פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

שלום לך,
היכולת לקחת אחריות על התנהגות אלימה היא שלב חשוב מאוד בתהליך הטיפול באלימות.
בדרך כלל נהוג להסביר התנהגות אלימה כהתנהגות ש"יושבת" על משהו והיא מופיעה כסוג של פיצוי יתר - למשל, לתחושות של עלבון, חוסר שליטה, קינאה וכדומה.

כאשר אלימות מופיעה כדפוס התנהגות - בהחלט מומלץ לפנות לטיפול ולנצל את הטיפול כדי לברר סוגיות אלו.

בהצלחה

מני

שלום לך,
לדעתי שאלתך מתאימה לייעוץ משפטי- של עורך דין

כל טוב

ד"ר מני מלכה

שלום לך,
כל הכבוד לך על הרגישות והאכפתיות.

כמה הנחיות ודגשים:

אם אתה מודאג, מומלץ להעביר דיווח באמצעות מוקד חירום.

רצוי להעביר דיווח סובייקטיבי, הנצמד לעובדות, ולא לפרשנויות.

למשל- חוסר יציבות נפשית היא אבחנה שנקבעת על ידי אנשי מקצוע.

דיווח שאומר "שמעתי צעקות בשעה ..... וקללות כמו....". הוא דיווח שנצמד לעובדות.

בהצלחה

ד"ר מני מלכה

שלום לך,

רצוי לעודד אותה לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה- שם היא תקבל הכוונה כיצד להתמודד עם המצב. תלונה היא רק אפשרות אחת מיני רבות.


בהצלחה

שלום יסמין,

ככל שאני יודעת (ואולי הדברים משתנים היום) בקרב החברה הערבית ישנם קודים מסויימים, לפיהם מותר לבעל להכות את אשתו כדי לחנכה וגם משפחתו תעמוד לצידו. ללכת לטיפול יכול להיות סוג של פגיעה בכבודו של הגבר. למשפחה המורחבת יש גם הרבה כח והשפעה.
את, שסבלת הרבה בשביל האהבה הזו, כדבריך, מרגישה שבויה בידיו של בעלך. הוא גם מרחיק אותך ממשפחתך, ובעצם מבודד ומחליש אותך, כך שאת תלויה בו מאד.
ישנם צעדים שאם תנקטי בהם את עלולה לסכן את עצמך. לכן אני לא מציעה לך להתמודד לבד עם הדברים.
תבדקי אם גורמי הרווחה במקום מגוריך עוזרים לבני זוג להתמודד עם נושא של אלימות. במידה ובעלך איננו מוכן לבוא איתך, נסי ללכת בעצמך, כדרך לעזור לעצמך, ולפחות תתייעצי איתם מה את יכולה לעשות להגנתך.
אולי את יכולה להתייעץ גם בשירותי הבריאות כיצד להתמודד עם מצבך הנפשי ובכלל. ואולי יש מישהו מבני משפחתו שיכול להשפיע עליו ואת יכולה להיעזר בו.
אם כל זה לא יעזור, עדיף שתמצאי את הדרך להיפרד מבעלך. את עוד צעירה והחיים לפניך. אין סיבה שתסבלי כל כך, עד כדי מחשבות אובדניות.
אני חשה שיש בך כוחות. אל תוותרי על השינוי בחייך. עם בעלך או בלעדיו.
בהצלחה,

פנינה

היי מיכל,

הבן שלך אכן ממשיך את נוכחותו וממלא את תפקידו של אביו בבית. התנהגותו, לצערנו, איננה חריגה, לאור שנים רבות בהן גדל לתוך דפוס משפחתי לא בריא. די ברור שהוא סובל ולא מצליח לנתב את כעסיו לאפיקים מועילים (סביר שאיננו מודע לכל אלה).

ככל שאת תתחזקי בתהליך להשגת עצמאות ועצמיות משלך, יהיו לך יותר כלים להתמודד עם אלימותו של בנך. יחד עם זאת היות והוא כרגע חלק ממערכת צבאית, יכול להיות שכדאי לך לפנות למפקדיו לסייע לו בטיפול, כחלק מאחריותם כלפיו.

בנך מתקשה כנראה עם השינוי שחל בחיי המשפחה ובחייו, עם עזיבת האב ועם היותך את "בעלת הבית" כעת. בראייתו (המוטית באיזה שהוא אופן) הוא לא רואה את מה שאת ראית לנגד עיניך כשהתגרשת, אולי מנסה להחזיר את המצב לקדמותו, ויתכן שאיננו מוצא בדיוק את תפקידו בבית עם השינוי שחל (חסרים פרטים על הבן כדי להבין את המצב: מה היה תפקידו קודם, האם קודם לכן גם התנהג כך, מה המקום שתפס בינך לבין אביו ועוד).

אם ממשיך להתנהג באלימות, לאחר שאת נוהגת בתקיפות כנגד אלימות זו (הצבת תנאים ברורים שלך להתנהגותו אצלך בבית), כדאי שתבדקי אפשרות שיעבור לגור מחוץ לבית (אצל קרוב משפחה או סידור אחר ואפילו אצל אביו, בתנאים שלך לגבי ביקוריו בביתך). אפשרות אחרונה, קשה ככל שתהיה אבל עשויה להיטיב עם כולכם, היא להוציאו מהבית בצו הגנה. מן הסתם הצבא יצטרך לדאוג לו כחייל בודד.

אל תפחדי מאפשרות שיחליט לעבור לאביו, ובכלל, הפרידי כל מה שאת עושה איתו ממה שהוא עושה עם אביו או אביו עושה איתו. השאירי כל זאת מחוץ לבית. התמקדי רק במה שקורה לך ולו כאשר הוא בביתך. את חייבת לקבוע את הגבולות החדשים בביתך.

ואם לא הייתי בכיוון המתאים לך, תתעלמי ממה שהצעתי.

בהצלחה,
פנינה

שלום,
מסכימה איתך שהבן מנסה להחליף את מקום האבא בבית וחרד מהפירוד והעזיבה.הבן ניסה לגשר ביננו עם פרוץ המשבר .כשהתחילה התביעה המשפטית נגד האבא הבן הוסת ועורב באופן קשה,עברנו תקופה טראומתית שלא תאמן.
לפני חזרתו של הבן לצבא תתקיים וועדה רפואית ובה נבקש הקלות כדי שישתלב במסגרת הצבאית,הבן התקשה להשתלב בבתי הספר ובכלל במסגרות הדורשות קבלת סמכות וחוקים.לצערי ילדיי גדלים בפיצול נוראי והרסני לאורך כל השנים.
אני עושה מאמצים אינטנסיביים וכבירים לייצר בביתי אוירה עם גבולות ,הרגלים כל פעם מחדש.זה מתיש מאוד.

תודה

שלום (מיכל או יוכי?)

חשבתי להוסיף שכדאי לשחרר את הבן מכל תחושה, מחשבה או נסיון, שהוא אחראי למה שקרה, קורה או יקרה בבית. קחי את זה עליך לגמרי והבהירי לו זאת במלים ובמעשים.
זה גם חלק מלקיחת הפיקוד בבית עליך.
נכון, בטח לא קל, אבל אם תצליחי לשמור על עקביות ונחישות, המאמץ ישתלם.
ואל תוותרי על הטיפול בשבילך.

פנינה

תודה רבה פנינה.זה מחמם את הלב לקבל תמיכה.
רציתי לשתף אותך על נישואיי לשעבר.היום ראיתי בטלוויזיה את אודטה בנוגע לבן הזוג שלה שהתחזה .לא שמעתי את מה שסיפרה רק קראתי את הכותרת .
הייתי נשואה 20 שנה לאדם שהתחזה לאדם עסוק מאוד,עובד קשה,עייף,שקט וסגור כשבפועל הוא חי חיים כפולים לאורך שנים.קשה לתאר את התחושות שעולות אחרי הגילוי.יש הלם גדול,תחושת הונאה ורמייה,תחושת שקר נוראית,אובדן של מערכת הערכים.כאילו הכול מתמוטט.אני מחכה להתחיל טיפול רגשי בעיר מגוריי בלישכת הרווחה ולעבד את החוויות הקשות שהיו בקשר שלנו.
אודה על התייחסותך.
יוכי

כאישה שחוותה אלימות ווהשפלות בחיי הנישואין , לאחר שנים לא קלות החלטתי ליזום טיפול בעצמי, מכיוון ששיחות עם פסיכולוג לא ממש עזרו לי החלטתי לחפש משהו אחר , בהמלצת חברה הגעתי לקורס לשוב לעצמי בדרך הזן של תמיר מסאס , אני חייבת להודות אין פה ניסים ואין פה פתרונות בזק אבל בסופו של תהליך שהעמיד אותי חזרה על הרגליים התחלתי להרגיש תקווה חדשה כי מעבר לקבוצה של הקורס שבה חיזקנו אחד את השני , גילינו למעשה שהאושר נמצא בתוכנו והקורס הוא רק אמצעי ללמוד את הדרך להגיע אליו - אבל שוב את צריכה למצוא את המקום והזמן שמתאימים בדיוק לך בכדי שתוכלי לפרוח מחדש.

שלום אוסנת,

אני לא מתמצאת בתחום המשפטי ולא ברת סמכא בעניין.
נסי לפנות ללשכה המחוזית לסיוע משפטי (בעיר המחוז בו את גרה),
או נסי להתייעץ דרך ארגוני נשים (ויצו, נעמת), הנותנים גם הם סיוע ויעוץ משפטי לנשים.
בכל מקרה את צריכה יעוץ משפטי בסוגיה שלך.

בהצלחה,
פנינה

הי רועי,
אם הזמנת משטרה, עשית את מה שצריך לעשות.
אפשרות נוספת היא לכתוב\להתקשר לקו חירום של ילדים במצוקה ןלהעביר דיווח.
188

חשוב שהדיווח יהיה אובייקטיבי- כלומר, עובדתי, ללא פרשנויות משלך.


כל טוב

ד"ר מני מלכה

שלום רועי,

בנוסף לדברי מני, אני הייתי מציעה לך להיזהר ממעורבות יתר לגבי המשפחה השכנה.
כשם שהגבר האלים איננו בוטח בעצמו שאשתו אכן נאמנה לו, הוא עלול לראות בגבר שיש לו קשר כלשהו לאשתו כמתחרה בו. נסיונך לתת מחסה לבן המתבגר גם הוא עלול להתפרש אצלו כעזרה לאשתו וכהוכחה למחשבותיו על קשר ביניכם. ובודאי עצם הזמנת המשטרה על ידיך לא משחקת מבחינתו לטובתך.
כדאי שתהיה מודע לכך ולא תסכן את עצמך יתר על המידה.

פנינה

שלום לך,
נראה לי שכדאי שההתייעצות תהיה בפורום של בריאות הנפש,
על פניו נראה שהמשפחה צריכה סיוע ותמיכה...

לא אחת יש לדאוג ולתמוך באלה שמטפלים במתמודדים,
אני מניח שבחיפוש תוכלי למצוא פורום\קהילה של משפחות של מתמודדים ותוכלי לחלוק עימן ולקבל עצות מועילות מאוד,

בהצלחה
ד"ר מני מלכה

שלום לך,

תודה על הגילוי הכנה.

הדבר החשוב באשמה, לדעתי, היא לא להישאר עם זה לבד.
כלומר, אשמה- היא מנגנון של לסגור את הדברים עם עצמנו ולפעמים לתקוף את עצמנו (לפני שאחרים יעשו זאת?).

לשאלתך- אכן אשמה היא אחד מהמנגנונים שמתארות נשים מוכות. אחד ההסברים לכך היא הניסיון להתמודד עם מצבים של חוסר שליטה "אם אני אשמה, זה אומר שזה בשליטתי, כלומר, אתנהג אחרת ואז המצב יהיה פחות רע..."

דבר נוסף- נשים רבות שפגשתי סיפרו שהן מעדיפות לסבול בקשר, עד שהילד הקטן ביותר יגיע לגיל 18. כלומר הן לא רצו לפרק את המשפחה מתוך חשש שזה יפגע בילדים.

במקרה שלך, כפי שאת מתארת, הוצאת את עצמך מהקשר שהיה לא בריא לך, וכעת מדובר באשמה שאת חשה ביחס לילדים.

במקרה שכזה- אחת הדרכים להתמודד עם אשמה היא לאפשר לילדים שלך להגיד את שלהם. כלומר, ייתכן והם כועסים על השנים הללו... ומגיעה להם הכרה...כך תפשרי להם ביטויים רגשיים שונים (עדיף שהם יביעו כעס כלפייך במקום שא תכעסי על עצמך, בשמם). לשם כך נדרשת סדרה של מפגשים עם הילדים.

זוהי כמובן אמירה כללית והייתי ממליץ לך שתהליך שכזה ייעשה בידיעת אנשי הטיפול שלך ובליווי שלהם.

אוכל גם להמליץ על מאמר מעניין בנושא של סליחה (נכתב על ידי פרופסור ורד סלונים נבון וד"ר יצחק-ארווין לנדר).

בהצלחה,
ד"ר מני מלכה

אני רוצה לאפשר להם לבטא במסגרת טיפולית את הרגשות שהם חשים כלפי ואולי לא מעזים לבטא אותם באופן גלוי (ולכן זה מתפרץ פה ושם והופך את היחסים בינינו לבעייתיים): כעס, ושנאה....כן, גם שנאה.....אני בשלה לקחת אחריות ולהשלים עם כך שיתכן ולעולם לא יהיו מסוגלים לסלוח לי......גם אני לא הייתי מסוגלת אילו הייתי במצבם......והייתי במצבם.......סלחתי לאמי רק לאחר מותה. עם זאת חשוב לי לעשות את מה שאמי לא הייתה מסוגלת לעשות: לא להתכחש למה שהיה. להודות באמת ללא כחל וסרק. לקחת אחריות על התנהגותי: לא הגנתי מפני פגיעה, ואולי אף פגעתי ישירות. ולהצטער על מה שהם חוו. כי לאף ילד לא מגיעה ילדות כזו ובטח לא לילדים כאלה נהדרים.....שלמרות הכל הם מאוד מסורים לי ואכפתיים......אבקש מהם שיגידו לי מה עלי לעשות כדי לכפר. אני מקווה שכן יש משהו שאני יכולה לעשות היום כדי שהעבר יחדל להיות יותר רלוונטי ביחסים ביני לבין ילדי

מהמקום הזה של להיות אשה מוכה. זה משהו שהוא כלל לא מובן מאליו וילדייך צריכים להעריך את זה כי לא לכל אשה יש אומץ לעשות את הצעד ולצאת מזה. לדעתי כדאי שיפתחו איתך את הרגשות שלהם ואם כבר אתם בטיפול שתלכו ביחד. אבל הם צריכים קודם כל לראות את הצד החיובי שבסיטואציה.

שלום רב,

אולי מומלץ לנסות סכמה תרפיה,

בקצרה, זו גישה שתעזור לך לזהות "צדדים\חלקים" שונים שיש בך ולנהל בניהם דיאלוג.
לגישה זו יש תוצאות טובות עם הפרעת אישיות גבולית,

יש מרכז טיפול ברעננה.

כל טוב

ד"ר מני מלכה

פניתי אליך בדואל. והתפלאתי לגלות עד כמה דברי הנוכחיים דומים למה שכתבתי לפני למעלה משנה......בהבדל אחד: גם אם ילדי יסלחו לי, אני לא מסוגלת לסלוח לעצמי. אסכם זאת בשורה מתוך שיר שאני כותבת: "אסירת מצפון עד מותי בכלא עברי, שופטת חסרת חמלה, לא אקצר את עונשי, גם לא בשל התנהגות טובה".

ראיתי את ההמלצה שלך לגבי סכמה תרפיה. אני גרה בצפון, רעננה זה רחוק לי.....אבל זה נתן לי רעיון. הייתי במסגרת dbt במרפאות חוץ של בי"ח זיו בצפת. אפנה אל הפסיכולוגית שטפלה בי באותה העת, ואעלה בפניה את הבעיה.

שלום לך,
בעקבות פנייתך הנוספת.
רציתי להפנות את תשומת ליבך לעניין האשמה והענישה. ולחיבור בין הפרעה גבולית לבין ענישה.
מראש אומר שאינני בקיא לעומק ב DBT
אך מהיכרותי עם גישה טיפולית נוספת, סכמה תרפיה\טיפול ממוקד סכמה,
היא מציעה פרוטוקל טיפולי חשוב מאוד למתמודדות\מתמודדים עם הפרעה גבולית.

יש התייחסות ספציפית לצד שנקרא "ההורה המעניש"...

אני מציע לך לחפש באינטרנט ולהתרשם. יכול להיות הגישה הזו עשויה להציע לך מענה טיפולי נוסף.

אני בטוח שבאינטרנט תוכלי גם למצוא מרכזים טיפוליים שמציעים סכמה תרפיה. אני יודע שיש אחד שכזה ברעננה (ד"ר עופר פלד) ובתל אביב (ד"ר אשכול רפאלי).

בהצלחה
ד"ר מני מלכה

אעשה זאת.

שירה שלום,

הצבת גבול לילדים היא פעולה חשובה מאוד, המספקת תחושת ביטחון והגנה.

הצבת הגבול צריכה להיעשות בצורה תקיפה, על לא באמצעים אלימים.

במידה וזה דפוס שחזור על עצמו מומלץ לקבל הדרכה הורית.

יש ספרים טובים בנושא

למשל ספרים של חיים עומר, חיים עמית (הורים כמנהיגים), וספרן של שולמית בלנק ואורלי שבתאי -פוקס.

בהצלחה

ד"ר מני מלכה

שירה שלום,

הצבת גבול לילדים היא פעולה חשובה מאוד, המספקת תחושת ביטחון והגנה.

הצבת הגבול צריכה להיעשות בצורה תקיפה, על לא באמצעים אלימים.

במידה וזה דפוס שחזור על עצמו מומלץ לקבל הדרכה הורית.

יש ספרים טובים בנושא

למשל ספרים של חיים עומר, חיים עמית (הורים כמנהיגים), וספרן של שולמית בלנק ואורלי שבתאי -פוקס.

בהצלחה

ד"ר מני מלכה

לוקחים את הזמן, מפרקים לאט לאט את ההגנות, עד שאת מסוגלת להביט ולראות את המציאות, כלומר את עצמך, ולהכיר אותה ובה, על החוזקות ועל החולשות שבך (שקיימות אצל כל בן אדם), ועד שאת יכולה להאמין לעצמך ובעצמך, ולהשתחרר ממה שמגביל אותך.

קל להגיד - קשה לעשות. זהו תהליך שדורש זמן וסבלנות לעצמך. כדאי לך להיעזר במישהו/י שאת סומכת עליו, או באיש מקצוע.

משום מה יש לי תחושה שאת כבר בתוך התהליך ושאת יכולה להצליח.

פנינה

שלום לך,

בת כמה את?

אם את קטינה - עליך להשאיר את הטיפול בבעיה למבוגרים ממך. את יכולה לשתף את היועצת או המחנכת שלך ולאפשר לה לפעול או לפנות למבוגר שאת סומכת עליו ולשתפו ולהשאיר בידיו את ההחלטה כיצד לפעול. לא מתפקידך לטפל או לפתור את הבעיה וגם אינך יכולה לעשות זאת בעצמך, מבלי שתשלמי על כך מחיר יקר מדי.

אם את בוגרת - יכול להיות שתצטרכי לנקוט בדרך קיצונית, ולא קלה, כמו להגיש תלונה במשטרה בעצמך, או לפנות לשרותי הבריאות או הרווחה ולערבם במצב בבית. כבוגרת את יכולה לנסות להביא את הוריך לנקיטת צעד כלשהו כדי לטפל בבעיה, וגם להיעזר על ידי אחרים. עדיף כמובן בשכנוע ("הרי זה לטובת כל בני המשפחה"), אבל לעתים אין ברירה ויש להשתמש באמצעים אחרים של הפעלת לחץ.
הכי טוב אם אימך תסכים לפנות לטיפול במרכזי גמילה מאלכוהול, אבל ידוע כי למכורים קשה מאד לוותר על השימוש בסם/אלכולהול אליו התמכרו ולכן הם מסרבים לטיפול.
אם אימך לא משתפת פעולה עם הרשויות שיכולות לטפל בה ולעזור לה, רק החוק יוכל לכפות עליה זאת, אם בכלל.

עדיין לא ברור למה אביך נוהג בפסיביות שכזו. נראה שגם הוא זקוק לעזרה כדי לברר זאת לעצמו.

כמובן שאם את בגירה, את יכולה גם לעזוב את דירת הוריך, באין פתרון אחר. לא כדאי שתשלמי את המחיר למצב בבית, מעבר למה שכבר ספגת מן הסתם.
אם הוריך קשישים כדא להתייעץ עם המחלקה לקשישי בשירותי הרווחה.

פנינה

אני בת 22 סטודנטית..התקשרתי לפסיכיאטר המחוזי והוא אמר שצריך מסמך מרופא משפחה או עובד סוציאלי.היום אני ואבא הולכים לרופא משפחה נקווה לטוב.תודה רבה על הייעוץ.

שמחתי.
בהצלחה!
פנינה

שלום דליה,

אני לא יודעת לענות על שאלותיך.
אולי מני?
את יכולה לנסות לפנות למועצה לשלום הילד ולברר שם, או דרך כל יעוץ משפטי בתחום של ילדים ונוער.

בברכה,
פנינה

...וכמובן שתוכלי לברר גם במסגרת שרותי הרווחה, איתם לדבריך יש לך קשר טוב. מדוע שלא תשאלי אותם?

פנינה

היא שהוא לא יהיה יותר באחריותך אלא באחריות המדינה. ורשויות הרווחה יוכלו להוציא אותו מביתך ולכלוא אותו במוסד פסיכאטרי. במידה והבן חלילה יתקוף אותך תנסי לחבק אותו וללמד אותו אהבה. תמיד תוכלי להגיש תלונה במשטרה אם תרצי. אבל לפי דעתי את צריכה לקבל כלים מפסיכולוג איך להתמודד איתו. אל תתני להם ולהכריז עליו כנזקק כי לא תהיה לך דרך חזרה ואת יכולה לאבד אותו.