פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

הטיפול הכפוי והתרופתי באובדנות מאוד מסוכן ולא מתאים. עדיף טיפול חיובי באומנות שמאפשר לבטא את הדחף האובדני, בשילוב מציאת פתרונות אלטרנטיביים למצב שהביא לאובדנות.

יש לי שאלות חשובות:

1) כשהרמה של הדופאמין עולה אז כתבת שיש הזיות
והכדורים האנטיפסיכוטים מורידים את הרמת דופאמין שגורמים להזיות
מצד שני לאנשים עם טיקים ורעידות בשרירים אין להם הזיות והם בריאים בנפשם - אז איך זה יכול להיות שלאנשים שיש טיקים יש רמת דופאמין גבוהה שגורמת להפרעות תנועה אך אין להם הזיות ודימניונות שווא?

2) איך זה יכול להיות שלאנשים שאין סכיפורזניה שיש להם טיקים בלבד נותנים כדורים אנטיפסיכוטים?

3) האם רמת הדופאמין של אנשים עם סכירפורזניה שונה מרמת הדופאמין של אנשים עם טיקים והפרעות תנועה?

4) ולא הבנתי אם רמת הדופאמין גבוהה של חולי סכירפורזניה - אז מדוע אין להם טיקים והפרעות תנועה?

5) איך זה יכול להיות שלאנשים עם רמת דופאמין גבוהה יש טיקים ולאנשים שיש הזיות סכירפורזניים אין להם טיקים?
הרי רמת הדופאמין שלהם גבוהה- לשניהם!!!

6) ולא הבנתי עוד דבר- מדוע לאנשים עם טיקים רמת הדופאמין גבוהה והם בדיכאון ולא במצב רוח טוב? הרי כתוב שדופאמין מתקשר להנאה ולמצב רוח טוב- איך זה יכול להיות? - זה סותר אחד את השני.

אני מטופלת מזה כשנה באבילפיי 10 ואדרונקס 8 יש לי בעיה קשה של קשב שהחמיר כפי הניראה בשלוש שנים האחרונות מאז אובחנתי כסכיזו אפקטיב עם דיכאון דסטימי עמיד
אני לומדת כעת בתכנית מלאה ואני מאוד חרדה לגבי המיבחנים כשאין לי ריכוז ללמוד או לזכור ניסיתי שוב לאמיקטאל בגלל הדיכאון ובהמלצה רפואית והגעתי ל 50 אך לצערי החמיר לי את בעיית הזיכרון הפסקתי אותו בהדרגה במהלך חודש שלא כמו בפעם הראשונה שהפסיכיאטר הפסיק 25 בבת אחת בלי להניד עפעפ בגלל הקאות
לשאלתי האם סטראטה מכילה את אותו חומר כמו אדרונקס והאם אפשר להשתמש במקום האדרונקס כי החרדות רק מחריפות ואני חוששת ליפול שוב לפאזה של הדיכאון מהלחץ ומהתיסכול שנפח הזיכרון שלי פחת ביותר מחצי
ויש לי הרגשה שמסתכלים עלי כמוזרה כי גם ככה אני עוף מוזר ושונה עם הנטיה שלי לדת לעומת האחרים שם שהם חילוניים לגמרי
עלי לציין שאני בשיחות שבועיות דרך המחשב עם פסיכולוגית פרטית זה חוסך לי יציאה מהבית יותר נוח ויותר זמין
מה תשובתכם לגבי הסטראטה או משהו אחר גם אם זה לא בסל
תודה

שלום אני שתתי הרבה שנים סראקסט 50 לפני חןדש ירדתי בהדרגה כול שובעים 10מילגרם מזה שבועים מהורדה ישלי. כאבי בטן האם זה יכול להיןת קשור להורדה וכמה זמן זה יכול להמשיך תודה

שלום,אימי בת 60סובלת בשבועיים האחרונים מכאבי ראש חזקים,שומעת קולות,בטוחה ששמו עליה מכשירי ציתות והאזנה ומנהלת שיחות עם אנשים שלא בקרבתה.יש לציין שמתפקדת כרגיל בעבודה.לא מוזנחת אלא מקפידה על הופעה חיצונית נאותה,הגיונית בכל הקשור לנושאי היומיום חמעט הזיות וקולות שבטוחה שרוצים להרע לה.יש לציין שהיא לא ישנה בשבועות האחרןנים כלל ...
מסרבת ללכת חטיפול ובטוחה שאני לא מאמין לה.
ממה יכולים לנבוע התסמינים וכיצד אני יכול לעזור לה כבנה.
אובד עצות כיון שאני מרגיש שרופא משפחה ובני המשפחה הרימו ידיים ואינם מעוניינים לעזור לי????

שלום רב
אני בן יחיד לאם חד הורית, סובלת מפריצת דיסק וסכרת סוג 2. התגרשה בגיל 30. כיום קרובה ל-50.
החל משנות ה-20 בחייה הידרדרות בתפקוד, בעבודה, קשרים חברתיים וכו'.
ב-20 שנה האחרונות כלל לא עובדת, רוב הזמן בבית, ללא חברה, ללא בן זוג, נטל על המשפחה, הזנחה (היגיינה, סביבה וכו')
בגלל הסכרת – ההזנחה יכולה להפוך למסוכנת. למזלנו עדיין לוקחת תרופות ומשתפת פעולה (בעיקר כשרואה תוצאות שליליות כמו פגיעה בעיניים שאחריה טיפלה היטב ועברה סידרה של טיפולי הזרקות לעיניים דרך קופת החולים בלי שהיינו צריכים לשכנע אותה).
לאורך השנים מסרבת להכיר בבעיה, טוענת שהכל בסדר ולא מוכנה לשתף פעולה עם טיפול פסיכיאטרי/פסיכולוגי – מעבר לכמה פגישות ראשונות ש"הוכרחה" ללכת על ידינו.
בעבר אחד הפסיכולוגים העלה חשד לסכיזופרניה זחלנית, אך לא אומת על ידי פסיכיאטר.
המשפחה מקבלת עצות ממרכז "שלנו" לתמיכה במשפחות המתמודדות עם פגוע נפש במשפחה.
למדנו איך להתמודד איתה.
עם זאת, עדיין יש חשש ויש תחומים בהם לא יודעים מה לעשות.
לאחרונה שמתי לב גם לצמצום בהבעות, בתקשורת ובהצטברויות של כעס על בני משפחה (בעיקר ילדים) ש"לא מתייחסים אליה" לטענתה.
השאלה המרכזית, היא האם סכיזופרניה או כל מצב נפשי אחר (למרות שלא אובחנו) יכולים לגרום להמשך צמצום התפקוד והתקשורת, עד למצב בו היא כמעט לא תתקשר איתנו ותהפוך לצמח?
כמו כן, האם יש פתרון אחרון במצב בו היא מסרבת להכיר בבעיה ולשתף פעולה?


תודה לעוזרים (:

שלום רב,

ברצוני לנסות להבין בגדול- איך שילוב של מינון נמוך של סרוקוול עם ציפרלקס יכול להשתלב ביחד ולחתור לאותה מטרה כאשר הסרוקוול הוא אנטיגוניסטי לסרטונין (בין השאר), כלומר חוסם אותו, ואילו הציפרלקס משהה את הקולטנים יותר זמן על מנת כן לספוג את הסרטונין? איך שתי פעולות אלה אמורות להסתדר ביחד ולעזור בחרדה ודכאון? זה לא סותר האחד את השני?
תודה.

אני לוקחת פבוקסיל במשך 3 שבועות 50 מג
ומעוניינת להפסיק ולעבור לויאפקס \ ונלאפסקין XR במינון 75 מג'
כמה זמן יש לחכות בין הפסקת פבוקסיל להתחלת ויאפקס?

וגם, עד כמה דומות התרופות סימבאלתה וויאפקס?
כי סימבאלתה מאד עזרה לי אבל עקב הריון אני לא יכולה לקחת אותה
תרופות ממשפחת ה SSRI לא עזרו לי
אני סובלת מ OCD חמור והיפוכנדריה.

תודה

ל-מה הכדורים אמורים לגרום? להיות זומבי, כלומר מצד אחד אין דיכאון אבל מצד שני אין גם שמחה? או שהם אמורים באמת להעלות את המצב רחו ולהחזיר את השמחת חיים שאבדה? בכדורים שאינם פסיכאטריים אתה בדרך כלל יודע את התוצאה, אבל בכדורים פסיאטריים נוטים להגיד שעל כל אחד זה משפיע אחרת. השאלה מה התוצאה שאמורה להיות?

שלום רב ד״ר אני בן 32 סובל מחרדות כבר 10 שנים
בנוסף יש לי מחשבות טורדניות ומעיקות הסובבות כל הזמן סביב
הנושא של אובדן השפיות ופחד אימתני מלהשתגע אינני יודע מה קודם למה
המחשבה לחרדה או החרדה למחשבה ב ב 9 שנים האחרונות טופלתי ע״י ציפרמיל
40 מ״ג שהיה מעולה + קסנקס 0.25 ולאחר 5 שנים הוחלף הכדור לציפרלקס 20 מ״ג בשילוב הקסנקס איתו הרגשתי
טוב, אך חוויתי כל הזמן עליות וירידות במטרה לחפש הטבה הוחלף הציפרלקס בסימבלטה 120, היה לי טוב אך הכדור גרם לדופק מואץ , הוחלט להמיר לאט לאט את הסימבלתה בציפרמיל בנקודה מסוימת של 20 מ״ג ציפרמיל ו30 מג סימבלטה הרגשתי טוב מאוד והוצע לי להישאר על השילוב הנל אך החשש מתופעות הלוואי של הסימבלטה הביאו להורדה מוחלטת שלה, הייתי כחודש עם 40 מ״ג ציפרמיל ו1.5 מג קסנקס ולצערי לא הרגשתי טוב הכדור הוחלף לפריזמה 40 גם לחודש ולא הייתה הטבה לאחר מכן למרוניל 150 איתו הרגשתי טוב אך היו המון תופעות לוואי לאחר מכן 3 שבועות על פבוקסיל ללא הטבה ועתה אני על 225 ויפאקס בשילוב 2 מ״ג קלונקס כבר חודש וחצי, יש שיפור ניכר במצב רוח אך לא בחרדות או במחשבות הטורדניות אני חש לחץ עצום דופק מואץ תעוקה בחזה קושי עז בריכוז ובדיבור קצת ניתוק ופחד מאירוע פסיכוטי (לא שאני יודע בדיוק מה זה ) על פי מה שרשום בפורומים הויפאקס טוב לדיכאון אך פחות לחרדה וocd אינני יודע מה לעשות אני מתפקד במשרה בכירה ומזה חצי שנה אני לא בנאדם הלכתי כבר ל 5 פסיכיאטרים שונים בחיפוש אחר מזור הפסיכאטר הנוכחי ממליץ להמתין עוד מה דעתך האם הויפאקס יכול לעזור ובאופן כללי כמה זמן לוקח לויפאקס להשפיע ? סליחה ענקית על האורך אין לי פשוט מושג מה לעשות ואני מיואש ולצערי מאבד תקווה.

הבנתי שאחת התופעות לוואי של הפסקת גאודון היא הזיות ושאר תחושות שמזכירות סכיזופרניה. השאלה תוך כמה זמן זה חולף, ומה הדרך הנכונה להפסיק גאודון? בכמה לרדת כל כמה זמן?

שאלתי כבר את הרופא אבל אני מחפשת חוות דעת נוספת.

תודה.

שלום
ברצוני לשאול מדוע כדורים נוגדי דיכאון וחרדה גורמים להשמנה?
האם הם מפתחים תאי שומן או שהם מגבירים תאבון?
האם ידוע בממוצע בכמה ק"ג אנשים משמינים מכדורים אלו (כאלו שנוטלים 3 חודשים ומעלה)
אשמח מאד לתשובות

שלום,
אני יודעת שפרולול אמור למנוע את הזעת היתר שנובעת מחרדה...
אך לי יש שאלה הפוכה,האם פרולול יכול לגרום להזעת יתר או להחמיר אותה?
וגם האם יש אפשרות לדיכאון?
אלו תופעות לוואי מוכרות ?
חשוב לי לציין שאני לוקחת מינון פעמיים ביום ערב ובוקר של 10 מ"ג כבר יותר מ3 חודשים,זה ניתן לי עקב מיגרנות אבל אני סובלת מחרדה חברתית ומנטייה להזעה...לכן אני מניחה שזה מתאים לפורום זה.
תודה.

שלום
אני בן 24
במשך השנתיים האחרונות אני סובל מבעיה שלדעתי היא נפשית
אני לא מצליח לעבוד
מאז שיחרורי מהצבא, אני לא מוצא את עצמי ולא מצליח לעבוד. כל פעם לפני שאני אמור להתחיל עבודה חדשה, אני נתקף התקפי חרדה ופאניקה. כואב לי הבטן, יש לי סחרחורות, ואני לא מצליח לחשוב על שום דבר חוץ מהעבודה. אני גם תמיד מחפש ומוצא את הדברים השלילים בעבודה החדשה, מה שגורם לי בסופו של דבר לא ללכת ו"להבריז" על היום הראשון. ככה זה נמשך שנתיים.
אני כבר לא יודע מה לעשות.. אני אובד עצות.. אני רוצה לעבוד ולחיות חיים נורמלים אבל אני פשוט לא מצליח.. אני מוצא את עצמי מגיע לראיון עבודה ושנייה לפני שאני נכנס לדלת אני בורח משם. אני יודע שמשהו לא בסדר אצלי בראש. אני נתקף בהתקפי דיכאון מדי פעם ולא יוצא מהבית שבוע. כולם סביבי עובדים ומתקדמים בחיים ורק אני הולך אחורה
אני יכול להגיד שהדבר היחיד שאני חושב עליו כל הזמן זה התאבדות. איך אפשר לחיות ללא עבודה? ללא חיים נורמלים? תמיד שונה מהשאר?
בינתיים אני חזק ואני מתגבר על המחשבות הלא טובות האלה. אבל אני מפחד "ליפול" יום אחד. תמיד אמרתי לעצמי שזה מזל רע, ומתי שהוא אני אמצא את העבודה שמתאימה לי ויהיה בסדר. אבל בתוך תוכי אני יודע שלא יהיה בסדר, ומשהו לא בסדר אצלי בראש. אני חושב כבר זמן מה ללכת לטיפול אצל פסיכולוג או משהו כזה, אבל אני לא חשוב שזה יעבוד עלי. הרבה אנשים מדברים איתי ומסבירים לי כמה זה חשוב לעבוד, ולחיות חיים נורמלים, ומה אני מפסיד מזה שאני לא עובד. אבל איך אומרים - נכנס מאוזן אחת, יוצא מהשנייה.
מה עושים במצב כמו שלי? האם יש עוד אנשים כמוני? האם יש טיפול תרופתי שיכול לעזור?
אני גם יודע שטיפולים כאלה הם בוודאי יקרים, ולצערי אני ממש לא עשיר

אשמח לשמוע כל עצה או ייעוץ.. כי כמו שאמרתי, אני לא רואה איך אני משנה את המצב הנוכחי
תודה

שלום רב,
לאחרונה שמתי לב כי בן משפחה מדבר לעצמו, הדבר מתבא במילמול לעצמו תזוזות עם הראש ותזוזות ידיים.
היו גם שני מקרים שראיתי שהוא מדבר לדמות (לא היה לידו אף אחד) את זה ניתן היה להבין לפי תנועות הגוף והידיים.

מה זה יכול להיות ואיך ניתן לטפל בזה.

בתודה מראש