פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

מתיאורך את השתלשלות הימים והלילות נטולי השינה במשפחתכם,ניתן להבין את המצוקה בה את נמצאת.
הפרט שהפתיע אותי ביותר בפנייה שלך היו שתי המילים האחרונות... זאת משום שניתן לשער שיש לך ניסיון קודם בגידול ובטיפול בתינוקות ואני תוהה מהו הניסיון הקודם שלך עם שני ילדייך הגדולים ומה את יכולה להפיק ממנו. האם איתם נהגת אחרת? האם גם איתם היה אותו המצב או מצב טוב יותר?

את אינך מספרת איזה מין תינוק הוא מעבר לבעיות השינה: האם יש איתו בעיות נוספות? איך המזג הכללי שלו, איזה מצב רוח יש לו על פי רוב? יתכן שבנך שייך לאותם תינוקות המתקשים במיוחד בויסות העצמי שלהם, או לאותם תינוקות המכונים תינוקות נירגנים - תינוקות שאינם שקטים, שרוב הזמן לא טוב להם. במקרה שכזה תצטרכי לפנות למרפאה המתמחה בטיפול ובייעוץ למקרים כאלה.

לתחושתי חלק גדול מהקשיים שלכם נובעים מהשתלטות ההנקה על סדר היום שלכם, ועל חוסר ההפרדה שבין ההנקה לבין השינה. כל עוד תינוקך ירדם תוך כדי ההנקה חוששתני כי הסיכוי רב שיתעורר במהרה.
יש אמהות שנאלצות להפסיק את ההנקה על מנת להכניס קצת סדר בחזרה לחיי המשפחה - ואולי את צריכה לשקול אפשרות זו גם.

עלייך למצוא אתהדרך להרדימו בתהליך הנכון שבו את משכיבה אותו לישון במיטתו, אחרי ההנקה אך בעודו ער, ויוצאת מהחדר ומאפשרת לו ללמוד להרדם בכוחות עצמו. ברור שזהו תהליך שהוא יצטרך להסתגל אליו, ומן הסתם יביע את חוסר שביעות רצונו מכך בבכי.
אם את באמת רוצה לפתור את הבעיה אחת ולתמיד - את תאלצי לעמוד בבכי הזה ולא להיכנע לו בשום דרך שהיא (קראי דיונים קודמים שמפרטים את הדרך לשנות את הרגלי השינה של תינוקות).

סביר שתצטרכי את תמיכת בעלך ועזרתו. תצטרכי כוח לעמוד במשימה הזו, והחשש הוא שמא אין לך כוחות. לכן, חישבתי טוב אם את מסוגלת להתמודדות הלא קלה הזו מתוך ידיעה שאם תוותרי לו רק תחמירי את המצב, אך לעומת זאת אם תצליחי בזה - גם בנך וגם את תזכו בשעות השינה המגיעות לכם ולך יהיה זמן להעניק לילדייך האחרים.
לילה טוב...
דפנה.

את מוזמנת לקרוא בפורום זה דיונים רבים בנושא. התופעה שאת מתארת מאפיינת ילדים נוספים בגיל של בנך ומקורה בדרך כלל בחרדה שאינה קשורה לאינטליגנציה של הילד. הרקע לחרדה משתנה מילד לילד. הישיבה בשירותים לצורך עשיית צרכים, בניגודלהשתנה בעמידה, כרוכה בחווית חוסר שליטה. בנך אינו יכול לראות מה מתרחש מאחוריו (תרתי משמע..) וכאן מתחיל הדמיון לעבוד:יש ילדים שחווית התנתקות הקקי מגופם, כמוה כחווית איבוד חלקים מהגוף עצמו, אחרים חוששים שכפי שהקקי נשטף באסלה גם הם עלולים להשטף..ועוד חרדות שמצויות בתת המודע של הילד. מאוחר יותר יכול להווצר מעגל של התנייה התנהגותית, בו הילד החרד מקבל אופציה לעשות צרכיו בחיתול-ובכך נמנע מלהתמודד עם חרדותיו.
את יכולה לבחור בדרך הדרגתית להרגיל את בנך לשירותים, והיא מתחילה בעשיית צרכים על גבי האסלה, עם החיתול, ובהמשך הורדתו.
דרך נוספת היא לקיים שיחה עם בנכם ולהודיע לו שאת ואביו החלטתם שמעתה אין יותר חיתולים בבית(ובאמת להוציא אותם מהבית ומהגן!), מאחר שאתם מאמינים כי הוא מסוגל לעשות צרכיו בשירותים וכי תעזרו לו בכך. כל עוד שניכם תדעו כי אין חיתולים בבית, כך יהיה לכם יותר קל לא לסגת לפתרון של הצעת חיתול. יתכן כי יהיו מספר ימים של עשיית צרכים בתחתונים(חשוב לשתף את בנכם בניקיונם כחלק מלקיחת האחריות, לשלוח החלפה לגן) או לחילופין עצירות, במקרה זה חשוב להתייעץ עם רופא הילדים, ישנם תכשירים שמקלים.

אם חולף זמן ועדיין אין שינוי, מומלץ לפנות ליעוץ מקצועי.

בהצלחה
אודט

תגובתה של בתך מעידה על רגישות יתר.ללא ספק השהות שלך איתה בבית עזרה לך ללמוד עליה ועל צרכיה דברים רבים, כך שבאופן אוטומטי ולעתים גם לא מודע, את מגיבה באופן רגיש ומדוייק לצרכיה. למשל, צורת האחיזה שלך, טון הדיבור שלך, הידיעה מתי היא מסמנת שהיא עייפה ורוצה שיניחו לה ומתי היא מסמנת שהיא רוצה שישחקו איתה. ישנם תינוקות בעלי רגישות יתר לריח, כך שהם מזהים בקלות את מי שאוחז בהם על פי הריח, עוד לפני שנעשה ניסיון לאינטראקציה.
בינך ובין בתך נוצרה דיאדה מאוד הדוקה, וכעת כשבעלך מנסה להתכוונן אליה הוא לא תמיד יודע איך. חשוב מאוד שבעלך לא יוותר על נסיונותיו להתקרב אל בתך ולייצר עימה אינטראקציה נינוחה. בזה את תוכלי מאוד לעזור לו-למדי אותו, דברים שאולי עבורך נראים טריוויאליים, כיצד לקרוא את סימניה של בתך-מתי היא בוכה כי היא רעבה, איך היא מסמנת שהיא עייפה, מה עוזר לה להרגע-דיבור איטי/קצבי-קולות נמוכים או גבוהים, מגע קרוב או שדווקא זקוקה לפינה משלה, מבלי שיגעו בה וישנו לה תנוחות בכל רגע. גם הנפה באוויר, כפי שגברים רבים נוטים לעשות, יכולה להחוות עבור תינוקות עם רגישות יתר, ללא נעימה ומבהילה. בקיצור-עזרי לבעלך להתאים את עצמו לצרכים של בתך ככל שאת מבינה, בהתחלה כשאת נמצאת לצידם ובהמשך-השאירי אותם לזמן קצר לבד, על מנת שבעלך יוכל לייצר לעצמו למידה משלו ולשמוך על עצמו שהוא כן מסתדר. אל תשכחי שגם הוא איבד את בטחונו כאב, באותו הערב שבתך לא נרגעה.

בהצלחה
אודט

הוא בדר"כ חסר מנוחה, גם ביום, הוא תינוק סקרן, מתקדם מהר מאד (כבר זוחל ומתהפך חופשי), חייכן וקשקשן אבל בוכה די במהירות כשמשתעמם...
האם יש תינוקות ששיטת ה5 דקות לא טובה להם? שמתאים להם משהו אחר?

תודה

תחילה התנצלותי על ההמתנה לתשובה.

לא ציינת מהו גילו של בנך. שיטת חמש הדקות אכן אינה מתאימה לכל תינוק או לכל הורה, אך באופן כללי אוכל לומר שלא מומלץ להתחיל לפני גיל חצי שנה, שלפניו נושא התפתחות קביעות האובייקט (הידיעה שדמות ממשיכה להתקיים גם כאשר לא רואים אותה) עדיין בהתהוות. בכל שיטה שתבחרי על מנת לעזור לבנך להירדם עם מעורבות מינימלית מצדך, כמה כללים חשובים:

כשמדובר בהנקה, רצוי לא לקשר את זמן ההנקה עם ההשכבה, על מנת לא להרגיל להרדמות באכילה/על הידיים
חשוב שהתינוק יירדם באותו מקום (בשאיפה-מיטתו)בו ימצא עצמו כשהוא מתעורר, על מנת שיחזור להירדם בקלות מיקיצות בלילה. תהליך למידה זה יושרש עוד יותר ככל שתקפידי להשכיבו במיטתו גם במהלך היום (כמובן במסגרת האפשר-אם יוצאים מהבית, אין ברירה) על מנת למנוע כדברייך מסר כפול.
תינוק שישן בחדר הוריו, גם אם במיטה נפרדת, רגיל לקבל מענה מיידי על כל תזוזה או קול מצידו, מה ששוב מקשה על תהליך ההירדמות מחדש באופן עצמאי.

בהצלחה,
אודט

אכן תיאורייך את נכדך נשמעים מתישים לכל הסובבים אותו וטוב שנדלקה אצלך נורה אדומה ששולחת אותך לקבל עזרה. אגב, מדוע הוריו לא פנו בעצמם?
את מתארת פעוט בן שנה וחצי שאין לו הרגלים וגבולות ונשאלת השאלה, האם הוא מבקר במסגרת כלשהי? (גן/משפחתון.מעון)ללא ספק שילוב במסגרת יכול מאוד לעזור בהקניית הרגלים וסדר יום שנשמע שנכדך זקוק להם מאוד. לשאלתך האם שינוי החדר הוא התשובה לקשיי השינה-ממש לא! ציינת שהנכד ישן במהלך השבוע אצל סבא וסבתא (אתם?) ולא ציינת מהי הסיבה. ללא ספק שינה זו מחוץ לבית אינה עוזרת לנכדך לבסס הרגלי שינה קבועים. רצוי מאוד שיימצא פתרון שיאפשר לו שינה בביתו (ביביסיטר, סבא סבתא שישמרו עליו בביתו וכו'..). ללא ספק, מדובר במעגל שלילי שמזין עצמו-ככל שנכדך מתיש את הוריו כך הם חסרי כוחות להציב לו גבולות וחוזר חלילה. הפתרון של הרדמות ברכב מן הסתם מגיע מייאוש גדול, אך הוא פתרון שגוי מאחר שאינו מאפשר לנכדך ללמוד להרדם במיטתו, כך שכשיקיץ יקיצה טבעית בלילה משנתו, יתקשה לחזור ולהרדם מאחר שלא נרדם במיטתו מלכתחילה.

מהתרשמותי, לא מדובר בקשיי שינה באופן ספציפי אלא קשיים בהבנת הצרכים של הפעוט (סדר יום קבוע, הצבת גבולות) שדורשים הדרכת הורים אינטנסיבית. עזרתך המרכזית לנכדך ולבנך תהיה בהפנייתם לעזרה מקצועית בהקדם. על פי אזור מגוריהם אוכל להמליץ לך על כתובת מתאימה.

בהצלחה
אודט

שלום יעל,
נשמע אכן כי בנך בשל לגמילה מבחינה פיזיולוגית-מתריע על כך ומתעניין בנושא בבית ובגן. עוד נשמע שאתם בתהליך נורמטיבי לגמרי של למידה-שכרוך בפספוסים בלתי נמנעים וחשובים ביותר-משום שהם מאפשרים כפי שאת אומרת את תחילת המודעות לתחושות הגוף, מה שלא קורה כאשר כל ההפרשות נספגות בחיתול.
לדעתי, אתם בדרך הנכונה וטוב שיש בגן עוד ילדים נגמלים שמספקים הקשר מצויין למוטיבציה וללמידה.
בגדול, גמילה צריכה להיות חד משמעית-הורדת החיתול וזהו-למעט בשעת שינה שאז מדובר במודעות ושליטה אחרים ורצוי לא לעשות גמילה במקביל גם בלילה. לכן-אתם צריכים לקבל החלטה כהורים-האם אתם מוכנים לפספוסים ולהגבלת צעדיכם בימים הקרובים-רצוי להיות כמה שיותר בקרבת הבית על מנת להיות קשובים לצרכים ולא לחשוש מלפספס מחוץ לבית/אצל חברים/ברכב.
הגעה לגן עם חיתול והורדתו בבית ואחכ שוב-חיתול ביציאה לגינה-מקשה מאוד על תהליך הלמידה.

בנוסף-המילה "לזרום" פחות מתאימה כאן-אתם לוקחים בשלב זה את האחריות המלאה על ההליכה לשירותים ולא מחכים עד שמקבלים התראה. רצוי לא לשאול-יש לך פיפי, אלא ללכת בערך כל חצי שעה לבדוק אם יש פיפי. בהדרגה, העבירו את האחריות אל בנכם, בסופו של דבר אנחנו כן מעוניינים כי הוא יזהה את התחושות המטרימות ויתריע בעצמו. גם אם הוא בדרך לשירותים ופספס, חזקו אותו "כל הכבוד שהרגשת שהפיפי עומד לצאת, פעם הבאה גם נצליח להשיג אותו"

כל שנשאר הוא לקבל החלטה אמיצה, שלוקחת בחשבון הרבה סבלנות ופניות מצדכם-מדובר בפרוייקט לתקופה קצרה (בשאיפה).רצוי אפילו להתחיל בסופשבוע שאתם ללא תכניות.
בהצלחה!
אודט

באופן כללי, עלייך לדאוג כאשר הרגליה של בתך משתנים לפתע-נוטה לבכות, מצבי רוח לא מוסברים, משנה את הרגלי האכילה והשינה שלה, לא משחקת בבית כהרגלה.

חשוב לזכור כי המפגש עם המטפלת בבוקר מסמל את הפרידה ממך ומדובר ברגע מתוח. האם למרות שאינה מחייכת היא נפרדת בקלות יחסית או שמא מפגינה מצוקה גדולה סביב הפרידה? את מתארת כי בתך מסובבת את ראשה כאשר המטפלת מדברת אליה-האם את סבורה שטון הדיבור של המטפלת אינו נעים?קולני מדיי?מציף מדי? האם הבעות פניה /מידת הקרבה שלה אינן נעימות/מותאמות? מה עושה המטפלת כאשר בתך מגיבה כך-משדלת אותה להתייחס אליה חזרה בכוח? או שמא מניחה לה לנפשה ואינה נעלבת/נבהלת מתגובת בתך? האם באופן כללי מדובר באישה רגישה ואמפתית? כיצד מגיבים אליה שאר התינוקות?
אם להרגשתך לא נוצרה עדיין התקשרות בטוחה בין בתך לבין המטפלת, הייתי מנסה לברר זאת באמצעות התעניינות יומיומית שלך מול המטפלת, בסדר היום של בתך במשפחתון-כיצד שחקה היום, כיצד אכלה, איך הגיבה לטיול היומי (בעגלול, אם יש כזה), מה העדפותיה וכו'..אם המטפלת תוכל לספק לך תשובות שמעידות על כך שהיא מכירה את הרגליה והעדפותיה של בתך, סימן שהיא בכל זאת רגישה אליה ומכוונת אליה ויקח עוד קצת זמן על מנת שגם תחייך אליה. תשובות כלליות מעלות חשד לכיוון של חוסר התכווננות, ואז האינטואיציה שלך אכן תקבל אישור.

בהצלחה!
אודט

הי ,
אני אמא צעירה לתינוק בן שנה (ילד ראשון), כל זאת אני מספרת על מנת לא להראות יומרנית מדי. אומרים לנו , לאמהות צעירות שאין לנו ניסיון ולכן איך אני יכולה לדעת. ואני אומרת שאני לא צריכה הרבה ניסיון , על מנת להרגיש שמשהו לא טוב לילד שלי!!!!!
ועכשיו לגבי מה שאת מתארת. הייתה לנו מטפלת עד לא מזמן, אך נאלצנו עקב פיטוריי לשחרר אותה. אני מאוד נקשרתי אליה וגם בני. יום אחד היא נסעה לכמעט חודש, עקב סיבה רפואית ובינתיים הייתה אצלנו אישה אחרת. אחרי חודש היא חזרה. חששתי מהמפגש שלה עם בני, היות ולא הייתה חודש, והייתי בטוחה כי שכח אותה (באותו זמן הוא היה בן 7 חודשים). הייתי בטוחה שזה לא יעבור בלי בכי שלי של בני ושל המטפלת. אבל להפתעתי הגדולה, הוא קיבל אותה בחיוכים מאוזן לאוזן והושיט אליה את הידיים. כולנו היינו בהלם, היות וזה ילד שלא הולך בכלל לאנשים, אפילו לאמא שלי הוא לא רוצה ללכת , אם לא ראה אותה שבוע.
הילדה שלך כבר חודשיים מכירה את המטפלת ולדעתי זה הרבה זמן על מנת להתרגל אליה.
לעניות הדעתי, אם הילדה ,שרואה את המטפלת חודשיים יום יום, לא רוצה להסתכל אליה בבוקר ובורחת לחיכה של אמא בערב, ולא מוכנה להסתכל על המטפלת , לי זה היה אומר ש: או שהמטפלת נמצאת בגן/ משפחתון אך לא מתייחסת בכלל לילדה או שמתייחסת בקור וחוסר הכפתיות ואפילו בחוסר עדינות לילדה. אולי כדאי לך לעשות להם שם ביקורי פתע בגן. או לבוא ולהסתכל מהצד שהמטפלת לא תראה אותך או להתקשר ודרך הטלפון לשמוע את האווירה בגן (אם שומעים ברקע הרבה ילדים בוכים או צעקות של המטפלת). את אמא ואשה וחייבות להיות לך אינטואיציות חזקות. תדברי עם הורים אחרים ותשאלי אותם על אם הילדים שלהם אוהבים את המטפלת.
ילדים בגיל 10 חודשים לא יודעים לדבר והם חייבים לבטא את עצמם בכל דרך אפשרית אחרת, דרך התנהגות או בכי או הפניית מבט מבן אדם שלא מרגישים נוח להסתכל עליו.
אין סיבה לא להאמין

האם חל שינוי כלשהו בחודש האחרון שאת יכולה לקשר אותו לקשיים בהרדמות? האם הטקס של ישיבה לצד מיטתו היה תמיד? טוב עשיתם שאתם לא מדברים עמו במהלך ישיבתכם בחדר ומחזירים אותו אם מנסה לצאת. האם ניסיתם אחרי מספר דקות להצהיר כי אתם יוצאים ותחזרו שוב אם הוא יצטרך אתכם?
יש קשר הדוק בין האופן בו בנכם נרדם לבין התעוררויות בלילה. אם בנכם רגיל שאתם נמצאים ליד מיטתו עד שנרדם באופן מלא, כשיתעורר באופן אקראי בלילה (דבר שקורה מספר פעמים בלילה לכל ילד באופן טבעי וללא עוררות מלאה) יצפה לראותכם באותו מצב וכאשר דבר זה לא קורה-הוא מתעורר לגמרי ומבקש את נוכחותכם. חשוב מאוד להחזירו בעקביות למיטתו גם במהלך הלילה, כחלק מלמידה שלו להרדם במיטתו. אחרת, יש לו עבור מה להתעורר-גם עבור בקבוק חלב וגם עבור מעבר למיטתכם! נסו להחליף את בקבוק החלב במיים/מוצץ/חיתול בד. הצורך בבקבוק הוא כהרגעה בלבד בגיל זה, ולא מתוך רעב.

אכן זה הזמן לבסס הרגלים, רגע לפני שנולד חבר נוסף למשפחה שידרוש גם הוא את שלו בלילות-ובהתחלה זה גם יגיע לו :)

בהצלחה
אודט

שלום רעות,
את מוטרדת מראש מבעייה שטרם נתקלת בה ובכל זאת אתייחס...
קיים הבדל מהותי בין היכולת לשלוט על הצרכים בעירות לבין השליטה בזמן שינה. יתכן כי אחרי שתושג שליטה מלאה ביום, וכן הבנה כי כמות השתייה משפיעה על שלפוחית השתן, בנך יסכים להפחית מעט מהשתייה שלו וגמילת לילה תתאפשר בהדרגה. יש ילדים אצלם השימוש בטיטולים למשך הלילה נפסק כשנה לאחר שהם עצמאיים לגמריי במהלך היום וזה נורמלי לחלוטין!
לפיכך עצתי היא אל תקדימי את המאוחר! אנחנו עוד לא שם....חשוב לראות קודם כל כיצד הוא מגיב לכל נושא הגמילה בכלל ולציפיות שלכם ממנו בעיניין, זה לכשעצמו שלב מהותי שיש להתעכב עליו לפני שעוברים הלאה...
בהצלחה,
מכיל

תודה על התשובה!!

אכן הרגעת אותי לשלב זה...

לילה טוב!!

שלום הדס,
לבנים בתהליך גמילה יש לפעמים שני שלבים בעצמאות: הם תחילה לומדים לעשות בישיבה ולא מבחינים בין פיפי וקקי, ולאחר מכן מתפתח השוני. זה באמת קשור ללמידה החברתית - צפייה באב/אחים או בילדים אחרים שבסביבתם. אצל חלק מהילדים החלוקה הזו מתפתחת מההתחלה, אבל זה לחלוטין לא משפיע על איכות הגמילה או משכה.
לגבי זמן השינה, מקובל להמתין עם הגמילה בשינה : היכולת לשליטה בשנת הצהרים או בלילה מגיעה מאוחר יותר, לפעמים עוברים כמה חודשי. - קשה לצפות מילדים בתהליך גמילה שישלטו גם בשינה ועל כן יוצרים את ההפרדה ומסירים את החיתול רק כאשר ערים.
את מוזמנת לעיין בדיונים קודמים בפורום שלנו העוסקים בנושא ולהמשיך לעדכן...
בהצלחה,
מיכל

שלום עדי,
אתחיל מבת השלוש...כדאי מאוד להכין אותה לקראת הנסיעה באופן המתאים ליכולות השפתיות שלה ולמידת יכולתה לתכנן. כלומר, הקדישי לזה תחילה שיחה 'כללית' וסמוך יותר למועד עזיבתך החלי בשיחות מפורטות יותר, הכוללות הכנה קונקרטית: איפה את תהיי, איפה היא תהיי ומה כל אחת מכן תעשה בהעדרך. מומלץ להכין איה מעין 'טבלת יאוש' שהיא תוכל למלא באמצעות מדבקות/טושים בכל יום, לצייד את המשגיחים במכתבים ומתנות קטנות כדי לתת לה בכל יום עם המסר כי אימא מתגעגעת עליה, חושבת עליה, וכו'. חשוב שתישמר השגרה שלה ככול הניתן וגם בהכנתך אותה תארי זאת ('ביום שלישי כשאנחנו הולכת לחוג מוזיקה אבא ייקח אותך ואימא תהיה רחוק בפגישה").
ועכשיו לבתך הצעירה....מבחינתה זה כמובן לא מועד אידיאלי לפרידה, מה גם שאת המטפלת העיקרית בה ויהיה עליה לעשות הרבה שינויים לשם כך. אני מניחה שהיא לא 'תשכח' אותך, אבל יהיה עלייך לרכוש את אמונה מחדש עם חזרתך וזה עשוי להיות מלווה בכעס או בתגובת התעלמות (סליחה על הפסימיות...) זה לא סיבה לבטל ולא לנסוע (!...) אבל יש להיערך לכך במישורים רבים. חשוב מאוד שהאחראיים עליה יקחו יותר ויותר תפקידים עוד בנוכחותך וילמדו להכיר את השגרה שלה ואת ההרגלים: אכילה, שינה, רחצה, משחק ועוד. מבחינת ההנקה, על מנת לשמר את זמני ההנקה יהיה עלייך לשאוב בהעדרך באותם זמנים (ולזרוק), וזה דיי קשה בשלב זה (קל יותר לשמר דפוסי הנקה בגילאים צעירים יותר שזוהי ההזנה הבלעדית). לפיכך, אני מניחה שתצטרכי להפסיק להניק, ומוטב לעשות זאת מוקדם ככול הניתן כדי לא ליצור פרידה כפולה באותה תקופה, גם ממך וגם מהשד...גם לגביה חשוב מאוד לשמור על שגרה קבועה ככול הניתן ועל סדר היום המוכר לה.
נסיעה טובה...
מיכל

שלום שיר,
לא תארת הבטים אחרים בהתפתחותו של בנך מבחינת רמת ההתפתחות (שפה, קוגניציה, מוטוריקה וכו'), וכן האם קיימים מאבקי-כוח נוספים בתחומים אחרים (שינה? גבולות?). בנוסף, אני תוהה מדוע עבר למסגרת גנית חדשה והאם ל'משבר האכילה' יש קשר לעיניין: לעיתים ילדים מבטאים מצוקה על ידי החמרה של תחום בו היה קושי קודם לכן.
ובפועל, את כותבת מה בנך לא אוכל, אך האם פרט לכריך עם גבינה לבנה יש משהו נוסף שכן מסכים לאכול או שהמגוון הצטמצם לחלוטין לכדי מרכיב זה? אנחנו לפעמים נוטים להגיד 'הוא לא אוכל כלום' אבל אם חושבים רגע נזכרים שבעצם יש עוד כמה דברים...(מעדנים? פירות? פסטה?).
אני ממליצה לכם לפנות תחילה לרופא הילדים על מנת לערוך בדיקת דם - לעיתים עוזר לדעת שלא באמת מדובר בפגיעה בערכים על מנת להפחית לחץ ואז ניתן להתמודד טוב יותר (אישית הכרתי פעם ילדה שלמרות שאכלה רק כריכים עם חמאת בוטנים לאורך חודשים ארוכים לא סבלה מירידה בעקומות הגדילה או במרכיבי הדם).
אני חושבת שאת צודקת בהחלטתך לא להאכיל אותו בכוח - כך נוטות להתפתח הפרעות אכילה ואז קשה הרבה יותר להתמודד איתן. ועדיין, אם לא מדובר בעיניין שחולף בתוך זמן מה, מומלץ מאוד לפנות למרפאת אכילה שם פועל צוות רב-מקצועי משולב שעשוי לסייע באבחון ובטיפול.
בהצלחה,
מיכל

הי,
לבת של אחותי יש אותו סיפור. הילדה בת שנה ו11 חודש. לא אוכלת כמעט שום דבר. להתחנן בפניה או לחכות אד שתפתח את הפה -פשוט לא יעזור. היא לפעמים מגיעה למצב שבמשך כל היום היא אוכלת רק 3 פעמים מטרנה עם דייסה. ופעם היא אכלה הרבה דברים.

שלום אני

ראשית, כל הכבוד לכם ולבנכם על הגמילה המהירה (מהרגע שהחלטתם שזה אפשרי:) מחיתולים, אני מקווה שיצאתם מכך מחוזקים ביכולת שלכם כהורים להעצים את בנכם בהתמודדות שלו עם אתגרים התפתחותיים.

לגבי הפחדים מחרקים למיניהם, ילדים רבים מגלים פחדים דומים(וגם מבוגרים..), על אף שזה נראה תמוה-לפחד מחיה קטנה וחלשה. האלמנט המפחיד הוא תחושת ההפתעה בהופעתם ובתנועתם הלא צפויה של החרקים והחמקמקות שלהם, אשר מגבירים את תחושת חוסר השליטה כאשר היא קיימת עוד קודם לכן, כל ילד וסיבותיו. טוב עשיתם שניסיתם להתמודד עם הנושא גם באופן שכלתני-החיה עצמה מפחדת וחלשה, נתתם רעיונות כיצד להתמודד-להעזר בחבר או גננת. עם זאת, תגובת חוסר האונים של הגננת שקראה לכם לגן במקום להתמודד בעצמה, ותגובה מצדכם כגון לקחת את בנכם הבייתה , שוות יותר מאלפי מילים והסברים-תגובות אלו אמנם באו במטרה להקל על המצוקה אך משדרות באופן לא מודע-"הנה באתי להציל אותך מהג'וק האימתני הזה/אף אחד אחר -חבר, גננת או אתה, לא יכולים לעשות זאת".
נראה, שאל מול הבכי של בנכם, עולה תגובה אוטומטית שלכם של הגנה מיידית עליו , אשר אינה מאפשרת לו בסופו של דבר לפתח מנגנוני הגנה משל עצמו ותחושת יכולת וחשוב להבין לעומק מדוע אתם משתכנעים מיד כי הוא חסר אונים. היכולת שלו לראות עצמו כבעל יכולת תלויה באופן ישיר ביכולת שלכם לראות אותו כיכול להתמודד וכבעל כוחות ומרחב תמרון.

ציינת כי באותו היום בנך הלך לראשונה לגן עם סנדלים ואני בהחלט חושבת כי יש קשר לתחושת חוסר הבטחון שחווה דווקא באותו יום-נראה כי הוא הרגיש חשוף ולא מוגן ברמה התחושתית, מה שהעצים עוד יותר את פחדיו אל מול חרק שמאיים להלך על עורו החשוף.

האם לבנך יש רגישויות תחושתיות נוספות, סביב מגע, שמיעה, ראייה טעם ותנועה? האם הוא חושש מגירויים נוספים שהם בעוצמות גבוהות יחסית? אם כן, רצוי שתפנו לייעוץ של מרפאה בעיסוק, על מנת שתנחה אתכם כיצד לעזור לו לווסת את תחושותיו.
אני שוב חוזרת על המלצתי על השתתפות בחוג ספורט/תנועה /מוטורי כלשהו, אשר יעצים את תחושת השליטה של בנכם בגופו וביכולותיו.

בהצלחה!
אודט

בלילות שהיא מקבלת בקבוק לפני השינה- ההתעוררויות פוחתות- אבל עדיין לא נפסקות לגמרי

סתם מתייחסים

אפתח בנושא השינה של הפעוטה - תחילה ברכותיי על השינוי המבורך שהצלחתם לעשות בנוגע לשינה במיטתה הנפרדת: מדובר בהשג חשוב שלה ושלכם הקשור ביכולת שלה להיות לבד ולסמוך על עצמה שהיא תוכל לעמוד בזה והיא אכן מוכיחה זאת. אני לא בטוחה שהיא מבולבלת מכך שאת לוקחת אותה אלייך בבוקר להנקה. בגילה כבר ישנה תפיסה כללית של סדר יום והיא בוודאי יודעת שאחרי כמה שעות רצופות של שינה ופרידה מגיע הרגע בו היא נלקחת. ואם היא עדיין לא יודעת את זה, הרי שעקביות בעיניין תקדם זאת. אין לי 'פתרון קסם' להפסקת ההתעוררויות בלילה - השינה שלה לא רציפה וזה מאפיין ילדים ומבוגרים כאחד, הקושי הוא שהיא עדיין זקוקה לנוכחותכם כדי לשוב ולהירדם חזרה. בעקרון יתכן שניתן יהיה להפחית זאת אם גם לשנת הלילה היא תלך לישון בלעדיכם, כלומר, אם בערב היא תרדם בכוחות עצמה, ללא הכניסות והיציאות שלכם, אני מניחה שגן בהמשך הלילה היא בוודאי תצליח גם לחזור ולהירדם ללא הנוכחות שלכם.
ועכשיו לגבי הפרידה לקראת הנסיעה,מומלצת הכנה מפורטת במובן תיכנון סדר היום שלו בהעדרכם וניסיון לשמירת השגרה ככול הניתן. אם הוא נמצא עם סבתא שמכיר והיא מכירה את שגרת יומו ואת הרגליו, הרי שלא צפוי קושי מיוחד וניתן לספר לו על כך מס' ימים לפני ולהכין אותו.
קשה לדעת מה גורם לו לאחרונה להתנגד ליציאתכם, יתכן שמדובר בקושי ספציפי (למשל, חוויה לא נעימה שהייתה בהדרכם, תקופה שהוא עובר), או לחילופין שזה ביטוי לתקופה נורמטיבית בה ישנה התגברות של פחדים. גם כאן הכנה תוכל לעזור. איך הפרידה בהקשרים אחרים (למשל בגן?)? האם הוא ילד שנוטה לחרדה? איך הוא נרגע לבסוף באותן פעמים קשות? האם נהנה מהשהות עם סבתא בהעדרכם? כל אלה מרכיבים שיוכלו להרחיב את התמונה.
נסיעה טובה,
מיכל

את כותבת שהתחלת לדאוג משום שביתך נשכה את עצמה כשחטפו לה את הצעצוע. אני דווקא לא מודאגת מתגובה זו משום שבגילה זו התנהגות אפשרית שמבטאת תיסכול מהעובדה שרצונותיה לא מתממשים, וכן מבטאת את הקושי שלה בויסות הריגשי. אם תגיבי נכון התנהגות זו לא תהפוך לדפוס בעייתי.

לעומת זאת אצלי מתעוררת דאגה מהמשפט הבא שלך "אציין שלא חווה מצבים רבים של תסכול. אנחנו די זורמים אתה".
איני יודעת אם זה המקרה אתכם, אך מניסיוני, לא פעם קורה שהורים המעידים על עצמם שהם "זורמים" הם למעשה הורים הנמנעים מהצבת גבולות, אך אינם בהכרח מודעים לכך. הרבה יותר קל להם לזרום, הווה אומר - להיענות לרצונותיו של הפעוט, מאשר לא להיענות לו ועי"כ ליצור מצב בו הוא יהיה מתוסכל והם יאלצו להתמודד עם הביטויים ההתנהגותיים של תיסכול זה.

הצבת גבולות בגיל זה, גם אם נדמה שזה מקשה על הפעוט, הוא בדיוק מה שלטווח הארוך יעזור לחזק את בטחונו העצמי ואת יכולתו להתמודד עם מצבים בהם רצונו אינו ממולא.

אל לך לפחד ממצבי תיסכול, בהנחה שהם חלק טבעי ממה שהחיים מציבים בפני ביתך. רק דרך התמודדות עם מצבים שכאלה (כמובן - במידה ובמינון מתאימים לגילה) היא תוכל לצמוח ולפתח את כוחות האגו שלה. מצבים אלו הם בדיוק אלה שמזמנים לה את ההזדמנות ללמוד לווסת את רגשות והבעות התיסכול שלה.
"נורה אדומה" צריכה להידלק אם למרות תגובותייך הרגועות והמווסתות (שתוארו בתשובה הקודמת) ההתנהגות של הנשיכות העצמיות לא נעלמת בהדרגה או אף הולכת וגוברת והופכת לדפוס התנהגות קבוע.
בברכה, דפנה.

הי,
אני מודה על ההתייחסות ועל התשובה המרגיעה.
אני רוצה להבהיר למה הכוונה "זורמים"; בתי היא לא ילדה פעלתנית שמתעסקת בדברים אסורים; היא זהירה מאוד ולא מהמשתוללים.
מה שכן- כרגע יש שעת שינה שהיא בערך, ולעתים יש חריגות גדולות בשעת השינה. כמו כן, היא נרדמת בהנקה, ישנה אתנו ומתעוררת בלילה לינוק- כי לא יודעת להירדם בעצמה.
אני מבינה שמה שקשור להרגלי שינה גם נכנס בקטגוריה של הצבת גבולות ומוביל לסוג של התמודדות עם תסכול - זה ישונה בקרוב (אני מודה שאני דוחה זאת כי יודעת שההתמודדות לא תהיה פשוטה).

אשמח לשמוע דוגמאות נוספות לסיטואציות של תסכול. האם מקרה שבו היא נופלת ומבקשת עזרה
ואם אני לא נענית, היא בוכה - פירושו התמודדות עם תסכול.. האם לא להיענות ולהסביר לה שהיא יכולה לבד? הגורה שלי היא פעוטה נבונה מאוד, אך בהתמודדות עם מוטוריקה קצת קשה לה.

שאלה נוספת- לעתים בתי מבקשת ממני שאני אביא חפץ מסוים שהיא רוצה. לעתים אני מציעה שנעשה זאת ביחד, אך אני רוצה שתעשה זאת בעצמה. מה נכון לומר לה בסיטואצייה כזו?

תודה מראש על ההתייחסות

בשלוש הדוגמאות שאת נותנת/שואלת לגביהן, אפשר יפה מאוד לראות, עד כמה בהתנהגות ההורה כלפי ילדו הקו המפריד עשוי להיות דק:
במקרה השינה - תאלצו לתת לבתכם להתמודד עם מצב התיסכול תוך שאתם מציבים לה גבול ברור וחד משמעי.
במקרה של נפילה - אין פה ענין של הצבת גבולות, אך יש כאן ענין של לשדר לה שאת מאמינה ביכולתה להתגבר ומעודדת אותה לעשות זאת בכוחות עצמה (ואז לגלות שהיא אכן מסוגלת).
במקרה של הבאת החפץ עבורה - זה כבר מרגיש קצת כמו פינוק לשמו. את הרי יודעת שהיא מסוגלת להביאו, היא יודעת שהיא מסוגל להביאו, לכן היענות שלך לדרישתה "לשרת" אותה הוא סוג של פינוק (וככזה הוא יכול להיתפס לעיתים כלגיטימי ולעיתים כמזיק - ואת תחליטי בזמן אמת אם מתאים לך לפנק אותה או לא).
בברכה, דפנה.