פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

מנגנון שונה לחלוטין
באביליפי לפעמים פחות זה יותר טוב.
כך שמאוד קשה לקבוע ולענות לשאלתך.
מינון טיפולי באביליפי , בין 10 ל 30 מ''ג
אני אישית מעדיף לא לעבור את ה 10 מ'ג
אך לפעמים אין ברירה.

סרווקאל בהחלט אפשרות טובה, יש להמתין, בדר'כ חלק מתופעות הלוואי פוחתות או נעלמות במהלך הזמן.

האם בתופעות הלוואי נכלל גם הגברה של החרדה והדיכאון? זה לגיטימי? (כפי שאמרתי, אני רק מס ימים על 175 מג) כדאי לחכות ולתת לזה זמן?

שאלה נוספת, האם זה נהוג להעלות את הפריזמה מעל 60מג?

הרבה תודה ושנה טובה

בהחלט לא מאפיין את הסרווקאל תופעות לוואי שלך חרדה והגברת דיכאון..
יש לשלול גורמים אחרים...

מעבר ל 60 מ''ג פריזמה , לפעמים יעיל ב OCD , אני אישית לא נוטה לתת מעבר ל 60 , זה לא מינון שכיח ומקובל ובהחלט חריג.

לגבי להמתין או לא לא, יש לברר מול הרופא המטפל, התיאור בהחלט חריג ודורש התייחסות ובירור.

התנודות במצב שלי (מס ימים טובים יותר ולאחר מכן ימים מאוד קשים) הייה קיים גם לפני לקיחת הסרקוול. (וממשיך עם לקיחתו). הרופא שלי טוען שזה בגלל שאני לא על כמות מספקת של סרקוול ויש להעלות את המינון. האם אני טועה בלהתייעץ אונליין כאשר לא מכירים את המקרה? כי זה גורם לי לבילבול נוסף ואני כעת לא יודעת מה לחשוב. אני מאוד מודה לך על דעתך אבל אולי לא הבהרתי טוב את המצב, החמרה במצב הייתה לי גם לפני לקיחת הסרקוול, אז האם נראה שיש צורך להחליפו? השאלה העיקרית שלי בעצם היא האם אם תוך שבוע מלקיחת מינון מסויים לא חל עדיין שיפור האם זה אומר שזה לא עוזר או שעדיין ייתכן שיפור?

סליחה על ריבוי ההודעות.

בהפרעה דו קוטבית, מדובר בחרדה מסוג OCD חזקה מאוד (ללא טקסים והתנהגות אובססיבית רק פחדים אובססיבים, פחדים להשתגע, "הקשבת" ייתר למחשבות ולכל דבר, תחושת ניתוק מהסביבה, תחושת אימה חזקה, חרדה שנוצרה לאחר לקיחה חד פעמית של גראס)... ייתכן ו 200 מג של סרקוול יועילו? המטרה היא שזה קצת ייצב אותי כדי שאהיה במצב סביר להתחיל בהחלפת הפריזמה.

מאוד מאוד מודה לך.

בהחלט יש סיכוי שהמינון יספיק.

שלום לך,
לי זה נשמע הגיוני ושאין לך מה לדאוג.
גם מה ש "ניתן לומר" לא צריך להדאיג אותך יותר מדי, אחרים ינסו למצוא בך פגמים, אף אחד לא מושלם.

שלום יוני.

אני מבין את השאלה, אבלל ממש אין לי מושג מה התכלית של השאלה הזו.

נניח שכן, אז מה???

אם ההתנהגות המוזרה הזו איננה גורמת לסבל, לא לך ולא לסביבתך, אז על פי ההגדרה זו לא הפרעה נפשית; הפרעה נפשית היא התנהגות שחורגת מהנורמות ושגורמת סבל לאדםנ עצמו או לסביבתו.

אם אתה חש בסבל, אז תלך ותטפל בזה, ואם אתה חושב שתרופות יעזרו לך, אז תלך לפסיכיאטר, ואני חושב שזה לא משנה יותר מדיי איזה איבחון הוא ייתן לך.

דעתי האישית היא שהטיפול העיקרי הוא לא ע"י תרופות, אבל כמובן שאינך חייב לקבל את דעתי, ואם אתה חושב שתרופות יעזרו לך, אז לך על זה.

שנה טובה
שמוליק.

באם המחשבה מבוססת על עובדות בלבד, אז אין בעיה.
בכל מקרה באם אתה פונה לפורום כנראה ניש לך ספק בכך...
יש צורך לברר האם החשדנות ממוקדות ומוגבלות או מלוות ביותר אירועים במהלך היום והחיים.
באם הספק ממשיך, יש מקום לברר זאת עם איש מקצוע, לא חייב פסיכיאטר, ניתן לפנות לפסיכולוג, עו'ס...

איקסל למצבי דיכאון עמידים
סימבאלטה יותר מתאים למצבי דיכאון וחרדה( בגלל מרכיב הרגעתי)

Adderall - ממשפחת אמפטמינים עובד בעיקר על דופאמין, בשימוש מוגזם יכול להוביל למצב פסיכוטי...
יעיל במצבי ADHD , פחות בשימוש לעומת ריטאלין בארץ.
סרטאלין, סרנדה , לוסטראל = תרופה ממשפחת SSRI , מאוד יעילה גם במינונים נמוכים ( 50 מ''ג , מינ ון מקס עד 200 מ''ג)
אחת התרופות היחידות מבין SSRI שלא מעלות במשקל ולפעמים , נדיר, אף גורמות לירידה במשקל.

מה שמאפיין חסימת ספיגה חוזרת של סרוטונין.
מעבר לכך יש הבדלים בפעילות רצפטוריאלית אשר תורמת להבדלים בינהם.
ציפרלקס היחיד שעובד באופן פוטנטי, חווסמת ב 2 אתרים של משאבת הסרוטונין, מובילה לשיפור מהר יותר, השפעה חזקה יותר אך במינון גבוהה גם יותר תופעות לוואי וסיבוכים ( הורדת דופאמין-אפטיות- חוסר הנאה, סיבוכים הורמונליים).

שלום לך.

אני ממש מבין את ההרגשה הזו. להיות שונה - זה גורר יחס חשדני מצד החברה, וגורם לבידוד שמקשה מאוד על החיים.

בנקודה הזו אני חושב שהפסיכיאטרים צודקים. מי שלא עבר את החוויה הזו של לקיחת סמים (וגם אני בכלל הזה), לא יוכל להבין עד הסוף את מה שעברת. מהבחינה הזו - אתה בהחלט שונה.

אבל השונות הזו היא לא בהכרח שלילית. הפרשנות של השונות הזו היא חיובית. אתה מתמודד עם הקושי ולא מוותר. בסוף אחרי שתנצח את ה"מחלה" כולם יבינו שאתה גיבור גדול. אני מציע לך להשלים עם השונות הזו ולתת לה אינטרפרטציה חיובית.

המשך להתמודד בעקנות עד שתנצח. הצדק איתך.

שנה טובה.
שמוליק.

אתה קובע אני שונה .
לא נראה לי ששאלתי מישהו אם אני שונה או לא ובמיוחד אני לא צריך את הקביעה שלך .
אמרת שלא ניסית סמים ! אז מה אתה מתערב בכלל ?!!

שלום.

קודם כל אני מבקש את סליחתך אם נפגעת מדבריי.

אני אנסה להסביר למה בדיוק התכוונתי:

בעצם זה שהתנסית עם סמים, ובעוד רוב האוכלוסיה לא התנסת בסמים, זו הייתה כוונתי, ורק לגבי בעניין הזה. זה ממש לא אומר שיש לכך פרשנות שלילית כגון "דפוק". להיפך, אחרי שתנצח את ה"מחלה", המשמעות של זה שהתנסית בסמים היא שאתה גיבור, וזה באמת "שונה" בכך שהשאר אינם גיבורים כמותך.

בהצלחה רבה.
שמוליק.

אל תרגיש שונה, אני עשר שנים גם בחרדות (בת 32) מלקיחה חד פעמית של סם. אומנם לא מצב פסיכוטי אבל חרדה קיצונית וסבל נוראי. אני מבינה אותך. אני רק לפני שנה התחלתי לטפל בעצמי, חייתי שנים בלהסתיר את המצב עד שכבר לא יכלתי. אגיד לך רק דבר אחד, לפני שפניתי לפסיכיאטר עשיתי בירור כדי למצוא פסיכיאטר שמכיר ומטפל באנשים עם בעיות שנוצרו מסמים. ואכן מצאתי כזה, הוא עושה כמיטב יכולתו לעזור לי ולא הרגשתי מעולם שיפוטיות ממנו אלא רק הבנה מלאה. אם אתה רוצה לפנות אליו תאמר לי, אני לא יודעת אם מותר להעביר פה מידע כזה ?

תהייה חזק

למה להרגיש שונה ? תחשוב על כך שרוב האנשים נוצרו להם חרדות ו/או מחלות נפש ללא כל "סיבה" איך אתה חושב הם מרגישים? זו לא נחמה, אבל אצלך זה נוצר ממשהו, שימוש בסמים יכול לפתוח תיבת שרצים, אני נגעתי רק בגראס, ובשנייה שעשיתי את זה כל חיי השתנו הייתי בחורה רגילה לחלוטין שמחה וללא חרדות לפני כן. (ואם יש פה אנשים שמתכוונים עכשיו להתנגד למה שאני אומרת באמירה של "גראס לא מזיק" אז תשמרו את זה לעצמכם בבקשה, כי זה לא נכון, יש אנשים שמישמוש חד פעמי בגראס נמצאים במוסד סגור גם). אני יודעת שזו לא נחמה אבל תזכור למה זה קרה לך, ושאתה לא שונה מאף אחד אחר. יש לך בעייה, ואתה תפתור אותה. מאחלת לך לשנה החדשה שתהייה טובה ומתוקה ומלאה בבריאות.

שלום שירי.

אהבתי את מה שכתבת.

אני כנראה טעיתי שהשתמשתי במילה "שונה" שכנראה נ' לא כל כך אהב אותה. אולי הייתי צריך להשתמש במילה אחרת. אולי "מיוחד" היא מילה מתאימה יותר.

על כל פנים, מי שהתנסה בסמים, ובשל כך סובל מבעיות נפשיות, ומנסה להתמודד איתם הוא באמת לא צריך להרגיש איזו נחיתות ביחס ל"נורמליים" שלא התנסו.

ישנם קשיים שצריך להתמודד איתם. אפשר להתמודד איתם ולנצח, ואני בטוח שבסופו של דבר ההתמודדות הזו עושה את הבן אדם יותר טוב.

אני מאחל גם לך שנה טובה והרבה הצלחה.
שמוליק.

אני לא חושבת שמי שהחלו לו חרדות ללא קשר לסמים הוא "נורמלי" יותר, מה שניסיתי להראות ל נ זה שהוא יכול להסתכל על זה גם הפוך, "להם" לא קרה כלום ושום סיבה שהכניסה אותם לחרדות, הוא לעומת זאת השתמש בסם, מבחינה הגיונית מי שאמור להרגיש יותר "שונה/לא בסדר" זה כאלו שללא כל סיבה נכנסו לחרדות. כמובן שהם לא שונים, ואף אחד לא שונה והכל בסדר ולגיטימי. אנחנו בני אדם, מגוונים, כל אחד יחיד ומיוחד ולכן גם כנראה לכל אחד מתאים טיפול אחר וצריך להיות חזקים ולהתמיד במטרה למצוא לעצמנו את האיזון התרופתי הנכון. לדעתי אל תרגיש שאמרת משהו לא בסדר שמוליק, כשבנאדם נמצא בחרדות לפעמים כל דבר יכול להכעיס/להפחיד אותו. מבחוץ יכול להיות קשה לנו להבין למה אבל מבחינתו זה ברור לו הייטב.

שנה מבורכת ומתוקה!

שלום צליל,
את מאד קשה על עצמך. אדם אינו טהור ורק מלא מחשבות נהדרות ונפלאות! יש כל מיני רגשות שונים בתת-מודע, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בחלומות או במחשבות שליליות.
עם הגיל, הרגשות בתת מודע יכולים יותר לצוף ולבוא לידי ביטוי. הפתרון הוא פשוט לא להתייחס לזה יותר מדי. את יודעת מי את ומה את באמת מרגישה וחושבת. זה מה שחשוב.
תיהני מהחיים ותמשיכי לחיות חיים מלאים ומספקים.
כל טוב.

היי תודה עופר מחכה לתשובה גם מהמומחים,

נורמלי לפעמים לחלום בשילוב מרכיבים תוקפניים
מחשבות תוקפניות כלפי אדם אהוב בדר'כ בגדר נורמה,
כמובן שאסור לאיים, להתעלל ולפגוע פיסית... בסובבים.
הטיפול המומלץ, טיפול פסיכולוגי, להבין את מקור התכנים, תת מודע, של החלומות ובמהלך היום.
יש צורך ללמוד להמודד עם החלק התוקפני שבנו, הרע ומפלצתי, ולתת לטוב להשתלט ולהוביל.

דגש חשוב שלי בטיפולים הפסיכולוגיים שאני עושה, השגת תובנות סביב החלק התוקפני בנפש, לתת מקום לכעסים, ללמוד כיצד הדבר משפיע על חיי יומים.
האם בגלל שיש לי תוקפנות ומחשבות רעות כלפי אדם , אני חייב לרצות אותו ולשמור עליו באופן מוגזם ??...

הפחתה וניטור של פסיכיאטר מטפל.
כעיקרון הפחתה במהלך מספר שבועות - חודשים
60 -80
60-60
40-60
40-40
40
הפסקה...
שוב, רק תחת מעקב של רופא מטפל.

שלום גיא.

התשובה האמיתית והנכונה היא ממש לא שחור לבן.

לי היו ארבעה אישפוזים, ואני מניח שאף רופא לא היה אומר לי להפסיק את התרופות אף פעם. הפסקתי על דעת עצמי, וזה בדיוק מה שעזר לי. תופעות הלוואי הקשות של התרופות הפריעו לי בחיים הרבה יותר מה"בעייה" שניתן לטפל בה בדרכים אחרות הרבה יותר מועילות.

האמת שאתה אף פעם לא תשמע מהרופאים היא שהם כפופים להנחיות ממשרד הבריאות, ורופא שיציע למטופל שלו להפסיק את הטיפול שלא על פי ההנחיות האלה, מסכן את עצמו.

להפסיק או לא? תחליט בעצמך. רק אתה יכול לדעת האם התרופה מועילה יותר או מזיקה יותר. זה עניין אישי ששונה מאדם לאדם.

שנה טובה.
שמוליק.

זה כמובן לא שחור ולבן.
אני בהחלט מציע את האופציה, כן שמוליק, אני הצעתי את האופציה כאשר עבדתי בבית חולים, לאחר אשפוז יחיד ולאחר שנה ואכן היו מקרים שהיה מדובר במקרה חד פעמי והחלמה..

יותר מאשפוז אחד , כמו במקרה שלי שלושה אשפוזים אבל שתיים מהם היו על טענות אובדניות והיו כל אחד שבוע .
ורק אשפוז אחד ,השלישי כמה חודשים עקב פסיכוזה .
שני הראשונים היו לא קשורים לפסיכוזה .
זו השאלה שלי אם זה שחור ולבן ?
האם זה אשפוז אחד ויחיד וטו לא.
תודה

שלום ד"ר דוידאור.

הפסקת הטיפול התרופתי אחרי אישפוז יחיד והחלמה הוא משהו שעומד בנהלים של משרד הבריאות, אבל אני בטוח שאחרי שני אישפוזים - כמעט ואין מצב.

מה היה איתי, אז היה לי אישפוז אחד בגיל 18, והפסקתי את הטיפול התרופתי על דעת עצמי, ועוד שני אישפוזים כפויים בגיל 29, שאחריהם כמעט כל נסיון לחשוב על הפסקת הטיפול התרופתי בשל הסבל הרב מתופעות הלוואי. כדאי לציין, שניסו לומר שמדבור בסימפטומים שליליים של המחלה מבלי להודות שאלה תופעות לוואי של התרופות...

בסוף החלטתי שאין מה להפסיד. אם אני אפסיק ויהיה לי עוד אישפוז אז מה? בין כה וכה רציתי למות והעיקר שלא לסבול.

החלטתי להפסיק בשלב ראשון את התרופה האנטי-פסיכוטית, ודיברתי על כך אם הפסיכיאטרית, שכמובן התנגדה למהלך, אך כיבדה את ההחלטה. אני בטוח שאף רופא לא היה ממליץ לי להפסיק.

כמה שנים אחרי ההפסקה, ואחרי שהפסיכיאטרית הבינה שזה היה נכון להפסיק את התרופות, אני בטוח שאם אשאל אותה האם היא ההיתה ממליצה להפסיק אילו היה ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, היא הייתה אומרת שלא.
לא בגלל רוע לב, ולא משום שזה לא מהלך נכון, אלא מפני שזה עלול לסבך אותה...

גם לגבי ההפסקה אחרי האישפוז הראשון, מהלך שאחרי האישפוז השני אמרו לי שהוא היה מוטעה, אני לא מתחרט; בכל זאת היו לי 11 שנים של חיים פחות או יותר תקינים, שבעיניי עדיפים על פני להיות זומבי רק כדי לא לעבור עוד אישפוז.

ולכן, אני אומר שמי שסובל מתופעות הלוואי, יכול לחשוב על הכיוון של הפסקת הטיפול התרופתי, שאולי בסופו של דבר ישפר את איכות החיים.

מי שחושב שהתרופות מועילות יותר מתוםעות הלוואי, אין לי שום עניין לנסות לשכנע אותו להפסיק. ובוודאי שמי שלא סובל מתופעות הלוואי - שאין בכל שום עניין.

אין לי שום טענות נגדך. להיפך, אתה נותן לי במה חופשית לשטוח את משנתי בנושא, וגם בראשית הדרך שהייתי מתבטא די בחריפות ובתוקפנות, סבלת אותי.

שנה טובה.
שמוליק.

שלום גיא,
לפסיכיאטריה אין כלים אובייקטיביים לאבחן הפרעות נפש, לכן אין להם גם אפשרות לאבחן מתי אדם "נרפא". למעשה כדורים פסיכיאטריים אינם מרפאים, כל הטיפול הוא סימפטומטי לחלוטין.
יותר מכך, אין כל הוכחה כי קיימת מחלה אורגנית. אם היתה מחלה אורגנית במוח, היית נשלח לנוירולוג כדי לטפל בזה. פסיכיאטרים לא מטפלים בגוף.
אז למעשה, אתה יכול שלא להסכים עם האבחנות שקיבלת. אתה יכול גם לבחור לרדת מכל הכדורים.
אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית סדירה, תזונה נכונה (הרבה פירות, ירקות, פחות סוכרים ובצק לבן) עוזרים משמעותית לשמירה על מצב גופני ונפשי טוב.
חפש בגוגל את הסרט התיעוד "רווח קטלני" למידע נוסף.

שלום גיא.

עד כמה שידוע לי, אין באמת איזו מסגרת של לימודים גבוהים שמיועדת ל"נפגעי" נפש. לימודים גבוהים, זה רק בתוך המסגרות הנורמטיביות.

כדאי שתבדוק מהם זכויותיך בעניין.

על כל פנים. אני מאמין שהחברה צריכה לתת לך את האפשרות להשתלב בה באופן הוגן, ולמצות את היכולות השכליות הגבוהות שלך.

הילחם על זכויותך עד הסוף ואל תרפה.

שנה טובה.
שמוליק.

הפיתרון היחיד זה טיפול משולב , תרופתי , פסיכולוגי וסבביתי( שיקום כישור חיים ). המקום הכי טוב , מרפאות ברה''ן ( משרד הבריאות ליד מקום המגורים) או מרפאות חוץ של בית חולים.
מומלץ לישקול סל שיקום, לנסות להשתתף בקבוצות טיפוליות וכו...
בהצלחה !

לא !

יש תרופות רבות , שילובים שונים שמאוד יעילים.
האם היה איבוד הכרה - פגיעת ראש ?
באם כן , מדובר בהפרעה אורגנית , והטיפול חייב להיות בהתאם.

שלום לך.

כל התיאוריה של חוסר איזון כימי במוח המהווה את הבסיס התיאורטי של הטיפול בתרופות היא איננה נכונה כלל וכלל.

זה נכון שהכימיה של המוח שונה בין אדם שמח לאדם מדוכא, אבל זהו שימפטום של הבעייה האמיתית.

בבעייה האמיתית מטפלים ע"י שיחות C.B.T. פסיכודרמה ובקיצור כל מה שעושה טוב.

במרבית המקרים, התרופות מועילות רק כאפקט פלסבו, ותופעות הלוואי שלהן קשות מאוד.

מציע לך לנסות פתרונות בכיוון אחר.

בהצלחה,
שמוליק.

פרופ' אבי וויצמן מגהה

בהחלט התלונה יכולה להיות חלק מתסמונת חרדה וגם לעתים תופעות לוואי, אך יש לשלול בעיה אורגנית, א.א.ג. , ניורולוג..

שלום לך,
למוטריג'ין משווק תחת השם המסחרי "למיקטל". זהו כדור פסיכיאטרי עם תופעות לוואי קשות. חפש בגוגל "למיקטל תופעות לוואי".
כדורים פסיכיאטריים יוצרים תלות, ככל שלוקחים אותם יותר זמן כך קשה להפסיק. לכן צריך לשקול היטב ולעשות החלטה מושכלת לפני שמתחילים.
צירפתי סרטון שמאד רלוונטי לשאלתך.
בהצלחה.

התרופה לא ממכרת
רוב התופעות לוואי נסבלות
הצורך בעליה איטית במינון לשם ניטור ומניעת תופעת לוואי קשה ונדירה.
מדובר בשלב ראשון על שנה - מספר שנים והערכה מחדש כל תקופה, לשם המשך.

שלום.

הטיפול האמיתי במאניה-דיפרסיה ובכלל בבעיות נפשיות הוא לא ע"י תרופות. על כל פנים, אין אף פסיכיאטר שממליץ על טיפול המבוסס על תרופות בלבד.

כאשר הטיפול הרגשי יהיה מספיק טוב וישפר את ההרגשה שלך, אפשר לשקול להפסיק את הטיפול התרופתי.

לתרופות תופעות לוואי קשות. אמנם הטיפול במאניה-דיפרסיה הוא ע"י מייצבי מצב רוח, שרובם הם במקור תרופות הניתנות לחולי אפילפסיה, ולכן תופעות הלוואי שלהן נסבלות, אבל הן יכולות לעשות נזק לכבד בטוחח הרחוק.

לפעמים נותנים גם תרופות אנטי-פסיכוטיות שתופעות הלוואי שלהן קשות יותר, ליטפול בפאזה המאנית.

צריך רק לקחת בחשבון, שרופא שממליץ על הפסקת הטיפול בניגוד להנחיות הבאות ממשרד הבריאות מסתכן, ולכן תוכל לשקול לעשות את ההפסקה על דעת עצמך, ובלבד שאתה מודע לסיכון לעומת הסיכוי, ושתסכים לקחת תרופות אם המצב יתדרדר.

כל טוב,
שמוליק.