פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

קורטיזול ( קורטיקוסטראודים) מהווה מתווך מרכזי בחרדה.
נוגדי פסיכוזה לא טיפוסיים , חלקם בעלי השפעה מרגיעה חזקה מאוד ( טארוקטיל, רידזין...), הבעיה תופעות לוואי קארדיווואסקולריות.

שלום רב,
באופן כללי, התגובה לטיפול התרופתי במקרה של הפרעה טורדנית כפייתית לוקחת יותר זמן בהשוואה לדיכאון והפרעות חרדה אחרות. השיפור בתסמינים של הפרעה טורדנית כפייתית מתחיל כעבור חודשיים - שלושה מתחילת הטיפול. בנוסף, המינונים של התרופות חייבים להיות גבוהים יותר מהמינונים המומלצים לטיפול בהפרעות אחרות. מהודעתך עולה כי הטיפול הנוכחי אתה מקבל רק חודש ושבוע ולכן מוקדם עדיין לקבוע כי אינו יעיל. לגבי תופעות לוואי, קיים סיכוי טוב שהן יעלמו עם הזמן, כך שבמידה ובשלב זה בתופעות נסבלות יחסית, הייתי ממליצה לחכות עם שינוי התרופה.
בנוגע לפבוקסיל - מדובר בתרופה טובה ויעילה. יחד עם זאת, היא מעכבת פירוק קפאין בגוף ומעלה את הרמה שלו, לכן לא מומלץ שימוש בו בעת שימוש בתרופה.

שלום רב,
אכן, אחרי נטילת מנת יתר של קלונקס, צפוי היה שתרגיש את השפעתו גם למחרת, אני לא חושבת שיש לי הסבר למה זה לא קרה מלבד האפשרות שעם הזמן פיתחת סבילות להשפעתו של קלונקס. לא צפוי שיהיו תופעות גמילה כלשהן כתוצאה מנטילת מנת יתר באופן חד פעמי. מאוד חשוב להדגיש כי אין לבצע שינויים בטיפול, כולל שינויים במינון ללא התייעצות עם הרופא, על אף שלפעמים יש תחושה כי השינוי לא משמעותי או "נכון".

היי

CBT בהחלט אופציה לשיפור המצב הפסיכולוגי , התמודדות עם הסטיגמה ושיפור הערך העצמי.
סכיזופרניה היינה מחלה כרונית של המח, יש צורך לטיפול ממושך, כמו בכל מחלה כרונית ( סוכרת, יל'ד וכו..).
לפעמים יש צורך באיזון תרופתי, להקטין את הרספירדל קונסטה ( עדיף לנסות קספליון במקום, פעם בחודש..) ולהוסיף טיפול נוגד פסיכוזה נוסף היכול לתרום יותר למצב הרוח ואו תרופה המשפרת את הסימנים השליליים ( ירידה במצב רוח, קושי לעשות דברים, ירידה במוטיבציה .. וכו') כגון" אדרונקס.
המטרה היום להשיג איזון גופני, נפשי ושיפור התפקוד הסביבתי ( כישורי חיים, שיחות תמיכה, עבודה נתמכת ועוד..).
בהצלחה ולא לוותר לשאוף להשיג חיים טובים ככל שניתן.

שלום רב,
קודם כל בהצלחה בלימודים.
אכן, מחלת סכיזופרניה עלולה לגרום לצמצום רגשי מסויים ולהשפיע על היכולת של האדם לחוות רגשות. יחד עם זאת, גם אנשים ללא מחלה לא חווים באופן אחיד אירועים שונים, למשל לא כולם מתרגשים באותה מידה או חרדים באותה מידה מאותם האירועים וזה לא חובה להיות חרד לפני התחלת הלימודים האקדמיים. יחד עם זאת, לפעמים החרדה אינ מודעת ובאה לידי ביטוי בתחושת אי נוחות מעורפלת. העובדה שאתה חש צורך בהערכה פסיכיאטרית עלולה להצביע על כך ולכן מומלץ שתגיע להערכה בתקופה זו, כדאי לפנות ולבקש הקדמת התור או לקבוע תור באופן דחוף ולא לחכות לתור המתוכנן בעתיד.

היי מירי, את מתארת את הבעיה המרכזית ביותר בקרב חולים כרוניים קשים, שיתוף פעולה ורצון לשינוי. התהליך מורכב, ראשית יש לגייס תמיכה , לבנות רשת ביטחון, אנשים המקורבים, אנשים שהוא סומך עליהם, לגבש תוכנית משותפת ולנסות לשכנע אותו.
הבסיס להצלחה זה הסברים, יצירת אמון וביטחון בסובבים.
ניתן לברר באם יש אפשרות לשלב טיפול עו'ס , מקופ'ח, רווחה ואו פניה לעזרה למרפאת ברה''ן באיזור ובירור איזה כלים זמינים לעזרה בבעיה הנ''ל.
בהצלחה.

שלום רב,
אכן צפוי היה שנומבון ישפיע עליך, בייחוד לאור העובדה שלא טופלת בכדור הזה בעבר. יחד עם זאת, התגובה של אנשים שונים לאותה התרופה אינה אחידה ומושפעת על ידי גורמים שונים (מבנה ביולוגי, תרופות אחרות שאדם נוטל וכו'), כך שהעדר תגובה בהחלט תתכן. בכל מקרה, לא כדאי לקפוץ למסקנות כלשהן על סמך חוסר השפעה חד פעמי של הכדור. כדאי להתמקד ולנסות לאבחן את הבעיה הקיימת כאשר , כמו בחלק גדול מהפרעות שינה, לא בהכרח הטיפול התרופתי הוא הטיפול הנכון והמומלץ.

שלום שי.

ישנה תופעה נוספת מעניינת.

עייפות היא גם כן תופעת לוואי שכיחה של תרופות אנטי-פסיכוטיות שניתנות כנגד מצבי רוח מרוממים (ההיפך מדיכאון), היא עייפות חזקה מאד.

במקום להודות על האמת, יש נטייה לומר שמדובר ב"סימפטמים שליליים של המחלה", אז אם אומרים את האמת שמדובר בתופעת לוואי של התרופות ולא משקרים, זו כבר התקדמות.

בכל אופן, העניין נתון לבחירתך, אתה צריך להחליט בעצמך מה מפריע לך יותר: חוסר חשק מיני, או הדיכאון.

כל טוב,
שמוליק.

שלום שי
אכן רבות מהתרופות הפסיכיאטריות פוגעות בתיפקוד המיני.
אך האם הדכאון לא פוגע בו?
והפסיכוזה?
והחרדה?
מאידך ישנן היום תרופות מעולות לגברים המשפרות מאוד את התיפקוד המיני..למה לא להוסיף אותן ולהנות משני העולמות?גם העדר הפרעה נפשית מציקה וגם תיפקוד מיני תקין..
תרגיש טוב ותהנה מחיי המין שלך..

שלום אבישי. חוסר החשק המיני יכול להיות תופעת לוואי של התרופות.

משום מה ישנה נטייה לשקר לגבי תופעות הלוואי של הכדורים.

אני סבלתי מעייפות חזקה, שעשתה אותי ממש זומבי. אמרו לי שמדובר ב"סימפטומים שליליים של המחלה", ושלכאורה זה לא קשור לתרופות.

לבסוף החלטתי על דעת עצמי להפסיק. גם אני מאסתי בחיים בגלל המצב שלי.

אם המצב כל כך גרוע, עד כדי כל שאתה חושב לשים קץ לחייך, אז אתה יכול לנסות להפסיק את התרופות, אין כבר מה להפסיד...

כל טוב,
שמוליק.

אני וותיק מאד בעסקי המאניה דפרסיה (30 שנה) בערך 20 אפיזודות של דיכאון ו2-3 של מאניה. ההתקף האחרון שלי היה לפני כשנתיים. נמשך 9 חודשים והיה החמור מבין כולם. במסגרת ההתקף הזה הגעתי למצב של איבוד הטעם לחיות עם דחף פנימי עצום לגמור עם זה כבר. הדחף הפנימי היה חזק. ממש רציתי למות כדי לסיים את הסבל הזה. לא ראיתי שום פתרון אחר. הרי הדיכאון בולע אותך ואתה לא מאמין שזה יעבור אי פעם.
מנגד, חשבתי על האנשים היקרים לי, בעיקר 2 הילדים, שאני לא יכול להרשות לעצמי לגרום להם את הצער הזה. ביקשתי מאימי ומ2 חברות שישמרו עלי 24 שעות כדי שלא אפגע בעצמי. ממש שמירה פיזית. וזה עבד. כעבור שבועיים עבר הדחף הזה (הדיכאון נשאר עוד חודשים אחרי).
היום, שנתיים אחרי, אין זכר לתקופה ההיא. אני חי וקיים ומתפקד תפקוד מלא (כמעט). אומנם עבר תהליך ארוך עד שנרפאתי, כולל אישפוז 4 ח' ותרופות בלי סוף. אבל בשורה התחתונה - תמצא משהו, אפילו קצה חוט, שבשביל (לא בשבילך) לא לפגוע בו אתה ממשיך.
מאחל לך בהצלחה ויודע מניסיון שמדובר בתקופה איומה אבל חולפת.
חזק ואמץ אחי

גם אני חולת מניה דיפרסיה כבר חמש שנים וארבעה אשפוזים וכעת תשעה חודשים לא יוצאת מהדיכאון אחרון ולא רואה טעם לחיים. אני גרושה ללא ילדים וכעת גם ללא תעסוקה או כיוון. מה ההמצלות שיש לך? מה עזר לך בסוף לצאת מזה אחרי הרבה שנים? איזה תרופות? טיפולים ? דברים נוספים?!

אני שמח בשבילך שיש באפשרותך את היכולת לכתוב לקרוא ובעיקר להבין מה נעשה סביבך. במקרה שלי, התקף דיכאון כולל רמה גבוהה של נתק מהמציאות המתבטא בעיקר בחוסר היכולת להבין מה נעשה סביבי, בחרדה עצומה מעצם העדר היכולת להבין ולקיים תקשורת אפקטיבית. אני מוצא את עצמי בתוך בועה שנובעת מכך שאין לי יכולת להסביר מה עובר עלי ובמקביל לא מצליח להבין מה מנסים אנשים להגיד לי.

אם לחזור לשאלתך, מה עושים. אז מעבר לטיפולים המייגעים בכל אפיק אפשרי - טיפולים תרופתיים מונעים לאורך כל החיים וטיפולים ייחודיים ומוגברים בעת התקפים, ושיחות טיפוליות - הכלי שלי להתמודדות עם הבעיה הוא הניסיון להבין!. הפכתי את הניסיון להבין 'מה בדיוק קורה שם' לפרויקט חיי. הכלי המרכזי שבאמצעותו אני 'עובד' הוא כתיבה. כתיבה שמטרתה לנסות לרדת לשורשי הדברים. כתיבה שהיא שלי ובשבילי, שהיא ביני לבין עצמי, שהיא שיחה ערה אינטליגנטית ואינטלקטואלית עם היחיד שבאמת מסוגל לשדר איתי על אותו הגל - עם עצמי!

אני כותב כבר 30 שנה. מהיום הראשון שבו 'חזרתי' מהתקף הדיכאון הראשון, התקף שנחת עלי מהשמיים, ניתק אותי לחלוטין מהמציאות למשך כחצי שנה, והכניס לחיי אלמנטים זרים שלא הכרתי ולא היו שם לפני. האינסטינקט שלי היה לברר מה בדיוק קרה שם, ועד מהרה שמתי לב שאין לי באמת מי שיכול להיות פרטנר אפקטיבי יעיל מגוייס ואמין לדיון הזה. לשמחתי גיליתי את הפרטנר הזה. הפרטנר הזה הוא אני בעצמי! ואיך מדברים עם עצמי? בכתיבה.

הכתיבה שלי היא ספונטאנית וספוראדית. אין לה התחלה ולא סוף. היא לא מובנית. בכל פעם שעניין כלשהו מעסיק אותי, אני מתיישב מול המחשב ומתחיל לדבר עם עצמי עליו. להגדיר אותו, לברר למה הוא קשור, ממה הוא יכול לנבוע, על מה ובאיזו מידה הוא משפיע ומושפע... למה הוא בכלל מעסיק אותי... וכל שאלה או דבר שמתקשר ומתחבר לעניין הזה. השיחה הזו היא פרטית ולכן לא קשורה לדעתם של אחרים, למוסכמות או להתייפייפות כזו או אחרת. היא טהורה ביני לבין עצמי. בהתייחסות שלי מדובר ב'פורום' כמעט קדוש! לא פחות. הפורום הזה (שלי עם עצמי) עשה לי במשך השנים סדר בכל כך הרבה עניינים, הניב עבורי כל כך הרבה תובנות, סלל עבורי דרכים עוקפות לכל מיני דרכים שהתקשיתי ללכת בהן, העניק לי הבנות ותובנות שאין לאחרים בסביבה והעניק לי תחושה שאני נלחם על חיי. לא מוותר.

זו יכולה להיות המלצתי עבורך. לי זה עבד, עובד ויעבוד לנצח. אם תצליחי לאמץ את הכלי הזה, להעניק לו את הכבוד הראוי לו, להתייחס אלו כאפיק שיכול להבהיר לך דברים ולעזור לך לעשות בהם סדר, הרווחת בענק.

מאחל לך החלמה מהירה, בריאות תקווה ואמונה.

בהצלחה

תודה רבה לך על הטיפ של כתיבה. אני חושבת עליו כבר הרבה זמן ואיך שהוא לא מצליחה להכריח את עצמי לעשות זאת. אפילו כשהרגשתי טוב יותר רציתי לכתוב ספר..בגלל טיפולי חשמל גם שכחתי הרבה דברים ובאמת חבל שלא כתבתי.. אני מבינה אותך כשאתה מדבר על תקופות נתק בזמן דיכאון גם אני חוויתי אותן. אומנם עכשיו זה לא ככ גרוע אבל יש ימים שאני עדיין מרגישה זאת.. יחד עם הכתיבה מה עוד עוזר לך להתמודד? איזה טיפולים? תרופות? האם אתה עובד? איך אתה מנהל את סדר יומך? אני כבר ככ נואשת שאני ממש מנסה להכריח את עצמי לנסות למרות ששכל דבר עכשיו קשה לי... אפילו לצאת מהמיטה.. בערב, כשאני מרגישה טוב יותר אני מנסה לתכנן ובבוקר קמה ה]פוכה ובלי חשק לכלום... עוד משהו, יש משהו שעוזר לך לישון טוב ולא כדורי שינה?! זה משגע אותי שכבר תשעשה חודשים אני ישנה ממש על הפנים.. נירדמת מאוחר ומתעוררת כל שעה?!
אני מאחלת לך בריאות וכתיבה פוריה ושוב תודה על תשובתך..

שלום לך,
תוכלי בבקשה לספר לי על נזעי החשמל,איך איפה וכמה ומי מחליט?
האם צריך להוריד את כל התרופות כאשר מטפלים?
למה זה לא עזר לך?
תודה לך מראש על העזרה

גלית היקרה,
לצערי נאלצתי לעבור טיפול בניזעי חשמל ארבע פעמים. זה טיפול שבמידה מסויימת מציל אותי כל פעם מחדש אבל מצד שני יש בו המון סיכונים. הטיפול מבוצע ברמב"ם בב"ח רמב"ם ואני בטוחה שבעוד בתי חולים פסיכיאטריים. אני אושפזתי ברמב"ם, אז לגבי רמב"ם אני יודעת שמבצעים שם בטוח. מה גם שברמב"ם זאת מחלקה עם אווירה מאוד טובה. מחלקה פתוחה עם תנאים טובים. מטופלים שבעיקר סובלים מדיכאון ומניה דיפרסיה. לגבי הסיכונים: את מבצעת את הטיפול בהרדמה מלאה אז יש את הסיכון של ההרדמה. בנוסף החיסרון הגדול ביותר הוא שאחרי הטיפולים את מאבדת את הזיכרון חלקית. במיוחד את הזיכרון לטווח קצר. חלק מהדברים חוזרים אחרי חצי שנה-שנה אבל לא הכל.
לגבית תרופות: חלק מהתרופות מורידים במינון או מחליפים בתרופות אחרות וגם אחרי הטיפול את כמובן צריכה להמשיך עם התרופות.
לגבי היעילות: טיפול חשמל לא עוזר לכולם. ואת זה אני יודעת בוודאות כי היו איתי במחלקה עוד הרבה חולים שעשו טיפול חשמל ולא עזר להם. מצד שני היו הרבה יותר מטופלים שהחשמל עזר להם מאוד כמו במקרה שלי למשל.
בנוסף טיפול חשמל יכול לגרום למניה אם יש לך מניה דיפרסיה או בכלל ומזה צריך להיזהר ולדווח לרופאים מיד אם את חשה מצב רוח מרומם מדי מה שאני לא ידעתי וגם רופאים לא איבחנו אצלי עד הדיכאון הרביעי ואז האבחנה שלי השתנתה מדיכאון למניה דיפרסיה ואולי זה בעצם קרה מהחשמל אבל זה אף אחד לא יכול לדעת כמו כן עד היום לא יודעים בעצם למה החשמל עוזר. מצאו רק שהוא עוזר.
שיהיה לך בהצלחה ומאחלת לך המון בריאות

של דוקטור ברנס
היו לי כמה נסיונות התאבדות
והספר הזה וכדורים הכי טובים שקיימים נגד דיכאון
בשם רמרון זה המילה האחרונה בשוק
הפסיכיאטר אמר לי בזמנו שהכדור הזה נותנים מתי שהכל לא עזר
אמנם יש תופעות לואי קשות במיוחד בשבוע הראשון
אבל זה אחלה כדור ואחרי חודש כבר לא הייתי צריך אותו
בהצלחה:)

מירו (למרון) ואם יש לך ביעה של משקל תיזהר ממנו מאוד הוא משמין ומנפח רצח... ראה הוזהרת.. תודה על הטיפ של הספר...

שלום, אבישי.
קודם כל, אם קיימת בך חשיבה אובדנית נואשת כפי שזה מתבטא בקריאתך, עליך לפנות בהקדם לפסיכיאטר המטפל.
מעבר לכך, קיימות סיבות רבות לירידה בחשק מיני.
ייתכן כי סרנדה מביאה לירידה בחשק ועליך להתיעץ עם הפסיכיאטר המטפל לצורך שקילת סיומה או החלפתה בתרופה אחרת.
כמו-כן ניתן לשקול התיעצות עם רופא מומחה לשיקום מיני לצורך עריכת בירור ותוכנית טיפול מתאימה.
בהצלחה.

בחנויות טבע יש אבקת מאקה או תמצית מאקה להגברת חשק מיני

אורי בוקר טוב,
דיכאון זה באמת מצב רע אבל אין לנו רצון לסיים את החיים בגלל ירידה בחשק המיני או דיכאון. עליך למצוא מה הגורם שמכניס אותך לדיכאון ולנסות לעבוד עליו. עליו לחשוב על ההורים שלך, ילדים ואישה במקרה שאתה נשוי וכל הסובבים אותך. להתאבד זו לא דרך פעולה. ממש לא. תהיה חזק, תרים את עצמך ותחשוב דברים חיובים לא שליליים

קשה לך להבין אותי כי את אשה
ונשים גברים מתחילים איתם פה זה מתחיל ופה זה ניגמר
כלומר גברים יכולים על ידי זה שהם מתחילים איתכם אפילו שאין לכם חשק כתוצאה מהתופעות לואי להגביר לכם תחשק המיני
אוחח זה חרה של חיים יש לנו הגברים

אין לי חשק מיני כבר שנים, ניראה לי משהו בסיגנון של 6-7 שנים, ותאמת זה לא כול כך מפריע לי, כי מצאתי את העיניין שלי בחיים בדברים אחרים שאינם קשורים לסקס ומיניות, כאילו מחקתי מחיי את נושא המיניות והיתמקדתי בקריירה, בכדאי ליצור לי קריירה מפוארת. והיום אכן יש לי עסק מפואר עם צוות של עובדים ולקוחות בכול רחבי העולם, שהעיקרי בהם גר באמסטרדם, ולכן אני נימצאת כול הזמן על הציר אמסטרדם -ת"א,(עכשיו שאני רושמת לך הודעה זו אני פה בארץ) אין כמו הבית, אמסטרדם אף פעם לא תיהיה ביתי אף על פי שדי היתרגלתי לחיות שם (כול חודש אני שם) ,אז אתה מבין אני היתמקדתי בחיים שלי באספקט אחד וזנחתי כמעט לחלוטין אספקטים אחרים, שמה לעשות הם הרבה הרבה פחות חשובים, כמו נושא הסקס והמיניות. ודרך אגב יש הרבה בחורות שהן פשוט בחורות קרות כאלה (ניראה לי שגם אני כזו) שלא צריכות כול כך מין אם זה כפי שאתה מציין עקב כדורים פסיכיאטרים שהן לוקחות או מסיבות לגמרי שונות לחלוטין כמו אופי מסויים או חוסר חשק מיני עקב מחלות, או פעילות איטית של ההורמונים או אני מניחה שיש מיליון ואחת סיבות.
החיים יפים רק צריך ליראות את היופי שבהם, ולחפש את מה שיעשה לך טוב כמו שבחיים לא היה לך טוב, כי אתה נישמע בחור טוב שמגיע לו להנות בחיים, ומניסיוני סקס הוא לא מה שעושה את החיים לטובים שבטובים, זה הכול קלישאות והכול פלברה, ואלו שאומרים לך שכשהם מגיעים לאורגזמות הם בגן עדן אז אל תאמין למילה אחת שלהם כי הכול שטויות, כפי שהינך יודע. אנשים יש להם נטייה להגזמה כך גם בסקס ,וצריך לקחת הכול בפרופורציות, סקס זה חלק שולי בחיים חלק שאיננו מעיד על מי האדם, מה הישגיו, אלא רק על ביצועיו במיטה. מבחינתי סקס זה גועל נפש אחד גדול כמו הבחורים המגעילים ששכבתי איתם. אז תאמין לי הכול יסתדר לך ,כי מה שחשוב זה השכל לא הביצועים במיטה ושכל יש לך והרבה ,את הביצועים תשאיר לאחרים (לטיפשים שבחברה)לטיפשים שמגדירים את עצמם ואת ההנאה שלהם לפי מיספר הפעמים ששכבו באותו שבוע עם בחורות. אלה בחורים חסרי חיים הבנת, אלה בחורים שבמה יש להם להשוויץ? כניראה רק בביצועיהם במיטה, ואתה לא מישתייך אליהם. אתה יודע מי אתה ומה מקומך בחברה, ולכן אני לא מבינה מה אתה נילחץ כול כך מירידה בחשק המיני כאילו אוי אוי אוי מה קרה. אני גם אם החבר שלי לא ישכב איתי שנה זה פשוט לא יזיז לי ,היום שלי כול כך עמוס עובדת מהבוקר עד הערב גם עד 10 ומעלה בערב ,כך שאין לי דקה לינשום וגם אם היה רוצה לישכב איתי פשוט הייתי דוחה אותו בנימוס כמובן מפאת עבודתי הרבה. מבחינתי עבודה וקריירה קודמות לכול. זה מה שחשוב ובונה את האבן אדם לא חיי המין שלו.

כמובן שכל אחד והמטרות שלו ורצונות שלו בחיים. ולאף אחד אין זכות לשפוט אחד את השני. ולא צריך להתפאר בביצועים של סקס וכדומה. אבל סקס זה כן חלק חשוב בחיי כל אדם לדעתי. כשאתה אוהב מישהו, זאת דרך הכי תמימה וטיבעית להראות לו את אהבתך.. וכמובן שיש בזה המון הנאה. וכן יש אנשים שחווים אורגזמות. אני אישית אחת מהן ולא מתביישת להודות בזה. כמו כן עצם העובדה שאת מקיימת סקס טוב ובכלל בריאה לגוף האישה במיוחד. זה משחרר סרוטונין. לי אישית זה גם עוזר לסדר את המחזור החודשי.. ובכלל זה ממש כייף לקום ליד מישהו שאת אוהבת מחובקת בלילה ובבוקר אחרי סקס טוב. אז אני כן מציעה לך ללכת לטפל בנושא גם אם את חיה בהדחקה וטוענת שאת לא צריכה סקס. בסוף זה יכה בך. יכול להיות שאצלך זה יותר ריגשי ונפשי ולא קשור בכלל לכדורים.. את נישמעת לי אחלה בחורה. חכמה והישגית וחבל שתפספסי עוד משהו שאת נהנית ממנו ובריא לגוף שלך ולקיום יחסים בריאים עם הגבר. אני לא מתביישת להודות שאני אוהבת סקס והסיבה העיקרית שאני ובעלי ניפרדנו חוץ מהדיכאונות שלי היא שהוא כמוך טען שסקס זה לא חשוב וכמעט לא רצה לעשות את זה ואותי אישית זה מאוד דיכה.
אני מאחלת לשניכם המון בריאות ולך במיוחד שתמצאי את האיזון בין חיי המין לאהבה ולקריירה וכחי אותי איתך לאמסטרדם חח.. אחלה מקום שבעולם...

אותו פסיכיאטר שנתן לה כדורי שינה יכול לתת לה כדורים אנטי פסיכוטיים
בכל מקרה באשפוז יבדקו אותה וייתנו לה כדורים מתאימים.
אין ממה לחשוש המחלקות הפסיכיאטריות הן כדי לעזור הייתי מאושפזת פעמיים
ןגילוי נאות אינני רופאה

שלום רב,
קודם כל, חשוב לזכור כי תסמינים פסיכוטיים אצל אדם שלא לקה בעבר במחלה נפשית, עלולים להיות ביטוי לבעיה גופנית ולאור העובדה כי לאימך מחלה ידועה קיימת (מיאלומה), יש צורך בבירור גופני / נוירולוגי מקיף כדי לשלול קיומה של הבעיה הגופנית שאחראית על התסמינים הנפשיים (לרוב הבירור הבסיסי במסגרת מיון אינו מספיק).
במקרה של דיכאון פסיכוטי, לתרופות לוקח זמן להשפיע, בממוצע מדובר בכ-3-4 שבועות ולפעמים אף יותר, עד שמתחילים לראות את הסימנים הראשונים לשיפור. כל עוד, כתוצאה מהמצב הנפשי, האדם לא מהווה סיכון לעצמו או לסביבתו, כדאי להימנע מאשפוז פסיכיאטרי. אשפוז פסיכיאטרי בגיל המבוגר (אני מניחה כי מדובר באישה מבוגרת על אף שלא ציינת את הגיל) כרוך בסיכונים לא מעטים כגון נפילות, זיהומים, מצבים בלבוליים, ועצם האשפוז לא "מזרז" תגובה לתרופות.

שכחתי לציין שהמחלה התפרצה לאחר אונס ברואטלי קשה.,
וגם ......... אמי היתה חולת מאניה דיפרסיה וסירבה לקחת כדורים (נפטרה יחסית בגיל צעיר (לא בגלל המחלה) אבל כן הרופאים חשבו שהיה קשה.
מה שמפחיד אותי זה שילדי יקבלו את הגן הזה. בכמה אחוזים עוברת המחלה בתורשה?

הלמיקטל שאני לוקחת הוא 250 מ"ג ליום, וידוע לי שזה המקסימום. ושוב התרופה הצילה את חיי.

יש סיבה מיוחדת שאני לא מקבלת תגובה ??????????????

לפי התיאור, אכן יש צורך בטיפול תרופתי ומעקב מסודר וקבוע.

שלום דנה.

יכול להיות שנדודי השינה נובעים מההפסקה של התרופה, יכול להיות שכדור שינה יפתור את הבעיה.

אני מציע לפנות לרופא המשפחה,. רופא משפחה יכול לתת לך כדור שינה, ואולי הוא יוכל למתוא פתרון אחר טוב יותר. כדאי לנסות.

כל טוב,
שמוליק.

יש צורך למתן מענה לבעיית השינה.
ניתן לישקול טראזודיל או אמביאן CR לזמן קצר.
בהצלחה.

קודם כל תודה על התשובה. בנוגע לתרופות שציינת - רק פסיכיאטר נותן את המרשמים להם, או שגם רופא משפחה?

והגיבו לאלו שאחריי. ניתן לקבל בבקשה תשובה בהקדם?תודה

מה כבר אפשר להפסיד??

בדר'כ פסיכיאטר.

ראה את תשובתי לגבי אביליפי, יש לפעול על פי ההמלצות הנ''ל.

כתוספת ללוסטרל במקום למיקטל?
היא גם יקרה כמדומני, בהתוויה בלבד.