פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אני רוצה להבהיר שאני לא הולכת לעשות כלום לעצמי. אני יודעת שהתאבדות זה מעשה אגואיסטי ואני רק אפגע בכך בעצמי ובמשפחתי. כל שאני מבקשת פה זה אוזן קשבת, ואולי עצות? תודה רומי המבולבלת.

תנסי לדבר עם סה"ר (תמיכה נפשית באינטרנט) או עם ער"ן המצב שלך נשמע דחוף ורציני מדי מכדי לדון בו בפורום כזה שהתנועה בו דלילה ולוקח המון זמן עד שמגיבים.. (אגב, לא כדאי לך להצהיר אפילו בצחוק על כוונות אובדניות ברשת ,כי את עלולה למצוא את עצמך בטעות מובלת אחר כבוד לאשפוז פסיכיאטרי כפוי...)

תודה שאול עם העצות. אני שוב רוצה להבהיר שאין לי שום כוונות לפגוע בעצמי. היום החלטתי ללכת לשיחות עם עובדת סוציאלית. אני מרגישה הרבה יותר אופטימית לגבי העתיד. תודה! רומי

שלום רומי
טוב שיש לך עם מי לדבר, להתייעץ, לקבל תמיכה

חשוב לקחת אחריות על המצב
אך אין כל טעם בהענשה עצמית, באשמה, בהלקאה על חטא
כדאי להבין מה קרה
כדאי לוודא שמה שקרה לא יקרה שוב
וכדאי לראות אם יש מה לעשות כדי לעזור למשפחה לצאת מהמצב
כמו למשל לעבוד יותר
כדאי להתייעץ על כך עם המטפלת החדשה שלך
ולא לחזור על אותה הטעות בעתיד
מצטרפת לאופטימיות שלך
סיגל לוי

שלום אפרת
נראה לי שאת עושה את כל מה שצריך
לא נותנת לעצמך לשקוע
יוזמת
וגם שמאמציך נושאים פרי - כן יש לך קשרים מסוימים
נכון שבגילך הרבה אנשים עסוקים בעניני משפחה
את צריכה לחפש ולגלות מה ממלא אותך מפנים
תחביב
עיסוק
נושא עניין
לנסות לגלות סביבו מכנה משותף עם אנשים
מסגרת של אנשים שמחפשים חברה (את פנסיונרית?)
בכל מקרה
את פועלת נכון
צריך סבנות למצוא קשרים ראויים
תתמקדי באיכות הקשרים את יוצרת ולא בכמות
אם תרגישי טוב יותר עם עצמך תהיי יותר אטרקטיבית מבחינה חברתית
וזה בחזרה יחזק אותך
תמשיכי ליזום למען עצמך
בברכה
סיגל לוי

וחבל שתהיי בודדה טוב שיש היום אינטרנט שעוזר לאנשים לתקשר ולהיות בקשר הצעתי היום למישהו אחר בפורום לטפל בחיות , ואני חושב שזה רלוונטי גם לגביך - יהיה לך נעים מאד לחזור הביתה ולקבל קבלת פנים חמה ואוהבת מכלב! הרבה אנשים שחיים לבד מאמצים כלבים (או חתולים) כדי להרגיש שיש איתם עוד מישהו בבית. זה אמנם לא תחליף לחבר אנושי אבל בהחלט ממלא ומשמח... וגם עיסוק נוסף שמאפשר קשר עם אנשים - יוצאים איתו לטיולים ופוגשים בעלי כלבים אחרים וככה לפעמים נוצרים קשרים חברתיים... תהיי בריאה, שאול

אני גולשת באינטרנט יום יום, וגם יש לי כלבה בבית. פינצ'רית מעורבת (יותר גדולה מפינצ'ר וגם יותר שמנמונת)שלא אוהבת הרבה ליטופים וחיבוקים וגם לא מקבלת את פניי בשמחה מתפרצת.... כשאין הרבה חברים, כלב לא מפצה על כך. לדבר איתו אי אפשר, וגם קשר החיבה אינו עשיר ומורכב כמו עם אדם.

והיא מבינה הכל ! :-) אבל כל אחד והחוויה שלו . . .. בכל מקרה שיהיה בהצלחה ש'

והיא מבינה מילים כמו "לא" ו"אני רוצה לישון" ו"אוכל" ו"טיול" אבל, באמת, איך אפשר להשוות דיבור עם כלבה לשיחה עם אנשים?

הלבד שאת נמצאת בו נראה כאילו מדלדל אותך , אולי יותר בזמן האחרון.
חשבתי על 2 כיוונים שונים. הפתרון "המעשי" והמיידי - קשה לך ליצור ולנגן בתוך הבדידות שלך וזה חבל, לכן, למשל, אולי כדאי שתצטרפי לקורס רציני של פיסול או לאנסמבל מוסיקאלי - בשביל היצירה ובשביל החברה גם יחד.שם תוכלנה להיווצר חברויות על בסיס של היכרות ארוכה יותר ושל עניין משותף.
הכיוון מעמיק יותר הוא לבדוק עם עצמך מה הסיבות הנפשיות או הנסיבות של חייך, שגורמות לכך שאת כה מבודדת. האם יש לך קושי או פחד להתקרב לאנשים? האם נחלת אכזבה? האם אין לך משפחה ? ... כשהולכים לטיפול ומעלים נושאים אלה ניתן לחולל שינוי מעמיק בחיינו.
כתבי לי עוד פרטים אם תרצי.
דניאלה

נכנסת לכאן דרך פורטל beok שמאפשר טכנית תגובה (במוטקה יש בעיה). מקווה שתשובתי הראשונה לך במייל נתנה הכוון מסוים. אבל כן, לא הקמתי משפחה, וכן, בקבוצה של זרים אני מרגישה מתח לא נעים, ולא יודעת איך להתמצא . לא פותחת שם בשיחה עם יחידים.

שלום שרון
קשה לי להגיב כי אני יודעת מעט מאד
בן כמה אתה?
איזה מערכת יחסים הייתה לכם?
מה זה מכות חמורות?
אולי תרחיב קצת ואפשר יהיה להבין יותר

בכל מקרה
זמן יגיד אם זה משבר זמני או לא
אולי תלמדו משהו מן הריב ותשובו להיות חברים יותר טובים
ואולי הוא פשוט לא מתאים כחבר

מוזמן לספר יותר
סיגל לוי

אני בן 17.. אני לא מדבר כאן על זוגיות, אני מדבר על חברים טובים. בוא נאמר שהוא פשוט מתגרה בי יותר מדי. ולפעמים זה הופך למכות קטלניות, לפעמים לא. כמובן שזה לא מרוע, פשוט מהתגרות יתר. הוא מתחיל להתרחק ממני ברמות שאין לתאר. אני לא רוצה לאבד את הקשר הזה, אחרי הכל הבן אדם הזה כל כך חשוב לי.

שלום שרון
כדאי לך לעשות סדר בדברים ולהחליט מה אתה מקבל מהקשר הזה
האם אתה מוכן לספוג את ההתגרויות האלה
האם יש סיכוי שזה ישתנה אם תסביר לו כמה זה מפריע לך
האם חבר צריך להתנהג כך
אולי אתה לוקח את ההתגרות קשה מדי...

בקיצור, זו הזדמנות לראות כמה הקשר חשוב לך
ולפעול בהתאם

בכל מקרה, מכות רציניות לא נראות לי יחס חברי בשום מצב...
תחשוב על זה
סיגל לוי

אוקי.. שלב א' נגמר - אפשר להגיד. השלמנו. אבל אני מרגיש שאנחנו מתרחקים, ולפעמים הוא אפילו נרתע מלהגיד לי כל דבר.. כמו פעם. אני לא יודע איך לקרב בחזרה את הקשר למה שהיה מקודם. תודה, שרון.

הפנה עורף לחבר המזוייף הזה! ושימצא שק איגרוף אחר! אל תתן למצב להדרדר "הפרד ומשול". נתק מגע!

אותי הפעם? האם יש משהו פוגע בלחשוב שמישהו אולי הומו? אם זה לא נכון - שיתקן אותי, ואם הוא נעלב אני מוכן להתנצל.... אבל אני לא רואה מה לא לגיטימי בלשער דבר כזה, כולם בני אדם בלי קשר לנטיות המיניות שלהם, והיום להיות הומו זה מקובל ונורמאלי והסטיגמה פוחתת בציבור הנאור סתם לידיעתך, ולסבר את האוזן, אחי הקטן הוא הומוסקסואל והוא גם האדם הכי קרוב אלי בעולם. אז את לא יכולה לחשוד בי בגזענות או אפליה לרעה

שלום שאול
מחקתי כי אין מקום לדעתי לעשות ספקולציות על גילוי לב של אנשים
אם אדם הוא הומו זכותו לכתוב זאת או לא לכתוב
בוא לא נכתים אף אחד
למילה כתובה יש כוח רב
הזהר בכבודם של אחרים....!
סיגל לוי

שלום נטלי
יש באמת הבדל לאחר הנישואין
ההבנה שזו אותה סירה היא הרבה יותר ברורה
צריך ללמוד לחיות עם כל הצדדים של הזולת וזה קשה
אם כבר שוחחתם וזה לא משפיע אולי תשקלו טיפול זוגי
אתם עוד בראשית הצירים
אם את מרגישה שינוי גדול בהתייחסות כדאי לכם לשפר את דפוסי התקשורת ביניכם
לפתוח את מה שמפריע
אולי למשל תגבשו עמדה של מה נכון "לבזבז" ומה מוגזם, על מה כדאי להתייעץ ומה לא צריך
ואולי יש עוד דברים שמפריעים גם לו ולא עלו באופן ישיר
כדאי לא להעמיק את התחושות הלא טובות
בהצלחה
סיגל לוי

הייתי מתגרשת. כבר בשנה הראשונה הזו.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=177 id=link]פסיכיאטריה[/a].

אם אתה מרגיש שעלית על הדרך הנכונה, אז יופי, המשך ללכת בה, טפל בעצמך, תוכל פחות מזון משמין, תעשה יותר פעילות גופנית. אחד הגורמים העיקריים לאקנה הם מתח וחרדה כך שככל שיהיו לך פחות מתחים, חרדות ולא תוכל מזון משמין מידיי, אני בטוח שהאקנה תיעלם...

בהצלחה !!!

אני מאמין בגישה ההוליסטית - גם גוף וגם נפש. משמעו - טיפול פסיכוטראפי אצל פסיכולוגית, קבוצת תמיכה, שינה מרובה, פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, לא לעשן, לחיות חיים שלבים ובלי מתחים - אלה רק חלק מהדברים שצריך לעשות ולנקוט על מנת להגיע לרפואה שלמה ולא רק כדורים כאלה או אחרים...

בהצלחה !!!

יש משהו ספציפי שאתה ממליץ הכל כללי כל כך ואני ממש לא מצליחה לישון טוב לא ביום ולא בלילה אז שינה מרובה לא הא בחשבון והלוואי שהיה אפשרי גם התאבון מאוד ירד לי ירדתי המון במישקל פעילות ספורטיבית זה בעייתי כי יש לי פלטינות וברגים ברגל אחת 0בעקבות תאונה) אז משהו להמלצה!

גם עבודה או מגע עם בעלי חיים יכולה מאד להרגיע. מניסיון

אולי יש משהו שמה שאומרים הרופאים מבחינת חרדה מהתרופה,
אבל אני בכל זאת חושב שעלייך להתייעץ עם רופא מומחה בנושא,
אולי רופא המומחה באלרגיות יוכל לעזור לך...

לילי שלום
את מתארת קשיים מרובים לבנך
על מנת לתת אבחנה של הפרעת אישיות גבולית
צריך להכיר אותו אישית ולשמוע רקע בהיקף רחב בהרבה
חלק ממה שאת מתארת נשמע דומה להפרעת אישיות גבולית
אך זהו מידע חלקי
וכדאי להיזהר מהלדביק תוויות שאח"כ אולי ישארו יותר מדי

את יכולה בעצמך לפנותלפסיכיאטר הקופה ולהתייעץ איתו מה הוא חושב שהקשיים של בנך
ומה לדעתו יכול לעזור

בברכה
סיגל לוי

אין טעם להתעסק באבחנות, אפילו כשהן קיימות. אבחנות פסיכיאטריות זה עניין מאד נזיל והרבה פעמים קורה שפסיכולוג אחד מאבחן הפרעה אחת ושני הפרעה אחרת ושלישי מחלת נפש קשה והרביעי אומר שהאישיות בריאה ורק יש קשיים סביבתיים וכו'.. זה לא מדע מדויק ואין לזה טעם. מה שחשוב זה אם האדם סובל ואיך המשפחה שלו מגיבה לזה... בשביל זה כדאי לפנות לעובד סוציאלי משפחתי או פסיכולוג שיעזור להתמודד עם חרדת האזרחות והנטיה לנהנתנות מוגזמת או איך שלא תגדירי את זה..

אי אפשר להכריח אף אחד להיות מטופל. זה לא אתי ולא חוקי... אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול אפשר רק להציע ולשדל, אולי שיחה אצל רופא משפחה תעורר פחות רתיעה ממנו? (גם יכול לתת תרופות אם יש צורך, וגם דמות טיפולית וסמכותית)

אני מאד מבין אותך, גם לי היה קשה מאד באוניברסיטה במיוחד בהתחלה וגם בהמשך הייתי סטודנט די מחורבן ... וגם לי יש והיה מחסור באהבה בלי סיבה נראית לעין.. (ובמקרה אני גם עוסק כעת בתחום התכשיטים והצורפות אז גם בזה אני מזדהה..) :-) חשוב לזכור שהלימודים זה לא הכל בחיים ולקחת את זה בפרופורציה. בסך הכל זאת אמורה להיות תקופה כיפית וחשוב להנות מהחברים החדשים ומהחופש היחסי והדשא בקמפוס.. אם לא נהנים מהצד הזה זה באמת חבל . את צריכה להסתכל על החצי המלאה של הכוס - מדעי הרוח זה אמנם לא סקסי בעולם התחרותי שלנו , אבל בתכל'ס זה הרבה יותר מעניין ומעשיר מתחומים משמימים כמו משפטים כלכלה והנדסה, שהבוגרים שלהם הרבה פעמים סובלים מאוצר מילים מוגבל ולא פתחו ספר מימיהם. לדעתי אין לך מה להצטער שהנסיבות או השאיפות שלך הביאו אותך למקום הזה אלא לשמוח על כך. הצרה בפסיכומטרי ובאוניברסיטה בכלל היא שהדבר האחרון שהם בוחנים זה את האינטיליגנציה. מוסד הפסיכומטרי מזמן פשט את הרגל ומיותר להרחיב עליו, כי הוא מבחן דבילי שמשקף פונקציה של תרגול ושל הכרטיסיות שקיבלת מקורס ההכנה היוקרתי והיקר, והאוניברסיטה בוחנת את היכולת שלך לנבור בספריה אחרי ספרים משמימים ומרופטים,לצלם אלפי עמודים ובעיקר למצוא את הידיים והרגליים בתוך ים הניירת שמציף לך את החדר, ולבסוף לענות על שאלות אמריקאיות עילגות או להתפלסף על דפי פוליו שלמים, ועוד לא אמרנו מילה על עבודות סמינריוניות בקיצור, הכוונה שלי לא היתה לבאס אותך אלא לומר שאין לך מה להרגיש טיפשה, מתוך מה שכתבת את נשמעת יותר אינטיליגנטית מהרבה אנשים שאני מכיר עם 700 וצפונה בפסיכומטרי. האוניברסיטה והציונים שמקבלים בה לא מעידים כלום על האדם אלא רק על טכניקות החרישה והשינון שלו. וגם זה לא תמיד . לגבי חבר ואהבה - אני לא יודע מה להגיד לך כי אני לא מכיר אותך אישית.. אבל כנראה שזה נובע גם מזה שאת קצת עצורה וסגורה (אני לא יודע, רק מנחש ...) הבעיה הגדולה שלך כמו שנשמע לי היא שאין לך עם מי לדבר ואין מי שיעודד ויתן תקווה. את צריכה לשאול את עצמך למה את לא יכולה לשתף הורים או חברה טובה? עוד דבר שאפשר לעשות זה ללכת למרכז יעוץ לסטודנט של האוניברסיטה ולקבל טיפול פסיכולוגי (במחיר מופחת) שם יודעים לעזור לאנשים שנמצאים במצוקות על רקע לימודי על הפרח הייתי מציע לך לשקול אולי לותר כשזה עוד בחיתולים. הילד צריך שיתמכו בו ואת לא נשמעת במצב לזה... אולי שנה הבאה תנסי שוב :)

שלום תהילה
את מעלה נושאים רבים
ברור שאת במצוקה חזקה
קודם כל, אוניברסיטה אולי נחושבת אצל אנשים רבים לתקופה טובה
אבל זו מסגרת שונה מן המסגרות הקודמות
חופשייה יותר מבחינת השעות (הרבה אחריות על הסטודנט)
לא תמיד יש קשר אישי עם המרצים
לא תמיד ברור הכל
לא תמיד ברור היכן לקבל עזרה
להרבה סטודנטים קשה להתרגל בהתחלה

מס' עצות
קודם כל תני לעצמך זמן להתרגל
אל תתאכזבי מעצמך כל כך מהר
דבר נוסף, הרבה סטונדטים נעזרים בסטודנטים אחרים
מוצאים חברים ללימודים
מסבירים זה לזה
מצלמים חומר זה לזה
מתרגמים זה לזה
נסי לראות אם יש מי שרוצה ללמוד יחד

ברמה אישית, את עוברת סערה, את מוצפת
כן הייתי ממליצה על טיפול
שלא תצטרכי להסתיר
שתוכלי להוריד מעליך
יש לך גם אבל לעבד
אפשר לפנות לעזרה גם לשירותי היעוץ לסטודנט
או לכל מקור אחר

ועוד דבר
את תמיד מתארת קושי בלימודים
אולי כדאי ליוועץ ולברר האם כדאי לך לעבור אבחון
אולי יש לך איזו לקות למידה שמקשה עליך
אולי מגיעות לך הקלות מסוימות כמו תוספת זמן או בחינה בעל-פה
אם כן, אין מה להתבייש, זו זכותך ומכבדים זאת באוניברסיטה
טיפול יעזור לך להתארגן על הכל

המון המון כוח ותקוה שהכל אט אט יסתדר
סיגל לוי

שלום לך
מצד אחד אתם מכירים כבר זמן רב
את בטח מכירה אותו די טוב
את צריכה לשקול האם את רוצה לגור יחד
לקרב את הקשר
או שלא

את צריכה לראות האם יש קשיי הסתגלות
ששניכם רוצים לפתור
או שאין מספיק רצון טוב מצידו

האם את כן רוצה את הצעד ולפתע קצת חוששת
ואז כדאי לצלוח את הקשיים
או שמא את חושבת שטעית לגביו

אין ברירה אלא לקיים שיחה כנה
אם הקשר מספיק קרוב, אני משוכנעת שתמצאו פתרונות
בהצלחה
סיגל לוי

בקשר חדש יש להביא בחשבון שצריך להתרגל אחד אל השני.
אצלך ישנו גורם נוסף והוא הילד שלך,
שגם הוא צריך להתרגל לבן זוגך ובן זוגך צריך להתרגל אליו.

התהליך הזה יכול לקחת הרבה זמן,
תחשבי אם את מוכנה לתת את מרחב הפעולה על מנת שיתרגלו האחד לשני
או שאת מעדיפה לחתוך עכשיו.

בכל מקרה, את לא אמורה לסבול גם אם מדובר בפרק ב'...

האם שייך להיות בבית הספר במצב כזה או עלי להיות בבית עד שאבריא (אם זה יקרה פעם )? החברים לא מבינים מה קורה לי הם חושבים שאני סתם עושה את זה והם צועקים עלי ומבקרים אותי שאני "אנטי סוסייטי" דהיינו אנטי חברה , אין לי אהבה לשום דבר ,מה שעושה שללכת לאכול להתקלח לצחצח שניים דורש מאמץ גדול וריכוז רב ואני לא רואה את הסוף לזה , איפה הסוף ? אם ישנו , מתי אחזור לעצמי ולאהבות שלי?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=177 id=link]פסיכיאטריה[/a].

שלום לילי
אין ספק שההתמודדות עליך רבה ובחזיתות רבות
קושי נפשי וקושי פיזי

קודם כל אני רוצה להמליץ לך מאד על הספר "סרטן כנקודת מפנה"
כשמו כן הוא, ספר רציני ומשמעותי להתמודדות עם הסרטן
כדאי לברר בבית החולים שבו את מטופלת אם יש עו"ס או פסיכולוג שיכול לתמוך
אפשר לבדוק אם יש מרפאה לבריאות נפש בעיר סמוכה - שם המחיר סמלי או חינם
אפשר לקבל טיפול מוזל דרך קופ"ח

נפלא שיש לך תמיכה מבן הזוג
תמיכה נחוצה מאד לאסוף כוחות ולהתמודד
מאחלת לך תקווה וכוחות מרובים לעמוד בכל האתגרים הפיזים והנפשיים האלה
סיגל לוי

שלום ריקי
אין ספק שהיא נוגעת לליבך - אפשר להבחין בזאת בכתיבתך
אין ספק שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור
אם היא תצליח להבין שיאוש היא אחת מדרכי ההתמודדות
ולא המוצלחת שביניהם
אבל נראה לי שקשה לאדם שאינו מתמודד להסכים לטיפול
כדאי לדבר אל ליבה דרך מישהו שקרוב אליה
לנסות לעודד אותה למלא אחר ההמלצות
ולהסביר לה את תרומתה למצבה הבריאותי
אולי זה יגיע אליה בשלב מסוים
גם מאמץ חלקי מצידה יכול לתרום
המשיכו לתמוך בה ולעודד אותה
סיגל לוי

שלום דנה
לכולכם קשה ולאביך כמובן הכי קשה
אתם רוצים לתמוך בו ובעצמכם דואגים, מותשים

אישית איני מכירה קבוצת תמיכה למשפחה
כדאי מאד לברר באגודה למלחמה בסרטן
אפשר גם אולי לקבל עזרה אם יש דמות כזו של פסיכולוג או עו"ס בביה"ח
כדאי גם להיוועץ עם רופא משפחה או הרופא המטפל באביך בקשר לדכאון, כי אולי טיפול תרופתי יקבל עליו, וכמובן, אם הוא מעוניין, טיפול יכול לעזור לו לעבד את כל מה שעובר עליו

המון כוחות לכולכם
סיגל לוי

יש פורום בפורטל תפוז שנקרא : "סרטן - לא לבד" אם את לא מכירה, שווה לבקר בו ולהתיעץ שם עם אנשים בברכת בריאות והרגשה טובה שאול