פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

יש לגשת לאבחון פסיכיאטרי שם תופני לטיפול המתאים שהוא בד"כ שילוב של טיפול בשיחות עם טיפול תרופתי.

ניכרת הרבה מצוקה מההודעה שלך, וחבל לי על כך וקשה לי לקרוא זאת.
אני מרגיש שאני מכיר אותך מקרוב, שאם אקשיב לך אני אוכל להבין אותך.
אני מרגיש שמגיע לך את הטיפול הנכון, מגיע לך יחס הולם ואוהב, מגיע לך
שיחבקו אותך ויתנו לך. מגיע לך בשביל עצמך - לפחות לחבב אותך, להעניק לעצמך,
לדעת לקבל, ולהשיג שליטה על החיים שלך ועל עצמך בחייך.

קודם כל אני שמח מזה שאת מעוניינת לקחת טיפול, גם אם הוא יכול לקחת זמן.
המערכת הבירוקרטית והלא-מתחשבת של הצבא היא מכשול בפני אנשים כמונו
שעסוקים בבעיות ובקשיים ברמה בינונית עד גבוהה מאוד, כמו אובססיביות, מחשבות מטרידות טו מאץ' על דברים לא הגיוניים או מינוריים או מפחידים, מפלים של רגשות ורכבות הרים מבחינה נפשית. בצבא יש קב"נים וגם פסיכיאטרים שיוכלו לטפל בך
ודרושות התקווה והאופטימיות שלך וכמו כן גם שיתוף הפעולה שלך.

שיתוף פעולה זאת אומרת - המענה שלך לעניין. עד כמה את מודעת, רוצה ויכולה לקבל את הטיפול, עד כמה ואיך את מבינה אותו, האם את לוקחת את התרופות בזמן, האם את מקפידה לא לשנות או להוריד על דעת עצמך והאם אתה רוצה ויכולה לשתף על בסיס יחסי אמון וכנות - פסיכיאטר או פסיכולוג או עובד סוציאלי. כמובן שזה משתנה בין המטפלים, יכול להיות פסיכולוג גבר שנראה נוקשה ושתרגישי שאין לך נקודות חיבור איתו ואילו בניגוד אליו - פסיכיאטר מקסים ואדיב, בעל קול נעים וגישה טיפולית שמתאימה לך. עם הזמן את גם תוכלי למצוא את מה שמתאים ביותר עבורך.

אני מאמין שטיפול פסיכודינאמי וCBT (הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי) מאוד יכול להקל ולפתור. את תרגישי הקלה משמעותית גם במהלך הטיפול בלי שתחשבי על סופו בכלל. וגם אם כן: זה בסדר. לכן אני כאן בשבילך כרגע כמו עוד, אני מניח.

את מודה ומודעת לכך שאת לא יציבה נפשית כרגע, כדברייך. קחי את זה כנקודה למינוף ולחשיבה אנוכית עלייך עצמך, עם מלוא האמפטיה והסובלנות וגם הסבלנות.

ריספרדל (ריספרידון) עשוי לגרום לעלייה בתיאבון ולעלייה במשקל.

למיקטל לא בעייתית בנושא של משקל, אולם כן בתופעות כמו פריחה, כאבי ראש, יובש בפה ועוד.

לאנפרניל יש פעילות אנטיכולינרגית ותופעות הלוואי האפשריות הן יובש בפה, טשטוש הראייה, נמנום, הזעה, הסמקה, קושי בהשתנה, עיכוב באורגזמה, דפיקות לב וכו'. לא נמצאה בעייה עם עלייה במשקל.

רוב אם לא כל התרופות הנוגדות דיכאון עובדות בשניים או בשלושה מימדים, מה שנקרא " האפקט המשולש " של התרופות -
1. פגיעה במטבוליזם הבסיסי - חילוף החומרים בגוף. לרוב אם המינון נמוך וכמות התרופות אינה גדולה אזי הפגיעה לא משמעותית וזה מינורי ביותר. אפשרי להתגבר גם אם זה מורגש.
2. תרופות שעשויות לעייף, לגרום לנמנום, לרצון לישון, לשינה ארוכה יותר בעוד מספר שעות (למשל ריספרדל לא רק שפוגעת בחילוף החומרים אלא גם מעייפת ומרדימה והרבה מטופלים מתלוננים שהם ישנים הרבה מידי איתה) - במצב של שינה קצב הלב והנשימה מואטים משמעותית וכך גם המטבוליזם.
3. חלק מהתרופות גם מעלות את התיאבון וע"י צריכת מזון, בעיקר פחמימות - יש עלייה במשקל והשמנה (זה אלמנט עקיף)
למשל, ציפרלקס יכולה לגרום לעלייה בתיאבון. כמו כן גם מירו (REMERON) וסרוקוואל (במינונים של 100-200 מ"ג ומעלה)

ניתן להתגבר כך:
1. שתייה מספקת חשובה: א. מרווה וממלאת ב. מעניקה תחושה טובה של שליטה ובריאות (אולי לא אצל כולם) ב. במוח יש מרכז שובע-רעב שסמוך פיזית למרכז הצמא ויש נטייה " להתבלבל " בין צמא לרעב. אנשים שלא שותים מספיק על אף שלא מרגישים צמאים במיוחד - צריכים לשתות ומרגישים רעב במקום, והם אוכלים.
2. אכילה של פחמימות מורכבות, מספיק ירקות ופירות מכל מיני צבעים, להפחית בשתייה מתוקה, להקפיד על חלבונים (0.8-1 גרם פר קילו ממשקל הגוף) וכמובן שומנים (להימנע משומן טראנס ומשומנים רוויים, הכי מומלץ שומן חד בלתי-רווי), לשמור על יחסי אומגה 3 : אומגה 6 (יש גם קפסולות. אגב יש טענות שעוזר לבריאות הנפשית בעיקר מצבי חרדה ודיכאון), להימנע מאלכוהול בייחוד באנטי-פסיכוטיים ובבנזודיאזפינים - משמין, "פחמימות ריקות", לא מועילות, ממכר, תופעות נוירולוגיות שעשויות להיות קשות.
3. פעילות ספורטיבית למען הבריאות הנפשית ולמען איזון משקל גוף. לשיפור גמישות, צפיפות העצמות, סיבולת לב-ריאה, הנאה והפגת השיעמום. מאוד חשוב ומשחרר אנדרופינים ואדרנלין. רצוי פעילות שאת מחבבת. אפשר לחלק פעילות לכמה דקות כל פעם ולא חייב הכל במכה, גם בעצימות נמוכה זה טוב.

4. שינה מסודרת, 7-8 שעות זה מספיק לך, את בת 19. לא פחות מידי ולא יותר מידי. מוכח ששינה של 10-17 שעות לא מועילה יותר ממה שאת צריכה: מה שרשמתי מקודם.

5. למצוא תעסוקה גם במסגרת הצבאית במילוי התפקיד וגם במסגרת האזרחית. מה שאת אוהבת. ידוע שהאוכל בצבא "משמין". מכיל כמויות אדירות של שמן בחלק מהמוצרים.

6. ולזכור - את רוצה לשבור את האובססיביות, המחשבות האנורקטיות והנטייה לרזון (שרידים נותרו-טבעי לגמרי) - לכן לא לאכול הוא פיתרון לא טוב. גם אם תימצאי בתוכו - תזכרי שזו לא הדרך. אני מבין את הכאב, את הקושי והתסכול, אני מבין את הייאוש וחוסר האונים, אנורקסיה -לאנשים שחלו בה ולאלו שיש נטיות להפרעות אכילה-
מ - מ - כ - ר - ת. יש אפקט מאוד ממכר בתחושה של הרזון, של השליטה, של השגת הפרפקט, של השגת תשומת הלב החיובית או השלילית הזו. יש דרך לחיות! יש דרך לאכול! יש דרך וצריך ליהנות! ולא רק אחת...

תרגישי טוב מתוקה
אני ארצה לדעת בוודאי מה שלומך

עדן

וואו עדן המון המון תודה לך! גרמת לי להבין פחות או יותר מה קורה איתי וזה עוזר לי.

רוצה רק לשאול:
1. אתה רופא/ פסיכיאטר ? או פשוט גם סובל מאיזו בעיה נפשית...?

2. האם ריספרדל ב3/4 מ"ג ביום גם משפיע על העלייה במשקל?
הבנתי שאצלו הבעיה היא שהוא סופח נוזלים..? זה די נראה ככה עליי , נוזלים

3.ובעצם לסיכום אתה אומר שהכדורים שאני לוקחת כן משפיעים על המטובוליזם?
ועוד גם גורמים לרצות לישון מה שלא משפר את העניין..

וכעיקרון אני רקדנית, אני רק צריכה לקחת את הרגליים שלי לסטודיו ולא לפחד!
כי זו הבעיה העיקרית שלי בגלל זה אני לא עושה . מפחדת לצאת עם חברים, מפחדת להתאהב, מפחדת לעשות כל דבר שיכול להשפיע לטובה על החיים..
אני מאמינה שאני יכולה להתגבר על הכל עם מחשבות חיובות ועזרה שבע"ה אמצא במערכת הצבאית הזאת..

אשמח לעדכן אותך מה קורה איתי.. אבל פה זה קצת בעייתי.. יש לך פייסבוק?

1. אתה רופא/ פסיכיאטר ? או פשוט גם סובל מאיזו בעיה נפשית...?
- לא אני לא רופא. אני עדן בן 20 וקצת מהרצליה.
איבחנו לי חרדות ודיכאון..אני לא אוהב את המילה דיכאון. לא סובל אותה האמת, היא מפחידה אותי כמו הדיכאון עצמו. נקרא לזה דיכדוך לפעמים.

2. האם ריספרדל ב3/4 מ"ג ביום גם משפיע על העלייה במשקל?
הבנתי שאצלו הבעיה היא שהוא סופח נוזלים..? זה די נראה ככה עליי , נוזלים
כל אחד מגיב אחרת. העלייה במשקל היא בעקבות חסימת קולטנים מסויימים למוליכים מסויימים ועקב כך יש עלייה במשקל ו\או עלייה בתיאבון. לא מצאתי עדויות לכך שריספרדל סופח נוזלים. זכרי שספיחת נוזלים בין כה וכה איננה עלייה ב% השומן או קילוגרמים של שומן, אלא נוזלים. אפשרויות נוספות: נתרן ופחמימות גורמים לספיחה של נוזלים.

3.ובעצם לסיכום אתה אומר שהכדורים שאני לוקחת כן משפיעים על המטובוליזם?
ועוד גם גורמים לרצות לישון מה שלא משפר את העניין..
- כל התרופות נוגדות הדיכאון (שחלקן גם נוגדות חרדה ואולי עוד) משפיעות על המטבוליזם וזה על פי ד"ר קרני רובין - פסיכיאטרית מומחית שמנהלת פורום מצויין ורגיש באתר ' אינפומד '. אם תרצי אני אתן לך את הכתובת.
ריספרדל יכול לגרום לישנוניות ולרצון לישון יותר ואף לשינה יתרה - וכפי שהבנת: בשינה קורה ההיפך מלנצל המון אנרגיה (הגוף).

וכעיקרון אני רקדנית, אני רק צריכה לקחת את הרגליים שלי לסטודיו ולא לפחד!
כי זו הבעיה העיקרית שלי בגלל זה אני לא עושה . מפחדת לצאת עם חברים, מפחדת להתאהב, מפחדת לעשות כל דבר שיכול להשפיע לטובה על החיים..
אני מאמינה שאני יכולה להתגבר על הכל עם מחשבות חיובות ועזרה שבע"ה אמצא במערכת הצבאית הזאת..
- אני יכול להבין. אני לא מבטיח לך שבמערכת הצבאית ישתדלו בשבילך או ימצאו לך את הפתרונות. לא כל הקב"נים חביבים ובטח שלא המפקדים והקצינים שלא מגיעים מתחום בריאות הנפש, או שההבנה שלהם בנושא היא מזערית. אולם זכרי שחייבת להיות חשיבה על הפרט, האינדיבידואל במערכת. שהרי בני אדם אנחנו ופרטים מרכיבים ארגונים וקבוצות. לשם כך יש דגש על החייל ויש הרבה זכויות וגם נקודות להבנה. אם לא לצאת על סעיף נפשי (שנקרא כיום ' בריאותי ' בצה"ל) אז ניתן גם פטורים משמירות, תורנויות מטבח, משימות קשות, ישנו פרופיל 45 שמצמצם תפקידים לרמה בסיסית והגיונית למצבך. חוץ מזה, אני מקווה שגם הדרישות שלך והטענות שלך כלפייך עצמך הן הגיוניות ולא יוצאות מכל פרופורציה. למשל המשפט: "אני צריכה לקחת את הרגליים לסטודיו ולא לפחד!" פחד זה טבעי וזה בסדר, ולרקוד זה כיף וזה טוב וזה מעולה. השאלה איפה עובר הגבול 0- עד כמה יש פחד ועד כמה הוא משפיע? נסי להבין גם בטיפול וגם עם עצמך (אם את מסוגלת לכך בתקופה הזו) לחשוב מה מביא אותך לא להנות? להימנע מאהבות תחביבים ודברים שעושים לך טוב? אני יכול לשער שאת חוששת מהצלחה, כשתגיע אולי תייחסי ל ' פוקס ' או לגורל ולמזל. או חשש מכישלון ונפילה לאחר הצלחה.

הפייסבוק שלי: eden mazor
Eden Ma

כן אז אשמח לכתובת של הפורום.. :)

ולגבי הצבא, אבא שלי עכשיו מתערב, מאמינה ומקווה מאוד שזה יתקדם קצת..

לגבי הפחד מההצלחה שתבוא אח"כ האכזבה . זה בדיוק זה !
אבל אני חייבת לקפוץ למים, כי אלו החיים... רק שוב צריכה קצת אומץ..

ולגבי הפייסבוק , התמונת פרופיל שרואים לך חצי פנים? נראה לי שהוספתי..

לגבי תופעות לוואי, יש אפשרות מסויימת.
יש צורך לברר את המרכיב הנפשי פסיכולוגי,
ייתכן ויש לשקול איזון תרופתי מחודש וכן שילוב טיפול בשיחות, CBT.
ממליץ להתיעץ עם רופא מטפל בנושא המינון, תופעות לוואי והמשך הטיפול, תוכנית ?

כאבי ראש חזקים עשויים להיות יחד עם בחילות, יובש בפה, כאבי בטן, עייפות, ירידה בחשק המיני, שינויים בתיאבון ושינויים במשקל - תופעת לוואי אפשרית ואף נפוצה של אסטו או ציפרלקס (אסציטלופראם). התופעה אמורה לפחות עד כדי להיכחד בתוך שבועיים עד חודש-חודש וחצי.
ניתן להיעזר במשככי כאבים כמו אופטלגין, נורופן (איבופרופן), אקמול פוקוס (פרצטאמול), פראמול טרגט. מומלץ משכך כאבים שמכיל גם קופאין (גורם להרחבת כלי דם) וממריץ ומאוד מסייע בכאבי ראש.

בנוסף - האם אתה שותה לפחות ליטר וחצי ביום? הגוף שלך זקוק לנוזלים.
האם אתה אוכל טוב ומספיק? רצוי ליטול את הכדורים לאחר ארוחה טובה. בכל מקרה לאחר האוכל למרות שלא חובה כלל.

תבדוק עוד גורמים כמו אם יש נטייה לכאבי ראש? מיגרנות מאובחנות? פעולות הרגליות שמונעות או מפחיתות את הכאבים? מדיטציה, יוגה, הימנעות מפעילות גופנית שבדרך כלל עשוייה להחמיר כאב ראש, שתיית או אי-שתיית קפה, רעשים וצלילים, ריחות, אורות.

באיזה מינון אתה?
האם התחלת את המינון מינימאלי ועלית בצורה זהירה, איטית והדרגתית?
למשל, לקחת 5 מ"ג ציפרלקס ולאחר יומיים 10 מ"ג וכן הלאה זה לא חכם כלל. נותן " שוק " לגוף והרגשת תופעות לוואי חמורות, ביניהן גם פסיכולוגיות ורגשיות.

יש לעשות כך - מטופל שלוקח 10 או 15 מ"ג,
עליו לקחת תחילה 5 מ"ג ולאחר שבועיים להעלות ל10 מ"ג ולאחר שבועיים-שלושה ל15 מ"ג. בירידה גם כן, מומלץ אפילו יותר. אפילו חודש-חודשיים בין ירידה לירידה, יש פסיכיאטרית שממליצה על זה כדי לשמר אפקט חיובי של אנטי-דכאוני ואנטי-חרדתי.

בנוסף- כאבי ראש יכולים להיות סימפטום של חרדה ואולי גם של דיכאון.
סביר להניח שזה מהכדור וזה יחלוף.
תרגיש טוב.

כאב ראש היא תופעת לוואי שכיחה יחסית של נוגדי הדיכאון. לרב היא עוברת עם הזמן. אפשר לקחת משככי כאבים בימים הראשונים של הטיפול.

יש לגשת לרופא המשפחה שיקבע האם מדובר בתגובה אלרגית

כדאי לגשת לאבחון פסיכיאטרי. יש טיפול שיכול לעזור שווה לנסות

* אני די בטוח שלא עשית את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות למצב. באם כן ואין סיבה אורגנית (מקור גופני לבעיה) אז יש מצב שהסימפטום\ים - על רקע חרדתי.

* ממליץ על בדיקה פסיכיאטרית מקיפה (לא חייב לשלם כל כך הרבה כסף, באיזו קופח אתה? בכללית ובמכבי יש פסיכיאטרים טובים ואולי גם בלאומית, שמקבלים במוזל ממש. חבל על הכספים לפרטי.) - אם זה חשוב לך ועל מנת באמת לראות את המצב כמו שהוא ולשלול אפשרויות - ייתכן וכדאי לעשות. וייתכן וכדאי לחכות קצת זמן על מנת להשלים את הבירור.

* על רקע חרדתי יש אי שקט או חרדה או אימה (פחד) - המרכיב המרכזי, ייתכן והוא סמוי או גלוי וכאשר סמוי מידי ייתכן ומודחק. תסמינים אפשריים נלווים חוץ מרגליים קופצות, עקצוצים ונימול - גם עייפות, כאבי ראש , תחושת פחד ולחץ (האם זה מאובייקטים ספציפיים? האם ממשהו כללי? האם כרוני? מהעולם? יש מחשבות מציקות? אילו? התדירות? הכמות? אילו מחשבות נלוות? האם יש חשיבה אובדנית?)

* ייתכן ותקופה זו משמעותית ומרגשת ו\או מלחיצה אותך (דבר שאינו סותר כלל לדעתי) ועל כן מופיעים סימנים כלשהם. אולי מתפתח עניין חרדתי על רקע הירידה במשקל וכו'.

* חוסרים בויטמינים ומינרלים או אבות מזון מסויימים או צריכת יתר של קופאין עשויים לגרום באופן עקיף למצב רוח ירוד, לחוסר באנרגיה , לMOOD משתנה , לעייפות. מבחינת קופאין - הרחבת כלי דם, המרצת והאצת דופק הלב, הזעה, תחושה של אי שקט. יכול להתלוות לנמלול או העקצוץ שאתה מרגיש. שוב - זה הרבה פחות סביר אבל גם אפשרות שיש להעלות.

* במידה ויש עניין של חרדה אזי יש טיפול רגשי ואפשר לשלב עם תרופות. זה קורה בשעות מסויימות של היום ? באיזו מחזוריות (אם יש) ? מהי עצמת הנזק בבחינת מציק או מפחיד או מטריד או כואב מ1 ועד 10 כאשר 10 זה הכי מציק מטריד או כואב וכאשר 1 הוא כלל לא.

אפשרות נוספת היא שהקוקטייל המטורף של המינונים והתרופות שאתה נוטל עשוי לגרום להשפעה עצבית.

הסיבה לתחושה עצמה היא נוירולוגית-עצבית מן הסתם, אם המקור הוא אורגני או נפשי את זה יש לברר ולטפל בהתאם.

כמה זמן זה קורה לך ? אפשר לחכות קצת לפני בירור, יש מצב שזה פשוט עובר לבד ואם זה חד פעמי אז אין טעם לדאוג או להלחץ וכך שגם לא תהיה טעם בבדיקה. אם זה חוזר - גם בעצמה משתנה או פחותה - תחזור לרופאים לטפל.

אני יכול להדגים למשל על שהעפעף השמאלי שלי קפץ במשך 4 ימים כל הזמן, כל חצי דקה בערך וזה לא הפסיק. סיבות אפשריות: לחץ נפשי, חוסר שינה, מקור עיני וכו'.
בדרך כלל זה חולף ואין סיבה לדאוג או לבדוק. אם זה חוזר או מופיע במשך שבוע-שבועיים ויותר כמובן שיש לטפל ולהתחיל בבירור.

זכור: עניין פסיכיאטרי חשוב מאוד והוא ככל עניין בריאותי - על מנת לנפץ הסטיגמה!!!

באם נשלולו בעיות גופניות, בהחלט יש צורך לברר את המצב הנפשי ואת הקשר לחרדה.

פרפנן ניתנת לסכיזופרניה בהתוויה הרשמית. ייתכן שהפסיכיאטר רשם לך אותה לצורך לא מותווה. אין מה לדאוג באשר לעניין זה. לדוגמה - התרופה סרוקוואל היא אנטי-פסיכוטית אטיפית (לא טיפוסית. מהדור החדש) שניתנת לחולי סכיזופרניה וכולי בהתווייתה הרשמית אולם היא ניתנת גם למצבים של דיכאון עמיד לטיפול או חרדה ברמה גבוהה למרות טיפול (כמו מצב של חרידה עמידה)
בנוסף היא משרה שינה מהפעילות שלה על מערכת העצבים ובהתאם למנגנונים שעליהם היא עובדת.

לאחר בדיקה קצרצרה מצאתי ש" פרפנן " היא תרופה מרגיעה ונגד הקאות (ניתנת בעיקר לחולי סרטן במהלך תקופת הכימותרפיה מאחר ויש סימפטום רב של הקאות)

עוד דבר.
אין להשתמש בתרופה מבלי להיוועץ ברופא לפני התחלת הטיפול:
בחולים הלוקים בתופעות האופיניות לתסמונת ריי, בחולים בדיכאון, אם הינך סובל/ת או סבלת בעבר מ:
אלכוהליזם, פגיעה מוחית, מליקוי בתיפקוד: מערכת הנשימה (כגון אסטמה או דלקת ראות חריפה) או
הכבד.
האם את סובלת מאחד או יותר מהדברים שמצויינים כאן?

אזהרות:
יש להזהר בזמן פעילות גופנית, מזג אויר חם ומקלחת חמה (מחשש לשבץ חום).
בשימוש כרוני בתרופה זו יש לערוך בדיקות דם, תפקודי הכיליה והכבד.
בזמן נטילת תרופה זו תתכן סחרחורת ,יש להזהר מקימה פתאומית ממצבי שכיבה או ישיבה לעמידה.

תופעות לוואי:
בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה, בזמן השימוש בה עלולות להופיע השפעות לוואי כגון: יובש בפה,
עצירות, סחרחורת, ירידה בהזעה, בחילה, נמנום, גודש באף.


בנוסף, זה מה שד"ר יונתן דודאור רשם בעבר על התרופה:
פרפנן - נוגד פסיכוזה דור ראשון, תופעות לוואי נוירולוגיות, נוקשות שרירים ועוד
ש לבדוק בעלון המצורף לתרופות ולברר זאת מול הרופא המטפל.

מאחר והיא מרגיעה, ייתכן שהפסיכיאטרית שלך חשבה שזה גם ירגיע את אוטוסטרדת המחשבות הבלתי הגיוניות שלך, לדברייך.

בהפרעת אישיות גבולית ניכר חוסר תפקוד די משמעותי (כמובן תלוי ברמת ארגון האישיות באופן ספציפי להפרעה) בתחומים שונים - תעסוקתי, חברתי, משפחתי, מקצועי, אישי ובינאישי עקב ארגון אישיות לקוי ברמה נמוכה ועל כן מומלץ לשלב טיפולי CBT ו\או טיפול פסיכודינאמי. הבעיה היא - חוסר יציבות אצל חלק מהמטופלים.
ישנו טיפול ייחודי מסוגו המיועד לבעלי BPD והוא DBT - חפשי באינטרנט קצת אם מעניין אותך וחשוב לך וקראי.
חוסר יציבות גם מבחינה רגשית - מצבי רוח , הערכה עצמית , בטחון עצמי , דימוי , קשרים ויחסים עם אנשים , תוקפנות , זעם , כעס וכו' - השתנות מעין תחושה של "הפכפכות" כזאת = ביטויים של חוסר וויסות רגשי ברמה מסויימת.
מסקנה: פרפנן אינה מטפלת בהפרעה זו ולא חייב שתרופה אחת תטפל בהכל גם אם היא מיועדת ליותר מהפרעה אחת שיש למטופל - לא קשה למצוא אנשים שהתרופה מסייעת ומקלה בעיקר בהפרעה אחת.

מייצבים: ליתיום, טגרטול, דפקוט או טופמקס יכולים לעזור בוויסות מצבי הרוח המשתנים.

תרופות ממשפחת הSSRI כמו פרוזאק, פאקסיל, ציפרלקס, סרוקסט, רסיטל וכולי עשויים לסייע בשליטה על אימפולסיביות ועל פתולוגיות נלוות של ההפרעה כמו חרדה ודיכאון.

אפקסור \ וייפאקס (ונלאפקסין) ממשפחת ה SNRI עשוי לסייע בשליטה בכעס ואי שקט מוגברים.

ריספרדל (ריספרידון) או ריספונד הינה תרופה נוגדת פסיכוזה, יכולה לעזור להפחית התפרצויות , לארגן מחשבות ולפעמים לראת את המציאות באופו אמיתי יותר. (ד"ר יונתן דודאור)

התרופה הטובה ביותר , מוכחת מחקרית , בהפרעת אישיות גבולית, SEROQUEL XR , במינון של 300 מ''ג בקירוב. נחשב מאוד יעיל במקרים עמידים. (כנ"ל)

אפשרות גם למעכבי MAO - מעכבי מונואמין אוקסידז , או ממשפחת הטריציקליים.

ואני חושב שבמצבים חמורים ביותר כאשר יש התפרצויות זעם או מצבי לחץ משמעותיים שעשויים לעורר אימפולסיביות, פגיעה עצמית, נסיון אובדני כלשהו וזעם רב - אפשר זמנית להשתמש בבנזודיאזפינים על מנת להרגיע. משפחה זו גם יעילה בהפחתת חרדה (בעיקר התקפי פאניקה PANIC ATTACKS) שעשויים להיות נלווים לBPD.

הטיפול הינו אישי לחלוטין ואלו הן אפשרויות תרופתיות טובות.

כמובן שהמלצתי גם על טיפול פסיכותרפי בגישה הדינאמית וגם DBT לשיפור יכולות דיאלקטיות ומיומנויות חברתיות ורגשיות שמקלות ועוזרות לבעלי ההפרעה תוך גילוי אמפטיה והבנת המערכות והמנגנונים הרגשיים של המטופל.

זו הכוונה בטיפול פסיכו-פרמקולוגי (נפשי ותרופתי)

פרפנן שייכת לתרוםות האנטיפסיכוטיות. במינון נמוך הן לעיתים יעילות גם לחרדה לעצבנות ולנדודי שינה.

אחת התופעות הידועות והנפוצות ביותר שפוגעת לפחות ב10%-15% אם לא יותר מהנוטלים SSRI היא פגיעה בחשק המיני ואובדן הליבידו. THE SAME SAME



בכל מקרה: יש להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בך. לא על דעת עצמך.

בנוסף אנו נחכה לדעתו המקצועית של הרופא כאן בפורום.

ותוספת קטנה: התחלה עם וייפקאס או ירידה במינון - הדרגתי על מנת "לסבול את התרופה טובה יותר" ולשמור על האפקט - להתחיל עם מינון קטן או להוריד בקטן.
למשל 37.5 מ"ג לשבוע-שבועיים ואז 75 מ"ג ואז עוד תוספת של 37.5 מ"ג וכן הלאה.
כנ"ל לגבי ירידה - בקפיצות של 37.5 מ"ג, הכי בטוח.
אם יש דיכאון ברקע ווייפאקס מטפל בדיכאון אז כשרוצים לרדת במינון - לעשות את זה לאט במיוחד על מנת לשמר את האפקט האנטי-דיכאוני.

אני לא רופא או משהו כזה. חכה לדעה מקצועית ומלאה של הרופא כאן.

התרופה באה בכדורים של 10 מ"ג, 25 מ"ג ו100 מ"ג.

מה שהפסיכיאטר רשם זה כנראה מה שקובע, חזרי לרופאת המשפחה כדי לוודא את העניין.

רפואה שלמה

יש לזכור , שמצבי מחלה, ריכוז הקולטנים, תיפקודם מוביל לשינוי תיפקודי.
באופן כללי , דופאמין מממריץ.
בהפרעת קשב וריכוז - יש עודף פעילות, נותנים ממריץ כמו ריטאלין ויש רגיעה, במקום להחמרה בפעכילות וערנות, כי התיפקוד המוחי שונה תחת השפעת דופאמין, בעיה נוירוהתפתחותית.
לגבי חומר מעורר, ניתן לשקול מודפניל, עובד במנגנון היסטאמין ולא דופאמין באופן ישיר כמו ממריצים.

תגובת תרופה ממשפחת SSRI לאחר כחודש, רק לאחר מכן מומלץ לישקול לעלות מינון, שינוי ועלאת מינון מוקדם ומהר מידי יכול להחמיר חרדה.
לפעמים יש לשקול לשלב טיפול בשיחות, כגון: CBT , לתוצאה אופטימלית.
בהצלחה.

לא מומלץ , אך ניתן תחת צעקב רופא, יש תגובה בין התרופות, יש אפשרות לעליית ריכוזן ציפרמיל בדם ותופעות לוואי. דורש זהירות ומעקב מסודר.

התשובה : תלוי, תלוי בתגובה, תופעות לוואי, חומרת ההפרעה, שיתוף פעולה , גורמי דחק פסיכולוגיים וסביבתיים ועוד.
באופן פרטי ניתן, גם לאבחן וגם לטפל.