פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

אבי שלום,

זה יפה מאוד שאת מגלה עירנות.

זהו מצב סבוך-

מניסיוני בעבודה עם נשים מוכות, שמעתי סיפור שחזר על עצמו.
גורמים בסביבת האישה (משפחה קרובה, חברים) היו ערים לכך שמדובר בקשר לא בריא, אך הביקורת שלהם גרמה לאישה דווקא להיצמד לקשר ואף להתחתן בניגוד לדעתם של כל האחרים. אחר -כך, כשהאישה חשה מצוקה היה קשה לה לבקש עזרה מסביבתה.היא נותרה לבד.

לכן- לדעתי כדאי לנסות וליצור מצב שבו את מצליחה לשוחח עם הבת שלך על הקשר אך לא ממקום של ביקורת.
כלומר, שיחה שאיננה גורמת לך לחוש\לחשוב שהיא קטנה, לא מבינה, טועה וכיוצא בזה.
שימי לב שלא כדאי שהפתרון של הפחדים שלך יהיה הדבר החשוב, אלא היכולת של הבת שלך לפנות אלייך בעת צרה ולקבל את העצה\עמדות שלך.

זה אומר שמצד אחד אכן לא כדאי שתעצמי עיניים ומצד שני תהיי רגישה לקצב של הבת שלך ושלא תחוש מאויימת מדברייך.

מני

שלום לך,

הסוגיה שאת מעלה סבוכה, משום שלא משתמע מדברייך שמדובר במה שנקרא "התעללות קלאסית" שבגללה פונים לרשויות. קשה להבין מדברייך היכן הם נתונים לפרשנות אישית שלך ודעותייך האישיות והיכן מדובר במצבה של הילדה. מה הכוונה "מתדרדר מיום ליום"?

בדרך כלל אם אדם כל שהוא חש שישנה התעללות בחסר ישע (קטין או מבוגר) אז מומלץ לפנות למוסדות הרווחה בעניין- האם בכך מדובר לדעתך? אם את סבורה שהילדה בסיכון כל שהוא, אז באמת מומלץ לפנות לרשויות הרווחה ואפילו בעילום שם.

כך או כך מרגש לראות את דאגתך לילדה.

אם אינך סבורה שמדובר בסיכון, אולי כדאי שכצעד ראשון, בתור הבייביסיטר של הילדה תפני את תשומת הלב של האם לדברים הללו. שהרי, אם היית במקומה, היית רוצה לדעת שביתך חשה דברים שכאלה, לא כך?

מעניין היה לדעת האם אנשי מקצוע בסביבתה של הילדה (מורים, אנשי חינוך, יועצת בית הספר) שמים לב להתדרדרות של הילדה, כפי שאת מתארת אותה.

בהצלחה

מני

יואב שלום
לגבי השאלה הראשונה, אין לי תשובה.
רק אוכל לומר בעניין כי מניסיוני המשטרה מגלה רגישות רבה לנושא אלמ"ב ובדרך כלל מקפידה לטפל בתלונות.

לגבי שאלתך השנייה
הדרך הטובה ביותר היא להרים טלפו ןלבחון את הדברים.
נראה לי שאפשר להתקשר למשטרה און להגיע ליומנאי עם מספר התלונה ולבדוק מה מצבה.

מני

שלום לחסויה,
את נופלת קורבן לאלימות ולא בפעם הראשונה, מסתבר מדבריך.

חשוב שתבדקי מה גורם לך להשאב למקום הזה, ואת זה קשה יהיה לך לעשות בלא עזרה של מי שמבין ויכול לעזור לך.
אני מבינה את העדפתך לפתור את הבעיה ביחד עם בעלך, בטיפול זוגי, אבל כנראה שאין לך פרטנר בשביל זה.
ועוד טיפ: כל זמן שאת חושבת שהבעיה היא רק שלו (ולא גם שלך) - אין סיכוי שהוא ילך איתך לטיפול, אם בכלל. השינוי יחול כשתביני שגם את צריכה לעשות שינוי.

ולכן אני ממליצה לך לדאוג לעצמך: לא לחכות עד שהוא יסכים, או עד שהוא יצטרף אליך, אלא להתחיל בטיפול שלך, בשבילך, לעצמך. טיפול זה לא עונש, טיפול זה רפואה והבראה לחלקים הפגועים בנפשנו.

ואם הוא מפחיד אותך - תקשיבי לפחד הזה. הוא אומר לך שעליך להיזהר ולנקוט באמצעים כדי להתחזק ולפעול - ולא להשתתק מהפחד!

פני לשירותי הרווחה באזור מגוריך והם ינחו אותך לגבי הטיפול במסגרת המתאימה.

בהצלחה לך,
פנינה

מור יקרה,
את צודקת בכל מה שאת אומרת ואני מבינה אותך לגמרי - זה לא מגיע לך!
אבל את יודעת מה הבעיה? - זה שאת לא מעריכה את עצמך. ואת זה לא משנים ברגע. זה עבודה לחיים ועבודה קשה.
את גם צודקת שאת מחפשת את מי לשתף ואני שמחה שמצאת אותנו. אבל זה לא מספיק.
מי שיכולים מאד לעזור לך, בעיקר שלא להרגיש כל כך לבד וחסרת אונים, זה אנשים שמבינים ממה את סובלת והם יעזרו לך, ביחד עם עוד נשים כמוך שתוכלי להכיר, בהם תוכלי לפגוש במסגרת שרותי רווחה. הם ינחו אותך בדרך לעשות את השינוי.
בכל מחלקת רווחה ידעו לאן לכוון אותך, אם תספרי להם את הסיפור שלך.
אל תשארי לבד, למענך ולמען ילדיך!
בהצלחה,
פנינה

שלום לך,
בתור אשה בגירה (מעל גיל 18) לא חלה חובת דיווח של המרפאה לגביך, אלא אם כן יש חשש שאת בסכנת חיים ממשית.

בדרך כלל בין מטפל ומטופל יש הסכם מה כן מותר להוציא מחדר הטיפול, אם בכלל, ומה לא. זכותך לעמוד על כך שבטיפול שלך הדברים ישארו בינך לבין המטפל ולא יעברו הלאה. כל עוד באמת לא נשקפת לך סכנת חיים, כאמור.

משום מה העזת לספר את סודך הלא-קל והלא-פשוט לדיאטנית. כנראה שגם את באיזה מקום (לא מודע?) רוצה להשתחרר מהנטל שהסוד הזה מטיל עליך.

אני חושבת שזה בסדר גמור שהדיאטנית רוצה להתייעץ עם הפסיכולוגית, אבל - בהסכמתך.

וגם - אני חושבת שזו הזדמנות(!) עבורך לפתוח את הסוד שבודאי משפיע מאד על חייך, ולטפל בו. כמובן, בתנאי שאת חשה שאת יכולה לומר הכל מבלי להיפגע ושאת סומכת ובוטחת במטפלים שלך ובכך שמה שהסכמתם ביניכם ישמר על ידם.

אל תשארי עם הפחד - דברי עליו עם המטפלים שלך במרפאה.

בהצלחה,
פנינה

שלום לך,

יש לך הרבה סיבות לחשוש:
- שלא תעמדי בפני בקשת הסליחה שלו, שתכנעי לרצונו ותבטלי רצונך בפניו?
- שאם לא תיעני לבקשת הסליחה - אז אולי את אשה רעה, המשיבה רעה תחת טובה וככה לא מתנהגת אשה טובה?
- ואולי קשה לך לחשוב שמגיע לך משהו אחר, יותר טוב מהגרוש ואת מוכנה להסתפק בו למרות שאת מרגישה שלא טוב יהיה לך איתו?
- ואולי את חוששת, מפני שאת ממעיטה מערכך, ומורידה אחריות מעצמך, ומעדיפה מישהו ששולט בך ומחליט במקומך - כי זה קל ונוח (אבל רק לזמן מוגבל...)?
- ואולי את פוחדת מפני רגשי אשמה הדוחפים אותך להוכיח שלא את גרמת לגירושים, ואת מוכנה אפילו לחזור אליו כדי להוכיח (לך ולאחרים) שזה לא היה בגללך?
- ואולי את פוחדת שגם אם תחזרי אליו (ואת כבר יודעת שלחיות בזוגיות זה לא קל) - אולי תכשלי שוב...?

החששות שלך הם אמיתיים, אם תכירי בהם - תוכלי גם למצוא את התשובות שלך כנגד הפחדים שהם מעוררים בך ולענות לעצמך.
תסמכי על עצמך. אל תחפשי הסברים ותשובות מהגרוש ואפילו לא מהרב. התשובות נמצאות אצלך! תקשיבי להם! וזה הכי חשוב.

בהצלחה,
פנינה

לחזור אליו- בטוח שלא, הוא כבר נשוי, פשוט רוצה שיהיה לו טוב בחיים החדשים שלו וכנראה מפחד שהכעס שלי יפגע בו...
בכל מקרה אני לא מאמינה בדברים האלו, ואני גם לא מקפידה עליו, רק לא סולחת, יש הבדל בין 2 הדברים, בכל מקרה לא משנה, עכשיו רק מנסה להירגע מכל הסיפור הזה ולחזור לחיים שלי ולהצליח להיות בעשייה...
תודה על התמיכה...

מסכימה איתך לגמרי: העשייה היא פתרון מצויין. וגם הזמן, כמו שאומרים מרפא הכל (כמעט...). יחד עם זאת, כדי להמשיך הלאה, חשוב לעבד את מה שתוקע אותנו בעבר (כמו שאת ממשיכה לדאוג "שיהיה לו טוב בחיים", או כמו שאת "לא סולחת" לו ועוד דברים) - ואז יותר קל להתקדם.
תצליחי!
פנינה

שלום לך אישה,
מאד עיניין וסיקרן אותי מה שכתבת(ועוד יותר מה שלא) ומי האשה שמאחורי זה.
קודם כל משום הסתירה בין הכותרת "הייתי אישה מוכה", לבין אמירתך כי את רוצה להפסיק להכחיש. שנית, יש משהו מאד מעניין בפיסקה הכל-כך קצרה ותמציתית שלך. להרגשתי היא נושאת בתוכה ים ומלואו. ובנוסף, אני חשה הרבה אומץ מאחורי המלים האלה שלך...
גם אם נעזרת בטיפול בשלב כזה או אחר בחייך, היום את נמצאת בשלב אחר, שגם הוא דורש התייחסות. כי:

אולי איבדת הרבה מהעולם שהקיף אותך קודם, ואת חשה היום בדידות וריקנות, ואינך יודעת כיצד למלא אותם. מצב כזה לפעמים יכול אפילו לעורר געגועים או חרטה לגבי צעדים שעשית והובילו לשינוי. וזה בפני עצמו, עשוי להבהיל אותך ולגרום לך בלבול.

את אולי גם מרגישה לבד, כי אין לך את מי לשתף בסיפור שלך, ועוד יותר מכך, כי אולי את עסוקה בלשמור שלא יגלו את הסיפור שלך, וזה מקיף אותך בגדר של בדידות. זה דורש ממך גם הרבה כוחות ומכלה אותם.

ואולי, למרות שהצלחת להתגרש ולסיים את ההתעללות והאלימות כלפיך, עדיין לא עיבדת מספיק את כל מה שחווית והזכרונות מציקים וגורמים לך לרגשי אשמה, בושה, החמצה, תסכול כעס ואולי גם לפחדים. כל זמן שלא עיבדת את הזכרונות והרגשות שהיו ועדיין ממשיכים להופיע, יהיה לך קושי להפסיק ולהכחיש, כי זו הדרך הבטוחה למנוע הופעת רגשות כאלה, לא נוחים ומפחידים.

אני מאד ממלצה לך להצטרף לאחת מקבוצות הנשים שחוו אלימות בחייהן. שם תרגישי בטוחה, מוגנת ובעיקר לא לבד. שם תוכלי לעבד בצורה נכונה את מה שמפריע לך ושאותו מנסה להכחיש. זה לא אומר שהכל יפתר וייעלם - אבל תלמדי איך לשלוט בדברים ולא שהם ישלטו בך.

בכל לשכת רווחה ידעו להפנות אותך לקבוצה כזו. בהצלחה!!

פנינה

האמת היא שאני לא עשיתי שום צעדים, הוא זה שרצה להתגרש ממני ואכן עשה זאת, היום אני מבינה שזה לטובה ורק אחרי טיפול שאני עדיין נמצאת בו אני מבינה מה היה שם ומפסיקה לאט לאט להכחיש וגם הוצפו התמונות, התחושות והרגשות, הכול מאוד מכביד.
את צודקת בהמון דברים שכתבת, כל ענין הבדידות ושאני שומרת את הסיפור מפני אנשים הקרובים אלי כדי שלא ידעו מה עברתי ומי הוא באמת...
אפילו עכשיו כשאני כותבת את הדברים, אני מרגישה קושי...
קשה לי ללכת לקבוצה כזו כי לא חוויתי ממש אלימות קשה, הכול היה מאוד מוסתר ומורכב...
וגם הרבה פעמים איפשרתי והסכמתי כי חשבתי שכך צריך להיות אפילו שסבלתי.

אני שמחה שאת בטיפול.
להצטרף לקבוצה תהיה עליית מדרגה בשבילך, כשתהיי מוכנה.
אני ממליצה.

הרבה הצלחה,
פנינה

שלום לך

התיאור שלך קשה ביותר. מה שאת עוברת זה נורא, זה זוועה!!! לא מגיע לך!!!
ממליץ לך לפנות בדחיפות לקבלה לעזרה.
נדמה לי שאת בארץ אחרת או שלא הבנתי?

בכל מקרה - פני לקבלת ייעוץ במרכז למניעת אלימות במשפחה.

למה כדאי לך לפנות למרכז למניעת אלימות?

שם לא אמורים לשפוט אותך, או להאשים אותך וגם לא לדחוק בך לעשות דברים. אלא רק להקשיב לך בשלב הראשון ולבחון איתך לאט לאט מה את רוצה ואיך את רוצה להמשיך את חייך.

בהצלחה
מני

אני נמצאת בארץ אחרת אין לי מאיפה לבקש עזרה הטיפולים כאן הם גם בשפה אחרת גם אם אני אמצא. ואני כל כך מתביישת מעצמי אני אשמח אם תוכל לענות לי מה אני צריכה לעשות עכשיו במצב הנוכחי איך אני עוזבת איך אני קונה כרטיס טיסה ובאה לטיפול בארצי אני בדיכאון כרוני אין לי חברים כבר בשנה האחרונה בכלל ניתקתי קשרים עם כולם גם בארץ אני לא מסוגלת לבנות מעגל חברתי כל שהו או לדבר אפילו אם המוכר בקיוסק אולי אם תפנה אותי לרופא הנכון שאני יחפש פה ואולי אוכל לקבל תרופה כימית שתעזור לי אני לא מסוגלת לעבוד ועם הזמן אני גם יגיע לרחוב אני לא מסוגלת לספר על זה לאמא שלי זה יהרוג אותה ... איפה שהו תוך כדי שאני כותבת לך ושומעת תגובתך אני מבינה שאני לא יכולה לצאת מהבעיה הזו. הוא מבחינתו נמצא כאן כאילו כלום לא קרה אני רועדת בלי הפסקה בצורה אגרסיבית ללא שליטה כבר המון זמן וכשאני אומרת לו ללכת מכאן הוא מדבר איתי על כספים ואיך אנחנו סוגרים כספים בינינו ושאני חייבת לו כסף על כל מה שהביא לי גם במתנה אני לאמסוגלת לדבר איתו על הכסף עכשיו אני בטראומה נוראית אני לא יודעת איך להמשיך לנשום תודה רבה לך על נכונותך לעזור לי מעריכה את זה מאוד שיש אנשים כמוכם

ממליץ לך לנסות ולפנות לייעוץ בנושא גם בארץ שבה את נמצאת

מני

תודה רבה על התמיכה והתשובה המהירה תודה!

זארה יקרה,
אני מציעה לך לנסות לפנות לשגרירות ישראל במדינה בה את נמצאת, ולבקש שיקשרו אותך עם גורמים ציבוריים בארץ המטפלים בנושא רווחה או בריאות/בריאות הנפש, כולל ההיבט המשפטי.
מבחינתי את חווה אסון אישי וחייבת עזרה כדי להציל את עצמך. בהנחה שאת אזרחית ישראלית, אני מצפה שיעזרו לך לחזור לארץ.

נסי גם ליצור קשר עם עמותת ל.א. בראשות רות רזניק. יש לה נסיון עשיר בעזרה לנשים הסובלות מאלימות מצד בן-זוג:

ל.א.- לחימה באלימות
נגד נשים -
ת.ד. 5941 הרצליה 46101 פקס: 09-9551022

1-800-353-300
09-9505720

:E-Mail
[email protected]

דף בפייסבוק:
no2violence

את חייבת!

פנינה

שלום לך,
את מעלה דילמה: מצד אחד יתכן והאשה זקוקה לעזרה ומצד שני היא אשה בוגרת ואולי איננה מעוניינת בהתערבות אחרים וזו זכותה.

את יכולה לפנות אליה ולשאול אם היא זקוקה לעזרה. אם היא משתפת פעולה, את יכולה להציע לה ללוותה לאחד מהשרותים: שרותי בריאות (קופ"ח), שרותי הרווחה, אולי למעון שבקירבת מקום, או לאדם שהיא מכירה ויכול לעזור לה, ואפילו למשטרה.

השרותים שציינתי יודעים לעשות את האבחנה לגבי הצורך של אותה אשה ולהפנות אותה למקום המתאים.

נסי, אולי תצליחי,

פנינה

ר שלום לך,

את מתארת קשר אירעי שהתרחש בחייך. אני משתמש במילה אירעי משום שאת כותבת שמדובר בקשר קצר טווח ומשום שאני מניח, על סמך התיאור שלך, שאוסף החוויות המשמעותיות שחוויתם יחד אינו כה ממושך ומגוון.

כמו כן, נראה שהיית מספיק נבונה וכנה עם עצמך, כדי לשים לב שמופעלת כלפייך אלימות. ישנם מצבים שבהם נשים וגם גברים מוכנים לספוג התנהגויות לא נעימות כדי לשמר את הקשר- יש מבניהם שעושים זאת משום שהם משוכנעים כי אין להם מה להציע (הם לא הכי אוהבים את עצמם שבעולם) ולכן מוכנים לספוג זאת.

אז כעת, אחר שנפרדת, פוקדות אותך תחושות קשות.

אני הייתי מציע לך בכל זאת ללכת לייעוץ כל שהוא, משום שלא סביר בעיניי שהתחושות הקשות הללו מקורן בפרידה הנוכחית בלבד. לפחות על סמך מה שאת כותבת על הקשר (לא נשמע שהוא היה כזה מדהים...).

אז אולי כדאי בכל זאת להחליף כמה מילים עם איש מקצוע בעניין התחושות שפקדו אותך- לפחות אם את חשה שהן מסרבות לעזוב אותן.


מני

מני שלום

תודה לך על תשובתך אומנם הקשר היה קצר יחסית אך משמעותי בשבילי כי זה היה אחרי שנים שבהם לא היה לי קשר בכלל (לפני זה היה לי רק חבר אחד) ולפני זה לא נגעו בי בצורה כזו מגע זה היה דבר שמאוד חשוב לי איזה סוג של ייעוץ היית ממליץ?

למה אתה מתכוון שלא סביר שהתחושות הקשות מקורן בפרידה הנוכחית בלבד תוכל לפרט בבקשה

ר שלום לך,
כוונתי היא שקשר אינטימי הוא "ריקוד" נורא עדין שלתוכו בני אדם (לא רק את) מביאים רגישויות רבות ופגיעות כמו גם ציפיות ופנטזיות.
מה שחשוב הוא שלמרות ה"צימאון" לקשר ידעת להבחין שמשהו לא טוב מתחולל. אולי לא הדגשתי את זה בהתייחסות הקודמת שלי, אבל חשוב שתידעי שאין זו אשמתך שהקשר לא הצליח. ישנן נשים רבות הסבורות, שלא בצדק, כי הן אשמות באלימות שמופעלת כלפיהן. ואת בסך הכול רצית לקבל יחס הוגן וכבוד- כפי שמגיע לכל אדם ואדם.

כאמור, אם התחושות הקשות אינן מרפות ממך, אני מציע לך להיפגש לפחות לפגישת ייעוץ עם איש טיפול.
בכל עיר יש מרכז או תחנה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ובה יש עובדים סוציאליים שתחום המומחיות שלהם הוא קשר זוגי אלים. שיורת מסוג זה מסובסד על ידי המדינה.

אפשרות אחרת היא לבחון את הזכאות שיש לך דרך קופת החולים ולבקש את רשימת אנשי הטיפול שעובדים מול קופת החולים.

תוכלי כמובן גם לחפש מטפל\ת בשוק הפרטי.

בהצלחה

מני

רווית שלום,
שאלתך לטעמי היא מסוג השאלות של מיליון דולר...

אני יכול לומר, בזהירות רבה, כי זהו נושא שיש לגביו חולשה מחקרית. דיי מורכב לבצע מחקרי מעקב אחרי טיפול ולאמוד את איכות הקשר -כלומר את אותם היבטים נוספים שהם מעבר להפחתת האלימות הפיזית.

בנוסף לכך, מדובר בתופעה ידועה בקרב נשים הסובלות מאלימות מצד בן הזוג. כוונתי היא לאופן שבו הגעת הגבר או לחלופין אי הגעתו לטיפול, משמשת כבסיס לקבלת ההחלטה האם להישאר בקשר.

אמנם זה חשוב מאוד שאישה המסרבת לקבל את ההתנהגות האלימה כלפיה תצפה מבן זוגה לטפל בעצמו. אך הצעד המקדים לטעמי היא עבודה אישית-פנימית של האישה ובירור מקומה בתוך הקשר, מה הביא אותה איליו ומה משאיר אותה.

יתרה מכך, במצב האידיאלי, גברים צריכים להגיע לטיפול משום שהם מכירים בכך שיש בעיה ולא כדרך לרצות את בת הזוג ולמנוע פרידה. להגיע לטיפול קודם כל בשביל עצמם. לפי מה שאת מתארת זה לא מה שקורה.

אם האישה הגיעה למסקנה שהיא רוצה להתגרש, אז אני לא בטוח שההבטחה שהגבר יילך לטיפול, היא הדבר שאמור להשאיר אותה בתוך הקשר.


לפעמים גם לא מזיקה "תקופת הצטננות". כלומר, כשבני זוג מצויים בנפרד זה מזה פרק זמן כל שהוא, זו דרך טובה לבחון מקרוב את הדברים. כלומר, מעבר להחלטה המיידית האם להתגרש או לא להתגרש, אפשר לנסות לקחת "פסק זמן" תקופתי ובמיוחד כאשר מדובר בזוגיות צעירה ללא ילדים.

כל הכבוד לאישה שהיא מזהה זאת כל כך מוקדם, יש כאלו הסובלות שנים רבות עד שהן מגיעות להכרה שכזו.

מני

שלום לך,
לי לא ידוע על סדנאות פרטיות באזור מגוריך.
אם את שואלת לדעתי, עדיף ומומלץ לפנות למרכזים למניעת אלימות של שרותי הרווחה. הם מתוקשרים יותר עם הגורמים השונים שיכולים לסייע בטיפול (גורמי טיפול שונים, עבודה, דיור, מיצוי זכויות ) ואם צריך גם יודעים לספק לך את ההגנה הדרושה, במקביל. הכלים הללו אינם עומדים לרשות המטפל הפרטי.
חשוב להדגיש שהסדנאות נערכות בקבוצות.
בעלך כנראה נרתע מלחשוף עצמו ואולי גם להתמודד עם הבעיה ובטעות חושב שטיפול זוגי יהיה יותר קל עבורו. בדרך כלל הטיפול הזוגי במקרי אלימות, מצליח יותר לאחר ששני בני הזוג עברו כל אחד טיפול בנפרד.
לא הייתי פוסלת לגמרי טיפול זוגי, אבל כדאי להתייעץ בקשר לכך עם מי שמבין בתחום, לאחר שיקבל מכם מידע מפורט יותר
בכל מקרה, אם בעלך חדור רצון עז להגיע לטיפול, יתכן שגם מסגרת פרטית תוכל "להחזיק" אותו. אם זה כך, הייתי מצפה שבעלך יקח אחריות בחיפוש אחר מקום כזה, לא פחות ממך.
.
חפשו בגוגל תחת "מטפלים, אלימות במשפחה" ותבחנו את התוצאות.

בהצלחה,
פנינה

פנינה שלום

ראשית כל רציתי להודות על התשובה המהירה בערב שישי!!!
כרגע בשל צו ההרחקה אנחנו לא משוחחים
הוא מסר לי שהוא מצא מטפל וכבר קבע איתו פגישה
אני מניחה שאם המטפל יראה לנכון הוא יאמר לנו שהוא רוצה לפגוש אותו לבד
אני חושבת על השתתפות בסדנא לגברים אלימים בנוסף לטיפול הפרטני
האם יש דברים כאלו בכלל באופן פרטי??
האם הליכה לקבוצה כזו דרך הרווחה יכולה לפגוע בעבודתו?? או מדווחת במקום כל שהוא?

תודה רבה!!

שוב שלום,
כמו שאמרתי לך, אני לא מכירה סדנאות פרטיות בצפון. הצעתי לך לבדוק בגוגל.

לשאלתך - אין שום דיווח לגבי הטיפול ברווחה, ובפרט כל עוד לא הופנה על ידי גורם רשמי (בית משפט, שרות מבחן למבוגרים). אם כבר, הרי שהגשת תלונה במשטרה והרחקה על ידי בית המשפט, הם שיכולים להוות קושי בעתיד, אך לא בהכרח. לא בכל מקום עבודה מתייחסים לנושא באותו אופן וגם תלוי באיזה עבודה עובד.

ועוד הערה: נצלי את המומנטום. בעלך עכשיו מוכן לפנות לטיפול כי האיזון ביניכם התערער והדבר דוחף אותו לפעול. עליך לפעול במרץ ובנחישות ולהבהיר לבעלך כי את עומדת על התחלת הטיפול ועדיף לסגור זאת עוד לפני שחוזר הביתה.
בהצלחה,
פנינה

לילי שלום,
בהחלט כן.
בדרך כלל גברים יכולים לפנות למרכז למניעת אלימות ולהשתלב בטיפול פרטני ו\או קבוצתי.

מקובל להניח שלרוב גברים אינם פונים לטיפול מרצונם החופשי.
הם מגיעים לטיפול "בצל החוק" כלומר לאחר סנקציה כל שהיא (תלונה במשטרה ו\או הרחקה).

ישנם מקרים שבהם רשויות החוק נוקטים בצעדים חריפים במיוחד ואז גברים משתלבים בטיפול אינטיסיבי בתוך הוסטל.


האם טיפול יכול לעזור???????

שאלה ענקית.
מניסיוני- טיפול בהחלט יכול לסייע למי שמעוניין בכך.
בכל הנוגע לגברים מכים, עצמם הפנייה לחוק עשויה להיות שלב חשוב מאוד בטיפול, שעושי להפחית את האלימות הפיזית.
עם זאת, נשים חוששות לעשות זאת מסיבות שונות.

בהצלחה

מני