פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום,
אני בת 20 ורוצה לשתף אתכם בתחושות שלי.
אני גדלתי בבית שלא היה חסר בו שום דבר גשמי (מבחינה זה בית נורמאלי ) היה לי תמיד בגדים יפים, אוכל בבית, וכסף כשאני צריכה.
אך מהבחינה של אהבה זה לא היה
אני לא זוכרת אפילו לא פעם אחת שאבא או אמא שלי חיבקו או נישקו אותי
או אמרו לי אני אוהב/ת אותך..
למדתי להיות חזקה ולשמור את כל הדברים לעצמי.. לא הרגשתי רצויה. לא היה לי עם מי לדבר, לחלוק חוויות או קשיים. אם עברה עליי חוויה קשה או שמחה אמא שלי לא יודעת מזה לא מעורבת בחיים שלי
אני שמה לב שגם אני בחברה מאוד "קרה" ופשוט חסומה רגשית.
אני מאוד רוצה לדעת מה עליי לעשות, ומפחדת שאני עם הילדים שלי אתנהג כך, או יהיה בקיצונית השניה.
מה אני צריכה לעשות???
תודה רבה!

שלום,חמותי אשה שאוהבת את עצמה אך עם זאת אשה טובה.
ילדיי סיימו בה"ס ויצאו לחופש הגדול ועד היום לא התקשרה או שאלה איך התעודות וכו'.
ילדיי אינם רוצים ללכת אליה ומרגישים פגועים.גם אני לא יוצרת קשר לשאול לשלומה מסיבה זו האם אני נוהגת נכוןן?גם אני פגועה בשביל ילדיי. תודה לי

שלום, יש לי אחות גדולה ממני נשואה עם ארבעה ילדים.
לאורך כל שנות הנישואין שלה היא ובעלה רבים המון ורק המשפחה שלנו הצליחה לשמור על איחודם ע"י ייעוץ וכד'. אתמול נודע לי שהיא רוצה להתגרש ועיקר הבעיה מתחילה מהילד הבכור שלהם שעולה לכיתה ד ולמרות שהוא ילד חכם מאוד יש לו הפרעות התנהגות שמשגעות את כולנו (התקפי זעם ללא הסבר, משגע את האחים שלו ואת הסבתות ואת המורות בבית הספר, משתולל, הוא מאוד היפראקטיבי ולא משנה כמה ניסינו לרשום אותו לקייטנות וחוגים ולנסות להסביר לו זה לא עוזר) וגם בבית ספר כל יום הערות וכולם דואגים לו וההורים מאשימים אחד את השני בהתנהגות שלו ורבים בגלל זה ואם הוא ימשיך ככה יכולים גם להעיף אותו מהביצפר. לא הייתי רוצה לראות את המשפחה שלהם מתפרקת ואני לא יודעת מה כן יכול לעזור להורים ולילד להשתקם מהמצב הזה ואיזה סוג של טיפול דרוש (יש כ"כ הרבה סוגים ומטפלים!). אני די בטוחה שכל ההתנהגות שלו זה בגלל ההתנהגות של הוריו..הוא רואה את ההתנהגות השלילית שלהם אחד כלפי השני וגם מוציאים את הזעם כלפיו מאז שהוא היה קטן וזאת התוצאה לצערי.

תוכלו בבקשה להמליץ לי על איזה סוג טיפול צריך לדבר כזה? טיפול משפחתי? זוגי? רק לילד? ואולי המלצה על מטפל? לא הייתי רוצה לראות את המשפחה הזאת מתפרקת ומעורבים פה גם ילדים קטנים.

בתודה קרן.

שלום
אני רווקה בת 43 וחצי ויש לי ילדה בת שנה ושמונה חודשים ואני רוצה מאוד לעבור שוב טפולים להריון נוסף ולהביא לילדה אח/ות. אני מתגוררת אצל הורי די בצפיפות , משתכרת במשכורת נמוכה , אבל הרצון לעוד ילד הוא מאוד חזק ומרגישה שחייבת לעשות זאת. אין לי אפשרות לשכור דירה , וגם לא אקבל סיוע בגלל חסכונות שיש לי שאני שומרת לילדה לעתיד. שמרתי מנות זרע של אותו תורם ועשיתי בדיקות הורמוניליות מלפני חודש ויצאו טוב , מה שיאפשר לי להשתמש בביציות שלי , וחבל לי מאוד לפספס את חלון ההזדמנות הזו הגיל לא משחק לטובתי והטיפולים שאצטרך לעבור הן הפריות כפי שעברתי בהריון הקודם. אני יודעת שמאוד אצטער שלא אנסה . ואם אחכה אאלץ לקחת תרומת ביציות ואני רוצה מאוד להמנע מכך. הלב אומר לי כן ללכת על זה למרות כל הקושי הכלכלי והדיור . ציינתי זאת במשפחה בעיקר לאמי , והיא די מדכאת אותי למרות שהיא צודקת , היא אומרת לי איך תסתדרי וכו' .
אני ממש בדילמה מאוד קשה , אבל הרצון לעוד ילד מאוד מאוד חזק .
אני זוכרת שכל פעם שהייתי רואה את הבת של אחותי שהיא גם בת יחידה בחגים ובכל מני אירועים, איך שהיא הייתה לבד בלי עוד ילדים לשחק וחיה רק עם מבוגרים, הלב היה מתכווץ לי.
זקוקה לייעוץ שלכם , מה הנכון הוא לעשות ? מה דעתכם ?
תודה

שלום רב,
אימי ניסתה לשים קץ לחייה, היא בלעה כמות גדולה של כדורים נגד דיכאון. היא איננה מאובחנת כבעלת נטיות אובדניות או כבעלת בעיה פסיכיאטרית כלשהי. למעשה איננה מטופלת לא אצל פסיכולוג ולא בשום טיפול תרופתי. ברוך השם היא בחיים.
טרם דיברתי איתה על המניעים למעשה בצורה מעמיקה אולם כפי שהסתבר עד כה, הדבר אירע לאחר ריב שטותי (ואף ילדותי, אם יורשה לי להביע את דעתי האישית) עם אבי ולאחר ריב עם אחותי. היא טענה שהיא חשה מועקה גדולה ולכן כתבה מכתב התאבדות ובעלה את הכדורים. במכתב היא העלתה מספר טענות כלפי כל אחד מבני הבית.
שאר בני הבית כועסים עליה, חלקם מבולבלים אבל כולם חסרי אונים לגבי העניין.
ברור לי שמכאן והלאה אימי זקוקה לטיפול פרטני כלשהו שיספק עזרה נפשית או מקום לפורקן וכו' וכן כל המשפחה כולה זקוקה לטיפול משפחתי. אציין בנוסף שיש "בורגזים" בין אחותי להורי וכן ריבים רבים בין בני המשפחה (הורי נשואים ויש לי 2 אחיות צעירות).
אני כרגע נמצאת במעין מצב "נייטרלי" ביחסיי עם משפחתי, אני לא מסוכסכת עם אף אחד ומשמשת לעיתים כמגשרת בעל כורחה.
שאולותי הן:
א. כיצד אוכל להניע את בני משפחתי להגיע לטיפול משפחתי? אבי ואחותי למשל, ממש מתנגדים.
ב. מה אמורות להיות הפעולות שלי כעת, אחרי אירוע כ"כ קיצוני?
ג. איך ניתן לבחור מטפל מתאים?
תודה על העזרה....

אני נפרדתי מבין זוגי לפני 4 שנים.נדבקתי ממנו בהרפס גניטלי.היום אני רוצה להיכנס לזוגיות ומפחדת להדביק את חברי הנוכח.עוד לא קיימנו יחסי מין.מה אני אמורה לעשות?האם לספר לו ואיך לא להדביק אותו ואם רק קונדום אמצע הגנה מוירוס הזו.?"


תודה רבה רבה אחקה לתשובתכם.

שלום רב,
לפני כחודש הודעתי למשפחה שאני גיי,והם ניתקו איתי קשר לחלוטין.היום הגעתי לבית לקחת כמה חפצים שלי והאחיין היה בבית.עשיתי לו פרצופים של ילד קטן, ואמא שלי קלטה.הוא התגרה ועשה לי וחיפש אותי.וכבר לא הגבתי.רצה לאכול את הארטיק שקניתי.קוקה קולה שרכשתי אך לא נתתי לו ולא עשיתי מזה סיפור.והיא צעקה עליי וקראה לי מפגר וילד קטן.בכל מקרה חזרתי לאחר 5 שעות לבית של ההורים שוב כדי לקחת את יתתר הדברים שלא הספקתי לקחת בבוקר.ואמי באה אליי ואומרת לי תזהר ותשמר לך אם הפרצופים שאתה עושה.אני רואה הכל.אתה גיי תזהר .
ואני בהלם לגמרי !!!!!!!!!!

מה עושים בדבר שכזה?
לא לפנות כלל לאחיין,לא לשוחח לא להגיב לא כלום?
להיות פסל אם הוא מרביץ לי לא לעשות כלום.
עושה פרצוף לא לעשות כלום?
הוא בן 6
להתעלם אחר כך יגידו למה אתה מתעלם ממנו.

זה רק גורם לי להתרחק עוד יותר ממנה ומכל המשפחה.ממש .

שלום רב
אנחנו משפחה קטנה הורים ואח (אנוכי )גדול(בן 33) ואחות קטנה (בת 25) .
הוריי שגידלו אותנו וניסו כמה שיותר להעניק לנו במסגרת היותם בני מעמד ביניים קשיי יום .
אנוכי הלכתי ללמוד במרחק מה שהצריך רכב ואני לכל הדעות משתדל לחיות את חיי עד גיל 30 ממה שיש עם השתדלות לקבל עזרה מינימלית מהוריי עד כמה שאפשר (יש לציין שהייתי זקוק הם נתנו מה שיכלו ) ,אחותי שלא למדה ולא כמוני חייתה ממשכורת סטודנט ועבדה משרות מלאות כל חייה ,לא מתייעצת ובאה לספר פשוט עובדות שייקרו ,לא כמוני (אני לא מצפה שתהיה אבל ... ) לא מסתכלת קדימה על העתיד לבוא מבחינת ארגון חייה ,כלכלתה ,איפה תעבוד עוד כמה שנים וכו' .
כל פעם שאני והוריי מנסים לייעץ היא לא מקשיבה ,לפני כ10 חודשים היא החליטה בגילה היחסית צעיר למרות שאין לה חסכונות ,הכנסה נמוכה ובדיוק שהתחילה עבודה חדשה (עם עתיד בעייתי וידוע -בשוק הסוללר ) לעבור ולשכור דירה .כל מה שנסיתי לייעץ לה לשבת אצל ההורים לחסוך כסף ואם בכל זאת מתעקשת לעבור דירה לפחות שיהיה לה למקרה חירום כסף ושתראה שעבודתה מסתדרת ,כל מה שאמרתי והוריי אמרו עלה בתוהו ,בסוף היא עושה "מה שבראש שלה ".
עכשיו אחרי שהסתבכה עם חובות בבנק ההורים שלי עוזרים לה כל הזמן שהם רואים שהם יכולים (שהיא נותנת להם ) בדמי כיס ,משלמים לה הסתבכויות (לא באה להתייעץ ולהעזר לפני שהיא מסתבכת) ועכשיו אחרי שלפני 3 שנים התחתנתי ואנחנו חוסכים כסף (לא עשירים או מבוססים ) הורי אשתי קנו לנו דירה אך אנחנו חוסכים כסף ואין לנו ים חסכונות הורי מבקשים לעזור להם לעזור לה . טענתי הייתה שכל הזמן רצינו לעזור לה קודם למנוע את הצרות ועכשיו אנחנו צריכים לעזור לה בזה ,הוריי כתמיד טוענים שלא משנה מספר הטעויות ולא משנה מתי היא תיפול תמיד צריך לעזור כי זה משפחה .
אמרתי שכמתנת יום הולדת אני אעביר לה 500 ש"ח לחשבון במקום לקנות מתנה ,אחרי כמה זמן שאלו בצורה נעימה האם אני יכול לתת השתתפות בעוד 400 ש"ח ,אמרתי שאני מעדיף שלא כי זה יעזור לטווח הקצר כל המתן הזה ואם לא תשתנה זה ימשיך .
הוריי כועסים מאוד וטוענים שטעיתי בדיבורי במיוחד שאני ואשתי מתכננים אולי ,טיול לחו"ל אז אמרו לי לחו"ל כן ולאחותך לא ,הסברתי להם שכל השנה חסכנו כסף לטיול הזה מעבודה קשה ותכנון לא מגיע לנו מה זה קשור ?

מה דעתך \ם
בתודה
אנונימי

שלום רב!
אני דיי עבודה ולא יודעת מה לעשות.
מבינה שהבעיה היא בי ולא מסוגלת להתמודד לבד - צריכה עצה.

המצב הוא פשוט הזוי.

אני בת 31 נשואה לגבר שהיה נשוי בעבר ולו ילדה בת 7 מנישואים הקודמים.

היא ילדה מתוקה, פתוחה ומקסימה, אך בהיותה "בין 2 בתים" מאד מפונקת ומאד לא מחונכת - כולם מפנקים, אף אחד לא מחנך. בכלל. הורים בשבילה קודם כל חברים. היא מתיחסת למבוגרים - כמו לחברות בנות גילה. על כל שטות היא בוכה. בבית היא מתנהגת כמו "לך תביא לי את זה...", "אני רוצה ככה וזהו..." (ואחרת - בכי... ואז אבא מרצה אותה...)

בהתחלה קיבלתי את הילדה בחום ואהבה ואף חינכתי אותה והקדשתי לה זמן. אך בעלי היה "מטיף" לי כל הזמן על החינוך שלי - על איך שאמרתי משהו - עשיתי משהו וכו... בעיקר אמר לי שלא היה רוצה שיחנכו אותה אצלינו - "שאמא תחנך, כי הילדה אומרת שלא רוצה לבוא אלינו כי אנחנו מחנכים אותה ולא מחנכים אותה בשום מקום אחר".

עם הזמן הדבר התחיל להחמיר ו"התפוצץ" - אמר לי במפורש "את לא אמא שלה - קבלי אותה כחלק ממני ואל תחנכי אותה -רק תשחקי איתה, תאכילי אותה ודברים חיוביים...". ניסיתי להסביר לא פעם כי החינוך מגיע ממקום טוב - כי אני רוצה רק טוב לילדה, אבל זה לא עזר. רק גרם למריבות. בסוף התיאשתי. הפסקתי להלחם. אך יחד עם חינוך ושלילי נעלם גם החיובי מטבע הדברים. פשוט כל פעם כשראיתי דבירים הזויים בחינוך - אמרתי לעצמי "לא ילדה שלך - לא איכפת לך - עזבי, שתקי".

מאז בעלי היה נראה יותר מפסות. אבל בשבילי המצב התחיל להתדרדר. והיום הוא כבר ממש קיצוני. הבת שלו מעצבנת אותי. מאד. ההתנהגות שלה, דרך שיחה שלה עם אבא ומבוגרים בכלל... בכי ללא הפסקה שלה.

הגעתי כבר למצב שכשהיא מתחילה עם "אני רוצה ככה ולא רוצה אחרת" - התגובה שלי אליה היא תגובה צינית מסוג "נו אז תבכי - אולי יעזור"...

בבקשה, עזרו לי - אני ממש לא יודעת מה לעשות. המצב מתדרדר - המריבות סביב הנושא הזה מחמירות. כל מריבה גורמת לי ליותר עצבים כלפיה - לפעמים על דברים שבכלל לא צריכים לעצבן.

ברור לי שבעיה בי. לא יודעת איך להתמודד. היום אני בהריון. התחושות עוד יותר חדות... כולן.

שלום
אני ובעלי נשואים 5 שנים.לאחר שנים של יחסים מאד בעייתים עם אימו נותק בינהם הקשר לפני כשנה. כל עוד היינו איתה בקשר היו חיינו מלאים בצעקות והשפלות (מצידה עליו) וביננו (בגלל המתח שהיה תמיד בבית בעקבות כל ביקור שלה ושיחות טלפון יומיומיות שהיו תמיד נגמרות בצעקות). הגענו למצב ששקלתי להיפרד. אני בעיקבות המתח התמידי בבית פיתחתי הפרעות חרדה. בעלי הגיע לתת משקל ואיבד הרבה משמחת החיים שהיתה לו. לאחר ניתוק הקשר איתה הקשר ביננו חזר להיות טוב ואני אף בפחות חרדות.
הבעיה היא שלאחר שנה נוטים לשכוח דברים וכעת בעלי חזר להיות איתה בקשר טלפוני. הוא רוצה לחזור להיות איתה בקשר מלא שיכלול גם את ביתנו בת השנתיים. אני מתנגדת לכך בתוקף. האישה הזו הרחיקה מעליה כל מי שהיתה איתו בקשר-את אחיה, את בעלה ואת בנה השני. אלינו התייחסה בצורה הרסנית. אינני מוכנה שביתי תיחשף למערכת יחסים פוגענית שכזו, בטח לא בהיותה ילדה ללא יכולת בחירה. הבעיה היא ששוב חוזר המתח ביני לבין בעלי כאשר אני מרגישה שזה על הרקע הזה. הוא חושב שאני לא בסדר. אני פשוט מגינה בחירוף נפש על משפחתי כי אם נהיה איתה בקשר אנחנו לא נהיה יחד וביתי עלולה להיפגע באופן קבוע. בעצם הדילמה שלי היא האם יש לי זכות למנוע ממנו להפגיש את ביתו עם אימו?

אני כבר גדולה והחיים כל הזמן מראים לי שההפתעות לא ניגמרות...
כל השנים היו לי חיים לא פשוטים גדלתי עם הורים לא הורים נרקומנים שניסו לגדל ילדה וגידלו בקושי רב ,,אז גידלה אותי סבתא וההייתי הרבה ברחובות כילדה במשך השנים פגשתי הרבה אנשים רעים שניסו לנצל ילדה קטנה בכל הרבדים אפילו שוטרים -מכאן שאין אמונה באף אחד אני בת יחידה להוריי אבל אבי הביא עוד 2 לעולם ולא ידע שהם שלו רק אחרי כמה שנים התברר לו שייש לו עוד 2 אחרי שתבעו את חייו ..
ובי שוב הישתמשו כדי שיכירו בילדים האלה האישה אהבה אותי והייתה מקסימה אליי כילדה אף אחד מהמשפחה של אבי לא רצה להכיר בהם ונידו אותם לחלוטין גם אבי כך עשה אבל אני שמחתי על היחס שקיבלתי מהם והכרתי בהם וההייתי נגד הזרם שפעל נגדם אהבתי אותם לקחתי אותם איתי לכל מקום טיולים מתנות זהב הכל בימי הולדת לא שכחתי אותם עד היום שהמצב נתן לי אגרוף ישר לפנים ...נחזור אחורה
קצת עם כל הקושי שגדלתי בקושי בילדות שלי לקחתי סמים השתוללתי בלי הכרה היזדיינתי בלי אהבה ...ואז התפכחתי עשיתי בגרות סיימתי את הלימודים התגייסתי לצבא וכל זאת אחריי שאבי עזב לחו"ל ואמא שלי עדיין הייתה שקועה בסמים מגיל 15 גרתי לבד עד גיל 18 אספתי את עצמי והתפכחתי בגיל 23 התחתנתי עם בחור לכאורה אדם טוב יפה שהתאהבתי בו לחלוטין וממנו אני לא מקבלת הכרה על כלום יש לי מערכת יחסים לא פשוטה בכלל ויש לי גם 3 ילדים קטנים אחרי ריבים גדולים מאוד עם בעלי ומשפחתו החלטתי לעזוב את הבית ולשקם שוב את חיי חזרתי לגור בעיר הולדתי השכרתי דירה והתחלתי לחיות ואז קרה במשך השנתיים האחרונות שהאחים שלי למחצה הם שהפנו לי את הגב וכל זאת בגלל הקינאה לאבא שלי מעריף עליי אהבה יותר מהם והם חושבים שאני מדברת עליהם עם אבי שהוא יתרחק מהם מה שממש לא נכון כי אני תמיד דיברתי איתו שאלה הם ילדיו והוא צריך להיות איתם בקשר תמיד הזכרתי לו את ימי ההולדת שלהם למרות שאף פעם הוא לא יתקשר אליהם לומר אפילו מזל טוב ...האישה הזאת אימא של אחיי נתקפה קינאה וכעסים כלפיי כל זאת בגלל שאחותי בת ה- 22 הייתה עובדת בלילות וכשהייתה חוזרת לבית אמא ,היא לא הייתה פותחת לה את הדלת ומכיוון שאני גרה בקומה מתחתיה הייתי נותנת לה לישון אצלי עד שיום אחד האימא שלה הצהירה בפניי שמיום שהגעתי לכאן נהרסו חייה לא האמנתי למשמע אוזניי תמיד היינו ביחסים טובים ואני מוכירה לה תודה גדולה שלקחה חלק בהתפתחות האישית שלי כבת אדם משם היחסים המשיכו להדרדר היא הייתה אומרת לאבא שלי שהוא אוהב תמיד ילדים שהם לא שלו כביכול הילדים שלי רק מה שלא הבנתי שהיא מתכוונת אליי אני צריכה לציין שאבא שלי לא האמין שהילדים שלה הם שלו עד שעשו בדיקת רקמות ויצא חיובי..לאחר תקופה של התעללות מצדה בא היום והיא הטיחה בפניי שאני לא הבת של אבא שלי וציינה שם של מישהו שאני שלו בהתחלה לקחתי את זה כפגיעה שהיא מכוונת אליי אבל אז התחלתי לשאול שאלות ומתברר לי שייש מצב שהיא צודקת מאותו רגע אני בתסכול מתמיד

שלום,
נשואה 12 שנים + ילד מקסים. מזה שנתיים בעלי לא עובד - שנינו הסכמנו שצריך לעזוב את העבודה הקודמת שכן היה נוסע לחו"ל כל שבוע וחוזר רק בסופ"ש, והבן שלנו התחיל לשטל "איפה אבא" (היה בן שנתיים והתחיל לפתח מודעות לעניין). לאחר חצי שנה של חופש ומילוי מצברים החל לחפש עבודה - אבל טרם נבראה העבודה שתתאים לו. אני הייתי מוכנה שהתהליך ייקח כשנה וזה נראה לי מאוד סביר כי הוא מחפש אחר משרה בכירה. אבל חלפה לה עוד שנה - הוא החל להשתעמם, הופך כל זבוב לפיל ונטפל לכל דבר וכל אחד בכל עניין. ממש לא נעים להיות איתו. במקביל ההורים שלי שתמיד יותר תומכים באחותי הצעירה (היא הבת האהובה, תמיד היתה מאז שנולדה, והיא גם משכילה לנצל את זה היטב) מתקינים עכשיו מטבח חדש בדירה בה היא מתגוררת (נכס של ההורים. כשאנחנו גרנו שם - שיפצנו על חשבוננו והם לא שמו שקל) וגם אמא שלי "השכילה" להתערב לנקוט צד במחלוקת שהיתה לי עם אחותי בעניין אחר (כמובן שלטובתה) כמובן שזה ממש מעצבן את בעלי (ובצדק - גם אני כועסת אבל אני רגילה ולא מסוגלת לנטור טינה לזמן רב) אבל הוא, בגלל מצבו (אם היה עובד ולא היה משועמם ורגיש ומריר כ"כ) מנפח את העניין מעבר לכל פרופורציות ואפילו ביקש שלא נלך לארוחות משפחתיות כשאחותי ובעלה נוכחים...אני מרגישה שאני לכודה בתוך המצב הזה ולא רואה איך הוא ייפתר ... כל אחד מושך חזק לצד שלו ורואה רק את עצמו ....
תודה על ההקשבה

שלום בן זוגי כבר 11 שנה עובר בשנה האחרונה תהפוכות ושינויים אישיים ובעבודה.לדעתי עכשיו הא במצב הכי גרוע ונראה לי שהוא כבר בדיכאון ...בשנה הזו עברנו כל כך הרבה ובגלל מצבו הוא פשוט לא היה שם בשבילי ואפילו הזיק למצבי.. לדוגמא הייתי לפני לידה והוא פשוט לחץ עליי והעמיס עליי את המצב הכספי ושאני לא יכולה ללדת עכשיו כי הוא צריך להיות בעבודה ולא יכול להרשות לעצמו לא ללכת לעבודה. גם שהוא היה שם בלידה הוא לא באמת היה שם כי הוא חשב רק על הכסף... חודש לאחר מכן ביתנו הגדולה נפצעה בזמן שהוא שמר עלייה כי הוא חשב על דברים אחרים .. היא הייתה מאושפזת כמה ימים בבית החולים... חודשיים אחרי זה אמא שלי היתה על סף מוות ועברה ניתוח קשה ובמקום לתמוך בי הוא היה צועק עליי כשאני חוזרת מבית החולים.. איך השארתי לו את הילדים, או למה את לא סומכת עליי עם הילדים (היה מתקשר אליי כל 5 דקות לבית החולים.. וכל הזמן שואל אם יצאתי ומתי אני באה).. לא חיבק אותי אפילו פעם אחת.. לא שאל לשלומי... לפני כמה ימים הייתה לי בדיקה רפואית מלחיצה ביותר ומאוד חשובה לי והוא ידע כמה היא משמעותית בשבילי... והוא בחר ללכת לבלות עם חברים במקום לתמוך בי ולהיות שם....
לא עזבתי אותו.. אני ערה למצבו .. מנסה כל הזמן לעזור ,לשכנע אותו לפנות לעזרה וכלום לא עוזר...
מה עושים עם כל האכזבות האלה? עם כל המשקעים האלו.....

שלום אני נשואה יש לי שני ילדים הקטן בן חצי שנה תינוק מדהים להפליא. הבעיה היא שהמשפחה של בעלי אנשים מאד אגרסיבים בוטים והחינוך שלהם וההתנהגות כלפי ילדהים מחפירה, הם משתמשים במילים גסות וצועקים והם טוענים שהילד ככה לומד להיות גזעי ולא מפונק . מה שבעיניי מאד דבילי...בעלי מאד שונה מהם ואני, בכל פעם שמגיעה לשם מזועזעת אחיו הגדול שנשוי עם שלושה ילדים נוטה להרים את הבן שלי וצועק עליו "מה מה אתה רוצה ההורים שלך יהרסו אותך עם החינוך שלהם " ועוד כל מיני משפטים מוזרים ...נו.אני לא יודעת מה לעשות הם שתלטניים ברמות שאין לתאר כל פסיק שאני עושה הם טוענים שאני הורסת את הילד ...כל דבר מצחיק אותם כמו למשל כשיושבים בשולחן חמתי לוקחת כפית ומנסה להאכיל אותו מאכלים שאסור לו זה משעשע אותם שאני מתנגדת. אני ובעלי רבים על הנושא הזה המון היות ולא מעמיד אותם במקוםן , אין לי מושג למה.אולי פוחד מהתגובה שלהם. מה אני אמורה לעשות אם אדדבר חצי מילה הם יתנפלו עליי..אני לא רוצה שהבן שלי ילמד לדבר ולהתנהג כמו שהם ובטח שלא יספוג מהם צרחות. מה אני עושה ? מאד מתוסכלת. אותם זה משעשע אם אני מעירה להם בעדינות הם מתנפלים עליי ואומרים לי שאני הורסת אותו.הם לא מרשים לי לגשת אליו כשבוכה חמתי מתעצבנת עליי על כל דבר יש לה מה להעיר...אני ממש מיואשת ובעלי בכלל....אני מתאפקת מולם אבל כמה אפשר???????

שלום,
בני בן השנה ו-8 אינו מוכן שאביו יהיה בקרבתו. הוא מתחיל לבכות וממש דוחה אותו (היום הוא גם מדבר קצת אז הוא אומר לא! או קורא לי שאני "אציל" אותו) כשהוא מנסה לשחק איתו, לחבק אותו, לנשק אותו, להרגיע אותו שהוא בוכה וכו'. קצת רקע, בעלי עובד מאוד קשה ומגיל אפס רואה אותו רק בבקרים לשעה ובסופי שבוע מה שהוביל לכך שהילד מאוד צמוד אלי. ברור לי שגם אני עשיתי טעויות בהתחלה שגרמו להתרחקות הזו (אני היחידה שהרדימה וקמה בלילות למשל).בנוסף חשוב לי לציין שהוא מתנהג ככה לאבא שלו רק בנוכחותי לטענת בעלי וכי היום ממש רואים שהוא מנסה לראות את התגובה שלי כשהוא בוכה שאבא שלו מנסה לחבק אותו. המצב מאוד מדאיג אותי וכמובן שבעלי ממש מתוסכל. אשמח לעצה איך לתקן את המצב כאשר את שעות העבודה של בעלי אני לא יכולה לשנות משמע, פתרון שאומר שיראה אותו יותר ברור לי שהכי טוב אבל לא ראלי. אציין דבר נוסף בסופ"ש יש להם בין שעה לשעתיים זמן לבד.