פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

ספקטרום אפקטיבי ( מצב רוח) = הפרעות נפשיות עם מרכיב של בעיה במצב הרוח.
לוסטראל - SSRI , הרבה פעמים יעילה במינון קטן יחסית( 50 מ''ג)
מיוחד שבה , הכי פחות משמינה, לפעמים, נדיר, יורדים במשקל.
תרופה מעולה לנסות לאחר מס. SSRI

שלום.

התרופות הפסיכיאטריות אינן ממכרות. ההפסקה כרוכה בסיכון שהסעמטומים עלולים להחריף, אבל ניתן להפסיק בהדרגה.

אשמח אם תשלח קישור כדי לראות את הדברים.

כל טוב ושנה טובה,
שמוליק.

שלום.

לכל תרופה יש תופעות לוואי, וזה תלוי בכל מטופל באופן אישי - כל אחד ותגובתו הייחודית לתרופה. כל מטפל ממליץ על תרופה בהתאם לנסיונו ובמקרה של תלונה על סבל מתופעות הלוואי, הרופא יחליט האם להחליף או לא על פי נסיונו (וגם על פי מידת הלחץ שהמטופל מפעיל...).

שנה טובה.
שמוליק.

בדר'כ רוב SSRI נחשבות בטוחות.
סרנדה ( לוסטראל) פחות משמינה ומרדימה יחסית , לא תמיד, אך יקרה יותר.

תלוי לפי איזה תאוריה.
לפי פרוייד , כנראה שהתשובה כן.
אבל כיום יכול להיות סיבות שונות, מחוסר ביטחון ותלותיות עד למרכיבים אנטי סוציאלים, חסרי רגש.

רסיטל 40 מ''ג נחשב בטוח יחסית
מעקב גופני מומלץ תמיד בנוסף לטיפול תרופתי.

אכן תרופה נוגדת פסיכוזה מאוד בטוחה במסיבוכים מטבוליים.
ההתחלה בדר'כ מלווה באקטיבציה ואי שקט קשה, לפעמים האיזון מורכב, לפעמים שעולים במינון התרופה המצב מחמיר ... למי שמתאימה ועוזרת , זה ה TOP .

תודה על התשובה והייתי רוצה שתסביר מה זה אקטיבציה

שלום מרינה.

מה שאני מציע לעשות, זה פשוט להגיד לו שאם הוא לא רוצה לקחת כדורים, אז שלא ייקח ובסוף לא תהיה ברירה וייקחו אותו לאישפוז כפוי, וגמרנו.

עצם הלחץ מזה שהוא לא מוכן לקחת כדורים עושה לא טוב גם לו וגם לך.

מנסיון אישי, כשלחצו עליי לקחת כדורים כשהייתי במצב שבהחלט הצדיק לקחת, אבל לא רציתי, הרגשתי שמנסים ליטול ממני את החירות, שהיא בעיניי ערך חשוב ביותר.

אני חושב שההתייחסות שאומרת תעשה מה שאתה רוצה ושא בתוצאות היא ההתייחסות הכי נכונה.

בכל אופן, ישנה איזו נקודה אמיתית באי ההסכמה לקחת כדורים, הם באמת לא אמורים לעזור לטווח הרחוק; צריך להשתמש בהם כדי להרגיע, אבל אחרי שמצליחים להרגיע, צריך לחשוב על כיוונים אחרים.

אחרי שמגיעם לרגיעה, על פי התיאוריה הרווחת של הפסיכיאטריה, צריך להמשיך לקחת את הכדורים, כדי ליצור איזון כימי במוח.

אני אישית לא מקבל את הנחת היסוד הזו; התפרצויות פסיכוטיות באות מבעייה רגשית שהתרופות ממש לא אמורות לפתור. הבעייה הרגשית יוצרת את חוסר האיזון הכימי, וזהו סימפטום של הבעייה הריגשית. זו אינה בעייה העומדת בפני עצמה, וכדי למנוע את ההתפרצות הבאה, שזה מה שבעצם התרופות אמורות לעשות, ישנן דרכים אטובות ויעילות יותר; צריך לטפל בבעייה הריגשית. הטיפול בבעייה הריגשית - הוא ממש לא ע"י תרופות.

כל טוב ושנה טובה.
שמוליק.

היי שמוליק
תודה על התגובה(:
הבעיה היא שהוא פשוט לא מודע למצב שלו... וניסינו להגיד לו כבר הכל והבעיה היא שזה רק מתדרדר והוא עושה עוד ועוד יותר בלאגן.
הוא הורס לעצמו את בחיים וגם לכל המשפחה שלו ובמיוחד שלא מזמן נולד לנו ילד...
הוא לא מוכן לקחת את הליתיום כיוון שהוא טוען שהוא עושה אותו במצב דיכאוני ואפטי. ובנוסף להכל הוא גם מעשן חשיש אז המצב מתדרדר עוד יותר בעקבות זה.. הוא לא מוכן להקשיב לאף אחד
מה עוד ניתן לעשות לפני האישפוז בכפייה? לאן ניתן לפנות?
תודה

שלום מרינה.

מצטער לשמוע על המצב, אבל כפי שכתבתי לא נראה שיש יותר מדיי מה לעשות.

אם אני זוכר נכון, אז האפשרות לפנות למחלקת הרווחה הועלתה ע"י רופאי הפורום במקרים דומים, אבל אני די מסופק כיצד הם יכולים להועיל.

אישפוז כפוי הוא בהחלט לא אופציה נעימה, אבל לפעמים אין ברירה.

כל טוב,
שמוליק.

שאלה חשובה, התשובה מורכבת ובעייתית.
אם מטופל לא רוצה לקחת, שום תרופה לא תעזור.
יש לאחד משפחה וחברים, לנסות להעביר מסרים ברורים ואחידים, לנסות לשכנע, ליצור גבולות ותנאים וגם סנקציות...
כעיקרון זה לא פשוט, לצערי הרבה מהמטופלים משתכנעים ליטול תרופות, לאחר מס. אשפוזים וסיבוכים מיותרים.

היי ד״ר
כולם מאוחדים ומשכנעים אותו אבל הוא לא מוכן ואומר שאנחנו משוגעים והוא בסדר...
בפעם הקודמת הוא השתכנע תוך 3-4 חודשים לאחר נזקים רבים ומאז הוא הפסיק לקחת את הכדורים בטענה שהם עושים לו לא טוב... מהם הדרכים לאישפוז בכפייה? והאם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור? כי הוא לא מטופל כרגע בשום צורה. ועוד שאלה, אם ניתן לו את הכדורים בלי שהוא ישים לב(באוכל) - האם יכול להיות מסוכן שילוב של ליתיום וזה שהוא מעשן חשיש?
תודה רבה

רופא בקופ'ח אמור לתת טיפול רפואי
חוו'ד רפואית - פעולה משפטית בדר'כ ויש לשלם עליה.

תודה לכל מי שהתייחס. אני צריך חוו"ד לביטוח הלאומי. קבעו לי20% נכות פסיכיאטרית ואני רוצה להגיע לרמה שהביטוח הלאומי מכיר בזה יותר ברצינות. מה לעשות שאני כבר פגוע עקב מצבי הבריאותי אי כושרי לעבוד ולהתפרנס וזאת עקב עבודתי הקודמת שגרמה לכל מחלותיי. אם מישהו יכל לתת לי חוו"ד רפואית ברמה הרצויה, (כמובן שאשלם) אודה לכם מאד.

בקופ'ח חולים ניתן לבקש סיכום טיפול ( לא בצורת חוו'ד)
ניתן לפנות לעו'ס בקופה, לקחת טפסים של ביטוח לאומי , רופא מטפל אמור למלות
את חלקו בטפסים.
את הנ''ל ניתן להגיש לביוח לאומי, בוועדה ייקבע אחוזי נכות.
בדיקה פסיכיאטרית פרטית, כוללת , סיכום, תיאום הממצאים והבדיקה, הסבר את המיגבלה , המלצות רפואיות וכן המלצה לאחוזי נכות בהתאם לממצאים.

הכי פשוט לפנות תחילה לעו'ס בקופה ומשם להמשיך.

נשמע חריג, באם ניתן לרדת ל 1/4 כדור מומלץ.
בכל מקרה מומלץ לפנות לרופא משפחה ולשלול בעיה גופנית בנוסף.

מחיקת ייצר מיני - צעד קיצוני ולא מומלץ.
אני משוכנע שהטיפול ההורמנלי + פסיכולוגי , יכולים לתרום.
לא ברור לי, נשים לסביות לא נמשכות מאוד לנשים ?
למה למחוק ייצר מיני לא ברור ולא בהכרח מומלץ לדעתי.
חייב להיות הוגן ולציין שאין לי ניסיון בטיפול מורכב סביב שינוי מין.

ללסביות יש משיכה מינית לנשים, אבל היא שונה לחלוטין ממשיכה גברית - כפי שראיתי בכמה מאמרים מקצועיים בנידון.
בכל מקרה, יכולתי להסביר יותר, אבל אינני רוצה להטריח לשווא, כי כאמור מכיוון שהמטרה שלי היא לא ייעוץ איך להתמודד עם העניין (את זה כבר עשיתי בטיפול מקצועי שלא עזר, והפסיכולוג הסכים שזה אכן קשור לבעית הזהות המגדרית) אלא רק למצוא המלצות על תרופות.

ובתכל'ס מחיקת יצר מיני היא בהחלט לא מומלצת על פי רוב, אבל במקרה שלי היא מאוד מומלצת לנוכח הקונפליקטים הנגרמים לי מכך!

ולכן אשמח לשמוע כל רעיון אפשרי על מנת להעלותו בפני הגורם הרפואי המתאים!
המון תודה:)

מחיקת יצר מיני, כגון "סירוס כימי" יפגע ביעילות הטיפול ההורמונלי.

לא מומלץ , אבל תיאורתי , נוגד פסיכוזה , כגון: רספירדל, במינון מעל 2 מ''ג,
יוביל לארגון המחשבות, רגיעה, תפיסת המציאות באופן טובה יותר
וכן וכן, יש סיכוי לעלייה בפרולקטין, PRL , שידכא את הייצר המיני.

שוב רק תיאוריה , לא מומלץ כטיפול, אני אישית לא הייתי נותן טיפול למטרה הנ''ל שעלול לגרום לתופעות לוואי נוספות ומיותרות.

הטיפול ההורמונלי עושה את 2 הדברים שכתבת = 1. הוא עושה סירוס כימי אחרי תקופה ממושכת (= ע"י חוסמי טוסטסטרון כמו אנדרוקור!), וכן מגדיל את הפרולקטין לרמה נשית (=כל נגזרות ההורמון אסטרוגן).
אז השאלה אם יש טעם לקחת תרופה נוספת שהפעולה שלה היא הגדלת הפרולקטין? כלמר האם הפעולה שלה כלפי יצריות מינית היא רק באמצעות הגדלת הפרולקטין או גם בדרך נוספת?

שלום.

נראה לי שהחלטת שאת רוצה תרופות, את נעולה על זה, ולכן מה שצריך לעשות זה להראות לך את הדרך לתרופות.

אינני יודע אם יש באמת תרופות כאלו שזו המטרה המוצהרת שלהן. על כל פנים, מנסיוני האישי תרופות אנטי-פסיכוטיות ואנטי-דיכאוניות מדכאות את היצרים המיניים, ולכן יכול להיות שזה הפתרון, אך זו תופעת לוואי שלהן, וזו אינה המטרה העיקרית.

קשה לי להאמין שיהיה פסיכיאטר שיסכים לתת לך תרופות כאלה כשהמטרה האמיתית היא תופעות הלוואי של התרופה, אבל יכול להיות שיהיה פסיכיאטר כזה. העניין נתון לשיקול דעתו.

יכול להיות שמה שאת צריכה לעשות זה ללכת לפסיכיאטר ולהתלונן על חרדות או דיכאון כדי להשיג את התרופות...

בהצלחה ושנה טובה.
שמוליק.

תרופה יעילה במצבי דיכאון עמידים וכן תורמת לשיפור האנרגיה והפחתת התשישות.

חובה לשלול אקטיזיה , תופעת לוואי.

*ירידה* במינון התרופה?

אני מאוד רוצה להפסיק עם התרופה ולכן ביקשתי להוריד ואני מתכוון לבקש מהפסיכיאטרית להוריד לגמרי.

הרבה לפני שהתחיל החוסר שקט המוזר הזה. והיא אמרה "נוריד לכדור אבל נחכה עכשיו 3 חודשים" ואני ממש רוצה להפסיק מתוך עניין רב וסקרנות לראות איך אני מסתדר בלי תרופות (אחרי 3 וחצי שנים של טיפול) וזה גם משהו שמציק לי ואולי תורם לחוסר שקט.

יש צורך לוודא שאכן מדובר באקטיזיה
באם אכן מדובר בזה, חובה להוריד מינון.
מומלץ להפחית להימנע ככל שניתן מקפה, משקאות אנרגיה, מתוק, קולה, ממריצים, סמים ואו אלכוהול...

יש צורך בבדיקה בהקדם.

שהתור הבא הפנוי רק בעוד 6 ימים.
ההורדה במינון (מ2 ל1) התבצעה באמצע הקיץ הזה לראשונה מזה שנתיים, אז אולי ההורדה היא הבעיה?
בנוסף עברו עלי שינויים חיצוניים (מעבר לטבעונות) וחוסר סבלנות (מאוד רוצה להפסיק וולראות איך אני מסתדר בלי) שאולי תרמו לחוסר שקט.

בקיצור - מה כדאי לי לעשות, האם הכי בטוח להפסיק לגמרי (כמו ששמוליק כתב)?
איך לנהוג לאור השינויים?

הסבלנות והרצון להפסיק לגמרי (המוטיבציה וסקרנות לראות איך אני מסתדר בלי) מאוד חזקה ואני מרגיש כאילו על קוצים שאני לא יכול לחכות יותר.

שלום ניב.

הרופאה שלך לא תמליץ לך להפסיק לגנרי כל כך מהר כי אם היא תגיד לך לעשות את זה, וככל הנראה, זה בניגוד לנהלים של משרד הבריאות, אז היא מסכנת את עצמה.

אם נראה לך שאם תפסיק זה יעשה לך טוב, אז תנסה להפסיק. במיוחד אם אתה בטוח בעצמך שאם המצב יחמיר, אז תהיה מוכן לקחת תרופות שוב.

שנה טובה.
שמוליק.

שלום אסף.

אני מציע לך שלא לתלות יותר מדיי תקוות בתרופות. אין חולק על כך שטיפול המבוסס על תרופות בלבד אינו מספיק יעיל, ולכן אני מניח שאתה מטופל גם בשיחות או C.B.T. או משהו כזה.

אני מניח שהטיפולים האחרים המבוססים על קשרים אנושיים לא מוצו עד הסוף, וצריך לשפר אותם. ברגע שהטיפולים האחרים יהיו מספיק טובים, אז ממילא יהיה אפשר לחשוב על הפסקת התרופות כי לא יהיה בהם יותר צורך, אבל מדובר בטיפולים שדורשים הרבה עבודה עצמית.

אם התרופות עוזרות לך, והעזרה עולה על חוסר הנוחות מתופעות הלוואי, אז תמשיך לקחת.

יכול להיות שההחלפה התרופתית תועיל ויכול להיות שלא. אין לזה חוקים; כל אחד ואיך שהתרופה משפיעה עליו. אני מציע שלא לתלות בהחלפה התרופתית יותר מדיי תקוות.

שנה טובה.
שמוליק.

SNRI קו שני לאחר כישלון ב SSRI.
בקליניקה שלי, אני מנסה לברר את התסמונת, פחות על ידי כותרות ואבחנות אלה על ידי המרכיב, ניורופארמקולוגי, האם החוסר בדופאמין, סרוטונין, אדרנלין, וכן מתייחס האם הבעיה המרכזית בעיה גופנית סבביתית וכו..
לאחר מכן, ניתן לבחור טיפול מתאים.
לדוגמה, אדם אשר מתלונן על חוסר אנרגיה, אפאטיה, חוסר הנאה, ירידה במוטיבציה וללא חרדה ואימפולסיביות, הייתי בוחר תרופה עם מרכיב דופאמין ואו נוראדנלין ולא SSRI.
ליזכור שבפסיכיאטיה האבחנה קאטגורית, לפי קבוצות של תסמונות, אך יש חתך רוחבי של תלונות,שלא מאפיינות הפרעה אחת בלבד. חוסר כוחות ואנרגיה לדוגמה: יכול להיות בדיכאון, חרדה, בעיות שינה, ירידה בלחץ הדם, בעיה הורמונלית, בעיה משנית למחלה גופנית סיסטמית ועוד.. זה לא מאפיין רק דיכאון..

שלום יעל.

מה שהכי חשוב אצל מטפל, זה היכולת להבין. אם את מרגישה שהפסיכיאטר לא מבין אותך, אז זה אומר שאת צריכה להחליף אותו, עד שתמצאי מישהו שמבין אותך.

אם מדובר בטיפול בשיחות, אז אפשר גם לנסות ללכת לפסיכולוג. העיקר שיבין אותך.

אם נראה לך שצריך אישפוז, אז זה בסדר; לא צריך לפחד מאישפוז. פשוט תעשי את מה שייתן לך הרגשה טובה.

לגבי הטיפול התרופתי שנראה לך שלא מועיל, אז אני חושב שגישתי העקרונית בעניין ידועה; התרופות באמת שלא אמורות להועיל יותר מדיי. במוצהר הן מטפלות בסימפטומים (אם בכלל), ולא בבעיה עצמה. הדרך הנכונה לטפל בבעיות נפשיות היא ע"י טיפול רגשי, כלומר שיחות C.B.T. פסיכודרמה וכיו"ב. ישנה הסכמה שטיפול המבוסס על תרופות אינו יעיל מספיק, ולדעתי, הטיפול התרופתי הוא משני בחשיבותו, וככל שהטיפולים האחרים טובים יותר, כך יש פחות צורך בתרופות.

השאלה הגדולה היא תועלת מול נזק; אם את חושבת שתופעות הלוואי גורמות לך יותר נזק מאשר תועלת, אז זו סיבה מספיק טובה לחשוב על הפסקה הדרגתית של התרופות.

אף רופא לא ימליץ לך להפסיק כל כך מהר, כי הרופאים כפופים להנחיות של משרד הבריאות, ואם הם פועלים נגד ההנחיות הם מסכנים את עצמם.

אם החלטת להפסיק את הטיפול התרופתי, ולהמשיך באמצעות שיחות בלבד, זה מסיר מהרופא את האחריות.

זה נכון שיש בהפסקה סיכון, אבל צריך לומר את האמת, ולתת למטופל את החירות להחליט בעצמו.

כל טוב ושנה טובה.
שמוליק.

מצטער לשמוע.
כישלון טיפול = מינון תרופה אפטקטיבי ( טווח מקובל בהתאם לתרופה ) לפחות חודשיים ללא שינוי והטבה.
אשפוז= בהחלט אופציה .
כמו כן , ניתן להחליף רופא, חוות דעת נוספת.
יש לזכור, לשם השגת איזון נפשי באופן כללי:
לא מספיק רק תרופות ..

חובה :
דגש ביולוגי ( תרופות, מזון ודיאטה, תוספי מזון, שלילת בעיה גופנית)
דגש פסיכולוגי
דגש סביבתי ( עבודה , שיקום, לימודים, חברה , משפחה , הפחתת גורמי דחק ועוד..)
בטיפול בקליניקה הפרטית שלי, ההצלחה הגדולה ביותר ואף מצבי החלמה ( בחרדה) , שילוב של טיפול תרופתי ושיחות פסיכולוגיות שלי.
ליזכור : ניתן לשפר את איכות החיים, לא לוותר על זה..

אני שמחה לשמוע שתרופות הן לא האופציה היחידה כי אני בהחלט לא מעוניינת להמשיך איתן וגם לא מרגישה שזה עוזר לי.
יתכן ואחליט להחליף פסיכיאטר או ללכת לפסיכולוג אבל ניסיתי כבר כמה ואני לא יודעת אם שיחות עוזרות לי כי אני מרגישה שזה תמיד מגיע לאותה נקודה ושהכול כבר ידוע לי.
אין עוד טיפול מלבד שיחות ותרופות? ושינוי תזונתי שהזכיר הד"ר?

שלום יעל.

יש עוד הרבה טיפולים: C.B.T. פסיכודרמה, תרפיה במוסיקה, באמת שלא חסר.

אבל יש משהו שנראה לי שחשוב לומר אותו על שיחות שאמרת שנראה לך שהן לא עוזרות.

טיפול טוב בשיחות אמור להביא למצב שבו המטופל מצליח להתמודד בכוחות עצמו. זה לא אמור לבוא באופן מיידי, אבל זו צריכה להיות השאיפה. לאט לאט צריך להעלות את היכולת להתמודד עם פחות עזרה מהמטפל.

בכל אחד יש את הכוחות להתמודד, מטפל טוב צריך לעורר את הכוחות האלה.

בהצלחה,
שמוליק.

ולפעמים אני מרגישה שלא.. זה מהבהב.. בא והולך..
מנסה לקרוא על שיטות שאולי יצליחו להוציא את זה ממני יותר... קראתי באמת על תרפיה במוזיקה... קראתי גם על משהו שנקרא DTMS, מישהו יכול להסביר לי על זה טיפה יותר, אולי זה יוכל לעזור לי?

יש קושי לתת תשובה מקצועית.
מומלץ בדיקה מסודרת, הערכה גופני, בדיקות דם, הערכה קלינית של יעילות התרופה וכן שיקול שינוי טיפול.
בהצלחה !