל הסבל מתופעות הלוואי של התרופות.

לא היה אצלי עישון קנאביס.

את ההמלצה על הפסיכוטרפסיטית, אני אשלח במייל.

שמוליק.

שלום רב,
המשמעות של הפסקת הטיפול בכדורים הוא ירידה במינון של החומר הפעיל של התרופה וכתוצאה מכך, עליה בסיכון של חזרתם של התסמינים הפעילים של המחלה. חשוב לעדכן את הפסיכיאטר המטפל של אחיך לגבי הפסקת הטיפול בכדורים ויש סיכוי שהרופא ימליץ על עליה במינון של הזריקה.

טיפול קשה קשה מאוד מניסיוני המר והקשה מנשוא גם עם סוג כזה של תרופה אז מה שעבד בסוף האביליפיי ובגדול תודה לאל יום יום דקה דקה דוידאור הציל אותנו!!!!!!!! לא נישכח לו את זה עד סוף ימינו פסיכיאטר שהוא קודם כל אדם וזה לא פחות חשוב מהתרופות המגעילות והקשות שלפעמים אי אפשר בלעדיהם רק בריאות ובהצלחה

הפסקת התרופות יכול להוביל למצב דיכאון או מאני פסיכוטי ואישפוז חוזר.
מאוד מסוכן ולא מומלץ לעשות זאת לבד ללא שיתוף ומעקב של רופא מטפל.

שלום רב,
ג'ילקס הוא תכשיר נוגד דיכאון מהדור הישן יותר של נוגדי דיכאון. אין מספיק מחקרים שבדקו האם התרופה יעילה לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית ולכן היא לא מותווית לטיפול בהפרעה זו. תרופות הבחירה לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית הם נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצת SSRI כגון ציפרמיל, פרוזאק, סרוקסט ואחרים.

שלום אבי.

אכן, מדובר בסיטואציה מאוד לא נעימה וקשה, וצריך לתת לך את כל הקרדיט על כך שניסית להתמודד גם עם לא הייתה הצלחה כלל.

אני חושב שלפעמים אין הרבה ברירה וצריך לאיים ואף לממש גירושים. אי אפשר על סמך תיאור קצר ובלי לברר את העניין בצורה מקיפה יותר לומר שזה הפתרון, אך צריך לדעת שהאופציה הזו קיימת...

לא תמיד ייעוץ זוגי עובד; לפעמים אחד מהצדדים אינו מכיר בבעייתו, ואז שום דבר לא יעזור...

ייעוץ זוגי יכול לעזור בתנאי שיש הבנה הדדית שצריך להמשיך ביחד, אלא שישנם אתגרים שלא מצליחים לעמוד בהם, וזקוקים לעזרה חיצונית. ברגע שאין תובנה כזו, זה לא יעזור.

יכול להיות שתצליח לשנות את אשתך, ובכך הבית לא יתפרק.

משהו נוסף שניתן להציע זה ייעוץ אישי. כוונתי היא שתבדוק איך אתה מתנהל עם הקושי, ולצורך זה יכול להיות שמה שנכון זה שתלך לבדך לפסיכולוג (או פסיכיאטר, גם פסיכיאטר מטפל בשיחות...).

בכל אופן, שיהיה בהצלחה רבה. תאמין שיש בך את הכוחות להתמודד עם זה, ולהחליט את ההחךלטות הטובות והנכונות.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב,
אתה מתאר מצב ממושך מורכב שכולל תגובות קשות להתמודדות של אשתך אשר משפיעות לרעה על היחסים אתך ועם ילדיך.
כדי להציע דרכי טיפול אפשריים , יש קודם כל להעריך את המצב באופן מעמיק ולנסות לאבחן אותו. השאלות שכדאי לשקול הן האם אשתך לוקה בבעיה / הפרעה נפשית שמשפיעה על היחסים ביניכם ו/או האם מדובר בבעיה שממוקמת במישור היחסים הזוגיים ומשפיעה על מצבה הנפשי שלה (ואולי גם שלך ושל ילדיך). מומלץ ורצוי שתפנו שניכם להערכה פסיכיאטרית , זאת בנוסף לטיפול משפחתי אצל פסיכולוג. מאחר ומדובר בבעיה ארוכת טווח, לא סביר לצפות לתוצאות כעבור שתי פגישות בלבד. הפגישות הראשונות בטיפול פסיכולוגי, בין אם זוגי ובין אם פרטני, מוקדשות בדרך כלל להכרות עם המשפחה ועם הבעיות שלה ולרוב לא כוללות התערבות טיפולית.

שלום אורן.

אינני רופא, אבל כיון שראית את ההודעה שלך שאתה רוצה לקבל תשובה, אז אנסה בכל זאת לעזור...

כל מטופל והתרופה שמתאימה לו. כל אחד מגיב באופן אחר לתרופה הן במידת התועלת שלה, והן בתופעות הלוואי שלה.

מהסיבה הזו, צריך להתייעץ עם הרופא המטפל שיבחן את הדברים יותר לעומק.

יכול להיות שמסיבה הזו, הרופאים של הפורום, שבדרך כלל עונים די מהר ובשמחה לשאלות, נמנעו מלתת תשובה.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב,
המינון של פרפנאן שאתה נוטל הוא מינון מאוד נמוך ולא סביר שיגרום לתופעות לוואי כלשהן ובפרט לא לתופעות המתוארות שאינן תואמות את התופעות הלוואי הצפויות עם התרופה. יותר סביר להניח כי מדובר בתסמינים של המחלה שאתה סובל ממנה. לא ניתן לקבוע האם טיפול זיפרקסה יהיה יותר יעילה או ישפר את מצבך מבלי להכיר את המחלה שאתה מתמודד איתה. זיפרקסה הוא תכשיר נוגד פסיכוזה שמשמש גם כטיפול מחזק בהפרעות מצב רוח וגם כמייצב מצב רוח. המינונים הטיפוליים שלו בין 10 ל-25 מ"ג.

באופן כללי לא מומלץ..
אלכוהול גורם להשפעת דיכוי מוחי וכן פגיעה באיכות השינה, מה שלא תורם להשפעה החיובית של סרווקאל.
באופן מעשי, מטופלים לפעמים משתמשים בכמויות קטנות, למרות שלא מומלץ.
יש להתייעץ עם רופא מטפל בנוסף.
איסור חד משמעי :
עירוב בין אלכוהול וכדורי שינה ואו כדורי הרגעה ממשפחת בנזודיאזפינים ( וואבן, קלונקס, קסאנקס וכו.. ) קיימת סכנה להרעלת אלכוהול ואף למוות.

שלום בת אל.

יכול מאוד להיות שדיכאון פוסט-פסיכוטי הוא עוד הסבר לדיכאון הנגרם מתופעות הלוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות.

גם לי היה דיכאון אחרי מצב פסיכוטי, שנבע מחוסר יכולת בגלל תופעות הלוואי של התרופות, שהוסבר כ"סימטומים שליליים של המחלה", אע"פ שמדובר בתופעות לוואי של התרופות.

על כל פנים המשוואה של לקחת תרופות ולסבול מתופעות הלוואי של התרופות או לסבול מהמחלה היא לא בהכרח נכונה.

טיפול טוב במרכיב הריגשי של המחלה יכול לשבור את המשוואה הזו, ולבטל את הצורך בתרופות לגמרי.

אני מציע להשקיע את עיקר המאמצים בטיפול ריגשי טוב. אם הטיפול הריגשי הנוכחי לא מספיק טוב, אז אולי צריך להחליף מטפל. אין בכל כדי להעיד על חוסר מקצועיות של המטפל, אלא על אי-התאמה.

כל טוב,
שמוליק.

היי שמוליק.
תודה על תגובתך. הטיפול הרגשי עם הפסיכיאטרית אכן לוקה בחסר מסיבות כאלו או אחרות,אך יחד עם זאת אני מטופלת ע״י עובדת סוציאלית קלינית ואני מייחסת לטיפול הרגשי משמעות רבה.

תודה
בתאל

שלום בתאל.

יכול להיות שמה שצריך לעשות זה את מה שאני עשיתי. רק שצריך לדעת מהם הסכויים ומהם הסיכונים:

מה שעשיתי זו הפסקה של הטיפול התרופתי בהדרגה, עד להספקה מוחלטת.
הסבל מתופעות הלוואי של התרופות, ובמיוחד לעייפות וחוסר יכולת לתפקד, היה כל כל נוראי, עד שכבר ביקשתי לסיים את החיים.

דיברתי על כך עם הפסיכיאטרית המטפלת. היא הזהירה אותי שהדבר מסוכן, והתסמינים של המחלה עלולים לחזור, אך היא כיבדה את החלטתי והמשכנו את הטיפול בשיחות בלבד, אך סיכמנו שאם יהיו סימנים מקדימים של החמרה, אז אני אקח שוב תרופות. בסוף זה בדיוק מה שעזר לי. זה לא קרה מייד, לקחת כחצי שנה עד שתופעות הלוואי נפסקו.

כיון שבין כה וכה לא החשש שלי מהחמרה במצב ואפילו מאישפוז כפוי נוסף, היו קטנים לעומת תחושת הסבל, אז זו הייתה החלטה נכונה.

שאלת הסבל מול התועלת, היא השאלה המכרעת. כאן, את צריכה להפעיל שיקול דעת עצמאי עד כמה את סובלת, ובעניין הזה, נראה מהתיאור שלך שהרופאה לא ממש מבינה את העניין עד הסוף...

כנראה שלפעמים, אפשר ונכון להפסיק את הטיפול התרופתי בניגוד להמלצת הרופא המטפל.

אפשר לחשוב על הכיוון הזה, ובלבד שתתיעצי על כך לפחות עם העובדת הסוציאלית הקלינית, ואם תחליטי ללכת על זה, אז תמשיכי את הטיפול בשיחות, ותבקשי ממנה שתגלה עירנות למצב של החמרה.

בהצלחה,
שמוליק.

מה שלומך?
ההתקף הפסיכוטי היחידי שבמהלכו אובחנתי עם סכיזופרניה קרה לפני שנתיים. מאז אני חווה חרדה יומיומית מתמדת מההתקף הבא. נטילת התרופות האנטי פסיכוטיות עם כל המגרעות שלהן, מפחיתות לי את רמת החרדה בעצם נטילתן מה שמהווה לי כביכול "תעודת ביטוח״ למחלה ובעיקר שקט נפשי יחסי,
אני שמחה לקרוא שאתה מסתדר היטב ללא התרופות, מאחלת לך רק בריאות.

בתאל

שלום בתאל.

כמובן שצריך לכבד את הרגשתך שהיא שונה מהרגשתי.

השאלה של הסבל מהתרופות לעומת התועלת מהן, היא שאלה אינדבידואלית לכל מטופל ומטופל.
אם את חושבת שהתרופות מועילות לך יותר, אז כמובן שהכי טוב בשבילך הוא להמשיך לקחת אותן.

גם אני מאחל לך כל טוב ושתרגישי טוב.

שמוליק.

היי בת אל,
ניכר שאת מרגישה שהטיפול התרופתי לא עושה לך טוב. על מנת שתוכלי לחיות את חייך בצורה איכותית, אין סיבה שתסבלי כל כך מתופעות לוואי, והיעילות של התרופה נמדדת בעיקר בשיפור איכות החיים. אם תרופה שאמורה לשפר את מצבך גורמת לך לסבל ולקשיים תפקודיים, הרי שפספסנו את המטרה. אני לא פסיכיאטרית, ולא יודעת אם הבחירה בתרופה כזו או אחרת היא הכרחית או אם אלו תופעות לוואי חולפות, אבל נשמע לי סביר שיש חלופות.

אני רוצה להוסיף למה ששמוליק אמר שהדרדרות היא תהליך הדרגתי ולא מיידי, כך שגם אם היית מחליטה להפסיק עם התרופות, ההדרדרות הייתה לוקחת זמן והיית מבחינה בה.
יכול להיות שהיום את מאוד מודעת ורגישה לתגובות/מחשבות שלך ולעיתים מייחסת אותם למחלה.
היום, אחרי התקף פסיכוטי, את בוודאי כבר יודעת ומודעת לסוג המחשבות שאפיינו את המצב שהיית בו.
גם אני אובחנתי עם סכיזופרניה פרנואידית ותקופה ארוכה לא ידעתי אם מחשבות מסויימות שלי *תקינות* או במקום. לצורך העניין, בגלל שהיכולות הקוגנטיביות שלי אחרי ההתקף הפסיכוטי ירדו משמעותית (אם בגלל התרופות או בגלל סימנים שליליים), לא ידעתי אם ביום נתון אני *לא מסוגלת* לדבר כלשהו או פשוט עייפה/מוטרדת וכו' כמו כל אדם אחר. בקיצור, כל דבר שלי היה צריך להיות קשור למחלה איכשהו למרות שזה טעות.
מה שבטוח זה שכן צריך להיות מודע למה שאתה עובר, אולי להיות מודע לטריגרים שמפעילים אצלך מחשבות מסויימות (לחץ וכו') אבל לא לתת מקום כל כך גדול לכל מחשבה קטנה. אם זה משהו משמעותי שמציק לך, תביאי אותו לשיחה עם המטפלת.

בהצלחה,
סוזי

הי בת אל

גם אני סבלתי מתופעות לוואי עם סוליאן ועדיין סובלת אני נוטלת 200 מג ליום יש לי הפרעה סכיזואפקטיבית .
אני יכולה לומר בוודאות שכל הגירודים ותופעות הלוואי המשניות עברו לאחר חודשיים שנטלתי את התרופה.
בכלל עים תרופות פסיכיאטריות צריך לגלות סבלנות לאחר חצי שנה התופעה היחידה היתה חוסר אורגזמה ועיכוב במחזור החודשי היות והתרופה מעלה את הפרולקטין.
בקשר למחזור לא ממש מפריע לי מימילא אני בת 48 . בקשר לאורגזמה למדתי לחיות עים זה מבחינת סדר העדיפיות שלי כרגע בריאותי והתפקוד כאמא יותר חשובים והיו לי מספיק אורגזמות בחיים חחחחח
בכל מקרה לדעתי צריך לגלות סבלנות לתרופות כי באמת לוקח להן זמן.

עייפות כתוצאה מסוליאן 100 מ''ג ואו לוסטרל 50 מ''ג - לא סביר, אך לא ניתן לשלול ב 100% .
המלצתי :
בדיקות דם : בירור הורמונלי , אסטרוגן, FSH LH TSH T3 וכו...
כמו כן וויטאמין B12 וחומצה פולית.

באם יש חשד לתגובה אלרגית, חובה להפסיק את הגורם.. שיקול של רופא מטפל.

לפני שמעלים במינון הלאמיקטל מומלץ מאוד לעשות רמה בדם של התגופה ולפי זה ניתן לדעת האם יש מקום לעלות אותה-בהמלט ניתן להוסיף ssri-מומלץ להיתעץ עם הפסיכיאטר לגבי איזה ssri ספציפי הכי מתאים-

שלום נתי.

בעיקרון, אני מאמין שכולם בלי יוצא מן הכלל יכולים להבריא. אלה שנמצאים במוסד כל החיים, הם כאלה שהרופאים, במחילה מכבודם, עדיין לא יודעים כיצד לרפא אותם.

אני מבקש, שלא תראה בכך איזו הצהרה יומרנית שאומרת שאני או מישהו אחר מבין יותר טוב מהרופאים, ואין בכך כדי לנסות לשפוט...

בכל אופן, ההבדל הוא בהערכה הקלינית העדכנית, וכנראה שהאפשרות לטפל במרכיבים הרגשיים והסביבתיים של המחלה, וטיב הטיפול במרכיבים האלה, הם הגורמים העיקריים להבדלים.

לא ברור לי מה המטרה של השאלה, אך עניתי על פי מה שאני מאמין.

כל טוב,
שמוליק.

ההבדל, ראשית בחומרת המחלה, מרכיב גנטי תורשתי, מרכיב גנטי, פסיכולוגי, משפחתי, תמיכה, בסיס תפקודי טרם פרוץ המחלה , עישון סמים ועוד...

שלום שרה.

התרופה המדוברת מטרתה לחסום קולטי דופאמין, ובכך ליצור איזון כימי במוח. חוסר איזו כימי, הוא רק גורם אחד של המחלה, ולכן טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

טיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי של המחלה, המהווה בין כה וכה חלק חשוב מהטיפול, יכול לבטל את הצורך בטיפול התרופתי. יכול להיות שכרגע התוצאות של הטיפול הריגשי אינן ניכרות מספיק, אך בטווח הרחוק, זה מה שעוזר.

יכול להיות שכרגע אין ברירה, אבל בין זריקות ובין כדורים - יש תופעות לוואי קשות, ולא בטוח שהחלפה תרופתית תעזור.

כל טוב,
שמוליק.

לגבי הכאב , יש לשלול תופעות לוואי מסוג EPS.
באם כך הדבר, יש צורך להפחית מינון וכן לישקול להוסיף תרופה ממשפחת
אנטי כולינרגיים ( משפחת אטרופין).

קיימות תרופות יותר בטוחות, אך לא בזריקות, כגון:
סרדולקט, אביליפי, סרווקאל ואחרונה בהמלצה, לפונקס.

שלום שימי.

אינני רופא, כידוע :-)

על השאלה מה המאפיין העיקרי של סכיזופרניה, אין לי תשובה.


על השאלה מתי תהיה בדיקה "מדעית" שתוכיח חד משמעית את המחלות האלה, לדעתי, התשובה היא שאף פעם לא הייתה בדיקה מדעית ואף פעם לא תהיה.

לפי הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה, כל המחלות האלה נגרמות מארבעה מרכיבים: ביולוגי (חוסר איזון כימי במוח), ריגשי, סביבתי, וגופני-פיסי.

דעתי האישת, החולקת על הרווחת, היא שחוסר האיזון הכימי הוא תוצר של שאר המרכיבים ואיננו עומד בפני עצמו. ניסוי שיוכחי לכאן או לכאן, הוא קשה עד כמעט בלתי אפשרי. תאמין במה שאתה רוצה...

בכל אופן, ניתן להגיע למצב "טוב" שלא מצריך טיפול תרופתי, וכל ההבדל, בין הגישה הרווחת, לדעתי, הוא בשאלה האם במצב כזה, יש עדיין חוסר איזון כימי, הוא שהוא נפתר ע"י טיפול בשאר הגורמים.


לגבי השאלה איך תרופה אנטי-פסיכוטית יכולה לעזור גם נגד דיכאון וחרדות, יכול להיות שבאמת מדובר באפקט פלסיבו, ויכול להיות שאע"פ שתפקידן העיקרי הוא חסימת דופאמין, יש להן עוד תפקיד משני, ולכן הן יעילות גם נגד דיכאון וחרדות.

כל טוב,
שמוליק.

הפסיכיאטריה לא יודעת מה היא עושה.והכל מבוסס על השערות וכו'.
הבנתי.

תמיד חשבתי לעצמי..מדוע ייבחר אדם להיות פסיכיאטר קליני.
ועכשיו אני מבין שיש אך ורק סיבה אחת.

כסף,כי לפי מה שהבנתי החראות מרוויחים ים כסף.
ומה הם צריכים לעשות?לשבת רגל על רגל.לשאול מה אתה מרגיש?מה אתה חושב?

ואז לשלוף איזו אבחנה מסריחה שלרוב משתנה אחרי מס' פגישות.
ואז לתת כדורים מכל הסוגים עד אחד כלשהו עוזר.

פשששש.כאפיים!מצאתם אחלה דרך לעשות כסף יא נבלות.
אני לא יודע אם כל הפסיכיאטרים הם כאלו.
אבל אני בטוח שהרוב כן.
ואני מאחל להם דבר אחד.כלבת.

שלום שימי.

אני מניח שיש לך על הבטן הרבה טענות כנגד המערכת, ואכן, יש מה לשפר. לא חסר.

אני בהחלט בעד ביקורת עניינית ומכבדת.

אני חושב שכאן יש קצת הגזמה; הפסיכיאטרים מטפלים גם באמצעות שיחות (פסיכוטרפיה). הם חייבים לעבור הכשרה לטיפול בשיחות. מי שבפועל לא מטפל באמצעות שיחות - זה עניין שלו. כל מטופל, יכול להחליט בעצמו איזה סוג של טיפול הוא רוצה, ומי שמעוניין בטיפול המבוסס רק על שיחות - זכותו המלאה.

ישנם מקרים, אם כי הם די נדירים, שפסיכיאטר יכול לתת חוות דעת שדווקא תשחרר מטופל מסטיגמה.

נניח למשל שנער בן 15 סובל מבעייה שיכולה לגרום לכך שלא ירצו לגייס אותו לצבא. ע"י טיפול וחוות דעת המעידה כי הנער מטופל ומה שעלול להיראות כבעייה שאיננה מאפשרת לגייס כבעייה שניתן להתמודד איתה, יש סיכוי שייגיסו אותו, וימנעו ממנו "כתם לכל החיים".

פשוט צריך לדעת להשתמש נכון במערכת, ואגב אני הולך לפסיכיאטרית לטיפול בשיחות בתדירות של פעם בחודש, והיא בהחלט אישה זהב.

כל טוב,
שמוליק.

השפעה על דופק לא מאפיין קלאסי, ייתכן חלק מהחמרת חרדה כתופעת לוואי, בדר'כ לאחר התחלת טיפול, שינוי מינון ואו רגישות ייתר לסרטונין.
אסור לערב תרופות ממשפחת SSRI , סכנה לתסמונת סרוטונין.

שלום רב,
הרופא הציע שילוב של ציפרלקס ומלודיל. האם שילוב זה אפשרי? האם יש סיכוי שהרגשת הדופק/המחנק תחלוף? כדי להשוות למינון 15 מ"ג ציפרלקס, אם משלבים 10 מ"ג ציפרלקס מה המינון הנדרש במלודיל?
תודה רבה.

שילוב בעייתי ולא מומלץ, סכנה מוגברת לתסמונת סרוטונין.

שהרופא ישלח במייל לסופר פארם ויחסוך ממך את הכאב ראש

בכל בית מרקחת גדול - רשת , יש גם קשר לקופ'ח וכן דיווח.
יש צורך במתן פרטי הרופא, כתובת הקליניקה, נייד וכו..
תרופות מסוג קסאנקס - עדיף שיהיו על מרשם מקורי ולא צילום, בגלל פרופיל בטיחותי בעייתי.
בכל מקרה כאשר יש מס. רישיון רופא - פרטים ונייד, הרוקח יכול להתקשר ולברר זאת מול הרופא.

נטילה לפי ממצא קליני ושיקול הרופא.
אסור לערבב עם אלכוהול ( סיכון להרעלה)

שלום אורן.

התחושות האלה יכולות להיות תופעות לוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות. משום מה יש נטייה להעדיף את ההסבר של סימפטומים שליליים של המחלה, אולם שתי האופציות הן אפשריות.

התרופות האנטי-פסיכוטיות נועדו כדי לחסום קולטי דופאמין, ובכך ליצור איזון כימי במוח. זה רק גורם אחד של המחלה, ולכן מומלץ להוסיף טיפול ריגשי בנוסף לטיפול התרופתי.

לא כתבת שום דבר על הטיפול הריגשי. טיפול ריגשי מספיק טוב יכול לבטל את הצורך בטיפול תרופתי, ואם אכן מדןבר בתופעות לוואי ולא בסימפטומים שליליים של המחלה, אז זה אמור לעזור.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

שלום רב,
אתה מתאר העדר שמחת חיים, חוסר ביטחון ומוטיבציה, חוסר הנאה. התסמינים עלולים להעיד על דיכאון או להוות חלק מהתסמינים הנלווים למחלה הבסיסית שלך. לא סביר כי מדובר בתופעות לוואי או לפחות לא כל התופעות הנ"ל מוסברות ע"י תופעות לוואי. מומלץ להעריך את מצבך מחדש ולשקול תוספת טיפול בנוגד דיכאון. אנא תתעיץ עם הפסיכיאטר המטפל לצורך כך.