פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

שנים שאני סובלת מאח אלים, בילדות זאת הייתה בעיקר אלימות פיזית, ולא רק לי, לכל האחים שלי. היום הוא אלים בעיקר מילולית, הוא מאיים עליי הרבה ומתנהג באלימות כלפי הדברים האישיים שלי. אה, כן, הוא גם גונב לי, לאחים שלי ולהורים שלי כסף. הוא לא בן 14, הוא בן 24. כן, הזוי לגמרי...
העניין הוא שהנושא הזה הוא לא נושא מוכר ומדובר בחברה, ואין שום פיתרון ברשת לאח אלים.
לפעמים בלילה, כשאני חושבת על המשפחה שלי ומדמיינת מצב שבו מבקשים ממני לוותר על אחד מבני המשפחה שלי, אני לא חושבת פעמיים וישר יודעת שהוא הראשון שהייתי מוותרת על קיומו ומיד.
אף אחד לא רואה את מה שקורה איתו בבית, בחוץ הוא משדר משהו אחר לגמרי, בחור טוב שמוכן לעזור לכל מי שצריך.
הבעיה העיקרית היא שהוא עצמו חושב שהוא הכי בסדר בעולם, ושכולנו טועים ושקרנים. הוא משכנע את עצמו שכל מה שקרה לא באמת קרה. וזאת הבעיה הכי גדולה.
אין לי פרטיות,אין לי חיים נורמאלים (ככל שניתן) ואין לי ביטחון. אני לא יודעת מתי יגיע רגע השבר, או שהוא יפגע בי עד לאובדן, או שאני כבר לא אחזיק מעמד...

אני בת 20, קשר ראשון שלי עם מישהו בן 22.
לפני חודש וחצי הסתיים הקשר אחרי כמעט חצי שנה שהיינו ביחד.
יש לי בעיות נפשיות עוד משנים קודם, התקפי חרדה, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית וכו'..
אבל בזמן הקשר איתו הכל החמיר והחמיר. לא קישרתי את זה אליו, לא הבנתי מה קורה לי, התפטרתי מעבודה חשובה (סייעת לילד אוטיסט), ניתקתי קשרים עם אנשים, פגעתי בעצמי המון וכו'..
הפרידה הייתה על רקע זה שקשה לו עם המצב הנפשי שלי, הוא בן אדם מאוד רגיש ודואג (טבעוני שמאלני שמגדיר עצמו כפמניסט אפילו).
היום אני מבינה כמה הקשר הזה היה חולה, הרסני ופוגע וכמה שהוא בן אדם אלים במסווה של אדם רגיש ומסכן.
הוא היה דורש ממני להיות איתו כל הזמן, וכועס עליי ומתאכזב כשהייתי רוצה לעשות משהו אחר,אפילו היה כועס אם לא הייתי מחבקת אותו כל הלילה (אפילו שאמרתי לו שנוח לי ואני לא יכולה לישון ככה) אז הייתי פשוט ערה רוב הלילות אצלו כי פחדתי שיכעס ויגיד שאני לא נמשכת אליו, היה מקטלג אותי כחולה ומסכנה שצריכה אשפוז, מתלונן כל הזמן על כולם ונע בין מצבי רוח קיצוניים, היה יורד על המשפחה שלי כל הזמן וגורם לי ממש לשנוא אותם. מעבר לזה היו פעמיים שבהם היו לי התקפי חרדה לידו והוא הגיב באלימות מתוך התסכול שלא נרגעתי, הוא ניער אותי, עיקם לי חזק מאוד את שני הידיים וכשאמרתי לו שכואב לי הוא ענה "חבל".
פעם אחת התעצבן שירדתי על עצמי ונתן לי סטירה קטנה.
והייתה פעם שלא היה לי מצב רוח כשהייתי אצלו והוא נגע בי כי חשב שזה יעודד אותי, ביקשתי ממנו שיפסיק ודחפתי לו את היד והוא התעקש להמשיך והפעיל כוח והתנגד והמשיך לגעת בי במשך כמה דקות עד שהוא קלט שזה לא בסדר והתנצל.
באותה תקופה לא ראיתי מה הוא עושה, לפעמים כן קלטתי ואז סיפרתי לעצמי סיפורים שהוא בסה"כ דואג ומתוסכל ושזו אשמתי שגרמתי לו לפגוע בי כי תסכלתי אותו.
רק ממש בשבועיים האחרונים התחברו לי כל הנקודות ונזכרתי בהמון דברים וקלטתי מה הוא עשה לי.
זה מציק לי נורא, אני מלאה ברגשות ומחשבות - כועסת על עצמי שאפשרתי לזה לקרות, כועסת עליו שהוא עשה את זה אבל מצד שני מרחמת עליו מאוד, פגועה מ"חברה" שיודעת מה הוא עשה לי וממשיכה להיות איתו בקשר ולתמוך בו כי "קשה לו".
זה מעסיק אותי כל היום, אני לא מרגישה שזה יושב אצלי כטראומה כי לא קשה לי לדבר על זה ואני אפילו מרגישה איזשהו דחף לספר את זה ולדבר על זה. אבל הדיבור על זה לא עוזר, זה ממשיך להטריד אותי ויש לי רגעים שאני בוכה בגלל זה ומרגישה נורא מתוסכלת וכעוסה. :\

בוקר טוב,
לצורך עבודת סמינר אני מחפשת מישהי ממרכז הארץ נפגעת אלימות שמוכנה לשבת איתי לשיחה אנונימית.

שלום,
ילד שהתייתם מאימו בגלל שאביו רצח אותה. הוא נמצא במשפחת אומנה. אילו זכויות מגיעות לו מביטוח לאומי ומגופים אחרים?

את ממש צודקת הגדרת את זה הכי טוב שיש .
אני פונה למערכת האם יש אפשרות לקשר אותי עם שרה
אני מרגישה צורך חזק מאוד לקשר מסוג זה.
אני חנוקה והדמעות כבר גם לא יורדות
ממש מבקשת.......
תודה

תקופה ארוכה מאוד אני נכנסת לכל אתר אפשרי כדי ליצור קשר עם נשים או קבוצות תמיכה שבהם נשים שנמצאות במערכת נישואים עם אלימות מילולית
אך קשה מאוד למצוא,לא מצליחה.
יצרתי קשר עם מחלקת הרווחה בעירי אך היה לי קושי להיחשף מכיוון שביקשו ממני להיפגש עם עובדת סוציאלית שתפנה אותי לקבוצה בעיר סמוכה לעיר מגוריי.
אני בת 46 עם שני ילדים בגיל 12 ,9
החיים עם אדם שמתעצבן מכל דבר קטן ,צועק,מקלל, מקניט, מאשים, חושב שהוא צודק בכל ,הוא חכם אין חכם ממנו ועוד....קשים לי מאוד.
הוא עובד בעבודה מכובדת אבל בחוץ לא יודעים מה קורה בבית.
אשמח מאוד לפגוש נשים בסביבות הגיל שלי שנמצאות באותו מצב כדי לדבר , להקשיב, לשתף ולהיות שותפה.

הייתי רוצה לקבל ייעוץ בנושא ששנים יש לי בעיה איתו. אני נשואה הרבה שנים ויש לי ילד מנישואים ראשונים ושלושה ילדים עם בעלי. בעלי מעולם לא הרים עלי יד במהלך השנים ולא הראה שום נטיה לזה (לעומת הנישואין שלפני שהיו לאדם עם נטיה לאלימות והלכתי בזמן), הבעיה הגדולה לאורך השנים היא הקשר שלו עם הבן שלי. הוא נמצא בתוך חייו מגיל קטן ממש ובהתחלה אפשר להגיד שמילא אפילו מקום של אב בחיים שלו, לא מושלם אבל סביר בהחלט, וככל שהגיעו עוד ילדים התחלתי לראות כמה היחס שלו לבני משתנה לרעה, כשיש ריב בין אחים הילד שלי תמיד מואשם בלי שום ברור, כשיש לבעלי איזה לחץ זה תמיד יוצא על הילד, הוא מרשה לעצמו לקלל אותו ולאמלל אותו בצורה פוגענית ממש ובשנה שנתיים האחרונות, אמנם לעיתים נדירות אבל יכול לדחוף ולהדוף אותו בגסות, וצרחות על הילד זה דבר יומיומי. הוא כאילו מנסה כל הזמן להטיל סמכות כוחנית על הילד, ולילדים המשותפים לרוב הוא מבליג על דברים שהילד הגדול מעולם לא היה מעז לעשות אפילו. אני תמיד יוצאת להגנת הילד אבל זה גורם לו לעוד יותר התנכלות והתנכרות.
בכלליות הוא אדם שקשה לו להפעיל סמכות נכונה על ילדים והוא עושה הכל בצרחות איומות, אני מתביישת לצאת לרחוב לפעמים ופוחדת לחשוב מה אנשים חושבים שהולך בתוך הבית שלנו, ומה שהכי גרוע שהוא מצא קלף להחזיק אותי אחרי שאיימתי כמה פעמים שאעזוב אותו: כל פעם שהוא רואה שאני מתכוונת לעזוב אותו הוא מכניס אותי לסרט שהוא הולך עכשיו ברגע זה לקפוץ מבניין, והוא שחקן כזה טוב ועושה את זה בצורה כל כך אמינה שבאותו רגע אני משתתקת מפחד ומתפייסת איתו רק כדי להחזיר את הרוגע מתוך המצב המאיים הזה. אני חייבת לציין שזה קשר עם המון אהבה כי חוץ ממה שתארתי יש בו הרבה טוב, אז אפשר להבין מה גורמים לי האיומים וההפחדות שלו...אפילו שהוא לא מאיים עלי אלא כביכול על עצמו ועל גופו שלו, זה איום קבוע שאני חיה תחתיו, הוא יודע שאין לי איך ללכת ממנו והוא מחזיק אותי בכיס עם האיומים האלה...אבל החיים בצל הצרחות שלו זה גם לא חיים בכלל. והוא לא מודה שיש לו בעיה, לא מוכן לשום טיפול.
עוד בעיה היא שאני מאוד תלויה בו כלכלית, למרות שיש לי משכורת ומזונות על הילד הראשון זה לא כסף שניתן לקיים בו 4 ילדים, ומשהו כמו 70% מההכנסות של הבית הן ממנו, והוא טוען שאם אעזוב אותו הוא לא ימשיך לעבוד וילך לכיוון של הרס עצמי ולא יבנה את עצמו חזרה בכלל וסביר מאוד מההכרות שלי איתו שזה מה שבאמת יהיה(הוא מגיע מרקע בעייתי ואני מרקע סטנדרטי לכן יש לו הרבה בעיות לא מטופלות, ואני מרגישה שהכל נופל עלי ואני לפני קריסה מהעניין של התיק שלו שאני סוחבת שנים).כך שבאופן פרקטי חוץ מללכת להוצאה לפועל ולסחוט ממנו סכומי כסף פה ושם מזונות מסודרים לא יהיו לי והיום הוא מכלכל את הבית בצורה מסודרת שההכנסה שלי לבד לא היתה מכסה, לא מדובר בחיי לוקסוס אלא בחיים שגומרים בשקט את החודש, ואני חוששת שאם אתגרש זה לא יהיה.

משאני קטנה אח שלי היה מרביץ לי מכות, חניקות, נועל אותי בחדר או בשירותים שעות, תולה אותי בחבלים של הכביסה כל מיני דברים. הוא גם היה נוגע בי באופן.... הייתי הולכת לישון בלילה ולא הייתי יודעת מה ייכנס בו אז פשוט לא הייתי ישנה (עד היום קשה לי לישון ואני קופצת מכל רעש קטן)
אח"כ גדלנו ויצאנו לפנימיות (יש לנו רק אמא) ופשוט לא באתי שבתות חופשה הביתה כי אם כן הוא היה ממשיך וגם יורד עלי ומשפיל אותי. עכשיו גדלנו עוד ופתאום הוא השתנה לגמרי!!! הוא קונה לי דברים הוא אוהב אותי באמת וגם אני אוהבת אותו, אבל אני עדיין לא מצליחה לשכוח את כל מה שהוא עשה וזה יוצר קונפליקט. ואם אני מזכירה את זה אז המשפחה שלי מבטלת את מה שאני אומרת ואומרים לי שטויות זה לא היה כל כך נורא הוא האח הכי טוב שלך תראי איך הוא מפרגן לך... והוא באמת. אבל אני מרגישה אולי דמיינתי דברים או שאני ממציאה? אבל יש לי עוד סימנים על הגוף ויומנים מהתקופה אז איך זה יכול להיות שאני ממציאה? והמשפחה שלי בזה לזה אז אני מרגישה דפוק עם עצמי אולי אני לא בסדר שאני מייחסת לזה יותר מדי חשיבות? אולי כל האחים רבים ככה ורק אני כזאת רגישה? ומה אני עושה עם זה שהוא השתנה? כולם מעריצים אתו אני לא יכולה לכעוס עליו כי הוא כזה טוב.

שלום פנינה או מני, אני מחפשת (מזה זמן רב) קבוצה לנשים שסובלות מאלימות במשפחה (לאו דווקא אלימות פיזית) באזור השרון (כפ"ס-רעננה-נתניה-חדרה וסביבותיהן). אני לא מוצאת ברשת פרטים על קבוצות כאלו. חשוב לי שזו תהיה קבוצה של נשים, עם או ללא הנחיה מקצועית.
תוכלו לעזור לי?

שלום
אני בת 23 יש לי אח בן 28 אנחנו גרים עם אמא שלי
הוא כל לילה שם מוזיקה שמהדהדת בקיר כשאני מבקשת ממנו להשתיק כי אי אפשר לישון הוא מתחיל לצרוח ולהשתולל וקורא לי משוגעת.
אתמול נכנסתי לחדר שלו לקחת משהו והייתה מוזיקה חשבתי שהוא ער, הוא התחיל לצרוח עליי שאני מעירה אותו ויש לו מבחן מחר, לקחתי מה שרציתי נבהלתי והלכתי.
המוזיקה המשיכה להדהד בקיר אז נכנסתי בשקט להשקיט הוא התעורר ואז התחיל להשתולל ואמר אם אני לא אישן את לא תשני.
הוא נכנס לי לחדר אחרי חצי שעה מרוצה ומחייך ואמר אני אכנס עוד הרבה הלילה את לא תשני.
אחרי שעתיים נכנס שוב ניסיתי להתעלם וחשבתי שיילך לבד אבל חיכה שאקום ועשה רעש.
אמרתי לו כל הכבוד מרוצה? אתה בדיוק כמו אבא וזה כניראה יותר הטריף אותו, הוא אמר אני אתנקם בך הסברתי לו שזה לו היה מכוונה רעה אלה רציתי לישון ולא היה אפשר עם המוזיקה , ואז אמר בא לי להרביץ לך אמרתי לו ניראה אותך ואז קיבלתי מכה חזקה בגב וצרחתי עליו שהוא הרביץ לי והוא אמר שמעד.
חברות שלי הסבירו לי שאם זה היה בטעות הוא היה מתנצל הוא רק המשיך ואמר אני אנקום בך ואמא גירשה אותו.
היו עוד מקרים בהם צרח ואיים באלימות אבל הפעם זה ניראה לי מוגזם.
אני בסוף החודש עוברת לגור עם שותפים ללימודים .
רציתי להתייעץ מה לעשות בינתיים? לא ישנתי כל הלילה.
לאמא כבר אין כוח להתמודד איתו היא התעמתה איתו והוא לא מתחרט ומאשים אותי ןאמר לה שהוא יפסיק להתחשב ויהיה יותר גרוע היא אמרה שלא ייעז.
סליחה על החפירה ותודה מראש.

שלום רב,

הייתי רוצה להתייעץ לגבי משהו שמטריד אותי, אותה ילדה גרה בקומה מתחתי, חדרה נמצא מתחת לחדרי, כשאני מגיע מהעבודה עד שעות הלילה כשאני הולך לישון, היא כמעט כל הזמן בוכה וצורחת... וזה בא בליווי של הלימות חזקות על הדלת או הקיר, תבינו שבבניין האקוסטיקה מאוד חזקה, ושומעים דברים גם מקומות יותר נמוכות, אני גר בבניין כבר שלוש שנים ובזמן האחרון זה ממש החל להטריד אותי, ממש כואב לי איך שהיא צועקת והולמת בקיר (ממש ברגעים זה שאני כותב) כאילו שנעלו אותה או משהו...
אבל מצד שני יכול להיות שאני טועה בגדול ואין זה קשור לאלימות או התעללות כלל וכלל...
מה עושים?

שלום לכם,

לצערי הרב, אני נאלצת לכתוב כאן את הדברים הבאים. בעלי איש אלים. לא תמיד, אך אלים. אלים מילולית. בזעמו הוא מפחיד מאד וכאשר דבר מה מרגיז אותו הוא מסוגל לצרוח ואי אפשר ואין דרך לדבר אליו או אל לבו...לאחרונה חזר מעבודתו וגילה כי לא הספקתי לנקות את רצפת הבית (מה שהתכוונתי לעשות בהמשך..). בעלי פצח בצעקות רמות - השתתקתי מרוב פחד וחוסר האונים... לא ידעתי מה לעשות.. לא הצלחתי לתפקד בהמשך היום. ..

1. הוא לא מסכים ללכת לטיפול בשום פנים ואופן, אפילו ייעוץ לא..
2. הוא לא מסוגל לשבת לשיחת נפש או סתם שיחה עמוקה
3. הוא רוצה לדעת על מה אני מוציאה כסף (אני רחוקה מ"בזבזנית" מרחק שנות אור) ולאן אני הולכת..

לאור מצב זה, מה ניתן לעשות?

היי.אחרי התייעצות פה החלטתי סופית להתפנות למקלט יחד עם שני ילדיי.אני נשואה שנה ואמא לילד בן 6 מזוגיות קודמת ותינוק בן 8 חודשים מהנישואים הנוכחיים. במהלך השנת נישואים בעלי תקף אותי פיזית 4 פעמים ובין היתר גם כמה איומים על רצח אם ארצה להתגרש ולקחת איתי את הילד המשותף. בעלי כרגע בכלא. הוא נכנס לשם בגלל סיבה אחרת ולא קשורה לאלימות אבל בזמן שהוא ישב שם הוא העיז לאיים עליי ברצח בטלפון של הכלא וזה מה ששבר אותי לגמרי והחלטתי לעזוב את הבית לפני שהוא ישוב הביתה. הודעתי לו שאנחנו ניפרדים ואני עוזבת עוד לפני שישוב. הוא ביקש והתחנן שלא איזוב בינתיים אלא אתן לו לחזור ולהוכיח לי שהטיפול בכעסים בכלא עזר לו. אני לא מעוניינת והבהרתי לו את זה. היום מתקשר אליי מישהו ומזדהה בתור איציק המטפל הפסיכולוגי של בעלי בכלא,ואחרי כמה שאלות ודיווחים על התקדמות יפה של בעלי,הוא מדווח לי שבעלי הבין את הטעויות שלו ומוכן לפרידה וגירושים כי הבין שזה בלתי נמנע ובנוסף איציק מבקש ממני בכל לשון של בקשה לשקול את בקשתו של בעלי לא לעזוב עכשיו אלא אחרי שבעלי חוזר הביתה.הסיבה לכך היא שבעלי במצב נפשי רעוע והוא חושש שבעלי יכול להגיב להשפחה הזאת ולפגיעה בכבודו בצורה קיצונית כלשהי..
לפי מה שאני הבנתי,איציק המטפל הפסיכולוגי בבית סוהר מבקש ממני לקחת סיכון ולחכות שבעלי יצא ולעזוב אחרי שבעלי יחליט לנכון בשביל לא לפגוע בכבודו לייד בני משפחתו וחבריו.. זה הגיוני?!?

היי,
לפני כשנה בערך הגעתי לספרד ללימודים והכרתי
בחור מקסים מכל בחינה וכיוון. הקשר התקדם לו במהרה ואחרי שלושה חודשים
עברנו לגור יחד. כמעט מן ההתחלה שמתי לב שאחת ל....חודש בערך הוא חווה שינוי קיצוני במצב הרוח שכאילו הופך אותו לאדם אחר. זה מתחיל בהסתגרות שלו בתוך עצמו, מצב רוח ירוד או חרדה, ממשיך בתשובות קצרות וקרירות כשאני מנסה לברר מה עובר עליו, ותמיד תמיד מסתיים בריב, ריב שכמובן אינני יודעת אפילו על מה ולמה. ניסיתי לדובב בסבלנות, ניסיתי לשלוח אותו להירגע, ניסיתי לתת מרחב, הכל תמיד מסתיים בריב.
כשאנחנו רבים, אני מרגישה שהוא לא מדבר אלי בכבוד, לא מקשיב למה שאני אומרת וחוזר על עצמו שוב ושוב כמו תקליט שבור. ברגע שהוא מדבר אלי כך אני מיד רוצה לקום וללכת, כמובן שזה קצת יותר מסובך במדינה זרה שאין לי בה אף אחד. כבר כמה פעמים הבטחתי לעצמי שאם זה יקרה שוב אני אלך, ומספר פעמים באותו הרגע אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך את הקשר. בריב האחרון, מעבר לקללות, הוא ניתק את האינטרנט, איים להתקשר למשטרה שיוציאו אותי מהבית, ופער שני חורים בצורת אגרוף בדלת חדר השינה. המזוודה שלי כבר הייתה ארוזה כשהוא התחיל לבכות ולהתנצל ולהבטיח שילך לטיפול, (הוא הלך בערך פעמיים ולא עושה רושם שהוא ימשיך עוד הרבה) ועד לפני כמה ימים לא הפסיק לומר איזה מזל שלא הלכתי ושהוא לא יודע מה הוא היה עושה לעצמו.
אנחנו לפני ביקור בארץ והוא שוב מסתגר ואני בלחץ וחרדה נוראיים

שלום לכולם. אני נשואה לגבר אלים. אנחנו נשואים כשנתיים ויש לנו תינוק משותף בן 8 חודשים ויחד איתנו מתגורר הבן שלי מהישואים ראשונים בן 6. אני ובעלי לא מסתדרים על רשע הילס שלו להן שלי שהוא עלד היפראקטיבי עם בעיות התנהגות. בעלימלא מבין את המושג בעיות קשב וריכוז ובעינייו הבעיה היא חינוך ומנסה לחנך את הילד בדרך נוקשה. לי קשה לראות דברים כאלה ולכן כל הזמן אנחנו מסתכסכים. 90 אחוז מהועכוחים שלנו מתחילים מכאן. בפעם הראשונה בעלי תקף אותי פיזית כשהייתי בהריון בחודש שידי. הוא היכה אותי בפנים וגרם לי לחבלות מעל העין. בבית חולים מסרתי שהחלקתי ונחבלתי מהאסלה בשרותים. אושפזתי ליומיים להשגחה.זה קרה עוד שלושה פעמים במהלכם הוא הרים יד סחב לי בשיער דחף סטר לי בפנים ופעם אחת ניסה לחנוק. לצערי הוא כם לא כל כך נמנע מלעשות את זה ליד הילדים. לא אכפת לו שהם נחשפים. כרגע בעלי נמצא בבית סוהר על עבירה שלא קשורה לאלימות והוא משתחרר עוד חודש. לפני כשבועיים רבנו בטלפון והוא איים עליי ברצח ובחטיפת הבן המשותף שלנו כשאמרתי לו שנעמס לי ואני רוצה להתגרש. אני מבינה שזה מעצבים אבל בין היתר מבינה גם את הסכנה שזה עלול לקרות באמת. כמו שהוא איים באלימות והגשים את מילתו בסוף.
פניתי למרכז לאלימות במשפחה ומשם הופנתי לרווחה שכרגע בחופשה. סיכמנו שאני עוברת למקלט. בזמן הזה שהרווחה בחופש בעלי הבין את כוונותיי ושלי את חבריו לפנ שיעשו לי שטיפת מוח שדי עזרה לו. נירגעתי קצת. בין היתר בעלי עובר טיפול לשליטה בכיסים בבית סוהר. אני לא בטוחה כמה זה יעזור לו בחייו איתי. אני מאמינה שהאלימות תחזור בגדול באיזשהו שלב בחיים. אני נורא מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. מצד אחד בעלי נהיה מאוד נחמד בטלפון עם המון כוונות לשקם את הזוגיוץ ומבטיח להשתנות. מצד שני אני חוששת ולא מאמינה שזה יהיה לצמיתות אלא רק לתקופה ראשונית ואז האלימות תחזור. אני מבינה גם שהיום יש לי אפשרות לברוח כי הוא לא פה וכשיהיה מחוץ לכלא זה יהיה יותר קשה.
אחת הסיבות הגדולות לזה שאני לא רוצה לעבור לנקלט זה שאני לא רוצה שהוריי ידעו. יש לי יחסים מאוד מסובכים מבחינה נפשית עם הוריי. אנחנו מגברים ונפגשים אבל הם מאוד שפטו אותי כל חיי על בחירותיי בחיים וכל הזמן מזכירים לי את הטעויות שלי. רק בגללם אני מסוגלת לרדת לכדורים פסיכיאטריים. הפחד הזה לאכזב אותם שוב ..
לפי הבנתי במקלט מנתקים טותי מהכל. לוקחים טלפון לתקופה לא ידועה,וזה דבר שמלחיץ אותי גם. לא להיות מקושרת עם המשפחה..מעבר לזה יש לי רכוש בבית ואין לי איפה לאחסן.. אני אמורה לוותר עליו?
מה לעשות? להאמין לבעל? ללכת עד הסוף עם הרווחה ולהתרחק מהבית? להתגרש? הרי אני לא מאמינה שבעלי ישתנה לאורך זמן.. תעזרו לי בבקשה. מי שיש לה נסיון עם המקלט תספרו לי מה הולך שם. איך מקבלים אותנו שם.