פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

למנהלי הפורום שלום רב,
אני בן 25 וסובל מחרדה כללית, מחשבות טורדניות ואובססיות. נטלתי בעבר תרופות ממשפחת ה-SSRI: סרוקסט, ציפרלקס ורסיטל. הסרוקסט הפסיק להשפיע עלי אחרי שלוש שנים ואת הציפרלקס והרסיטל הפסקתי ליטול מפני שחשתי שהן גורמות לי לתשישות גופנית וחוסר מוטיבציה. בנוסף, נטלתי תרופות ממשפחות אחרות: מירו נטלתי במשך שנה עד שהשפעתה האנטי חרדתית נחלשה ורמוטיב ששיפר לי את המצב רוח, אך חשתי שהוא גורם לי לאדישות וחוסר מוטיבציה. לקחתי תרופות נוספות אותן הפסקתי ליטול תוך מספר שבועות בשל תופעות לוואי גופניות ונפשיות: לוסטרל, אדרונקס, ולאחרונה לקחתי גם אנפרניל שגרמה לי לחרדה נוראית ואי שקט שבעקבותם נטלתי 3 כדורי קלונקס של 0.5 מ"ג ביום ו-1 מ"ג לוריוואן בלילה במשך שבועיים עד שהחלטתי להפסיק ליטול אותה! הגעתי לפסיכיאטרית חדשה שרשמה לי סרוקואל. במשך שבועיים נטלתי 25 מ"ג עד 50 מ"ג תוך כדי ירידה מהקלנוקס וויתור על הלוריוואן. מזה חמישה שבועות אני נוטל את הסרוקואל. מתוכם שלושה שבועות שאני נוטל את התרופה באופן קבוע במינון 50 מ"ג. בנוסף, כרגע אני מנסה לרדת מתלות בקלונקס, ולכן אני נוטל חצי כדור (=1/4 מ"ג) בבוקר וחצי שני אני שומר לאחה"צ במידה ואני מרגיש צורך. התקשרתי לפסיכיאטרית שלי מכיוון שחשתי עדיין חרדה, מחשבות טורדניות שמקשות עלי לבצע מטלות ולהתרכז בקריאה וכן תחושה של דיכדוך שבאה לידי ביטוי בתחושה של תסכול מהמצב בו אני נמצא ופסימיזם לגבי היכולת שלי לצאת ממנו ואף עניין מופחת בדברים שאהבתי לעשות בעבר. אני אמנם ישן טוב, אך רק כשש שעות בלילה. היא אמרה לי להעלות את המינון ל-75 מ"ג בינתיים והיא שואפת אף להעלותו ל100 מ"ג. שאלותי הן כדלקמן:
א. מה דעתך על סרוקואל שהיא תרופה אנטיפסיכוטית לטיפול בחרדה ובדיכאון שנלווה לה?
ב. האם כדאי לי להמשיך להתעקש ולרדת מהקלונקס או שעדיף לחכות?
ג. האם העלייה במינון תשפיע על הדיכדוך והמחשבות הטורדניות? האם כדאי לשלב תרופה אנטי דיכאונית כמו רמוטיב שיחסית עזרה לי בעבר?
ד. אני חש ישנוניות במשך היום. הרופאה שלי טוענת שזה יעבור במשך הזמן גם אחרי שאעלה במינון. האם זה אכן כך?
בתודה מראש,
ב.

לאחר שסבלתי מספר שבועות מהפרעות חרדה והתחלה של דכאון (כך איבחן הפסיכיאטר), הפסיכיאטר רשם לי ציפרלקס 10 מג ביום. אחרי שבוע שבו חל ככל הנראה שיפור קל בלבד (ואולי בכלל לא חל שיפור, קשה לי להעריך), הוא הגדיל לי את המינון ל-20 מג. אני מהססת אם לפעול לפי הוראתו. הבנתי ש-10 מג זה המינון הנורמלי, ואני לא ממש מבינה למה להעלות אותו. הפסיכיאטר אמר לי שאין בכך כל נזק, ואמר שכך אני אהנה מהתרופה באופן מקסימלי. אבל אני עדיין מהססת. לא עדיף לחכות עוד שבוע שבועיים ולראות אם ה-10 מג פועל לפני שמעלים את המינון? אני מבינה שאם אתחיל לקחת 20 מג יהיה קשה לשוב למינון של 10 מג. ויש גם , כמובן, את העניין הכספי, בכל זאת מדובר בעוד 100 שח בחודש. אני אובדת עצות ומעוניינת בדעה נוספת.

לתשובתכם אודה,
אלה.

אם אדם אינו חפץ בטיפול תרופתי זו זכותו ואין לכפות זאת עליו.
גם לא ראוי לגרום להרגיש שהוא "מסכן את שלום הבית" במידה והוא בוחר שלא לקחת תרופות.
חבל שאינכם מציינים כי אותן "תרופות" שניתנות לאנשים במצבים של מצוקה נפשית אינן מרפאות דבר ולמעשה מטפלות בחלק מהסימפטומים בלבד ובדרך כלל עם "חבילה" נכבדה של תופעות לוואי.
כל מי שעוסק בטיפול בבני אדם חייב לשאול את עצמו באופן תמידי את השאלה אם הוא מזיק יותר מאשר מועיל ובמקרה שלי לצערי היה הרבה נזק כאשר תועלת לא הייתה בכלל.
כל כך פחדתי להגיד משהו לפסיכיאטרית שלי רק כדי שהיא לא תיתן לי עוד כדורים אז אמרתי שהכל בסדר כאשר מבפנים סבלתי מאוד.
טופלתי בין היתר בהלידול, רספרידל, זיפרקסה, ציפרלקס, פבוקסיל, סרוקסט ולמיקטל.
ההבחנה לגבי הייתה שונה מפסיכיאטר לפסיכיאטר, היה שטען שכל מה שיש לי זה הפרעת אישיות גבולית, היה שטען כי מדובר בסוג קל של סכיזופרניה, הפסיכיאטרית האחרונה שלי טענה בכלל כי מדובר בסוג קל של מניה דיפרסיה. איזה סוג?
משך שנתיים הסתובבתי ממטפל למטפל ואם אישפוז קצר באמצע.
נראתי כמו זומבי והרגשתי איום, השמנתי מאוד וניראתי רע.
לא יכולתי לשבת ליותר מידי זמן בגלל החוסר שקט, אני לומדת ארכיטקטורה בבצלאל שזה הדבר המשמעותי ביותר בשבילי, לא יכולתי לתכנן וגם לא להתרכז.
רוב הכדורים גרמו לי לרעידות, לא יכולתי לישון וכדורי השינה הפסיקו לעבוד בשלב מסוים.
חשבתי שעדיף לי למות מאשר לחיות במצב כזה והתחלתי לאסוף את כל כדורי השינה שקיבלתי
והפסקתי את הטיפול התרופתי לחלוטין מבלי שהרופאה שלי ידעה על כך.
לקח טיפה זמן אבל התחלתי לחזור לעצמי, ממש להרגיש טוב יותר, כל תופעות הלוואי שכאשר התלוננתי עליהם נאמר לי שזה לא תופעות לוואי ופשוט מדובר במחלה שלי, נעלמו! הייתי בן אדם שוב ולא זומבי.
הפסיכיאטרית שלי שראתה אותי מאוד שמחה ואמרה שכנראה הכדורים עובדים כאשר למעשה לא נטלתי אותם כלל.
כחודשיים לאחר הפסקת הכדורים זרקתי גם את כל כדורי השינה שצברתי בכדי לנסות להתאבד.
החלטתי לחיות.
מאז עברו שנתיים נטולי כדורים ובהרגשה טובה, חזרתי ללימודים, אני מתפקדת באופן מלא וכל התרופות הפסיכיאטריות שרשמו לי הן לא יותר מזיכרון רע.
הפסיכיאטרית שלי שחשבה ש"סוף סוף הכדורים עובדים" לא יודעת שהפסקתי לקחת את הכדורים.
היא רק יודעת שעברתי לפרטי. חבל לי שאת כל הקרדיט לעבודה שלי על עצמי היא נותנת לכדורים.
מאז כל פעם שאני אפילו שומעת את המילה פסיכיאטריה יש לי תחושה מגעילה כזו של חלחלה.
זאת אני יודעת, בפסיכיאטריה רוב הפסיעות מתבצעות בשטח אפור של ניסוי וטעייה,
למרות זאת יש לפסיכיאטרים את הסמכויות להפעיל כוח לא הוגן של כפייה טיפולית, חבל, מדובר בבני אדם!
היה לי משבר נפשי, זה הכול, והוא החמיר מאוד בעקבות התערבות פסיכיאטרית האשפוז עדיין גורם לי לסיוטים לפעמים ובכלל כל התקופה הזאת עם הכדורים היא תקופה שאני מנסה לשכוח.

שלום
אני משתמש ב"אנפרניל" מעל 15 שנה כרגע על מינון 100 מ"ג !
לפני חצי שנה עקב בעיות של כנראה אלימות מתוך שנת חלום (מכות לאישתי) קיבלתי הצעה לקחת "אנפרניל" בבוקר כי לקחתי כל השנים לפני השינה !
אני יכול להיות כמעט משוכנע שבערך מאז יש לי כמו חוסר פעימה בלב שנרגע בשעות אחה"צ ערב .
השאלה שלי האם יכולות להופיע "הפרעות קצב" גם אחרי שנים של לקיחה ?
האם יכול להיות שהיו תמיד רק זה היה מתוך שינה בלי שידעתי בעצם ?
היום עשיתי דילוג על "אנפרניל" ולא היתה לי אפילו פעם אחת בעיית פעימה.(אולי זה מיקרי)
אני לוקח כדור אחד (75 s.r ) והשני רגיל ,אולי הרגיל מתפרק מהר וכדאי אולי לחתוך 75 נוסף (s.r ) לשניים שההשפעה תיהיה לכל היממה? (המינון יהיה 112.5 מ"ג) ???
א.ק.ג שלי תקינים !!!לא עשיתי תוך כדי חוסר הפעימה ! (כמו כן נאמר לי שזה לא נדיר ולא מסוכן)
תודה מראש

שלום,
אני לוקחת 3 פרוזאק ליום והרופאה המליצה לי להוסיף לכך חצי כדור פרפנאן לפני השינה.
אתמול הרגשתי לא כל כך טוב (חרדות) אז לקחתי כדור שלם וכתוצאה מכך לא ישנתי כל הלילה וגם ההרגשה הרעה לא עברה.
האם זה קשור לכדור? איך זה יכול להיות שאחרי כדור שלם לא הצלחתי להירדם בכלל והייתי ממש ערנית ומוטרדת? (יש לציין שאני בדרך כלל ישנה הרבה ואין לי בעיות הרדמות).
תודה!

שלום אני בן 24 בזמן האחרון אני לא רואה טעם לחיים,הבעיה שלי היא קצת מורכבת ,זאת לא בדיוק בעיה רגילה..הבעיה הזאת היתה קיימת מילדות ,זאת בעיה שמתבטאת בתפקוד מאוד לקוי ,איטיות חשיבתית, בילבול, זכרון לא טוב ,הבנה איטית..הבעיה הזאת מגבילה אותי בכל תחום,אני לא יכול למצוא עבודה,ןהיו נסיונות רבים בעבר..אין לי חברים כי אני לא מצליח לקיים קשרים ,על זוגיות אין בכלל על מה לדבר,זה גורם לי לבדידות מאוד גדולה וכמובן לא מרצון,הבעיה כמובן התחילה להתבטא יותר בחריפות כשעברתי את גיל 18 והייתי צריך להתחיל להסתדר בכוחות עצמי..יש דמיון מאוד גדול בין הבעיה שיש לי לתסמינים של דיכאון אבל ז! ה לא דיכאון זה קיים מגיל 6 ,והייתי בטיפול אצל פסיכאטר וניסיתי במשך שנה 11 סוגים של תרופות חלקן חלשות חלקן יותר חזקות וכמובן לפרק זמן של חודש וקצת כל תרופה וחוץ מתופעות לוואי לא היה שינוי במצבולו במעט נראה כמו בן אדם רגיל מי שלא מדבר איתי יותר מ10 דקות לא יכול לנחש שקיימת בעיה...אני על סף ייאוש למרות שהבעיה קיימת הרבה זמן לאחרונה החלק הנפשי דיי התדרדר אני כמעט ולא יוצא מהחדר שלי אם הייתי יכול במגע של קסם להעלם לתמיד לא הייתי מהסס לרגע והייתי עושה את זה,כמובן שזה לא אפשרי,אני לא מעוניין לסבול מהבחינה הפיזית ובגלל זה אני חושב על כמות של כמה מאות כדורי שינס ? פשוט להרדם..אני יודע שאין פיתרון כי זה היה ככה תמיד מגיל קטן הייתי גם אצל כמה רופאים ולא הייתי חושב על מוות אם הייתי יודע שמשהו ישתנה בעתיד ,הבעיה היתה קיימת תמיד אבל תמיד היתה לי תקווה שדברים ישתנו וניסיתי לטפל בכל הדרכים האפשריות והכל עלה בתוהו ..אני לא רואה את עצמי מחזיק הרבה זמן מעמד..יש לי גם עודף רגישות שזה גם לא כל כך עוזר ,אני מאוד ראציונלי ומודע לעצמי אני רואה את הדברים כמו שהם..למרות שהרבה זמן התעלמתי ניסתי לטפל וקיוותי לטוב....זה הביא אותי למצב של אין מוצא,היתה לי גם פסיכולגית תקופה של שנה אבל בגלל בעיות כספיות הפסקתי את הפגישות..וזה גם לא עשה שינוי כלשהו..אני מחזיק את עצמי עוד קצת ועוד קצת אבל אני רוצה להפסיק את הסבל..אני מרגיש מוכן נפשית למות.. בהתחלה כשהבנתי והשלמתי עם זה הייתי מאוד עצוב אבל היום אני לא ,אני לא מצפה לאיזושהי תשובה מיוחדת ,עשיתי את זה שלחתי את המכתב כדי לספר למישהו מה שאני מרגיש

שלום
פניתי לפסיכיאטר בעקבות חוסר הנאה מכל דבר כמעט, חוסר רגש וגם הרגשתי "מת" וחסר ויטאליות. הפסיכיאטר נתן לי רמוטיב ולקחתי אותו כחודש. אני מרגיש כאילו התעוררתי לחיים, אני מתחיל פתאום להרגיש מאושר כמו שאף פעם לא הרגשתי, העולם ניראה "צלול" יותר ואני חושב אפילו שהראיה שלי השתפרה (זה יכול להיות?). מצד שני אני מרגיש עצבנות, אני חייב להגיד שיחד עם העצבות ההרגשה עדיפה בהרבה מאשר קודם.
1. יכול להיות שעד עכשיו לא היה לי רגש לכלום בגלל שהייתי בדיכאון עמוק ממש ועכשיו הרמוטיב הוציא אותי טיפה מהדיכאון ועדיין זה לא מספיק?
2. חזרתי אל הפסיכיאטר והוא נתן לי סרוקסט במקום. ניסתי לקחת אותו 4 פעמים וזה רק עשה לי עצבים וחוסר עניין בדברים אז הפסקתי לקחת כי הרגשתי שזה לא הכיוון ודווקא רמוטיב זה הכיוון אבל אני זקוק למשהו יותר חזק. האם התרופות האנטי דיכאוניות פועלות באותה דרך ומכוונות ל"אותו כיוון" כמו הרמוטיב?

המון תודה וחג שמח

שלום,
אני בת 35 ולאחרונה התחלתי לקחת ריטלין 20 מ"ג (SR) אני לא לוקחת באופן קבוע אלא כאשר אני במצבים שך הרבה גירויים ולחץ- כמו בליל הסדר. זו השנה הראשונה שבה אני מתכוונת לנסות את זה בליל הסדר. האם אוכל לשתות כוס יין אחת זמן קצר לאחר שלקחתי ריטלין? מה זה עלול לעשות? האם אשרוד כדי לחגוג את יום העצמאות?
בתודה מראש (זה שאלה אמיתית ודחופה לקראת הסדר)
נאוה

עקב רעידות ליליות ולאחר שפניתי לנוירולוג שלא מצא בעיה. התחלתי לקלחת קלונקס להרגעה. מאד יש לי זרמים בראש בזמן ההרדמות וגם בבוקר כשאני מתעוררת. האם זאת בעקבות קלונקס ?

שלום רב

אני בשנות העשרים, לפני 3 שנים התאשפזתי ואבחנו אצלי סכיזואפקטיב..

מאז האשפוז מצבי דיי יציב אבל יש לי תופעות של דיבור לעצמי כשאני לבד

ממש לא פסיכוטי יותר מחשבות בקול רם אני לא יכול להמנע מזה אלא אם כן אני עושה משהו

בנוסף גם הליכה וחזרה בתוך החדר לא בהכרח מחרדה אלא גם מדברים משמחים מרגשים..וגם זה נפסק כשאני מעסיק את עצמי במשהו...

אני יודע בודאות שהתרופות לא גורמות לי את זה גם מאחר וניסיתי מספר רב של תרופות וגם בגלל שגם בתקופה של חצי שנה שלא לקחתי תרופות התופעה היתה קיימת..

האם אלו בעיות פסיכומוטוריות ?או שיש לזה שם אחר? האם זה קשור לרמה שיכלית ? והאם ניתן לטפל בזה באיזשהי דרך...?

אשמח לקבל את תגובתך

תודה

שלום,

אני סובל מעייפות כרונית והרופא שלי נתן לי את התרופה PK MERZ כדי להוריד את תחושת התשישות.

רציתי לדעת אם התרופה הזאת עובדת מיד מהפעם הראשונה שלוקחים אותה (כמו ריטלין), או שזה לוקח כמה זמן עד שזה נכנס למערכת (כמו נוגדי דיכאון)?

תודה רבה!

אני בחור בן 21 ובגיל צעיר סבלתי מהתמכרות לסמים אושפזתי לרישונה בגיל 16 ובשנית בגיל 18 ההגדרה הייתה התקף פסיכותי כתוצאה מהרעלה במוח ובכן ניגמלתי ובעיות הנפשיות פסקו הקפדתי לעבוד וליצור לי חברה יותר חיובית וכך היה הייתי מרוצה מי מראי החיצוני מיכולתי החברתיים חיי המין והכי חשוב שאהבתי את עצמי אחרי הדיכאונות והבדידות בסם ליפני כארבעה חודשים כבלתי"התקפ מני"שכלל חוסר שנה נימרצות קשורי שיכות הלוקיית תחושת כול יכול תחושה שאני מעל האנשים וכול מיני תפיסות מטורפות אחרי אישפוז של שבוע פסק הכול השארו אותי שם חודש עבר קרוב ל4 חודשים השארו אותי עם ליטיום רספרידל ונוגד דיכאון קשרי עם חברי ועם נשים ניתרחכו בשל בושתי אני חש כאילו הכול הישתנה החשיבה כאילו מרחפת ולא זורמת כאילו אני לרוב בוהה ועונה ולא מיצר וזורם כמו כולם חוסר חייות מסויימת שזוהי עיקר בעייתי כי היא גורמת לחוסר ביטחון וחוסר נוכות במגע עם אנשים אני נכון לעזור לעצמי אח שפניתי למחלקה דרשו ממני להמתין למרפאות חוץ היתלוננתי איו סוף למישפחתי אני חש תלותי דבר הפוגע בי מאוד אני זקוק לשיקום ובדיקה נוספת בשל הבעייה שציינתי ותעסוקה אח בסוף אני יושב לבד מתוסקל ומבוייש אני חש כי מיתנערים מימני אני חש שלא מגיע לי להיות שלושה חודשים בקוטלי הביית מבודד עם כול התחושות האילה בבקשה יעץ מה לעשות ולמי ליפנות

ורק לי לא עונים.
לשמחתי לפחות.. מצאתי דרך לעזור לעצמי, ולבדוק כל מיני דברים וכמו כן להבין שבאמת אין לי מה לחפש תשובות אצל פסיכיאטרים, כי ברגע שפסיכיאטר קובע לגביך משהו וזה לא משנה אם הוא טועה
או צודק, (במקרה שלי טעו) אין ממש דרך לצאת מזה חוץ מלהבין את גודל החוסר מודעות שאדם אשר למד פסיכיאטריה, זאת מעין קומונה כזאת, של אנשים שרק הם צודקים וכו כו..
לחלק מכם אני יכול לאמר רק דבר אחד.
אל תתימרו לטעון בכלל שאתם עוזרים או רוצים לעזור.
אם יש משהו יותר גרוע מלשקר לאחרים, זה לשקר לעצמך.

אני נוטל רסיטל 60 מ"ג 17 ימים ואינני מרגיש שיפור ניכר בחרדות ומחשבות הטורדניות
אני לוקח את התרופה אחרי ארוחת הצהרים האם אני צריך להמתין עוד כמה שבועות ולראות כי אולי
זה מעט זמן או שלהעלות את המינון או שלהחליף תרופה ?
אני כבר לא יודע מה לעשות

שלום לכם
לפני כמה חודשיים אני היתחלתי לקבל ריטלין בשביל לימודים
אחרי כמה זמן אני הרגשתי שאת מקבל התקפים פסיכוטים
כמו שאני רוצה לתת מכות להפוך שולחנות ועוד

על כך בערך אני הודעתי לרופא נירלוג שלי שאני בעת קבלת ריטלין

כעס שלי הוא עולה

והוא אמר שאם אני רוצה להמשיך לקבל ריטלין אני צריך להמשיך לסבול מתופעות לוואי של זה

ואני כיום אחרי נטילת ריטלין ועד סיום השפעה שלו יכול לעשות הרבה דברים לא נכונים

אם אילו אני לא הייתי לוקח אותה אני לא הייתי עושה אותם

מה פה פיתרון