פורום אספרגר - PDD, אוטיזם, חינוך מיוחד - יש לך שאלה?

שלום יעל,
אכן התלבטות לא קלה ואין כאן נכון או לא נכון מוחלט.
אוסיף משקולת נוספת לטיעונים שלך - בכיתה קטנה אמור להיות צוות שיהיה מחובר לקשיים ויודע לעבוד איתם, ולפיכך חוויית הלמידה אמורה להיות מיטבית יותר. אכן עם פחות תסכולים, הליכה בקצב של הילד.
בנוסף, אם ההשמה לכיתה היא נקייה עם לקות שפתית ולא רב בעייתיים, אז הפן החברתי לא יהיה במוקד הקושי שלהם, הם ירצו בחברתיות ויהיו עבורו פרטנרים. אמנם פעמים רבות התפתחות חברתית והתפתחות משחק בעיקר, עומדות בקשר עם התפתחות שפתית, כלומר קשיי שפה מנבאים קשיים במשחק, אבל להיות בקבוצת שווים יכול להיות מרגיע, מעניק כוחות, מאפשר מקומות של הצלחה וגאווה.
לעומת זאת, שילוב הוא מדרבן להצליח, הוא מציב רף סביבתי שצריך לעבוד קשה כדי לעמוד בו, או כדי להתקרב אליו ויכול לדרבן ולהוות גורם מוטיבציה לבנך. בשילוב יחידני על הילד להתאים את עצמו לסביבה ולא הסביבה לילד, אך ישנן התאמות, גם לימודיות וגם מבחינת זמנים, לעיתים אפילו מקצועות, בהם אפשריות הקלות מסוימות. כך שלא בטוח שצפוי תסכול משמעותי, אלא אם קיימת בעיה משמעותית בהבנה. אם זה המצב, אז פעמים רבות, ילד שמצוי בסביבה שמדברת בשפה שאינה מובנת לו, ממש כפי שהיה קורה לי ולך בשיעורי סינית ללא תרגום, מתחיל לפתח בעיות התנהגות, התנהגויות חלימה וניתוק וכד'. זהו מצב מסוכן ושעלול להפחית את ההישגים. מצד שלישי, אם יהיה בשילוב עם סייעת, תוכל להתאים לו תכנים ולעוררו אם ישקע, לתרגם לו מה שאינו מובן ולסייע להצלחה.
אם כן, החלטה קשה..
נכון גם להשתמש בועדת ההשמה כדי לשמוע ולהבין יותר על המסגרות הפוטנציאליות ומה דעת המומחים. וגם, נסי לבדוק אפשרות לעשות תצפית או לדבר עם יועצת בבתי הספר הפוטנציאלים. שאלי שאלות ונסי לקבל תשובות למחשבותיך.
בהצלחה,
דיטה

דיטה תודה רבה.
הגדרת את הדברים בצורה מדויקת וכזאת שמבהירה כמה ההחלטה קשה...
ברשותך רק 2 שאלות שאולי תדעי לענות לי עליהן:

1. דברת על כיתה בהשמה נקייה. מנסיונך כמה נפוצה השמה שכזאת ? ואיך אני יכולה לוודא אם אני הולכת לקראת כיתה שכזו, או לא.

2. דברת על סייעת. האם ילד עם לקות שפתית , זכאי לסייעת ? וכמה סל התגבור הוא גמיש בחינוך רגיל.

תודה רבה לך!
יעל

הי יעל,
לצערי אין לי תשובות לגבי שאלותיך הנוספות. מרבית הכיתות שאני שומעת עליהן הן הטרוגניות, כי אין אף פעם 2 ילדים עם אותה הרמה... פעמים רבות יש ילדים שהם גבוהים מדי בתפקוד לכיתה של לקויי תקשורת למשל (אבחון אוטיזם) ולכן יצליחו להכנס לכיתה של לקויי שפה. לפעמים גם יכנסו כאלה שיש להם קשיים בהתנהגות, או ראשוני או מישני לבעיה השפתית.
אפשר לברר מול יועצות בתי הספר בהם קיימות כיתות, אפשר לנסות לבקש ביקור להתייעצות. כדי להשכיל טרם הועדה. אפשר גם לשאול בועדת ההשמה ה ידוע שצפוי להפתח במחוז שלך.
וגם לגבי סייעת - ניתנת לילדים משולבים, לא לכיתת חינוך מיוחד. הקצאת השעות היא פונקציה של רמת התפקוד ויש קריטריונים קשוחים לעניין. אני מכירה כמובן את הסל והקריטריונים לילדים עם אוטיזם, לא מכירה עבור ילדים עם לקות שפתית. לפעמים ביטויי הסל הם בשיעורי התגבור או טיפול בתוך בית הספר (למשל שעת טיפול באומנות) ולא בסייעת אישית. את זה אפשר לדעתי לברר בועדה. ואם יש החלטה על שעות שילוב, אזי זו מוכרעת בדיון שבו ההורים לא נוכחים, לרוב.
מניסיוני.
בהצלחה,
דיטה

יעל שלום
אני יכולה להבין את ההתלבטות שלך, אני כותבת לך כאן מנקודת מבט של מחנכת בכיתה רגילה, כיתה ב'. אל כיתתי הגיעה בשנה שעברה ילד שהגיע מגן שפתי, אני זוכרת את השיחות שהיו לי עם אמו ועם התלבטותה האם להכניס אותו לכיתה רגילה או לכיתה שפתית, במיוחד אחרי שהגיע מגן שפתי. גם לה כמוך היו חששות, כיצד יראה המעבר מגן קטן ותמיכה רבה לכיתה רגילה? האם ירכוש חברים, האם יוכל לעמוד בלימודים? ואני רוצה לומר לך, שחששותיה התבדו. הילד לומד ככלל הכיתה, מוציא ציונים יפים, נכון שלעיתים הוא זקוק ליותר תמיכה ותשומת לב, הילדים בכיתה מפרגנים ועוזרים לו בכל עת ומבחינה חברתית הילד פורח.
אני לא מכירה את בניך ואת השיקול האמיתי תצטרכי לעשות לבדך.
אך אני תקווה שהייתי מעט לעזר.,

זה משפיל ופטרוני
אם זה מתאים לכם לכו יחד לטיפול זוגי אצל פסיכולוג/ית
שמבין בספקטרום ומבין בטיפול זוגי.
קיימים כאלה אם כי לא רבים.

על אף ההמלצה שאת מקבלת לא לטפל בבעלך, אני מציעה זווית נוספת חשובה - לבדוק איתו אם הוא שם לב לקשיים שאת מתארת ולהשלכות שלהם ביום יום עליך ועל הילדים, לבדוק איתו אם הוא היה רוצה בעזרה , אם הוא רוצה טיפול, ואם הוא רוצה את העזרה הזו ממך.
אם כל אלה נכונים - כנראה שמתאים לפעול. אם משהו אחד מזה לא נכון - חישבי על פתרון אחר.
אני מאוד מאמינה בהצגת המתרחש תחת מודל של פתרון בעיות, בעבודה תו"כ אירוע ולא ב"לשבת לדבר על זה" או שיעורים בהתנהגות חברתית. סביר ששזה ממש לא יתאים. ניתן למשל לפעול כך:
1. זיהוי הבעיה (אוי לא, קורה משהו בין אבי ורמי)
2. המשגת הבעיה (נראה לי שאבי ורמי מתווכחים. נראה לי שרמי כועס על אבי).
3. הצעת פתרונות אפשריים (או שכדאי לגשת ולעזור להם או שכדאי לחכות קצת ולראות אם יפתרו את העניין ביניהם)
4. בחירת פתרון מתאים (נראה לי שהם לא מצליחים לבד וצריך לגשת להתערב. הכי טוב לומר לאבי לוותר לרמי).
5. ביצוע הפתרון וסגירת העניין (זה עבד מצוין. בדיוק מה שהיה צריך. אם הם לא מצליחים לפתור ויכוח לבד, הכי טוב להפריד ביניהם ולהגיד למי שהתחיל להתנצל).

אני מקווה שזה נשמע רעיון עדין וסביר.
בתקווה לבשורות טובות,

דיטה

לילך,
השאלה שלך מעניינת ואני לא בטוחה שיש לה תשובה חד משמעית. יכול להיות שהבחור שהכרת הצליח לקיים אינטראקציה עם אסטרטגיות מפצות טובות. יש אנשים שממש מתאמנים על איך לנהל שיחה, יודעים ומודעים מאוד לאילו נושאים הולכים אצלם ואצל אחרים חזק, מצליחים לזהות כל מיני ניואנסים באינטראקציה של אנשים כדי לדעת מתי להצטרף לשיחה, איך אפשר לעשות כאילו מקשיבים מבלי להישיר מבט עם קשר עין. יתכן שהלמידה שלו היתה טובה מאוד ולכן "הערים" עליך. כשמקיימים אינטראקציה קרובה בדרך כלל מרגישים את החסכים החברתיים, עם אינטראקציה סביב סביבות ואירועים משתנים ודינאמיים יהיה קשה למישהו עם אספרגר להסוות את הקשיים או הלקות בהבנה החברתית, לאורך זמן. אני ממליצה לך לקרוא עוד על הלקות. יהיה לך מעניין לראות אם הסימנים היו שם כל העת...
דיטה

אין כאן שום הונאה או עבודה בעיניים על מישהו.
אנשים עם אספרגר גבוה מאוד רוכשים את היכולות במשך החיים.
נכון, יותר לאט מנוירוטיפיקליים,
נכון, הרבה פעמים בעזרת הקוגניציה כתחליף לאינטואיציה.
ואצל המון אספים רגשות האהבה האמפטיה האיכפתיות והרצון בחיברות לגמרי קיימים.
הבנת שפת גוף פחות
לגבי קשר עין- אצל חלק מהאספים קיים.
ואצל מי שפחות קיים הוא מקשיב הקשבה מלאה בלי קשר עין,
ואם הוא למד להסוות את החוסר בקשר העין זה בשביל הנימוס והמקובלות-לא כדי לעשות את עצמו מקשיב.
הוא ממילא מקשיב.
כותבת בתור רעיה ואם למספר ילדים חלקם אספים,
מדענית ואספית.

אם הקשר שלהם היה אחד על אחד והאדם גבוה מאוד לא היתה סיבה שהיא תבחין במשהו, וגם אם כן ראתה משהו זה לא דברים שהיא היתה מעלה על דעתה כאוטיזם.
לגיל 30-40 אספים גבוהים מגיעים כשהם כבר מבינים את העולם ומתנהלים בו די טוב.
ההבדל הוא בניואנסים הדקים של התנהלות חברתית/תקשורתית.
פעם היו קוראים לזה מסורבלות חברתית.
יכול להיות הבדל גם במיומנויות עדינות של שיחה- נטיה לקטוע אחרים בדיבור, נטיה לנאומים או פחות תגובות לדברי השני בשיחה.
יש גם כנות ויושר יותר מהרגיל.
אולי אלה דברים שאפילו מצאו חן בעיניה-
איש שיחה מעניין וישר.

תודה שתרמת לנו מהידע והחוכמה שלך מקרוב.
אני מקבלת את הביקורת על המילה "הערים". אכן כשמדובר בניואנסים - קשה להבחין, וגם כשנהנים עם מישהו, נוטים פחות לחפש מה שלילי בו.
אני בהחלט מכירה את הזווית של להתאמץ עבור אחרים, עבור ניסיון להוביל להצלחה של קשר. זו מופיעה גם בקרב מבוגרים צעירים ומבוגרים בהתפתחות התקינה, כשעם הזמן ועם התחזקות הקשר , לעיתים , מתאמצים פחות עבור האחר. האפשרות הזו עדיין יכולה להתקיים כהשערה עבור הזוג המדובר.

סליחה שכחתי, לאחרונה הילד חזר לחרוק, רואים ירידה ברכוז וברצון ללמוד. מחייך, מחבק, שומעה שירים.

שלום לאמא,
נשמע שאכן עוברת על כולכם תקופה קשה.
מאוד קשה לשעת במה מדובר ונשמע שאת מעט כעוסה על המורה, אולי את חושבת שמשהו בכיתה מעורר את ההתנהגות או גורם להחרפה שלה. אני מציעה שתפגשי עם המורה בהקדם. שתספרי על הקשיים וההצלחות שאת רואה ותשמעי ממנה פירוט שהוא רב יותר מזה שהיא רושמת בכמה מילים במחברת.
דווקא העובדה שחלה החמרה מסוימת גן בבית מעידה על תקופה כללית פחות טובה. אני מכירה ילדים שחווים "גלים" כאלה בתפקוד פעמיים בשנה ואף יותר. אבל אם עד גיל 9 זה לא היה מוכר לך, אולי פחות מאפיין את הילד שלך.
אני חושבת שכדאי לבקר אצל רופא ולשלול אפשרויות לבעיות רפואיות.
כמנתחת התנהגות, אגיד שכדאי לנסות ולבדוק אם יש קשר בין המצבים בהם מופיעות התפרצויות הזעם. אם למשל תגלו שבכל פעם שמישהו מקניט אותו הוא מגיב בצורה כזו וזה מרחיק ממנו את הילד המציק, בעצם נבין מכך שההתנהגות מחוזקת , ועל כן נשמרת. לכן חשוב שתעשו עבורה משותפת ויעילה, כל מי שנוגע ומטפלת בילד שלך.
מקווה שזה עזור במעט,
דיטה

שלום שני,
בתך תכנס לגיל חינוך חובה בתחום החינוך המיוחד, כך שהפיקוח צפוי לדאוג לה.
יש בתל אביב, רמת גן, רמת חן ובחולון גנים של העמותה לילדים בסיכון, ובצפון תל אביב יש גנים של אלוט. בגנים של שתי העמותות הילדים מקבלים טפולים מתוך סל הטיפולים של משרד הבריאות.
אם רמת התפקוד שלה טובה והיא כבר מתנסה בשילוב, או תתנסה בשילוב, גם האופציה של שילוב עם ליווי של תוכנית ביתית יכולה להיות אפשרית.
אני משערת שיש אפשרות לביקור./ יום פתוח , אך איני מכירה את הפרוצדורה.
בהצלחה
דיטה

שלום לאמא של יעל,
צר לי על הכאב שאתם חווים. אני מחזקת את דעתך לקחת אומץ ולגשת לאבחון מקיף. להבין את המהות שעומדת מאחורי הקושי. האם , למשל, חוסר התנסות חברתית הובילה לחוסר ההבנה החברתית, או שמא זו לקות או סימפטום ראשוני ללקות כלשהי.
קבלת אבחנה כלשהי בחותמת רופא, עם כל הטכניות שבדבר, תאפשר סיוע מגוון מהרשויות. אם זה קצבה או זכות לסיוע בקורסים לעבודה או אולי טיפול כלשהו, אולי אפילו תרופתי.
אם מדובר באספרגר (למרות שכיום כבר לא מאבחנים בלקות זו, לאור הגדרות חדשות בלקות הקשת האוטיסטית) תמצאו מערכת תמיכה רחבה של עמותת אפי, ספרים שניתן לקרוא ולהבין יותר על צרכיה.
באזור המרכז אני ממליצה על המרפאות של דוקטור רוני הגש ועל המרפאה של דוקטור דיצה צחור. אני ממליצה שתתחילו בהפניית רופא לפסיכולוג, שיפגש עם יעל ואיתכם ויעלה בפניכם אפשרויות טיפוליות או אבחנתיות נוספות.
משם ניתן יהיה לקבל הפנייה לרופא תעסוקתי המעריך את הקושי ביכולת השתלבות במערך העבודה, ואז אולי לקבל עוד סיוע, כספי. אבל אני משערת שהתקדמות ויציאה ממעגל הקושי צריכה להתאפיין דווקא בעבודה קשה ולא בשימור המצב הקיים אם קבלת הסיוע הכספי.

שלום שירה, למיטב ידיעתי ישנן מסגרות חינוכיות בהן יש תקן לעו"ס, אולם שירותי הרווחה עצם שייכים למשרד הרווחה, בעוד מסגרות החינוך מופעלות על ידי הרשויות הקומיות עם תקציבי משרד החינוך. ישנם במסגרות לילדים עם אוטיזם תפקידים שהם על תקנים של משרד הבריאות. זוהי האינטגרציה הקיימת
האם יש לך שאלה ספציפית לגבי אי שביעות רצון או חוסר שמהווה פגיעה כלשהי?
בברכה,
דיטה

שלום לאבא,
פעמים רבות אני אומרת להורים שלא חשובה הכותרת, אלא חשוב להבין מה מוקד הבעיה, להתאים תוכנית עבודה לעשות הכל כדי לקדם.
ראית את הסעיפים בהערכה שערך הפסיכולוג המאבחן. ללא קשר לגיל, האבחון ניתן אם יש V על כמות סעיפים מספיקה ולא ניתן אם יש שיפור בתחומים רבים, ואין מספיק V כדדי לקבוע את האבחון.
האיחור ההתפתחותי בתחום המוטורי כמובן אינו משנה לעניין הלקות. גם נושא השפה פחות משמעותי כעת. תחומי התקשורת והחברתיות הם המשמעותיים, וגם תחום התנהגותי, למשל התנהגויות חזרתיות או נוקשות.
כלומר, יש סיכוי לשפר מיומנויות מסוימות עם אימון משמעותי, ואם נעשתה שגיאה באבחון הקודם, ולכן אולי תשמעו תשובה אחרת באבחון חדש.
אולם אם מדובר בלקות עצמה, אז יודעים לומר היום שהמוח הוא מעט שונה , שתפיסת העולם היא אחרת ולכן קיום אינטראקציות מורכבות הוא מטלה קשה עבור מרבית האוטיסטים.
אז אם נרפאים מאוטיזם? התשובה היא לא. אך אם היו סימני שאלה או האבחון לא נעשה בכל הכלים הסטנדרטיים לאבחון, אולי כדאי לבחון מחדש, עם כלים סטנדרטיים וודאיים.
בהצלחה ואשמח אם תשתף אותי בהמשך.
דיטה

אעדכן בהמשך. כון לעכשיו אציין רק שהדילמות צצו לי לאחר שנאמר לנו שהאבחון מבוסס על הקריטריונים המפורטים ב- DSM-5. אז נכנסתי לאינטרנט וקראתי על זה קצת. לא הצלחתי לשייך אף אחת מדרגות החומרה המפורטות שם לילד שלי, באופן שהוא מתאים לכל הקריטריונים המפורטים בדרגה מסוימת אחד לאחד. אחד הקריטריונים שם מדבר על חזרתיות- אז הוא כן חוזר לעתים רחוקות מאד על מילה פה או שם או משפט בודד, אבל זה בהקשר המתאים לסיטואציה, כמו למשל שהוא פעם אחת אמר כמה פעמים שהוא רוצה נקניקיה בזמן שהוא ישב לאכול, לאחר שאמרנו לו שזה מה שאנחנו מכינים כרגע. וזו גם לא היתה חזרה אובססיסית אינסופית אלא 2-3 פעמים בודדות עד שאמרנו לו די והוא הפסיק. האם זו חזרתיות אופיינית לאוטיזם? אין לי מושג. לגבי נוקשות שציינת- זה בכלל לא קיים אצלו, למעט זה שכשהוא איתנו הוא לא רוצה להיפרד מהמוצץ, אבל מצד שני כשהוא נכנס לגן אין בעיות עם זה והוא מוסר את המוצץ לגננת. שוב, האם זו נוקשות אופיינית לאוטיזם? לא יודע.
זה על קצה המזלג. ייתכן שאני טועה. קטונתי לדעת על אוטיזם לעומת איש המקצוע שאבחן אותו. בכל אופן, אלו התחושות שלי כרגע.

כמו שציינתי, אעדכן.
תודה.

לאבא,
אני יכולה להבין את הספקות.
האבחון אמור להיעשות על פי ה DSM 5, אך יש כלים סטנדרטיים כדי לקבוע אם יש לבנך או אין לו את הסעיפים המדוברים. לכן אם סיפרתם לפני כמה חודשים שיש לו "עסק" עם המוצץ, נאמר, ועל פי הדוגמא הבודדת המאבחן סימן לחיוב את סעיף התנהגויות חזרתיות, אז זה מעלה שאלה. בהורים לילד שמפגין התנהגות חזרתית ונוקשה לא יכול להיות שיפספסו את זה... פעמים רבות יש צורך בשימור שגרה מסוימת שאוי ואבוי אם דברים יעשו אחרת מרצונו או יזיזו לו דברים. זה בפן ההתנהגותי. יש כאמור את החברתיות והתקשורת. בנוסף לאינטראקציה עם המאבחן ובתצפית על אינטראקציה איתכם בעת האבחון, יש מקום לבחינה בכלים כמו שאלון הורים ADI ומודול בחינה ADOS. הכלים הללו מגדירים בדיוק מה המאבחן אמור לעשות עם הילד בעת האבחון ואז יש דרך לציינן את התגובתיות וההתנהגות ולקבוע משם את ההתאמה לסעיפים שמוגדרים ב DSM. אז אם לא מצויינים כלים סטנדרטיים כאלה באבחון, יתכן שכדאי לבחון מחדש עם כלים כאלה באבחון מחדש, עם מאבחן אחר.
מקווה שזה יעזור.
דיטה

הבנתי מדברייך שאבחון אחד הוא לא לנצח והתוצאה יכולה להשתנות באבחון אחר, נניח בעוד מספר שנים או אצל מאבחן אחר. זו בעצם השורה התחתונה- לבדוק עד כמה הילד משתפר עם הזמן ואז לשקול אם יש טעם באבחון חוזר
תודה.

שלום דיטה וראשית תודה על התשובה.
קצת מכירה את העולם הזה מכיוון שכאמור, בשנה האחרונה עשיתי שירות בגן חינוך מיוחד (של אלו"ט), בו אני עובדת כרגע.
כמו שכתבתי, אני משלבת את אחת מהילדות של הגן בגן רגיל פעמיים בשבוע, ואכן רואה ומכירה בהבדלים המשמעותיים בסוגי התקשורת בין גן מיוחד לגן רגיל. פשוט, עבודת השילוב, עד כמה שהיא מספקת, גם מאוד מאתגרת ומורכבת עבורי, ואני לא בטוחה שאוכל לקחת על עצמי עבודת שילוב מלא.
צריכה לעשות עוד חשיבה בעניין...

עכשיו השלב של השאלות.

א. איך אני יכול לעזור לעצמי להיתפתח בתחום החברתי בלי לפגוע באישיות שלי? ובאהבה שלי לכל מיני תחומים? כלומר להישאר אני רק להיות יותר מעורב בחברה ושלא ינדו אותי, או שאני ירגיש כזה בודד?
ב. האם הרגשה שלי נכוונה ,שאני צריך להכיר אנשים בעלי שונות כמו שלי ואותם תחומ י עניין ורק אז אני יכול להיות יותר מאושר? ולהיות בחהרה של אנשים שדומים לי ולאופי שלי? ובעצן לוותר אל כל שאר האנשים?
ג.איזה טיפולים שפתיים- פסיכולוגים ריגשים יש כדאי לעזור לי בכל הבעיות שציינתי? אני מתכוון לטיפול משולב, אני כרגע לוקח תרופות וזה לא ממש עוזר לי, לא ממש משפיע ואני הרבה פעמים בדיכאון, וברגשות של חרדה מחברה וחוסר לפעמים רצון להיות חלק ממנה, כלומר אני מעדיך לחיות בכוח שלי הטוב והרגוע, מאשר לצאת לעולם הגדול ולהיפגע. מה אני יכול לעשות כדאי לשפר את הביטחון העצמי ולעלות את המצב רוח? ולהרגיש שאני שווה?.
4. איך להתמודד אם כל מיני דברים שפספסתי בעבר ואני מצטער אליהם , למשל זה שיכלתי לעשות תואר במתמטיקה בגיל 16 ולא עשיתי, וזה שלא התגייסתי לצבא בגלל האוטאזים והבעיות הנפשיות האחרות, ועל מיני דברים שלא הצלחתי או אני לא מצליח? כלומר להתמודד עם כשלנות או עם כל מיני פיספוסים ודברים שהחמצתי, ולהפסיק להרגיש כזה אשם?
אני אשמח שתתני לי עצות או כל מיני המלצות לדרכי טיפול תודה מראש בברכה נתנאל.

אני יודע שלא תמיד פשר לענות מהר, אבל זה ממש חשוב לי אז אני אשמח אם תעשי
מאמץ ותעני לי, אפילו שכתבתי הרבה ואולי חפרתי.

שלום נתנאל.נשמע שיש הרבה שאלות שמעסיקות אותך. העובדה שאין לך מסגרת שמספקת לך תעסוקה בוודאי משפיעה רבות על מצבך.עיסוק בפעילות אהובה נשמעת רעיון טוב. האפשרות להתמסר לתחביבים שלך , אם זה מתאפשר לך כלכלית נשמעת טוב. בין בני נוער הדעות והמטריד וטיפים בטח חזקים יותר מאשר בעולם המבוגרים. אנשים בגיל העשרים יכבדו את התחביבים שלך ואם אתה מוכשר בהם לא תהיה סיבה ללעוג לך.
אולי יהיה לך נכון להתנסות קצת בעולם העבודה. במקומות עבודה ניתן לפגוש הרבה אנשים ויש יותר סיכוי להתחבר מעצם השהות המשותפת במסגרת, לעומת ניסיון ליצור קשר חברתי מלאכותי יותר עם אנשים שאין לך מגע יום יומי איתם.
אם תראה שקשה לך עדיין בקשר עם אנשים מתחום העבודה, וגם אם לא כדאי יהיה להתנסות בקבוצה חברתית של אספרגרים או בעלי תפקוד גבוה כמו, שלך.
פעמים רבות בקבוצות כמו אלה יש מכנה משותף שמאפשר שיתוף פתיחות ולמידת אסטרטגיות התמודדות שעשויות לעזור לך בהמשך הדרך. אני חושבת שפנייה לעמותת אפ״י , יש להם אתר אינטרנט, יכולה להיות צעד נכון. תראה בעצמך עם מי אתה מסתדר טוב יותר, עם מי אתה חש נינוח יותר להיות בקשר.
לקידום מיומנות חברתיות נראה לי שצריך קודם כל רצון ומוטיבציה להיות בקשרים חברתיים. תוכל לקחת טיפולי ייעוץ ממטפלים שמתמחים בתחום. ואולי גם טיפול פסיכולוגי יהיה לך מקום טוב לעסוק בשאלות שמטרידות אותך ובמחשבה על הדימוי העצמי שלך בעולם החברתי,אולי זה יסייע לך בביטחון האישי.
מקווה לטוב,
דיטה

אני יפנה לעמותת אפי ונראה מה אפשר לעשות, אני רוצה לומר עוד דבר שאחד הדברים שבאמת מקשיים אלי ליצור קשר עם בני גילי, זה שאנחנו בדרך כלל לא באותו ראש תחומי העניין שלי ממש לא מעניין את הנער הממוצע, וגם הרבה מובגרים לא אוהבים את מה שאני אוהב, מה שגורם לי להיות מאוד בודד אני לא מכיר הרבה אנשים שאוהבים ללמוד סתם מתוך תשוקה ללמידה ולא תעלתנות, זה בדרך כלל מוצג באור שלילי ככה לפחות אני ברגשתי., תמיד מצפים ממני לעשות משהוא אם היכולות שלי ולפעמים קשה לי לעמוד בדרישות האלו שמציבים לי, לא מבחינה טכנית אלה מבחינה רגשית לפעמים אני לא רוצה רק להגיע להיישגים ( מה שבהרבה מן הפעמים הגעתי) אלה סתם להנות ולח'קקור את מה שאני אוהב., וחוץ מזה תודה על התשובה בברכה נתנאל

דווקא שאני מצטיין בתחומי העניין שלי , הרבה אנשים לא מוצא חן בעניהם שאני מדבר איתם על זה , הם מרגשים שאני מתנשא או חופר יש לי הרבה מאוד תחומי עניין החל מהיסטוריה ותרביות עתיקות עד רפואה( קרדלוגיה, נרלוגיה פסכיטריה) ואני עצמי כבר בגיל 15-16 דיברתי אם המטפלים שלי על זה, ועל מחלות נפש וכל מיני דברים בצורה מאוד מיקצועית ממש בשפה שלהם, הם התלהבו אבל אחרים לא אוהבים את זה הם חושסים שאני מנסה להרשים אותם, או להראות שאני יותר חכם ולא מצאתי באמת אנשים שיכולים לדבר איתי על זה והם לא במקצוע, אז אני די לבד, אולי שאני היה במסגרת אם אנשים בוגים ובעלי תחומי עניין כמו שלי היה לי שפה מושתפת איתם והיה כיף אני מאוד מקווה שזה יקרה.

נתנאל, אני מאוד מעריכה את השיתוף שלך.
נכון שבני נוער מתעסקים בעניינים אחרים, לרוב. אני מכירה הרבה סטודנטים ואקדמאים שממש מתעניינים בתחומים כאלה.
כמובן שניהול שיחה חברתית לא אומר "להרצות" למישהו אחר עד שעמום, אלא לספר פרט או אנקדוטה, לקלוט מה התגובה, לקלוט אם יש עניין ואם כדאי לספר עוד משהו. אנשים רבים נחשפים למידע ואז מתחילים שיחה במשהו כמו "רוצה לשמוע משהו מעניין שקראתי לאחרונה?" ואז מספרים את זה בקצרה. לפעמים אם יש משהו שמתקשר לסיטואציה כדאי לספר אותו, למשל אם מישהו מספר שיש לו שכן שמתקשה בקריאה, אפשר לספר לו ש"אולי זה קשור למשהו שקראתי עליו פעם, וקוראים לו דיסלקציה, ויש לזה גם ביטוי מוחי..". בדרך כזו, השיתוף במידע אינו השווצה, אלא העשרה לאחר, כל עוד הוא מעוניין וכל עוד זה תמציתי.
חוץ מזה, אפשר ליהנות מאוד מקריאת חומרים ולמידה, אבל בנוסף, לצפות בכמה פרקים של איזו תוכנית ריאליטי, כדי להבין מה הולך שם ולהשתלב ביותר קלות בשיחות פשוטות על הנושא. לא חייבים לספר בחיים את כל מה שיודעים....
כאמור, דרך אפ"י תוכל להגיע לעוד בוגרים צעירים כמוך, שחווים קשיים דומים ושם באמת יש סיכוי למצוא חברים לדבר איתם על כל מה שמפריע.
מקווה לטוב בשבילך,
דיטה

אני מפיל על אנשים הקרובים אלי הרבה חומר והם לא ממש רוצים לשמוע, אולי בגלל שאני שופך אליהם אליהם יותר מידע בקצת זמן, אז אני מבין אותם אבל אני מתקשה לתמצת אני נוטה להאריך ולתת הרבה מידע מכל מיני זוויות וגם דעה אישית ופרשנות שלי,ולאנשים את הזמן או הרצון לעסוק בזה,בקשר לאנשים בעלי תחומי עניין דומיןם אני מודע לגמרי שאני לא היחד ויש עוד לא מעט.,אבל אני לא רואה כאלו ביום- יום אני באמת מקווה שאני בסוף היה בחברה שבה היו אנשים עם תחומי עניין- כמו שלי ואז היה לנו ..


שיחות כפיות ונשתף אחד את השני, בקשר לתוכניות ראליטי אני רואה הרבה סדרות גם של נוער וגם כל מה שבאמת הולך, ממש הרבה סדרות ואני גם מדבר אליהם ואז באמת יש יותר יענות ולהרבה יותר אנשים כיף לדבר איתי, אבל אני שמתי לב לב שאנים בדרך כלל ( לא כולם) לא אוהבים לדבר על דבקים יותר מדי עמוקים או בכלל, אלה על דברים של יום-יום ומה שקורה למשל אקטאוליה- פוליטקה אני גם מדבר על זה אבל לא רק ולכן אולי אני לא מוצא חברים כי אני לא מחפד במקומות הנכונים, אני יפנה לאפי ואני נרשמתי לפרומים של הקהילה האוטאיסטית אולי אנ יכיר שמה חברים ואולי יש מפגשים.


תודה על העזרה בברכה נתנאל.

נשמע טוב.
המודעות שלך גבוהה ומכאן מתחיל הסיכוי שלך לעזור לעצמך ולהצליח.
בהצלחה,
דיטה

תודה על הקשבה
זה עזר לי.

ראשית ברמה התרופתית וברמה האבחונית, נשמע שהתמונה לא שלמה ולא מספקת.היה תהליך, לא הסתיים, לא היתה שורה תחתונה, לא היה ברור. היה ניסיון תרופתי, לא עבד. בדר"כמתאים לחזור לפסיכיאטר ולנסות עוד משהו או משהו שונה עד שמוצאים את התרופה הנכונה או המתאימה. אז בנתיב הזה נשמע שכדאי להמשיך.
לגבי ההתנהגות - בוודאי הייתי בודקת איתו - מה המוטיבציות שלו - האם אכפת לו או לא אם הוא ילמד/ יצליח/ יסיים בית ספר. האם הוא מודע לתלונות המורים, מה הוא חושבת על זה, למה הוא עושה את זה .. לא בטוח שהתשובות שלו יעזרו, אבל אולי יצא מהן מידע שיהיה רלוונטי.
ניתן לחשוב על יצירת חוזה לפיו - הזכות לעסוק במוסיקה/ מחשבים/ גישה לכלי נגינה/ מחשב/ תוכנות /אינטרנט/ דמי כיס, תותנה בתפקוד נאות בכיתה או בחתימה של מורים שעמד במטלות מסוימות (לא הייתי סומכת רק על הדיווח העצמי שלו בהקשר זה).
כך למשל - עבור יום בו תביא לפחות 2 מתוך 4 חתימות של מורים תוכל לעסוק, אך אם לא תציג את החתימות המתאימות הנתב ינותק ולא יוחזר או לא יתקבל תשלום עבור יום זה מבחינת דמי כיס.
לשם עריכת חוזה הולם שיש בו סיכוי גבוה להצלחה ושיפור, כדאי להיוועץ באיש מקצוע שילווה אתכם לנושא זה. מנתחת התנהגות זה מקצוע מתאים. גם פסיכולוגים, כל עוד הם מחוברים לגישה קוגניטיבית התנהגותית.
אני מקווה שהמידע עוזר.
בהצלחה,
דיטה

בעני העניין של הענושים הוא מיתור לגמרי, אניב בעד לפתח את היכלות של הילד יותר ויותר ולא לנסו לשנות אותו ואת צורת הלמידה שלו, כי לפי מה שהיא מתארת הוא בחור חכם, וכנראה החומר הזה לא מעניין ומשעמם אותו אז למה להכריח אותו?אני לא יודע בן כמה הילד הזה אבל בעני זה לא פתרון אלה ניסיון לשלוט ולנרמל את הילד ולדכא את הכשרנות שלו או לא לטפח אותם בשל אותם" קשים" לכוארה שלפי מה שהיא מתארת הם לא באמת קשים מבחינה טכנית אלה הוא כן יכול, וגם אם 'קשה לו בזה צריך לפנות לילד ולנזות לבנות תוכנית שמתאומת גם לו וגם להורה, ולא לנסות לשלוט בו בעני זאת שיטת חינוך שגויה, שהיית קיימת בעבר ורק עשתה רע לא מבחינה פקטיבית יכול להיות שהוא כן ילמד, אבל בצורת החדה וחוסר אהבה בעני זה פסול מכל וכל ואין בכלל מה להמליץ על זה, אני לגמרי נגד השיטה הזאת וחושב שהיא נוראית ופוגעת בנפש של הילדולא מבין למה צריך להמליץ אליה, לא לא להיות שותף שווי ערך ( במידה מסיומת כמובן) לא לא לחוות חוויה כפית, למה צריך עונשים כאלו? בעני ממש פסול., אני מצודד בדרך של תוכנית מתואמת שמתאימה לשני הצדדים ולא אחת שמדכאת את השני.

בוודאי הוצאת הילד ב 12:30 לעומת הוצאתו ב14:00 הן שונות. אם מפקחת אישרה מ 14:00, עליך לפנות שנית, להסביר את הבעיה ולבקש אישור מחדש.
המלצת הצוות הגיוני שנדרשת.
צריך להבין שהוצאת ילדים באמצע היום עלולה לגרום ל"קריעה" שלהם ללא הכנה ברורה ושגרתית ולהקשות על המעבר. יתכן שלא, אך הפוטנציאל לזה קיים. זאת מאחר שבסוף יום יש באופן ברור מפגש סוף יום לכולם, נפרדים בצורה מסודרת. ואילו בהוצאה מוקדמת בנך עוזב אולי באמצע שיעור אפילו, ולא בצלצול. אי אפשר לנהל איתו פרידה נפרדת ומשמעותית. אם לך ולו זה לא מפריע, ואת מוכנה לשאת גם לוותר על החיסכון שבהאכלתו בבית הספר, יתכן שיאשרו לך ללא בעיה. אך בכל מקרה, הפיקוח לוקח אחריות.
אם חס וחלילה מתרחש משהו מחוץ לכתלי בית הספר בין השעות 12:30 ל 14:00, זה מחייב שהיציאה תהיה באישורם.
דיטה

נשמע נושא חשוב למחקר ולמידה.
הקוראים והשואלים מוזמנים לסייע.
אין מייל או פרטים לחזור אליכן..
חג שמח לכולם,
דיטה