פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

שלום
בעלי אלים מילולית כלפיי. משפיל אותי מול הילדים, מסית אותם נגדי ומעליב כל הזמן. בנוסף צועק ועצבני מאוד בבית.
זה כבר הרבה מאוד זמן ורק מחמיר. מה ניתן לעשות? למי עלי לפנות?

שלום ד"ר מני
אני כרגע סובלת מאלימות של מישהו שהוא לא קרוב משפחה . ורציתי לדעת , למה ?
מה הקטע ? למה אנשים ובעיקר גברים עושים את זה ? מה יוצא להם מלהפעיל אלימות על מישהו אחר ?
אני אשמח אם תעזור לי להבין כי מבחינתי זה הזוי שמישהו יעשה דבר כזה בכלל למישהו אחר .

תודה :-)

שלום,
רציתי לשאול,האם להעיר אדם חולה ששוכב במיטה ולצרוח עליו זה נחשב לאלימות נפשית או כל סוג של אלימות?

יש לי חברה יקרה שאני לא בקשר רצוף איתה אבל אוהבת מאוד. חברה לחיים.
התברר לי ולשאר החברות לפני כשבוע כי החברה סובלת מהתעללות פיזית נפשית וכלכלית.
לה ולבן זוגה יש שני ילדים קטנים שעדים לכל הקטסטרופה הזאת.
קשה לי להבין מדוע היא לא קמה ועוזבת את הבית.
נודע לי ממשפחתה שניסו לעזור לה בעבר שוב ושוב ואף שכנעו את המכה לעזוב את הבית. היא רצה הביתה להתחנן שישאר.
אני לא יודעת איך להגיע אליה. איך לשכנע אותה לקחת את גורלה וגורל ילדיה, לקום ולעזוב.
כשאני מדברת איתה היא מקטינה את עניין המכות, מאשימה את עצמה ומשקרת.
המשפחה שלה היא קנה רצוץ אבל חברות נוספות ואני החלטנו לעשות הכל כדי להוציא אותה ממעגל האלימות לפני שיהיה מאוחר מדיי.
אני אשמח לכל עזרה, הכוונה או עיצה מכל אחת כאן שמבינה את המצב טוב ממני.
תודה רבה
לילך

שלום,
זוהי שאלה בהקשר להתעללות נפשית- שכידוע היא נושא חמקמק ולא ברור..
אם יש תלמידה בבית הספר שקיימים לה סימפטומים דיכאוניים ומשדרת מצוקה, מתבודדת, בוכה, ולא מצויה עם בנות גילה, האם יועצת בית הספר רשאית לפנות לאמה (האם היחידנית- המורה שוחחה עמה ביחס לטיפול פסיכולוגי לבת והיא טענה כי אין צורך בכך, האם מאד מעורבת בחינוך בתה) או שמא היועצת רשאית לפנות רק לפקיד הסעד /המשטרה ללא פנייה לאם?
מהם הנימוקים לכך ובהתאם לאיזה חוק?
תודה

בעלי מתנהג אלי בזלזול. מדבר לא יפה אלי מול הילדים, מעליב, פוגע ברגשותיי. בנוסף פעמים רבות מתעלם ממני בשתיקה ארוכה, לא עונה לי כשאני מדברת אליו. מצבי הרוח שלו משתנים וקיצוניים. למרות שניסיתי לשקם את הנישואים ולדבר איתו ואפילו עם אימו שתנסה לעזור, הוא לא מוכן להתאמץ לשנות שום דבר ועם זאת אומר שרוצה להתגרש אך שלא יעשה שום דבר בענין. כלומר רוצה להשאר בבית ולהמשיך בהתנהגותו הרעה. מה לעשות?

שלום,

אני נשוי כ9 חודשים.
במהלך ה9 חודשים האלה עברתי גיהנום.
עצבים והתפרצויות מצד אשתי.
קללות. השפלות. צעקות באמצע הלילה ופעמיים שלוש אלימות פיזית קלה ועוד...
כל זה השפעה מהבית שלה. אבא שלה היה אלים מילולית(אולי יותר מזה. אני לא יודע)
היא הפכה אותי למסכן כמו אמא שלה.
היא לא מאמינה שאף אחד יכול לאהוב אותה ועוד דברים קשים שגדלה איתם.
היא מטופלת אצל פסיכולוגית כמה חודשים וראיתי רק שינוי קל.
לאחרונה, הגענו לסוף ממש לפני גירושין והלכנו ליעוץ היא התחננה והבטיחהשהיא תשתנה ויהיה לנו טוב.
אני מאוד פסימי ולא מאמין בטיפול תקופתי שיעזור לכל החיים. אני כבר לא אוהב אותה כמו פעם אם בכלל.(כן. מבולבל.)
השאלה אם מישהו שחווה כאלה דברים וזה כל הזמן רץ לו במח, יוכל להשתנות?
היא תתצטרך טיפול ויעוץ כל החיים?
אני מפחד שדברים יחזרו אחרי תקופה וכשיהיו ילדים הם יחוו את כל זה?
אני לא יודע מה לעשות...

נשואים 11 שנים ויש שני ילדים קטנים.
לאשתי יש מידי פעם התקפי זעם בהם היא מעליבה. לעיתים משחיתה חפצים. לאחרונה נעלה אותי מחוץ לבית בלילה ולא נתנה לי לחזור שבוע.
לעיתים מתעלמת ממני במופגן במשך ימים.
תמיד מאשימה אותי ומתרצת את זה בדברים שאני עושה.
מתעלמת מצרכים בסיסיים שלי כמו שינה צמא , פרטיות, וגם מתנגדת לחברים שלי.
היא משתמשת בהאשמות שאני לא מספיק בסדר כדי להשיג את רצונה.
יושבת לי על המצפון בכל דבר, וגם מאשימה כל מי שמסביב.
לאחרונה הסיפור התפוצץ . המשפחה שלי ראו אותה בהתקף זעם והגנו עלי.
אני בקשר עם ההורים שלה. הם תומכים בי ומנסים לפשר.
יש גם חברים משותפים שמנסים לפשר.
החלטנו על הפסקת הקשר לחודש ואני אצל ההורים.
למרות שמנסה להתרחק בהתקפים, היא מוציאה ממני את הרע ואני מפחד שדברים יגיעו למשטרה ואז קודם כל מאמינים לאישה. ובכלל מפחד מהמעשים המטורפים שהיא מסוגלת וגם סובל נפשית.
מצד אחד רוצה להישאר בקשר ולעזור לה אפילו אם תרצה. מצד שני רוצה שיהיו גבולות ברורים כלשהם שמגנים עלי.
מה אתה ממליץ.

אנחנו נשואים 6 שנים. 2ילדים. התקשורת בנינו מאוד לא טובה וחלק גדול מהשיחות בינינו נגמרות בריב. בעלי לא משתף ברגשות הוא לרוב שותק כשכועס ולי קשה לשמור בבטן אני ישר מתחילה לצעוק ולהטיח אשמה. אני מאוד מנסה לעבוד על זה ובאמת השתפר אבל עדיין יש זליגות. במיוחד אחרי שאני שומרת הרבה זמן בבטן. בגדול, בעלי הוא בן אדם טוב רק שהרבה פעמים אני גומרת לו להתעצבן מאוד ואז הוא מקלל אותי בקללות איומות שאאני לא מסוגלת אפילו להעלות בכתב. כשאני ממש מתעצבנת מכך ומתחילה לצעוק ואפילו לצרוח הוא לפעמים מרביץ לי. לא מכות רצח כן אבל עדין מכאיב גם אחרי יום יומיים. קשה לי עם זה מאוד ועוד יותר קשה לי עם עצמי כי אני ממש מרגישה שאני זו שביאה אותו למצב הזה. אבל הכי קשה וכואב לי זה על הילדים ואני לא יודעת מה לעשות אני מפחדת שאם אערב את הרווחה יקחו אותם חלילה ואני לא מסוגלת לדמיין את זה מה גם שהבושה הורגת אותי כל מי שגר סביבנו בטוח שומע ויודע פשוט בגלל שאני צועוקת ותחושת האשמה גומרת אותי. אני פשוט נאכלת מבפנים ולא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה

למדנו הרבה על להיזהר מבעל מכה וכמובן רואים המון דברים בטלויזיה. ולכן אני לא יודעת אם אני מושפעת יותר מידי מזה. או שכל רוב הנשים המוכות אני סתם מתרצת תרוצים למה להישאר עם בעלי כי התרוצים שלי ממש נשמעים כמו התרוצים של נשים מוכות בטלוויזיה.
כמובן שאני לא ממש יכולה לדבר עם אף אחד כי זה נשמע זוועה לאוזן לא מבינה. לכו אני הולכת בשם בדוי עם אימל פעיל בשם הבדוי שלי. ואני אשמח אם תחזרו אלי במייל זה.
אז ככה בעלי הוא בעל אוהב ובן אדם טוב וממ ממש מנסה להשתנות כלפי הצרכים שלי. אני אוהבת אותו מאוד מאוד.
יש לנו 2 ילדים אחת בת שלוש השני בן חודשיים.
אנחנו נשואים 4 שנים.
בעלי אוהב תוצאות וכמה שיותר זמן אני איתו אני מרגישה אני יותר ויותר כישלון וההרשה הזאת גורמת לי להיכשל עוד יותר כך שהביטחון העצמי שלי יורד ורמת הכעס שלו עולה.
בעלי תוען שהוא אף פעם לא הראה ממש רגשות עד שהכיר אותי. ואני מרגישה שכל רגש שלילי שיש לו מתבטא בכעס וכמאט כל רגש חיובי במיניות.
אני במקור פתיל קצר מתעצבנת מהר מתפרצת צורחת מגזימה ואומרת דברים שלא צריך להגיד ונרגעת.
בעלי במקור שומר בלב. הוא יכל שבוע לא לדבר איתי אחרי התפרצות שלי.
אבל נסינו להתקרב ולהשתנות אחד בשביל השני ואני לא בטוחה שלטובה.
אני מאופקת יותר אבל כשאני מתפרצת הצעקות שלי נמשכות להרבה יותר זמן בעבר זה כל כך בעייתי כי כשהוא מבקש ספייס אני לא מצליחה להביא לו.
הוא מצידו משתף יותר ומנסה לזהות את הרגשות השונים אך עדיין מבטא אותם בכעס אז הוא לא מתעלם ממני שבוע ואני וחברים שוב הרבה יותר מהר אבל רמות הכעס מפחידות ברמה.
כמה פעמים ממש לא כזה הרבה פעמים היה מגע אלים אבל בעלי תמיד ידע לא לעשות נזק אמיתי קצת כאב וזהו. להיות פרית לפעמים אפילו בזמן שאני מתפרצת אני מקניטה אותו ואומרת לו להכות אותי. לפעמים אני נהיית פיזית איתו והוא מגיב אלי.
אבל היום הוא דחף אותי שנינו חשבנו שלא כזה חזק אבל נפלתי על הגב.
ברוך ה׳ כלום לא קרה אפילו לא שתף דם פנימי. אבל זה פתח את עיניי כי בקלות יכולתי לשבור את הגב להיות נחה או מה לא.
הוא מיד הצתאר ובא לעזור לי אבל בגלל ששמתי לב מה יכל להיות אמרתי לו ללכת משם. והוא הקשיב.
כשדיברנו על זה אח״כ הוא היה מזועזע מהמצב בדיוק כמוני. ונסינו למצא דרך שהוא לא יעבד את השליטה שלו שוב.
הוא נתן לי 3 דברים לא לעשות ואמר שהוא באמת מאמין שאם אני יפסיק אם 3 הדברים האלו הוא יצליח להשתלט על הכעס שלו יותר.
הבעיה שאחד הדברים האלו זה לתת לו לדבר ולהביע את הרגשות שלו וכשאני במצב של מתפרצת אני לא מצליחה לעשות את זה לא משנה כמה אני מנסה אני תמיד קוטעת אותו ורק צורחת את מה שאני מרגישה.
אז אמרתי לו שאת השתיים האחרים אני יעשה השתדלות ורוב הסיכויים יצליח. אבל בזה אני יעשה השתדלות אבל מידי פעם ברור לי שאכשל ושזה יקח זמן אם אני אצליח.
והוא אמר שזה לא מספיק טוב.
אני ממש לא רוצה לעזוב אותו
הוא מאז ומעולם היה נגד טיפול זוגי אבל בעבר הצלחתי לשכנע אותו.
זה היה נוראי
נתתי לו לבחור משהו הוא בחר אישה חילונית (אנחנו דתיים) מתל אביב שחושבת את עצמה ולוקחת 500 שקל לשעה.
והתחלנו דיברנו (בעיקר אני) פתחנו פצעים. ( ככה זה בטיפול) אבל היא לא סגרה אותם מהר מספיק. אמרתי לבעלי היא נראית לי לא מתאימה לנו. והוא אך פעם לא מתייאש התחלנו אז נמשיך. ובקיצור כמאט התגרשנו. קצת אחרי זה פיספסנו את מועד ביטול המפגש בכמה דקות והיא אמרה לנו שאנחנו חייבים לשלם את ה 500 שקל. בעלי רצה להפסיק. התחננתי ממנו שנמשיך רק עוד פעמיים שלוש ( למרות

10 שנים אישה מוכה אני כבר נמאס לא מבינה עד כמה אשאר כאן אין יחס יפה מצידו כל דבר נעשה בעצבים מרגישה משרתת שלו מרגישה שהוא רוצח את האופי שלי מול כולם אני חזקה מתמודדת ועומדת על שלי רק איתו אני שקטה פחדנית ועל כל מילה שלו אומרת אמן גם אם לא בא לי גם אם לא רוצה אבל הפחד ממנו הורג אותי לפעמים ליד אנשים מתייחס אליי כמו לזבל ואני נפגעת ובוכה בלב עושה כאב בלב שאני רואה זוגות מאושרים שהאישה מביעה את הדעה שלה ורק אני שותקת כי זה יכול לא למצוא חן בעינייו ואז הוא יגיד לי שתקי שתקי אל תעלי לי את העצבים שזה אומר שתקי לפני שאני הופך את הבית אני אישה מאוד שמחה מאוד רגועה לא יודעת מה זה עצבים מדברת יפה עונה יפה אנשים אוהבים לדבר איתי על דברים שמפריעים להם כי אני יוודעת לייעץ ולכוון לאן כשצריך אבל רק אצלו אני נקראת טיפשה מפגרת ועקומה סתם אמרתי לה היום הרבה אנשים אמרו לי שרזיתי אז הוא אמר לי שיקרו עלייך וזה לא היה בצחוק הרי לשקול 62 אחרי 3 לידות בשבילו זה שמנה כבר אין כוח מתפללת לאלוקים שיקח אותי אבל נזכרת בילדים שלי שצריכים אותי.. אוף מה אני אעשה לאן אני אלך מתה לברוח אבל מפחדת

שלום רב,
אני גרושה פלוס 3 בנים לאחר מערכת נישואין אלימה נפשית(איומים,השפלות,המרדת הילדים,צריכת זנות,אלכוהול ופורנוגרפיה של הגרוש ).מאז יציאתו של הגרוש מהבית כ3 וחצי שנים אני והילדים שרויים בתוך פגוע תופת שלא נגמר.הילדים חוזרים מבית האב מתנכלים מילולית ופיזית: מקללים,מטיחים האשמות ובקורת קשה כלפיי,משווים בין הבתים שלנו(הבית של האבא מושלם והורסים את הבית.אני קבלתי שיחות תמיכה וכך גם הבן הקטן.הבנים הבוגרים מסרבים לקבל שיחות תמיכה.
שאלתי היא:האם האלימות של הגרוש מנותבת היום כלפי הילדים שלנו והאם לדעתך יכולים להגרם לילדים נזקים?
תודה רבה
אדר

שלום,
אני נשואה ואימא לשתי בנות. בשנה האחרונה בעלי טוען שהוא רוצה להתגרש. הוא מקלל, צורח, זורק דברים ומאיים. לפעמים בנוכחות הבנות. האם מדובר באלימות?
אני מטופלת אצל פסיכולוג. האם חלה עליו חובת דיווח במידה ואני משתפת אותו? מה ניתן לעשות במקרה כזה על מנת שבעלי יקבל טיפול? הוא מסרב ללכת לטיפול.
בברכה,
לינור

שלום רב.
אני נשואה 3 שנים עם שני ילדים מאוד קטנים.
הכרתי את בעלי בשנת 2010 ונישאנו כעבור 3 שנים אחרי פרידה של שנה שאני יזמתי שהיינו חברים.
הסיבה לפרידה הייתה הרגשה שהוא ניסה לשלוט בי וכאמצעי השתמש בכך שגרנו בדירה ששייכת לו מלפני הנישואין. שהיינו חברים בהתחלה הכול היה בסדר , היו סימנים של קמצנות די בתחילת הקשר. שגרתי אצלו התחיל לדרוש ממני לקנות דברים לבית שלו ואמר שאינני משלמת שכר דירה . באיזשהו שלב הרגשתי שאני כל הזמן על תנאי אצלו והחלטתי לעזוב. הייתי לבד שנה וחשבתי עליו כל הזמן. אהבתי אותו. נפגשנו במקרה שוב וחזרנו להיות יחד אחרי הצעה שלו. התחתנו וחיינו שוב בדירה שלו ואז הכול התהפך. הוא לא הסכים לי להחליף שום דבר בבית. התחיל להגיד שזה הבית שלו והוא מחליט. גם היה מעיר לי הערות בלי סוף ומשפיל אותי על איך שאני עושה דברים בבית. אחרי שנולד הילד השני המצב החמיר. התחיל למנוע ממני פיזית לצאת מהבית להוריי עם שני הילדים . היה לוקח לי ילד אחד אליו בכוח. העביר את כל הכספים בחשבון המשותף לפקדון ולא השאיר שקל בחשבון. אמר שאם אלך להוריי אחזור בארון קבורה. הזמנתי משטרה הרחיקו אותו. חזר והלכנו לייעוץ זוגי. אך האלימות נמשכה והתחילו דחיפות. אמר שישים את אמא שלי בתכריחים. אני פוחדת. חושבת לעזוב . הצעתי לו שנתגרש ונסיים יפה . הוא לא רוצה. אומר שאני אשמה בהכול . לא יודעת מה לעשות. רוצה לעזוב ופוחדת שיפגע בי ובילדים.

אני לא יודעת מה לעשות יש לי בן זוג שלו אני לא נשואה ויש לנו שלושה ילדים משותפים , יש לו בעיה הוא מאוד אלים אליי ולפעמיים גם כלפי הילדים , הוא צועק מקלל ושובר דברים בבית כשהוא נתקף בעצבים הוא מעיף עליי דברים אספר את הכל הוא הוציא סכין מטבח ואים עליי שבוע לאחר מכן הוא שבר תלול של התינוק כשהילד בפנים לקח את הרגל של הלול וזרק עליי את זה כשתינוקת בת שלושה חודשיים עליי יש לנו ילד בן 3 תינוק בן שנה וארבע חודשים ותינוקת בת 3 חודשיים רוב הזממן אני סגורה בבית והוא מנהל את כל משק הבית אני לא יודעת מה לעשות אני מאוד פוחדת ממנו אין לי משפחה אני לא יודעת למי לפנות תעזור לי בבקשה