פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

תודה ששמרת על הפורום בצורה כל כך נפלאה !!!

אנא שלחי לי מייל בנושא ופרטי בדיוק איך השרות שלכם עובד
ואיך אתם מבצעים את ההתאמה.

ואם השרות יראה לנו (מל"מ), נוכל לעזור לכם בפרסומו...

בהצלחה !!!

מעוניין להכיר.

(

שלום גיא
בטח ובטח שתשתנה
תצמח לגובה
תהפוך בהדרגה יותר ויותר לנער, בקול, במראה
זו תקופה של שינויים רבים, ולפעמים קשה להתרגל אליה
אפשר גם לראות מה עושים חבריך לשפר את המראה (לבוש, תסרוקת, בושם וכו') או להתייעץ עם אמא
בטוח שיש לך גם דברים שאתה כן אוהב באיך שאתה נראה...
קודם אתה צריך לאהוב את עצמך ולקבל את איך שאתה נראה לפני שיעשו זאת אחרים
בהצלחה
סיגל לוי

קודם כל תודה רבה , נתחיל בזה : לא חושבים שאני מכוער , כאילו נראה לי . אבל אני כן , וזה מה שחשוב שאני יאהב את עצמי , גם אח שלי שהוא היה בגיל שלי היה נראה אחרת ממה שהוא עכשיו .. ותמיד אהבתי אותו יותר מכל האחים , ותמיד רציתי להראות כמוהו . למרות שאנחנו לא הכי דומים .. ויש לי שיער ארוך , ולא הרבה מקבלים את זה וזה מעצבן . יש בי כמה דברים שאני לא אוהב , למשל את האף חחחחחחחחחחח , ואת הפנים עצמם.

גיא
אתה בטח מעריך את מה שחבריך חושבים
אם אתה לא מקבל מהם תגובה שמשהו לא בסדר עם איך שאתה נראה אז למה אתה שופט יותר חמור עם עצמך?
צריך לדעת מה אפשר לשנות ולנסות לשנות זאת איך שרוצים
ואת מה צריך לקבל ואי אפשר לשנות...

לדעתי אתם חייבים להתייעץ עם איש מקצוע ולהוריד את הבעיה הזו מהמצפון שלכם,
את מזכירה לי בדיחה (אם תרשי לי...) על אדם שהוא בעל חוב לחבר שלו, אותו בעל חוב נוהג להתקשר לאדם ולשאול אותו מידיי יום מה עם החוב שלו. האדם עם החוב לא ישן לילות שלמים עד שלאשתו נמאס - היא מתקשרת לחבר לו הם חייבים ואומרת לו - "איציק תשמע, אין לנו כסף להחזיר לך עכשיו, נחזיר בעוד שנה..." ומנתקת לו בפרצוף. לאחר מכן היא אומרת לבעלה -
"אתה יכול לישון עכשיו בשקט"...

המסקנה - להעביר את הבעיה לצד השני, ככה המצפון יהיה יותר נקי ונוכל לישון יותר טוב בלילה....

המסקנה - ממליץ לכם להתייעץ עם רואה חשבון או עורך דין שמתמחה בתחום על מנת ליישם את משל הקצר שהבאתי. תמיד אפשר להגיע להסדר תשלומים למשך שנים רבות כך שסכום ההחזר החודשים יתפרש על פניי שנים רבות, יהיה מזערי ולא יפגע באיכות חייכם...

העיקר שהוא צועד,
למה לקחת ממנו את הקרדיט ?, תני לו חיזוקים על מנת שימשיך במה שהתחיל,
הריי שניכם יודעים טוב מאד למי מגיע באמת הקרדיט,
אבל תני לו להרגיש טוב על מנת שימשיך ויצעד,
כי זה באמת מה שחשוב, לא ?!

ברצוני להוסיף. אתה צודק בהחלט, אבל מה לדעתך יכול הגבר להבין מהיציאה שלי? האם היתה במקום?? אולי יחשוב שאני תינוקית?? מה הייתי אמורה להגיב בכלל???וכשחשבתי היטב לעומק ממה היציאה שלי נבעה (ואני לא מתפלאת): מתסכול מתמשך מהבריות, מבעלי.... שאני לא רגילה לקבל פידבק מאנשים, פרגון מאנשים, מחמאות מאנשים (רק מבודדים), ואני לעומת זאת אחת שכל הזמן מפרגנת ומפרגנת עד אין קץ, ותמיד מתוסכלת ומרירה, שאנשים היום לא מפרגנים. בעלי טוען שיש אנשים היום צרי עין, קנאים וזה הסיבה. ותמיד חשוב לי מבחינה נפשית וריגשית להרגיש מועורכת, זה עושה לי טוב, זה ממלא אותי,הרגשה של אישה שווה, איכותית ואני אוהבת שאנשים מעריכים את מה שאני עושה, ואני עושה המון דברים יפים בחיים, תורמת לקהילה, מתנדבת, יוצרת ועוד, וממי שאני מצפה שיחמיא או תחמיא - הם לא עושים זאת, וזה חורה לי מאד. כי בעצם מדוע לא מגיע לי גם קרדיט? כי הרי בזכותי בעלי התחיל לצעוד. לדעתי, היה צריך לומר: "כל הכבוד לך שהצלחת לשכנע את בעלך (ובעלי אדם לא קל בכלל) לצעוד וכל הכבוד לך שאתה צועד", כך לדעתי היה צריך לומר. האם זה נראה לך ילדותי או תגובה לא במקום בעיני הגבר? מה הוא יכול לחשוב לאחר תגובה זו, את זה רציתי לשמוע ממך, בשיא הכינות.וברור שאתמוך בבעלי ואני יעודד אותו כל הזמן לצעוד, כי אם לא אני מי יצליח לשכנע אדם כה קשה..... .???? .

ולא יודעים לפרגן? למה את לוקחת את זה ללב? אם תחיי לפי תגובות של אנשים - את תקבלי מהר מאוד התקף לב. שימי פס. מה שחשוב זה שבעלך ואת צועדים ביחד. מה זה משנה מה הגבר ההוא אמר - אלא אם כן את דלוקה עליו ואכפת לך מה הוא חושב עלייך....

אני בהחלט מסכים איתך - גם אני מצפה לרוב למילה טובה כשצריך, לצערי מרבית האנשים לא יודעים לפרגן, אולי זה משהו בתרבות הישראלית.

המסקנה מכך (קל להגיד) היא - לשים קצוץ !!!, את יודעת מה את שווה,
כמובן לצפות לקבל תגובה חיובית ופרגון כשצריך ולפעמים צריך לדרוש אותו, אבל הכי חשוב שאת לעצמך יודעת מה היקף המאמצים שלך וזה מה שחשוב,
הריי לא נחנך אנשים להתנהג אחרת, ככה הם וזהו זה,
אי אפשר לחנך את כל העולם,
ואת חייבת להיות שלמה עם עצמך,
וכל עוד את יודעת שאת נוהגת נכון, אז זה מה שחשוב ולעזאזל מה חושבים אחרים...

שלום עידן
אין דבר כזה לא לחשוב
הראש שלנו אינו חדל מלייצר מחשבות רבות בכל שנייה ושנייה
אולי אתה מדבר על תחושה של רייקנות
ולא על ראש רייק
או על חוסר מוטיבציה לעשות משהו
אולי מרגיש שהחיים תקועים
בכל אופן, אל תתאמץ לחשוב
אולי כדאי להקדיש מחשבה למה אתה רוצה שיקרה לך...
בברכה
סיגל לוי

שלום דרור
אכן הגדרת נכון את המצב
אמא במשבר
לא ברור לי אם זהו התקף חד פעמי או התקפים חוזרים
לא יודעת מה המשך הצפוי
אבל כעת אתה כנראה רואה את הדכאון שאחרי המאניה
האם היא מקבלת טיפול תרופתי שאמור ליצב את המצב
האם היא בטיפול שוטף של דמות טיפולית
אלו עצות מקצועיות
אתה חייב לזכור שזה לקוח זמן
ואני יודעת שקשה מאד לראות אדם קרוב כה שונה וכה סובל
לכן פשוט טוב לתמוך בה כשאפשר, לשאול מה שלומה, להכין לה משהו, לתת חיבוק וכו'
אכפתיות מאד תומכת גם אם זה לא נראה במיידי
צריך להכיר את המחלה שלה כדי לדעת מה צפוי, איך לעזור לה
אולי כדאי לדבר עם הרופא שלה
זה שאכפת לך זה כבר המון
הרבה כוח
סיגל לוי

תודה רבה על התגובה. היא כרגע סיימה מעקב של בית החולים בגהה וממחר היא תתחיל ללכת לפסיכיאטרית אך אני לא יודע מה יהיה תכיפות הפגישות. היא נוטלת תרופות לאיזון אבל היא מבינה שהתרופות מחלישות אותה וזה מדכא אותה עוד יותר (היא הייתה רגילה להיות במצב של מאניה). אני מקווה שאוכל כמה שיותר לעזור לה ולמצוא את הדרך להחזיר לה את שמחת החיים שלה.

דרור היקר
מדובר במחלת נפש
זו לא אשמתך כמובן וגם אם תתיחס יפה, זה לא יעביר את זה
זה עובר עם הזמן
עם הטיפול
עם התרופות
וגם עם התמיכה מסביב
פשוט צריך סבלנות ואהבה

שלום לינור
אני ממליצה לך להיוועץ ברופא שלך לגבי תופעות הלוואי והמינון המתאים לך
אני ממליצה לך לשמור על סדר יום קבוע, כניסה למיטה בשעה מקובלת
התעוררות בבוקר עם שעון
צמצום שינה אחה"צ או שלא בשעות הלילה
ללכת למיטה ולעשות משהו מרגיע - להתרחץ, לנשום נשימות עמוקות, לקרוא, מוסיקה מרגיעה
בנוסף נראה שזו תקופה של חוסר מוטיבציה
אולי כדאי להעזר בטיפול אם את מרגישה שאת לא יוצאת מזה לבד
בהצלחה
סיגל לוי

מי אמר ש"הרוב צודק"?
אולי הם רודפים אחרי עגל הזהב
אולי גם הם חשים ריקנות
אולי זה הקצב שהכי מתאים לך?
נסה רק לבדוק מה בעולמך ולא לעומת אחרים כן גורם לך מוטיבציה ולך על זה
הכל נשמע לי לגמרי בסדר
הדשא של השכן רק נראה ירוק יותר...
בברכה
סיגל לוי

שלום ינון
נסה להתחיל עם בנות שלא מאיימות עליך
לא הכי יפות שיופיין משתק אותך, שכולם רצים אחריהן ויהיה לך קשה להרשים אותן
נסה לקלוט מישהי שקטה, ביישנית, שיהיה לך נוח להתנהל בקצב שלך
נסיון רוכשים אט אט, ורק אם מנסים
בהצלחה
סיגל לוי

אני יודע שזה נשמע כמו דברים קטנים אבל כל החוויות האלה יצרו אצלי הרגשה שאני כלום ..השפלה..מחיקת הכבוד העצמי, והכי גרוע היה שכל הזמן מתצפתים עליך ורושמים עליך דברים, ומתייחסים אליך כאילו שאתה משוגע.. זה נכון שיש שם אנשים באמת לא הכי בריאים בנפשם אבל אני לדוגמה הייתי רק מדוכא, ועשו ממני סכיזופרני. אני חושב שכל אחד שהיה נחטף מביתו היה מתנהג קצת מוזר כתוצאה ממהלם.. וגם זה שהכריחו אותנו לבלוע תרופות שבכלל לא רציתי, ובדקו לי מתחת ללשון כאילו שאני איזה סוס... והתרופות האלו השפיעו עלי באופן נורא מבחינה פיזית ורציתי להתלונן אבל אמרו לי שאני צריך לדבר עם הרופאה על זה רק בעוד יומיים והיא כמובן לא הסכימה שאני לא אקח את התרופות..אני חושב שזה דבר נורא שמשתלטים ככה על הגוף של האדם ,כולאים אותו בניגוד לרצונו במחלקה סגורה מוזנחת , גורמים לו להיות העבד של הצוות שמאיים עליו שהוא יקשור אותו ל4 שעות (!) על כל ביטוח לחוסר משמעת מצידו, ומסממים אותו בכפיה בתרופות עם תופעות לוואי איומות. בסופו של דבר האגודה לזכויות האזרח מינו לי עורך דין, ואז היחס קצת השתפר, כשהצוות ראה שיש לי הגנה ואחרי יומיים שהעורך דין הסתובב במחלקה ודיבר שם פשוט שיחררו אותי עוד לפני ועדת ערר (ואני תוהה- אם הייתי חולה כל כך מסוכן לעצמי ולסביבה איך זה ששיחררו אותי ככה בלי שום שיחה ובדיקה מעמיקה) עוד דבר שנורא הפתיע אותי לרעה בבית חולים: לפני שהתאשפזתי הייתי בטוח שבמקומות כאלה יש המון תמיכה ופרגון ועידוד לחולים שסובלים נורא, שיש פסיכולוגים שמדברים איתם כל יום (לא היו בכלל כאלו), אחים רחמנים שסועדים אותם עו"ס שדואגים לזכויות שלהם..ומתנדבים שעושים איתם חוגי יצירה והעשרה בשביל הנפש. במקום זה פשוט אנשים מסתובבים כמו אסירים בחצר בית הסוהר עכל היום באפס מעשה והתעסוקה הכמעט יחידה שלהם היא להתחמק מהצוות שרודה בהם..אז נכון, היתה שם אחות אחת נחמדה שיצאה קצת מהאקווריום ודיברה עם המאושפזים אבל רוב הצוות היו אנטיפטים באופן נוראי ועם הרופאים בכלל אי אפשר היה לדבר, גם כשהם הואילו בטובם לבקר במחלקה. כאילו שהרופא הוא איזה סוג של אלוהים בלתי מושג ולא נותן שירות שאמור לדאוג לחסרי הישע והסובלים. בית החולים היה מוזנח, השירותים די מלוכלכים וגם המקלחות.. בסך הכל היתה לי הרגשה שזה מקום שכולאים בו אנשים כדי שיתפגרו בו ולא מרפאים מחלות נפש כמו שחשבתי לפני שעברתי את כל זה..

היום כשאני קורא באינטרנט או רואה בטלויזיה תחקירים על התעללויות כלפי מאושפזים במחלקות סגורות קל לי מאד להאמין למה שאני שומע.. אני לא יודע אם מה שעושים לאנשים בבית חולים נס ציונה גובל בפלילים, אבל אני משוכנע שנעשה שם דיכוי נוראי , עוול השפלה ביזוי ותיוג של החולים שהם רובם אנשים טובים וסובלים ובפירוש לא מסוכנים לחברה.. העניין הוא כזה .אני מספר על כל זה גם שידעו וגם כדי לשאול איך להתמודד עם כל זה. - מאז יש לי סיוטים כל לילה , יש לי פלאשבקים של האישפוז ההוא . אני חולם שכולאים אותי ומסממים אותי וקושרים אותי, כאילו שהייתי בשבי הסורי ולא בבית חולים במדינה דמוקרטית וחופשית. אני לא מסוגל להשתחרר מתחושת הקורבן והרדיפה וההשפלה שעברתי, ויש לי מחשבות על נקמה, שאם אני אתפוס את אחד מאנשי הצוות ברחוב אני אתן לו מכות בתור עונש על מה שעוללו לי, ולפעמים אני מפנטז שאני מגיש תביעה יצוגית נגד בית החולים, או מתלונן במשטרה על ההתעללות ואז עוצרים את הסגנית של מנהלת המחלקה וחוקרים ומפטרים חצי מהצוות..אבל אני יודע שאני חסר אונים ואין לי כמעט מה לעשות בנידון חוץ מלכתוב את כל הכאב והתסכול שלי בפורומים ולקוות שעוד אנשים ידעו מה קורה במקום הזה, שנמצא רחוק מהעיר, על גבעה מבודדת ומוקף גדרות תיל. מה שקרה שבמקום לעזור לי במצב מצוקה שהייתי נגרמה לי טראומה שכבר שנתיים לא עוברת ויכול להיות שתלווה אותי לכל החיים.. והכי גרוע שאין כמעט עם מי לדבר על זה. הפסיכיאטרית שלי כמעט פרצה בצחוק כשהיא שמעה שאני בטראומה מהאשפוז, היא לא מבינה מה קשה בזה.....אני כבר לא יודע איך להתמודד עם כל המטען הזה. אני רק יודע בוודאות שבפעם הבאה שאני ארגיש מצוקה נפשית חריפה (למשל מחשבות אובדניות) אני לא אפנה לפסיכיאטרית שלי ולא לפסיכולוג או עו"ס כדי שלא יוציאו עלי הוראת אישפוז שבקלות שוללת את החירות שלך אבל זה מאסר ללא תאריך שיחרור.. לי היה מזל גדול שיצאתי אחרי שבוע, יש הרבה אנשים שנשארים גם חודשים בניגוד מוחלט לרצונם גם אחרי שהם כבר מרגישים טוב.... זהו, תודה על הקריאה והתגובות מראש.. ירון

... בכל מקרה אין לי קשר לאריקים האחרים בפורום..

זה קצת מוזר ההודעה שינון כתב נכתבה ב 2008

יכולים לעשות סוף למה שקורה במקומות הללו. בושה וחרפה.

כמו סרט אימה זה נשמע. פסיכופלצת. אמאאאאל'ה.

שלום לך
תודה על הוידוי
באמת לא הרבה אנשים מכירים את החויה מבפנים
זה בהחלט נשמע נורא
יש לי רק כמה הגיגים
נראה לי שהיחס שקיבלת לא מוצדק
אולם יתכן שהיית בסכנה אובדנית ואם לא היו עושים זאת אולי לא היית כותב עכשיו שורות אלה בפורום זה
צריך לזכור שיש אנשים שמתים מרגע אחד של יאוש שנראה שאין ממנו מוצא
חוץ מזה, אם הפסיכיאטרית צוחקת לחוויותך, אולי צריך לדבר איתה על כך, שזה מרגיש שגם היא מזלזלת בך...
שוב תודה על הכנות
אולי יום אחד תרצה אתה להתנדב במקום כזה ולהכניס בו שינוי באוירה מבפנים...
בברכה
סיגל לוי

קראתי את מכתבך ומאד הזדהיתי עם הרגשות שמאפיינים לפעמים גם אותי, והרבה אנשים שלא מספרים וחבל שכך. עשית מעשה גדול מאין כמוהו בכך שהזהרת הרבה אנשים מהסכנה שיכולה להיות באשפוז כפוי. החוויה שעברת ודאי לא נעימה, אך אני מעריץ אותך גם על כך שעמדת בדבר שלדעתי הוא אפילו גרוע משבי, וגם על כך שסיפרת על זה. ממכתביך אני שם לב באמת שאתה אחלה בן אדם. אורן.

שלי שלום,

מציע לך להתנתק מבן זוגך לכמה ימים, לעבור להורים או משהו בסגנון,
על מנת להימנע מעימותים מיותרים.
לא חייבים להתגרש בצורה מכוערת, זה תלוי אך ורק בשניכם,
ואל תשכחי שבן זוגך הוא אבי ילדך,
כך שבכל מקרה אני ממליץ לשמור על אוירה חיובית
ולא לערב את בנך בנושאי הפרידה שבינך לבן זוגך...

תהיי אופטימית, זו תקופה לא קלה,
אם את מחפשת מקום מוגן להתמודד עם הדברים,
אני ממליץ לך על טיפול פסיכולוגי שילווה את התהליך בו את מצוייה,
זה יכול מאד לעזור ולהקל על הכאב...

שהיא סוג של סכיזופרניה. אני מכיר מישהו שסבל מזה..אין מה להילחץ. זה בדר"כ עובר עם טיפול תרופתי מתאים. שווה ללכת לפסיכיאטר או לרופא משפחה בתור התחלה תרגיש טוב

שלום לך
נראה לי שמה שרודף אותך זה המחשבות
אין סיבה לחשוד בכולם, בטח לא בקרובים לך ובכל זאת זה קורה
אם זה משתלט על חייך, כדאי לפנות לפסיכיאטר להתייעצות
בברכה
סיגל לוי

אז למה ענית לה על השאלות? אז מה אם היא הפסיכולוגית? מותר גם להגיד לא. לא מתאים לי להיכנס לנישה הזו איתך

אלעד, קראתי את דברייך ונשמע כי אתה מרגיש מוצף ומבולבל. תבטח ברגשות שלך. אם הרגשת לא נעים אז כנראה ששאלות המטפלת לא היו מותאומות לצרכים שלך ולמוכנות שלך להיחשף. את מה שהרגשת אי אפשר לקחת או לערער עליו. ומה לעשות בעניין ,לדעתי זו כבר תשובה יותר מורכבת שמצריכה יותר מידע. ובכל זאת אנסה לייעץ לך מהבנתי את הדברים: במידה ואתה מרגיש שמעבר לפגישה האחרונה, מידת הקירבה והאמון שלך במטפלת ובטיפול איתה היא ראוייה אז כדאי לנסות לשתף אותה בהרגשתך. אולי תגלה דברים נוספים ואחרים. תמיד כדאי לברר ולבדוק עם הצד השני- במיוחד במקרה של טיפול. שבו מתרחשות העברות והעברות נגדיות. בהצלחה.

שלום אלעד
זה טוב שאתה רגיש לכל מה שקורה בטיפול
קודם כל, אם הטיפול התנהל בצורה חלקה וטובה והפסיכולוגית רכשה את אמונך, בוא נניח שהיא אדם מקצועי
קודם כל, אתה צריך להחליט את אתה רוצה להיות גלוי איתה, כפי שהיית בנושא המיני. האם אתה רוצה לעסוק בדפוסים המיניים שלך, לפתור בעיה שאולי יש לך בתחום, אם יש כזו
תמיד זכותך להחליט על תחום שאינך רוצה לחדור אליו
חשוב לראות אם מה שקרה לך איתה קרה לך פעם - האם הרגשת שאדם אחר גרם לך ללכת יותר רחוק ממה שהתכוונת, להתערטל, להחשף, האם אשה עשתה לך תחושה כזו?
אם כן, אז מה שקרה עם הפסיכולוגית יכול ללמד אותך על הדפוסים שלך. מאד חשוב שתשתף אותך בתחושה המביכה ולא נוחה שהיא גרמה לך בכך שנכנסה לתחומים שהרגשת כפרטיים מדי.
העברה אירוטית היא לרוב הגנה - כמו משהו שעוצר התקדמות בטיפול לנושאים אחרים. חשוב גם שתשתף אותה במה שעובר עליך, שזה גירה אותך. כמה שזה חושפני - זה יכול לקדם את הטיפול מעבר לשלב הזה.
מקוה שעזרתי לך
אל תרגיש לא נוח - התסריט של בטיפול מושתת על מקרים שקורים במציאות, רק ששם הראו גם את הצד של המטפל. אסור לפסיכולוג לגלוש לפסים כאלה, כי המטופל נותן בו אמון ונחשף בפניו וזו לא באמת מערכת דו צדדית
בברכה
סיגל לוי

אני חושב כמוך - כנראה שהאשה משום מה לא מעוניינת בחברות,
אולי היא צבועה ומשחקת את עצמה "נחמדה".

תזרמי, אם היא לא רוצה בחברתך, הפסד שלה,
תמשיכי בחייך ותהיי חברה רק של מי שרוצה בחברתך,
מי שלא, שיחפש את החברים שלו... יש הרבה דגים בים !

זה לא אומר דבר וחצי דבר על האישיות שלך שאני בטוח שהיא מקסימה !!!...