פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי אוהד,
ייתכן שהריספרדל ניתן לך על מנת לתמוך בפעילות של הסימבלטה. תרופות מקבוצת התרופות של סימבלטה מתחילות להשפיע רק כחודש לאחר שמתחילים ליטול את המינון הפעיל, כלומר המינון המלא שניתן לאחר תקופת ההסתגלות, שבה ניתן מינון נמוך מאוד. כלומר, אם בשבוע או בשבועיים הראשונים של נטילת התרופה נטלת מינון מופחת, עליך לספור כחודש מאז שהתחלת לקחת את המינון המלא עד שהתרופה תתחיל להשפיע.
לא ידוע לי על הפחתה בפעולת הריטלין, אך עליך לשאול את הרופאה שלך.
בברכה,

סיוון שלום,

רסיטל אכן עוזר לחרדות ולחצים והוא לא ממכר, עם זאת אני ממליצה להתיעץ עם רופא פסיכיאטר ולא עם רופאת משפחה. לגבי הריון מומלץ להיווץ במרכז הטרטולוגי בירושלים. ניתן לצלצל לשם.

בברכה,

שלום לך,

שווה לבדוק תפקוד של בלוטת התריס. רופא משפחה יכול לתת הפניה לבדיקת דם פשוטה מאוד.

תרגיש טוב!

היי נחמה,
קיימים מחקרים המצביעים על קשר בין דיכאון ממושך (או סטרס ממושך) לבין סימני הזדקנות מוקדמת. אין זה אומר, כמובן, שדיכאון יכול לנבא ב- 100% הזדקנות מוקדמת, כשם שעישון אינו יכול לנבא סרטן ריאות ב- 100% (קיימים אנשים שעישנו שנים רבות ומתו בשיבה טובה). מה שהנתון אומר, הוא שהדיכאון מעלה את הסיכון לכך. כמובן שהזדקנות מוקדמת קשורה גם בגורמים נוספים, כגון גורמים גנטיים ומצב בריאותי כללי.

בברכה,

היי מיקי,
אני לא רופאה, אך כבת למשפחה של רופאים ידוע לי כי הדיעה המקובלת בקרב רופאים היא, שמותר להשתמש בתרופות שפג תוקפן עד חצי שנה לאחר פקיעת התוקף. זאת, כמובן, אם התרופה נשמרה בתנאים טובים והיא נראית טוב. ייתכן שהחרדה חזרה אצל אחיך עקב אפקט פסיכולוגי. כלומר, הוא יודע שפג תוקף התרופה, ולכן הוא חושב כי היא תועיל לו במידה פחותה, מה שיוצר "אפקט פלסבו הפוך". ייתכן גם, כי החרדה חזרה ללא שום קשר. זה דבר שיכול לקרות גם במהלך טיפול בתרופה שנלקחת לתקופה ארוכה.

בברכה,

שלום לך.

אני לא חושבת שיש בסיס לחששות שלך. אם חברך אוהב אותך הוא ימשיך לאהוב אותך בכל מצב. אני שמיה שאת תומכת בו וזה מעיד על כך שהקשר טוב וחזק.

בהצלחה!

היי אור,
התרופות נוגדות הדיכאון שתיארת מטפלות גם בחרדה בטווח הארוך. מאידך, התרופות נוגדות החרדה, כמו ואבן, קלונקס, לוריוון וכו', אינן מפחיתות סימפטומים בטווח הארוך אלא רק בטווח הקצר. כלומר, בניגוד לתרופות נוגדות הדיכאון, שאינך חשה את השפעתן מיד לאחר נטליתן, התרופות נוגדות החרדה משפיעות באופן מיידי, ולמשך מספר שעות בלבד. בניגוד לתרופות נוגדות הדיכאון, התרופות נוגדות החרדה יוצרות תלות- כלומר ממכרות, יוצרות תחושה של נמנום (ולכן נלקחות פעמים רבות כעזר לשינה, ולא מומלץ לנהוג ברכב לאחר נטילתן), ובנוסף לאחר זמן מה שבו נוטלים אותן ברצף, הן אינן משפיעות באותה המידה. כלומר, יש צורך להעלות את המינון כדי לקבל את אותו האפקט. התרופות האלה אינן מטפלות בחרדה, ואפילו עשויות להחמיר את המצב בטווח הארוך. זאת מאחר, שנטילת תרופה כזו מהווה הימנעות ו"בריחה" מהחרדה, מה שגורם לחרדה לחזור בעוצמתה המלאה מאוחר יותר. אלו הסיבות שבגללן רופאים בדרך כלל מעדיפים לטפל בחרדה בתרופות נוגדות דיכאון.
התרופות נוגדות הדיכאון בדרך כלל גורמות לשיפור, חלקי או מלא, בטווח ארוך. שיפור זה נמשך בדרך כלל כל עוד נוטלים את התרופה. לאחר הפסקת התרופה, יש סיכוי לא קטן שהסימפטומים יחזרו. "רמוטיב" אינו שונה מהתרופות האחרות נוגדות הדיכאון בפרמטרים שציינתי, מלבד העובדה שהיא ידועה כתרופה "קלה" יותר, שהשפעתה עדינה יותר. קיימים אנשים שהתרופה הזו מועילה להם יותר מתרופות אחרות, כך לגבי כל תרופה.
"התגברות" של ממש על החרדה נעשית רק כאשר האדם הסובל ממנה לומד להתמודד איתה, ומפסיק לפחד מפני חזרתה. אפשר ללמוד לעשות זאת באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שמלמד את שיטות ההתמודדות תוך זמן קצר. ניתן בהחלט לשלב אותו עם הטיפול התרופתי, על מנת שאפשר יהיה להפסיק את הטיפול בתרופה בלי שהסימפטומים יחזרו.

בהצלחה!

היי חני,
למיטב ידיעתי, רסיטל מגביר את התיאבון. אין הוכחה שהוא מוריד את קצב חילוף החומרים, אף על פי שהשערה זו הועלתה.
את יכולה לשאול את הפסיכיאטר שלך לגבי תרופות מקבוצה זו שאינן גורמות להשמנה, וכן להשגיח על האכילה שלך כך שלא תשתנה.

בברכה,

היי, אני לא רופאה, אך מניסיוני קליני אני יודעת שתופעה זו נמשכת כל עוד נוטלים את התרופה.

בברכה,

שלום לך,

אני מאוד מצטערת לשמוע על החוויות הקשות שעברת בחיים והדבר מעיד על כך שאתה חזק, מתמודד ושורד. כך שלא הכל שחור, אני בטוחה שיש בך עוד תחונות טובות. אני חושבת שמאוד יועיל לך ללמוד כישורי חיים להתמודדות טובה יותר עם החיים כדי שתוכל להניע את עצמך לקראת המטרות שאתה מעריך כחשובות לך בחיים. כלים כאלה ניתן ללמוד בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי. ישנן מרפאות ציבוריות בהן ניתן לקבל עזרה ללא עלות או בעלות מופחתת.

חזק ואמץ!
בברכה,

מרפאות ציבוריות זה להתעסק עם הממסד שיסמנו אותי וישליכו את הפרטיות שלי לפח, ואם זו הברירה היחידה שלי אז כנראה שזה אבוד, עזרה אני לא יוכל לקבל ממשהו בזמן הקרוב, אם המילים כישורי חיים את מתכוונת למניפולטיבי או לחלופין למלא קסם ומקסים נראה לי שפספסת את הנק' אין לי את הלוק המתאים ולאנשים מסביבי יש את הנטיה לזלזל בי מלכתחילה בשל כךונשים דוחות כל תקשורת איתי על הסף כמעט וגם אם כן ידברו הן אפילו לא מסתכלות עלי , חזק או לא חזק אני בדרך להישבר (כן בפעם המאה כבר ,אבל זה כבר די נמאס..) זה כאילו מיום ליום ברור לי שזה תמיד ישאר ככה וסביר להניח שאני תמיד ישאר לבד (במובן הזוגי של המילה ,הפנימי ) והדרך היחידה להפסיק את זה היא לחתוך את זה , כשאת אומרת התמודדות עם החיים זה מראה שלא הבנת את הנק' , ההתמודדות הזאת היא הסיפור חיים שלי, זה כמו לנסות לשחות בתוך שמן כשמישקולת מחוברת לך לראש , מלבד אנשים מסויימים כל מה שמסביב מכאיב, טוב.. זה ברור לי כבר שאין עצה טובה כי מרפאה ציבורית היא לא אלטרנטיבה ומסתבר שעבורי גם לא יכולה להוות גם ברירת מחדל , ובחרת לראות את הדברים שכתבתי כדברים שיש בהם תקוה, זה אני יכול לעשות וגם עושה את זה כבר הרבה שנים בסופו של דבר כי החלופה היא לעשות צעד שאין לו חזרה (ואם תהית למה עוד לא השתמשתי במילה הזאת זה כי אני לא מאמין בהגדרות-המשמעות ברורה - אבל ברור לי שהעולם שמסביבי כן, ) צריך מישהו שירגיש ויפתח את הלב ולא ינתח לפי הספר כי הרושם הריאשוני אם זה בדיבור בתנסחות או במראה בודאי יטעה אם יש אחד\ת שיבין שמחירים כאלו לא הגיוניים בכלל ושאדם (כמו הרבה אני מאמין) שהגיע שוב לקצה הרבה פעמים נמצא במצב שבטח לא יכול לדמיין אפילו להוציא סכומים בסדר גודל כזה במכה ואולי אפילו הסיבה שעד היום לא ממש הצליח לטפל בכך היא שהמחיר לא ריאליסטי עבורו , כמו איזו פנטזיה שיהיה פעם טוב, אם את מכירה מישהו טוב שיוכל לעזור והסטטוס שלו דומה למה שתואר פה שיש בו החיבור למציאות של אלה שלמטה אשמח לשמוע , בינתיים תודה בכל זאת

אין רצון ויכולת לעזור ולתת פתרון , כמו כל דבר פה .. הכל שקר

אני יכולה להבין את התחושות שלך. אני רק מנסה להבהיר שדרך הפורום לא ניתן לפתור בעיות. אתה זרוק לתמיכה, ליווי, הכוונה של מטפל ממשי. יתכן ופניה לגורמי רווחה באזור מגוריך יכולים לתת מענה.

מצטערת!

אני לא בטוח שאת מבינה את התחושות , יש פה הרבה דברים .., ובזמן האחרון אני מבין לאט לאט שזה לא אני שדפוק זה מה שמסביב, אני זרוק כמו שאמרת או זקוק כמו שהתכוונת , זה למשהו שיצליח להקשיב למישהו שיוכל להתעלות מעל כל המצב הדפוק הזה שהעולם נמצא בו , של אוסף עצום של אנשים שיכולת התקשורת שלהם אחד עם השני אפסית ובטח לא בכיוון של שיפור (תנסי לחשוב על זה ואולי להקשיב לשיחה של שני אנשים מהצד , לראות כמה הבנה יש שם באמת , כי לא תמצאי הרבה מזה , אין תקשורת, אם אדם א' יגיד משהו ויתכוון להעביר מסר מסויים לאדם שאיתו הוא מתקשר האדם שמולו יבין את כל מה שאמר הפוך.. ויפגע ויתקוף וזה תמיד ככה ) אני ממש הרבה זמן מנסה להבין מה לא בסדר איתי , כן, אולי אני מעוצבן לפעמים ונשמע תקיף (בטח כמו ששמת לב לסגנון הכתיבה שלמעשה מכוון לזה) אבל צריך להקשיב למילים, ואת אומרת שאת לא יכולה לעזור ומתנצלת, שולחת לממסד שיגיש את ה"עזרה" שלו ויכריז עליך כדפוק עם תעודות.., אבל את כן יכולה לעזור יותר נכון אתם , אתם יכולים להוריד את המחירים שלכם יכולים להקשיב למה שמסביב (ולא רק מה שמסביבי) ואת כן יכולה לעזור כי יש לך את הכלים , את התחושות אולי יקח לך זמן להבין כי התרגלת לעולם הזה ולצורה העצומה של ההדחקה שהוא סיגל לעצמו כדי לעבור מחסומים שהוא בעצמו יצר ולחוסר הסבלנות שתמיד אפשר להבחין בה ולרצון להרויח יותר כסף כי ככה חונכנו שמי שיש לו יותר הוא יותר טוב והצלחה פירושה חשבון בנק יותר שמן מצב שנוצר משיעבוד של התודעה , אבל בסוף תביני , לעזור פרושו להגיש עזרה , ולכסף משמעות זניחה ביחס לאושר שאפשר לתת לאדם שאין לו , והקשבה והבנה היא הדרך שתוכלי להנחיל לעולם הזה , אני בטוח שאת בנאדם טוב , ולא חוסכת מעצמך טירחה בעזרה לאחרים אבל לבעיה שאני הצגתי פה אין פיתרון קונקרטי כמשתמע מהדברים שלך.., טוב.. זה באמת סוג של פורקן כל המילים האלה שיצאו כאן ממני , אחד שלא רוצה שידעו מיהוא, כי אני באמת כבר כל יומיים מתפוצץ פה , ומה שאני פוגש מסביב לרוב רק מוסיף שמן למדורה שבוערת כבר מספיק חזק.., אומרים שיש סיבה להכל .., אולי גם לכל ההתקשרות -ההתקשות -הקושיה-הנקישה הזאת שאני מציג בפנייך, בטח בקרוב האש תרגע קצת (אני מקוה) ואולי אפילו יקרה נס ולא אהיה כל כך לבד בראש שלי, ובגוף שלי, והעולם הזה יפסיק להראות לי כל כך מסריח , בינתיים אפסיק לכתוב , מקוה שהעברתי את המסר
משמו

כזו כדורים שונים או ערבוב? *אני לא רופאה* אבל לא שמעתי שזה אפשרי. כדאי שתלכי לייעוץ אצל פסיכולוג או רופא מומחה כדי שיעזור ,מלבד עזרה כאן בפורום ממומחה כי רופא יודע את כל ההיסטוריה עלייך ורואה את התיק הרפואי.
את תמיד יכולה גם לעשות טיפול ללא כדורים אצל מישהו שיודע לטפל בחרדות או דכאון אולי זה יותר יעזור. יש למשל את פרופסור חיליק לבקוביץ שנמצא ברמת אביב ומטפל בסוגים כאלו. שווה לך לבדוק.

היי מיכל,
הסרוקסט צריך להתחיל להשפיע כ-3 שבועות מרגע שמתחילים ליטול את המינון הפעיל. המינון שאת נוטלת עכשיו הוא רק להסתגלות, ועדיין אינו פעיל. לכן, הוא לא נכלל בתקופת השיפור.
לצערנו, הרבה פעמים קיימת תחלופה של תרופות כחלק מ"ניסוי וטעייה" שעושה הרופא, מאחר שאין כל דרך לדעת מראש איזה כדור ישפיע בצורה הטובה ביותר על אדם מסוים. כל אחד מגיב לתרופות קצת אחרת.
אני מאוד ממליצה לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מאחר שהטיפול התרופתי לא יפתור את הבעיה, אלא יגרום לשיפור שיימשך כל עוד את נוטלת את התרופה. הבעיה נפתרת באמת ובאופן מלא רק כאשר מפסיקים לפחד מהחרדה עצמה ומרגישים מוכנים להתמודד איתה. כלומר, ה"פחד מהפחד" נעלם ולא פוחדים שהחרדה תחזור (ולכן היא מאבדת את השפעתה, הולכת ונעלמת). זה בדיוק מה שהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מלמד, ולכן הוא גם פותר את הבעיה, כך שאפשר לחיות בסופו של דבר ללא תרופות. לעומת זאת, נטילת זנאקס גורמת להקלה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא משמרת את הבעיה ועשויה אף להחמיר אותה. זאת מאחר, שקיים כאן מאמץ גדול להימנע מהחרדה בכל דרך אפשרית, ה"פחד מהפחד" מתעצם והחרדה מקבלת כוח רב יותר.

בהצלחה!

קרן שלום,

לפי מעתבך אני מבינה שאת נמצאת בטיפול. אני ממליצה לשתף את המטפל/ת שלך במה שאת חווה. כדי לקבל עזרה תרופתית כדאי לפנות לרופא פסיכיאטר. מכווה שאנשי מקצוע יעזרו לך לחזק את כוחותיך ולהתמודד עם מצבך.

חזקי ואמצי!
אני כאן בשבילך!

היי אייל,
כדאי שתחכה כמה ימים. אולי זה יעבור לבד. אם לא, אפשר לפנות לרופא המשפחה שלך על מנת לטפל בבעיה- ייתכן שאפשר לקבל פיזיותרפיה או מסאז' דרך קופת החולים שאתה חבר בה. כדאי לומר לעצמך שהסבל הוא זמני וחולף, ולא לעשות החלטות מרחיקות לכת, אלא אם כן חשבת עליהן זמן רב.

בברכה,

הי שרון.
חשבתי על התוכן שכתבת .. ועלה לי כדלהלן..
כעת שאלה :
את חושבת שהכאבים שלי נובעים מעצם העובדה שהתחלתי פעילות גופנית לאחרונה .?
וכן הצעתך לגבי מסגרת או סוג עבודה כל שהיא .
תודה וערב טוב

היי אייל,
בהחלט יכול להיות קשר בין הכאבים לבין הפעילות הגופנית. כאשר הגוף אינו רגיל להתאמץ, יכולים להימתח או להיתפס שרירים. זה בדרך כלל חולף כשמתרגלים לפעילות, אם היא נעשית באופן סדיר.
לגבי מסגרת תעסוקה, איני יכולה להציע לך משום שאיני מכירה אותך, ואיני יודעת מה מתאים לך. בנוסף, אינני עוסקת בהתאמת מסגרות תעסוקתיות לאנשים. אני מציעה לפנות לגורמים השיקומיים המלווים אותך.
בברכה,

שלום לך,

אני לא רופאה, אני יודעת מניסיוני הקליני וידע ישי שזה יכול לקחת שבועיים עד שלוש.

בהצלחה!

היי שי,

אני גאה בך לשמוע שאתה עוזר ותומך במשפחתך ובמגביל גם עובד ולומד ! כאשר כל הבדיקות יוצאות תקינות, סביר להניח שהסיבה היא נפשית לתחושות שאתה מרגיש. עברת תקופות של לחץ ומתח ולפיכן יתכן ומדובר בהתקפי חרדה. הדרכים הטובות והיעילות לטיפול בהתקפי חרדה ללא תרופות הן טיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT, ביופידבק, נוירופידבק. ניתן גם לשלב את שלושתם יחד.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,