פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

הפסקה מסרוקסט -- מובילה לתופעות לוואי קשות
אסור לערבב וואבן או תרופה ממשפחת בנזודיאזפינים אחרת עם אלכוהול.
ניתן לשקול לשנות את הסרוקסט למירו ( סיכוי להפסקת תופעות הלוואי המיניות)

שלום יעל.

בלי שום קשר לשאלה, אני מאחל לך הצלחה רבה.

לדעתי, הדבר הכי חשוב, זו היכולת לתת הזדהות רגשית. מטופל שלא מקבל הזדהות רגשית חייב להחליף מטפל. אמנם לא תמיד אפשר לעשות את זה; כאשר נמצאים במסגרת של אישפוז (ואפילו אישפוז בהסכמה), אינני יודע עד כמה זה בר השגה לבקש להחליף מטפל. אמנם פה ושם יכולים להיות מקרים חריגים שבהם לא ניתן לתת הזדהות רגשית, וצריך לדעת שבמקרים כאלה - יותר טוב שלא לנסות לטפל...

בעינני התכונה החשובה ביותר היא היכולת להתחבר לאנשים אחרים, גם אם הם שונים ממך.

ישנה עוד נקודה שנראה לי שחשוב להעלות אותה:

ישנה סטיגמה חזקה מאוד על הפסיכיאטרים, שהם "מפלצות" שמדביקים תוויות של "חולי נפש" על אנשים כדי לנדות אותם מהחברה. הסטיגמה הזו היא בעיקר בשל בדיקות שבאות שלא ברצון המטופל.

במדינת ישראל, מכיון שהגיוס הוא חובה, אז גם הבדיקות שנעשות בצבא, שיכולות להיות בניגוד לרצונו של הנבדק, תורמות את חלקן לסטיגמה הזו.

הרבה פעמים, אמרתי שלדעתי, הבעעיה נעוצה בכך שאין דבר כזה שאם מישהו אובחן במחלת נפש, אז ישנו מצב שבו הוא יוגדר בעתיד כבריא. צריכה להיות איזו פרוצידורה כזו, ובאמת חבל שאין...

על הדרך, ישנה שאלה שהייתי רוצה לשאול ברשותך:
לדעתי, הטיפול התרופתי הוא מאוד לא משמעותי בעיניי; לדעתי המרכיבים העיקריים של בעיות נפשיות הן במטופל עצמו ובסביבה שלו, ומסיבה הזו, לדעתי, הטיפול בשיחות C.B.T. וכיו"ב בזה הוא העיקר.
תחת ההנחה הזו, ההבדל בין פסיכולוג קליני לפסיכיאטר, המתבטא בעיקר בכך שפסיכיאטר יכול לתת גפם טיפול תרופתי, הוא זניח.
מעניין אותי לשמוע את דעתך, והאם פסיכולגיה קלינית מבחינתך זו אופציה?

כל טוב,
שמוליק.

ממש נחמד ועוזר לא פחות לשמוע דעה מנוקדת מבט של מטופל, אזי תודה שמוליק ;)
לגבי השאלה שהעלת בהקשר של פסיכילוגיה, אני פשוט מאמינה שכל פסיכיאטר הוא פסיכולוג אך לא כל פסיכילוג הוא פסיכיאטר. הבחירה בין השניים שקולה לבחירה בין להיות מורה מתמטיקה לתלמידי בית ספר יסודי או תיכון , דוגמה קצת לא משו אבל מה שאני מתכוונת שהבחירה בפסיכולוגיה היא בחירה במסלול הקל יותר שלא מעניק לך את כל-כל הכלים שדרושים כשמטפלים בבעיות מהסוג הזה. פסיכיאטר לעומת זאת יכול להפעיל שיקול דעת אם לעשות עבודה של פסיכיאטר כלומר לתת תרופות, או לשמש רק כפסיכולוג דהיינו - שיחות . או שילוב. פיסיכולוג טיפונת מוגבל מהבחינה הזאת. בסופו של דבר אתה לא יכול לנתק בעיות נפשיות מתהליכים גופניים וגנים שאם ככה אז בסביבה בעיתית מסויימת כל אחד ללא יוצא מן הכלל היה מפתח מחלה מסוימת ולא כזאת המציאות. עם זאת להגיד לך שאני חושבת שבמקרים מסוימים רק שימוש בתרופות עשוי לפתור את הבעיה , ממש ממש לא. לא מאמינה ולא רוצה להאמין בזה. כל אחד יכול להתגבר על כל מחלה והקשה ביותר עם אמונה אמונה ואמונה לגוף היכולת לרפא את עצמו ואני מאמינה במה שמעבר למוסכמות למציאות ולדימיון בנסים ונפלאות מהסוג הכי הכי מופרך!! הבעיה , מחלת הנפש , של האנושות , של כולנו , שאנו חסרים את האמונה הזאת, מחפשים סיבות והסברים על סמך הוכחות מדעיות וטבע ובעולם כזה קשה מאוד לגרום לבן אדם להתמודד עם מחלה בלי התרופות שמשמשות סיבה טובה על סמך מדע וטבע כדי להצליח להירפא ממחלה. "חולה נפש" הוא לא "חולה נפש" לנצח והוא יכול לסיים להיות "חולה נפש" כאן ועכשיו. מה שלא קל זה להבין כמה שזה קל. אבל מה אני באמת יודעת עוד לא למדתי כלום ;) זאת בכל מקרה מחשבת הפתיחה שלי כשאתחיל ללמוד לימודים מהסוג הזה אם בכלל אתחיל. כרגע הכל בבחינת שיקולים. המשך יום ממש נהדר לך :)

צריך לאהוב אנשים, להיות מסוגל להיות אמפאטי, להבין את הסבל ולהתעניין מאוד במדעי המוח והפסיכולוגיה.

חייבים להפסיק ורק אז לעבור...

שניהם אותו חרא, סמים מאותה המשפחה של תרופות ממריצות.

שייכים לאותה משפחה של ממריצים , אך נחשבים תרופות שונות.

בקיצור שניהם סמי מרץ מאותה משפחה.

שלום לך לי
לא נדבקים בסכיזופרניה...
הסיכויים לקבל סכיזופרניה לאוכלסיה ה'בריאה' היא 1%-גם ללא גנטיקה במשפחה!
למי שיש אחד ההורים חולה בסכיזופרניה אז הסיכוי הינו 10% לקבל סכיזופרניה.
כלומר 90% לא לקבל סכיזופרניה.
בהצלחה!

שלום לי.

אמנם זה שהוא עשר שנים "מאוזן", זה לא אומר כלום. לי היה התקף ואישפוז בגיל 18, ואחרי 11 שנים היה שוב פעם התקף, ושמעתי שהיו כאלה שעברו עליהם 20 שנים ויותר בלי התקף, ואז זה פתאום בא...

מה שנראה לי שחשוב להגיד זה שעיקר הבעייה היא לא בחוסר איזון כימי במוח, אלא בעיקר באדם עצמו ובסביבה, וכל עוד הגורמים האלה שהם הם הגורמים העיקריים להתקפים "מנוטרלים", אז באמת שאין מה לדאוג.

אגב, אני רוצה לומר שזה ממש משמח אותי שאת אומרת שיש לך זוגיות טובה. אני מאמין שמי שהתמודד עם התקפים הוא בסופו של דבר גיבור; ההתמודדות עם הסטיגמה החברתית היא הרבה יותר קשה מההתמודדות עם הבעייה עצמה. זה נותן לי תקווה שגם אני אמצא בחורה טובה שתעריך אותי :-)

כל טוב.
שמוליק.

שלום לכם
מסכים עם דבריו של שמוליק ואכן אירועי החיים הינם חשובים להתפתחות התקף.
יחד עם זאת צריך לזכור שקיים מרכיב גנטי חשוב.
על פי מחקרים יש סיכוי של 1% לחלות בסכיזופרניה באוכלוסיה הכללית לעומת 10% במידה ואחד מבני הזוג חולים במחלה.
ז"א 90% בריאים!
תצליחו בקשר ובריאות שלמה!

שלום רונית.

התופעה הזו מוכרת וכאובה. באמת שאין יותר מדיי מה לעשות. כנראה שלא תהיה ברירה ובסופו של דבר יהיה צורך באישפוז כפוי, ומה שצריך לעשות זה לא לפחד להתמודד.

כמי שהיה במצב הזה של סובל ולא מוכן לטפל בבעיה, אני יכול להעלות השערות שלפחות נכונות לגביי.

הרבה פעמים הפסיכיאטרים נתפשים כ"מפלצות" שכל מטרתן היא להדביק לאנשים איבחונים שידירו אותם מהחברה. אף אחד לא רוצה להיות מנודה חברתית, ונראה לי שזה אחד מהגורמים המשמעותיים אם לא המשמעותי ביותר לתופעה הזו; מעדיפים לסבול, והעיקר לא לקבל איזו "תווית" שאחר כך לך תתפטר ממנה.

באמת שלא ברור מדוע מישהו שאובחן בסכיזופרניה או מאניה דיפרסיה לא יוכל להגיע למצב שבו הוא ייחשב בריא. סוף כל סוף למונח הפרעה נפשית ישנה הגדרה מדוייקת: התנהגות שחורגת מהנורמה שגורמת סבל לאדם עצמו או לסביבתו. בן אדם כזה יכול לשנות את התנהגותו או לדאוג לכך שההתנהגות שחורגת מהנורמה לא תגרום לסבל, ואז זו כבר לא הפרעה נפשית. אבל החברה מפחדת ומנדה...

לפי זה, אני מאמין שאם לפחות בני המשפחה ישדרו שאין שום כוונות לעשות נידוי חברתי, זה יכול להועיל במעט, אבל לא בטוח שזה ימנע את הצורך באישפוז כפוי.

כל טוב,
שמוליק.

בודאי שיש תחלופות -כמו כן צריך לחשוב על תרופה שאפשר יהיה בהמשך גם להניק איתה.תיתעצי עם הרופא שלך וודאי שתמצאי פיתרון.

שלום מייקל.

יהיו לך חיים מאושרים. תהיה אופטימי. תרגיש טוב בעצם זה שאתה מתמודד.

האופטימיות חשובה ביותר.

בסופו של דבר ההתמודדות הזו תחזק אותך, ותעשה אותך יותר שלם ויותר מאושר.


בהצלחה.
שמוליק.

הלוואי והייתה לי דרך ליצור איתך קשר רק שמאוד קשה לי לצאת מהאנונימיות.
אני מקווה שתעני לי...
למה הרצון העז הזה לקחת את החיים שלך ?

שלום דן.

מי שיש לו הזיות שמיעה הוא לא בהכרח פסיכוטי, ואני מניח שיכול להיות מצב כזה שמישהו שמוע קולות שאינם קיימים, אבל מודע לכך שמדובר בדמיון, ואין מה להטיל עליו שום כתם, איננוח עוסקים בציד מכשפות.

מצב פסיכוטי הוא איבוד בוחן המציאות, והזיות של שמיעת קולות יכול להיות סימפטום למצב פסיכוטי.

מקווה שהתשובה הזו מספקת בינתיים.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק די צודק.
הזיות אשר מודעים שהם לא אמיתיות, זה לא פסיכוזה.
כמו בשימוש בטריפים.
כאשר הזייה, משפיעה על האדם, והיכולת להבדיל בין מציאות לדימיון נפגעת, הפרדה בין העולם הפנימי לחייצוני לא קיימת, אז מדובר במצב פסיכוטי, ז''א , בוחן המציאות פגום.

יתכן ובאמת התגובה היא בגלל מריו-בכל מיקרה אם אכן זו הסיבה אז התופעות הן הפיכות לגמרי-ז״א חולפות לאחר הפסקת מתן התרופה-במידה וזה יימשך אז כנראה שהסיבה היא אחרת וצריך לחקור יותר לעומק.

בהחלט יכול לעזור , במקרה של הריון , מומלץ סרנדה , SERENADA או המקור LUSTRAL . תרופה הכי בטוחה בהריון מבין התרופות ששייכות ל SSRI.

אני בהתקף פחד והתחלתי אתמול ציפרלקס 5 מיליגרם האם אפשר לקחת משהו להקל על הסימפטומים אני ממש סובלת

שלום לך אמא יקרה, טבעי שתפחדי מהרווחה שתיקח לך את הילד , תירגעי היא לא תיקח אם יש לך מסוגלות הורית,דבר שני לא מאשפזים אם בעלך אינו מעוניין או אינו מסוכן לועצמו ולציבור, מציעה לטובתך ולטובת בנך הקטין להביא את בעייתך לידיעת הרווחה לעובדת סוציאלית, באופן דחוף, אני לא איש מקצוע אך זו דעתי ,שבת שלום ויהי נועם חייך כפי שתבקשי ,אמן, המשיכי להחזיק מעמד

שלום לאהובה ותודה על תגובתך,
ומה התגובה של אנשי מקצוע? אתם פעמיים עניתם על שאילה אחד של שאילה אחרות, ואני לא יכולה לקבל ממכם תגובה אחד. עד כדי כך הפורום חלש או מה???

לדעתי הגיוני שיהיה געגועים לזמן לפני ההתקף, התקופה היותר נורמטיבית.
יש צורך לשיחות , טיפול תמיכתי, טיפול CBT , קבל הסבר לגבי המחלה, תהליך שיקומי ( יכולות ליצור קשרים ולשוב לעבוד ... )
לחפש משמעות לחיים כעת ויכולות לממש אותם.
בהצלחה !