פורום אפילפסיה - תמיכה - יש לך שאלה?

שלום אביתר,
תחילה חשוב לזכור שאפילפסיה היא מחלה נוירולוגית ואינה מדבקת.
האם דיברת עם זוגתך על האפילפסיה שלה או רק קראת על המחלה?
השאלה לגבי ילדים האם היא כרגע רלוונטית, בשלב זה של הקשר או שזו שאלה עקרונית בלבד? בעיקרון לשם הבאת ילדים לעולם ממליצה להתייעץ עם הנוירולוג והגניקולוג (תוספת של רופא אחד בלבד בשונה מאשה שאינה חולת אפילפסיה ;-)) שכן הסיכון היחידי אותו אני מכירה הוא שימוש בתרופות מסוימות בעת ההריון שעלול להזיק באחוזים בודדים לעובר.
קשה לי לענות על השאלה איך זה לחיות עם אשה חולת אפילפסיה למרות שאני עצמי חולה במחלה, שכן אצל כל אדם האפילפסיה באה לידי ביטוי בצורה שונה, תדירות ההתקפים שונה והטריגרים שונים. ובכל אופן ממליצה לך לחפש בגוגל- אפילפסיה ונשים, אפילפסיה משרד הבריאות (ספר מקיף אודות האפילפסיה), גירויים להתקף אפילפטי.

עצתי לך היא ללמוד יחד עם זוגתך את המחלה, לבקש ממנה להסביר לך, ללכת איתה לרופא שלה, ללמוד יחד איתה על הטריגרים שלה, ללמוד איך לנהוג במצבים של התקף בקיצור תקשורת, רגישות ואהבה!

וכמובן אל תשכח שהקשר יהיה הדדי, לא להפוך אותו לחד צדדי מאף כיוון כדי שאף אחד מכם לא יהיה מתוסכל.

מקווה שעזרתי ואם תרצה לשאול עוד שאלות אני פה.

סוף שבוע נעים,
מיכל רוקר

שלום לך. אל תסיק מסקנות כל כך מהירות. גם אם אתה או חברתך ח"ו תחלו במחלה כלשהי, בטח זה לא יפריד ביניכם. יש מחלות הרבה יותר מסוכנות שלא כדאי להזכירן, שיכולות להתפרץ בכל שלב. אני נשוי לאישתי כ-26 שנה ויש לנו בן בריא. לך תדע אם אתה לא תהייה זקוק לתמיכה פעם. אז לך על זה. תלמד איך להתמודד כפי שהסבירו לך לעיל ובהצלחה.

לפני שנה ומשהו הייתי בדיוק בתחושות שלך, היום אני נשואה טרייה לחולה אפילפסיה, זו זכות להיות נשואה לו והוא האדם הכי מקסים שיכול להיות, בכל הנוגע למחלה אני יד ימינו ומצטרפת לכל בדיקה וביקורת הקשורה לאפילפסיה, אני כל הזמן לומדת מה מותר ומה אסור (קוראת המון באינטרנט על הנושא) וגם כשיצא לי לחוות איתו התקפים, זה רק חיזק אותי וידעתי שאני יכולה להתמודד עם זה, אנחנו מנהלים חיים נורמטיביים לגמרי ולרוב אף שוכחים מהאפילפסיה.
תאהב אותה, תהיה שם לצידה, חולי האפילפסיה לא שונים ממני וממך ואל לנו חס וחלילה להתייחס אליהם כשונים, גם לאסטמה יש התקפים ויש מחלות אחרות שעדיף ויהיו רחוקות מאיתנו.
אז הרווחנו בני זוג מדהימים וזה הכי חשוב.
בהצלחה ואני מאחלת לכם עוד הרבה שנים מאושרות, בריאות ושמחות יחדיו.

אשמח אם תפרטי יותר על ההחלטה שלך שאינה מובנת מאליה בלבד... לי זה נראה כרגע כמו ההחלטה הכי קשה שאני אמור לקחת בחיי...

בתשובה של אפרת אליך היא כתבה בין היתר ".... ויש מחלות אחרות שעדיף ויהיו רחוקות מאיתנו....." ואכן היא צודקת. אבל גם עם אותן מחלות אחרות ניתן לחיות בזוגיות נהדרת. לי שי מחלה גנטית נדירה וקשה.מחלה שלא רואים אותה כלפי חוץ [ יש מחלות שכן] אבל הגוף בפנים " מתקלקל" אט אט. אין למחלה שלי ריפוי אלא רק תמיכה תרופתית להאטת קצב התפתחותה. ותוחלת החיים, אם בשנות ה90 עמדה על 30 שנים לאישה, אז עם התפתחות הרפואה התארכה.וטפו טפו טפו אני כבר בת 41 שנים.
ולמרות כל האמור לעיל מצאתי בן זוג מדהים ומהמם.יהלום אמיתי , כמובן יידעתי אותו בעניין עוד כשהיינו חברים. אבל לדעת זה מצב לחוד ולחוות ביחד זה דבר אחר...והאמת האפילפסייה , "שהצטרפה" לאחרונה לגופי קשה יותר להתמודדות מאשר המחלה הגנטית בגלל הצורך המתמיד וההתעסקות האין סופית עם "מה יקרה אם תקבלי פרכוס ב...." וכל התרופות עד שמייצבים אם הגוף. אבל אני ובן זוגי משוחחים הרבה על המצב החדש.מנסים להעלות רעיונות ודרכים להתמודדות.וכמובן אני משכילה מפורום זה שואלת וגם עונה כשיכולה לתרום.
****אז לדעתי צריך פרופורציות בחיים.להסתכל על חצי הכוס המלאה ואת החצי השני למלא בעצמך בהרבה טוב וסבלנות ואהבה ביחד עם בת הזוג שאותה אתה אוהב****יש דברים שבאמת לא ניתן להתמודד איתם. וזו לא בושה .אבל לדעתי אפילפסייה לא ברשימה****

כל הכבוד על הצורה שבה את מסתכלת על החיים למרות שאני מניחה שהם ממש לא פשוטים לך עם כל מה שאת עוברת אז...יישר כח והמון המון בריאות.

צר לי מאד להגיד שאת טועה
אפילפסיה מגיעה בצורות שונות
יש צורות שמגיעות בגיל הינקות והאדם יכול להשאר עם פיגור עמוק לכל החיים ומשותק
אני מגדלת אחד כזה
כמו כן לקבל 20 התקפים ביום זו בהחלט חוויה קשה מאד
ולטיפול קוקטל של 5 תרופות (כולל סטרואידים) ע"מ להקל במקצת את ההתקפים .
ישנם סוגים שונים של אפילפסייה ולא כולם קלים

אביתר,
אינני יודעת אם הפרטים שאני כרגע כותבת יועילו לך או לא אבל בכל זאת החלטתי לשתף ולספר ולכתוב רק אבל אך ורק על עצמי.

אפילפסיה מילה ענקית ומבהילה מאוד!!!! צודק, כל הסביבה צודקת כולם כולל כולם גם אני חושבת כך כחולת אפילפסיה. כמו שכתבו כולם אצל כל אחד/ת זה מתבטא בצורה אחרת. אצלי התקפים קלים מאוד שמלבד בעלי אף אחד לא יודע כיצד הם נראים וגם הוא לא תמיד מבחין בהם.

אני גיליתי שאני חולה לאחר 7 שנות נישואין. במהלך ה- 7 שנים (כשלא הייתי מודעת למחלה) הצלחתי להביא 2 ילדים בריאים לעולם לאחר טיפולי פוריות. הצורך בטיפולים נבע כפי הנראה מהאפילפסיה (חלק מחולות האפילפסיה סובלות משחלות פוליציסטיות - משמע לא מבייצות לאחר כל וסת וצריכות לקבל עזרה מבחוץ).

ההריונות שלי היו הריונות קשים והיו לי כ- 4 הפלות. בהריון של הבן שלי (ההיריון הראשון) שכבתי 3 חודשים בבית חולים בשמירת היריון. בהמשך היו מס' הפלות ואז בהריון של הבת שלי, זה התחיל כהריון של תאומים אך אחד מהם לא התפתח והבת שלי "שרדה" את ההיריון. הגניקולוג שלי אמר לי בתחילת ההריון שזהו היריון יקר (לאור הטיפולים) אם את לא רוצה להיות שוב בבית החולים או חלילה לאבד את ההיריון תשבי בבית אפילו אם ביטוח לאומי לא מכיר בשלב זה בצורך לשמירת היריון.

וכך אכן היה, לקחתי חופשה ללא תשלום מהעבודה ומחודש שלישי ישבתי בבית על מנת לשמור על ההיריון (כל זאת כאשר אני עדין לא יודעת שאני חולת אפילפסיה).

המחלה פרצה ולמעשה התגלתה לאחר לידת ביתי לפני 4 שנים, כשאני ובעלי בלילה שכבנו במיטה ואני חטפתי התקף גדול.

בעלי לא איבד את העשתונות ובבוקר סיפר לי את אשר ארע בלילה ומשם הכול היסטוריה, הגעתי לביה"ח טיפלו בי, עד שהגיעו למסקנה שאני חולת אפילפסיה.

אינני זוכרת דבר וחצי דבר מאותה השנה. חמותי בעיקר טיפלה בבת שלי וגם אמא שלי. נאלצתי לעבור לגור אצל ההורים של בעלי.

בעלי היה קם בלילה לילדה האכיל אותה ובבוקר הלך לעבודה. השנה לא הייתה קלה לא לו ולא לכל המשפחה הם הקריבו המון!

אני לא אשכח ולעולם משפט שהבן שלי אמר לגננת כששאלה אותו האם אתה שמח שאמא בבית? הוא השיב ואני מדברת איתך על ילד בן 5, אני שמח אבל אמא כל הזמן ישנה. הגננת שראתה את המצוקה שלו החליטה שהיא רושמת את הבן שלי לחוג כדורגל (על חשבונה) על מנת שפחות ייחשף למצב שלי שאני כל הזמן ישנה.

החל מלפני שנתיים אני עובדת חצי משרה, מתפקדת יחסית טוב, חוזרת לבית לישון שעתיים וקמה מהמיטה שהילדים ייראו אמא מתפקדת שלא כל הזמן ישנה!

זה ממש לא פשוט, יש לזה השלכות על כל המשפחה, כולל המורחבת! צריך המון כוחות והמון אהבה והקרבה, אך אם יש אהבה ויש נכונות אפשר להתגבר וזה לא סוף העולם.

לסיכום: צריך להיכנס בעיניים פקוחות ולשאול את עצמך, האם אני מוכן לכך?!

אני הייתי משיבה בשלילה.

לעומתי ולמזלי - כשבעלי נשאל איך הוא עומד בזאת והוא פשוט אמר, אני אוהב אותה!

בהצלחה בכל דרך שתבחר.

שלום אורטל,
התרופות האפילפטיות הן ממש לא כמו גלולות, משמע אפשר להיכנס להריון גם כשנוטלים תרופות למניעת התקפים.
ישנן נשים שהתרופות אותן הן נוטלות עלולות ליצור אצלן חוסר איזון הורמונלי ואולי להפריע בתהליך הכניסה להריון.
ממליצה לפנות לגניקולוג/ית להתייעצות בנוגע לאפשרות לכניסה להריון.

שבוע טוב,
מיכל רוקר

היי טל,
וממש לא חפרת :)
למען האמת קשה לי להמליץ על תרופות שכן אינני רופאה. אני יכולה להפנות אותך אל הפורום של אפילפסיה (לא אפילפסיה- תמיכה) שנמצא אף הוא באתר זה.
כמה שאלות שהתעוררו בי בעת קריאת דבריך:
- האם התחלתם בכל זאת תהליך לקבלת קנביס רפואי?
- האם האפילפסיה של בן זוגך היא מוקדית או כללית?
- האם הרופאים המטפלים הזכירו את נושא הקוצב?

מה שכן, וזה יותר לנשמה, אני ממליצה על מדיטציה עם תרגילי נשימות. לעצום עיניים ובמשך 5 דק' לשאוף אוויר דרך האף מלוא הריאות ולנשוף אוויר דרך הפה ולהתמקד מבחינה מחשבתית רק בנשימות.
טיפ נוסף להרגעת הנפש- כתיבה אינטואיטיבית- לכתוב במחברת את כל מה שנמצא בראש ובלב בלי מחשבה, פשוט לתת לעט לרוץ על הדף ולכתוב הכל.

דרך צלחה ורק בריאות,
מיכל רוקר

שלום טל,
אני יודעת שפרופ' מירי נויפלד היא נוירולוגית המתמחה באפילפסיה ממש כמו פרופ' שילר. יתכן שהיא תוכל לסייע לך בתהליך.

בהצלחה ורק בריאות,
מיכל רוקר

הי, אני מטופלת אצל ד"ר שילר והוא אמר לי שכשיהיה בשבתון אוכל לתקשר איתו באמצעות המייל.
לצערי הוא לא עונה לי ואני נמצאת במצב בדיוק כמו שלך. בעלי ואני מתכננים הריון אך התרופות שאני נוטלת אסורות בזמן הריון וצריך גם הפסקה של זמן מה עד שיצאו מהדם. העניין דחוף לי ביותר ואשמח לתשובה ממך או מאחרים לגבי נורולוג מספיק ממוחה בעניין-האם אכן פנית לפרופסור נויפלד ואיך היא הייתה.
בתודה,
הילה.

היי הילה,

אכן פניתי לפרופ' נויפלד. כמובן שבאיכילוב יש להם תור רק בסוף מאי (!) אז הלכתי אליה לצערי באופן פרטי.

הסיפור מאוד יקר אבל היא מאוד מקצועית והייתי מאוד מרוצה, כמובן שזה עניין של כסף...

במקביל השארתי את התור במאי להמשך טיפול...

בהצלחה! :)

שלום הילה,
את יכולה להכנס לאתר של אי"ל ולבדוק את הרשימת הרופאים המתמחים באפילפסיה ואולי אחד מהם יוכל לסייע לך.
כפי שאמרה טל, אני יודעת (אמנם לא מנסיון אישי) שפרופ' נויפלד מקצועית מאוד.
את יכולה גם לפנות לפורום בו עונים רופאים נוירולוגים על שאלות ולהפנות אליהם את שאלתך.

המון הצלחה ובריאות,
מיכל רוקר

המון תודה לך אור!!

היא כיום האפליפטולוגית היחידה (!!) בארץ שמתמחה בנשים והריון עם אפילפסיה.
אני מכירה אישית לא מעט מטופלות שלה, בינהן אני ואני בהריון. יש נשים רבות שמוקירות לה תודה על הטיפול שלה בהן. בכיף אם תפני אלי אתן לך לשוחח עם כמה מהן שבזכותה מאוזנות, הקשר שלה איתן הוא של שנים וחלקן אוחזות בזכותה בילדים בריאים בידיהן.
אגב, מטופלות שלה בהריון, מגיעות למרפאה באיכילוב פעם בחודש ללא המתנה מעבר לכך- זה נוהל שהיא קבעה.
לגבי אילן בלט ודנה אקשטיין- מסכימה- הם שניהם מדהימים
אבל הנתונים שמסרת על פרופ' נויפלד שגויים בעליל.

שלום יעלה,
המלצתי אליך להפנות שאלה זו אל הנוירולוג המטפל בך כדי לקבל תשובה מקצועית ומושכלת.
המון בריאות והצלחה,
מיכל רוקר

נסיתי לקבל תשובה אך ללא הצלחה- לא קיבלתי תגובה רפואית. האם יש אפשרות לקבל המלצה רפואית מאחד הרופאים שעובדים אתכם?
תודה יעלה

מכיוון שאנחנו פורום של תמיכה בלבד משמע לא רפואי, ממליצה לך לפנות לפורומים שלנו המיועד לילדים ושם ניתן להתייעץ עם רופא

מכיוון שאנחנו פורום של תמיכה בלבד, משמע לא רפואי, ממליצה לך לפנות לפורום אפילפסיה הרגיל בו ניתן לקבל מענה מרופאים.

שלום רוית,
אכן, תרופות מרגיעות למיניהן השייכות למשפחת הבנזודיאזפינים, כגון ואליום, קלונקס, פריזיום ועוד הן תרופות בעלות השפעות מרגיעות (סדציה), נוגדות חרדה, אנטי-אפילפטיות, ונוגדות עוויתות. יעילות לשימוש גם לשם טיפול בנדודי שינה.
על כן קיימים חולי אפילפסיה הנוטלים תרופות אלה כדי למנוע התקפים.
חשוב לציין, כי האפקט המרגיע של תרופות אלה מייצר תחושה של "סימום", ויש לקחת זאת בחשבון בהשפעת התרופה על התפקוד היומיומי.

רק בריאות ובהצלחה,
מיכל רוקר

ניסיתי פעמים בעברי וליום ואולי זה מונע התקף אבל גורם לתחושה מאוד דומה לאאורה שלפני ההתקף, זה בעיה מכיוון שאי אפשר לדעת אם אלו התקפים חוזרים
נ"ב : גם בניתוחים שונים שאינם קשורים במוח, משתמשים בווליום ושמעתי על מקרים שאנשים לא הכירו את משפחתם...

בוקר טוב יוספה,
תחילה, עישון סיגריות זה לא טוב בלי שום קשר לכלום.
באשר לקפה, יש לקחת בחשבון את כמויות הקפה, שכן אל לנו לשכוח שקפה הוא סם. לכן שתיית כמות מרובה של קפה יכולה לגרום לקשיים מרובים בשליטה על פרכוסים, ללא תלות בסוג הפרכוס.
ממליצה לך להתייעץ עם הרופא המטפל בך.
יום טוב,
מיכל רוקר

שמעתי מהרופא קרסו(בטלויזיה וברדיו) ומעוד מקומות על הקפאין בקפה אנו משפיע על המחלה אך עם זאת הוא חומר "מעיר" שגורם לחוסר שינה וזה הגורם הכי גדול להתקפים

בנוסף אני גם הייתי שותה בעבר המון קפה וקולה והיו לי בנוסף להתקפים גם רעידות בידיים וכרגע שאיני שותה הרעידות פסקו וההתקפים ירדו בכמות
אז ההצעה היא שלא מזיק לבדוק את זה...

שלום שמואל,
אין ספק שצריכה של קפה בכמויות גדולות עלולה לגרום לכל אדם, לא רק חולה אפילפסיה, רעידות, עצבנות, חוסר מנוחה וכמובן חוסר שינה.
ציינתי שמידה סבירה של צריכה של קפאין במשקאות שונים אינה מזיקה. מידה סבירה = שני ספלי קפה שחור חזק מספקת את הכמות היומית או שלוש כוסות הפוך או 5 כוסות תה או 6 כוסות קולה או 40 כוסות קפה נטול קפאין

כמדומני בקולה יש יותר קפאין מקפה - ביחוד בדיאט קולה

שלום רב,
לקבלת תשובה מלאה , אנא כתבי בגוגל - נשים ואפילפסיה. ותראי קישור למדריך באתר של אי"ל המתייחס לנושא זה בהרחבה רבה.
בנוסף אני תמיד ממליצה להעלות סוגיות שכאלה בפני הנוירולוג וכן הגניקולוג המטפלים בך.

רק בריאות,
מיכל רוקר

אלי שלום,
אני מנוסה בשימוש בקלונקס אותו נטלתי בתקופות של התקפים.
תמיד השתדלתי לקחת אותו לפני השינה אך לא מדי יום וגם לא במהלך היום.
מניסיוני ולמיטב ידיעתי קלונקס היא תרופה שהגוף מתרגל אליה וזו הסיבה בגללה לא נטלתי אותה מדי יום.
אם לוקחים את הקלונקס לפני השינה זה לא אמור להפוך אותך לזומבי שכן גם ככה אתה הולך לישון, אך אם תיקח אותה במהלך היום היא עלולה בהחלט לערפל את חושיך שכן היא מרגיעה מאוד.

רק בריאות ויום מקסים,
מיכל

המשך יום נפלא מירושלים הקרירה :)

תודה רבה,
מקווה שנהנית בשלג :)

שלום רון,
אלה שאלות שיש להפנות אותן לרופא המומחה המטפל בך.
בהצלחה,
מיכל

שמאז ההתקף האחרון לא נהגתי*..

שלום בן,
מניסיוני מעולם לא התבקשתי לערוך בדיקת MRI להוכיח את איזון האפילפסיה שלי, אך יש צורך לערוך בדיקת EEG (שהיא לא כל כך נוראית ודי נפוצה).
בנוסף לכך יש לקבל אישור מהרופא המטפל (נוירולוג, לא רופא משפחה) שמאשר שאכן לא חווית התקפים מזה שנה וחצי והוא יכול להפנות אותך באותה נשימה לבדיקת ה-EEG.
האלמנט הנוסף הוא תצהיר משפטי מול עורך דין שאתה מצהיר שאתה אכן מאוזן מזה שנה וחצי.
זה קצת מסורבל ומצריך תיזוזים אבל בסופו של דבר אם הכל מצביע על איזון של שנה וחצי, אני לא מאמינה שיש סיבה שימנעו ממך את רישיון הנהיגה.

בהצלחה וחג שמח,
מיכל

מהנסיון שלך מזמנים אותך ל"שימוע" או שמספיק לשלוח את הבדיקות ומקבלים תשובה בדואר?
ואם מזמנים אותך, כמה זמן מראש אומרים לך את מועד הפגישה והאם אפשר לשנות אותו? אני פשוט בחו"ל רוב הזמן כרגע. עדיין בהשגחה בארץ אבל לא מגיע הרבה.

תודה על התשובה!

מעולם לא הייתי בשימוע, ולא מכירה את זה, ואני כבר שנים ממלאת את הצהרות הבריאות למשרד התחבורה.
כדי לדעת מה מצבך הם שולחים לך טפסים ייעודיים הביתה.
אתה יכול לשוחח איתם ולשם כך עליך לחייג 5678*

מסכים עם מיכל.
מנסיון לאחר שנה אתה יכול לבקש מהנוירולוג שלך את כל התיק הרפואי ולשלוח למכון הרפואי בחיפה.
הם לא קוראים לך לועדה הם עושים את הועדה שלא בפניך.

לשאר בירורים תתקשר למשרד התחבורה 5678 *

בהצלחה

שלום רעות,

אם את לא מוגדרת כנכה, אינך יכולה לקבל מלגה מביטוח לאומי.
אך ישנן מלגות שניתנות לסטודנטים מן המניין בלי שום קשר לנכות, כגון פר"ח, מצוינות, ועוד, בהתאם למוסד ההשכלה הגבוה בו את לומדת.

בהצלחה,
מיכל

היי, לפני כמה שנים הגשתי בקשה לאחוזי נכות מביטוח לאומי בעקבות אפילפסיה ובעיה בברך (לבסוף קיבלתי 15%) האם אני זכאית למלגה או עזרה מביטוח לאומי?

שלום שיראל,
את מוזמנת לבחון את הנושא עם ביטוח לאומי או שאת יכולה לפנות לחברות המסייעות לממש את הזכויות הרפואיות שלך בביטוח לאומי, רק קחי בחשבון שחברות שכאלה לוקחות כנראה אחוזים גבוהים מהתשלום אותו תקבלי מביטוח לאומי במידה ויצליחו לסייע לך.
בהצלחה,
מיכל רוקר

בוקר טוב,
הכל תלוי באופן בו חולה האפילפסיה רואה את עצמו (בטחון עצמי), מתייחס לאפילפסיה ולעובדה שהוא חולה באפילפסיה.
אם הוא מרגיש חוסר בטחון בנוגע למחלה ולעצמו כחולה במחלה וכל הזמן עסוק במחשבה- "מה יחשבו עלי?" "איך יקבלו אותי?" וכו', הוא גם יקרין את זה החוצה וכל אדם בסביבתו יגיב בהתאם.
לעומת זאת, אם הוא מרגיש שלם ובטוח בעצמו הוא ישרה תחושה זו על הסביבה והיחסים עם הסביבה יראו בהתאם.

באשר להריון, הכל תלוי בתרופות שאת לוקחת והמינון. נראה לי שזו שאלה שמומלץ לשאול את הרופא/ה המטפל/ת לכשיגיע הזמן.

יום טוב וחג אורים שמח,
מיכל

שלום דני,
מבדיקה בתופעות הלוואי של התרופה לא ראיתי כי אחת מתופעות הלוואי המצוינות הינה ריח לא נעים מהפה.
אך בעקבות שאלתך התעוררו בי מספר שאלות:
- האם לפני תחילת הטיפול בתרופה אכן לא סבלת מתופעה זו?
- במידה ולא, האם התרחשו שינויים באופי התזונה שלך מאז שהתחלת ליטול את התרופה?
-האם מאז שהתחלת ליטול את התרופה אתה:
אוכל פחות?
סובל מיובש בפה?
סובל מבחילות?
קשיים בעיכול?
אם התשובות על כל הנ"ל היא כן אז אולי ואני מדגישה אולי, יש לכך השלכה על הריח בפה.
ממליצה לך להתייעץ עם הרופא המטפל ואולי אף אם תזונאי.

תודה על תשובתך ומצטער על האיחור בתגובתי כי היו לי בעיות במחשב. אז אני כל הזמן עם פה סגור. כנראה לא שותה מספיק, קניתי עכשו "סילונית" לחניכיים כי אני גם סובל מחניכיים ובעקבות זה החליפו לי הידנטואין ללמיקטל. יכול להיות שאפנה לתזונאית לפי המלצתך. תודה.

בלי שום קשר לאפילפסיה, וכמידע כללי בלבד, מומלץ לעבור ניקוי אבנית בכל חצי שנה אצל שיננית. זה גם שומר על החניכיים וגם על השיניים לאורך זמן.

נכון יש לי פה יבש. אפנה כפי שהמלצת. תודה.