פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום סיג,
ברוכה הבאה לגיל שנתיים, או בשמו המקובל, גיל שנתיים הנורא....ההנאה שאת מתארת מלהתבונן בבתך לומדת, מתנסה ומתפתחת מלווה בגיבוש העצמאות שלה שנעשה - מה לעשות - על חשבון ההחלטות שלך....כפי שציינת, בתך מתנגדת כדי לבחון אותך, את הסבלנות שלך, ובעיקר כדי לבחון את מידת היכולת שלה להיות עצמאית ולהשפיע, לשנות דברים בעולם...העולם שלה מורכב מהחלטות פשוטות: מה ללבוש, מתי ואיך, האם לעשות את הצרכים בסיר או לא וכדומה. על כל אלא מתקיים כעת משא ומתן וכמו בכל משא ומתן, זה מייגע ולכל צד יש אג'נדה משלו....
על מנת לצלוח את זה בצורה טובה ולהישאר שפויים, חשוב לא להיכנס למריבות על כל דבר, אלא להחליט מתי כן ומתי לא. למשל, אם בבוקר את חושבת שאין לך כל יכולת לעשות איתה משא ומתן תודיעי לה שאת מלבישה אותה עכשיו ואז, גם אם היא מתנגדת עשי זאת! לעומת זאת, אם חשוב לך יותר להתחיל את הבוקר בצורה רגועה וללא מאבק, גם אם מדובר בעיכוב, הרי שתוכלי לעשות איתה משא ומתן: מי בוחרת, מי שמה את גרב ימין ומי את שמאל...אני לא חושבת שיש טעם לומר לה שהיא לא מעוניינת להתלבש, כי זה לא העניין: היא מעוניינת לעשות משא ומתן ולהשמיע את דעתה ואם תתחשבי בדעתה ותתני לה מקום, זה ילך ויפחת בהדרגה.
לגבי הגמילה, על מנת שהתהליך יתקדם עלייך להעביר לה את המסר הברור שאת מצפה ממנה להצליח בזה ולהיות עקבית באופן בו את מעודדת אותה לעשות. את מוזמנת לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו שעוסקים בנושא.
בהצלחה,
מיכל

שלום דניאלה,
אומנם לא תארת את היחסים בין ילדייך, אך התיאור שלך מעורר השערה לגבי מורכבות היחסים ביניהם ולגבי תחרות....
בנך הבכור זכה עד כה לשבחים, לפרסים ולעידוד במגוון תחומים בהם 'התבגר' - הכנת עוגיות, שינה ועוד, ו'רק' תחום עשיית הצרכים נותר ללא "התבגרות": הוא הסתפק בלשבת עם הטיטול על הסיר - שזה שלב לגיטימי וחשוב בתהליך, אך הוא לא טרח להתקדם ממנו ואתם קיבלתם את זה ולא עימתתם אותו עם הקושי להתגבר על המכשול. ואז באה אחותו הצעירה והעזה (!...) לשבור את הסטטוס-קוו שהוא (ואתם) יצרתם....היא, הקטנטונת, העזה לחצות את מחסום הטיטול, ועוד העזה לקבל על זה פרס...עכשיו יש התמודדות הרבה יותר מסובכת: עליו להמשיך לשמור על המעמד שלו, תוך יציאה מהפלונטר הזה...אני מניחה שהדרך שלו היא ניסיונות לא יעילים להתעלם מכל נושא הגמילה ולדחוק אותו הצידה: אין פרסים, אין סיר ואין סיר הסירים...מבחינתו אין כאן שום עיניין של גמילה ואם במקרה יוצא באמבטיה אז יש מייד לטשטש את העקבות....אני לא בטוחה שהוא 'אוהב' לראות את אחותו עושה בסיר, אני חושבת שהוא יותר "לוטש" אליה עיניים, מבועת מהאפשרות שגם הוא יאלץ לעשות את זה ובעיקר נבוך מאוד...
אני חושבת שנדרשת כאן הרבה מאוד הכוונה ותיווך שלכם על מנת לסייע לו בתהליך הגמילה ועל מנת להעניק לו תחושה של קומפטנטיות ושל הצלחה, גם לשם ההתמודדות שלו-עצמו וגם לשם ההתמודדות עם אחותו. זה רק שלב קטן בדרכם המשותפת כאחים קרובי-גיל בה יאלצו להתמודד עם תחרות ועם השאלה "מי מצליח קודם"....
מאוד חשוב לא לדחות את ההתמודדות הזאת: ילדים שמתעלמים מעשיית הצרכים נוטים "להסתבך" עם זה ואז תהליך הגמילה נתקע והופך מסובך יותר ויותר....
בהצלחה,
מיכל

היות ולא הצלחתי לצרף תגובה אני מצרפת אותה בקובץ תמונה

תודה רבה מיכל
לגבי היחסים במשפחה בני בן ה-שנתיים ועשרה חודשים קשור מאוד לאביו, אני מניחה שהדבר התחיל כאשר הייתי בהריון עם ביתי, ההריון היה מורכב ולא יכולתי להרים אותון או לשחק איתו הרבה מחוץ לבית. לאחר שנולדה אחותו הקטנה (כשהיה בן שנה וחודשיים) המשיך להיות קשור יותר לאביו. בתקופה הראשונה לאחר שנולדה היא בכתה המון עקב רגישות לחלב שאובחנה רק לאחר מספר חודשים, בתקופה זו החזקתי אותה המון על הידיים.
כיום אני מקדישה לו הרבה זמן ובשעות הערב אני עושה אמבטיה לשניהם יחד אנחנו שרים ומשחקים יחד, לאחר האמבטיה היתי הקטנה אוכלת והולכת מיד לישון ואני יושבת איתו ומקריאה לו מספר סיפורים. עדיין שי דברים מסויימים שהוא מתעקש ואומר אני רוצה שאבא יעשה כך וכך..
היחסים בין שני ילדי, ביתי מעריצה של אחיה הגדול, היא מחקה כל דבר שהוא עושה, הוא מנסה להסביר לה וללמד אותו לדבר ולעשות דברים שונים. לעיתים הוא גם מחקה אותה במילים מצחיקות שהיא אומרת. כל צעצוע שהיא מחזיקה ביד הוא רוצה גם אם יש לו ביד בדיוק אותו הדבר הוא רוצה את שלה וחוטף לה, היא בוכה ונרגעת די מהר. הוא מאוד אוהב ללמד אותה ובעיקר לומר לה אסור לך.. את קטנה , אני גדול מותר לי כוס מזכוכית וכו,
הם באותו גן בכיתות שונות שמתאחדת לחצי שעה החל מארבע. כשהוא פוגש אותה היא צוחקת מהתרגשות וגם הוא שמח אך בדרך כלל מחבק אותה חזק מידי עד שהיא נופלת.
אז הוא קצת מחייך לעצמו...
לעומת זאת הוא מאוד מאוד דואג לה , לפני מספר שבועות היא נכוותה קלות בידה, הוא היה מאוד מאוד מודאג וסיפר לכל אחד שפגש בגן או במשפחה מה קרה לאחותו, וכל הזמן שאל אותה אם זה כואב לה ואם היא רוצה שהוא ימרח לה משפחה ויתן לה תרופה כדי שזה יעבור לה.
אני חושבת שאכן כמו ששיערת היחסים ביניהם די מורכבים
בנוגע לשאלתי הקודמת לגבי הגמילה, האם לאור היחסים ביניהם עדיף לי לנסות לקדם את הגמילה שלו ללא מעורבות של אחותו, ממש להגדיר שהוא גדול והוא יהיה בלי חיתולים. אני חוששת שאן היא תהיה עם חיתולים הוא ירצה להיות כמוה ולעומת זאת כשהיא תראה שהוא בלי חיתול גם היא תרצה להיות בלי.
האם יהיה הגיוני לנסות לגמול את שניהם יחד ? אפילו אם בסופו של דבר היא תחזור לחיתולים.
היא יושבת יציב מסוגלת לומר פיפי ולעשות פיפי בסיר,, יכול להיות שהיא כבר מוכנה לנסיון כזה?
אני מקווה שאני והתנהגותנו איתם לא גורמות לנזק לקשר ביניהם
מאוד אודה לך אם תוכלי לייעץ לי בקשר להתנהגותנו איתם ובקשר לתהליך גמילה המומלץ במקרה כזה
תודה ושוב תודה

מבלי להכירכם יותר לעומק, קשה לי לייעץ לכם האם נכון יהיה לעשות תהליך גמילה משותף לשני הילדים. אומנם, ישנה אפשרות (חיוביות ואופטימית) שהם יעודדו האחד את השניה, ידרבנו זה או זו וכך תצליחי להרוויח תוך פרק זמן קצר שני ילדים יבשים אשר מרוצים מההישג שלהם. התסריט הפחות וורוד עשוי ליצור תחרות קשה ומתסכלת, קנאה ותסכול ובסופו עבור שניהם יהיה זה תהליך שלא יושלם כהלכה ויהיו בו 'פינות' בלתי פתרות....ואיפה המציאות? בוודאי איפהשהוא באמצע.....
כאשר מדובר בילדים קרובי-גיל ישנם הרבה נקודות וצמתים בהן עולה השאלה האם ליצור "תאומות" ביניהם או לתת לכל אחד את הקצב וההזדמנות שלו. זה נכון למשל לגבי חוגים (האם לשלוח את שניהם ללמוד נגינה על אותו כלי?!), חברים (האם חבר בא לאחד מהם או לשניהם?) ועוד ועוד. אני חושבת שתצטרכו לקבל את ההחלטה על פי ההיכרות עם הכוחות של כל אחד מהם ועם מידת היכולת והפנאי שלכם לעמוד בליווי של התקופה הזו. בכל מקרה חשוב ללוות את התהליך בהרבה מילים והסברים ולנסות להימנע מהשוואות או מיצירת תחרות הנוספות על זו הקיימת ממילא.
בהצלחה,
מיכל

שלום לאה,
הסתגלות של פעוט למסגרת גנית חדשה עשויה לקחת זמן ולהתבטא, בין היתר, בקשיים המופיעים בבית, למשל, סביב הירדמות ושינה. בתקופות קשות או משבריות, שכיח מאוד שתחום שהיה בו קשה גם קודם, מחמיר עוד יותר. כלומר, מכיון שאצל בנך נושא השינה היה בעייתי ומועד לקשיים גם קןדם, הרי שבתקופה זו הקשיים גוברים. לפיכך, אני מניחה שיש קשר בין קשיי השינה הנצפים היום לבין הכניסה לגן, וסביר כי העובדה שהחודש הזה היה מאוד לא רציף וקטוע על ידי חגים הקשה עוד יותר את ההסתגלות.
לא ניתן לדעת מראש כמה זמן ידרש עד הסתגלות לגן, זה קשור ביכולות ההסתגלות של כל ילד וגם במידה בה הסביבה, בבית ובגן, תומכים בו בתהליך. בתקופה זו של השנה יש יתרון להשתלבות כיון שהצוות פנוי יותר לקליטה רק שלו: אני מניחה שאין הרבה ילדים שנקלטים כעת, בהשוואה לספטמבר.
ולגבי השאלות לגננת: אני חושבת שזכותך המלאה לשאול על מגוון החוויות של בנך בגן וחובתן למסור את כל התשובות. נסי למצוא עיתוי מתאים לכך, אולי תאמרי להן שמכיון ואתם עדיין מסתגלים חשוב לך לדעת הרבה ובקשי מועד שיהיה להן נוח לדבר בו. כדאי לשאול, פרט להתנהלות היומיומית של אכילה, שינה ועשיית הצרכים (פרטים שהן לרוב נוטות לדווח בעצמן), גם על השתלבותו החברתית, מידת שיתוף הפעולה בפעילות מובנית והיכולת לשחק לבד במגוון של משחקים (למשל, באיזה פינה העדיף להיות: קוביות, מטבח, לגו....).
מכיון שהטיפול בבנך במשך שעות רבות כל כך מופקד בידן, אני לא חושבת שהבקשה לסגור את כפתורי הבגד שלו זו בקשה קטנונית!! ברור שצריך להקפיד לשמור על יחסים טובים על מנת שלהבטיח שבנך יזכה ליחס נעים....נסי לעשות סדר עדיפויות בבקשות שלך, או למצוא תמיד גם משהו טוב להגיד לצד הביקורת.....
דרך אגב: אני חושבת שאין משמעות לעובדה שבעברו ניסיון קודם בגן, סביר שהוא לא זוכר את זה באופן ממשי ושגם אם ישנו זיכרון פרה-מילולי של העיניין, זה לא מסייע לו כעת...עכשיו הכל מההתחלה....
אני מזמינה אותך לקרוא בפורום שלנו דיונים קודמים בנושא ההסתגלות למסגרת גנית וכן להמשיך ולעדכן על ההשתלבות שלו,
בהצלחה,
מיכל

רציתי לציין שלירון עדיין לא נגמל מחיתול והוא רק בשלב ההתחלתי של פעמים בודדות בשבוע בהן הוא מבקש לעשות פיפי באסלה ואחנו מעלים לו את המודעות בזמן האחרון, לקראת הקיץ אנחנו מתכננים להעלות הילוך ולנסות להיגמל לגמרי.

שלום ליאור,
אומנם לא אוכל לקבל החלטה במקומכם, אך אנסה לכוון אתכם במספר שאלות על מנת להרחיב את המחשבות ואת הלבטים...
תחילה אומר שילידי ינואר באופן 'רישמי' לא אמורים להיות הצעירים בכיתת טרום-טרום אלא להיכנס למסגרת זו רק בגיל 3:8, והאפשרות הזו קיימת עבורכם רק בגלל שמדובר במעון רב-גילי. אני מבינה שלא חשבתם על האפשרות בעצמכם וזה עלה רק בגלל הסדרי הרישום במעון, ואם כך, נסו לחשוב מהם היתרונות בעיניין עבורו? האם במקרה אחר הייתם מעבירים אותו לגן טרום טרום עירוני כבר עכשיו (אם יתר התנאים היו דומים)? איך 'פריסת' הגילאים בכיתה זו: האם הוא יהיה הצעיר בפער משמעותי מיתר הילדים, כלומר, האם יש ילדים ילידי נובמבר-דצמבר שיהיו קרובים אליו, או שרובם ילידי החלק הראשון של השנה? האם יהיה דיי צוות של גננות/מטפלות על מנת לתמוך בו במעבר הזה (גם אם למשל לתהליך הגמילה לא יצליח הייטב - למרות שאין סיבה שלא...) וגם: איך הוא מבחינה גופנית/פיסית?
מתוך הדברים שכתבת, התחום היחידי בו אתם חווים אותו כחלש יותר הינו רק התחום הגרפי, וזה כמובן לא סיבה לדחות את המעבר: יכול להיות שהוא סתם לא אוהב את התחום ועל כן לא מושקע בפיתוח שלו, אך מאידך בגנים בגיל הזה יש השקעה רבה בעבודות יצירה שונות: הדבקה, גזירה, מדבקות...האם לכל אלה הוא נענה יותר?
מבחינה משפחתית אפשר לחשוב גם האם כיון שהוא "קיבל" על עצמו את תפקיד הגדול בבית, האם דווקא נחוצה לו חוויה של 'קטן' יותר במסגרת החינוכית או דווקא יעדיף עמדה זו גם שם.
ובכן...יש הרבה לבטים...אני מניחה שחלק מההחלטה יהיה קשור בעד כמה תתרשמו מהצוות שיהיה בכיתה זו...
ועוד משהו: לאחרונה שמעתי שסוגרים את כיתות הגן במעונות נעמת - האם אצלכם השינוי הזה עדיין אינו בתוקף?
בהצלחה,
מיכל

שלום מיכל
את מתארת מגוון של סיטואציות אליהן בנך מגיב, אכן כולן עשויות לעורר פחד, אך לא כתבת כיצד הוא מגיב כשזה קורה: האם בבכי ובחוסר אונים? האם מצליח למצוא פתרון יעיל ולהתמודד בעצמו? האם מודע לפחד הזה ויכול לדבר עליו, למשל להגיד: "אני לא רוצה ללכת לשם כי יש שם כלב שאני מפחד ממנו"? איך הוא מגיב כשאתם משקפים לו את הפחד הזה? וגם: האם תמיד היה ילד רגיש ומבוהל, נוטה לחרדה? (למי הוא דומה?)
אומנם גיל 4 מאופיין במגוון פחדים שמתעוררים, אך לרוב מדובר בדברים דימיוניים יותר כמו מפלצות או חושך. התיאורים שלך יותר מאפיינים נטייה לחרדה, ואף לחרדה ספציפית (מכונה לעיתים 'פוביה') וזה קצת שונה, וגם ההתמודדות הטיפולית עם זה שונה. על מנת להחליט האם מדובר במצב שדורש טיפול מקצועי נסי לחשוב האם התפקוד שלו נפגע בגלל זה, כלומר, יש הרבה אנשים שמפחדים מכלבים, אבל לא עבור כולם מדובר בפחד שמגביל תפקוד שיגרתי. אם הפחדים שאת מתארת מגבילים את חיי היומיום שלו, גורמים לו להימנע מהתנסויות שחשובות להתפתחותו (למשל, היכולת לשחק במשחק עצמאי, מרוחק מהאם היא יכולת חשובה!), הרי שמומלץ מאוד לפנות לקבלת עזרה מקצועית.
ולצד הפנייה לטיפול, לשם הרחבת היכולת שלך לסייע לו אני ממליצה על הספר של חיים עומר ואלי ליבוביץ 'פחדים של ילדים' הוצ' ספרים, 2007. אומנם מרבית הדוגמאות מתייחסות לילדים גדולים יותר, אבל עדיין ניתן להסתייע בו.
אוכל להפנות אותך לגורם טיפולי מתאים באיזור מגורייך.
בהצלחה,
מיכל

שלום אלינור,
אני מניחה שלהחלטתך לגמול את בתך קדמה התבוננות על יכולותיה ההתפתחותיות המעידות שהיא אכן מוכנה לכך מבחינה פיזיולוגית (למשל יכולה לשבת יציב, להוריד את תחתוניה) וקוגניטיבית (הבנת הרצף של תהליך עשיית הצרכים ותהליך הניקיון, יכולת שפתית להודיע על ההזדקקות לסיוע). העובדה שהיא הביעה רצון להשתמש בישבנון מעידה כנראה על עיניין שהיא מגלה בנושא, ואולי גם על מוטיבציה לתהליך, אך היא עדיין לא מבטיחה הצלחה מידיית (אין כזו!). על מנת שזה אכן יצליח נדרשת השקעה מצידך ללמד אותה לתרגם את התחושה הפיזיולוגית שהיא מרגישה (הלחץ הגופני) אל האפשרות להתרוקן במקום המיועד לכך. השקעה כלומר עידוד לעשיית הצרכים בכל פרק זמן סביר - פשוט לקחת אותה לשירותים ולעודד אותה להשתמש בהם, ובעיקר: מוכנות מצדך לפיספוסים והחמצות שבוודאי יהיו. חשוב מאוד גם ליידע את המסגרת החינוכית שבה היא נמצאת לשם ליווי ולשם הערכת היכולת שלה לעשות זאת גם שם.
לגבי השאלה על השימוש בסיר/ישבנון: סיר נועד על מנת להקל את המעבר בין חיתולים לבין השימוש באסלה כיון שהוא מאיים פחות, מאפשר לילדים ישיבה תוך תמיכה של הרגליים על הרצפה וצפייה ב'תוצר', אך הוא כמובן היה בשימוש לפני ש"המציאו" את הישבנון. יש ילדים שנעזרים בו מאוד בעוד שאחרים פוסחים עליו לגמריי.
את מוזמנת לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו שעוסקים בנושא (יש הרבה) ולעדכן על ההתקדמות שלכן...
בהצלחה,
מיכל

שלום רב,

לאחר שקראתי את כל הדיונים בנושא גמילה מטיטולים ולפני ליווי שלכם:
לביתי ימלאו בעוד כחודשיים ארבע, היא שולטת פיזיולוגית בצרכיה מגיל שנתיים וחודשיים אז הורדתי לה את הטיטול והיא עשתה את צרכיה פיפי וקקי בשרותים במשך כשבועיים ואז חזרה לעשות בטיטולים לאחר שפיספסה כל הזמן ואני לא רציתי ללחוץ עליה. בקיץ כשהיתה קצת לפני גיל 3 הורדנו לה את הטיטול לגמרי ומאז היא עם תחתונים אך קקי מסרבת בכל תוקף לעשות אלא בטיטול. כל הניסיונות נעשו אך ללא הואיל. היא מבקשת טיטול ואפילו לוקחת לבד מהשידה (יש לה אח בן שנה ושמונה) שמה לעצמה לעיתים ודואגת לניקיון. היתה תקופה שהיינו תקיפים ולא הרשנו לה טיטולים ושידלנו אותה בכל דרך וסבלנות ללכת לשרותים/סיר אך הדבר גרר התאפקות של שבוע דבר ששבר אותנו , ומאז אנו לא לוחצים אותה ומציעים לה בלבד בכל פעם את האפשרות ללכת לשרותים. ומחכים שזה יעבור מעצמו הרי לכיתה א היא לא תלך עם טיטול. היא ילדה מאוד בוגרת, נבונה ואחראית. מה עושים? אגב, לשאלתי אם היא מפחדת מהאסלה/ סיר היא משיבה בחיוב.
אני מאוד מתוסכלת מהעיניין.

תודה רבה,
דורית

לשמע סיפורך אני חשה, ולא בפעם הראשונה, את התיסכול העולה בי כל אימת שאני פוגשת הורים שסובלים, יחד עם ילדיהם, מעיכוב וקשיים בתהליך הגמילה מחיתולים.
אני מאמינה ויודעת כי על פי גישתי לנושא הגמילה מחיתולים (ניתן לקרוא עליה במאמר המופיע באתר שלי ובאתר הזה) רוב הבעיות מהסוג שאת מספרת עליהם היו נמנעות.
בהמשך לגישתי למניעת בעיות מלכתחילה בתהליך הגמילה, אני מציעה גם דרך התערבות לפתירת הבעיות המבוססת על אותם עיקרונות: ראיית הבעיות כנובעות מתהליך למידה לקוי שיש לתקנו ונקיטה במרכיבי ההתנהגות ההורית הסמכותית.
באופן כללי אוכל לומר לך שמדובר ב"החזרת המושכות" לידי ההורים על ידי העצמתם והשבת בטחונם העצמי בהתמודדות עם קשיי ילדם. הדבר נעשה, כמובן, בפגישות אישיות בהן ההורים מקבלים ייעוץ והדרכה אישיים.
הבעיה שלכם מורכבת ונסחבת זמן רב מדי מכדי שאוכל לעזור לך במשפט או שניים במסגרת מצומצמת זו. אך אין לי ספק שניתן לעזור לכם, ניתן לפתור את הבעיות אחת ולתמיד וחבל על כל יום נוסף שהקשיים נגררים ושבו את מתוסכלת מאוד מהענין.
אני הייתי מציעה לך לפנות לקבלת ייעוץ לאיש מקצוע, על פי שיקול דעתך.
בהצלחה, דפנה.

תופעת הגמגום שאת מתארת הינה תופעה שכיחה בטווח הגיל של בנך ועד גיל חמש.
לא תמיד ניתן למצוא את הסיבה להופעת ההפרעות בשטף בדיבור. התופעה חולפת מאליה אצל רוב הפעוטות תוך מספר חודשים עד שנה.
ניתן להבין שהתופעה מעוררת אצלך תהיות ואף חששות, אך האמת היא שברוב המקרים אין כלל מקום לדאגה. רק אם התופעה נמשכת למעלה משנה ו/או אם אחד מבני המשפחה הבוגרים מגמגם - רצוי לפנות לאיבחון וטיפול של קלנאי/ת תיקשורת.
לעת עתה נסי להיות רגועה מולו גם כשהוא מגמגם. באופן כללי - נסי ככל יכולתך פשוט להתעלם מההפרעות בשטף הדיבור. אל תאיצי בו לסיים את דבריו - היי סבלנית והמתיני שיאמר את מה שיש לו לומר. אל תשלימי משפטים במקומו. דברי אליו באיטיות (לא מוגזמת) על מנת שיושפע מכך ולא ימהר בדיבורו. נסי לנהל איתו את שיחותיכם באוירה שקטה, רגועה ולא מלחיצה.
בברכה, דפנה.

ראשית - ברכות.
בגיל של ביתך יכולת תפיסת מושג הזמן הינה מוגבלת ביותר, וכמו כן היכולת הקוגניטיבית לחשיבה מופשטת אינו מפותח. לפיכך יהיה טעם לשתף אותה רק כשההריון יהיה בולט ביותר, כחודשיים לפני הלידה הצפויה.
עלייך לדעת שגם אז אין לה באמת את היכולת להבין את משמעות "לאמא יש בבטן תינוק ועוד X זמן הוא יצא ואז יהיה לך אח תינוק" . יחד עם זאת מובן שתחושי צורך לספר לה זאת ולהכין אותה לקראת התינוק שעומד להצטרף למשפחה. אם סביבכם נולד למישהו אח תינוק את יכולה להשתמש בו בתור דוגמה קונקרטית שאולי תמחיש לה קצת יותר את המצפה לה. הישתדלי לא לדבר על זה יותר מדי ולא להעמיס עליה פרטים מיותרים. כן נכון יהיה להיות פתוחה להגיב לכל אמירה או שאלה שלה בנושא.
לקראת הלידה את יכולה לשתף אותה, בהתאם לרצונה בכך, בהכנות לקראת בוא התינוק.
זיכרי - השפעת ההכנות הללו מוגבלת ביותר. ההבנה האמיתית של משמעות הולדת האח תחלחל בה אט אט רק כשתחווה זאת הלכה למעשה, לאורך החודשים והשנים הבאות.
בהצלחה, דפנה.

את מתארת הסתגלות איטית ולא פשוטה של ביתך לגן בו היא נמצאת. מדברייך ניתן להבין שאת מרוצה למדי מהגן ומהיחס החם והאישי שביתך זוכה לו מהסייעות. את הגננת את מסמפטת פחות, וכך גם ביתך (מעניין האם יש קשר בין דרך התייחסותיכן אליה? מי משפיעה פה על מי, אם בכלל).
כך שלגופו של ענין - אין לך טענות לגן, הגן נאה בעיניך, את לא מציינת שעל הפרק עומד גן מוצלח יותר, ולולא הסתגלותה הלא קלה של ביתך לא היית חושבת כנראה לנסות ולהעבירה.
לפיכך קשה לי לייעץ לך באופן חד משמעי אם להעבירה גן או להשאירה. השקעתם הרבה על מנת שהיא תסתגל לגן הזה, ועד היום עדיין יש קשיים. השערה אחת היא שאם תשאירו אותה בגן הנוכחי - ההסתגלות תלך ותעמיק עד שבסופו של דבר היא תמצא את מקומה. אם היא ילדה עם קשיי הסתגלות - העברה לגן אחר תציף קשיים אלה מחדש. נסי לחשוב מהכרותך עימה האם גם למקומות אחרים חדשים היא מתקשה להסתגל? אם כן - יתכן שיש לה קושי כללי בהסתגלות.
אם זה המצב עדיף לא להעמיס עליה הסתגלויות חדשות בתכיפות רבה מדי, אלא ל"אמן" אותה להסתגל באופן איטי ומושכל, בהתאם להכרחי ובהתאם לכוחות שלה. השארתה בגן אליו היא רגילה ושיחסית טוב בעיניכם מאפשר לה להבשיל ולפתח אט אט את בטחונה העצמי. וכשכעבור שנה נוספת תצטרך שוב להסתגל לגן חדש - יש לקוות שתהיה כבר בשלה לכך יותר מאשר השנה.
בברכה, דפנה.

לא למקומות וגם לא לאנשים חדשים.
בנוסף, רציתי לציין כי כשושאלים אותה אחרי הגן אם היה כיף היא אומרת שכן. ואומרת שאוהבת את הסייעות. לגבי הגננת, אנחנו לא מתייחסים אליה כמעט בשום צורה כך שאני לא חושבת שיש השפעה כזאת, פשוט שואלים אותה את מי היא אוהבת והיא תמיד אומרת את שני השמות האחרים של הסייעות.
אני מאד מתלבטת אם היא פשוט מנסה לתמרן אותנו. היא מאד חכמה ויודעת לסחוט ואולי היא מנסה לסחוט אותנו שנשאיר אותה איתנו בבית...

אם אלו הן הנחותייך, אזי שאלת העברתה גן אינה רלוונטית.
שאיפתה להישאר אתכם בבית טבעית, אך מן הסתם אינה ברת בצוע. הרבה ילדים היו מעדיפים להישאר עם הוריהם בבית מאשר ללכת לגן או לביה"ס.
אך אני מתרשמת שמשום מה את חשה מעט אשמה או אולי מחוייבת להיענות לשאיפתה זו.
בברכה, דפנה.

כי אני כרגע מובטלת ונמצאת הרבה בבית...

לצערי, טרם הספיקותי :)
יתכן ועמיתותי לפורום מכירות ויוכלו לענות לך תשובה מספקת יותר.
אני מבטיחה לנסות ולהגיע בהקדם לחנות הספרים ולהתרשם בעצמי.
לעת עתה כל הכתבות שאני מצאתי באינטרנט הינן פירסומיות.
עם זאת יתכן מאוד שהספר מוצלח ביותר.

על כל פנים, להשכלה הכללית, אין ספק שספרות וספרים הם דרך מצויינת להעביר מסרים חינוכיים ולעבד חוויות של ועם הילד. ביבליותרפיה הינה דרך טיפולית מבוססת ומוכחת. ספרים רבים עוסקים בבליותרפיה ואחד המומחים בתחום בארץ הינו פרופ' אדיר כהן שגם פירסם ספרים רבים בנושא העבודה הרגשית עם ילדים בעזרת הספרות. ישנם ספרים לא מעטים, חלקם וותיקים למדי, שנכתבו עבור הורים וילדים בסגנון של הספר שאת מציינת, ויתכן שהם לא פחות טובים ממנו (אני אישית מכירה את הספרים שפרופ' עמירם רביב מספק בהם את ההיבט הטיפולי-מקצועי).

לשאלתך האם כדאי לך לרכוש אותו - סימכי על טעמך ושיפוטך האישי: אני ממליצה לך לבקר בחנות הספרים ולעשות סקר שווקים קטן, לדפדף בספרים ולבחור את אלה מהם שאת "מתחברת" אליהם, משום שבאופן טבעי אז תהני יותר לשבת ולקרוא אותם עם ילדייך תוך שאת מקרינה את הנאתך - דבר שיתרום ויגביר את הנאתם גם כן.
בברכה, דפנה.

השגתי את הספר מהמחברת , אני חייבת לציין שהספר הזה מדהים, יש בו 12 סיפורים ולכל סיפור יש הנחייה להורים- על מה לדבר עם הילד, איזה מסר להעביר, יש גם טיפים להתמודדות עם בעיות שיש לכולם, כמו ילד שלא רוצה לישון או להתקלח...על הבן שלי זה עובד! הוא מתחיל להפנים את המסרים מהסיפורים, זה מדהים כמה שהוא חכם וקולט מהר את המסר. יכול להיות שזה גם בגלל שהסיפורים קצרים ואין יותר מדי פרטים. בכל מקרה כבר הזמנתי עוד ספר מתנה לאחותי, אני ממליצה בחום!!!!!

שלום nl
לפי תאורך את בתך, יש להניח כי היא תהנה מחופשה משפחתית משותפת. אמנם שגרתה תשובש(וטוב עשיתם שהלינה תהיה במקום קבוע!), אך היא תזכה בשעות רבות של בילוי משותף עם שני הוריה (שמן הסתם יהיו במצב רוח טוב..) מה שיקנה לה בטחון רב.
מעבר לכך,הורים רבים (אני לא יודעת אם יש לזה ביסוס מחקרי) שחזרו מחופשה משפחתית ארוכה, מעידים על קפיצה בהתפתחות של ילדיהם, ויש לשער שזה קשור לזמן איכות בבילוי המשותף, מה שאינו מתאפשר בשיגרה.

לגבי החזרה לשגרה, יש להניח שיהיה לה קושי בהתחלה לוותר על נוכחותכם הרציפה, כפי שחוותה אותה בחופשה, אך מאחר שיש לה קשר טוב עם המטפלת, אני מניחה שהן יצליחו יחד להתמודד עם הקושי ולהתרגל זו לזו מחדש במהרה.

נסיעה מוצלחת ומהנה!
אודט

שלום איציק

הרטבה ביום יכולה לנבוע מכמה סיבות, בחלקן אתה ציינת. ראשית, צריך להבחין בין הרטבה ראשונית למשנית-האם בתך מאז גמילתה הייתה תקופה ארוכה (לפחות חודשיים) יבשה ואז החלו להופיע פספוסים? לפי תיאורך, אני נוטה להבין שמדובר בהרטבה ראשונית, שמקורה פיזיולוגי ולא רגשי, שהייתה קיימת מאז ומתמיד ושלא מדובר ברגרסיה. במקרה זה, חשוב לפנות לרופא הילדים לבצע בדיקות שתן על מנת לשלול קיומן של דלקות למיניהן, אשר מקשות על השליטה בסוגרים. בנוסף, ישנן תרופות שמדללות את השתן שלעתים מקטינות את תכיפות מתן השתן.
"דליפה" של תחילת השתן בתחתונים, כמו שאתה מציין, לעתים מעידה על שלפוחית קטנה שנוטה להתרוקן מהר. סיבה נוספת יכולה להיות קושי בפענוח האותות של הגוף-המסר שהשלפוחית מלאה אינו עובר באופן תקין למוח, סף התחושה הוא גבוה, ולכן הילד אינו חש בלחץ של השלפוחית, לעתים גם לא מודע להיותו רטוב. תופעה זו מאפיינת לעתים ילדים עם קשיי קשב וריכוז.

הבשורה המעודדת היא שלקראת גיל חמש(אוטוטו ), ניתן לטפל בתופעה באמצעות שיטה התנהגותית בה מצמידים לילד זמזם לגוף, ובכל פעם שיש התחלה של דליפת שתן, הזמזם פועל ומתריע בפני הילד לגשת להתרוקן. גישה זו מחייבת את שיתוף הפעולה של הילד וגיוס המוטיבציה שלו להגמל מההרטבה. רופא הילדים יוכל לספק פרטים נוספים בנושא.

עד אז, המשיכו לעזור לבתכם על ידי תזכורות תכופות במשך היום לגשת לשירותים, כפי שאתם עושים בלילה, מה שמסתבר כעזרה משמעותית!
בהצלחה!
אודט

שלום ענבל

ברוכה הבאה לפורום! אכן הגעת למקום הנכון, הפורום שלנו עוסק בכל הנושאים הקשורים לגיל הרך, והנושאים שהעלית מעסיקים הורים רבים אשר שולחים את ילדיהם למסגרות חוץ ביתיות, ודאי כשמדובר באפרוחים בגילה של בתך.

תגובתך לאלימות כלפי בתך הייתה נכונה ובמקום, גם אל מול הילד התוקפן וגם אל מול בתך, המסר שלך היה ברור ותאם את שפת גופך, בניגוד לשפת הגוף של אמו, שציינת בצדק שמשדרת מסר כפול ומבלבל. לצד זה אציין, כי אם המסר של המבוגר לילד מועבר באופן מאיים מדיי, הדבר עלול לגרום לילד להתעלם או להגביר את רמת התקפנות שלו. לכן חשוב להעביר מסר תקיף, ולצידו מסר שמשאיר מקום לתיקון והבעת חרטה "בקש סליחה/בוא וחבק", ניתן לנסות לעורר אמפטיה-"זה כואב לה, זה לא נעים" .

מאחר שגילויי תקפנות קורים לצערנו בכל מסגרת ומרביתם מתרחשים כאשר אנחנו ההורים לא נמצאים ליד ילדינו על מנת להגן עליהם, חשוב שנוודא שהצוות בגן אינו סובלני כלפי אלימות. חשוב לברר כיצד מתמודדים בגן עם גילויי תקפנות:האם יש בגן אווירה חיובית המעודדת חברות ושיתוף, לצד חיזוקים שליליים לילדים תקפניים-הרחקה מפעילות וכו'..
בנוסף, חשוב שנהווה מודל לילדינו כיצד מגיבים כלפי גילויי אלימות, ובהמשך, בגילאים גדולים יותר כאשר הילדים ורבאליים יותר, לתת להם כלים כמו מה לומר לילד התקפן "אסור להרביץ!" או לפנות לצוות, או להתרחק מאותו הילד ולחפש חבר אחר למשחק.

לדעתי, אין טעם לפנות להורי הילד,ביחוד כשאין ביניכם יחסי אמון וקירבה. הם עלולים לראות בכך התערבות בחינוך בנם ויתכן כי הם בלאו הכי מרגישים נכשלים בנושא, כך שלא יוכלו באמת להפנים ביקורת באופן בונה. רצוי להשאיר זאת לטיפול הצוות ואם ישנם הורים נוספים מתלוננים לאורך תקופה, אפשר לדרוש מצוות הגן לקבל ייעוץ מקצועי.

בהצלחה!
אודט

עירית, אני לא יודעת לאיזה הודעה התכוונת: אנחנו נוטות להמליץ על פנייה לטיפול במגוון של מקרים וההמלצה לאיש מקצוע/מרפאה לרוב תלויה בסוג הבעיה....היית רוצה לפרט קצת יותר?
מיכל

שלום רמי,
(תחילה התנצלותי על העיכוב במתן התגובה...)
המעבר בין קבוצה של 10 לבין קבוצה של 35 ילדים הוא אכן דרסטי ועשוי להיות קשה עבור פעוט המתמודד עם קושי חברתי ואולי רגשי. האם ישנם מוקדי קושי נוספים בהתפתחותו? האם ביתר התחומים הוא מפותח כפי גילו (מבחינת שפה, קוגניציה, תפקודי יומיום נוספים?) האם הוא נהנה ממשחק חברתי אחר עם ילדי הגן ורק נמנע מהריקודים והשירים?

אני חושבת שטרם קבלת ההחלטות לגבי המסגרת הגנית המתאימה לו לשנה הבאה כדאי להבין קצת יותר לגבי הקושי שלו, ואם אינכם סומכים על המנהלת אז בוודאי מהגננת.בוודאי יש להן ניסיון ויכולת לאתר ילדים שהתפתחותם מעט שונה.
כמובן שניתן לקבל הערכה בגיל הזה, ויש אנשי מגוון מקצוע שזה בדיוק תחום התמחותם....במונחים של התפתחות ילדים, פעוט בן 3:6 הוא כבר דיי גדול...
בהצלחה,
מיכל