פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

הנושא אינדיבידואלי, לפעמים יש מטופלים אשר מאופיינים בפירוק איטי של התרופות, SLOW METABOLISER , מטופלים אלו זקוקים למינון נמוך יותר ולפעמים ההשפעה ממושכת יותר, שוב נושא אינדיבידואלי שהרופא המטפל צריך לקחת בחשבון.

........................ הכול היה בסדר תחשבי טוב ואני מבטיחה לך שהיה טוב

כיצד מישהו יכול בכלל להתרשם ממני שאני במצב פסיכותי בגלל הודעה שכתבתי באינטרנט?! זה כל כך מטומטם! אני באתי וסיפרתי פה כמה רע לי,
וכמה נמאס לי שהאחרים מנסים להתערב ולהבין מה טוב בשבילי כשהם בעצם לא מבינים כלום.
ובמקום זה אתם יוצאים מנקודת הנחה שאני במצב פסיכותי? אני חייבת להודות שזה היה ממש מעליב.

ובכל זאת עדיף שאחד המומחים ייענה לך על זה ,שיהיה לכם מזל טוב!

אני מניח שהסיכון יהיה בסביבות 3-5% , באוכלוסיה הכללית לשם השוואה 1% .

תלכי לפסיכיאטר ותבקשי אבחנה, מה אכפת לך?

לרסיטל יש ת. לוואי כמו שאר תרופות ממשפחת SSRI

כאן פירוט:

ציפרלקס בשם גנרי\מסחרי אחר והיא תרופה טובה נגד דיכאון וחרדה,
נגד הפרעת חרדה אובססיבית-קומפלוסיבית וכו'.
יש לה התוויה רחבה, אך גם לא עשויות להיות ת. לוואי

חשוב שתביני - לכל תרופה עלולות להיות ת. לוואי שלה אולם הופעתן והשפעתן של התרופות על האדם הן דבר אינדיבידואלי ואישי לחלוטין ומושפע לפי:
- נתונים של הבנאדם
- הטיפול שמקבל בכמות ולשם מה
- הפתיחות והגישה לטיפול: כמו לטיפול תרופתי פסיכיאטרי
- ת. לוואי כלליות ואפשריות של התרופה
- הגוף של כל אחד והמערכות שלו
- התנסות בתרופות זהות או דומות או אחרות

חשוב להתחיל באופן הדרגתי כדי למנוע הופעה של ת. לוואי

בנוסף חלקן או רובן או כולן עוברות כעבור מספר שבועות של הטיפול ועד שמרגישים טוב יותר לכן מאוד רצוי להיאזר בסבלנות!!! חלק מת. לוואי כוללות אולי גם החמרה של מצבים נפשיים כמו דיכאון, חרדה וכו'.

שימי לב שלפעמים יש ככה ואחרת בסקאלה- יש שיגיבו ביתר תיאבון ויש שבחוסר תיאבון.
יש שירגישו עייפות וחולשה מוגברות ויש שירגישו פחות.

ייתכן וכעבור זמן מה של טיפול (גם לאחר חודש חודשיים ואפילו שלושה) לא תתרגלי לתרופה מסויימת ואז רצוי לשקול אם להחליף או להישאר, ואם להישאר - אז האם על המינון הנכחי או לרדת.

אפשר להחליף תרופה מאותה הקבוצה ואפשר להחליף לגמרי.
קורה שלא מתגברים על ת. לוואי ויש להתייעץ עם הרופא הפסיכיאטר שמכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית והתרופתית שלך


בהצלחה המון

וזה לא תחליף בכלל לייעוץ שכאן, חכי לתשובת רופא

המשמעות היחידה, מעקב סובייקטיבי בלבד.

זה נראה לך כך כרגע, אני מכיר את ההרגשה, אבל החיים יפים, כן יפים. חכי לעזרה מוסמכת (אני לא כזה) ואל תפגעי בעצמך, בשבילי לפחות (כן איכפת לי ממך ואני אפילו לא מכיר אותך! הנה הוכחה שהעולם יכול להיות יפה). את תצאי מזה, זה רק שלב. בחום רב.

יש למה לחיות? -כן. כן. עצם הכאב הגדול שלך שנשמע פה מביע לדעתי את זה שאת נסערת. לאדם נסער יש למה לחיות. אכפת לו, זה אולי כואב, קשה מציק, אבל את חיה. אם לא היית חיה לא היית כותבת הודעה בפורום הזה, לא מחפשת נחמה, עידוד. החיים הם משמחים מאד. צאי לטבע, תראי את העולם או לכי לקניון תתמזגי עם ההמון, אולי זה יעזור. פחות לשבת בבית מול המחשב- זה קצת הרסני.
וגם אם את לא רוצה את העולם הזה, דעי שהעולם רוצה אותך! ההורים שלך, האחים החברים האמיתיים.. הילדים העתידים שלך, כולנו (:
תני חיוך, קטן.

שלום, על מנת להבין את הסבל שלך, לא צריך לחוות אותו, אנחנו יכולים להבין את העובר בנפש האדם ( לפחות מנסים) , בלי להשתמש בסמים, בלי לנסות להתאבד, בלי להיות פסיכוטים או במצב דיכאון קשה, זה התפקיד שלנו כפסיכיאטרים.
התרשמות למצבך: יש צורך בשימוש בנוגדי פסיכוזה , SEROQUEL XR עד 300 מ''ג, טיפול פסיכולוגי - עדיף התנהגותי קוגנטיבי, לשאוף להגיע לטיפול קבוצתי.
אכן על סמך מה שכתבת , מצבך אכן לא פשוט ואולי קשה לעזור לך, אך יש צורך למצות את כל האפשוריות הקיימות לפני שמרימים ידיים. בהצלחה !!!

אם רע לבנאדם, ולא כי חסרים לו דופמינים במוח,
אלא בגלל שהוא לבד, אין מי שילחם לצידו, אין מי שיאהב אותו, אין לו כסף לממן טיפול, אין לו כלום!
אי אפשר לטעון שזאת בעיה במוח
אי אפשר לקחת תרופה שתעשה אותך מאושר *בצורה מזוייפת*
יש אנשים שפשוט לא מגיע להם לחיות, כמוני
שהם נולדו רק כדי לסבול
כי מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי רע,
וגם על כל דבר טוב שקרה לי, הגיע משהו רע פי שתיים!
במהרה הבנאדם מפסיק לראות את הדברים הטובים כשהכל מסביבו רע,
כשהמשפחה לא עומדת לצידו, כשאין לו חברים כי הוא "שונה"- כי הוא מתנהג מוזר, כי יש לו מבטא, כי הוא כזה וכזה.....
ועכשיו כשהגעתי לבגרות, שום דבר לא השתנה!
ניסיתי לשכנע את עצמי שוב ושוב שבעתיד יהיה טוב, שהכל יעבור,
אבל טעיתי !
ואני מצטערת על הטעויות שלי,
כי עכשיו אין לי את האומץ לסיים את מה שהתחלתי אז, בגיל הבגרות המוקדמת,
אין לי אומץ להתאבד.
ואני מחכה ומחכה לדחיפה האחרונה כי אני יודעת שתבוא מתישהו.
כל כך קל להגיד שכן, אתה מבין, אתה ראית אנשים כמוני, אתה היית כמוני, אתה יכול להזדהות איתי.
לכולם רע,
אולי אני צריכה לשמוח שעדיין יש לי בית,
שההורים שלי בחיים,
שיש לי מה לאכול לארוחת צהריים,
אבל אני מרגישה כאילו כל מה שבתוכי קרס ומת כבר מזמן,
ולא משנה כמה אנשים אחרים יש בעולם שסובלים, הרבה יותר ממני,
אף אחד אף פעם לא יבין אותי ולא יידע מה עובר ספציפית עלי.
איך זה להיות לבד.
כמה זמן אפשר לחכות לדחיפה הזאת שתבוא? הרי היא באה לעיתים כל כך קרובות,
כן, אני כאן כדי לחפש תשומת לב, כדי להעביר את המסר שיש אנשים שרע להם, שאין להם בשביל מה לחיות, ושלדעתי הגלולות שיוצרות שמחה מזוייפת לא יעזרו לאף אחד.
אני כאן כי אם משהו יקרה לי מחר או בעוד שנה, אני רוצה לדעת שלפחות פתחתי את הלב איפושהו, ואנשים, שאולי אף פעם לא יכירו אותי או יראו אותי, לפחות ידעו מה עבר עלי באותו הרגע, אפילו עם הם לא יזכרו, אני אדע שאולי למשך דקה שלמה למישהו היה אכפת, מישהו קרא את ההודעה הזאת.

אני כן מבינה את מצבך.
אני יודעת שקשה לך להאמין.
פשוט תצרי איתי קשר איכשהו..ואז תביני....יש לך מייל...או משהו לא פומבי כל כך???
בא לי לדבר איתך...נראה לי שיש על מה...

מחכה לתגובה..תחזיקי מעמד בינתיים!!

אני אני מעדיפה לא לפרסם כאן את הדואר האלקטרוני שלי.
יש סיכוי שאולי תפרסמי את? כתובת דואר אלקטרוני.. מספר אייסיקיו או כתובת מסנג'ר..
אשמח לדבר עם אנשים שטוענים שהם מבינים אותי ולהעמיק את השיחה הזאת עוד יותר...
כי בימים האחרונים כל מה שאני מבקשת זה שמישהו יקשיב לי

התלבטתי לא מעט אבל בגלל שאני יודעת שאת כ"כ סובלת..מממ...

[email protected]

את כותבת על המוות כפיתרון,
פיתרון לסבל ולבדידות,
פיתרון לאדישות ולקרירות שאת מרגישה מהסובבים אותך
פיתרון לתחושה מתמשכת של חוסר שייכות, להרגשה הזאת שאת לא כמו כולם,

נשמע שכמעט והרמת ידיים...
שהדרכים האחרות להתמודד לא עובדות,
או דורשות ממך כוחות שאת לא מצליחה לגייס,
או שפשוט לא מרגיש ששווה להתאמץ יותר.

לא יודע מה לעשות. ואני מטופל כבר באלף כדורים וכלום לא עוזר

הכינוי כמו שלי??? כדי שיחשבו שאתה זה אני????

גם אובחנתי עם הפרעות חרדה ובעיות עצבים
אתם מבינים על מה אני מדברת? אלף איבחונים שונים,
שאני מזדהה איתם לגמרי ולא מתנגדת אליהם, אבל זה לא יכול להצטבר לנצח
אתם רוצים להגיד שבאמת יכול להיות בן אדם עם 425648796 מחלות?!

CLONEX
XANAX

שאלתי בפורום אם כדאי לי להגיב לעובדת הסוציאלית\פסיכיאטרית
שיש לי חשש מאד גדול וסביר שאני סובלת מהפרעת אישיות גבולית
איבחנתי את עצמי, והזדהיתי מאד עם כל התופעות,
אני יודעת שאני לא פסיכיאטרית מומחה, אבל אני מכירה את עצמי יותר טוב מכל פסיכיאטר בעולם.
כפי שתיארתי בהודעה הקודמת, הייתי רק בפגישה אחת בה הפסיכיאטרית קבעה מהן בעיותיי, אני לא יודעת עם היא עשתה את זה במכוון כדי לבלבל אותי או שהיא התכוונה לזה בכל הרצינות,
אבל אמרתי לה שאני חוששת שיש לי הפרעת אישיות גבולית והיא צחקה וענתה לי שאני מדברת שטויות ומה אני כבר מבינה בזה? יצא לי לדבר בעבר עם פסיכיאטר דרך הודעות באימייל, דיברנו איתו הרבה על החששות שלי והוא היה הראשון שהעלה בפניי את הפרעת האישיות הגבולית, הלכתי לספרייה ולקחתי ספר על ההפרעה, קראתי, והבנתי שאני לא לבד. הבנתי שיש עוד אנשים בדיוק עם אותה הבעיה.
הרגשתי הקלה עצומה וחשבתי שבעתיד כשאדבר עם פסיכיאטרית היא תוכל לעזור לי,
אבל במקום זה, כשסיפרתי לה זאת היא אמרה באותן המילים "הפסיכיאטר שאמר לך את זה היה מאד טיפש, ואת לא יותר מנערה עם תסמינים היפוכונדריים"
אני יודעת שאף אחד כאן לא יוכל לעזור לי, אבל אולי להמליץ? כפי שציינתי בהודעה הקודמת, אין לי כסף או תמיכה כלשהי, אני לא יודעת לאן לפנות לצורך אבחון או אישפוז או עזרה! אני מתחילה לפתח חששות שאף אחד בעצם לא יקשיב לי וזה רק מוסיף לדיכאון שיש לי כבר.
האם בסופו של דבר עשיתי את הדבר הנכון? הייתי צריכה לספר לה על חששותיי? מדוע היא התייחסה אלי כאל טיפשה והורידה את כל הביטחון העצמי שהצלחתי לאסוף בשביל השיחה הזאת? זה אחד מאותם הטריקים של הפסיכיאטרים או שהיא באמת עשתה טעות נוראית על חשבוני?

זה גם עבר עלי.
עברתי בערך 7 פסיכאטרים שונים, אל תקבלי את דבריהם כתורה מסיני. אבל בגדול הם מקצועיים מאד.
יש טובים יותר ויש טובים פחות. מנסיוני היותר מבוגרים ומנוסים הרבה הרבה יותר טובים. בכל אופן הם אומרו לי דברים שבהתחלה לא האמנתי- אבל הכל התקיים ולכן אני מציע לך כן להאמין למה שאומרים לך.
אם את לא מרגישה שהמקרה שלך הוא "מקרה של אשפוז דחוף" (משהו פסיכוטי/ התאבדותי) לא ממליץ לך לעבור דרך "עובדים סוציאלים" ולשכת הרווחה של המדינה- הם איטיים להחריד, ובנוסף, אפישהו אתה מסומן כבעייתי לצבא/ כל מיני עבודות כמו להיות מורה וכו'
תעברי דרך קופת חולים. שם תמצאי את הסיפור יותר מהיר וצוות הרבה הרבה יותר איכפתי.
בכל אופן- קחי את הכדור, היום. את תראי כמה רגועה הוא יעשה אותך בתוך שבוע שבועיים.
תני חיוך (:

יש להיצמד להמלצות הרופא המטפל, אין בידינו את כל המידע על מנת לענות, רשימת התרופות בעבר, מינון ומשך הטיפול, התגובה ואו תופעות לוואי וכו''...
מומלץ לברר זאת מול הרופא המטפל, לאחר הכנת רשימה רלוונטית. בהצלחה.

התרופה מאושרת על ידי FDA האמריקאי במצב דיכאון עמיד.

נשמע כמו תופעות לוואי, תשתדל לקחת לאחר אוכל, בטן מלאה, תוספת כדורי הרגעה לזמן קצוב ואו הפחתת מינון ציפרמיל ועליה איטית יותר.

אכן יש קשר, מומלץ לקבל עזרה מיקצועית, טיפול נוגד דיכאון וחרדה וכן טיפול בשיחות, פסיכוטראפיה.בהצלחה.

כמובן, אתה יכול לפנות באופן פרטי לקבל הערכה והתרשמות פסיכיאטרית, ברור שחלק מהבדיקה זה שאלות לגבי עברך והתייחסות.

בדרך כלל למי שיש רגישות להפרעה דו קוטבית, עלול להגיב לנוגד דיכאון בהתפתחות מצב מאני ואפילו מצב פסיכוטי. יש לברר גנטיקה ומשפחה ועדות אובייקטיבית לגבי מצבים מאני/ מאניפורמיים מהסובבים.