פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

המתכננים להמשיך ולגור בבעית מבלי להשתתף בהוצאות ? מתכננים ללמוד במשך כמה שנים ולהמשיך לגור חינם? משכורתי קטנה מאוד אני מתפרנסת מפנסיה קטנה, ואינני יכולה להמשיך ולפרנסם לא יכולתי לדאוג לעתידי הכלכלי או לזקנתי ועקב סיבה זו אפשר לאמר שנותרתי חסרת כל . כל השיחות איתם לא עזרו, כרגע עובדים ובשנה הבאה הם מתכוונים רק ללמוד בלי לעבוד וממילא לא לעזור, אינני רוצה להסתכסך איתם . יש איזה פתרון יצירתי? תודה וחג שמח

חברתי מתקרבת לגיל 20, בחורה יפה וכשמה כן היא. יש לה שכן מבוגר נראה בן 40 מעולם לא משתמש בשם שלה אלא מכנה אותה בשם: "יפיופה". גם שחברתי העירה את תשומת ליבו שיש לה שם שהיא לא מתביישת בו ויכול לקרוא בשמה, הוא ממשיך לקרוא לה יפיופה. מדוע התנפל על השם הזה ומעולם לא זכינו ממנו לשמוע את שמה?. האם זה חיבה? או משהו אחר מצידו????

שלום,קוראים לי מאיה. חשבתי שקצת רקע יעזור, אני עוד מעט בת 20,חיילת בקרבי בתפקיד שלי מופעל המון לחץ על חיילים במיוחד על מפקדים,וכך גם עליי שאני מפקדת ומוטלת עליי המון אחריות ועומס של עבודה. לאחרונה אני במצב דיכאון וחרדה,לא הייתי מתייחסת לזה כלל,אך המצב כבר נמשך יותר משלוש שבועות. והוא נע ממצבי חרדה קיצוניים ודיכאון -מחשבות התאבדות,עד למצבי כעס ותפרצויות ללא סיבה מוצדקת. יש לי היסטוריה של דיכאון מתמשך אך תמיד יכולתי לעבור אותו ולא להגיע למצב של חוסר אונים פעם אחרונה שהיו לי מחשבות התאבדויות היו לפני 7 שנים ומאז לא היו לי בעוצמה כזאת. אני יודעת שזה כתוצאה מלחץ נפשי שיש עליי כרגע , אבל אני חוששת שזה ישפיע אליי גם לאחר מכאן. מה אני יכולה לעשות כדי למנוע משינויי מצב הרוח או לפחות למתן אותם?(ללא תרופות) וגם לעתיד איך אפשר לשמר על מצב מאוזן? אשמח לקבל תשובה.

שלום, אני זקוקה ליעוץ.. אני בת 43, שינויים הורמונליים שהתחילו במלוא עוצמתם, וחודש וחצי ללא סיגריות (גמילה לאחר קריאת ספר, 25 שנים של עישון קופסא אחת ליום). מגיל צעיר זוכרת מצבי רוח, במיוחד כשדברים לא נעשו עפ"י דרכי. אני נמצאת במערכת זוגית בת שש שנים עם בן זוג, מצד אחד ההיפוך הגמור שלי, ומצד שני - ממש מראה שלי. קשים לי הדעות, הביקורות, לעיתים גם שטיפות המוח שלו. עלי לציין כי לזכותו יאמר, שהמון מהדברים שהפריעו לי - הוא ניסה ו/או מנסה לשפר ו/או להעלים.אנו כבר מעל חצי שנה בטיפול זוגי, וגם שם הוא טוען כי כל הבעיה היא אני. אחד מהדברים שהוא טוען כלפי הוא שאני דיכאונית, חולה וכו'. אז אני מתכנסת בעצמי ולא מתקשרת איתו (עם כולם כן ואיתו לא). לאחרונה אני מרגישה שהפכתי לאובססיבית במחשבות, האם להשאר במערכת או לא, אך המחשבות השתלטו לי על המוח, מהבוקר ועד הלילה, ואין לי אפשרות להפסיק אותם. עלי לציין כי המחשבות באות ללא קשר למציאות של אותו יום, שהוא היה בסדר ויצא מגדרו ע"מ שאחייך ויהיה לי כיף. כל מילה שלו מקפיצה אותי, כל דיעה שלו - אני הופכת להיות אנטי במיידית, אין שום קרבה, שום מגע, (מבחינתי, ומבחינתו נמאס לו לגעת וליזום כל הזמן אז הוא הפסיק). היכן עלי להתחיל? האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור? אולי כבר פסיכיאטרי? האם לקטע ההורמונאלי יש השפעה ואולי הכתובת היא הגניקולוג?? אנא הפנו אותי לפני שיהיה מאוחר ואת הזוגיות הזאת אני אחריבמו ידי.. תודה.

שלום... אני מרגישה שאני נמצאת במשבר אני בת 20 ובשנתיים הספקתי להכיר גבר אחרי חצי שנה להכנס ממנו להריון להתחתן ללדת ולעבוד דירה אני מרגישה מתוסקלת בזמן ההריון הרבה התנגדו שאני יביא את התינוק ושביכלל ניתחתן עברתי הריו מהגיהנות כל היריון הייתי בדיכאון בעלי באותה תקופה לא תמך כי רק אמא שלי לחשוב שכל ההריון עד חודש שמיני הייתי לבד ובלעדיו וכאב לי שהוא לא היה איתי עכשיו ברוך השם אנחנו נשואים השכרנו דירה לא מזמן ואני עובדת בבית בתור מטפלת אני בבית עד שעה 5 בערב ואני יוצאת לפעמים אין לי חברות אני לא מכירה אנשים יש לי את בעלי עכשיו והוא לא מבין שקשה לי להיות כל היום בבית בלי חברה בלי לצאת אני ניכנסת לתיסכול מזה ותוצאה: אנחנו רבים והוא יוצא לבלות אם חברים בסוף השבוע אני מיתבאסת מזה אני רוצה לצאת איתו אבל אני מרגישה שהוא בעמצו לא רוצה אני פוחדת שהוא יצא לבד כדי שהוא לא יבגוד בי יש לי פחדים שהוא יבגוד בי.. אז כל פעם שהוא רוצה לצאת אני מסנה לשכנע אותו להשאר וזה ניגמר בריב או ביגלל שגם אני רוצה לצאת לנשום אוויר הוא חושב שאני נימצאת איתו ביגלל שהוא מרוויח יפה שאני איתו בייגלל אנטרס היחים שלנו ביום יום בסדר אנחנו די מיסתדרים עד שמגיעים לקטע של יציאות...אנחנו שיינו עברו הרבה בשנתיים האחרונות אני מדעת לעניןן שגם לו לא היה קל .. הייתי שמחה לקבל עזרה מקווה שתעזרו לי...ושהבנתם את הבעיה שלי..תודה רבה..

שלום,החלטתי לנסות להעזר בפורום למען הביטחון העצמי. האמת הסיפור די ארוך אני רק ינסה לצמצם. חליתי לפני שנתיים בסכרת נעורים(אני יותר 30+) בהתחלה לקחתי את הדברים די קשה רק שלאט לאט השלמתי בין השנים גם התחברתי למשאבה שגם איתה בהתחלה היה די קשה רק שלאט לאט משלימים. רק שעם ההשלמה גיליתי שקיבלתי בתור מתנה "מאיסתניה " שהיא גם מחלה אוטואמונית שפירושה חולשת שרירים שדי גורמת להאטת קצב היום יום. למען האמת די קשה לי להשלמים עם כל הדברים מה גם שבתוך כל הבלגן קרו עוד דברים במשפחה הקרובה שגרמו שהצלחתי לצאת מחוסר איזון מכל הצדדים. למען האמת הצלחתי לשרוד בכבוד בזכות אישה (מורה לשעבר) שעזרה אז וגם היום לשרוד את הימים. רק שברור לי שהמצב לא הגיוני כך ואם כל הרצון להיות אופטימית די קשה. מקווה לימים מוצלחים יותר לכולם מיקי

היי סיגל,תודה לך על תגובתך.תמיד מרגש אותי לדעת שיש אדם שהקשיב וטרח להשיב לי תוך מחשבה ונתינה. אני מרגישה היום יותר חזקה ויציבה מאז ההודעה.מנסה יותר להתחבר ליצירתיות שבי,ולהיות אני עבורי את מה שליה (בת זוגתו של אבי) הייתה עבורי.זה לא אומר שאני לא זקוקה לאהבה ותמיכה חיצונית אבל זה נפלא להרגיש שזה במקביל יכול להתקיים פנימית.נכנסתי לאתר האינטרנט שלך וראיתי את ילדייך המקסימים.נפלא להיות אשה.אמא.עם חוזק פנימי ואוהב ואת כזו בעיני. תודה על הקשבתך ותגובתך. ויקי

אני אנסה להסביר את הבעיה שלי בכמה שפחות מילים. אני נשואה כבר 10 שנים. בהתחלה בעלי רצה כל הזמן לקנות לי כל מה שאני צריכה ואפילו מה שאני לא צריכה. שנינו עובדים כשכירים. הבעיה היא שעם הזמן הוא השתלט על השכר שלי ואני הייתי צריכה לבקש ממנו את הכסף. הרבה פעמים הוא היה אומר לי אין כסף שתקחי הלוואה מהבנק. והוא היה חוסך את כל השכר בבנק. בעלי בא ממשפחה טובה, וכולם אומרים שהוא בן אדם טוב ואני יודעת זאת. שני אחיו יש להם תארים אקדמים גבוהים ויש להם עסקים פרטיים משלהם, מצבם הכלכלי טוב מאוד. אבל לבעלי אין תואר אקדמי והוא עובד כשכיר, לכן אחיו תמיד רוצים לעזור לו כספית והוא מקבל מהם בלי התנגדות למרות שמצבו הכלכלי טוב ואיננו צריכים כסף מאף אחד. עכשיו אני מנעתי ממנו את השכר שלי ואני זו שקונה הכול לילדים ממזון לשכר בית הספר. הוא לא רוצה לשלם לכלום. היעד שלו הוא לחסוך כמה שיותר כסף. אם אני מבקשת שישלם עבור דבר מה בבית הוא משתגע. ולמרות הכול הוא חושב שאני זו שהשתנתה ואוהבת את הכסף יותר מכל דבר אחר. יש לו בעיה והוא לא רואה אותה. אני חושבת שהוא חושב שאם הוא יחסוך הרבה כסף אז הוא ימלא את החוסר שיש לו ויהיה כמו אחיו. החיים עוברים מהר ואני רוצה לדעת איך אני יכולה להראות לו איך הוא נעשה. הוא לא מודה שיש לו בעיה. אם אני מתחילה לדבר בנושא הכסף הוא מתרגז, צועק ולא נותן לי לדבר. אני רוצה לדעת איך אני יכולה לעזור לו להתמודד עם הבעיה ולהוכיר שיש לו בעיה?

שלום, אני לא יודעת איך להסביר.רע לי. הכי בודד בעולם.אני פגועה ככ.יש לי מן רשימה כזו של כל האנשים שקרובים אלי, איך אחד אחד מאכזב ופוגע, ככל שיותר קרוב יותר פוגע..אנלא רוצה ךמות ולא רוצה לחיות. לא רוצה כלום ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. מרגישה שכולם מפחדים ממני שאבלע אותם בעצבות שלי,ואהיה תלותית כלפיהם. רוצה לוותר, להרפות, לברוח, לצעוק, לבכות, כואב לי בלב ככ. כאב חד ומייסר עד פחד נוראי.לא יודעת מה לעשות. אני ככ לבד.ככ. מחפשת יחס מהעולם, שיראו ויבואו לעזור, ויודעת שזה לא יקרה.זה לא יקרה

האמת שאני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל... זה בעצם נושא שהפך את החיים שלי מקצה לקצה לפני 3 חודשים איבדתי את אמא שלי אחרי שסבלה 6 שנים מסרטן ומאז אני פשוט לא אותו בן אדם. אמנם אני מתפקדת בחיי היומיום הולכת לעבודה פוגשת חברים צוחקת אבל הכל זה כלפי חוץ מבפנים אני מרגישה שאני מתפוצצת אני כבר לא יכולה לזכור כמה פעמים הייתי בחברה של אנשים ופשוט החנקתי את הבכי שעמד להתפרץ. אני טיפוס מאד סגור ואני רגילה לא להראות את הרגשות שלי בחוץ אבל המיקרה של אמא שלי פשוט פרק אותי לחתיכות. אני שותה המון אלכוהול בניסיון כביכול לשכח את מה שאף פעם אי אפשר לשכח מה שהכי משגע אותי שכולם מסביבי אומרים תיראו איך היא חזקה אחרי מה שהיא עברה היא נשארה אותו בנ"א. ואני? אני ממש לא אותו בנ"א!!!! אני בת 23 ומרגישה בת 70. זה כ"כ קשה שאני לא יכולה לתאר את זה במילים... פשוט קשה לי להתמודד עם החוסר הזה שלה. זהו... אין לי עוד מה להוסיף זה פשוט כואב!!!!!!!!!

אני מוגדרת כחולת סכיזופרניה כ5 שנים אני בת 28 ואני נורא מיואשת מהמצב שלי אין לי רצון לשתף פעולה עם התוכנית של הוסטל או דיור מוגן אני מאוכזבת מעצמי ומהחיים אני לא רוצה לחיות מה לעשות למה מחזיקים אנשים חולי נפש בחיים?

שלום, יש לי יותר מדי מחשבות אל מוות וגם אוסף לא רע של כדורים האמת. אני תהוה אם להפסיק את הטיפול שבו אני מנצאת כי הוא מפחיד אותי? המטפלת יחסית חדשה היתי בטיפול קודם אצל משהו מהקופה שנקטע באיבו וזה חסר פוחדת מהטיפול ולא יודעת מה לעשות....

שלום,אני בת 22,בטיפול עם עובדת סוציאלית כבר שנתיים וחצי.הייתה לי "מורת דרך" שהייתה בת זוג של אבי,נהיינו חברות ואח"כ ממש כמו אם ובת.היא לימדה אותי מה זו אהבה,איך זה מרגיש להיות בטוחה ולא מבוהלת(כמו שאני תמיד),כל הזמן הייתי עסוקה במראה שלי וכמה אני יוריד במשקל ומתי והיא למדה אותי "למסור" את זה ואת שאר הרעשים שלי בראש ובנשמה.היו אלה שנתיים שבהן כל מה שידעתי על עצמי השתנה לטובה.במקביל לטיפול ולעבודה שלי איתה(עבדתי אצלה כצורפת) הכל הרגיש הרבה יותר רגוע ושליו.נפרדנו דרכינו בצורה לא נעימה לפני שנה וחצי ומאז אני מרגישה שאין לי קרקע יציבה בטוחה ואוהבת.שמנתי 7 קילו,חזרתי לעשן,הראש לא מפסיק "להרעיש",אני חסרת בטחון מאוד ועיקר הסבל שלי נובע מחיפוש מתמיד אחר פתרון ש"יתקן" אותי.בקיצור רוב ההרגשות,מחשבות ותחושות שחוויתי חופש מהן חזרו וממש "אוכלות אותי".איך אני יכולה שוב להרגיש בטוחה ואהובה ו"בסדר".אני עצבנית כל היום ובעבודה לא נעים להיות איתי.כשאני בפגישת טיפול הכל נרגע רגעית ואני יכולה להקשיב למקום האוהב והמקבל שלי אבל זה רק שעה אחת,כל שאר השבוע אני ...ב...לחץ,פחד,חרדה וכעס על עצמי.מה לעשות?

אני בת 20 נשואה 3 שנים + ילדה בת 11 חודשים, אני עובדת בבית בתור טפלת בעוד תינוק עד 5 בערב בעלי חודש ב3 מהעבודה אני בזמן שאני מטפלת בתינוק ובילדה שלי אני מבשלת ומנקה אין לי חברות אני משגעת את בעלי לצאת מהבית לעיר או סתם לטייל ולפעמים אני מתרד בשבילו אני ליפעמים קמה בבוקר אם תחושה שלא עשיתי מפסיק... ובאסה.. שנישאר כמעט לאורך כל היום אשמח לקבל עזרה תודה רבה..