פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

שלום רוני,

קשה לי להבין מתוך דבריך האם ההתפרצות האלימה שתיארת היא חד -פעמית או שהינה חוזרת על עצמה. אין זה היינו הך בשני המצבים.

אם המקרה הינו מקרה יחיד - ככל שהוא חמור וקשה - כדאי לבדוק לגופו של עניין מה קרה דוקא הפעם שהביא להתפרצות הזו, גם שלך וגם של בעלך. ואם המקרה איננו מקרה יחיד, בודאי שכדאי לכם לבדוק האם היה כאן איזה שהוא דפוס שחוזר ולהבין מהו.

שאלה נוספת היא האם את מגיבה באלימות בדרך כלל, כמו במקרה זה ואם לא - מדוע הגבת כך הפעם?

אני חשה שהדברים שאת מתארת לא נולדו היום וכי יש איזה שהוא מתח מתמשך ביניכם, שמתבטא אצלך בתחושות של פחד ושנאה, ומגיע עד תחושות אשמה, חוסר אונים ושאלות לגבי עתיד המשפחה.

במצב זה כדאי לכם להתייעץ עם מטפל זוגי/משפחתי, במידה ואתם מסוגלים לדבר ביחד על מה שקורה ביניכם מבלי לחשוש. אם אינכם מסוגלים לכך, אני ממליצה לך לפנות למטפל בתחום אלימות במשפחה. בכל לשכת רווחה תוכלי לקבל מידע בנושא זה ולהיעזר על פי הצורך שלך, כולל אפשרות לצרף גם את בעלך לטיפול בהמשך. בשני המקרים הפנייה לטיפול מטרתה לנסות ולשפר ואיננה אמורה לגרום לך "לאבד את המשפחה".

חשוב שלא להמשיך ולגרור את המצב כמות שהוא. הנזק שיגרם לכם ולילדיכם יהיה יותר גדול אם תזניחו את הטיפול בנושא.

והערה לסיום: המתח בימים אלה גדול יותר מאשר בימים רגילים, משפחות נמצאות יותר זמן ביחד ותחת מגבלות שונות. מטבע הדברים הדבר משפיע על אנשים ועלול להגביר התנהגות אלימה. גם על כך ניתן להתייעץ.

שיהיה לך בהצלחה וימים שקטים לכולנו,
פנינה

ניקול שלום,
קודם כל אם זה המצב בבית ישנם כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי להגן על הבנות שלך מפני מראות שכאלה. כי אחרי שהבנות כבר ראו את מה שראו אי אפשר למחוק להן את המראות. מה שכדאי הוא שתעשי הכל כדי למנוע מהן להגיע למצב זה.

לשם כך אני ממליצה לך לפנות ללשכת הרווחה באזור מגוריך ולהזמין פגישה עם איש מקצוע בתחום של אלימות במשפחה. אחרי הערכת המצב ניתן יהיה לבנות תכנית עבורך ועבור הבנות, ביחד או לחוד, הכל כדי לעזור ולטפל בבעיה שאת מעלה.

אני יודעת כי במקרים רבים - וללא הצדקה - הדבר מעלה את הפחד ש"אם אספר - יקחו לי את הילדות". אני אומרת לך באחריות שאם תביני שכדי לעזור לבנותיך אי אפשר שהאלימות בבית תימשך וברצונך לעשות הכל לשם כך - עובדי הרווחה יסייעו לך בכך. המטרה תהיה קודם כל להפסיק את האלימות בסביבת הבנות ובהחלט לא להרחיקן מהוריהן, ככל שהמצב ישתפר לטובה.

בגדול, אני לא חושבת שקל להרגיע בנות שראו מראות קשים כאלה או להוציא להם את התמונות מהראש, בהנחה שזה לא מקרה יחיד. צריך לעזור להן דוקא לבטא את מה שראו ואת מה שהן מרגישות ובעיקר - לתת להן בטחון שאת יודעת מה לעשות כדי להגן עליך ועליהן, כדי שדבר כזה לא יחזור.

שוב, אני מאד ממליצה לך להיעזר באיש מקצוע שיוכל להדריך אותך כיצד לעשות את הדברים.

בהצלחה לך,
פנינה

ולדווח בהקדם ..אם מול העיניים שלך נמשכו שערות מאחורי הדלת קורים דברים הרבה יותר גרועים ואת שמעת את זה ..אני לא מבין איך את לא מתערבת ועוצרת פיסית את האירועים ...מותר לך ...את אפילו מחוייבת .
הנשמה של הילדה הזו נקרעת מול עינייך עזבי תוירטואליות ועשי משהו ,אני חושב שאני הייתי בוחר בלהחזיק את האמא גם מהשיער אבל יש לי בעיה עם אלימות לחלש ממני , אני אבחר בהלרתיע , האישה תרגע , הילדה תבין שזה אסור איך שמתנהגים אליה ,תתחיל לאט לחשוב שונה,תפתח לעזרה .
תנסי להבין היכן היא לומדת ולדבר עם המנהלת לדווח , ממכתב בתיבת דואר יהיו לך את רב הפרטים שתצטרכי (לא לקחת משהו חשוב) .
את מצילה אותה ואת הצאצאים שלה , הדברים האלה מסריחים מהיסוד , בבית זה גיהנום שאת לא יכולה לתאר על לעצמך ,אם לא עברת .
עשי משהו מהר ..בבקשה...תודה ...סליחה .

דנה שלום,
את מבקשת עזרה בלראות את הדברים ברור,

לי נראה שאת רואה ברור מאוד, בחלקים נרחבים של הסיפור שלך.

אם יש משהו שכדאי "לפזר את הערפל" סביבו, אז הייתי מתמקד בפחד שלך "לעשות טעות" ולאבד את הבחור, שיש לו "צד" נפלא הכולל מעלות רבות אך גם "צד" אפל, שבו הוא הופך למאיים, בלתי צפוי ומפחיד.

נראה שהפחד הזה הוא המקום שבו את מפסיקה לראות טוב.
יש תחושה שללא הפחד הזה, היית מסוגלת להמשיך את מה שאת עושה טוב מאוד עד כה: להעביר מסר שאת לא מסכימה להתנהגות מסוג זה כלפייך ושאת רוצה לקחת את הזמן לפני שאת מתחייבת. לקחת את הזמן כדי לוודא שאכן בן הזוג שלך מסוגל להבין שיש לו צד שכזה ושהוא זקוק לטיפול (ברוב המקרים טיפול זוגי לבדו לא יעזור).

אז אולי כדאי להמשיך ומתוח גבולות ולהציב מבחנים לפני שאת מתחייבת. נראה שקשה לך לעשות זאת בגלל הפחד לאבד אותו...

באופן פרקטי- מומלץ שבן זוגך יגיע לטיפול פרטני ו\או קבוצתי. יש כאלה במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ולכאלה שמסתייגים מה"רשויות" ויש להם אמצעים יש אפשרות לטיפול בשוק הפרטי.

חשוב מאוד בן הזוג יילך לטיפול לא רק כדי לרצות אותך. יש כאן דיון רציני שהוא צריך לעשות בינו ובין עצמו.

בהצלחה.
מני
נ.ב בדרך כלל אינני נוהג לתת עצות ממשיות לאנשים שמתייעצים כאן, עצות כמו "תתגרש" "תתגרשי" וכיוצא בזה. במקרה שלך נראה שנכון לומר שאת לא חייבת למהר ולהתחייב (כלומר, אולי כדאי להשהות מעט את פנטזיית האביר על הסוס הלבן).

שלום לך,

לצערי אין ברשותי דרך כל שהיא להציע לך לשלוט בהתנהגותך כלפי הילד שלך, חוץ מאשר פנייה לקבלת עזרה.

יש לך כמה אפשרויות :

1. לפנות להדרכת הורים- מומלץ של מטפל\ת זוגי\ת משפחתית. קריאת דברייך יוצרת רושם כאילו שמדובר בילד גדול יותר (הילד בן השנתיים). במיוחד כשאת כותבת שהוא פורץ את כל הגבולות וכדומה....
תחשבי שכל עולמו השתנה, הגיע אח צעיר שתפס את מקומו, והוא זקוק לאישור שהוריו לא שכחו אותו. לפעמים התנהגויות מסוימות הן דרך לבקש משהו, יחס, תשומת לב....אני לא בטוח שמכות זו הדרך להראות לו שלא שכחתם אותו נהפוך הוא...זו אולי הדרך לאשר את חששותיו. ייתכן שהדרכה פשוטה עשויה לעזור כאן.

2. לפנות לרווחה ולדווח להם. כאן יופעל "טיפול סמכותי" כך שפקידת סעד תהיה מעורבת ואת ומשפחתך תהיו תחת מעקב ופיקוח. זו לא בושה. לפעמים צריך את ה"חוק" כדי ליצור גבול ברור ופקידת סעד טובה תוכל לעזור בעניין.

3. לפנות לטיפול פרטני כדי לקבל את התמיכה שאת ראויה לה. זוהי בהחלט משימה קשה לגדל שני ילדים קטנים מאוד ובמיוחד כשאר חיי הזוגיות אינם טובים. אני מניח שתמיכה מצד בן הזוג עשויה לשפר חלק גדול מהמצב.

חשוב שתביני- שפנייה לטיפול אינה מעידה על חולשה או על כך שאת האשמה העיקרית במצב. נהפוך הוא- זהו צעד שנועד להתחזק, לטפח את עצמך.

כמו כן- יש סתירה בדברייך. את מתארת ילד מקסים וחשוב לך אבל גם פונה לעזרה ומראש קובעת מה יעזור ומה לא. אפשר לצפות מאדם שמצוי במצוקה ומבקש עזרה שהיה פתוח לרעיונות ואת מצידך מטילה וטו על טיפול שמשתמע שאת זקוקה לו.

ודבר אחרון. אני לא בטוח שכדאי לך להפסיק את האלימות כלפי הילד רק בגלל שאת רוצה שהוא יאהב אותך. זו איננה יכולה להיות הסיבה היחידה. הייתי מציע שתפסיקי להכות אותו גם, ואולי בעיקר, משום שאת זו שאוהבת אותו ומשום שאת יודעת שלא טוב לו כשאת מרביצה לו.

שיהיה בהצלחה

מני

שלום לך בתאל,
אכן, היטבת לתאר את מצבך: ככל שאת עושה לא מספק ולא משביע את בעלך, כיוון שהבעיה שלו נמצאת בראש, בנפש ובגוף שלו ולא אצלך.
גם כשהוא אלים כלפיך, אבל לא פחות גם כשהוא "שולט בעצמו" - את פוחדת מפניו ואינך מעזה או יכולה לבטא את עצמך, כמות שאת וכמו שהיית רוצה. וכמו שמגיע לך ולכל אחת ואחד, בני אנוש.
את באמת כלואה. כמו שבעלך מסתובב בתוך מעגל אלימות - מהתפרצות לרגיעה ולהצטברות של כעס מחודש וחוזר חלילה - כן גם את מסתובבת במעגל משלך ומנסה להתאים את תגובותיך אליו, בנסיון למנוע את ההתפרצות הבאה.
מהנסיון אנחנו יודעים שהתופעות של האלימות תוכפות והולכות וגוברות ללא טיפול בהן.
אם בעלך לא מוכן, את יכולה לפנות לטיפול גם ללא בעלך (מן הסתם הוא לא יתמוך בכך). כך תוכלי להבין יותר טוב מה מניע אותך בקשר עם בעלך ולהחליט על צעדיך בהמשך.
יש אפשרות, והיא כמובן העדיפה, שבעלך יצטרף לטיפול בעקבותיך. חשוב שיבין שהטיפול הוא בעדכם ולא נגדכם. הוא בא לעזור לכם לשנות דפוסי התנהגות כדי ליצור ביניכם קשר מיטיב.
במידה וזה לא יקרה, ככל שתקדימי לסיים את הקשר יהיה זה פחות מסובך. גם במקרה זה אני מציעה לך לפנות לטיפול כדי לחזק את החלקים הפחות חזקים שלך לקראת מערכות יחסים בזוגיות בעתיד.

תצליחי!

פנינה

שלום לך,

כן. את זקוקה לעזרה ואת יודעת את זה למרות שמנסה להתכחש לכך. ההכחשה היא מנגנון הגנה, אבל במקרה זה הוא כבר לא משרת אותך, הוא מסכן אותך (ואת ילדיך).

ככל שתדחי את ההתמודדות עם הבעיה, היא תלך ותחריף.

כתבנו אין ספור פעמים לאן לפנות. גלגלי למטה ותקראי.

את זכאית לחיים טובים ומאושרים מאלה.

חזקי ואמצי ובהצלחה,

פנינה

רק לחזק את התגובה של פנינה:
קומי ולכי משם. כמה שיותר מהר, ובלי להסתכל אחורה.
מצאי את הדרך החכמה והמוגנת ביותר לעשות את זה. אל תהססי לרגע. קומי ולכי.
על החתום: אשה בת 43 שהיתה פעם אם לשניים ובתחילת נישואים עם "התחלות קלות" של אלימות. וכיום אשה מוכה ומושפלת על בסיס יומיומי.
אין לך מושג כמה מהר ובצורה מבלבלת זה קורה.
קומי ולכי!!

שלום לך,

מתוך דברייך נראה כי את מבינה שהדברים לא ישתנו מבלי שתנקטי בצעדים.

הכלל הבסיסי שאותו למדתי בתחום של אלימות בין בני זוג הוא שלא כדאי שאת תחכי לכך שבעלך יילך לטיפול. או במילים אחרות, לא כדאי שהגעתך לטיפול פרטני (ולא זוגי) תותנה בהגעתו של בעלך לטיפול.
שימי לב- אין זה אומר שאת אשמה באלימות. זה אומר שאת מחליטה לנסות לקחת צעד שמטרתו לטפל בעצמך.
מה זה אומר לטפל בעצמך?
לקבל חיזוקים שלא מגיע לך, שאת לא אשמה.
לבחון את נסיבות הבחירה של בן זוגך
לשאול מה משאיר אותך בקשר
לשמוע מה הזכויות שלך- ומהם האמצעים להגנתך
ועוד....

נראה שהפגיעה בילדים תורמת לכך ש"האסימון יורד". מה שאמרת לילד שלך מעביר מסר בעייתי "תשכח מה שראית- אתה לא רואה טוב". ותאימיני לי שהוא רואה מצויין ומבין שמשהו כאן לא בסדר.

אז מומלץ שתיגשי במהרה למרכז לטיפול ומניעת לאלימות במשפחה במקום מגורייך.

באשר לבעלך- אני מאמין שהוא בהחלט סובל. לא טוב לו. אבל זה שהוא סובל זה לא אומר שהוא צריך לגרום לאחרים, הקרובים לו, לסבל כה רב. לכן התרחיש המצויין ביותר הוא שגם בעלך יפנה לטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.

רצוי שהוא יגיע שלא כדי לרצות אותך או כדי לשכנע. כלומר, שהוא יגיע מתוך הבנה שיש לו בעיה (זה קורה בד"כ רק בהמשך).


שימי לב- ההגעה לטיפול אין פירושה שהבעיות מסתיימות, או שאת חייבת להישאר בקשר, או לחלופין לעזוב. אנשי הטיפול אינם אמורים לנקוט עמדה בעניין.


מקווה שהמסר עבר ומאחל לך וגם לבעלך בהצלחה.

חשוב שתעשי את ההבחנה- אמנם אני כותב כאן שמומלץ שבעלך יפנה גם כן לטיפול, אבל זוהי איננה אחריות שלך!!!

מני

שלום אורלי,

נתת שם לקטע שלך: פחד. לאיזה פחד ספציפי התכוונת? נראה לי שזו שאלה מהותית שעליך לברר עם עצמך: מהו הפחד שמשתלט לך על חייך. כשתדעי מהו תוכלי גם לחפש דרכים להתגבר עליו.

בגדול, אשה שנשואה שנים רבות לאלכוהוליסט, יש גם בה משהו מההתמכרות, באופן בו היא זקוקה לבעלה, או למשהו שהוא מספק לה דרך הקשר שביניהם. להתמכרות שלך יש פן לא מודע (חולה בראש שחושבת עליו בכלל) והיא גם רגשית (געגועים) ופיסית (דכאון, פניקה).
שוב, כדי להתגבר על הדבר הזה חשוב שתגלי מה יש בקשר הזה שאינך יכולה להרפות ממנו (גם אם אתם כבר פרודים, הנה עכשיו את מרגישה שהוא נלקח ממך).

פנייה לאיש טיפול מקצועי תוכל לעזור לך בכך, כי את הדברים הלא-גלויים לא תמיד אנחנו יכולים לגלות בעצמנו.

בהצלחה,
פנינה

שלום לך,
אלימות מילולית עשויה להיחשב כאלימותפסיכולוגית קשה ביותר משום שהיא פוגעת בתחושת הביטחון הבסיסית ובערך העצמי, ויוצרת תחושות של אימה, חרדה ואי וודאות. האלימות הזו קשה מאוד דווקא משום שהיא איננה נעשית על ידי זר ברחוב אלא על ידי מישהו קרוב, שותף ליחסים אינטימיים. זה יוצר בילבול רב.

חוקר בשם פאבלוב, הראה איך יוצרים שגעון אצל כלבים כאשר בו זמנית נותנים להם גם משהו טוב (אוכל) וגם מכאיבים להם (מכת חשמל).

אני מצטער שאני משתמש בדימי הזה, אבל הוא נועד להמחיש את העוצמות והקושי הרב, במקרים בהם זוכים לאלימות מילולית-פסיכולוגית מצד מישהו שקרובים איליו.

מניסיוני בעבודה עם נשים מוכות\נשים הנשואות לבן זוג אלים, רבות מהן סיפרו שאם זה היה נתון לבחירתן אז הם היו מעדיפות את המכה ולא את המילה המשפילה. כמובן ששתי האפשרויות גרועות ביותר.

באשר למה שבן הזוג שלך אמר "אם היית עם מישהו אחר... הי הרוצח אותך". האלימות באה כאן לידי ביטוי בצורות רבות. יש כאן איום לרצח. יש כאן אמירה שאומרת, אני עושה לך טובה שאני סובל אותך.... או , אחרים לא ירצו אותך.... וכו'...


זוהי אמירה שבוודאי לא מגיע לך או לאף אחת לשמוע.


בהצלחה

מקווה שתהיי חזקה בללכת עם הדרך שלך ועם הרעיון שמגיע לך כבוד

מני

אנה שלום לך,

כמי שעברה כל כך הרבה דברים בחיים שלך, נפגשת בוודאי עם אנשים וגופים רבים שמטרתם היא לעזור לאנשים שנזקקים לכך. מצער לשמוע שבחווייה שלך אף אחד לא מוכן לעזור לך, כי אני בטוחה שאת צריכה עזרה.

אולי לא תמיד קיבלת את העזרה המתאימה ואולי גם את לא תמיד שיתפת פעולה - ואת זה עליך לנסות ולשנות למרות שזה בכלל לא קל. כדי להצליח את צריכה לדעת להסביר איזה עזרה נחוצה לך וגם ללמוד איך לקבל אותה.

אני יודעת שבתור בת שירות לאומי יש מי שאחראי להיות איתך בקשר ואליו את יכולה לפנות. את גם יכולה להתעניין בשרותי הרווחה או ברשות המקומית למי עוד אפשר לפנות.

ישנם הרבה גופים שעוזרים אבל השאלה מה בדיוק את צריכה. על כך אין באפשרותי לענות במסגרת זו.

מאחלת לך בהצלחה,
פנינה

שלום לך,
החלוקה הזו של נפגע ופוגע איננה תקפה תמיד.
כלומר, גם גבר פוגע עבר בעצמו פגיעות.

לא ברור לי מהי העזרה שאת מבקשת. האם את רומזת על קשיים של שליטה בכעסים?
לא ידוע לי על סדנאות שכאלה עבור נשים, אך בהחלט ניתן להשתלב בסדנאות לצמיחה אישית וסדנאות העוסקות באסרטיביות.


מני

שלום אנה,

אני חושבת שבאמת כדאי לך להבהיר לעצמך מהו אותו "פיל ענק בחדר". הפיל הזה יכול להיות יציר שלך לא פחות מיצירו של בעלך, אבל אין ספק שהוא גורם משמעותי בזוגיות שלכם.

הבחירה היא שלך האם לפנות לטיפול פרטני את לבדך, או לטיפול זוגי, ביחד עם בעלך.
אני חושבת שבכל טיפול את אמורה ללמוד משהו על עצמך. אם את רוצה ללמוד יותר על בעלך, במטרה לשפר את הזוגיות שלכם, כדאי שתבדקי אפשרות של טיפול זוגי.

בהצלחה,
פנינה

אני פשוט רוצה לעזור לו, כרגע אין שום דבר שמעיד על אלימות, או כל דבר אחר. אבל בכל זאת לא נראה לי הגיוני שילד שעבר אלימות כזו יצא מזה כל כך בריא, שליו וללא כל השפעה כמו שהוא רוצה להאמין ומתנהג כרגע. כמו שהורים מקבלים כלים להתמודד עם ילדים שעברו אלימות, נראה לי הגיוני שגם בני זוג שנשואים לכאלה (שעברו אלימות בילדותם) זקוקים לכלים כאלה. אני לא רוצה לחפור לו על זה כי באמת אולי אני מחפשת משהו שלא קיים.. פשוט להניח לזה ולתת לחיים לזרום?

הי אנה,

היות וזה מציק לך ומטריד אותך - שווה שתתייעצי עם איש טיפול ותעלי את מה שמציק לך. כך גם תוכלי להחליט האם להסתפק ביעוץ או בהדרכה, או להמשיך במגמת טיפול.

מה שחשוב הוא שתרגישי כי קיבלת מענה וכי הוקל לך.

פנינה

שלום דניאלה,
במקום לנסות ולהבין אותו, תתחילי קודם מלהבין את עצמך ותנסי למצוא תשובה לשאלה מדוע את נשארת לחיות במחיצת איש שפוגע בך.
מזלך שפר עליך שאת לא תלויה בו כלכלית. פעמים רבות זה מה שמרתיע נשים להיפרד מבני זוגן האלים.
(אבל כפי שאנחנו תמיד אומרים, העניין הכלכלי הוא משני. כאשר האשה מוכנה נפשית להיפרד, לקחת את מלוא האחריות לעצמה ולגורלה, לסמוך על עצמה ולתת לעצמה את הזכות להחליט על חייה - על אף הקשיים - גם המצב הכלכלי לא ימנע זאת ממנה).

אם לא תביני מהו הקושי הנפשי שעוצר מבעדך לעשות זאת - יהיה עליך קשה להיפרד. תחילה עלייך להיות מסוגלת לקבל החלטה שאת באמת רצה להיפרד. אולי את עוד לא שם. וייתכן גם שעדיין ניתן לטפל בבעיה, ואתם לא חייבים להיפרד.

בשביל שתצליחי לגבש עמדה כלשהי, חשוב שתגיעי למקום הנכון שיוכל לעזור לך ולבעלך. אגב, אם בעלך לא יהיה מוכן להיכנס גם הוא לתהליך טיפולי - הסיכויים להבראה נמוכים יותר. זה ברור, אבל עדיין שווה לנסות גם בלעדיו. יתכן שיצטרף מאוחר יותר.

ואם את קוראת אותנו, את כבר יודעת לאן לפנות: מרכזי לטפול ומניעת אלימות, במסגרת שרותי הרווחה באזור מגוריך.

חזקי ואמצי, בהצלחה,

פנינה

פשוט הייתי איפה שהילד שלך היה .
אם זו לא מריבה אחת שהסתבכה אלא דרך חיים בבית ולא נעים או בטוח לך או לילדים , קחי תרגלים ותזוזי משם , לפחות חודש עדיף יותר...תחיי קצת בלי הפחד/החשש .תוכיחי לעצמך שאת יכולה ושבאמת איכפת לך מהם .
חודש אחד את חייבת להחזיק מעמד פחות מחודש זה לא יהיה שווה ...ואת יכולה !!!!
זה קטן עלייך !!!!!

נפלא, עופרה. את כנראה אשה חזקה ואמיצה ואולי ישנם עוד כמה דברים שסייעו לך בדרכך(תמיכה מהסביבה, למשל, מאד-מאד חשובה).

יחד עם זאת חשוב להתכונן ולדעת שצפויים קשיים רבים בדרך וכי מדובר בתהליך לא פשוט ולא קל.

אני מאמינה שנשים שעברו את זה, כמוך, יכולות לעזור מאד לאחיותיהן ואני שמחה שאת עושה זאת. תבורכי,

פנינה

שלום דובשנית,

כל בעיה שמקורה בנפש פנימה יכולה להגיע לטיפול ולפיכך גם הבעיה שאת שואלת עליה.
אם הייתי צריכה לנסח את הבעיה, אולי הייתי אומרת שמשהו בתוכך מתנגד ליצירת הקשר הזוגי ומחבל בנסיונותיך לחיות בקשר כזה. יכול להיות שיש משהו בקשר הזוגי שגורם לך קושי, פחד, כאב, פגיעות גדולה או משהו מעין אלה, ובלא מודע הוא מביא אותך להרחקה ולפירוד מבן הזוג. זהו מעין מנגנון הגנה שנועד לסכל את הזוגיות, שמא תביא עליך משהו שקשה לך איתו והוא פוגע בך.

מהו הדבר הזה? - זה מה שתוכלי לנסות לברר ולגלות בטיפול.
לא מדובר באלימות במשפחה, ככל שהצלחתי להבין.

מאחלת לך בהצלחה,

פנינה

ועוד מילה: המהות של הטיפול היא לעזור לך להבין מה גורם לך לחבל בזוגיות ואיך את עושה את זה. כשתתחברי לכך - תוכלי גם לנסות ולהתמודד עם הדבר ביתר הצלחה.

שלום דנה,

את מתארת את חייך עם בעלך, תחת אלימות מתמשכת. הוא שולט בך באמצעות הכח שיש לו עליך וגורם לך לפחד מלנהוג על פי מה שהיית רוצה ומלבטא את רצונך. כי מה שמפחיד אותך יותר זה להישאר בלעדיו ולהתמודד עם החיים בכוחות עצמך.

את כנראה לא טועה, כי את מכירה את עצמך ואת יכולותיך ומבינה שיש לך תלות גבוהה בבעלך. כדי לעשות שינוי, משהו חייב להשתנות בתפישה שלך את עצמך ואת המציאות, וזו כבר עבודה לא קטנה וגם קשה לעשות אותה ללא עזרה. אבל זה אפשרי!

אם את מוכנה למסע הזה, או אפילו אם את מוכנה בשלב זה רק לבדוק ולהבין קצת יותר מה זה אומר, אני מאד ממליצה לך לפנות למרכז טיפול במשפחות נפגעות אלימות בין-זוגית. בכל לשכת רווחה ידעו להפנותך למקום כזה.

אל תפחדי לפנות, היי אמיצה ובהצלחה!

פנינה