פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום, האם זיפרקסה סרוקואל ופאבוקסיל בשימוש ממושך עלולים לגרום לטישטוש בראייה .? תודה

אני בחור בן 29 בריא בד"כ לא מעשן ועוסק בעבודה פיזית לפני שבועיים הרגשתי לחץ בחזה ודפיקות לב מואצות הדבר נמשך כיממה ואז הלכתי למיון שם עשו לי בדיקות דם וא.ק.ג , שללו בעיה בלב ושלחו אותי הביתה אולם מאז גם בזמן רגיעה ובעיקר לאחר מאמץ פיזי (אפילו קצר מאד) אני מרגיש לחץ בחזה ופעימות לב מואצות. הלכתי לרופא המשפחה והוא שלח אותי לבצע בדיקות דם כלליות ותפקוד בלוטת התריס והם יצאו תקינות, הוא טוען שהלב שלי בריא ולכן אין צורך בבדיקה של קרדיולוג לצערי התופעה נמשכת ומטרידה אותי מאד, אני אדם שרגיל לעסוק בעבודה פיזית שעות רבות בלי בעיה ופתאום כל מאמץ של כמה דקות גורם ללב שלי להתנהג בצורה לא תקינה!!! אשתי טוענת שמדובר בהתקף חרדה (אני מודה שהייתי מוטרד בזמן האחרון אך לא בצורה היסטרית) השאלה שלי האם בעקבות התקפי חרדה יתכן שאדם יקבל התקף גם בגלל מאמץ פיזי קטן, אפילו כשהוא באותו זמן רגוע? וכמה עלי להתעקש להיבדק אצל קרדיולוג למרות שגם במיון וגם שני רופאי משפחה שוללים בעיה בלב. תודה מראש גלעד

שלום, אני בת 22, נוטלת ציפרלקס כ-5 חודשים, כדור אחד ליום, התחלתי לפני זמן מה טיפול אצל דיאטנית על מנת לרדת במשקל, בשבועיים הראשונים ירדתי קילו, רציתי לדעת אם הירידה שלי תימשך או שיש סיכוי שלא אצליח לרדת בגלל הציפרלקס. אני בעלת עודף משקל די גדול ויש לי כ-30 ק"ג לרדת, האם עליי לשקול הפסקה של הכדור עקב זאת ?

שלום רב, האם בבקשה תוכלו לעזור לי ולומר לי מה הבעיה ואיך אוכל לפתור אותה. בשנה שעברה, בחופש הגדול בין כיתה ז' ל-ח', התחלתי לחוות שינויים ברורים במצב הרוח. זה התחיל במחנה, שארך חמישה ימים מחוץ לבית, וגרם לי לגעגועים קשים הביתה. בהתחלה הייתי בטוחה שזה רק בשל העובדה שאני מחוץ לבית- אבל שנים קודמות לכן, הייתי נוסעת בקלות לחמישה ימים בלי המשפחה, ולא הייתי מתגעגעת כלל. לאחר מכן זה המשיך, וכשהגעתי הביתה, במשך חודש וחצי, בחופש הגדול, בשעות אחר הצהריים. כל מה שרציתי היה לבכות, בלי סיבה, ורק רציתי שהחופש ייגמר- ושתתחיל השגרה הרגילה של בית הספר. כשהתחלתי את כיתה ח', בימים הראשונים של השנה בכיתי בהפסקות, ורק רציתי שימשיך החופש. בהמשך, כשהייתי נוסעת אפילו לטיולים של יומיים-שלושה, רציתי לחזור הביתה, וסבלתי ממצבי רוח. לא וויתרתי לעצמי והמשכתי בטיולים, שכן קיוותי שהדכאונות יפסיקו, ולא רציתי להפסיד לדכאונת ובעצם לוותר על כל הטיולים והיציאות מהבית (ובעצם לא להתמודד איתם). תמיד הייתי ילדה מקובלת בחברה, עם הרבה חברות טובות. בין כיתות א' עד ו' הבנות הכביכול נחשבות, היו החכמות והמצטיינות, אך מסוף כיתה ו', לפני החטיבה, היה בידי הצומת לבחור- או להתנהג אחרת ממה שהתנהגתי עד כה, ללבוש בגדים חושפניים יותר, להתנהג בטיפשות, וכך להיות בחבורה היותר מקובלת, או להתנהג כרגיל, להמשיך להשקיע בלימודים, להתלבש איך שאני רוצה, ולעשות דברים בקצב שלי, אך להתחבר עם בנות חדשות, שכן חברותיי בחרו בדרך הראשונה. בחרתי בדרך השנייה, ומאז היו לי בעיות חברתיות שונות. הרבה בנות רצו להיות חברות שלי, אך אני הרגשתי שאין אף אחת שהייתי רוצה להתחבר איתה. שם החלו הדיכאונות, מכיוון שהרגשתי לא שייכת, שאין לי חברות, ושבעצם אני נדחפת ולא רוצים להיות בחברתי. (אני יודעת וידעתי שהמחשבות האלה לא נכונות, אך הן שלטו בי). בקרוב, בעוד כחודש, הולך להתקיים המחנה שוב, חמישה ימים, ואני בחרדה מכך. אני לא רוצה ללכת אליו, ואני מפחדת מהימים הקשים שאני אעבור שם. אבל, בשל העובדה שזה מחנה חשוב, שאני יודעת שיעזור לי ויתרום לי עוד הרבה בעתיד, ואני לא רוצה לוותר ולהשאר בבית (מה שיגרום לי ליותר דכאון), אני נוסעת אליו. בנות בגילי, נוסעות לשבועות ללא ההורים והמשפחה, ואני מרגישה שאני היחידה שסובלת מבעיה זו, ושזו בעיה חמורה. אמא שלי מודעת לבעיה, אך היא בדקה עם רופאת משפחה, והן טוענות שזו בעיה רגילה, ושזה בגלל ההורמונים. תמיד הייתי נערה שמחה, ובזמן האחרון התחלתי להעריך את עצמ. אך הבעיה הזו תמיד נושפת בעורפי. האם מישהו יכול לומר לי מה הבעיה ואיך לטפל בה? תודה רבה, ל'.

שלום רב,
אני פונה אליכם ממצוקה ובתקווה שתוכלו לסייע. קרוב משפחה שלי שלא מתגורר בארץ סובל לדעתי מסכיזופרניה ומפחד רדיפה. מכיוון שאני לא מומחית וזו רק השארה רציתי להתייעץ כי אני מאד מודאגת לגביו. אשמח אם תוכלו להגיד אם הסימפטומים מתאימים להבחנה ומה אפשר לעשות.
הוא הרבה זמן מבלה לבד, אין לו חברים והוא לא מאמין ולא סומך על אף אחד. אפילו לפעמים חושד באנשים קרובים אליו (חברה שלו לשעבר למשל), שמזיקים לו. בזמן האחרון זה החמיר והוא משוכנע שהוא בסכנה שעוקבים אחריו ורוצים לגרום לו נזק, לגנוב לו כסף וכו'. נכון להיום אני יודעת שבאמת יש לו בעיות במציאות אך נדמה לי שלא כאלה חמורות כמו שהוא מתאר אותם. הוא כל הזמן חושב שאנשים מאד מניפולטיבים ומנסים לעבוד עליו ומשקרים לו. הוא הפסיק לטפח את עצמו (לדעתי סימן לדיכאון), נראה מאד שקוע בעצמו ומוטרד. זה נראה כמו פרנואיה. הוא איש מאד חכם ועצמאי אך לא יודע לבקש עזרה וגם לא רוצה. חושב שהכל הוא מסוגל לפתור לבד. אני לא יודעת איך אפשר להגיד לו שיפנה לטיפול כי הוא לא יסכים ולא ירצה להקשיב לזה שכנראה יש לו בעיה.
איך אפשר לעזור לבן אדם במרחק כזה כשהוא גם לא מוכן לבוא לארץ? איזה טיפול הוא צריך ומה כדאי לעשות??

תודה רבה מראש, אם יש פרטים שחסרים אשמח להוסיף!

שוב תודה ויום טוב!

ככל שאני זוכר את עצמי , אני נמצאת בדיכאון , ולצערי דיכאון כרוני וקשה ? יותר מדי עמוק , הדיכאון כבר שתק אותי מהחיים , בכלל לא חיה , ... אוקי , אז כך המצב , כל היום אני נמצאת בחדר (כמעט ולא יוצת ) , מזניחה את עצמי בצורה גדולה , כן אפילו בקושי מתקלחת , אוכל הוא הדבר הכי משעמם בחיי ( לפעמים עוברים יומים-שלושה ולא נכנס כלום לפה ) , ממעטת בדיבור ואם מדברת זורקת מילה מפה ומילה משם , ואם יושבת עם המשפחה -כאילו לא איתם- ואם מסתכלת על הטלוויזיה כאילו שאני לא שם , לא יודעת מה הולך , ... אני מרגישה שאני חסרת אונים , אין לי כוח עוד , ממש חסרת ערך , תקווה מזמן איבדתי אותה , אימון כבר זרקתי אותו , ... הכל אפסי בחיים ? אין להם שום משמעות , ממש איטים... ויותר על כך , אין יום עובר ? אלא מזיקה לעצמי ? לא משנה מה ובמה ? העיקר להזיק כמו לחתוך , לשפוך משהו חם , לדקור , לשים חומר כימי מרוכז על גופי , נתילת תרופות ללא צורך , מרעיבה את עצמי המון שעות , ... והרשימה פתוחה ... רוב גופי מלא בצלקות ( חתכים וכוויות) ? מבנה רזה מאוד (אורך 1.57מ' ומשקל 36 ק"ג ) ... וחוץ מאלא גם כן נסיתי כמה פעמים לשים קץ לחיי ולא הצלחתי , ותמיד מחפשת דרך נוספת כדי להעלם מהעולם הזה מבלי שיידעו ... זה קצת אינפורמציה על מצבי , ושאלתי היא האם ניתן לטפל בהפרעות האלו ואחרות טיפול פסיכולוגי פרטי ללא טיפול תרופתי ?! אני בכלל לא מעוניינת בטיפול תרופתי , אני בטוחה שלא יכולה לעמוד מול הכדורים ( בקיצור אולי יהיה יותר קל לי לקחת אותם בבת אחת וזהו ) ... את האמת הלכתי כמה פעמים בדודים לפסיכיאטרים שונים והם רשמו לי תרופות שונות אבל ... כן, לקחתי אותם בבת אחת , לא יוכלתי ... זה ממש קשה וכנראה בלתי אפשרי ... הבטחתי להם שאפסיק או אפילו אפחית מלפגוע בעצמי אבל נכשלתי בגדול , במקום לצמצמם הגברתי את זה עד כדי אישפוזים וניתוחים ... לא יודעת מה לעשות , נראה לי שאני נמצאת בדילימה : האם לחזור שום לטיפול (פרטי) או להשאר כך ולחפש דרך נוספת לצאת מהחיים ?????!!!!!!!!!!!!!!! המשפחה לא כל כך מודעת למצבי ( נו הוריי כבר בני שבעיים ואני בת 24 והאחים כולם נשואים וגרים רחוק ) , אז רק אני מודעת לבעייתי והרופאים הפסיכיאטרים הפרטים הגרים גם הם ממש רחוק (אני באיזור השרון והם באיזור הדרום או הצפון) , הרופאים שלא מכירים אותים היטה , אפילו שמי האמיתי לא גליתי להם ... הרופאיןם האלה כבר יותר משנה וחצי לא ראיתי אותם ... תודה לכם על כל עזרה

שלום ,

היתי רוצה לקבל את עזרתך.

אני סובלת מהרגשה של חנק וגוש בגרון , כאילו כל הזמן משהו נמצא בגרון וחונק אותי מבפנים.

עשיתי בדיקות הבאות :

גסטרוסקופיה - ממצאים : בקע סערפתי קצר , גסטריטיס , טופלתי בלנטון .
CT גרון - תקין
אולטרסאונד גרון - תקין
רנגן גרון ולועה עם בליעת בריום - תקין לא נמצא ריפלוקס .
צילום חזה/ ריאות - תקין
אקג - תקין
א.א.ג. - בדיקהעם סיב אופטי - תקינה
בדיקות דם תקינות .

אחרי כל זה , אני לא מאובחנת, רופא גסטרו אומר שזה יכול להיות שיש ריפלוקס או שזה מבקע , בקיצור הוא לא יודע ...

רופאת משפחה שולחת אותי לפסיכיאטר ...

מה אתה חושב על כל זה? יש איזה בדיקות אחרות שצריך לעשות בשביל
לאבחן מה זה ? אני ממש לא מתפקדת עם הרגשה הזאת כל הזמן

בתודה מראש ,
דניאלה

היי,

אני סטודנטית בתקופת מבחנים שסובלת בין היתר מהפרעות ADHD. חוויתי המון כשלונות בעבר ונדדתי בין מסגרות שונות. הדיכאון היה נחלת חיי כמה וכמה פעמים. נטלתי פעם אפקסור מס' חודשים, בתחילה הרגשתי שהבעיות מאחוריי ואפילו כשהייתי מגיעה לפסיכולוגית שלי הרגשתי שאין לי מה לומר. התייעצתי עם גורמים שונים(הפסיכיאטר והפסיכולוגית) ונאמר לי שאני יכולה לנסות להפסיק עם הכדורים. שוב, בהתחלה הכל היה בסדר אבל כל המשברים שחוויתי (פרידה מחבר, כלבה שמתה, דודה שאושפזה בטיפול נמרץ למעלה מארבעה חודשים-בתקופה שנטלתי כדוריםוהתמודדות הייתה הרבה יותר קשה. היום כסטודנטית אין לי אפילו 100ש"ח לפנות לפסיכולוגים למרות שאני מרגישה שאני זקוקה לזה כמו אוויר לנשימה. אני בחובות של 30,000 ש"ח ואני מרגישה שאני שוקעת לא מצליחה להקים את עצמי ללימודים, לא מצליחה להתרכז, הכל נראה לי מיותר. אני מצד אחד אומרת לעצמי שאולי תרופות יכולות לסייע במוטיבציה וכושר התמדה שאין לי ומצד שני אני פוחדת שאני אקח את הכדורים, לא אתגבר על משברים בעצמי וכשארצה להפסיק לקחת אני אתמודד עם כל הרגשות מחדש. היות ואני לא יכולה להרשות לעצמי טיפול פסיכולוגי, מה ניתן לעשות? המצב רק הולך ומחריף ונותרו לי עוד עבודות להגיש ומבחנים בטווח של שלושה שבועות כשאני יודעת שטווח ההשפעה ותופעות הלוואי של הטיפול התרופתי שווי ערך לזמן הזה...אובדת עצות- אשמח לכל עזרה. אני מרגישה שאני במצב לא ממש טוב...

שלום,
לפני כשלושה ימים התחלתי לקחת חצי כדור של ציפרלקס 5מ"ג,יש לציין שזו פעם ראשונה שאני מנסה טיפול תרופתי נגד דיכאון,(לעיתים רחוקות במצבים מסויימים לקחתי פה ושם כדור הרגעה כמו ואבן או קסאנקס שעזרו נקודתית )כלומר זה לא שגופי לא הכיר בעבר פה ושם כדורים שכאלה,אך אף פעם לא על בסיס קבוע ,כפי שציינתי לעיתים רחוקות מאד.
בתקופה האחרונה חשתי די מדוכאת,יש לציין שאני בתקופה אובייקטיבית לא קלה מזה חמישה חודשים של ארועים לא קלים רצופים בחיי,מה שגרם לי דווקא עכשיו להחליט לנסות טיפול שכזה הוא שהדברים נוטים להסתדר אך לא מצב הרוח,
ברגע שלקחתי את הכדורים חשתי חרדה ונדודי שינה ומאד התלבטתי אם להמשיך,היתה תחושה שנראית יותר קשה מהדכאון עצמו,השאלה היא האם אלו תופעות לוואי לגיטמיות שיעברו? או שהתרופה לא מתאימה לי? יש לציין שכשהפסקתי לאחר יומיים הרגשתי הקלה משמעותית אך הדיכאון חוזר לשכון שם בפנים ,רק פחות קשה מהתחושה עם התרופה.
אשמח לדעת מה מומלץ לעשות במקרה שכזה?
תודה רבה.

לפני 11 חודשים הודיעו לי באמצע הלילה שאימי נפטרה מאז אני סובלת מתקפי חרדה המלווים לעיתים בדופק מהיר לחצים בבית החזה. הלכתי לטיפול פרטי אצל פסיכיאטר וקיבלתי פריזיום התחלתי במינון של 3 כדורים ביום ובמשך הזמן לאחר מעקב ירדתי ל כדור וחצי ביום.
יש לציין שמצבי השתפר וחזרתי לישון בלילות. לעיתים מספיק שאני בוכה או נזכרת באובדן החרדה תוקפת אותי שוב אני מרגישה חוסר שיווי משקל בגוף חום ביד שמאל. יש לציין שעשיתי כבר פעמיים בדיקות כלליות והכל תקין וגם פעמיים א.ק.ג והכל תקין אך אני מרגישה שזה לא עוזר מספיק.
מה לעשות?
תודה על המענה!

אני לוקח כשנה וחצי 10 מ"ג מסיפרלקס ומשלב גם טיפול פסיכולוגי משפחתי. לאחרונה לאחר התקדמות בטיפול (בעיקר בכל הקשור לחרדות) החלטתי (בהתייעצות עם הפסיכולוג) לסיים הטיפול התרופתי. הפחתתי את המינון במשך שלושה שבועות עד להפסקה כללית. בימים אלו אני נמצא לפני נסיעה לחו"ל והתקף החרדה (שמגיע בשינה) חזר שוב. מה לדעתכם מומלץ לעשות? אין לי ספק שההרגשה נובעת גם מזה שאיבדתי את המשענת שהיתה לי ונתנה לי שקט נפשי.

שלום
לפני כשחצי שנה אובחנתי כחולת דיכאון וחרדה חברתית וקיבלתי את הכדור צפירלקס...
האמת שאני פוחדת מהתופעות לוואי שלו, הפחד הרציני שלי הוא לעלות במשקל.
עוד אחד המפחדים שלי הוא שיש לי כיב קיבה, הכדור לא יחמיר את המצב?
ושאלה אחרונה, כששותים את הכדור חייב לאכול לפני כן?
אודה לכם אם תענו על שאלותיי.
נועה.

שלום ,
לא יודעת למה אני כותבת , אבל בא לי להוציא הכל ... כן , הכל... כבר נמאס לי מהחיים האלה , לא מרגישה שאני חייה , הכל סבל וסבל , הכל קשה ובלתי נסבל , אין לי כוח עוד להמשיך , הכל חסר ערך , שום דבר לא שווה ,...
בא לי לסיים הכל , למה לא ? !!! מה נשאר לי עוד ... ?!!!
כבר נסייתי כמה פעמיים לסיים הכל , אבל לא הצלחתי , ומתכוונת לגמור הכל בקרוב , כן הכי קרוב ... למה לא ?!!! נראה לי שכבר מספיק לי ... רוצה לנוח " מנוחה ניצחית ולתמיד" ...
מה לא מגיע לי ... ?!!! מספיק משעברתי בחיי !

שלום, אני לוקחת רסיטל מזה מס' שנים (20 מ"ג). עזר לי מאד. מזה 3 חודשים עקב חוויה טראומטית, העליתי המינון ל- 40 מ"ג. בשל בעיות בעיכול ועייפות יתר, החליף לי רופא המשפחה את הכדור בציפרלקס, שנחשב חדיש יותר. לפני שבועיים לערך התחלתי בלקיחת 20 מ"ג (כמינון אקוויולנטי למינון הרסיטל). אינני יודעת אם יש קשר, אבל חליתי בשלבקת חוגרת וחטפתי שיעול וצינון מטריד. האם זה קשור? האם המינון נכון? האם היה צורך במינון הדרגתי בציפרלקס, הגם שלקחתי רסיטל זמן רב? מה באמת ההבדל בין שני הכדורים והאם נכון היה לי לשנות?
ת ו ד ה !

שלום דוקטור ותודה רבה !!

אני סובל מדיכאון קל עד בינוני מטופל בתרופות הומפאטיות אני יודע שתרופות כימיות גורמות לך להיות זומבי ולכן אני בורח מהן בכל צורה שהיא

1. ישנם סדנאות של "דמיון נובע" וסדנאות "ימימה " שלמרות שהם לא קשורות לטיפול פסיכולוגי אישי אני חושב שהם משפיעות , האם יש לך המלצה לאיזה סדנאות ללכת ?

2. איזה ספרי קריאה מומלצים ישנם לטיפול עצמי?

3. האם יוגה , מדיטציה וכו ' עוזר ? מה מומלץ

תודה רבה

מצפה לתשובות