פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לכם. אני גבר בגיל 43. נשוי +2 . עובד וכו'. נשמע אידאלי? אז זהו שלא. כדי להסביר לכם את הבעיה אני חייב לספר לכם על אימי. היא אישה עדינה. שקטה. צנועה. אוהבת לעזור לכולם. ובכל זאת כולם מתרחקים ממנה. יש בה משהו מרגיז שאי אפשר להסביר. מישהו קרא לזה אנרגיות שליליות. אין לאנשים סבלנות לשמוע אותה. אותם הדיבורים שאצל אחרים היו מתקבלים בברכה ובענין אם מישהו אחר היה אומר אותם, מתקבלים בחוסר סבלנות כשהיא אומרת אותם. אם היא לא פונה לאחרים אף אחד לא יפנה אליה. חברות מתרחקות ממנה ומועילות בטובן להסכים כשהיא רוצה לבוא ולבקר אותן. לקח לי המון זמן להודות אבל מסתבר לי שאני סובל מאותה הבעיה. חברים לא מתקשרים אליי. בחורות מתרחקות ממני כאילו אני איזה סוטה גם אם אין כל כוונת זדון. ( ואין לי. אני נשוי זוכרים?) ואישתי? לפעמים נדמה לי שהיא רק סובלת אותי. היא מפלרטטת עם גברים שבחבורה שלנו . לפני כמה שנים היא קבעה עם מישהו בבית קפה כשזה לא היה תמים. ואני צריך לסבול ולשתוק כדי לא להפסיד את המשפחה והילדים. איך לעזאזל נפטרים מה תדמית המחורבנת הזו? מה אני לא עושה נכון? אני אדם אנטלגנט. אקדמאי. יכול לדבר על כל נושא שבעולם. ועם כל אחד. ובכל זאת אחרי דקה או שתיים שיחה עם אדם כזה או אחר יש הרגשה שהוא רוצה להתרחק. כבר אין לי חשק לחייך. פני נפולים ומחשבה על מוות עושה לי טוב. אין לי כל כוונה להתאבד אבל בכל זאת זה מפלט. אנא תגידו לי מה דעתכם. למה אני משדר אנרגיות שליליות?

שלום שמי "אלעד" בחרתי בשם בדוי כיוון שאינני מוכן להחשף כעת אני רק רוצה להרגיש שמישהו מקשיב לי....ומגיב. זהו סיפור חיי: אף פעם לא הייתי הילד הכי מקובל בכיתה ,אבל תמיד הייתה לי הרגשה טובה בקשר לעצמי ואנשים נמשכו לזה ונהיו לי חברים טובים בילדות ו עם אחד אני מהם אני בקשר טוב איתו עד היום. פחות או יותר ככה העברתי את חיי עד גיל 12 כשכולם מחבבים אותי ואני זוכר שאני מאושר הרבה פעמים למרות הצקות של ילדים שונים בגלל בעיות פיזיות שונות כמו שמיעה או גמגום. הכל השתנה מאז שאבא שלי ואח שלי החלו פתאום "לשים לב" אליי כלומר כמעט כל יום שחזרתי הביתה שמעתי עליי משהו רע ואבא שלי ואח שלי איימו עליי במכות כל יום בעקביות מבלי להסתכל לתוך העיניים ואם כן זה תמיד היה בבוז הם הסתכלו עליי כאילו אני נחות...כמובן שזה השפיע על היחסים שלי עם חבריי אני חושב שהם פשוט ניסו להקשיח אותי או משו לקראת העולם שבחוץ ע"י השפלות לפחות ככה אני רוצה לחשוב כי אז יהיה לי תשובה לכל הטירוף הזה שאני קורא לו התבגרות...הרבה בכי וזמן עבר עד שהבנתי שהם פשוט למרבה הצער בחרו להפיל על מישהו קטן מהם את העצבים,הרבה זמן האשמתי את עצמי חשבתי מה אני לא עושה בסדר ,למרות שהדבר הכי גרוע שעשיתי היה להבריז ממהשיעור... הרבה זמן הרגשתי כאילו אני באיזה ניסוי מוזר שעושים עליי, לראות מתי האדם נשבר כשאינו מקבל אהבה מאף אחד מסביב...אפילו אחותי הגדולה שתמיד הייתה כמו אמא קטנה כזאת שאני יכול להיות איתה כל היום והיא תמיד תחייך , בחרה להיות אדישה ולצדד בהם אבל היא הייתה יודעת איך לשחק...באירועים של בני משפחה תמיד היא הייתה מחייכת אליי כאילו היא האחות המושלמת זה קרע לי את הלב שיש לי משפחה כזו...אבל ידעתי שאם אוותר ואכנס לדכאון שום דבר טוב לא ייצא ממני ולא רציתי שזה יקרה...ככה הצלחתי לגרד עוד כמה חוויות טובות בחיים אבל תמיד הרגשתי שאני חי בשקר ושלא מגיע לי לחיות ככה...אני אדם טוב. אבי תמיד בז לי ותמיד אמר לאחרים בפומבי את החסרונות שלי ,ותמיד הרגשתי רע עם עצמי לא היה לי ברירה...אף אחד לא הוכיח לי אחרת...אבל למרות זאת החלטתי להרים את הראש וסיימתי עם ממוצע 80+ עשיתי צבא וקיבלתי תעודה של חייל מצטיין נחמדה כזו,והיום אני רוצה ללמוד לאוניברסיטה...וגם היום הוא אומר שלא ייצא ממני כלום גם אח שלי אומר לי שלא ייצא ממני כלום ושאני אפס...תמיד פחדתי להביא בחורה הביתה פחדתי שהסיוט יתחיל מחדש. מה אני עושה? איך יוצא מן הסיוט וגורם להם להבין שהם גרמו לשנים הגרועות בחיי? אני לא רוצה להיות אחד שמנותק מהמשפחה שלו למרות הכל מה הפתרון?

יש לי בת בת 25 שנפרדה מחבר לאחר כ10 חודשים שהיו יחד וסכמו שהם בונים את עתידם המשותף. לפתע הוא קיבל רגליים קרות וגמר עם הקשר. היא מאמינה שהוא יחזור אליה, למרות שנדמה שאין לכך כל סיכוי . בתי בדכאון , אני חוששת שכשתגלה כי הוא לא ישוב, יעמיק דכאונה. היא אמנם ממשיכה כביכול בחייה, אך נדמה כי איבדה עניין בכל, והיא נראית כפרח נובל. אין לי מושג איך אפשר לעזור לה. אודה לך אם תציעו לי עצה כלשהי.

שלום, יש לי שאלה בקשר לשינוי השם שלי,ומאחר שלא מצאתי פורום מתאים לשאלה שלי, אני אשאל כאן. אני מאוד רוצה לשנות את השם שלי,מאוד מאוד מאוד. מכול מיני סיבות,אבל אני מאוד מודאגת! המשפחה שלי תקבל את זה,אין להם בעיה עם זה, בכול זאת זה כולה שם. אבל איך המשפחה המורחבת תקרא לי? בשם הישן שלי?זה מאוד מפריע לי, וגם החברים הישנים וכולם,איך אני יסביר לכככככככככככולם? אנ מדגישה את ה"כולם" כי המשפחה שלי ענקית ואני לא בטוחה שכולם יצליחו לי לקרוא לי בשם החדש זה ממש מפריע לי! אופ,מה אני עושה????? איך מסבירים?מה עושים? ומה עושים במקרה שהם ממשיכים לקרוא לי בשם הישן?

עברתי ניתוח לכריתת אשך לפני כמה חודשים ומאז קשה לי להפסיק לחשוב על זה וקשה לי להשלים עם זה, אני מרגיש ריקנות בחיים ואיבדתי כל עניין בדברים אחרים... יש לציין כי השתילו לי אשך תותב אך גם זה לא עזר בעניין...

שלום אני אמא לילדה בת שנה וחצי ויש לי בעיות עם בעלי. בגלל בעיות אלו וגם מצבי רוח אני עצבנית על ביתי . מה אני יכולה לעשות בנידון? תודה

שלום, אני בן 24 ואני חושש שאני מכור לפורנוגרפיה. אין לי אינטרנט זמין רוב השבוע, אבל אני מבלה חלקים נכבדים מהסופ"ש בהורדת חומרים מיניים, שרק חלקם עונים להגדרה הקלאסית של פורנוגרפיה. ביני לביני אני חושב שאני יודע מה המקור לבעיה, החל מחוויות שונות שעברתי, עבור בזה שזה זמין כל כך וקל הרבה יותר מהסיכון שבדחיה בחיים האמיתיים, אולי אנרגיות מיניות חזקות ואולי איזה חוסר בגרות נפשית שלי. יש לציין שאני גם ביישן מאד ליד בנות בחיים האמיתיים, ואולי זה בא כפיצוי. אני בעיקר מרגיש אשמה וחשש בגלל זה ואני מסרב להשלים עם זה ולתת לזה לפגוע לי בחיים. אני כן מתאהב וכן רוצה מערכות יחסים, זה לא בא במקום, אבל אני מעוניין לפתור את הדבר. הייתי רוצה לנסות לפתור את זה לבד, בלי טיפול פסיכולוגי, בשלב זה. האם יש לכם עצות כלשהן? הפתרון הקל ביותר יהיה להתנתק מהאינטרנט, אבל זה קצת חבל...

שלום רב מזה שנים אני סובלת מהפרעת כפייתיות שלא טופלה מטעמים כלכליים היום אני יודעת שכל נסיבות חיי כולל יחסיי עם קרוביי מכריחות אותי לטפל במצב מייד אני מבקשת את עזרת כולם במציאת מטפל טוב ולא יקר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בדחיפות

שלום אני כבן 21 ואני מגדיר את עצמי כמכור למין בשנתיים האחרונות הפסקתי להיכנס לאתרים בתקווה שהכל ימחק ממחשבתי אך אני עדיין עושה את זה(אוננות) בערך פעם ביומיים רציתי לקבל עצות והדרכה

מדובר בבן שלי,חייל (לא קרבי), שבחודש האחרון מתקשה להרדם בלילות. אין לו שום קושי להרדם במהלך היום, אבל כשהוא עולה למיטה בלילה, הוא פשוט לא מצליח להרדם,מתגלגל מצד לצד,יורד מהמיטה הרבה פעמים ורק לאחר כמה שעות נרדם. בלית ברירה, נתתי לו כמה פעמים חצי כדור אסיוול, כי נדודי השינה הקשו עליו מאוד להתעורר בבוקר ולהגיע לבסיס בזמן,אבל ברור לי שהאופציה הזאת לא מומלצת. הוא עומד להשתחרר בעוד חודש וחצי ,עובד כמעט מתחילת הגיוס כמלצר בשעות אחה'צ והערב,מבלה בסופי שבוע עם החברה והחברים,אין לו בעיות בריאות כלשהן. מה יכולה להיות סיבת נדודי השינה ואיך אפשר לטפל בזה? הוא פשוט מיואש מחוסר שינה ולא מצליח להבין מה הגורם לכך. תודה מראש

שלום.אני בן 26 וסובל מחרדה על רקע שבו עברתי תקיפה אלימה בעבר. כך שקשה לי להתעמת עם אנשים פנים מול פנים או לדרוש משהו בתקיפות. השבוע, ירדתי בערב לכיון הרכב שלי וראיתי אדם זר מתעסק עם הרכב כנראה שניסה לפרוץ את הרכב. לא ידעתי מה לעשות עמדתי חסר אונים וקפאתי במקומי,פחדתי להגיד לו משהו אז חזרתי ללובי הבניין והתקשרתי משם למשטרה. איך אדם נורמלי ללא חווית טראומה מהעבר וחרדות היה אמור להגיב לסיטואציה כזו? סה"כ אני יודע שפיזית לא הייתי מסוגל להתמודד איתו.

סליחה מראש על השאלות הנדושות, שמי ארי בן 33,בריא עד לפני כחודש שעברתיהתקף חרדה ומאז זה לא זה, התחלתי טיפול התנהגותי קוגניטיבי כדי ללמוד איך להתמודד עם זה ופסיכיאטר פרטי שביקרתי המליץ על ציפראלקס 10 מ"ג, התחלתי לקחת לפני כיומיים ושאלותיי הן : האם ייתכן שכבר ביומיים הראשוניםאני מתעורר ב 4 בבוקר ולא נרדם שוב? האם ניתן לקחת אלפרליד שקיבלתי מרופא המשפחה בהתחלה , מדי פעם כדי להרגע עם הציפראלקס שמעורר?... האם מומלץ לקחת גם טיפול הומאופתי במקביל ?תודה מראש וסליחה על הלחץ... ארי

מאד קשה לי בחיים אין לי עבודה כרגע ואני בת חמישים פלוס ולא יודעת מה יהיה מרגישה לא שווה לא מצליחה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי ובאשר לבעלי הוא חולה אך עושה עצמו יותר חולהממה שהוא ומתנהג כמו ילד קטן והופך להיות נטל ואני פוחדת שככל שהוא לא זז ולא עושה כלום עם עצמו מצבו ידרדר וזה מה שקורה בשנים האחרונות ואז גם בו אצטרך לטפל כרגע אני עושה הכל בבית אותו לא מעניין כלום הוא רוצה את האוכל בצלחת ולא איכפת לו מהיכן זה יגיע בקיצור החיים לא פשוטים ומה שהכי קשה שאין לי חברה טובה או מישהו שאוכל לשפוך את הלב.

שלום שמי דפנה אני כותבת כאן כי הגעתי למצב של ייאוש אני נשואה כבר כמעט שנתיים ואני ובעלי קרובים להורים שלנו משני הצדדים [מבחינת מגורים] אצלי המשפחה דתייה אצלו היא שומרת מסורת ואנחנו חילוניים בעלי לא אוהב את המשפחה שלי הוא מאוד רגיש ומכל דבר שומרים לו הוא בוחר להיפגע והמשפחה שלי אי אפשר לומר שהיא מושלמת אבל מאוד רוצה לקבל אותו ולהתקרב אליו הוא כבר לא מגיע אלי הביתה ואני הולכת בשבתות בערב להורים שלי לבד וזה כאב שאני לא יודעת להסביר אותו כאילו הוא לא איכפת לו מהחיים שלי הוא מאוד קשור למשפחה שלו הוא מן ילד של אמא הוא מגיע לשם כל יום הוא מדבר איתם בטלפון כל היום ושבתות כל הזמן הוא רוצה להיות שם ואני כבר אין לי כח לא אליו ולא אל המשפחה שלו גם הם נוטים להתערב לנו בחיים שלנו היו כמה פעמים שאמא שלו דאגה לצעוק עלי ולהגיד לי כמה אני רעה לבן שלה ובגלל שהואא לא בא אלי זה גורם לי לכעוס עליו ועל המשםחה שלו יותר וגם אין מצב לשים לו תנאים כי הוא ילך ממני הוא מאוד דרמטי מה שמשגע אותי שהוא עיוור ההורים שלו והמשפחה שלו לא יותר טובה משלי ולמה הוא פוגע בי כ"כ אני יודעת כמה הוא אוהב אותי וזה המון אז למה הוא לא יכול להשקיע קצת בישבילי וללכת איתי ולכבד אותי לא את המשפחה שלי הוא כבר חושב על ילדים ואני ממש לא מסכימה אני לא יכולה להביא ילד לעולם כשאני כ"כ כועסת ומרגישה לא בנח להיות מי שאני ומאיפה שבאתי וחשוב גם לציין שהמשםחה שלו גם מסיתה אותו נגד המשפחה שלי ונמאס לי גם ניסינו ללכת לטיפול זוגי והא עזב הוא לא היה מסוגל

שלום לכם הגעתי אליכם מתוך ייאוש חיפוש במחשב לאוזן קשבת אולי חיפוש לתיקווה או לרצון אני אישה נשואה כבר שנה בת 23 אני שונאת את עצמי את החיים שלי יש לי דיכאונות מצבי רוח אני בולימית המון שנים בלי רצון ממשי לצאת מהבולימיה אני מרגישה תקועה או אולי תלויה בלי שום דבר מלמעלה או שום דבר מלמטה בעלי הוא איש מקסים ואוהב אבל קשה לי מאוד מאוד איתו אני מרגישה שהוא מרשה לעצמו יותר מידי ולפעמים לא מתוך רע הוא גם לא מתחשב ואנחנו מדברים על זה אבל אני נכנסת לדיכאונות וגם לו אין תשובות בשבילי הכל זה סליחה אבל אי אפשר לעשות כלום לפעמים פשוט נמאס לי אני לא במצב של סיכון של התאבדות אבל אני מוצאת את עצמי מבקשת המון שמשהו ייקח אותי שיהיה לי תאונה שאני יהיה חולה וימות כי אין לי כח כבר לכלום לא למשפחות לא לחברים לא לבעלי ולא לאוכל אין לי כח לחיים כבר ובטח תגידו לי ללכת לטיפול או אולי לקחת תרופות ועברתי את שניהם וזה לא עוזר עכשיו אני תוך כדי טיפול שאני רק מגיעה לשם בוכה אומרים לי שמבינים למה קשה לי הולכת משם וזהו זה לא מגיע למעבר לזה איפה אני מוצאת את עצמי ואיך אני יכולה לעזור לעצמי לחיות בשמחה????