פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום,
אנחנו הורים לילד מאד רגיש ומופנם בן 7, שנמצא על סקלת באוטיזם אבל מדובר במקרה מאד קל.
לאחרונה חשבנו להתגרש כי איננו מוצאים יותר שפה משותפת והאהבה התפוגגה לה, אבל שנינו מאד חוששים ממה שזה יעשה לילד. במיוחד לאור מצבו ורגישותו.
איך מתנהגים במקרים כאלו? איך עושים את זה נכון?

אני בת 21 ותמיד הייתי עדה למתחים מאד גדולים בין ההורים. הם רבים המון ומאשימים אחד את השני בכל דבר. מצד שני, יש לא מעט רגעים יפים, ניכר בהם שהם אוהבים, נוסעים הרבה לחו"ל וטיולים, אבל לצד כל זה, שניהם מאד מתלקחים בקלות והיו מצבים של טריקת דלתות ושינה על הספה...
מצד אחד הם כביכול חיים ככה שנים רבות ו'מסתדרים'. מצד שני, אני חוששת שזה יגיע לפיצוץ! אני מכירה חברים שלי שהוריהם בסופו של דבר התגרשו, בגיל מבוגר...
לא רוצה שזה יגיע לכדי כך.
האם יש דרך בה ניתן בעדינות להציע להם טיפול זוגי? אני קצת חוששת כי אני לא בטוחה שזה מהקום שלי להציע את זה בכלל אבל חושבת שזה יכול לעזור להם.
תודה!

שלום למומחים
רציתי לשאול כמה עולה טיפול משפחתי ממוצע ל - 5 נפשות?

תודה רבה

שלום
אנחנו ארבעה ילדים וההורים נשואים.
האח הגדול בן 36 רווק ומסוכסך עם ההורים בגלל ענייני עבודה.
כל נסיונות הגישור לא הצליחו, לעיתים הוא מגיע לארוחה- אך אוכל והולך...
מה לדעתכם ניתן לעשות במצב זה שמעיב על כל המשפחה?
שאר היחסים בתא המשפחתי תקינים
תודה

שלום.
כלתי מדברת לבני בצורה לא יפה , בגסות , פוגעת , משפילה שאנחנו נוכחים .
גם בנו ההורים ההתייחסות לא יכל כך יפה.
האם אנחנו כהורים צריכים להתערב או לשבת ולשתוק ?
שוחחנו בעבר עם בננו על הנושא ונראה שאינו מסוגל לשנות את המצב (יתכן והוא פוחד מהתוצאות כמו להתגרש ממנה ) .
מה עלינו לעשות :
1. להתעלם.
2. לשוחח מחדש עם הבן ולחזק אותו על מנת שישנה את המצב .
3. לתפוס שיחה עם הכלה בנושא .
תודה

שלום
יש דברים שקורים לנו במשפחה ואנחנו מתרגלים אליהם וזה נראה טבעי.
תמיד אמרתי שמשפחה יכולה להיות קופסה שחורה שאם אין נקודת מבט
מבחוץ יכולים להישאר בחושך. הענין שלי הוא שלפעמים אני מתעורר וקולט
שלא מפרגנים לי במשפחה. אני במשפחה שלי דמות טיפולית כזה שאוהב
לעזור, לתת עיצה, לעשות טובות כמו למשל לבלות בילוי איכות עם האחיינים
שלי שאני מאד אוהב, לטפל בהורים המבוגרים וכו'.
אלא שאני בעצמי בתקופת משבר. אני כבר תקופה
ממושכת מנסה להפוך עצמאי בתחום היעוץ וחווה קושי כלכלי והאחים שלי
והגיסות שלי מעולם לא עזרו לי על ידי הפנייה של לקוח פוטנציאלי למרות
שהם יודעים שאני מוכשר. אני מאמין שזה ניכר באופן שבו אני מתמסר לילדים
שלהם ועד כמה שהילדים מחזירים לי אהבה. יש לי גיסה שעוסקת בתחום
משיק למה שאני עוסק בו. שאנחנו נפגשים ואני מתבטא בעניינים מקצועיים
היא מתלהבת ומבטיחה לי שתאפשר לי להשתלב בפעילות כזאת או אחרת ואחרי ההבטחה אני לא שומע ממנה כלום. בדיעבד נראה לי שהיא משתמשת בידע שאני
מעביר לה למנף את עצמה. גם האחים האחרים שלי לא חושבים בכלל להפנות אליי אנשים. אני בטוח שיש משפחות שמאד מפרגנים ותומכים במיוחד כשבן משפחה שרוי במצב כלכלי קשה. יש לי שני אחים שאני בפירוש עודדתי אותם לעשות שינויים שנשאו עבורם פירות והם כיום מכחישים שהיתה לי תרומה. כנראה שכיוון שאני האח
הגדול הם לוקחים את זה כמובן מאליו ואילו אני .... מעולם לא היה לי מי
שיעודד אותי בתקופות של שינוי הייתי צריך להתמודד כמעט לבד.
אני חושב שבתפיסה של המשפחה שלי מכיוון שאני ויתרתי על עבודה
כשכיר ואני מתעקש להיות עצמאי ... בגלל הקושי שלי הם תופסים אותי
כלוזר. אני מעולם לא חשבתי על האחים שלי כלוזרים אלא התמקדתי
ביכולת שלהם להצליח. אני בטח לא מושלם ולוקח לי הרבה זמן לעשות שינויים
אבל יש לי תחושה שיש משהו מעבר...אולי קנאה או משהו שאני מתקשה לקלוט
אבל כשאני מתבונן בזה זה נראה לי מעוות. זה נורא מבאס ולפעמים בא לי פשוט להתנתק מהם לחלוטין כדי להפסיק את חוסר האיזון הזה בין מה שאני נותן לבין מה
שאני מקבל. איך מתנתקים מאחים כשאני כל כך מחובר לילדים שלהם... ?
אשמח לשמוע על דרך להתמודדות.
תודה

שלום- אני נשואה +3 ילדים אני עובדת 9 שעות רוב הזמן אני מפלת בילדים בני 3 וחמש רוב מטלות הבית עליי והבן שלי בן 15 מאוד עצמאי אבלללללללללל אני מרגישה מאוד עצבנית ואין לי סבלנות תמיד לחוצה ולא פעם הילדים שלי אמרו לי שאני ממש לא נעימה תמיד עונה בתקיפות אני ישנה מספיק שעות בלילה אבל מתעוררת מאוד עייפה כאילו לא ישנתי בכלל 1-מה עליי לעשות ולשנות כדי שיהיה לי יותר סובלנות לילדים שלי 2 וגם לעצמי אין לי רוגע תמיד עצבנית ולחוצה גם כלפי בעלי אין לי בעליה גם לקחת כדור אם זה ישנה לי את החיים תודה רבה מראש

אני בת 27 גרה עם ההורים. יש הרבה דברים שמפריעים לי ומשפיעים עליי לרעה. אחד מהם זה שמאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי לא מסתדרים ביניהם. לא רואה אהבה וחיבה. אבא כל הזמן צועק, גס רוח ואף אלים בעיקר כלפי אמא אך גם כלפיי. התוצאה של זה היא שאני נורא פגועה גם משפיע עליי שאני כל הזמן בטלטלת רגשות ובעצבים כי אני לא יכולה לראות איך שהוא מתייחס בזלזול כלפי אימי. וגם שלי קשה לייצור חברויות וזוגיות.. כי יש לי יציאות של עצבים וכעסים על דברים שאפשר היה להגיד בדרך אחרת..גם בבית אני תופסת את עצמי צועקת הרבה ומשתגעת מעצבים על כל מיני דברים וגם צועקת על הוריי. אני היייתי רוצה למצוא פיתרון איך להירגע כי אני לא רוצה לצעוק עליהם ויש לי גם מצפון אחרי כל מקרה כזה..וגם זה מפריע לי ביצירת זוגיות כי לא ראיתי זוגיות נורמאלית בין הוריי.. רק בסרטים ואצל חברותיי שזה לא מספיק..בנוסף גם בקשר זוגי יוצא שאם יש משהו שמפריע לי אני פתאום יכולה להוציא את זה בעצבים ואז הבן אדם שאיתי נרתע ממני ויורד לו ממני.

שלום.

אשמח לקבל את דעתך .

אני נשוי לאישה שלא תמיד עונה לי או מבטיחה ולא מקיימת .

לאחרונה לאחר משבר ביננו שבו הצגתי בפניה את הבעיות שמפריעות לי בזוגיות שלנו היא הבטיחה לשוחח איתי על המצוקות שלי אבל התעלמה מההבטחה וגם לאחר שהערתי לה על כך וביקשתי תשובות לפתרון הבעיה , שתחשוב ותענה לי בעוד מספר ימים גם זאת לא עשתה והיא התעלמה לחלוטין מהמצב למרות שהבטיחה .

זהו מין טפוס התנהגות שהפריעה לי כל השנים ועל התנהגות זו צצים המשברים .

גררתי אותה ליעוץ זוגי ביוזמתי והרבה לא השתנה מאז .

הציעו לה להפסיק בשיטת השתיקה שמתפרשת כמלחמה פוגעת ומשפילה .

במשבר האחרון היא הבטיחה לי להעלות את הבעיות מבחינתה בכתב כפי שהיא רואה זאת , איך היא מציע לפתור את הבעיה בתקשורת ביננו אבל עבר שבוע והיא לא עשתה דבר ושוב התעלמה מההבטחה , כשהערתי לה על כך היא טענה שהיא "לא יודעת מה לכתוב" ,כששאלתי למה לא חזרת אלי עם הסיבה הזו ונתת לי להמתין ואשלת אותי ענתה "לא יודעת" .

טפוס ההתנהגות הזו היא שנים , זה מטריף אותי ומאחר ואני לא עושה דבר קיצוני עם הסיפור היא מבטיחה , אני סולח פעם נוספת והבעיות נשארות פתוחות ולא סגורות או מגיעות להחלטה משותפת שלנו לפתרון .

אני רוצה לציין כי כאשר לה יש בעיה היא יודעת יפה להעלות אותה ולבקש / לדרוש פתרון .

מה המלצתך עלי לעשות , כי אני מרגיש אבוד עצות עם ההתנהגות הזו שלה .

תודה

שלום, אני נשואה כ-13 שנה + 3 ילדים חמודים ומקסימים.
לבעלי יש אח ושלוש אחיות גרנו קרוב לחמתי כ 10 שנים ואז עברנו דירה.
חמתי היא אישה אלמנה שלא יודעת להעסיק את עצמה וחוץ מלהתלונן כמה משעמם לה וללכת לרופאים היא לא עושה כלום. לאחר שבעלה נפטר היא הייתה עושה אצלנו את רוב השבתות שלה. עד שלא הייתי מוכנה וביקשתי מבעלי שייסדר כך שהיא תלך כל שבת לאח אחר וזה מה שהוא עשה. בזמן שגרנו לידה היא כל יום כמעט היתה באה ויושבת ועושה כאילו היא לא רוצה להפריע אבל אם בעלי היה עסוק עם הילדים היא הייתה אומרת לא טוב אני הולכת אתם עסוקים ובעלי כמובן לא מה פתאום אני בא לשבת איתך והיה מכין לה ארוחת ערב וזה נהייה הרגל של פינוקים שלא מצאו חן בעניי. כי בכל זאת במקום להיות איתי -אישתו אוליי- הוא מבלה איתה.
בכל אופן היום היא באה אלינו כל כמה שבועות ומידי פעם לביקור. מה שמפריע לי זה כשהיא באה היא כאילו מחפשת רק אותו כאילו מאוהבת בו ושואלת רק אותו כל דבר שהיא צריכה כאילו אני לא קיימת בכלל חוץ מלהגיש את הארוחות לשולחן השבת. כל שבת שהיא נמצאת אני ובעלי רבים באופן קבוע ורק עליה. בזמן שהיא לא באה הכל יפה ופורח ואהבה וכו'. ההרגשה שלי זה שכאילו כשהיא שם אני אוויר לבעלי הוא גם נותן לה תחושה כזאת שהיא רק חשובה ומעל הכל. כשהיא הולכת אני לא מסוגלת להתקרב לבעלי אפילו לא לנשק אותו הרגשה של בגידה, כאילו שבעלי בוגד בי הוא מגעיל אותי. ואני אוהבת אותו וכיף לי איתו. אני לא יודעת אם זה סביר הוא אומר לי שאני צריכה טיפול. ואני אמרתי לו שהוא צריך לשים את הקשר שלו עם אמא שלו בפרופורציות ולנתק סוף סוף את חבל התבור. מה לעשות??

אני אם חד הורית גרושה לילד בן שנה ושמונה ומהיום שבני נולד נלחמתי על כך שאבא שלו יבקר אותו וייקח אותו בשעות ובימים שנקבע לו בהסדרי ראיה אך תמיד היו בעיות לפעמים חודש לא הגיע ופעם לוקח אותו ופעם מחזיר לי את הילד לפני הזמן, כמו כן הגרוש שלי לוקח את הילד למקומות שאינם מתאימים לו ולא אחראי בכלל.היום הגעתי למצב שכבר לא אכפת לי שלא יגיע בכלל מאשר "ישחק" עם הילד ויפגע בו. השאלה שלי לאן אני פונה לעזרה אני רוצה למזער את הנזק שעלול להגרם לבני בעקבות המשחקים של אבא שלו. אני לא מעוניינת לאפשר לו לראות את הילד. מה עליי לעשות? אשמח לקבל תשובה תודה.

שלום
אנו הורים גרושים כבר כ 10 שנים.
לאחרונה בננו המשותף (בן 12 וחצי) אינו מוכן לבקר אצל האב.הילד
טוען שלא כייף לו שם ושהוא שונא את הימים בהם הוא צריך לשהות אצל אביו.
(פעמיים בשבוע וכל שבת שניה)
ברצוני לשאול מה עליי לעשות? האם להכריח אותו? באיזה גיל עפ"י החוק הילד
יכול להחליט?
לתשובתכם אודה
מיכל

שלום,אנו 4 ילדים אשר עושים סבב ארוחות כל 3 שבועות בכדי להקל על הורינו.
יש לי גיס אשר עובד בעבודה שיש סבב שבתות.
כל אחד מזמין בשבוע וביום שנח לו(שישי או שבת)אני ואחיי הנוספים מבינים את אחותנו שחשוב לה שגם בעלה יהיה נוכח תמיד אך זה בלתי אפשרי תמיד ,כמה שמתחשבים יש חיים חוץ מהם ולא ניתן תמיד לדייק לתאריך שהוא לא עובד!!אחותי נפגעת ולפעמים מתנה את בואה בתנאי שגם הוא יבוא.עד היום היא הגיעה למרות שהוא עבד אך תמיד יושבת בפרצוף עצוב.אציין שיש ארוחות שיוצא כמובן שהוא נמצא איתנו אך היא דורשת שנתאם איתה מתיי טוב להם.האומנם?יש לי חיים חוץ מארוחות משפחתיות ואיני חושבת שמישהו יכול להחליט בשבילי.אשמח לדעתכם תודה דידי.

לחמתי אחות צעירה ממנה שמשום מה מגינה עליה בכל פעם שקיימת מריבה משפחתית ואתן דוגמא 1 . לאשתי יש בת דודה שפגעה בה כספית , שיקרה אותה וגנבה ממנה לקוחות בשיטה ערמומית , גם כיום היא ממשיכה לפגוע בה וכך זה לאורך כלל השנים . אמא של אשתי בכל פעם שהבת של אחותה פוגעת בבת שלה לא מגינה עליה ונשארת חלבית בגישה שהיא לא רוצה לריב עם אחותה ולכן לא עושה דבר בקשר לכך ולכן הבת דודה ממשיכה לפגוע באשתי . מה לדעתך עלינו לעשות ? אשתי נתקה מגע מהבת דודה שלה , והערוץ היחידי שנשאר זו אמא שלה שלא מגינה עליה . תודה

שלום
הבן שלי בן7 ילד מקסים חכם חרוץ ילד שבאמת קל נורא להתאהב בו
מחפש גבולות, ויודע מה הם מדבר ומשתף, יש לי בעיה שאני לא יוןדעת מה לעשות יש לו מידי פעם התקפי זעם בבית זה בכי, צעקות ובבית ספר צועק מקלל ומתעצבן על כל דבר וקשה ממש להתקרב אליו צועק על ילדים מרביץ, קשה נורא להתקרב ולנסות אפילו לחבק,
עוד משהו שהילד קצת הרבה אובססי על דברים שהוא מעריץ כמו כדורגל, הוא יכול כל היום לדבר על כדורגל לראות כל היום תוצאות, לראות ערוצי ספורט , במחשב וגם לשחק (אני גרושה ) והילד יותר כייף לו להיות אצל אבא שלו כי האבא משתף פעולה וכל היום מדבר איתו על כדורגל גם אני מסכימה אבל נותנת גבולות ומפסיקה ומגבילה ונותנת אך לא יותר מידי.
יש לי שני שאלות1. מה עושים שהילד מקבל התקפ זעם האם צריך להעניש ? איך פועלים?
ולהגבי האובססיה מה לעשות לתת גבולות לתת לו כן לראות יותר מידי משחקים לתת גבולות
אני חסרת אונים וממש לא יודעת איך לפעול
אשמח להצעתכם תודה