פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

*** ההודעה נערכה - נא לא להעלות הודעות שיש בהן משום פרסום ישיר או עקיף לגוף מסחרי ***

האם יש דבר כזה שקט מהחמה?האם יש מצב לקשר נעים בלי בדיקה בזכוכית מגדלת?אני נשואה כבר 5 שנים+2 נשואים באהבה גדולה רק שתמיד אני ובעלי רבים על זה שההורים שלו זורקים לנו מילים כמו :אחיך מחמם אוכל משימורים ואחר כך נותן לילדים..או הילדים שלו אוהבים לראות בטלויזיה ..או שהם אומרים לבעלי שאתה לא יכול ללבוש חולה אדומה לבחוץ זה ממש לא יפה אנחנו מבינים באופנה (והאמת שהם חולים על קניות ומגיעים אלהם פעם בשבוע איזשהו עיתון לקשור לבגדים)בעלי מנסה להרגיע אותם איך הם ממש לא מבינים שזה כבר מוגזם
אחיו צריך להתחתן עוד שבועים וחמתי יודעת שקנינו בגדים לחתונה איך היא הייתה חייבת לראות ולהעביר ביקרורת ולא מספיק זה היא בקשה שנקנה בגדים חדשים לשבת חתן ולכל הימים שמסביב ומבחינה כלכלית זה קשה אני חושבת שהבגדים שלו מאוד יפים כי יש לנו בגדי ערב יציאה וכו
אתמול היא התקשרה ושאלה אם קנינו בגדים כי אוטוטו החתונה למרות שעברו רק יומים מאז שראינו בקיצר בעלי התעצבן ואמר לה אם אישתי אוהבת את הבגדים ואני אוהב את מה שיש לה זה מספיק ולא חשוב לנו מה כולם חושבים והיא התעקשה שהיא האמא והיא דואגת שלא יראו עלינו.זה ממש מפריע לי היחס הזה ובעלי כמובן לא יודע מה לעשות?הוא ניסה לדבר עם ההורים שלו כמה פעמים איך זה לא עוזר הוא ניסה לא להתיחס איך הם זורקים מילים שוב ושוב.הם לא מתנהגים ככה לשאר האחים בעלי הוא האמצעי
ואנחנו ממש מיואשים בבקשה שתענו
תודה רונית

בגידה אחרי מספר חודשים של זוגיות, לא הייתה שום סיבה היחסים היו מדהימים לשנינו הטענה שלו שהוא עדיין לא היה בתוך הקשר לגמרי למרות שאמר לי שהוא כבר מאוהב. אחרי הכל הייתה לי הרגשה לאותו לילה ספציפי ושאלתי מיליון פעם ותמיד שיקר לי מבלי למצמץ.
אוהבת מאוד אבל פגועה. יש מה לשקם? להאמין שהוא מצטער? לא הייתה לו סיבה הגיונית, היה לו טוב איתי, הוא לא היה שיכור, באותו יום רבנו אבל בערב של הבגידה כבר השלמנו ואז הוא בגד.
הוא מביע הרבה חרטה אבל עדיין, איך סולחים? יש טעם?

שלום, הבן שלי בשנות העשרים, בחור סגור ומופנם, ביישן וחסר בטחון. לא יוצר קשר ולא יוצא מהבית, למרות שהוא סטודנט ויוצא רק ללימודים. בזמנו הפנוי הוא רק צמוד למחשב. הוא מרגיש שאין לו צורך בחברים. הדימוי העצמי שלו נמוך ללא סיבה. לרוב הוא חרד משינוי או ממאמץ שנדרש ממנו. קשה לו לפנות לאנשים זרים. אני חשה שהבעיה מחריפה עם הזמן. כשהיה ילד קטן עד גיל בית ספר היה מאוד חברותי. בדיעבד אני מבינה שכל נקודת דרך חדשה, הייתה לו קשה. הוא משלים עם איך שהוא אני לא יודעת איך אפשר לעזור לו ואני מאוד חרדה, מודאגת איך הוא יסתדר.
מה עליי לעשות, לאילו כיוונים לפנות? איך אפשר לחזק לו את הבטחון העצמי?
תודה.

ביתי בת השנתיים היא נמצאת בבית איתי ילדה יחידה.מאוד טובה,ומיוחדת כולם אוהבים אותה..כשאנחנו מתארחים או שמארחים אצלנו היא מוצאת משחק שמאוד בא לה לשחק והיא מעסיקה את עצמה.מה שקרה כמה פעמים שהיו ילדים שלקחו לה את המשחק והיא לא התלוננה והלכה למצוא משהו שונה..בפעם האחרונה אנחנו התארחנו וקרה שילד לקח לה את המשחק וביתי הלכה למצוא משחק אחר ושוב הוא לקח לה את המשחק ביתי לא בכתה או התלוננה היא הייתה בשוק כי היא הבינה מה בדיוק קרה לה.ואז אני התערבתי שזה ממש לא יפה כמובן שאני לא יכולתי לעשות הרבה כי הילד אמר שתורו לשחק וזה שלו .אז הלכתי לאימא כדי שייתן לביתי דפים וצבעים כדי שביתי תצייר ואז הילד הגיע ולקח לה וניגשתי לאבא לבקש שוב דפים והוא שאל אישתי לא נתנה לך?כמובן שהסברתי לו שהילד שלו לקח לה..כמובן שהוא נתן לביתי דפים רק שהילד ראה וכעס ואמר שהדפים שייכים לו.האב אמר שהילדה אורחת וצריך להתחלק ונתן לביתי את הדפים ביתי אמרה תודה והלכה לשבת לידי כי היא ידעה שהילד יגיע וייקח לה ובאמת הוא הגיע ולקח וביתי ביקשה ממני שאני אלך ואחזיר לה. הלכתי וכמובן שהוא רץ לאימא שלו ואמר לה שזה שלו והוא לא רצה לתת לה .היא בכאילו בדקה ואמרה אתה צודק זה שלך.וקרצה לי עין וככה זה נגמר
אני לא יודעת איך להתמודד במצב הזה?אני יודעת שזה פוגע בביטחון של ביתי אבל אני לא יודעת איך מטפלים במצב כזה?ומה עושים שהאימא מצדיקה את המעשה של הבן שלה?ומה אני אמורה לעשות בפעם הבאה שהמקרה יחזור על עצמו?

יש לי שתי תאומות זהות בכתה ג .יש להן תנועת יתר גורמות להרבה בעיות וסכסוכים עם הילדים בכתתן עם השכנים עם אחותם הקטנה שהיא בת שבע עושות הרבה דברים בצורה לא נכונה לא שקטות בכלל ץמקבלת הרבה תלונות מהמורות שלהן
לא יודעת מה לעשות איתן לפעמים מתעצבנת לפעמים נוזפת<היו אצל נוריולוג אחת מהן עברה תרפיה באומנות הרגיע אותה לתקופה של כמה חודשים
מבקשת עזרה מה לעשות?

שלום רב אני בן 20. ומעלה משנתיים הורי גרושים אחרי תקופה בת 5 6 שנים של מריבות וכאוס טוטאלי. אנו עברנו עיר ואבי נשאר בבית. היחסים של ההורים שלי בשנתיים האחרונות אחרי הגירושין הם ON ו OFF יש שבועות שהם ישנים ביחד אבא שלי בא לכמה ימים ישן ויש את הצד השני רבים אם זה על כסף מזונות אם זה על עם מי את מדברת עם מי אתה מדבר. (ריבים לא נעימים) זה כולל אלימות סרט הוליווד.
אני החלטתי לשים לזה סוף ולהכניס טיפה שכל לעניין למה זה משפיע עליי ועל האווירה בבית וזה שם אותי תמיד במצב של כאסח עם אבא שלי המריבות האלו.

הבעיה היא אבי הוא בן אדם חסר הבנה לא ניתן לתקשר איתו מה שנכנס מאוזן אחת יוצא מהשנייה. בלתי אפשרי להגיע איתו להסכם מסויים והוא פשוט שם פס. אני מבקש ממנו להפסיק לבוא אלינו הוא בא אני מבקש ממנו שיהיה מסודר בעניין המזונות וזה לא נעשה.

וגם מצד שני אמא שלי שאחרי מה שהיא עוברת עם אבא שלי היא ממשיכה להתקשר אליו מדי פעם וליצור איתו תקשורות שתמיד תמיד יוצרת מתחים וריבים היא כל פעם אומרת לי זהו אני לא רוצה לראות אותו. והשאלה השנייה אחר כך איפה הוא מה הוא עושה?
זה ממש אובססיה

אני אשמח ליעוץ נ.ב משיחתי עם יועץ מלפני שנתיים אמר לי לא להתערב בעניין
אבל כבר די אין לי סבלנות לעניין הגיע הזמן לשים לזה סוף בנוח בכוח בכל דרך שצריך.

תודה

שלום.
אני נשוי + ילד מתבגר אחד .
אבקש להתיעץ בנושא תקשורת שיש לי עם אשתי .
לאורך כל חיינו המשותפים בכל פעם שאני פונה אליה בבעיה אישית שקשורה גם אליה או לילד בבית שמפריעה לי היא מקשיבה לי לא עונה מייד ואינני יודע האם היא מבינה / מסכימה / לא מבינה / לא מסכימה / מה דעתה , פשוט קיימת שתיקה ולכן אני מבקש שתחשוב ותתן לי תשובה תוך יום יומיים איך היא מסכימה או מציעה לפתור את הבעיה .
המענין שכשהיא מגיעה עם בעיה שמפריעה לה היא יודעת ליזום שיחה ורוצה לקבל תשובה .
לפעמים היא מבטיחה לפתור את הבעיה שהעלתי אך בפועל דבר לא קורה .
בקצור לאחר מספר ימים היא לא חוזרת עם תשובה ופשוט מתעלמת מאותה שיחה אולי בתקוה ששכחתי , אולי בגישה של כלב נובח לא נושך , ממש לא יודע .
מה המלצתכם לשנות את המצב .
תודה

אני גרה ביחד עם חמותי והיחסים ביננו ממש גרועים. לפני כמה שנים עוד החלפנו פה ושם מילים אך לפני כשנתיים היא יצרה כמה ריבים קשים ביני לבין בעלי ומאז אנחנו לא מדברות בכלל. בנוסף יש לי שלושה ילדים- בנות בנות 16 ו15 וילד קטן בן 4, שתי הבנות לא מדברות ביניהן כבר תקופה ממושכת והילדה הגדולה טוענת כי הדבר נגרם כתוצאה מהתנהגותה של אחותה שעושה ככל העולה על רוחה ויש לה בעיית כעסים שלפי דעתי נובעת כתוצאה מגיל ההתבגרות. כתוצאה מכך שתיהן לא מדברות ואם לא הילד הקטן היה שורר שקט לא נעים בבית. יש לציין שבעלי מאוד לא אוהב את המצב ומיואש ממנו.

מה לעשות??

תודה מראש

שלום אני בן 20 והורי רבים כל הזמן .

ההורים שלי רבים כל היום זה מגיע למצבים בלתי נסבלים הריב מגיע לאלימות מילולית או יותר גרוע! אמא שלי כבר הגיע למצב של פחד ממנו וגם אני ואחותי קטנה נמצאים בפחד ממנו. אני בטוח שאמא לא מסוגל לחייות במצב כזה והיא לא יודעת מה לעשות כי היא מפחדת.
וגם הוא מחנך את הילדה בת 8 בצורה לא טובה! הוא מראה לה כל מני דברים שאסור לה לראות ומאיים עלייה עם היא לא תעשה משהו וכל הזמן מפחיד אותה היא פגועה ממנו נפשית.

אני ממש דואג לאמא ולאחות שלי.

שלום רב,
זוג נשוי 4 שנים + תאומים בני שנה וחצי
הבעיה המרכזית שלי ושל בעלי הוא נושא החגים, חמי הוא אדם מאוד פרימיטיבי והוא דורש שנערוך אצלו את שלושת החגים: ראש השנה, סוכות ופסח. בעלי ואביו מאוד קשורים ומחוברים גם עסקית שזה מכביד יותר על המצב. נוצר לחץ בבית כי אני לא מוכנה לוותר על משפחתי בחג ורוצה מאוד שבעלי יכבד את משפחתי גם כן. אך בעלי מצדו רוצה לכבד את אביו בטענה שכך גידלו וחינכו אותו בבית, והוא לא רוצה להסתכסך עם אביו. בשל הבעיה הזו נוצר מצב שערכנו חגים בנפרד, הוא לבד אצל המשפחה שלו ואני אצל משפחתי עם הילדים.
זה מצב לא פשוט, חמי לא רוצה להקשיב ולהשתכנע והוא מושך בחוטים ולא מרפה, \
מה עלי לעשות?

שלום,
אני כותבת בנוגע לאימי בת ה-70. אישה עצמאית, דעתנית, שבמשך השנים באופי היתה "דאגנית", לעיתים חרדה יתר על המידה. בתקופה האחרונה היא עוברת איזשהו תהליך של שחזור קורות החיים שלה ועולים בה כל מיני רגשות קשים אך גם חיוביים בנוגע לנושאים ולאנשים שונים בחייה, יחד עם זאת היא מפנה תוקפנות רבה אל חלק מדמויות מעברה, ובעיקר אלי, הדברים שלה מלאים בגידופים, האשמות לא פרופורציונליות, בפרשנות שלה לאירועים שונים היא מגיבה ברגישות יתר ובוחרת להיפגע כמעט מכל מה שאנשים סביבה אומרים ומגיבה קשה, היא הפכה להיות בלתי תקשורתית כלפיי וההאשמות/ביקורת שלה נראים לי כמו "רעם ביום בהיר" בלי כל פרופורציה ומנותקות מהמציאות. חשוב לי לציין כי במשך תקופות ארוכות בחיים שלה היתה מתלוננת על מתח נפשי רב, וסבלה (כנראה עקב כך) מסימפטומים גופניים שונים. אני סבורה שמדובר על החמרה בדיכאון, במיוחד על רקע זה שתמיד היתה אישה ביקורתית, בעלת אישיות חרדה, ולפעמים פסימית-דיכאונית. ראוי לציין כי במשך כל השנים היה לי קשר מאד קרוב איתה, והיא היתה דמות משמעותית מאד בחיי ובחיי ילדי ובכלל במשפחה, ולמרות חסרונותיה היא תמכה בי מאד. אשמח לשמוע את חוות דעת הפורום אם יש לכם נקודות נוספות להעיר/ להאיר את עיניי, וכיצד עליי כדאי לפעול בנושא זה. ברצוני לציין כי נסיונות שלי לשוחח איתה/ לכתוב לה מכתב, גרמו רק להקצנת התגובות שלה כלפיי. אני באה ממקצוע טיפולי, ויודעת כיצד לפנות וליצור בסיס של תקשורת, גם במקרים של קונפליקטים. בעבר הצלחתי ליצור עימה הידברות, וכעת אני כבר לא מצליחה. היא כאילו אישיות אחרת. תודה .

אני אמא ל-4 ילדים ויחסיי עם אמי ידעו עליות ומורדות עם השנים, לרוב ירידות. אני ילדת סנדביץ' , יש לי אח קטן ממני ב- 4 שנים ואחות שגדולה ממני בשנתיים וחצי. מאז ילדותי אמי מאז ומתמיד העדיפה את אחי לרוב ואת אחותי על פניי. קיימתי איתה הרבה מאוד שיחות אך הכל לשווא. בעיניי אנחנו לא משפחה והיחסים הם אפילו פחות מקורקטיים. לאחרונה, בעקבות מריבות רבות, חלקם ביוזמתה וחלקם ביוזמתי הקרע התעצם וקיבלתי החלטה קשה מאוד והיא להפחית את מספר הביקורים אצלם ובמקום כל מוצ"ש אנו הולכים לבקר אחת לשבועיים שלושה ואת הקשר הטלפוני החד צדדי הורדתי לפעמיים בשבוע. אופי השיחות הוא מאוד קורקטי. רק לשם השוואה , אחותי מבקרת אחת לחודש ואחי במשך 13 שנה עד גירושיו בקר אותם רק בחגים עיקריים (פעמיים בשנה) אך לפני שנתיים הוא התגרש וכיום הוא מבקר אותם אחת לשבועיים. לרוב אני לא רואה את האחים במפגשים . עם אחותי אין לי קשרים טובים ועם אחי היה לי קשר טוב בילדות וכך גם מרגע שהתגרש.
בשבוע האחרון אמי ישבה שבעה על אחיה שמת בחו"ל ובקשה מאחי להודיע לי שיש תפילה ביום הלוויה. הגענו. בסוף השבעה היא בקשה מאבי להודיע לי שיש ארוחה. היא לא מתקשרת אליי.
בשל החג הקרב ובא עולות בי כמה שאלות שהייתי שמחה למצוא עליהן פתרון: לרוב אמי הייתה מבררת מה אנחנו עושים בחג ואני בטיפשותי שתמיד ריחמתי עליהם שלא יישארו לבד הסכמתי לעשות איתם או להזמין אותם אליי. אני היחידה שעושה איתם מאז ומתמיד ארוחת ערב חג (אחותי עשתה איתם פעם אחת בלבד ואחי עושה כיום כל חג לסירוגין בגלל ההסדר עם גרושתו). השנה כפי הנראה קבלה החלטה לא לשאול, יתכן ויש לה פתרון אחר. אני לא יודעת ואני מתלבטת אם לשאול מאחר ובעלי אומר שהורים הם אלו שצריכים לברר וכי לדעתו אני לא צריכה להגיד דבר. לי זה נראה חסר חשיבות אבל אני חייבת להודות שאני מעדיפה לעשות בלעדיהם (פתאום זה נשמע עצוב). ד.א.- הם גרים 5 דקות מרחק הליכה ממני. האם מדובר בהחלטה שפויה לא לשאול. ד.א.- ההחלטה הזו לא נבעה ממקום של כעס אלא של היגיון פשוט המותאם למערכת היחסים.
אשמח לקבל עצה,

אני בת 12 ואבא שלי ממש מגעיל אותי.
הוא אומ ר שאני מגעילה, מגעילה מבחינת זה שאני אולי מדברת לא יפה לפעמים, או מתעצבנת עליו מהר מידי.
הוא מגעיל ממש בהתנהגות שלו.,. תוקע גרפסים ועושה קולות מגעילים שעושים לי ממש לא נעים. אי אפשר להסתכל עליו. אני ממש עצובה בגלל זה. הוא יודע שאני שונאת אותו, אחרי שאני רבה איתו הוא אמור לי "מה עכשיו תלכי לחדר ותבכי??"
השניה בזמן שאני כותבת את התגובה הוא בא ומתחיל איתי ריב קטן כזה כאילו לא אכפת לו, אבל לי מאוד אכפת.

חמתי היא אישה מאוד אנוכית ואני ממש רצינית..היא מחליטה על כל דבר ואם לא מסכימים איתה היא מתחרפנת ולא מספיק זה בעלה כועס ויושב עם פצוף חמוץ כל הביקור..דוגמא ביום שבת היא רצתה שניצא לאכול וממש לא רציניתי כי כבר הכנתי ומבחינתה כמובן אפשר לאכול מחר ומבחינתי זה הכסף שמוצאים במסעדה...היא תמיד זורכת שאנחנו מרוחים מצויין יותר מימנה ומחמי אבל אני ממש לא רוצה לדאוג למחר
היא זאת שמחליטה מה כדי לי לקנות ולילדה ואם אני לא אוהבת היא מוכנה לקנות לילדה וזה ממש מעצבן.היא רוצה לצאת איתנו לכל מקום שאנחנו יוצאים.היא יודעת מה טוב לבעלי ומה טוב לילדה שלי.ואפילו מדברת לבעלי כמו ילד קטן לדוגמא אם היא מספרת לו משהו היא רוצה לבדוק שהוא הבין.או שהיא רוצה שהוא יעשה משהו היא מבקשת מימנו בצורה מסכנה ושהו צריך לעזוב הכל ולעשות עכשיו
ניסינו להסביר לה שהדרך שלה ממש פוגעת ולא נעימה איך זה ממשיך מה אפשר לעשות ?תודה מראש ליאת