פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום ניר
השאלות שאתה שואל את עצמךהן בדיוק במקומן
עברת שלב בחיים, השתחררת, הכל עוד פתוח, לא ברור

פשוט סבלנות
אל תחשוש
במקום לדאוג תחשוב על מה היית רוצה שיקרה
ואז תנסה לראות איך להגשים זאת, בהדרגה כמובן
בהצלחה
סיגל לוי

שם תוכל לחשוב בראש שקט בלי לשמוע על קסאמים ועל הבורסה. גם תקבל פרופורציות על משמעות החיים ואפסות האדם מול היקום האינסופי זה בדיוק זמן מצויין, עכשיו כשעוד אין מחוייבות

שלום ערן

קודם כל, טבעי לדאוג לילדך
כך אתה שומר עליהם שלא יפגעו

מה שחשוב שהורים יתמודדו איתו
זה איך החרדה שלהם לא תגביל את ההתפתחות הטבעית של הילד
שהם יהיו סקרנים
יעיזו
ינסו
ולא רק יפחדו מכל דבר...

הורה שחש שדאגתו מוגזמת ומכניסה פחדים בילד
כדאי שינסה לווסת את מה שהוא מביע כלפי חוץ
ואם הוא לא מצליח, הוא יכול לפנות גם לעזרה

הזמן עושה את שלו
מאחלת שכשיהיו הילדים, תקשיב פנימה ותדע איך לפעול
אין מה לדאוג בינתיים, זה בטוח!
סיגל לוי

שלום לך
קודם כל, אשמח לענות, אבל תזכור שיש לך כתובת להתייעץ שבה מכירים אותך אישית ואת כל סיפור הקשר עם אותו החבר - זה הטיפול

אתה בגיל שבו יחסים חברתיים הם מרכיב מרכזי מאד
מה שאני מציעה לך זה לבחון את היחסים שהיו איתו
הם היו רק חד צדדיים
האם יש לך תחושה שיש לו אינטרס ברור
או מנגד
האם הוא יצר איתך קשר אמיתי
אבל יש לו מעגל חברתי גדול יותר
והוא מגיב גם אליו

האם יפגע בך להערכתך שוב באותו האופן
האם הוא יכול לתת את מה שאתה מצפה לו

ראוי לדבר איתו אם אתה חושב שיש עוד צ'אנס לקשר איכותי ואמיתי
אם לא, אז אולי כבר השקעת מספיק בו
ואז אולי כדאי לנסות לאתר אדם שיגלה בך ענין אמיתי מתמשך

בהצלחה
סיגל לוי

שלום שיר
את מתארת התמודדות קשה עבורך
באמת קשה לעבור למקום שאינו הבית שלך
באמת קשה להכניס לחייך מישהו שאת לא בחרת

מצד שני - יש לך רק אמא אחת
חשוב שתשמרו על מערכת יחסים טובה
חשוב שתשתפי אותה בקשיים שלך
בחששות שלך
ולא דרך קללות ומכות

נסו לראות אם בשיחה תגיעו לפיתרון טוב
אולי כדאי גם לשתף את אחותך הגדולה בדיון המשפחתי הזה

בהצלחה
סיגל לוי

הבעייה שאחותי תומכת בו כי אני מתנהגת מגעיל לאמא ,אני מנסה להתקרב אליו אבל הוא רק מעיר לאמא שלי עליי ומסכסך בינינו שמעתי שאומר שייש לי בעייה נפשית שאלך לפסיכולוג שאמא שלי שפוטה שלי ועושה כל מה שאני רוצה מסית אותה ופוגע בי ,הדרך שלי נגד אמא שלי כי נגדו לא יכולה לעשות כלום חוץ מלצעוק ולקלל וללכת ,אמא שלי תומכת בו ומעירה לי ואומרת תמיד שיד רוחצת יד אני מנסה להתקרב אבל מתרחקת כי אני יודעת שהוא אומר לה דברים רעים עליי ואל אחותי מתנהג כמו למלכה אני סובלת ועצבנית ונכון לא אני בחרתי בו ואיני רוצה לגור אצלו הוא גם לא מטייל איתנו לא קונה כלום ולא משקיע כלום אז איזה דמות הוא בשבילי אם הייה אבא אמיתי הייה מטייל איתנו וקונה לנו והוא רק רב אם אמא שלי כל פעם שאנחנו יצאנו לטייל אני כועסת ורע לי ועדיף לי למות

אני יודעת שהם אוהבים אחד את השני ומסתדרים אבל אני מאז שאמא הכירה אותו מרגישה מיותרת כאילו הוא כל העולם שלה וחושבת שאמא שלי פוחדת לאכזב אותו ולכן מעירה לי על כל דבר קטן שפגעתי בו או בה לידו אני לא אוהבת להיות אצלו ולא נעים שם וכל פעם שאני יוצאת לסלון הוא מביט בי במבט של כאילו אומר לי את טיפשה רעה ואני שונא אותך ואני רואה שהוא לא רוצה שאהייה שם בכלל אז שיצא אם אמא שלי מה אכפת לי למה אני צריכה לסבול אותו

שלום שנהב
אני חושבת שכדאי לפתוח את הקשיים עם אמא מול גורם חיצוני
תדברו שתיכן עם יועצת בי"ס שתתווך ביניכן
או אם אפשר, כדאי ללכת לטיפול משפחתי

אם הוא באמת יהפוך לחלק בלתי נפרד מן המשפחה כדאי אולי לשלב גם אותו בטיפול

ביננתיים חשוב שתעבדי על הקשר עם אמך
ותמצאי דרכים שאינן אלימות להביע את הקשיים שלך...

בהצלחה
סיגל לוי

אסור להכות את ההורים! אני אישית דיי מבינה אותו שהוא מיעץ לה מה לעשות זה טבעי שהוא ינסה להתערב שהיא מאבדת כוחות מול הבת שלה ונותנת לה להרביץ לה את לא מסכימה אם זה??,במקום לכעוס עליו נסי להירגע ולשלוט על ההתנהגות שלך הרבה יותר טוב לכולם.מקווה שיסתדר

לא ברור לי - מה גדול עליך?

הכל התחיל בכתה ט', ואולי עוד לפני, אבל רק בכתה ט' הרגשתי את זה באמת וחוויתי את זה באמת וסבלתי מזה באמת- לראשונה. מכתה ט' באמת התחלתי להבין שיש לי בעיה מסוימת ואני חייבת להתגבר עליה כי היא פוגעת בי בסופו של דבר. הבעיה היא שאני מפתחת תלות באנשים מסוימים במיוחד. ואני לא יודעת איך לקרוא לזה, אבל אולי זה אפילו לא תלות, אולי אני פשוט מתאהבת באנשים מסוימים . אבל זה לא בדיוק ככה, כי אני לא לסבית, זה בטוח. התאהבתי בגברים וזה היה בסדר. אבל.. בכתה ט' זה התחיל עם המחנכת שלי, הייתי לא כל כך מקובלת בכתה והיא תמיד הסתכלה עלי במן מבט כזה שגורם לי להיות מובכת מצד אחד ומצד שני לרצות יותר ממבט, לרצות להיות איתה בקשר. הייתי מאוהבת בה כביכול.. כל זה היה מלווה בלילות ללא שינה, דיכאון, חרדות ותסכול מתמשך. עברתי תיכון, ושם הייתה לי עוד מורה, ואיתה היה לי קשר יותר מיוחד אפילו מזה. היא הייתה כריזמטית, ואני שאבתי ממנה כוח. כל פעם בשיעורים הסתכלתי עליה כאילו כלום, אבל בפנים- הרגשתי שעוד רגע אני משתגעת אם לא אומר לה משהו. אז כמובן שהשתתפתי באמת הרבה כדי לזכות במבט מיוחד ממנה. והיא כן התייחסה אלי שונה, הרגשתי. היה לי איתה קשר יותר ממבט, הייתי כעוסה על עצמי משנה שלפני, אז הרשיתי לעצמי לפתח איתה קשר. דיברתי איתה, וזה היה ממש נחמד, היה לנו קשר יותר מתלמידה- מורה, היא ליוותה אותי, היא הייתה חלק מהחיים שלי. ויותר מפעם אחת היא אמרה לי שמעולם היא לא פגשה נערה מיוחדת כמוני. ובסוף- כמובן- הגיעה הפרידה. זה היה קשה , יותר מכפי שתיארתי לעצמי. היו ימים שנכנסתי לדיכאון, רציתי למות, ומצד שני- רציתי לחיות. זה היה נורא.. עכשיו, בתקופה הזאת, זה חוזר, ובגדול. כנראה שהדחקה היא לא דבר טוב במיוחד. יש לי מורה שמלמדת תנ"ך, והיא- איך לומר- נכנסה לי ללב, אני מרגישה מוזר כלפיה. כשאני רואה אותה עוברת במסדרונות, יש לי כאב בלב, צביטה, צמרמורות, שמרוב שכואב לי, אני מנסה להיות עם אנשים ולהתעלם ממנה לחלוטין. אני לא יודעת אם זה בסדר שאני מרגישה אליה ככה..

תמיד כשהיא מקריאה שמות היא מגיעה לשם שלי, ואומרת בחיוך כובש: מה שלומך?, מרוב מבוכה אני מגמגמת משהו, והיא ממשיכה להסתכל עלי. אני מרגישה שזה מאוד מסובך, מאוד קשה, מאוד מרוקן את הכוח ממני. הרי כשאני רואה אותה, אני- לא אני, אני מישהי אחרת, פתאום אני מאופקת, פתאום אני תמימה, פתאום אני מתאימה את עצמי אליה. למשל, בשיעור איתה, אני נכנסת לכתה, יש לי חברות ואני נחשבת מקובלת, וכשאני נכנסת, אני רוצה לאחר לשיעור שלה, אני רוצה להחסיר, רק כדי שיהיה לי "תירוץ" מספיק טוב ליצור איתה קשר. היא מביטה בי כמו שמעולם לא הביט בי אף אדם. היא קוראת את הנפש שלי, לא את עיני באמת. בשיעורים אני תמיד משתתפת, כזאת אני, אבל כשהיא נכנסת ומתחיל שיעור תנ"ך, אני מדברת עם כל מי שרק יכול להיות מסביבי, רק לא להיתקל בעיניים שלה, שאני.. כל כך רוצה לראות. אני רוצה קשר איתה , עד כדי כך שזה משבש לי את החיים. כשאני רואה אותה, חברה שלי יודעת שאני אוהבת אותה בתור מורה, אז היא אומרת לי: הנה היא! , בצחוק כזה, ואני- מאופקת מיד, לא מסתכלת ,או שכן, ומיד מסיטה את מבטי. כשאני הולכת בהפסקות ובמקרה רואה אותה אני רואה מולי פיה, נסיכה, לא מורה צעירה. לא מורה. ואם היא מסתכלת עלי או שהמבטים שלנו מצטלבים, אני רק מסתכלת בתמימות, נזהרת לא להסיט את מבטי בקיצוניות שתעורר חשד, למרות שאני יודעת שהיא כבר מרגישה ויודעת לקרוא אותי. אחד הדברים שמחזיקים אותי בתקופה הזאת, ומחלישים אותי מצד אחר- זאת היא. יש בינינו מבט כל כך חזק שכל מילה נוספת מעוררת ניצוצות של אש. הבעיה היא שזה כבר מוגזם- בשבילי. גם כי זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי עם מישהי, וגם כי אני מתחילה להתאהב בה, ואולי כבר התאהבתי? וגם כי, זה משבש לי ימים, שבועות. אין שנייה שאני לא חושבת עליה. לפעמים אני בוכה בלילות.. היא נכנסה לי ללב. למה כשאני רואה אותה במסדרון הולכת, אני מרגישה שהשורש שלי נתלש? למה אחרי שיעור תנ"ך אני מרגישה מרוקנת? ויותר מכל- מדוע אני כ"כ רוצה קשר איתה, עד כדי כך שאני מזיקה לעצמי? פעם ראשנה שאני כותבת את זה- אני חושבת שיש אצלי בעיה. ומודה- שאני צריכה עזרה. כל ערב אני מתפללת שהיא תפנה אלי, תסתכל עלי, זה מחזק אותי. אבל כמו גודל הציפייה, כך גודל האכזבה. היא אומנם אכן מסתכלת ומתייחסת אלי שונה, אבל לא מספיק . אני רוצה לדבר איתה. עד מתי אפשר לשתוק? זאת שנה אחרונה שלי בתיכון, ואם לא אומר לה מה שאני חושבת- אשבר. היא מהאנשים האלה שכולם רוצים איתם קשר, בהפסקה היא תמיד עם התלמידות. אם רק היה לי אומץ לגשת אליה בטבעיות..

היא בדיוק מסוג האנשים שאני לא יודעת איך להתמודד איתם. אני צריכה להחליף ממש דמות, אופי , בכל פעם שאני רואה אותה. לא יודעת למה. אולי אני מפחדת להיחשף בפניה. ומצד שני- כל כך רוצה. היו כמה פעמים שהיא ניסתה ליצור איתי קשר, אבל אני מרוב בושה, עניתי משהו בתמימות, ולא זרמתי מספיק. הבעיה היא שאני סובלת ונאכלת מבפנים, אני יכולה לחשוב עליה ברמה כזאת גבוהה, לישון ב-4 בבוקר ולבכות לפעמים על קשר מיוחד כזה שייגמר, ואולי לא יתממש עד הסוף לעולם. אני יכולה לא ללמוד יום לפני מבחן, ולחשוב עליה. אני מרגישה מרוקנת כ"כ, אפילו שזאת אחת התקופות היפות שלי, מכל מיני סיבות (אחת מהן זאת היא, כמובן). אז איך יוצרים קשר? מה קורה לי? למה אני ככה? אני מניחה שעוד יהיה משהו, ובטוח מתישהו אומר לה שאני אוהבת אותה ותודה לה שהיא גרמה לי לאהוב תנ"ך. אני רק רוצה שמישהו יגיד לי.. שאני לא משוגעת. ושמתישהו זה יעבור. ועוד יותר יעודד אותי- אם אני לא היחידה שזה קורה לה. איך אני יכולה לפנות אליה בלי שהרגל שלי תרעד? אני חייבת לדבר איתה. אחרת הכאב רק גובר.. הייתי מעדיפה לא להכיר אותה בכלל.. אבל בגלל שזאת לא פעם ראשונה אני מניחה שבכל מקרה הייתי מכירה עוד מישהו כזה מתישהו, עד שלא אטפל בזה. אז.. איך אני יכולה לטפל בזה? זה רק נהיה יותר כואב.

המורות הופכות אותך ללסבית מה זה חח,בכל מיקרא תפסיקי להתאהב בכל מי שמסתכלת עלייך או ונותנת לך איזשהו סוג של יחס גם בבית ספר שלי המנהל אמר לי שאני אולי הכי חכם בכיתה ואני צריך רק להשקיע וגם חייך אליי הרבה אז מה זה אומר שאנחנו מאוהבים או משהו?...תחפשי חיבה ואהבה במקום אחר את צריכה לברר אם עצמך למה את נמשכת למורות וכך תאכלי להבין את הרגשות של עצמך יותר ולשים אותם במקום הראוי להם.

רק הלעג הרס לי. הותרת בי מצב רוח רע יותר ממה שהייתי בו.. כי אני יודעת שיש לי בעיה , ומה שאתה עושה זה צוחק עלי :/ אני לא צריכה את זה .

שלום לך
תודה על גילוי הלב והכנות
את באמת מתארת עוצמות חזקות שמשפיעות עליך מאד ומפריעות לך בתפקוד השוטף
את גם מתארת שזה חוזר על עצמו

אני משערת שזה לא מקרי
למורה אמור להיות תפקיד כמו אמהי
מלמדת
מסבירה
מדריכה
מכילה
ואלו התחושות שחשת כלפי המורות שלך

את יכולה לברר עם עצמך
או בתהליך טיפולי
מה את מחפשת בקשר שהיית רוצה?
איזו סוג מע' יחסים היית רוצה אם זה היה אפשרי?
האם יש לזה גוון מיני?
האם את מפנטזת עליה?
האם את מחפשת דמות אמהית?

כשתביני מה את מחפשת, חשוב להבין שזה קורה במסגרת שקשה לממש קשר ממש אישי
כדאי לחשוב היכן כן תוכלי לקבל את מה שאת מחפשת

קצת כיוונים למחשבה עם עצמך או עם משהו

מקוה שעזרתי
סיגל לוי

היי.. אמנם הגבת לי מזמן.. אבל יצא לי לחשוב הרבה על הדברים שכתבת. והרבה בכלל .. על מה שאני מרגישה כלפי המורה שלי. והבנתי שאני יותר מכורה אליה.. מאשר באמת מאוהבת בה. כלומר, הקשר עם אמא שלי אף פעם לא היה טוב במיוחד, וכנראה שאני מחפשת תחליפים כמו שאמרת.. אני לא רוצה עם המורה הזאת קשר מיני ואינטימי במיוחד. אני רק רוצה כבר לדבר איתה.. אני מרגישה שיש בינינו מתח מטורף ונמאס לי כבר מזה. והיא קלטה אני חושבת.. לצערי כן.. אני מפסידה לימודים בגלל זה..לא באה לבי"ס לפעמים רק כי אני לא רוצה להיתקל בה. בורחת מעצמי ממש.. כאילו אני לא רוצה לראות אותה יותר, נמאס לי ממנה.. והיא כל כך טובה אלי.. גם אמרה לי פעם שהיא אוהבת אותי. בוודאי התכוונה אהבה בכללי, אבל אני שתקתי. מה כבר אפשר להגיד על זה ? ועכשיו אני מרגישה שאני צריכה עזרה דחוף, בכלל להתגבר עליה ושמישהו יכניס לי לראש טוב טוב שהיא המורה שלי. רק מורה לתנ"ך.. יש לך עצה בשבילי מה לעשות? נראלי לי שרק מישהו שחווה את זה יכול להבין אותי.. והמון תודה לך את מקסימה !

ובעצם, אם אין כאן התאהבות רומנטית.. אז למה שלא תדברי איתה? ותפתחי בפניה.. קשר כזה עם דמות הדרכתית כמו מורה יכול להיות מאד בונה ומועיל. לא? לי מאד היה חסר קשר מהסוג הזה כשהייתיפחות או יותר בגילך

נכון, אין כאן התאהבות רומנטית. בכלל לא.. אני באמת רוצה לדבר איתה.. אבל כשאני לידה- אני נהיית אילמת פתאום.. אני לא מצליחה לבטא את עצמי כראוי. אני כל כך אוהבת אותה שזה מביך אותי.. בכלל לדבר איתה.. אפילו בזמן השיעור אני משתגעת ממנה.. הקשר איתה יתרום לי הרבה. הוא ימלא אותי מבפנים, יתן לי אנרגיה וכוח להמשך. אבל.. אני לא יודעת אם זה בסדר לעשות את זה. כאילו לדבר איתה .. היא כמו תלמידה כזאת, צעירה. ונראה לי שאם אני אדבר איתה ככה סתם.. אני עלולה למצוא את עצמי במצב אפילו יותר גרוע.. אתה לא חושב? כי מילא אם היא הייתה מורה רצינית והכל, אבל היא לא- היא חיה מהצחוק. וזה מפחיד.. כי היא בעצמה מראה לי אהבה ואני לא יודעת איך לפרש את זה.. ואולי היא סתם מחכה שאני אזום איתה קשר, ואדבר איתה סוף סוף? הבעיה היא שאני לא יודעת אם אני ראויה לה. :(

זה נשמע קצת מבלבל.. ז"א, יכולתי לקחת את מה שאת אומרת ולהלביש את זה עלי כשאני מתאהב במלכת הכיתה... כאילו, לא ברור איזה מן מערכת יחסים את מצפה שתהיה לכן, אם זה לא רומנטי, ואת אומרת שזה לא, אז מה זה כן? את צריכה דמות כמו מדריכה בתנועת נוער? או שיש כאן משהו יותר מזה - תלותיות יש תופעה שאנשים עושים אידאליזציה לדמויות אחרות, כשלא באמת מכירים אותם עד הסוף, את הבעיות האישיות שלהם, ואח"כ כשמכירים - מגדל הקלפים מתמוטט..... בגלל זה אולי טוב שתכנסי לקשר איתה, שתראי שגם היא בשר ודם וגם לה יש מצבי רוח וקשיים, ואולי תלמדי דרך זה שיעור לחיים אפשרות אחרת היא שזה באמת יהיה קשר בונה, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אבל אז יצטרכו להישאר גבולות מסויימים של נורמות בין מורה לתלמידה,.. זה נשמע גם קצת מפחיד, ההערכה שהפכה להערצה שהפכה למשהו הרבה יותר עוצמתי ופולשני, כמעט כמו התאהבות ותשוקה... באמת לא ברור לגמרי מה את צריכה לעשות. אבל את צריכה לשאול את עצמך את השאלות האלה, להבין מה עובר עליך ומה יהיה לך נכון זו דעתי

מה שאת כותבת על עצמך מזכיר לי מאד אותי בגיל ההתבגרות. והנה, גם לי לא היתה אם חמה, לא מחבקת, לא מנשקת, לא אומרת מילות אהבה. ואני חושבת שאני העברתי את הצורך באהבת אם למורות שלי. כפי שהבנת את לגבי עצמך. יש עוד משהו: את בגיל הנעורים: ההורמונים פועלים. את יוצקת לכמיהתך לדמות נשית אמהית גם את ההתעוררות הפיזית-רגשית. וכך יוצא שהמורות (שהן, אני משערת, נשים צעירות ופורחות, וגם רגשותיהן הנשיים והאמהיים הם בשיאם)מהוות בשבילך "תמהיל" של כמיהות: גם לקשר התומך עם אמא, גם לצד הפיזי . ועוד משהו, לבסוף: לדעתי את רואה בנשים הצעירות והפורחות האלה את התגלמות הנשיות, והנשיות הנובטת שלך מזדהה עם זה. במידה רבה את משליכה עליהן את הנשיות שלך. אפילו אם את לא יודעת זאת. עדיין לא התנסית בלהיות בעצמך מוקד נשי למשיכה והערצה . את עדיין צעירה, והזכרון מגיל הילדות המוקדם של אמא כמוקד האהבה עוד נמצא בעמקי נפשך. כשתתבגרי ותתחזקי בחיים, ובחורים (טובים, לא גסים וזנותיים)יפנו אלייך הערצה ומשיכה, ותרגישי את כוחך הנשי, וגם מיניותך תבשיל ותימשכי לגבריות (שוב, הטובה), המשיכה שלך לדמויות הנשיות האלה תיהפך לזכרון-נעורים.זכרון טוב, דרך אגב.

תגידי מה האייסי שלך ?

מדובר בתמיכה, אתה רק מזיק. בבקשה תחסמו אותו.. לא נעים לקרוא תגובות כאלה.

שלום
לא הורדתי את תגובתך כדי לאפשר חופש ביטוי
אך חשוב לי שתקרא כאן שצורת הביטוי שלך פוגעת באנשים אחרים
לכן, אם אתה רוצה להשמיע את קולך, כבד את הרגישויות של אחרים

לתשומת לבך!
סיגל לוי

והוא עשה זאת בצורה לגיטימית למדי

לא התכוונתי לפגוע.. סתם קראתי מה שכתוב והרגשתי שאני מוכרחה לכתוב את זה. אני אשמח דווקא אם כן תמחקי.. כי כתבתי את זה בלי להפעיל שיקול דעת, וחוץ מזה אני לא מכירה אותו בכלל, אז בטח אין לי זכות לבקר אותו ככה.. סליחה שאול..

אבל זה בא בעקבות הסגנון הפופוליסטי והמתלהם של הבחורה שהגיבה לי... צריך לקרוא את הדברים בתוך ההקשר שלהם בכל מקרה לא התכוונתי לפגוע, ואין לי שום דבר נגד נשים, להיפך

אני יכול להבין את ההורים שלך. את נערה צעירה ולפעמים קורים דברים לא טובים לילדות בגיל שלך שיוצאות בלילה גם למקומות יחסית בטוחים... יש מקרים של אונס ואלימות בין בני נוער וגם סמים הכי טוב שתמיד תעדכני את ההורים שלך בדיוק איפה את נמצאת ועם איזה חברות הלכת , ככה הם יהיו יותר רגועים ואל תאחרי להם אחרי שקבעתם שעה שאת חוזרת, כי אז הם יפתחו חרדות. בהדרגה ועם הגיל הם בטח "ישחררו לך את הרצועה" ותוכלי לחזור בשעות מאוחרות יותר עם פחות תחקירים. נ.ב. גם כשאני הייתי בגילך אני זוכר שההורים שלי היו ככה ביחס ליציאות... אז אני מבין את הרגשתך. אולי כשתהיי אמא תביני גם אותם

יש אלימות בהרבה מקומות זה לא אומר שהיא לא תלך לשום מקום בגלל זה,חוץ מיזה היא יכולה לתגונן במיקרא של אלימות כמו כל אחד אחר,אי אפשר לעטוף אותה בצמר גפן כל אחד צריך ללמוד להתגונן.יש לך גישה מוטעת לגמרא לגבי נשים באופן כללי תתקן את הגישה הזאת.

שלום חן
באמת לכל זוג הורים גבולות משלו
ואלו של הוריך כנראה יותר נוקשים משל שאר חבריך

אם לא עוזר לדבר איתם
אולי כדאי לערוך איתם שיחה עם גורם חיצוני
מישהו שהם מוכנים לדבר איתו ומעריכים אותו
כמו
סבא וסבתא
יועצת בי"ס
דוד או דודה וכו'
הורה של חבר או חברה

נסו לסכם על כללים שמקובלים על 2 הצדדים
אולי הם יהיו מוכנים ללכת לקראתך יותר
או להבין את צרכייך

מצד שני - בסוף הם אלה שקובעים...

בהצלחה
סיגל לוי

שלום בן
לכל אדם גבולות משלו
רמת חרדה משלו

אין שום פסול בכך שתגבש לך איזו השקפת עולם לגבי גידול ילדים

אין שום עצה גורפת שנכונה בכל מצב

גם דעותיך שלך יכולות להשתנות עם הזמן
בהשפעה מבת הזוג
השתנות עם הגיל
והכי הכי, כשממש יהיו לך ילדים

יש אימון "על יבש" ויש "על רטוב"

זה יבוא עם הזמן
חג שמח
סיגל לוי

שלום לך
לא הייתי מקלה ראש מהעובדה שיש לך חברים בכיתה ושאתה אהוב שם

נסה לראות אם יש מישהו שאתה יכול להתחבר אליו יותר
אולי אפשר להזמין אליך
אולי לקבוע לצאת איתו
אולי לבוא אליו

תירגול והתנסות מאד תורמים לראות שהשד לא נורא כל כך...

אם אתה רוצה בשינוי זו כבר התחלה מצוינת
קח אויר (לנשום זה באמת עוזר ומרגיע)
ותתגבר על החרדה

אין לך במה להתבייש
החשש הוא רק בפנים

בהצלחה
סיגל לוי

קודם כל תודה על העזרה... אני מאוד נרתע להביא חברים לבית...אני לא יודע למה אבל זה מלחיץ אותי! פעם ב אני מביא חברים וגם זה שאני חייב ואין דרך אחרת ז"א בעל כורחי.... וגם...כל החברים בכיתה יש להם המון חברים מעבר לכיתה...אז אני רואה את זה וגם אני רוצה את זה וגם בעקבות זאת הם לא מחפשים חברים טובים בכיתה! וחוץ מזה אני רוצה חבר'ה כאילו כמה שנוכל לצאת לבלות ולהנות וחבר אחד זה לא מה שיסר!

אני מבינה שזה מה שאתה רוצה
אך כיום קיים פער בין הרצוי למצוי

אני מציעה לך להתקדם לעבר השאיפות שלך
צעד צעד

אם קשה לך לארח בבית, כדאי מאד שתתאמן כי זה המגרש הבייתי שלך
יש לך שליטה על מי שאתה מזמין ואילו בחוץ, לא תמיד

גם חבר אחד שמתחים איתו יחסים טובים זה עולם ומלואו

בהצלחה
סיגל לוי

זה מביא אותי לדיכאון! אני לא יודע מה לעשות! אני מרגיש בודד.... ככווולם סביבי אם זה אחים או חברים מהבי"ס יוצאים לבלות ואני שום דבר! איך אני מתמודד?

קח אויר ותתחיל להתנסות...

אין קסמים שיעשו את העבודה

שלום לך
נשמע לי שתחושתך אכן תואמת את הנסיבות
ההתמודדות מאד קשה
גם לידה כפולה
גם פיצול בין תאומים האחד בבית השני בבית חולים
גם דאגה לשלומו
עתיד לוט בערפל
קושי לחזור לעבוד במצב כזה

אכן נראה לי שכל תמיכה שתוכלו לקבל תעזור
תמיכה מהוריכם
אם בעזרה ממשית
אם בכסף
אולי מאחים
אולי מחברים טובים

כדאי לך לברר אם יש באזורך טיפול של משרד הבריאות שהוא בחינם (מרפאה לבריאות הנפש)
אפשר לפנות לער"ן להתייעץ

המון כוח ותקווה
זה לא הזמן לעסוק ב"אילו" כי במילא זה כבר לא משנה
התבונני קדימה
נסי להעזר בבן זוגך
כדי לספק את התמיכה הנדרשת לשני הפעוטות שלכם
בברכה
סיגל לוי

שלום קרן
יופי שאת מבינה שמה שאת עושה פוגע באחרים

לעיתים מספיק לנו להבין שאנחנו עושים משהו לא טוב כדי להפסיק זאת

אולי את רוצה לחוש את הכוח שלך על אחרים
להרגיש את העוצמה שלך להשפיע עליהם

אולי את מתנקמת בהם על משהו
נהנית מכך שהם נלחצים

זה לא הוגן כי את מבוגרת מהם ומבינה שזה סתם
והם לא

האם משיהו עשה לך משהו כזה פוגע

אם את לא שולטת בזה
דברי עם הוריך על כך

אם לא תצליחו יחד
אפשר לפנות לעזרה מקצועית

אני מקוה שתצליחי להתגבר על כך מתוך מודעות או עם עזרה

בהצלחה וחג שמח
סיגל לוי

זאת הפרעה נפשית? אם כן מה שמה? אני רוצה לדעת עליה יותר.

לא הכותרת משמעותית
אלא מה תעשי עם זה

אבל עד אז תנסי להיות נחמדה לאחים שלך... וברצינות - לפעמים יש מתחים בין אחים,זה נורמאלי, אבל זאת לא סיבה להתעלל סתם. לדעתי מה שאת עושה זה פשוט מגעיל ומכוער. את כבר לא ילדה קטנה. סתם לידע כללי - ילדים בגיל שלך הם מבחינת החוק כבר בוגרים, יכולים להתנדב במשא"ז ובמד"א, לגשת לבחינות בגרות, ללמוד נהיגה, וגם מבחינת החובות את ברת שיפוט ויכולה להכנס לכלא במקרי עבריינות. בקיצור - תתחילי לקחת אחריות על עצמך. אם את לא יכולה לשלוט בעצמך תבקשי עזרה ממישהו מבוגר, מההורים או מהיועצת בבית הספר אם את מרגישה שאת ממש מאבדת את זה, תבקשי הפניה לפסיכולוג או פסיכיאטר דרך רופא משפחה... בהצלחה

אולי כדאי לברר באנו"ש
או בער"ן

אכן צריך תמיכה בהתמודדות מורכבת שכזו

חג שמח
סיגל לוי

שלום לך
בחרת לפנות אלי במסגרת פורום וכך אני יכולה להתייחס לדברים

נסה לנסח באופן כללי
כך אולי גם אחרים יוכלו להפיק משהו למען עצמם

חג שמח
סיגל לוי

שלום לך
קשה להבין ממכתבך את המצב
אין ספק שלא טוב לך, את חרדה, את מודאגת ובמצוקה

כדאי לפנות לעזרה בער"ן, לחלוק איתם את סיפורך ולשמוע איזו עזרה את יכולה לקבל

מקוה שעזרתי לך
חג שמח
סיגל לוי

שכחת לציין. . . לא כולם יודעים את הטלפונים בעל פה