פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אני נשואה 43 שנים ויש לנו 3 ילדים בוגרים.כולם נשואים ובעלי משפחות. הגדרתי את נישואי כמוצלחים כי תמיד הסתפקתי בכך שאני נשואה לאדם טוב-חיובי . היום אני מבינה שזה לא מספיק! אני זקוקה לבן זוג שיפגין רגש של חיבה וחום כלפי. כאשר הנושא עולה הוא פשוט לא מבין על מה אני מדברת. מצב מתמשך זה, הביא אותי לבדידות קשה, עצבנות ועיבוד שליטה על רגשותי. מה שקורה הוא, שאני פוגעת דווקא באנשים הקרובים לי. מצבים אלה מביאים אותי להתכנסות לתוך עצמי, כועסת מספר ימים, נרגעת וחוזר חלילה... רציתי לציין שבעבר היינו ביעוץ זוגי שלא הואיל לנו הרבה. אני אדם אנרגטי, אוהב חיים ובן זוגי הוא הדבר ההפוך - יכול לשבת שעות, מכונס בתוך עצמו, בוהה בטלויזיה או משחק באינטרנט ולא מוציא מילה מהפה, חיי חברה אינם חשובים לו. עלי לציין שהוא אדם לא בריא - פרש לפני מספר שנים משוק העבודה. יוצא ששנינו מבלים את רוב שעות היום יחד, דבר המקשה על שנינו.אני אפילו חשבתי על פרידה אך הבנתי מהר מאוד שזה יפגע בנו כלכלית. אני עדיין פעילה במידה מסויימת בשוק העבודה. אני מבינה שאני זקוקה לעזרה!

כתבתי פה בעבר על מצבי , יש לי פסיכולוג אבל מה הוא כבר יכול לעשות לי ,אני לוקח כדורים על פי מה שהפסיכיאטר אומר אבל אני ממשיך לחיות(או למות) בתוך העולם שלי ואני מלא חרדה ואני לא יודע אפילו למה אני כותה כאן אני לא יודע מה אני רוצה ממכם , השאלה היא אבל למי כן צריך לפנות ? מי כן יכול להחזיר אותי אל עצמי ? אני בקושי אוכל אין לי תאבון ואין לי את הרצון לחיות ,אני לא עושה כלום ,רע לי , אז בשביל מה אני קם בבוקר , פשוט נמאס לי לישון , ואני קם לעוד יום של חרדה וסבל, אוקיי אז מה את שלי יכולה לעשות ? כלום ,מה ההורים שלי יכולים לעשוץ? כלום ,מה אני יכול לעשות ? כלום ,מה הפסיכיאטר יכול באמת לעשות ולעזור חוץ מלתת כדורים ? כלום , המצב שלי רק מחמיר אני לא מפסיק לנתח כל דבר ואני לא "חי" שום דבר , ושוב אני לא יודע למה אני כותב את זה כאן

שלום. אני מקווה שתוכלו לעזור לי. אני מחפשת פסיכולוגית קלינית באיזור תל אביב, ר"ג או גבעתיים. אני לא ממש יודעת איך להתחיל ומה לחפש ואני אשמח לשמוע המלצות תודה ענת

שלום , אני בדכאון קל או אולי תגובה דכאונית למחלת עור שיש לי. אני מרגיש שאני במצב רוח ירוד בגלל זה. רציתי לדעת למי אפשר לפנות על מנת לקבל סיוע? אני לא חושב שאני במצב חמור, אני צריך עזרה וכלים כדי לצאת מזה. למי כדאי ומתאים לפנות? פסיכולוג? תודה.

שלום רב, חרדה חברתית- למי אני יכול לפנות ? פסיכולוג קליני?פסיכותרפיסט? לאיזה סוג של מטפל? יש כללים שיכולים להנחות לאיזה מטפל לפנות בעניין החרדה החברתית? תודה רבה.

הגרוש בגד והבגידה היא אינה דווקא במישור הפיסי (גם אבל לא זה העיקר) הבגידה היא בכל מישור אפשרי הייתי לו אישה נאמנה, תומכת, מסייעת בבניית קריירה תוך כדי דחיקת מאוויי, אוזן קשבת, דואגת לכל צרכיו, הרבה מעבר למה שרצוי שאישה תהיה וכשהחליט ללכת הבנתי שעשיתי טעות עכשיו כשיצא לחיים האמיתיים שהוא בחר בהם והוא מתקשה, החליט לנקום בכל דרך אפשרית מזה 3 שנים שהוא ממרר את חיי בכל דרך אפשרית, כולל משפטית ממציא המצאות ומנסה לסחוט אותי אני עייפה מהסיפור העגום הזה! מה עושים, אני אובדת עצות

אני בחורה בת 21 ,כל חיי סבלתי ממחסור ,תמיד לא היה לי ,היה חסר לי ,הייתי ילדה שגדלה בפנימייה אמא הייתה בבית חולים לחולי נפש ואני גדלתי מבלי שאף אחד ידאג לי או יקנה לי מה שאני צריכה תמיד היה חסר לי והרגשתי חסרת אוני אני בטוחה שהאופי שלי כיום מושפע מאוד מהעבר שלי ,היום אני בחורה עצמאית לחלוטין ,עובדת כסוכנת ביטוח (כן בגיל 21) עובדת כדוגמנית ,בקיצור מרוויחה ממש טוב ,הבעיה שלי היא כזו אני ממש חייה בפחד שיחסר לי ולא יהיה לי בעתיד ,אני כל הזמן חוסכת וחוסכת ,מתה מפחד שיום אחד לא יהיה לי יותר כסף אני חוסכת 5000 ש:"ח מהמשכורת שלי שזה נראה לי המון ובכל אופן מה שנשאר אני מפחדת לבזבז כל דבר שאני צריכה לקנות אני עושה חישובים ,רושמת כל דבר שאני קונה ,וכל תחילת חודש אני רושמת מה יהיו ההוצאות שלי אני מפחדת להיות מנוצלת ,וכל פעם שאני מוציאה כסף אני דואגת שהוא לא יהיה לשווא ,אני מפחדת שלקנות בגדים שמא יהיה סוף עונה ואי יפסיד בנוסף לזה אני עושה מעשה מאוד חמור ,כתוצאה מהבעיה שלי אני נוטה לגנוב גונבת מהעבודה אוכל של אנשים ,ככה אני מרגישה טוב עם עצמי שהרווחתי כביכול אני מנסה לעבוד ל עצמי , פשוט קשה לי המצב הזה ,ממש רע לי ,אני לא אדם רע ,אוהבת לעזור ולהתנדב ,לא משקרת ולא עושה דברים רעים אבל זו החולשה שלי ,קשה לי רע לי במצב הזה ,אני כל הזמן מצפה שיוציאו עליי אני מתוסכלת מזה שבגלל החיים הקשים שלי ,אני בגילי צריכה להשכיר דירה ,וכל ההוצאות הנילוות כל חיי הייתי צריכה לעבוד למען דברים כל כך בסיסייים בניגוד לחבריי שקבלו הכל באופן מאוד טבעי ועדיין חיים על חשבון ההורים המצב הזה מביא אותי לתסכול נוראי שגורם לי להיות אדם כזה מחושב וקמצן ברמה אובססיבית ,ועד למצב של גניבה ,מה עליי לעשות מלבד פסיכולוג ,איך אני יכולה לעבוד על עצמי

איך אפשר לאבחן מישהו שאחת לכמה זמן, לא קבוע, יש לו התפרצויות לא הגיוניות, הוא ממציא דברים ומתעקש עליהם, כועס ומתווכח. תחילה חשבנו שזה לקבלת תשומת לב או הקנטה, אבל הוא ממשיך עם זה עד "הסוף", והדבר יוצר מתיחות ומריבות בבית. הוא לוקח באופן קבוע כדורים ללחץ דם ולבלוטת התריס.

האם ניתן לאבחן הפרעה נפשית באמצעות בדיקות דם ?

אני גרה בארה"ב . אני גרושה. חיי החברה כאן קשים וקשה לי למצוא אנשים מתאימים לקשר של חברות אמיתית. הילדים והנכדים שלי כאן. ההתלבטות שלי היא אם לחזור לארץ. הבדידות כאן קשה מצד אחד אבל יש לי את המשפחה הקרובה. מצד שני אם אחזור לארץ החיים החברתיים שלי יהיו יותר מלאים אבל אהיה בלי המשפחה......מישהו יכול לעזור בעצה ?

אבי בן 88 . חלה בדמנציה, מטופל באקסלון. אמי צעירה ממנו בכ 8 שנים. מזה 3 שנים לא ישנים יחד.השבוע צלצלו לאמי המפלגה , ומתברר שאבי עשה לאמי את המוות עם מי היא מדברת, עם מי היא בוגדת... כל השנים אבי היה הדמות הדומיננטית בבית. עכשו היא המרכז, ןסביר להניח שקשה לו עם זה. הוא מודה לכך שהוא לא זוכר. היא לועגת לו על תגובותיו. כאשר אני מנסה להסביר לה שזו מחלה לא מוכנה לקבל. לאמי מצאו גידול שפיר בראש לפני כחצי שנה. בינתיים שניהם מתפקדים: עושים קניות, אמי מבשלת, אבי קורא עיתון ,רואה טלויזיה , יורד לבנק לדואר וכו. מידי פעם מדבר אלי בלשון זכר. וכאשר אני מפנה את תשומת לבו לכך הוא טוען שלא מבין למה. כאשר לחוץ יש בעיה בשליפת המילים. הערב אמי העירה את אבי כדי שיעזור לה במשהו . הוא פתח את הדלת . היא שאלה אותו לאן הוא הולך, והוא ענה לבית ההוא. אמי צלצלה אלי. הגעתי.הוא לא הצליח לפתוח את העינים. התלונן על כאב מאחורי האוזן. חזר על ענין הבית שרצה ללכת, ולא נתנו לו. אחותי שוחחה עמו בטלפון. דיבר מעט אך לענין. המומה מהמצב. מה אפשר לעשות?

אני בן 15, לומד בתיכון. אני מרוצה מעצמי, יודע שיש לי חולשות ויש לי יתרונות, שיש דברים שאני טוב בהם וכאלה שפחות- אבל עם כל אלו אין לי בעיה ואני מקבל את עצמי. הבעיה היא שיש לי לדעתי בעיות תקשורת די קשות: אני באמת מנסה להיות כמה שיותר חברותי, מנסה כמה שיותר להיות בפנים, לעזור, לצחוק עם כולם ולתרום מעצמי.. אבל בהרבה מאוד מצבים אני מוצא את עצמי בשקט- לא יודע מה להגיד. אני הרבה מאוד פעמים לא מצליח למצוא נושאי שיחה. כתוצאה מהדבר הזה הרבה מאוד פעמים אני מרגיש דחוי- בגלל שאחרים משעשעים יותר ומצחקיים יותר, הם מעניינים יותר- ואני שבאמת מנסה להיות כמה שיותר פתוח וחופשי- מוצא את עצמי שותק. אני נכנס בגלל הדבר הזה לעצבות ודכאון בגלל שהרבה מאוד דברים נמנעים ממני בגללו: אני מפתח פחות קשרים לאחרים, לא יכול להתקרב לבנות, לא נחשב חלק מכולחם וגם לא מוזמן להרבה דברים. אני מרגיש אאוטסיידר בגלל זה- וכתוצאה מכך גם מגיעים כל מיני רגשי נחיתות. אני יכול לכתוב עוד הרבה מאוד דברים על העניין הזה, אבל אני חושב שדי מיציתי את זה פה. אני באמת, כל הזמן, מנסה לנצח את התחושה הזאת. אני כבר כמה חודשים מנסה להשתנות. יש בי תקווה שאני מסוגל ואני יכול- אבל פשוט באמת אין לי שמץ איך להתחיל, מה הצעד הראשון לשינוי. אני אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי, או לפחות לתת לי גישה או רעיונות למה לעשות. תודה מראש

לסבתא שלי מלאו 77 שנים לאחרונה, היא בריאה, עצמאית מתעמלת ומשחקת ברידג' ומתפקדת באופן נורמלי. לאחר שסבי נפטר (לפני כ- 10 שנים) היא היתה מטופלת אצל פסיכיאטרית בעקבות לחצים וקיבלה כדורי הרגעה. היא הפסיקה איתם לפני מספר שנים אך לאחרונה חזרו לה הפחדים והיא נכנסת ללחץ מכל דבר כמעט, לא מצליחה להירגע ולישון. האם יש סדנאות למבוגרים שיכולות ללמד איך להתמודד עם לחצים, סדנאות מדיטציה למיניהן, או שעליה לחזור לכדורים ולטיפולים הפיכיאטרים? היא פתוחה לרעיונות ואפילו הסכימה ללכת לסדנת מדיטציה אם יהיה משהו שיתאים אז אם יש לכם רעיון או פיתרון, אשמח לשמוע. תודה שושו

אני בחור בן 19 דתי(כיפה סרוגה) אני מרגיש שאני נמשך לבני המין שלי, אף אחד לא יודע על כך. אני מתמודד עם זה לבד וזה הורס אותי. אני מאוהב כבר כמה שנים בילד מהכיתה שלי לשעבר וזה שבר אותי ונכנסתי לדיכאון וירדתי כ15 קילו במשקל בעקבות זה. כיום אני מטופל אצל דיאטנית כדי לעלות במשקל. אבל הבעיה שלי לא נפתרה אני עדין מאוהב בו מאוד ואף פעם לא התנסיתי עם בחורים אני מרגיש שאני לבד והבדידות הורגת אותי מה לעשות האם יש עצה?

ובתול בן 26 - מצב שיכול להניב קשר טוב? אשמח לקרוא את דעתך.