פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

שלום סיגי
לשאלתך - מניסיוני כמטפל, יש מקום להוסיף לטיפול התרופתי שיחות כליווי ו"השלמה" לאותם מקומות בהם יכולה לחוות קושי ביחסים עם הסביבה. לטווח ארוך יכולה להגיע לתיקון ואיזון היכן שנחוץ, וכך להתקדם יותר, בהדרגה, בהתאם לכשרונות שלך..

כדאי בהחלט

מחזקת כל מילה שנכתבה בידי מנשה כהן.
הצעתי היא ללכת לטיפול בהקדם.

שלום נאנא

מה המשמעות בשבילך של הבדלי הגובה שציינת? מה מפריע לך? למה זה מפריע לך?
נסי לכתוב תגובותייך לשאלות

שלום זה מפריע לי כי החלום שלי להיות עים בחור גבוהה יותר ממני אני פשוט נמשכת לבחורים גבוהים החבר שלי מושך אותי באשיות שלו אבל כשאני מסתכלת אילו שהוא כמראה אני בכלל לא נמשכת אני נמשכת אילו רק בטל וכשנפגשים יהיה לי קשה לא יודעת למה זה קורה לי אבל אני פוחדת שזה ישאר איתי עד לאחר נישואין

שלום נאנא
את כותבת שהחלום שלך הוא להיות עם בחור גבוה ממך ולשם המשיכה שלך
האם לחבר לא מפריע שאת גבוהה ממנו, או שהוא נמוך ממך? האם הוא עצמו נמשך אליך בדיוק בגלל הגובה שלך? האם כבר נתקלת בבעיה שאת מעלה כאן? האם היו לך חברויות עד כה? אולי את צריכה עוד זמן לפני שתקבלי החלטות לטווח ארוך?

לא יודע אם את רוצה להתאמץ לחשוב ולענות על השאלות. בכל מקרה לא נראה שגובה הוא הדבר היחיד או העיקרי שלפיו יוצרים קשר ואינטימיות. לא דברת על נושא אחר שחשוב לך

מה את חושבת?

אנו מדחיקים אירועים או חוויות שקשה לנו להתמודד איתם.
כשאנחנו ילדים, מבטנו הוא של ילד, ללא יכולת הבנה של בוגר. טראומות שקורות בילדות, נותרות בקרבנו באותה מידת השפעה רגשית שהייתה כשהן קרו בעולמנו הילדי.
בלהעלות את אותם דברים מודחקים וכואבים מהלא מודע אל המודע, אנו עושים רק את הצעד הראשון לכיוון של לימוד התמודדות בבעיות אלו.
היום, בגילך העכשווי, הינך רואה את אותם אירועים בעין של בוגר, ויש ביכולתך להתמודד בהם בזווית ראיה שונה מזו שהייתה לך כשחווית זאת בפועל.
הטיפול הנפשי איננו מסתפק בהעלאת האירועים למודע. הוא מביא לעיבוד האירועים על התחושות והרגשות שנגרמו בעטיו, לאחר העלאתם.
בשלב נוסף, מטרת הטיפול היא לתת כלים על מנת ללמוד לנהל התמודדות עכשווית עם כל המעיק עלינו בעברנו. שלב זה הוא השלב המכריע, וקשה לאדם לטפל בעצמו, תהיה מידת מודעותו העצמית גבוהה כשתהיה, כי יש כאן צורך ביד מכוונת, מרככת, או לחילופין דורשנית קמעא, שלא לתת למטופל לשוב להדחקות שהוא כה רגיל אליהם.
נראה לי שאת בדרך הנכונה, אבל אל תעצרי כעת, המשיכי לטיפול, כי מה שכתבת בשאלתך האחרונה, היא הסיבה שגורמת לך שלא לחוש את אותן תחושות של עברך – חסימה רגשית. והיא כנראה מופעלת אצלך גם כלפיי אירועי ההווה.
מקווה שעזרתי במעט
בהצלחה

שלום נועה
אפשר להבין מדבריך שב'"הדחקות" את מתכוונת שהתעלמת מדברים שהייתה להם השפעה רגשית עליך, במקום להתעמת/לדבר/להשתחרר מהם. מצב זה מעביר את הדברים לתת מודע ושם הם מקבלים כוח לנהל אותך וליצור חסימות ועכבות רגשיות וגם דכאונות.

נראה שהתחלת להשתחרר ולהתמודד. אולי תמשיכי בעצמך..להאמין ביכולת שלך

אם את חשה שנפתחת והתחלת לשים את הדברים המודחקים מול עינייך אולי עכשיו את זקוקה לעזרה וליווי בלהתמודד באופן מעשי ופעיל עם הדברים שנהגת להימנע מהם. עשית כבר חלק מהדרך. מה דעתך?

נשמע כי את נמצאת בחיפוש של מענה המתפרס על כל תחומי החיים ולפיכך רצוי שגם הטיפול שלך יתייחס למכלול התחומים ובחוטים המקשרים ביניהם. טיפול הוליסטי משלב בין הניסיון להבין מה עובר עליך בכל תחומי החיים לבין עבודת גופ-נפש המסייעת בהשגת רוגע, איזון והסתכלות נינוחה יותר בקשיים בהם את נמצאת. הרגיעה הנוצרת מאפשרת התנהלות אחרת עם הקשיים, הסתכלות בהיבטים נוספים המצויים מאחורי הדברים, והתנהלות מאוזנת יותר אתם.

טיפול פסיכולוגי מטפל בבעיות הרגשיות והנפשיות של האדם.
המילה – הוליסטי, מתארת את ההשקפה הרואה באדם משהו כולי, כלומר, גופו נפשו ורוחו מהווים יחידה אחת בלתי נפרדת וכל מה שקורה לאחד החלקים, בהכרח יש לו השפעה או שהינו מושפע משאר החלקים באדם.
כשאת שואלת מה עדיף עבורך, את בעצם שואלת שאלה פילוסופית.
לי נראה, שכפי שרשמה לך ד"ר נורית מרכוס, הבאת מכלול רב של בעיות, ואי לכך את מחפשת התייחסות טיפולית שתענה על המכלול הזה.
בפועל, פסיכולוגיה הוליסטית יכולה להשתמש בשיטות הקונבנציונאליות, במידה וזה מה שמתאים לאותו מטופל ספציפי, ו/או להוסיף מגוון שיטות שדרכן ניתן לעורר ביתר קלות והייתי מוסיפה, עניין, במטופל.
הצעה נוספת שלי: תנסי להתרכז בבעייה שלוחצת ביותר עליך כעת ופעלי על פיה בחיפוש מטפל מתאים.
בהצלחה.

שלום עדי
אני חש את הכאב שלך לגבי הקשר עם הילדים, ואת התסכול מכך [שנראה לך] שאינם מחזירים אהבה. מעבר לזה - אני שואל את עצמי ואותך הרבה שאלות: האם אלו הם היחסים עם הבנים לא רק עכשיו בזמן המחלה? אולי הם צריכים אותך חזקה והם כועסים ומאוכזבים שאת לא ככה, עכשיו?שהשלמות שהם צריכים בחייהם נפגעה. ואולי הם פוחדים ונסערים בפנים לגבי מה שקורה לך ולהם? ומה יהיה בהמשך?..

שאלתי אלייך האם מישהו מדבר בכלל? הם מדברים על רגשותיהם? את מדברת על מצבך ורגשותיך? יש מי שיכול להיות בתפקיד התומך במצב הנוכחי?

כשאין דיבור אז יש רק תגובות שקשה להבין את המשמעות שלהם. למשל, מה הביא אותך ללבוש את הסוודר של הילד בלי לדבר איתו על כך? אולי את צריכה ממנו משהו [למשל, חום] ואת מבטאת זאת באופן עקיף... הכעס שלו מבטא אולי את מה שציינתי קודם - שאת חלשה ו"צריכה"..ואולי גם את החרדות שלו לגבי מה שיקרה לך ולהם.

אני מציע שתנסי לחשוב על השאלות ולחזור לכאן כדי שנוכל אני או חברי לקיים עימך דיאלוג כלשהו

מנשה

שלום זאב
אתה מתאר תהליך של חיים ותפקוד בתנאי לחץ מתמשך, עם התופעות [הסימפטומים] בגוף [כאבים בצואר] ובנפש [ ניתוקים, או "דיפרסונליזציה" כדבריך].. אפשר לטפל בזה בדרכים שונות: טכניקות הרפיה, טיפול ממוקד-גוף, או טיפול נפשי וגם טיפול באמנות.

מציע שתפנה ותתחיל. אפשר לעזור. אם זקוק להכוונה נוספת - אתה מוזמן להתקשר ולהשאיר הודעה.

חשוב לטפל במתחים מצטברים.
"החדשות הרעות" הן שמתח שמתחיל מהנפש ו"מתיישב" בגוף מעבר להיותו לא נעים - גם יכול ליצור נזק בטווח הארוך.
"החדשות הטובות" הן אין תמריץ טוב מסבל כדי להתחיל לעשות שינוי, בכיוון של פיתוח היכולת להרפות וגם בכיוון התחלת תהליך של התבוננות על עצמינו, הצרכים והמשאלות העמוקים שלנו, המימוש העצמי.

הדאגה שלך נוגעת ללב.
ילדה בת חמש איננה מבינה מה זה מוות, אבל היא מבינה היטב מהו כעס. ולפי מה שאת כותבת, יש לה כנראה סיבות משמעותיות לכעס הזה שלה.
ילד שנולד לו אח/ות, מרגיש כאילו כל עולמו הקודם והמוכר נשמט ממנו. הוא חש כאילו כל האהבה שהייתה אליו קודם, במקרה הטוב מתחלקת עם תינוק חדש שבא למשפחה, במקרה הפחות טוב, כאילו שכחו ממנו לחלוטין.
הורים רבים אינם מבינים כמה עמוק המשבר של ילדם בהביאם תינוק חדש למשפחה.
במקום שאכנס לניתוח משמעותי של מה הסיבות להתנהגותה זו של אחייניתך, אמליץ מה יש והייתי אומרת, חייב להיעשות, על מנת לעזור לה.
ישנם מספר רב של ספרים שעוסקים בהורות, בהתנהגות עם הילד בכל שלב ושלב של התפתחותו, ויש בהם כר נרחב המתמקד במה שקורה כשילד בכור (ובעצם כל ילד) אמור לקבל מצב של אח/ות חדשים שלא ברור לו מבחינת עולמו הילדותי כברור מאליו, ובהחלט לא תמיד משמח עבורו כפי שאת הוריו.
הדבר הראשון, עוד לפני קריאה בספרים אלו הוא להרבות ולתת לה תשומת לב, לומר לה שאוהבים אותה, לומר לה שמבינים את הכעסים שלה, בעיקר להדגיש את זה שהיא גדולה, חכמה, הילדה הראשונה להורים, ושתמיד תישאר כזאת.
דבר נוסף, לשתף אותה כמה שיותר בטיפול באחיה, תוך מתן דגש לכך שהוא קטן וזקוק לטיפולה – הגדולה והמבינה יותר ממנו, בכל.
ההורים חייבים להפנים שהיא למרות הכל רק בת חמש, למרות שבשל הולדת האח, היא לפתע נראית להם הרבה יותר גדולה ומבוגרת.
הם חייבים להקדיש לה זמן שיהיה שלהם איתה בלבד (פעם אבא, פעם אמא), כדי שתוכל לחוש שהם קיימים שם עבורה בדיוק כפי שהיה לפני שאחיה נולד.
אלו מעט מהדברים שחייבים להיעשות בצורה מהירה, ומתוך הבנה שהילדה נמצאת במצוקה עמוקה, ושביכולתם לעזור לה להתמודד ביתר קלות עם המצב במידה וינסו לראות את הדברים מבעד לעיניה של ילדה בת חמש.
אני מקווה שעזרתי לך, ואשמח לשמוע ממך בהמשך אם דברים השתנו.
גם בידייך יש לעשות המון עבורה בכך שתבלי איתה ותראי לה כמה היא חשובה לך.

אני רוצה לחדד עוד היבט אחד לתשובה המפורטת והמקיפה של ד"ר שחר : אני מניחה שהילדה ציפתה מעצמה לשמוח עם התינוק ולקבל אותו באהבה. יתכן שמאד ציפתה לאח שיהיה לה כחבר. ואז, כשנולד, והוא רחוק כרגע מלהיות חבר לעשייה משותפת, וכולם עסוקים בו (לאחר שעד עתה הכל נסב סביבה) - התעוררו בה רגשות קשים כמו קנאה, כעס ורצון לפגוע ביצור הזה שהגיע והוא מפר את האיזון בחייה. בהיותה ילדה ערכית היא נבהלת מהרגשות השליליים המתעוררים בה ורוצה למות.

אני מציעה לשחק אתה משחקי תפקידים שיש בהם תינוק קטן וילדה שמקנאה וכועסת, כדי שתוכל לתת ביטוי לגיטימי לכעסים, לקנאה, למחשבות שלה שבהן היא רוצה לפגוע בו. המשחקים גם יעבירו לה את המסר שרגשות שליליים הם טבעיים ומותרים. תוך משחק והעברת מסר חשוב לומר שמותר להרגיש/לחשוב/לרצות כל דבר, אבל כמובן אסור לפגוע בתינוק. כלומר, טבעי להרגיש .... אבל אסור לעשות.

שלום חיים. אמנם שאלה טובה. אני מניח שאפשר, גם ללא הכנות לעבוד עם דמיון מודרך, לפחות אצל חלק מהאנשים. לרוב צריך הכנה בה אדם משנה את מצב התודעה שלו - מהמצב הרגיל, בו הוא ראקטיבי, למצב בו הוא יכול להתבונן וליצור דו-שיח עם עצמו ועם המטפל.

הרפייה היא דרך אחת בה תשומת הלב עוברת פנימה - לגוף, לרגשות, למחשבות שנעשים בהדרגה שקטים- וכך אדם נעשה פנוי למסע וליצירה.

לפעמים הדמיון-מודרך עצמו יכול ליצור את ההרפייה, כמו דמיין שאתה צופה בים ובו גלים גבוהים שהולכים ונרגעים, עד שהים נהיה שקט וצלול..ההרפייה נוצרת בתהליך הדרגתי בו הים נעשה רוגע, וכך גם נפשו של המתבונן.

מקווה שנותן לך מענה

ואותי מעניין אם שאלתך באה מתוך עניין מעשי, או שמא קשה לך להגיע להרפייה ואתה מחפש דרכים לעקוף אותה.
צדק בדבריו מר מנשה כהן, שהרפייה מהווה כעין טרקלין לדמיון המודרך עצמו. עצם המילה – מודרך, מלמדת על כך שחייבים במלוא תשומת הלב על מנת שלא לסטות מהכיוון שאלין מדריכים את הדמיון. ההרפייה משחררת את הגוף ממאמץ ומנווטת את כל האנרגיות למיינד עצמו.
מקווה שבאת על סיפוקך מהתשובות.

לא ציינת אלו כדורים משמשים אותך להורדת החרדה.
אבל ככלל, כדורים מטפלים בסימפטום ואם ברצונך לשנות את ההוויה שבשלה נגרם הדיכאון, אין ספק שכל שינוי בדרך חיים, ותזונה היא רק קטע מדרך חיים, יכולה להביא לשינוי במצב התוצאתי.
בכל מקרה של חרדה יכולות להיות סיבות נראות לעין, שיכולות להיות מאד רציונליות למעשה, אבל הן מעידות על מצב פנימי ששם נמצאות סיבות שאינך מודעת להן בהכרח, ורק גילויין יכול להביאך להבין לפחות מדוע את חווה חרדות במציאות העכשווית.
תזונה נכונה תמיד חיובית... ואם סדר היום שלך מהווה גורם לחץ, אזי כל שינוי שיביא להורדה בלחצים אלו בהחלט יש בידיהם לעזור.
מאידך, טיפול תרופתי שאין בצידו טיפול נפשי, ולא משנה באיזו שיטה ברגע זה, מהווה רק כיבוי שריפות ואין בידו להביא את המטופל בהן לידי הבנה ולימוד עצמו בדרך ליכולת התמודדות אמיתית עם גורמי החרדה.
מקווה שעניתי לשאלותייך.

שלום דנה. אני מתרשם שיש לך יכולת התבוננות עצמית מיוחדת. אני שואל את עצמי ואותך: האם יכולת זו באה לביטוי גם ביחסים עם אחרים, במיוחד בן הזוג. האם את חולקת משהו מהדברים שתארת עם בן הזוג?

הרבה פעמים כשמדברים על עצמנו ויש הקשבה אוהדת - אנו מרגישים טוב ונפתחים לעצמנו ולאחרים. מקבלים פרופורציות, ומגלים שראינו צל הרים - כהרים. וזאת לפני ש"פתרנו" את הבעיה. בתוך עצמנו אולי רואים הרבה, אבל אנו מגזימים לכל הכיוונים. צריכים את הזולת כמראה.

מטפל יכול למלא את התפקיד של הקשבה אוהדת עם הבנה וידע על תהליכים נפשיים והתפתחותיים.

הסדר שאת מדברת עליו יכול להפוך גם להסגר.
אומרים שהקבוע היחידי בחיינו הוא השינוי. או משתתפים בזה וממכוונים את השינוי, או שהוא "קורה" לנו.
עשי צעד. אולי זה הרבה.

צעידה במקום מהווה התפסות בקיים, והרבה פעמים אנו בוחרים להישאר במקום שאיננו מרוצים ממנו, ולא להעז לנסות לשנות. השינוי לכשעצמו מפחיד אותנו יותר מאי שביעות הרצון עצמה.
נראה לי שהגעת למקום שבו את חייבת להחליט לנסות לעזור לעצמך לצאת מהסבך של אי העשייה.
הצעתי, חפשי צורת טיפול שמשלבת יצירתיות ושתעורר בך עניין מעבר למטרתך הראשונית להגיע לאפשרות חשיבה פנימית והבנה מה באמת נכון עבורך כעת.
עצם אמירתך שאת חוששת ממה שקיים בך בפנים מלמד על כמה את מעדיפה לשמור על הקיים הברור, ולהתעלם מהאמת הפנימית שלך.

תודה לשניכם על התגובות. יש הרבה מן האמת בדיברכם, אך מהיכן שואבים את הכוח להתחיל לטפל ? הרי בחיי היומיום קל יותר להדחיק, ולהמשיך הלאה, העבודה הופכת למרכז ואז אין כוח לשאר הדברים והם הופכים לפחות רלוונטיים. ורק בחגים, בחופשות, כשיש זמן לבד וכשיש זמן למחשבה, רק אז האמת קצת זוחלת פנימה ומזעזעת אותך ואז שוב חוזרים לשיגרה....! אין בי את הכוח והאומץ לעשות את הצעד הראשון, מחכה...מחכה...אני יודעת שפשוט חבל על הזמן שלי, רואה כיצד השנים חולפות ואני נשארת פחות או יותר באותו מצב לא ברור. חיה חיים זמניים, מבחינתי בן-הזוג הוא זמני (כבר 5 שנים), המגורים איתו זמניים, כמה שפחות להתחייב...להביא ילד זו מחויבות, משהו שהוא לכל החיים וזה מפחיד. בכל מקרה, רציתי לדעת מה דעתכם על טיפול בביוסינטזה (פסיכותרפיה גופנית) ? האם יעיל, האם יכול להחליף טיפול פסיכולוגי ? המון תודה

אני מבינה מתגובתך שיש בך חשש מסויים מעצם הטיפול הפסיכולוגי עצמו.
במקרה כזה אומר שכל טיפול, ולא משנה השיטה, במידה ואת מצליחה להתחבר אליו, עדיף מלשבת על הגדר.
אל תוותרי לעצמך.
בהצלחה.

שלום דנה. אני מרחיב בעקבות דברייך בנושא פסיכותרפיה גופנית. אינני מכיר מה נעשה בטיפול כזה, אבל יש בהחלט מקום להתחיל בטיפול דרך הגוף.

ההדחקות מעבירות את הקושי והקונפליקט אל הגוף ואז קשה לזוז כי נוצרת "הרדמה" של התחושות והיוזמה. הגוף "מאחסן" את הקשיים. לכן, אם הפסיכותרפיה הזו עושה עבודה דרך הגוף - יתכן שזהו צעד בכיוון הנכון.

בהצלחה

שלום יואב
אמנם, כפי שתארת, לא פשוט להחליט כשמציבים את כל סימני השאלה
מאחר שמדברים באופן כללי כרגע - נראה שהדבר הראשון הוא מה הבעיה או העניין שאתה רוצה לטפל כדי לבחור את המטפל ממקצועות הטיפול המתאימים.

האם יש לך המלצות על מטפל או מטפלת? האם אתה חש שונה כשאתה רואה את עצמך יושב עם מטפל-גבר או מטפלת אישה? גם המרחק משנה אם מדובר בטיפול לא-קצר

אני מציע להשלים דו-שיח זה בשיחת טלפון במטרה לעזור לך לקבל החלטה לאור השיקולים שהעלית.
או תכתוב כאן להמשך

אם אתה מתקשר - אנא תשאיר הודעה ברורה עם שמך ואשוב אליך

מנשה

ברגע שאתה חש צורך בטיפול, זה הזמן הנכון להתחיל בכזה.
השאלה שלך מתרכזת בנתונים הטכניים ואנסה לענות לפיהם.
אכן, חשוב ביותר למצוא מטפל/ת נכון לך, כי לתקשורת בינכם יש משקל מאד משמעותי ביכולת להפיק את מירב התועלת מהטיפול עצמו.
לגבי תחום הטיפול, חשוב שתחשוב אם מתאים לך להתמקד בבעיות עכשויות, או שרצונך להגיע לבירור מקיף וממצה יותר של הסיבות שהובילו אותך לבעיות אלו.
בכל מקרה, הייתי מייעצת לך לנסות כאפשרות ראשונה ללכת לשיחה ראשונית עם מטפל/ת קרוב גיאוגרפית ובאותה שיחה לברר לעצמך בעזרתו את סוג הטיפול, ומשכו (באופן כללי ביותר), ולקחת לעצמך זמן לחשיבה בהתאם לשיחה שתהיה בינכם.
עלות ותדירות הינם פועל יוצא ותמיד ניתן להתגמש על פי התחושה שחשים כשמתחילים בטיפול עצמו.
לגבי מין המטפל, לא נראה לי שזה מהותי.
בהצלחה.

נראה לי כי כל תשובה תהיה מאד שטחית למכלול הבעיות שאת פורסת כאן.
על פי התרשמותי, וויתרת לחלוטין על עצמך, וחיית למען המשפחה והילדים.
היות ואת אומרת שאין לך קשרים עם חברות, אני חושבת שהדבר שהכי מתאים עבורך הוא להתחיל ללכת לסדנאות שיש בהן נשים בלבד.
שם תלמדי לשמוע מהנשים האחרות כיצד הן פורשות את הבעיות שלהן, כיצד הן מגיבות לבעיות של האחרות וכצעד ראשון יהיה זה מקום שבו גם תוכלי לקבל תמיכה, וגם תוכלי להיפתח לדברים חדשים.
ישנן המון סדנאות בהמון נושאים, ולשם התחלה, חשוב שתמצאי משהו שנמצא בקרבת מגורייך ועל פי היכולת הכספית שלך (וסדנאות יכולות להיות בעלות נמוכה יחסית).
לדעתי, כל סדנה במידה ותנוהל על ידי מנחה טובה, תוכל להביא אותך למסלול חדש בחייך.

ראי זאת כצעד ראשון במסע חשוב מאין כמותו אל עצמך ועצמיותך.
אשמח לשמוע ממך כאן, אם הצעתי זו נראית לך.
בינתיים, חפשי גם ספרים העוסקים במודעות עצמית, גם בהם תוכלי לקבל תמיכה כשתגלי כי בעיות שנראות לך היום כחסרות פתרון, יש רבים/ות שמתלבטים/ות בהן, ותמיד יש דרך להתחיל דף חדש בחיים.
בהצלחה.

שלום לך ל.
כעס הינו אחד הרגשות הקשים ביותר אצלנו. פעמים רבות הוא בא כביטוי לאכזבה ותסכול מעצמנו, למרות שהמניע לו יכול להיראות עבורנו כמשהו חיצוני, בין אם מדובר בבן אדם, או במצב.
כעס מהווה גם סכנה לבריאותינו. הוא עלול להביא למצבים פיזיולוגיים, לעיתים קשים (אולקוס, לדוגמה).
על מנת להבין מנין נובעים אותם רגשות של כעס שאת חשה בהם בעוצמה שכזו, יש צורך להגיע לסיבות העמוקות הגורמות להם.
זהו תהליך שתלוי בעיקר במוכנות שלך להביט פנימה ולראות מהם הגורמים האמיתיים לאותו כעס.
ברגע שתלמדי להכיר את הגורמים האמיתיים, תהיה בידך היכולת להתמודד בכעסים אלו ביתר הצלחה. במקרים רבים שלב זה מהווה לכשעצמו הקלה, כי כך אנחנו מקבלים שליטה על רגשותינו ולא ניתנים לשליטתם בנו.
כאשר אנו מגיעים לתובנה, הרבה יותר קל ללמוד כיצד ניתן להילחם באותם כעסים, בעזרת כלים שונים.
לשאלתך, אכן כן, יש בפסיכולוגיה ההוליסטית שיטות וכלים שונים שבעזרתם ניתן לטפל בכל מה שקשור לרגשות בכלל, ובכעס בפרט.
תכיפות המפגשים היא מימד אינדיווידואלי של כל מטופל, אבל בכללי, בתחילת הטיפול עדיף שתהא גבוהה יותר, ולאחר מכן ניתן למתנה על פי הצורך.
על פי התרשמותי מצורת כתיבתך, את חייבת זאת לעצמך.
ד"ר קורין שחר

שלום.אני מזדהה עם דבריה של דר' שחר, אבל רוצה להוסיף דבר או שניים לגבי כעס.

מאחרי הכעס יש לרוב גם תוכן, משהו שרוצים לומר לאחרים. יש תוכן+ אנרגיה. כשלא מצליחים או לא יודעים לומר מה שרוצים יוצאים הדברים בליווי התסכול. כאילו שהכועס אומר "אני כאן"! "אני לא מסכים ש..".."למה לא מקשיבים לי.." וכיו"ב.

מאידך, הניסיון להמנע מהכעס לא פותר את הבעיה, אלא רק מעביר אותה פנימה כאנרגיה שלילית שםוגעתת באדם, כפי שציינה דר שחר. הניסיון להימנע מהכעס יכול לבוא מתוך התחשבות, מתוך פחד מתגובה, מתוך חשש מאובדן שליטה, אבל הימנעות כשיטה אינה מועילה ואף מזיקה..

נראה שאכן טיפול יכול לעזור - לשחרר, להבין, לתעל, וגם ללמוד לומר דברים בדרך שלא תהיה פוגענית. לפעמים זו אסרטיביות - שהיא לומר מה שאתה רוצה וצריך ללא תקיפה ופגיעה בזולת.

לגבי משך טיפול - קשה לדעת. אפשר להתחיל במה שנקרא היום "טיפול קצר מועד" - 12 או 15 מפגשים ולראות אז אם יש צורך בהמשך..

שלום נעמי
קראתי את מכתבך ואת דבריה של דר' שחר. כהמשך אוסיף כמה מחשבות והבנות שלי לגבי מה שאת מתארת. בדידות הנה הרגשה שכיחה ונוצרת לא רק מהעדר אנשים להיות איתם. לא אחת הרגשת בדידות קיימת גם בנוכחות אחרים שאין אפשרות לפתוח עימם את העצמי האמיתי שלנו. בדידות היא גם מצב קיומי שמרבית בני האדם חווים באופן זמני או ממושך, וגם מנסים להמלט ממנו ע"י הסחת דעת בכל מיני דרכים, ולפעמים משלמים מחירים גבוהים. אני מכיר רבים במצב הזה.

מבחינה פסיכולוגית קל להכנס למעגל של בדידות בו המתבודד נכנס ל"לופ" בו הוא יכול לאבד את החשק לעשות מאמץ לשנות את המצב. לפעמים גם יכולים "לשכוח" את היכולת לתקשר ולזרום עם אחרים. במקרים אחרים צריכים לפתח את יכולת התקשורת הקרובה עם אחרים. קורה שהסביבה "עוזרת", מדעת או שלא-מדעת ע"י התרחקות. אולי לא יודעים איך לנהוג. להתקרב? האם את רצה בזה? האם אני מעניינת אותך? וכיו"ב.

לפי דבריך, את חווה את הסביבה דרך המשקפיים של "רחמים", אבל יש הרבה אפשרויות אחרות: אמפטיה, הבנה, הזדהות, אכפתיות,עניין,התחברות ועד ועוד. אפשר להפתח לזה בעזרת מטפל מקצועי. יכולת התבוננות שלך שבאה לביטוי במכתבך, יכולה להיות מרכיב חשוב ביצירת שינוי שאת מיחלת לו. גם העצב והפחד יכולים להיות גורם מאיץ לחפש עזרה וליצור שינוי.

זו אינה גזירה. אפשר לשנות ולהשתנות, ובעזרת מורה דרך מתאים גם מטפסים על הרים. נסי. אולי נסית. נסי שוב. תכתבי. אולי תוסיפי מעט פרטים. לא הכרחי. אוכל לתת עצה.

מנשה כהן
פסיכולוג קליני
0544-210511