פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום. בעלי ואני מעוניינים לנסח אמנת חוקים משפחתית הכוללת את החוקים הבאים כדי לעודד יחסי כבוד בין הילדים : 1. בבית שלנו משוחחים ומתפשרים - לא מרביצים ! 2. בבית שלנו מכבדים רכוש פרטי – לא נוגעים במגירה פרטית או לוקחים חפץ פרטי ללא רשות. 3. בבית שלנו ההורים לא מתערבים ביחסים בין הילדים – הילדים מסתדרים ביניהם.4. בבית שלנו לא מדברים במילים מכוערות. כל החוקים הללו אמורים לבטא שינוי מהותי שאנו רוצים לעשות. יש לנו שלושה ילדים בן 7, בת 5 ןבן 4. בננו הבכור אינו מכבד את אחיו הצעירים, מנסה להשתלט כל הזמן, מציק המון, לוקח חפץ אישי בטענה שהחלפנו פעם וזה שלי, לא מכבד כשבאים חבריהם ומפריע, משתמש בקלות בידיו – לא מרביץ בצורה רצינית אבל דוחף, מזיז, בועט לא מעט ועל כל דבר קטן. יש לנו גבולות בבית, תפקידים לילדים, לו"ז דיי קבוע ודרישה לכבוד כלפיהם וכלפינו. אנו מעודדים ומעריכים התנהגויות חיוביות אף קטנות, משתדלים להתעלם ממה שאפשר וכמובן משתדלים שיישא בתוצאות התנהגותו. לדוגמא לאחרונה לא הצטרף לבילוי משפחתי בהתראה מראש שזה עלול לקרות כי יומיים רצופים הציק לאחיו ללא הפסקה או איבד זמנית זכויות שלו כבוגר בגלל התנהגות כוללת שאיננה כזאת. אנו רוצים שלא להתערב ביניהם בידיעה שהתערבות פוגעת ביחסים ביניהם אבל חוסר הכבוד שלו ללא התערבות יאפשר לחוקי הג''ונגל לשרור בבית וזה לא נראה לנו הוגן אז האמת היא ההתערבות היא מתמדת...כבר לקחנו חלק בקבוצת הורים. אנו מאוד מעוניינים לדעת לדעתכם בשתי שאלות ספציפיות : 1. האם לא להתערב משמעו בכלל, לחלוטין גם אם יש חלופת מילים מכוערות, חטיפת חפצים מהיד או לקיחה ללא רשות ? אם כן – מה יכולה להיות הסנקציה לחוק השני ואיך אפשר להטיל סנקציה אם אנחנו מגיעים לעמדה של אי התערבות ביניהם ? 2. מה יכולה להיות הסנקציה על הכאה ? במקרה אלימות הדדית, אנו יודעים שיש להפריד ולומר שלא מרביצים מבלי לנקוט עמדה שיפוטית אבל אם אחד פגע באחר – האם הרחקה ל-5 דקות לחדר היא סבירה ? ואם זה נמשך ל-15 דקות ? 3. מה יכולה להיות הסנקציה על אמירת מילים מכוערות או שאולי הצעתכם היא להתעלם בין אם נאמרות הורים או בין הילדים ? ושאלה אחרונה - מתי אתם מציעים ללמד תורות, החלפות ויתר דרכים להתפשרות אם אנו לא אמורים להיות מעורבים בסיטואציות וויכוח. יש לציין שהשתתפנו בקבוצת הורים ואף לתקופה היינו בייעוץ אישי להדרכת הורים. תודה רבה מראש !!! תשובה תעזור לנו מאוד.

שלום לכם,
בתי מסיימת תואר ראשון, וזקוקה להכוונה מקצועית לגבי ההמשך,בכוונתה ללמוד תואר שני,אך אינה בטוחה מה מתאים לה ומה כדאי לצורך מציאת עבודה בהמשך.
עם מי תוכל להתייעץ? האם כדאי לבצע ניתוח גרפולוגי? או הכוונה מקצועית אחרת?
אודה לכם על תגובתכם.

שלום לכם,
בת 34, נשואה + 2, בן שש ובן שלוש.
נשואה 8 שנים, היחסים ביני לבין בעלי יחסית תקינים. (כמו כולם...עליות ומורדות)
הוא אדם טוב ואבא טוב אך לא קל לחיות לצידו.
הוא מצידו מאד רוצה ילד שלישי.
אני פחות. אפרט את הסיבות "בעד ונגד" ואשמח לתגובה אובייקטיבית לנושא.

השניים הראשונים היו בקיסרי וכך גם השלישי יהיה כמובן. מפחדת מהניתוח, מפחדת מהדבקויות הכרוכות בניתוח, מפחדת להשמין שוב ולהתקע כך המון זמן (נוטה להשמנה מטבעי, כל חיי בדיאטות), מפחדת מנשירת השיער אחרי ההריון- פשוט כל הכרוך בהריון מלחיץ אותי.
חוששת מאיך "אחלק" בהמשך את עצמי לשלושה מבחינת השקעה בילדים? עם שניים קשה לי.
חיה מתזכורות בנייד וממזל שאמא מסויימת הזכירה לי בגינה שיש חופשה מחרתיים מהגן...
בנוסף אחרי לידות אני ובעלי רבים המון, כל ילד מביא עימו שנתיים של מתחים קשים מנשוא רצון בגירושין. בשנה השלישית נרגעים יחסית.
אנחנו מרוויחים בסדר פחות או יותר, אך אני מאד חוששת לעתיד- כיצד אספק לשלושה ילדים מספיק כסף ללימודים, לנסיעה לחו"ל, לחתונה, לקניית בית???
מאיפה יהיו לי סכומים כאלו?
אני רוצה גם קצת כסף לעצמי...לנסוע לחו"ל, ללכת למכון, לקנות בגדים...לחיות.
לא בא לי לקום בלילה, לא בא לי צמיחת שיניים, לא בא לי מחלות (הילדים שלי מצטיינים בנושא) לא סובלת את השנים הראשונות של גידול הילדים. למרות שהם מתוקים בטירוף.

השיקולים בעד הינם חשש שלי מחרטה בעתיד, חשש ששניים זה לא מספיק ואהיה בודדה בבגרותי. חשש שכאשר נהיה זקנים נהווה עול על שני ילדנו (שהיה יכול להתחלק בין שלושה). בנוסף גם הבכור שלי מאד לוחץ על עוד אח/אחות וכואב לי הלב לאכזבו.
יש לציין שעזרה בשמירה על הילדים דווקא יש לי משני הצדדים.
אבל אני לא יולדת בכדי שאחרים יעזרו לי לגדל את ילדיי וגם העזרה הינה חלקית, אף אחד לא קם בלילה במקומי או משלם על חוגים במקומי.

אנא יעצו לי מהבטן, בהתייחסות לעובדות שציינתי ולא פוליטקלי קורקט :-)
בתודה מראש

שלום רב,

אני נשואה ללא ילדים ויש לי אחיינים סה"כ 7 בגילאים שונים.

תמיד הקפדתי להיות בקשר טוב עם האחיינים שלי וכמובן גם עם האחים.

ממש אהבתי את האחיינים שלי מאז שנולדו ועקבתי אחרי התפתחותם, מאוד היה איכפת לי מהם. הרגשתי אז כשהיו ילדים שגם הם אוהבים אותי, וחלקם אף ממש הביעו את רצונם לראות אותי ושאבוא לבקרם.

כיום חלק מהאחיינים עברו את גיל 20 וחלקם בגיל העשרה והם כמובן מרוכזים בחיים שלהם. יש עוד כמה מתחת לגיל 13 ואיתם אין לי בעיה.

כאשר הגדולים היו ילדים קטנים הקדשתי להם זמן ובקרתי אצלם (אני מתגוררת באזור שונה), פינקתי במתנות (גם כיום לפעמים עדיין), הייתי נחמדה, התעניינתי בחייהם ובמעשיהם, מידי פעם ביליתי איתם ולקחתי אותם למקומות של ילדים כגון סרטים,ברכה וכו'.לא הייתי דביקה אך בהחלט היחס והקשר שלי איתם כדודה היו בכלל לא רעים. ועם אהבה.

כיום - אני ממש עובדת עצות איך להתנהג אליהם.??????

כאשר נפגשים בארועים משפחתיים, נגשים אלי או שאני ניגשת אליהם מברכים בנימוס קורקטי, נשיקונת וזהו. קשר טלפון אין בכלל, התעניינות מינימלית אין., חג שמח ומזל טוב לימי הולדת- אין.

חל שינוי קיצוני בקשר.

ניראה לי שאם אני רוצה לשמור על קשר כלשהו, אני צריכה ליזום.

אני ממש לא אוהבת חד צדדיות שרק אני אמורה ליזום....

יש פער מאוד גדול בין הקשר בינינו כאשר היו לפני גיל 13 ואחרי.

השאלה העיקרית איך אני אמורה להתנהג איתם כיום?

האם להיות אדישה וקורקטית ובכלל לא להתקשר אליהם טלפונית?

הללו שעברו את ה- 20 והבני עשרה ,, אף פעם לא מתקשרים לשאול לשלומי, או להגיד לי מזל טוב ליומולדת.

נכון שהרבה תלוי גם באיך האחים שלי חינכו אותם .....

האחים כן מתקשרים למשל בימי הולדת אבל האחיינים לא.

בקיצור- לא יודעת איך להתנהג אליהם??? ואיך עניין זה אצל משפחות אחרות?
אני מתחילה לחשוב שכדאי לי להיות אדישה ולא להתעניין בהם כמו שהיו קטנים...
לדעתי גם הם אמורים ליצור איתי קשר מינימלי וליזום מינימאלית ולא רק אני.....

תודה.

בוקר טוב ..
ביתי בת ה3 מאוד מאוד מפונקת יש לה שני אחים שהם בהפרשי גילאים מאוד גדולים הבעיה היא שהיא התחילה לעשות בעיות בבוקר שום דבר היא לא רוצה לא לצחצח שיניים לא לשים נעליים לא להתלבש ולא ללכת לגן בלבד.. ומלבד זה היא גם עושה את זה בצורה מאוד מוקצנת צורחת שוכבת ובוכה לא נותנת לאף אחד לתפקד ומעירה את כל הבית .. גם בלילה זה אותו הדבר לא רוצה לישון לא רוצה לשים פיג'מה .. כאשר לוקחים אותה לגן היא נעצרת באמצע הרחוב משלבת ידיים ולא רוצה לבוא, עם היא מחליטה שהיא רוצה משהו אנחנו צריכים להמציא לה סיבות ותירוצים כמו מחר נקנה או נגמר אמא שכחה ולא: "אין" "אמא לא מסכימה" וכאלה -איך מתמודדים עם פינוק מהסוג הזה ?

שלום שמי בר בת 21. יש לי חבר כבר שנתיים וחצי: בחור נעים הליכות, חכם, קצת שמנמן ועם בעיות בריאות. אמא שלי (השולטת בבית) לא חושבת שהוא מתאים לי- הוא רוצה להיות עצמאי ולא לעשות תואר ולהיות שכיר. הוא בונה אתר אינטרנט תירותי ומתעניין בשיווק באינטרנט. היא טוענת שאי אפשר להתפרנס מזה, ובמילים אחרות, אין מסלול אחר בחיים אלא ללמוד ואז לחפש עבודה כמו הרוב. הוא כן רציני לגבי מה שהוא רוצה לעשות והוא משקיע כסף בייעוץ, בכנסים ואני יודעת שתוך 3 חודשים גג, האתר יפתח. הוא מתעסק בזה כבר שנה, גם הוא בן 21. הוא לא עשה צבא כי יש לו בעיות רפואיות, והוא עובר ניתוחים פעם בכמה חודשים כל פעם, ומכאן גם שהוא לא עושה ספורט באופן סדיר והוא הבטיח שיעשה ספורט ברגע שיסיים עם הניתוחים. העיניין הוא שאמא שלי לא מסוגלת לחכות- מבחינתה, זה לא יקרה. הוא לא יצליח בחיים שלו, הוא ישאר מלא, הוא לא יוכל לפרנס אותי והיא לא תומכת בקשר בכלל. היא מודה לפחות שהוא בחור טוב. אני לא יודעת כבר איך להסביר לה שהזמן יעשה את שלו, היא לא מקבלת את זה, היא רוצה שאני אמשיך הלאה ואחפש בחור אחר כאילו אהבה לא נחשבת, היא מתגאה בזה שהיו לה הרבה חברים והיא לא נשארה עם אחד. היא מאמינה בדרך שלה ולא רואה דרכים נוספות לאושר. קשה לי כבר לשמוע את הביקורת עליו מצידה, ואין באפשרותי לעבור בית כרגע.

אשמח לעצה,
בר.

חמי וחמתי גרים 10 דקות מימני בחיפה וההורים שלי גרים בעיר בדרום ומה שקורה לי ולבעלי יש עיסוק מצווין והכנסה יחסית טובה וכרגע אני בהריון שני כמובן שההריון שהיה מתוך החלטה של שנינו ורני רק בהתחלה והחלטנו שההורים שלו ידעו ראשונים כי הם רואים אותי כמעט כל יומיים וכמובן עם כל הבחילות וכל הסימנים לא רציתי שיתחליו השאלות והלכנו וסיפרו להם כמובן איחלו מזל טוב וישר קפצו להחליט שם כאילו שיש להם איזשהו החלטה בעניין כמובן שאני ובעלי זרמנו..והיו ימים שממש לא הרגשתי טוב ולקחתי חופשת מחלה ומרוב שהייתי בין הקירות והמיטה העדפתי לצאת ולשאוף אויר וכמובן שאלתי את חמתי האם היא רוצה ללכת איתי וכמובן שהיא שאלה לאין וזרקתי ישר קניון כי היא חולה על קניונים וקניות ולא מהירה התשובה למה את הולכת לקנות בגדים גם ככה את תהיי שמנה?לא האמנתי השתתקתי נשארתי עם פה פתוח ולא מובן מאיפה זה בא לי היציאה הזאת כי בסך הכל אני בחודש השני וסתם רציתי להתפנק ולהרגיש טוב
וכמובן היא משגעת את בעלי שהוא צריך להיות בבית יותר ושהוא יקח אותי לבית חולים כי היא לא מעונינת ובכלל אף אחד לא שאל אותה לעזרה או לכל דבר
אני מטפלת בילדה המתוקה שלי כמו גדולה ובלי העזרה שלה בביסיטר ואם אני צריכה אני משלמת ואם היא מגיעה לסבתא עם ביקור הסבתא ישר נותנת לה את האייפד שבכלל אין בינהם שום קשר עיין ושום דיבור
אני לא יודעת מה לעשות עם היציאת המעצבנות שלה ואני לא יודעת אם יש לי כוחות להתמודד איתה ואני כל כך מצטערת על ביתי שלא זוכה לחום ואהבה
פליז תייעצו לי מה לעשות

שלום לכולם,אני נשואה מזה 12 שנים,שלושה ילדים ובעל מקסים, טוב- לפחות כך חשבתי עד לפני כשישה חודשים שבה התגלה לי במקרה שבעלי בגד בי עם עובדת שלו.חשבתי פשוט שעולמי חרב.לא תארתי לעמצמי שכך יקרה, שכן בעלי לא הטיפוס של המתלהב או רודף השמלות,ההיפך הגמור- טיפוס שקט,מופנם,מבין ,עוזר,אכפתי ודואג.אני מצידי פתאום נראה לי שהוא כבר לא האיש אותו אני מכירה ואיתו אני ישנה,אלא זר גמור וככל שמחטטים בענין מתגלים לי דברים חדשים,לטענתו קשה לו לפרט באזניי את כל המהלכים ,כלומר מה עשה איתה ,באילו שעות נפגשו,על מה דיברו ועוד ועוד שאלות רבות שיש לי אליו ולא מרפות ממני ומטרידות אותי כל כך,
איך הוא יכל לשקר לי במשך כל כך הרבה זמן (כשישה חודשים),האם פיתח רגשות אליה?האם עד כדי כך קל לוותר עלי ועל המשפחה?... כשהתגלה הדבר בעלי הוא נראה נורא מבוהל מכך שהתגלה לי, הודה ולא הכחיש לרגע,מכה על חטא בטירוף ולטענתו זוהי הפעם הראשונה.הוא טוען שהוא נפל כפתיון ואח"כ המשיך את הקשר כי היא איימה עליו שתספר לי אם לא ימשיך איתה...
יש ימים שאני לא יכולה אפילו להסתכל עליו ואילו ימים שאני לא יכולה בלעדיו.בלבול אדיר,בלשון המעטה .
קשה לו כשאני שואלת על הנושא הוא משתף פעולה אך נראה לי שהוא מסתיר הרבה,אולי כי הוא לא רוצה לפגוע בי אולי כי הוא חושב שאני לא צריכה לדעת יותר מידיי....
אני באמת חסרת אונים...

שלום, גרושה כמעט 1.5, לפני שבועיים הכרתי לבתי את בן זוגי, הפגישה הראשונה עד השלישית היו מקסימות והיא קיבלה אותו ממש יפה, בפגישה הרביעית קבעה שלא רוצה אותו. היא רוצה רק את אמא כי אמא רק שלה. יש לציין שמאז הגירושין אני הדמות הדומיננטית בחייה ואכן בילינו שתינו המון יחד. אני מעוניינת שבן זוגי יקח חלק בחיי ובחיי בתי וגם הוא מעוניין בכך. איך עלינו להמשיך כדי לעזור לה לקבל את המצב, ובעצם לקבל שעכשיו יש לאמא עוד משהו בחיים?
תודה מראש

בעבר נעזרתי בניסיונכם וידיעותכם .
חמי וחמתי אנשים עשירים והוריי ממש לא אפילו מתחת למעמד ביניים .
הוריי אשתי לפני שהתחתנו קנו דירה לאשתי במקום באמצע בין הוריי להוריי אשתי כי הסברתי להם שאני לא אוהב את השכונה הספציפית מהרבה מאוד סיבות ואם לא לגור בעיר הולדתי אז לפחות במקום דומה בעיר שהם מעוניינים בה וזה מה שקרה .
אשתי ,משהו משמח נכנסה להריון לאחרונה ופתאום אמא שלה מעוניינת שנגור קרוב אליה .
אני לא מעוניין מהרבה מאוד סיבות :
אני לא חושב שאם ילדים נוכל להחזיק דירה (אנחנו מעמד ביניים קלאסי 14000 ממוצע בחודש ) הם גרים באחד האיזורים היוקרתיים בארץ .
כמו כן שאני לא רואה את עצמי גר באיזור זה ,בנוסף האיזור אינו מותאם תשתיתית לילדים +בתי ספר וכו' שצריך הסעות בשביל נושא זה .
אמרתי שאני באופן אישי לא רואה את עצמי במקום זה .
בנוסף וזה עדיין לא אמרתי ונראה לי בעייתי לאמר ,רואה בלגור מרחק הליכה קרוב לאחד הצדדים כחוסר עצמאות ובעייתי מבחינת כניסה לפרטיותי .

יש עוד הרבה מאוד סיבות שאני לא יודע האם יש צורך לציין פה .
האם הבהרתי לדעתך את עקרונותיי ונראה שאני צודק ?
כמו כן לאשתי אמרתי שזה ינטרל את עצמואתנו הכלכלית והמשפחתית .
בנוסף את זה לא אמרתי ,אני חושב שמניסיון חיי הלא ארוך ראיתי שתמיד הצד השני (אני במקרה הזה ) אהייה לא בסדר בעיניי הוריי אשתי לא משנה מה אעשה .
היא תהיה אצלם יומם וליל עם הנכדים ,אני פשוט כבר רואה את זה ....

מה לעשות ?
בתודה
אנונימי

שלום לכן , אני X בן 18

הייתי מטופל אצל פסיכיאטר(כרגע יש הפסקה ) קבלתי פטור מגיוס עשיתי וועדה רפואית וקבלתי 100 אחוז נכות !
עכשיו בבית אנחנו חיים כ5 נפשות ! שני אחים קטנים אני וההורים !
היחסים שלי עם אמא ,לא טובים בכלל ! אבל מצד אחד אני אוהב אותה ומעריך אותה אצלי בלב כאימא שלי !
אני כל הזמן בבית כבר תקופה ארוכה לפעמים אני יוצא פה ושם דברים קטנים ,סופר מכולת /להביא את אחים שלי מהגן /בית ספר זהו.. אבל זה שאני לא נפגש עם אנשים ,זה לא מפריע לי ואני גם לא ניכנס ל לדיכאון כמו פעם ואני ממש לא ממורמר כמו פעם (בתקופה שהייתי בבית עדיין )אני שיניתי קו חשיבה !!

והאמת נוח לי בבית אני אוהב להיות בבית (למרות הרגשה של אי שייכות לא רצוי )

לא מזמן אמא שלי אמרה לי פעם אחת שאני יעבור להוסטל (אבל זה לא היה דיבור ישיר ,אלא איזה כזה עקיף אבל המילה הוסטל כללה )

מאז היא התחילה להכניס את ההוסטל הזה כשאנחנו רבים והיא מתעצבנת או סתם עצבנית ואומרת על ההוסטל שאני יעבור לשם !

היא אומרת שאני צריך להיות עצמאי ..(אני מכיר את עניין העבודה כבר מגיל 14 -יצאתי לעבוד)
אני חד וחלק מרגיש שאני מגורש מהבית לא רצוי!
יש לי בעיה בבית עם אחותי הקטנה 6 ועם אמא שלי !

אני בקשר ממש ממש טוב עם אחי הקטן ! ועם אבא שלי זה עוד בסדר, הוא פעם היה אומר מתי אתה כבר אני אפטר מימך ,(אבל אני מניח שזה בא מעצבים ולא מכוונה אמיתית )

האם אני באמת לא רצוי ? או האם זה בגלל עניין הסכסוך ביני ולאחותי ,אמא שלי טוענת שאני גורם להם הפרדה ביניהם (בין האח לאחות )

או שהיא באמת רוצה שאני כבר יהיה עצמאי ,שקשה לי לראות אנשים

בעצם האם בגיל 18 צריך לעזוב את הבית +כשאני עם בעיה נפשית ?

המצב שלי השתפר פלאים מאז גיל 16 שהתחלתי טיפול ,רציתי אז כל הזמן רק להתאבד וחשבתי על להתאבד -ברוך השם זה מאחורי כבר הרבה זמן !

תודה רבה !

אני כותב את הפוסט הזה מאחר והיום אמא שלי אמרה לי אחרי שהתחיל וויכוח ביני לבנה מהר ניסיתי להסתלק מהמקום (והסתלקתי מהמטבח לשולחן בסלון ) ואז היא נגשה ואמרה לי שהנה יש תוכנית בשבילי "ילדים שחיים על צוואר ההורים "

שלום רב,
אנחנו זוג שנמצא במשבר נישואים וזקוקים לייעוץ משפחתי/זוגי. הפנו אותנו ליועצת נישואים והתברר לנו שהיא בעלת תואר ראשון (BA) בפסיכולוגיה מאוניברסיטה מחו"ל שאינה מוכרת ע"י המועצה להשכלה גבוהה ואשר עברה כל מיני קורסים בתחום הייעוץ הזוגי. מאחר וחשוב לנו להגיע למישהי או למישהו רציני שהוא בר סמכא ועבר הכשרה מספקת, רצינו לברר האם זה מספיק מבחינת משרד הבריאות וכו'?
תודה מראש על העזרה,
איציק

אני נשואה + שני ילדים. בעלי אדם טוב. ועוזר במידת היכולת בבית. הבעיה היא כשהוא חוטף עלי עצבים. הוא צועק עלי ליד הילדים שנמאס לו ממני, שאני דפוקה חולת נפש. כשאני מבקשת שלא יצעק ליד הילדים הוא ממשיך ואומר שאני מוציאה אותו מדעתו ושאני ממש דפוקה. יתכן ואני באמת לא בסדר ומרגיזה אבל למה לצעוק ליד הילדים ?! אני נבהלת מכך שהילדים רואים את זה ומנסה להרגיע אותו אבל הוא ממשיך וממשיך. אני דואגת. כי מריבות תמיד יהיו. אז מה יהיה עם הילדים שרואים את זה ?! בעלי לא ילך לטיפול והוא גם בטוח שאני אשמה
בהכל כי אני פשוט דפוקה. מה עושים?!

בוקר טוב,
אני בת 41 ובעלי מבוגר ממני במס' שנים. יש לנו בן ובת ובגילאי שנתיים וחמש וחצי שהגיעו אלינו אחרי עשר שנות נישואין בטיפולי הפריה. יש לציין שבתחילת הנישואין לא רציתי להכנס להיריון כי למדתי וגם כי חששתי מאוד ולצערי הרב לא הרגשתי איך שהשנים חלפו. מאז שילדתי לראשונה איבדנו כבר שלושה הורים ואמא שלי שתבדל לחיים ארוכים היא הסבתא היחידה שנשארה. היא מאוד מפנקת ולבבית אך החולי הוא חלק שבשגרה אצלה ואני כאובה מזה מאוד. יש בי פחדים ביום שהיא תלך מהעולם. עם זאת גם האחיינים שלי די גדלו אז כך יוצא שלילדים שלי אין בני דודים בגילם. כך גם מהמשפחה של בעלי. המשפחה שלי היא חמה ואוהבת והמשפחה של בעלי יותר מנוכרת ורחוקה פיזית ומנטלית.
לפני כחודש עברתי טיפול של החזרת מוקפאים שנשארו לי מהטיפול האחרון שלא צלח. ופתאום התחילו תהיות לגבי ההריון השלישי. ברור לי שהסיכוי שלי להכנס באופן טבעי הוא קטן אבל ללכת שוב הפעם לטיפולים ממש מכביד על הלב והנפש. אבל יש לי צורך גדול שתהיה לי משפחה גדולה כדי שאני אהיה מבוגרת יהיה מי שיראה אותי ובכלל אני רוצה להרגיש מוקפת יותר באנשים קרובים אליי. הלב רוצה עוד אבל ההגיון אומר שזה בלתי אפשרי בתנאים של היום - אני במשקל יתר, מחפשת קריירה ופרנסה בנרות, חסרת כוחות ואנרגיות ופחד שכבר נראה הורים מבוגרים מאוד.
חשבתי ללכת לרופא להתייעץ איתו ולראות במה כרוכים הטיפולים של ילד שלישי ולתת לעצמי קצת זמן לעשות משהו בשביל הנפש והגוף אבל הבעיה שהשעון הביולוגי מתקתק ואני מרגישה בין הפטיש לסדן. בעלי מאושר עם שני הילדים ואומר שככה האיכות תעלה על הכמות. אבל מצד שני הוא לא מתנגד לעוד ילדים רק חושש מזה שאני אכנס שוב לטיפולים.
מה דעתכם?
תודה על ההקשבה!

בת ה-17 יוצאת עם בחור קנאי מאוד, הוא מתקשר אליה כל הזמן ואוסר עליה לצאת עם ידידים. מה לעשות? להתערב? פוחדת שזה רק ילך ויחמיר