פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום.

שנים הלכנו לאכול אצל חמתי בימי שישי ובזמן האחרון אני מרגיש חוסר נעימות כי כתוצאה מכך שאני אוכל צהרים אצלה בימי שישי אני חייב לה ובכול דבר שלא מוצא חן בעיני אינני יכול להעיר לאשתי או לחמתי .
ביקשתי מאשתי להוריד פרופיל ולהוריד את תדירות ההליכה בימי שישי לארוחות צהרים ולצערי היא מסרבת .
כנ"ל אשתי לוקחת את אמא שלה כמעט לכל מקום שאנחנו הולכים ויוצאים כולל לים ואין לנו פרטיות כזוג .
איך משכנעים אותה להוריד פרופיל בנושא או פשוט להוריד פרופיל ביוזמתי בלבד .
שבת שלום
תודה

אני בחורה טרנסית בארון לפני ניתוחים לשינוי מין מגבר לאישה.
עובדת, והאנשים בסביבת העבודה לא מוצאים חן בעיני לקשרים. אני סובלת מבדידות, ואני כבר בת בשנות השלושים שלי.
לעולם לא התאהבתי בבנים, אבל תמיד קיימתי איתם יחסי מין והיתה משיכה. עם בנות, שיחקתי אותה גבר, אבל זה רק בשביל להיות בחברתן והמגע היה רק חיבוקים וליטופים או שירדתי להן רק בשביל לרצות אותן כדי שירגישו שהן עם גבר אבל רציתי בסך הכל שהן ימשיכו להיות בקשר איתי. אהבתי לשוחח איתן שעות על גבי שעות כשאנחנו מחובקות.
כך היה בגיל ההתבגרות.
אין לי חברה כזאת, כולן בורחות ממני אחרי שהן מחכות לחדירה שאני מנסה כל הזמן למשוך את הזמן, ואז הן מבינות שאני לא הגבר המצופה ומנתקות קשר רגשי וזה הורג אותי.
כבר 13 שנה שאין לי קשר עם אנשים. כל הקשרים שלי הם מיניים בלבד, והם כמובן עם בנים ובקשרים האלה אני מספקת את הבנים מינית (נותנת להם מין אוראלי) כי זה נותן לי להרגיש את מי שאני-אישה.

לעולם לא התאהבתי בבנים. תמיד התאהבתי רק בבנות.
כבר כשהייתי בת 5 התאהבתי בילדה בגן. כשהייתי בכיתה א', התאהבתי בילדה בכיתה ואז היו לי הפרעות קשב וריכוז, וכך גם בכיתה ב' התאהבתי כל הזמן בבנות, הייתי רגישה אליהן ופגיעה מהן ורציתי להיראות כמוהן והזדהתי איתן והערצתי אותן ורציתי להיות בחברתן כל הזמן.
בכיתה ד' הן התחילו לדחות אותי ולא קיבלו אותי להיות בחברתן והרגשתי דחויה, כשכולם אומרים לי להיות עם הבנים שאותם לא אהבתי. כיום ילדה בגילן שמזכירה לי ילדה שאהבתי כשהייתי בכיתה א', אני מתאהבת בה, ואז זה נראה לאנשים אבסורד, במיוחד כשאני מבקשת מההורים שלה ללכת איתה לקניון ולקנות לה דברים ולהיות איתה בקשר. כי הם חושבים שאני גבר וזה נורא גורם לי לשנוא את ההורים שלה, לריב איתם, להעמיד אותם במקום שהם חושבים עלי מחשבות רעות (כגבר כי כך הם מכירים אותי), ואז הם באמת חושבים עלי מחשבות רעות ואחר כך לא מבינים מדוע אני כל כך כועסת עליהם, והם לא מבינים שאני נפגעת נפשית כשאני לא רואה כבר את הילדה שלהם. זה קרה לי פעם אחת.
יצא מהארון לאימא שלי לפני שבוע וזה עורר בה תגובת כעס כאילו היא היתה אימא שלא היתה כי היא מתפלאת מדוע אני זקוקה כל כך לדמות אם (אני רואה בחברת נערות דמות בילדה ההיא כדמות אם שחסרה לי). אני רוצה להמשיך לעשות להן לייקים לתמונות שלהן, להמשיך להתפעל ולהרגיש שאני רוצה גם להוליד תינוקת כמותן, להרגיש לרצות להיות אימא שלהן, לשמור עליהן, ולבנות ה 16 להמשיך לכתוב להן להיזהר מאהבה נכזבת, להמשיך לתת להן הרגשה טובה של לייקים, להמשיך להעלות להן את הבטחון העצמי במחמאות, זה כיף לי. ולבנות ה 16 שביניהם להזמין אותן לחגים עם כל המשפחה שלי וההורים שלי והאחים והאחיות שלי והגיסים שלי ממש לצרף אותן כחלק ממשפחה שלי.
אני מקבלת טיפול נפשי ותרופות לשינוי מין (אנדרוקור), ואין לי חברים וחברות. אני רואה נערות ואני מאוד רוצה להיות בחברתן, וכשאני מדברת איתן, אני רואה שהן זקוקות למחמאות ולייקים, ואני מגלה שהן מייחסות חשיבות גדולה יותר כשזה בא מצד גבר, אז אני משחקת את המשחק של גבר רק כדי שהן יאמינו יותר למחמאה שאני נותנת.
הייתי רוצה להיות בחברת נערות, אבל אני נראית גבר כי אני לפני ניתוחים. הן חושבות שאני גבר כי אני בארון, והן לא יודעות שאני אישה טרנסית עם חיי מין גברים, ואילו עם נשים אני רק רוצה להיות בחברתן של הצעירות ומתאהבת בהן מאוד ורואה את התמונות שלהן ואומרת לעצמי "הלוואי והייתי היא וחיה מהפרצוף היפה שלה" (והיא רק בת 14). הבעי

שלום לך . תודה על תשובתך.
אני מאוד מקווה שזה יגמר בטוב בעזרת השם. אמן.

שלום. אני בת 57 .
בני היה גר מולי 5 שנים עם אשתו ושני ילדיהם. ניקלע לחובות, ביקש ממני טובה לעבור לגור אצלי. הבטיח לי לאחר שנה ישתפר מצבו הכספי והוא יעבור.
עברו שנה וחודשיים, והוא לא מוכן לעבור.
מה עוד, שבמשך השנה הזו, סבלתי ואני עדיין סובלת מהיחס המשפיל מצד בני אשתו וילדיו,
מצב לא נעים של קללות וניבולי פה, 4 פעמים ברחתי מהבית בגלל מריבות שהיו לי איתם.
בעלי ואני החלטנו שהם צריכים לעבור ועד כאן.
אני מביאה לו רשימה של דירות להשכרה והוא לא רק שלא מחפש אלא מזלזל בי וממשיך להעליב ולקלל אותי יחד עם אישתו וילדיו.
המצב הזה לא יכול להמשיך היות וחוץ מהדברים שסיפרתי פה, הם מנצלים אותי ואת בעלי.
בעלי עובד מאוד קשה כדי לפרנס 6 נפשות. הוא המפרנס היחיד. אני לא עובדת בגלל הרבה בעיות בריאותיות, אשתו לא עובדת, והבן עובד ומפסיד בחנות פירות וירקות. לא מוכן לסגור את החנות הזאת בשום פנים ולא מוכן לעבור מהבית שלי.
כרגע אנחנו לא מדברים אחרי ריב גדול שבו ברחתי שוב מהבית מהפחד שמא המצב יתרדר לאלימות פיזית.
פניתי בבקשת עזרה בכל מיני אתרים , חלק יעצו לי לפנות אותו ואת משפחתו מהבית כי יש חוק אלימות במשפחה שמאפשר לפנותם.
היות ואני לא יכולה להיות רעה, ואם אני אנקוט בצעד כזה, יהיה הרבה יותר גרוע אני מכירה אותו שהוא מאוד עצבני.
שאלתי- מה לעשות? חלק יעצו לי גם לפנות לעיריה ולבקש עזרה עובדת סוציאלית
אני לא מצליחה להשיג כלום שם. אני גרה בהוד השרון.
לדבר איתו כרגע אין מצב הוא כועס ולא ניראה לי שהוא מתכון לעזוב.
בעלי מציע לו עזרה כספית במידה ויעזוב, אך הוא בשלו.
בעלי בן 63 ולא יכול לעבוד כל כך קשה בגילו וגם אני לא יכולה לעבוד בגלל בעיות בריאותיות.
מה לעשות? תעזרו לי בבקשה . תודה.

שלום,
אני בת 25, גרה עם בן זוג. אחותי בת 29, נשואה וגרה עם בעלה בבית של סבתא שלי שנפטרה, ויש לי אח בן 23 שגר בבית עם ההורים.
יש לנו מס' בעיות משפחתיות, רובן מתמקדות בהתנהגות של אבא שלי. חוץ מזה שלדעתנו הוא אלכוהוליסט, הוא מתנהג בצורה מכפירה כלפינו, הוא לא יודע לבקש עזרה, הוא עקשן, אין עם מי לדבר. אנחנו כבר קרובים לפיצוץ, אח שלי ואמא שלי שגרים איתו כבר על הקצה לעזוב את הבית. לפני כמה חודשים הוא יצא לטיול עם הכלבה משוחררת, לאחר שכל פעם אמרנו לו שישים לה רצועה, ויום אחד היא נדרסה. בסופו של דבר, נאלצנו להרדים אותה. המקרה הזה כמובן רק החמיר יותר את הרגשותינו כלפיו ואני אישית לא אסלח לו על זה בחיים. אנחנו מעוניינים ללכת לטיפול משפחתי, אנחנו רוצים לעבוד על היחס של אבא שלנו כלפינו הילדים, וגם כלפי אמא שלי. הבעיה היא, שאבא שלי כנראה לא יסכים ללכת.
1. איך אפשר לנסות לשכנע אותו...? האם יש דרך להכריח אותו? והאם יש טעם להתחיל בטיפול מבלי שהוא מצטרף...?
2. אנחנו גרים בת"א, אשמח לשמוע המלצות לגבי מטפל באזור (ואם לא ניתן לכתוב פה שם של מישהו, אז אם אפשר לכוון אותי מה עליי לחפש-מטפל שמתמחה גם בזוגיות...? וכו')

תודה רבה,

נטלי

אני אוהבת את האנשים האהובים עלי כל עוד הפנים שלהם לא השתנו. מרגע שהפנים שלהם משתנות (בגלל גיל), אין לי שליטה על אובדן הכימיה בקשר הרגשי שהיה לי איתם, למרות שהקשרים נמשכים אין לי כבר את הרגש איתם. זה נכון לגבי כל אדם כולל הילדים שלי שאני רואה אותם אחרים מאשר שהיו קטנים. התופעה הזאת לא מפריעה לי לאהוב את האנשים, אבל אולי מידת ההשקעה שלי פחותה, זה מאבד משהו, ומכניס משהו אחר במקום, אבל הבנאדם שהיה מת בעקבות השינוי בפנים שלו (שינוי שנובע מהגיל או חלילה תאונת דרכים).
האם התופעה הזאת ידועה בפסיכולוגיה ? איך היא נקראת כדי שאקרא קצת יותר עליה בגוגל.

שלום
אני ובעלי שרויים מזה זמן במשבר קשה מאוד.
ממעטים מאוד לדבר אם בכלל, ברוב הזמן שתיקות / מריבות קולניות.
יש לנו ילדה בת שנה ושלושה חודשים.
לפני המשבר הנוכחי ניכר היה כי הילדה שמחה, צוחקת הרבה, לא מפסיקה לדבר ולהינות.
לאחרונה היא שותקת הרבה , בוכה הרבה ומאוד מאוד צמודה אליי. הרבה פחות לאבא שלה.
בכל פעם שאני מתרחקת ולו לרגע היא מתחילה בבכי רב ובהיסטריה שאשאר לצידה ולא אלך.
יש לה הרבה מבטים עצובים ואני תוהה לעצמי האם המצב משפיע גם בגיל כזה? האם ילדים מבינים? מה ניתן לעשות כדי שהמצב לא ישפיע עליה?
אשמח מאוד לעזרתכם אני אובדת עצות.

תודה

אני ילדה בת 12
אמא שלי אוהבת לצפות בסדרות מהסוג הקוריאני,
וכשהיא צופה בהם היא לא מתחייסת לאף אחד כאילו רק היא קיימת.
היום בערב היא ואחותי פינטזו על זה שיטוסו לקוריאה (כי הן אוהבות את התרבות הקוריאנית, ואני באתי לשאול אותן משהו וזה כאילו אני אוויר! אני צועקת להן והן לא מתייחסות וזה ממש פוגע בקשר של איתן...
חייבת עזרה!

שלום.
לאשתי אחות צעירה ממנה נשואה עם ילדים .
אשתי מנסה בכל מיני דרכים לצרף כמה שיותר את אחותה אלינו ע"י הזמנתם לארוחות וצירופם לבילויים משותפים..
לצערי לא נוצרה כימיה תקשורתית בין אחותה אלי וזה גורם למריבות וסכסוכים בינינו כזוג (אני ואשתי) וגורם לנזק במערכת היחסים בינינו כבעל ואשה .
אחותה נצלנית , סנובית וקמצנית ואינני מוכן עקב כך לצאת ולבלות איתה וכן אני מבקש מאשתי להמעיט להזמין אותה אלינו .
לא מנעתי בעבר ולא אמנע בעתיד מאשתי להיות עם אחותה בקשר אך לי לא טוב בחברת אחותה .
למרות בקשתי והמתח שגורמת אחותה ליחסים שלנו כזוג אשתי מפעילה לחצים ועושה הכול בכל מיני דרכים להכניס את אחותה למערכת היחסים שלנו מה שגורם לי חוסר נעימות בחברתה ומריבות עם אשתי .
איך אני מתמודד עם סיפור כזה .
תודה

שלום,
ביתי בת 18 לפני גיוס, אינה מוכנה לקחת אחריות במטלות הבית עד שאני לא מבקשת ודורשת ממנה בשטיפת כלים, תלית כביסה סידור הבית מידי פעם וכו. רק אני והיא נמצאות בבית ואני מרגישה שאני עושה כ90 אחוז מהמטלות בזמן שהיא לאחר לחצים בקשות וכעסים או כשהיא צריכה כסף כמובן היא מוכנה לתת יד. הדבר גורם למתחים ולאווירה עכורה. כיצד עלי לנהוג איתה, אני לא מוכנה לוותר.
תודה,
אור

שלום, התחתנתי רווקה עם בעלי כשהיה גרוש + 1 , בנו גדל , התחתן והביא לבעלי 2 נכדים חמודים שהקשר איתם מצוין הם מתארחים אצלנו ואנחנו אצלם כך שהקשר מצויין .

לנו 3 ילדים גדולים.

לקראת ראש השנה הקרב בנו של בעלי הזמין אותנו לארוחת חג אבל בין המוזמנים גם גרושתו והורייה , אני השתדלתי עד היום מלהיות נוכחת כשגרושתו בסביבה כי אינני מרגישה בנוח במצב זה ובמיוחד כשהורייה בסביבה .

תשובתי להזמנה הייתה לבעלי כי אין בכוונתי ללכת ובעלי קיבל זאת בחוסר הבנה בטענה שגם הוא בולע , מרגיש לא בנוח כאשר הוא מוזמן למשפחתי ואף פעם לא מטיל וואטו ועושה זאת למעני .בעלי טוען שעלי לעשות זאת למענו כפי שהוא עושה זאת למעני בכל ההזמנות שהוא לא מרגיש נוח .

מה לדעתך עלי לעשות .

תודה

שלום,
מזה שבעה חדשים אני מקיימת קשר זוגי עם אדם בן 35, אני בת 20.
למרות הבדל הגילאים וכל המשתמע מכך הקשר שלנו חזק, נהדר ומלא אהבה.
משום ששנינו התגוררנו באילת כשהכרנו ( אני במסגרת עבודה מועדפת), היה קל להסתיר את הקשר הלא רגיל מהמשפחה, אך כשהבנתי שהקשר הולך ומתחזק החלטתי שאני רוצה לשתף את הורי כדי שאהיה שלמה לקיים את הקשר ללא סודות וחששות.
ובכן, תפסתי אומץ וסיפרתי עליו להורי , שיש לציין-אינם אנשים שמרנים כלל אך מגוננים ככל הורה, והם קיבלו זאת בצורה יפה והוא אף הגיע לביתם והכל בסדר על פניו, רק שלא סיפרתי להם שבנוסף לגילו המופלג הוא גם גרוש+2 בנים קטנים. עובדת היותו גרוש עלולה שלא להתקבל בסבר פנים יפות ואני חוששת שהדבר יוביל לריב עם הורי, מה שיצער אותי מאוד כי הקשר שלי איתם בכלליות מעולה.
מה עושים?? איך פותחים שיחה כזאת? אולי כדאי להמתין עם זה?

למשפה ובכלל, האם יש כזה במרכז?

אני מנסה לארגן משהו נחמד לעשות עם 4 ילדינו בחופש הגדול, כולם בגיל תיכון וחטיבה
אפילו לנסוע לחו"ל הצעתי, אבל אף אחד לא רוצה כולם עסוקים בשלהם
איך אפשר לשנות את המצב?

שלום.

אני נשוי ומרגיש חנוק בגלל שאשתי לא מתיחסת למצוקות שלי כאשר אני מעלה אותם לפניה היא פשוט מתעלמת או מבטיחה להתיחס ולשנות דברים שמפרעים לי אצלה אבל בפועל לא עושה דבר .

אילצתי אותה ללכת יחד ליעוץ ואף ללכת לבדה ושאני אצטרף יותר מאוחר אבל היעוץ הראשון לא עזר והשני הופסק באמצע .

היום היא מסרבת ללכת ליעוץ ופשוט מצאה לה דרך לא להגיב , לא לענות ואם היא כן עונה לי בשיחה רגועה ונעימה זה לא מחזיק מים .

רוב התשובות שלה שהיא לא מבינה ולא יודעת מה אני רוצה ממנה .

אשמח לקבל המלצות מה לעשות כי ככה אינני יכול להמשיך .

תודה