פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

התרופה סרוקוול xr במינון של 300 מ"ג אחד כל לילה..??? אני משתגעת מזה!!! אני מאוד השמנתי בחודשים האחרונים...אם אכן זה בגלל התרופה,יש מצב שלא אכח אותה יותר...לא יודעת מה לעשות! גם ככה בעבר היו לי בעיות עם נושא המשקל,אני שונאת את המצב הזה...פאק 10 קילו!! מה עלי לעשות בנוגע למצב הזה?? האם יש דרך לרדת במשקל יחד עם נטילת התרופה??

מחכה לתשובה,תודה.

האם יש מכל הכדורים הפסיכיאטריים כדורים שלא משמינים אפילו במקצת?

שלום רב,

1.מהו המינון המינימאלי,אשר מתאים לייצוב מצב הרוח ו/או יותר נכון לחיזוק קל בטיפול,כנגד דיכאון (אני יודע,שזה אינדיבידואלי)?
2.האם כחלק מתופעות הלוואי של למיקטל - יכולה להיגרם פגיעה בריכוז,ביכולת הביטוי,הקוגנטיבציה ו/או בילבול?
3.האם תופעת הלוואי של למיקטל=טישטוש בראייה,חולפת עם משך זמן הטיפול בלמיקטל?
4.תוך כמה זמן מרגע נטילת הלמקיטל (אחרי בליעתו),מתחילה השפעתו של כדור הלמיקטל + הרגשת תופעות הלוואי שלו (כמו טישטוש בראייה)?

אבקש תשובה לכל ארבע השאלות.!

*תודה רבה מאוד מראש...

שלום,
אני לוקח מספר תרופות- רסיטל, סוליאן ופרופסיה- רציתי לדעת האם אני יכול לבלוע את כל התרופות ביחד או שצריך הפסקה מסוימת בין לקיחת התרופות?

שלום רב,
הנני מאובחנת כ4 שנים כסובלת acute reaction to stress . recurrence depressive episode moderate. personality disorder NOS.
מטופלת בסרוקסט + מודאל, וב3 חודשים האחרונים הוסיפו לי טופאמקס + ויפאקס במינון יחסית נמוך שאמור לעלות.
כרגע אני נמצאת בתוך "משבר" שנמשך מעל שבוע, בו הספקתי להתפטר מהעבודה, לעשות תאונת דרכים קלה, ובשאר הזמן לא לצאת מהמיטה. קדמו לכך מספר חודשים שהכל היה בסדר גמור. אני בת 31, רווקה. גרה בבית קטן ליד ההורים כי איני מסוגלת להתמודד לבד עד עתה. מספר הימים האחרונים היו לי קשים במיוחד, מלוויים בבכי רצוף (בשעות בהן הייתי ערה) חוסר אכילה מוחלט, חוסר סבלנות לכל דבר ושינה מרובה. (כמעט 20 שעות ביום) התפטרתי (יותר נכון גרמתי לפיטוריי) ללא סיבה מוצדקת, פשוט כי לא יכולתי לצאת לעבודה יותר. אני לא רוצה לעבוד כרגע. אני לא רוצה לעשות דבר כרגע. מפחדת לנהוג. ודי מפחדת לצאת מהבית כשאני חושבת על זה. מלוות אותי כל הזמן תחושות והרגשות של בילבול, מצד אחד אני רוצה לחזור להרגיש טוב כמו עד לפני שבוע וקצת ומצד שני אני מרגישה שאין לי יכולת להרים את הגוף שלי. הראש שלי מאד מבולבל. המחשבות שלי מאד מבולבלות. לוקח לי הרבה זמן לכתוב גם את המכתב הזה. ולהישמע הגיונית. חשבתי הרבה על המוות בימים האחרונים, ועל להרוג אותי, מצד אחד המחשבה מעוררת בי המון פחד, ואני לא מאמינה שיש לי את האומץ לעשות את זה, ומצד שני, יש משהו מאד שליו במחשבה הזו. כי אולי כך כל מי שסביבי יפסיק לסבול כל כך ולכעוס כל כך בגלל המצב שלי. אבל אני לא רוצה לעשות כלום כי אני מאד מבולבלת.
הפסיכאטר שלי בפגישה איתו לפני יומיים רק אמר לי שאני אהיה בסדר, והגדיל לי את המינון של הויפאקס והטופמקס, ואמר לי שלא מתאים לי לבכות כל כך. וניסה מאד להראות לי שיש טעם להכל. אני לא מצליחה למצוא שום דבר. והכי לא אותי.
ואני לא יודעת מה לעשות הלאה. חשבתי ללכת לבית חולים.
ואז נכנסתי לכאן, אז חשבתי לכתוב ולבקש עזרה ממכם.
אני אשמח לתשובה מכם במהרה. בנתיים אני לא עושה כלום.
תודה רבה ושבת שלום
קרן

אני מכור למורפין,התמכרות שפיתחתי כבר בגיל 21.אני מזריק כמה פעמים ביום ולא יכול לסבול שניה בלי החומר בכדורים או בזריקות.אין לי בעיה כספית ומכאן הנגישות לחומר.אני באמת לא יודע מה לעשות..אני במצב שאני לא רוצה להשתמש מכיוון שאני מודע לסכנות הטמונות בצריכה אדירה של החומר הזה אבל לא מסוגל להפסיק וזקוק לזה כמו אוויר לנשימה.אני לא יודע מה לעשות וממש מרגיש איך שאני נגמר,אני חי על זה,חושב על זה כל היום וממש חי מזריקה לזריקה.אין לי בעיות פסיכיאטריות,לא שימוש בסמים אחרים אלכוהול,חרדה,הכל התחיל מכאבי גב כרוניים.ככה התאהבתי בחומר ופיתחתי תלות אדירה לזה.מה לעשות?????

בעבר [לפני שנתיים],נטלתי רדוקטיל במטרה לרדת במשקל כי הייתי חייבת והרופאה המליצה בחום.
אכן ירדתי במשקלי ומאז אני שומרת על משקלי החדש.
בשל לחצים עצומים בחיי בכלל ובעבודה בפרט,קשה לי מאוד ההתמודדות ואז קורים לי שני מצבים.
1.נכנסת לתוך עצמי וכמעט ולא מדברת
2.עצבנות איומה ומריבות עם כולם
ואז ראיתי שזו לא דרך לניהול חיי ונזכרתי שכאשר נטלתי את הרדוקטיל,בנוסף לירידה במשקל הוא עשה לי מצב רוח טוב,לא הייתי מתעצבנת ומתרגזת.
אני יודעת שהכדור ירד מהמדפים,אך נשארו לי בבית מספר כדורים [15מ"ג] והרשיתי לעצמי ליטול בשבוע האחרון 3 פעמים כי זה גם משפיע ליום שלמחרת אצלי.
איזה כדור דומה במרכיביו יכול לסייע לי במצב אבל-----שלא יגרום לי תאבון,נפיחות,עייפות?

שלום
ברצני לדעת באיזה מצבים קיים סיכוי לנזק מוחי כתוצאה מלקיחת תרופות נפשיות נוגדי דיכאון?

שלום,
הוריי גרושים מזה 20 שנה ואבי התחתן שוב, ולו שני ילדים וגם שם הם בהליכי גירושין כרגע.
כעת אבא גר לבד ויש לו מחלה נפשית חמורה שגורמת לו לאסוף ולקנות כל מיני גרוטאות ואשפה מאוד מיותרת הבייתה. לשם השוואה אני יכול להגיד שאין קרמיקה אחת בבית שניתן לראות אותה בשלמותה מרוב האשפה והבלגן.
אבא לא מוכן לזרוק שום דבר - מתחיל בלחם מלפני כמה שבועות ומסתיים בבקבוקי שתיה ריקים.
מצב הרכב שלו לא יותר טוב. רק הנהג יכול לשבת ברכב וגם זה בחוסר נוחות כי הכל אשפה ובלגן.
אני בטוח שמדובר במחלה פסיכאטרית אבל אבא כמובן לא יסכים ללכת לטיפול לעולם... מה ניתן לעשות? האם האפשרות של לנקות לו את הבית ולזרוק הכל לפח בזמן שהוא בחו"ל היא הגיונית? איך ניתן לטפל בו שהוא ישתנה?
בתודה!!!

שלום רב
רציתי לדעת מהניסיון שלכם (מדיווחי המטופלות) האם סימבלטה (60 מ"ג) גורמת לאייזשהוא פגיעה בתיפקוד מיני ? (ואולי להיפך..)

בתודה מראש
יסמין

שלום,
אני נוטלת רמוטיב 250 מ"ג באופן קבוע פעמים ביום כמעט כבר חצי שנה וקלונקס 0.5 מ"ג פעם בשבוע,
רציתי לשאול האם אחת מתופעות הלוואי של הכדור הם פצעים בפנים (כמו פצעי בגרות) חשוב לי להגיד שאת הגיל כבר עברתי והפצעים נעלמו אבל הם הופיעו שוב במהלך החצי שנה האחרונה וזה נורא מתסכל הייתי רוצה רק לדעת מהיכן הם הגיעו כדור או לחץ נפשי??????

שלום,אני ילדה בת 19 שחושבת המון על דברים שאני לא צריכה לחשוב בגילי.
אני מאוד מאוד היפוכונדרית,והמצב שלי רק מחמיר.
אני חושבת המון על מוות,ועל זה שאני מפחדת למות בגיל הזה (אין לי נטויות אובדניות,אלא להפך,אני מפחדת מהמוות ולא רוצה שהוא יגיע)
אני יותר מידי מודעת לגוף שלי,וכל פעם שיש לי משהו שנראה לי חשוד..למשל איזה לחץ בחזה,אני ישר מפחדת לקבל דום לב ולמות במקום.
אני יודעת שהכל פסיכולוגי,ושאם המצב הבריאותי שלי תקין,אין לי ממה לפחד..אבל אני מפחדת שהוא לא תקין למרות שעשיתי את כל הבדיקות לב האפשריות,המראות שהוא תקין לחלוטין.
אני מפחדת גם שבגלל שאני חושבת הרבה על מוות,אני אמות מהמחשבות.אומרים שלנפש יש השפעה על הגוף.
אני מתפקדת נורמלי לחלוטין בחיי היום יום,אני לא דכאונית..אני צוחקת הרבה,יש לי הרבה חברות.. ואף אחד לא יודע על ההפוכונדרייה שלי. זה רק אני עם עצמי..והמחשבות השליליות שתוקפות אותי מידי תקופות.
אאני הולכת לישון עם מחשבות רעות,ואני קמה בבוקר עם מחשבות רעות..כמובן על מוות.
הייתי רוצה לקבל טיפים,איך להשתלט על זה..מה לעשות עם זה..אני ממש מתחילה להתייאש,ואני מפחדת.

תודה מראש.

שלום רב,
אני סובלת כשנה מחרדות שמתבטאות בבחילה, חולשה ולעתים הרגשה שאני עומדת להתעלף. עם הזמן הן החמירו כתוצאה ממות אמי עד למצב שאני מפחדת לאכול במקרים מסויימים מחשש לבחילה.
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כחצי שנה ולפני 6 שבועות הייתי בייעוץ פסיכיאטרי והתחלתי טיפול בסרטרלין. הפסיכיאטר העלה לי את המינון מאוד בהדרגה כדי למנוע את הבחילה כתופעת לוואי (שבוע ראשון רבע כדור, שבוע שני חצי כדור, שבוע שלישי שלושת רבעי כדור ושבוע רביעי כדור שלם של 50 מ"ג). במקביל אני נוטלת אלפרוקס 0.25 מ"ג רבע או חצי כדור במקרה הצורך.
היות ולאחר שבוע וחצי עם כדור שלם (50 מ"ג) לא הרגשתי שיפור עליתי בהמלצת הפסיכיאטר ל-75 מ"ג והיום לאחר שבוע וחצי נוספים אני לא מרגישה שיפור והפסיכיאטר המליץ לעלות ל-100 מ"ג. הוא אבחן אותי כסובלת מבחילות אובססיביות ודכאון במידה קלה.
אציין גם כי סבלתי מתופעות לוואי (הפרעות בעיכול, הפרעות בשינה ומתח בשרירים) וכעת הן חלפו מלבד עייפות (שאני לא יודעת אם מדובר בתופעת לוואי או כחלק מהרגשת דכדוך כללית).

האם ניתן כבר לדעת במינון זה אם כדאי להחליף את סוג הכדור (למשל ציפרלקס)?
או מתי ניתן לומר בוודאות כי הסרטרלין לא מתאים לי?
תודה מראש

שלום.. השם שלי לא משנה,
הגעתי לפורום שלכם בגלל שאני רוצה לקבל עזרה או לפחות לשמוע דעות על המצב שלי כרגע.

כשאני נזכרת בגיל 12.. אני זוכרת תקופה שבה רציתי להיות חולה, רציתי לחלות במחלה סופנית, רציתי להשתגע, רציתי לחתוך את הורידים, רציתי לנסות להתאבד.
כל הרצונות האלה נמשכו הרבה אחרי גיל 18..
כיום, אני לא מעוניינת לציין את הגיל שלי, אבל בוא נגיד שאני בסביבות גיל ה-19,
אני מטופלת אצל פסיכיאטרית ואצל עובדת סוציאלית, שהחליטו בשבילי שאני חולה,
מצד אחד אני נהנת לטעון שבא לי למות, שאני חותכת, שרע לי.
אבל בפנים אני נקרעת.
אני מרגישה שמצד אחד מה שאני טוענת הוא נכון, אני כן פוגעת בעצמי, אני כן רוצה למות, אני כן בדיכאון ורע לי.
אבל מצד שני אין לי אומץ להתאבד.
אני לא יודעת למה מאז ומתמיד היה לי את הרצון הזה "להיות חולה",
זה לא היה בגלל תשומת לב, וזה נמשך יותר מידי זמן.
אני חייבת להודות שהייתה לי ילדות יחסית קשה, זכיתי להרבה יחס גזעני, בכל מקום צחקו על המבטא הרוסי שלי, וזאת אחת הסיבות שאימצתי את הדמות השקטה שתמיד נמצאת בצד כמו סוג של רוח רפאים.
אבל בבית זכיתי ליחס רגיל, כמו שכל ילד זוכה. ההורים שלי אף פעם לא היו גאים בי מספיק,
וחשבתי זמן מה שזה היה בגלל תשומת לב אבל אני בטוחה שלא.
אני מרגישה שאני רוצה לחלות.
אני רוצה שיקרה לי משהו.
מישהו יכול להגדיר את המצב שלי?
האם בגלל כל הרצון הזה וההצגות האלה הפכתי לבאמת חולה עכשיו? איבדתי את עצמי?
או שמה שהיה לי מלכתחילה היה סוג של מחלה?
תודה רבה לכל מי שיענה לי.
נ.ב- אני נמצאת כרגע במצב מאד מביך,
הודתי בפני העובדת הסוציאלית שניסיתי להרוג את עצמי לא מזמן והיא חושבת שחשוב מאד לעדכן את משפחתי והיא שוקלת אישפוז,
ואני פשוט לא יודעת מה אני באמת רוצה. אני לא יודעת מי אני, אני לא יודעת מה קורה לי.
כשהיא אמרה לי את האפשרויות שהיא שוקלת נבהלתי ולכן התחלתי לחשוב על מה שקורה לי,
אני מפחדת שהאישפוז יהרוס את המשך חיי, שלא אוכל לעבוד בתור פסיכולוגית קלינית כמו שתמיד רציתי, שכולם יסתכלו עלי בתור "משוגעת", אני יודעת שזה יהרוס לגמרי את הקשר עם המשפחה שלי, אבל מצד שני אני מרגישה שאני לא עומדת בזה יותר, אבל אני לא בטוחה.... בבקשה תעזרו לי.
זה משהו שעוד לא סיפרתי לעובדת הסוציאלית ולפסיכיאטרית שלי, זה משהו שקשה לי לספר להן. כמובן שאעשה זאת, אבל אעדיף לשמוע את דעתכם לפני כן. תודה רבה לכל מי שיענה!

שלום רב
אני נוטלת מזה כמה חודשים רימוטיב.
רופא המשפחה שלי ואני החלטנו שעליי לעבור לנטול פריזמה.
קראתי בעלון לצרכן שפריזמה לא ניתן לקחת שבועים לאחר לקיחת נוגדי MAO
שמעתי שברמוטיב יש את נוגדי MAO
ועכשיו לשאלה:
האם מיד לאחר הפסקת הרמוטיב אני יכולה לנטול פריזמה או שמא עליי לחכות?
תודה ויום טוב
רוית