פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

מזה 3 שבועות שהנני נוטלת כדור רומטיב 500 מג ואין שיפור משמעותי..

בימים האחרונים אני מרגישה יותר קשה מתי אני אמורה להרגיש את ההשפעה. ברצוני לציין שלפני 5 שנים לקחתי ציפרלקס ולקח לי מעל חודש עד שזה התחיל להשפיע. אולי יש קשר.

שלום,
לפני כשנתיים לראשונה בחיי התנסיתי בעישון ג'וינט ווייט הידרו במסגרת טיול לאמסטרדם.
ערב אחד לקראת 9 בערב, עישנתי 3 שאכטות וכעבור כחצי שעה היו לי זרמים בידיים ותקף אותי פחד נוראי, עד כדי כך חשבתי שאני הולכת למות. חזרתי לחדר במלון עם חברתי ורציתי לשטוף פנים ופחדתי שהמים יהיו רותחים ואקבל כוויה. פחדתי מכל דבר שזז. פחדתי לשכב על המיטה ולהתכסות בפוך, שמא לא אחנק ואמות. מצד שני היו לי תחושות של לקפוץ מהחלון ותחושות עצבים בגוף. רק כעבור כשלוש שעות של סיוט זה עבר, אך לא ב 100%. למחרת בצהרי היום זה עבר לחלוטין, אבל הטראומה וכל פרטי מופע האימים נחקק בזכרוני.
ביום חמישי האחרון, חגגנו אצל חברים ושתיתי שוט אחד (שליש כוס חד פעמית) של אלכוהול ומיד לאחר מכן שתיתי קולה (קפאין) וקיבתי לא היתה ריקה.
כעבור כחצי שעה (שוב..) משתיית האלכוהול וכנראה ערבוב עם הקפאין, שוב אותה תחושה של כבדות בדיבור, חוסר פוקוס, בלבול במילים, ופחד... פחד פנימי משתק!
הלכתי לשירותים ושטפתי פנים, ראיתי שאני חיוורת ולא הייתי מסוגלת לדבר.
הלב שלי פעם בחוזקה, הפה היה יבש ונצמדתי לכוסות של מים ללא הפסקה ושלשולים שלא פסקו. ושב היו לי פחדים, אבל לא ברמה שהיו לי באמסטרדם. הרגעתי את עצמי ואמרתי לעצמי שהכל בסדר, נשמתי נשימות של יוגה (אבל פחדתי להיחנק), הלכתי יחפה על הריצפה כדי להירגע. לא היו לי תחושות שאני הולכת למות, אלא של פחד כלשהו ועצבים... הרבה עצבים היו לי בגוף. אמנם לא ניתן היה להבחין בזה, כי רק התהלכתי ושתיתי מים, אבל כל מי שמהחברים היה פונה אליי בשאלה האם הכל בסדר, הייתי מתעצבנת מבפנים, אבל עניתי בעדינות "עוד לא".
ההתקף או מה שזה לא היה, החל בשעה 10 בלילה לערך עד לשעה 1.30 בלילה !! שעות של סבל....
משהו בתוכי אמר לי שכנראה זה התקף חרדה, קראתי באינטרנט על כך, וכל הסממנים
שרשומים להתקף, היו לי. אבל, בכל מקום כתוב שההתקף הוא דקות, עד חצי שעה. בשני המקרים שחוויתי את החוויה הזו (אחרי ג'וינט ואחרי אלכוהול שאת שניהם אני לא "עושה" והם לא חלק מחיי), זה נמשך שעות!!
מה זה אומר לגבי? האם אני חרדתית? האם אסבול מכך בעתיד? מה עליי לעשות?
האם זה רק כתוצאה מתמהיל אלכוהול וקולה (קפאין), כי קראתי שזה "קטלני" ביחד?
חייבת לציין שלאחרונה היו לי לחצים בחזה (לפני ההתקף), ויום אחרי ההתקף (יום שישי) היו
לי כאבים בעצמות, בכתפיים. וגם היום (יום ראשון) היו לי לחצים בחזה.
אשמח מאוד להכוונה כלשהי ולהרגעה..... :-)
תודה רבה

הי. אני אשתדל לקצר, כי גם ככה אני מרגישה מעט אהבלה :)

אני בחרדה!!!!!
אחרי מלא זמן שאני גרה בדירה שכורה, ורוב הזמן הזנחתי אותה- כלומר ניקיתי מדי פעם אבל לא הרבה ולא הכל, וחייתי חלק מהזמן בזוהמה שלא כדאי לכם שאתאר אותה-
התחלתי לנקות מלא דברים. הפשרתי וניקיתי את המקרר, מתחת למיטה, ועוד כל מני. גיליתי שחרק כלשהו אוכל את המשקוף שלי, פגשתי למרבה הזוועה בג'וק, גיליתי שהמקרר לא עובד טוב וצריך להזמין טכנאי, ובלי קשר הצטברו הרבה תיקונים לבקש עזרה בהם מבעל הבית שלי: לחצן האסלה שנשבר, הניאגרה שמרעישה מדי פעם ספונטנית, ידית הברז במקלחת שהתפרקה, תריס שנשבר בו חלק, ואולי יש עוד!
בקיצור, אני הולכת לקרוא לבעל בת שלי ולספר לו שחצי הבית מתפרק והחצי השני נאכל ע"י טרמיט/ג'וק! בנוסף הבעל בית גר מעלי והעיר לי מדי פעם על הבלגן ופעם גם נכנס בלי שאמר לי וראה את זה בעצמו.
נראה לי שהוא יעשה אחד ועוד אחד וידע להאשים אותי על הטרמיטים, הג'וק, על המקרר שהזנחתי וגם על כל השאר. נדמה לי שאי אפשר לפספס את ההזנחה. מקווה שאני טועה.

יש לי רגשות אשמה עצומים. אני יודעת שקיבלתי דירה חדשה ומקסימה וזיהמתי אותה כראוי על ידי הזנחה פושעת. זה שאני "חוזרת בתשובה" עכשיו זה יפה, אבל אני מפחדת שבעל הבית שלי יאשים אותי, שאצטרך לשלם מלא כסף, שהוא יצחק עלי, או יכעס עלי,
אני מפחדת שהרסתי את הדירה אני מתביישת.. אני גם מפחדת מהג'וק שלא הצלחתי לתפוס, אני ממש מבועתת!

עברתי טיפול מאוד מוצלח בגלל טראומות בעברי. בזכות הטיפול "יצאתי" מדיכאון ומאנורקסיה. משך הטיפול - 5 שנים. הבעיה היא שניסיתי להפסיק את הטיפול וההחמרה במצבי הייתה מיידית ואקוטית. לאחר 4 חודשים חזרתי לטיפול ומאז אני שלווה ורגועה.
יש לציין שטוב לי בחיים - יש לי זוגיות טובה, עבודה שאני אוהבת אבל אני לא מסוגלת להיפרד מהפסיכולוג שלי. עצם הידיעה שיש לי שעה אחת בשבוע שהיא כולה שלי ובשבילי "מחזיקה" אותי. האם יש בכך פסול? האם זה אומר שהטיפול לא באמת מוצלח? האם לנסות להילחם בכך וכן להיפרד מהמטפל?
יש לציין, שביני לבין הפסיכולוג יש קשר מאוד מאוד מיוחד. כיצד נפרדים מבן אדם כל כך משמעותי?

בת 30.כבר שנים סובלת מהפרעת אישיות גבולית.בילדותי עברתי טראומות קשות מההורים .שמשפיעות עליי עד היום.התיפקוד שלי נמוך.חוויתי אנורקסיה קשה בעבר.כיום המשקל התייצב.רק הנפש שלי פצועה.קשה לי לתפקד בחיים האילו.כל התמודדות עם אנשים הכי קטנה ממוטטת אותי.אין לי הרבה אנשים בחיים.יש רק את בן זוגי.שגם הוא חולה.ואת אחותי.עם ההורים אני לא בקשר.חברות אין לי.קשה לי ואני מרגישה לבד.יש לי עובדת סוציאלית שאני רואה פעם בשבוע.וטיפול תרופתי.ויאפקס 150 מיליגרם.
אבל ההרגשה הפנימית הזאת שאני לא שייכת לעולם הזה.ההרגשה שהיא מילדות.איתה אני לא יכולה להתמודד.
אני עובדת כיום חצי משרה.זו תעסוקה שיקומית.חוץ מזה איני יוצאת מהבית..
אני יודעת שזו שאלה מורכבת מאוד .
אך מה עליי לעשות ?
הדס.

מאז שאובחנתי כלוקה בדיכאון וחרדה איני מצליחה לישון בצהריים. מה שלא ניסיתי אני לא מצליחה. אני מטופלת בציפרלקס 20 מ"ג, לוריוון 1 מ"ג במידת הצורך ואמביאן 12.5 מ"ג למקרה שאיני מצליחה להרדם בלילה. השינה בלילה דווקא די טובה אך בנוגע לשינת צהריים אין כזאת מאז שהתחילו התקפי החרדה. האם יש קשר בין הדברים? בנוסף, גם רמת התאבון שלי ירודה, אני פשוט לא רעבה, מה יכול להיות הגורם לכך?

שלום רב ...
אני בחור ערבי בן 30 , נשוי כבר 4 שנים ואבא לתינוקת בת שנתיים , אני אוהב מאוד את אישתי ובתי , רק שאני חיי במצב לא נורמלי מלפני 3 שנים כמעט .
הבעיה שאני סובל ממנה היא " פחד מהעבר " , כלומר אני כל הזמן מתחרט על כל דבר רע שעשיתי לאחרים ומפחד שיגלו את זה ...
לפני 7 שנים הייתי בקשר עם בחור שהיקרתי דרך האינטרנט "ידיד " , רק שאני לא אמרתי אז את שמי האמיתי , והקשר איתו נפסק מלפני 7 שנים .. אבל כל יום , אבל באמת כל יום , אני נזכר במה שעשיתי , ושוב ושוב עולה אצלי המחשבה שאותו בחור מחפש אותי וירצה להתנקם בי ... וכמוהו אחרים ...
אני מפחד שיום יבוא והוריי ואישתי ידעו ששיקרתי , כל הזמן אני במתח , כשאני נמצא בין אנשים " בחתונה לדוגמא " או לא משנה מה אני תמיד מחפש אם מישהו רודף אותי , כך גם כשאני נוהג , חושב כל הזמן שמי שנוסע אחריי רודף אותי .
אני מנסה לא להראות לאישתי שאני במתח , רק לא מצליח כל הזמן לשמור על ההרגשה החונקת , אני בוכה הרבה , אם מישהו שואל עליי ואני לא יודע זהותו אני לא יושן כמה לילות ממחשבות ...

חג שמח. לפני כמה זמן ישבתי בבית קפה,והכרתי בחור כובש יפה תואר ממוצא בדואי.כשדיברתי איתו הרגשתי שאני ממש מתאהבת בו,והוא נתן לי את המספר טלפון שלו.כשהתקשרתי אליו התברר לי שהוא בכלל נשוי.מאז אני מפחדת להתקשר אליו עוד פעם כי אני מפחדת איך אשתו תגיב.ומצד שני בא לי להתקשר אליו ולהגיד לו שלמרות שהוא נשוי אני רוצה קשר ידידותי גם עם אשתו.אני ממש מאוהבת בו ולא מפסיקה לחשוב עליו,אנא בבקשה אשמח עם תציעו לי מה לעשות,זה מאוד חשוב לי,אני מיואשת תודה מראש וחג שמח לכולכם.

שלום רב ..אני בן 35 עובד ומתפקד סובל מנדודי שינה ונוטל תרופות כ5 שנים ברצף 12 מג" מירו וכמוסה של מודאל 50 מג" ..האם אני צפוי לסבול בעתיד מהרס הכבד או איברים אחרים בשל נטילת התרופות במשך זמן רב ..בעבר הנורולוג אמר לי שהתרופה מודאל הורסת את הכבד וזוהי תרופה רעה שרצוי להחליף התייעצתי עם הפסיכיאטרית על כך ונאמר לי לא להחליף את התרופה ....אשמח לשמוע את דעתכם על כך ...2 .האם כדאי לי לנסות להיגמל מהתרופות אם זה אפשרי בכלל ?

שלום שמי מיכאל ואני בן 24

מזה שנים שאני חווה תסכולים ודיכאונות שבאים והולכים ופוגעים לי בהתנהלות בחיים
כבר בגיל קטן לא השתלבתי במערכת החינוך הרגילה ולמדתי בחינוך מיוחד,
"בכיתה קטנה" של עשרה תלמידים. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בגיל 9 בלי קשר
לגירושים ביניהם אף פעם לא חוויתי דמויות של הורים שיגידו לי "כך תפעל - וכך תעשה"
כיוון שאבא שלי חול
אף פעם לא הצלחתי ללמוד כמו כולם בכיתה י' לאחר כשלונות במחנים וכיוון שהמורות בבית הספר טענו שאני פוטנציאל להצלחה נשלחתי לאבחון דידקטי תמיד התקשתי בקריאה כתיבה ובקליטה (אנני זוכר את התוצאות אך קיבלתי הקלות של זמן וכנראה הפרעות קשב שלא טופלו בזמנו)
זה תמיד יצר אצלי תסכולים למה אני לא מצליח כמו כולם למרות שאני מנסה ומנסה.
לבסוף סיימתי 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי. להיות כנה אם לא הייתי מעתיק בבחינות בסוף השנה גם את זה לא היה לי.
ההרגשה שאני פחות טוב לוותה אותי מאז ומתמיד אף פעם לא הרגשתי טוב יותר מאחרים,זה פגע בי קשות בדימוי העצמי שעם השנים הלך וצנח.
הגעתי לצבא ובשל נתוניי הנמוכים שובצתי לתפקידים אפסנאי, עובד רס"ר
בצבא התחילו מחשבות דיכאוניות לפקוד אותי כל יום ולא נתנו לי מרגוע נשפטתי כל שני וחמישי, בשל חוסר חשק להגיע לבסיס סיימתי את השירות 3 שנים בקושי רב, כשהשתחררתי עשיתי מועדפת ב4 מקומות לאחר שפוטרתי מכולם פעם אחר פעם בשל אדישות וקליטה איטית. דבר שתסכל אותי נורא ולא פעם חשבתי למה זה קורה לי למה אני לא כמו כולם?.. כיום לאחר שנתיים שאני משוחרר אני מסתכל קדימה ורואה חושך
לימודים אני דוחה ודוחה מפחד מכישלון, ראיונות עבודה אני קובע ולא מגיע מפחד מכישלון, אני לא מצליח להתנתק מהחשבות הדיכאוניות ומהחוסר חשק להתקדם בחיים.
מבחינה חברתית אף פעם לא הגדרתי חברים אמיתיים אני לא שומר על קשר עם אף אחד. נקודת האור שמחזיקה אותי היא שאני מאמין שבתוך תוכי יש לי פוטנציאל לא ממומש ושיום יבוא תגיע הפריצה שלי ושהכל יסתדר.
אני מקווה שאני לא אגיע לגיל 40 והבלון יתפוצץ לי בפנים

עכשיו השאלה שלי למי לפנות
פסיכולוגית?
פסיכיאטר?
מכון להפרעות קשב?
רפואה אלטרנטיבית?
להתאבד?

עקב דיכאון אחרי לידה לקחתי במשך 12 שנה 30 מ"ג סרוקסט. מאחר שהשפעתו פחתה החליט הרופא להוריד במינון הסרוקסט ל20 מ"ג והוסיף לי לפני שבוע 50 מ"ג איקסל, ואמר לי שאצטרך להגיע ל- 100 מ"ג איקסל. יש לי תופעות לוואי מאוד קשות עם האיקסל: כאבי בטן חזקים, הזעות, בחילות קשות. מיד לאחר שאני לוקחת את האיקסל אני מרגישה עייפות ולאחר מס' שעות מתחיל אי שקט. אבקש לדעת: האם אלה תופעות מוכרות של האיקסל והאם הן עוברות ותוך כמה זמן, האם מותר לשלב איקסל וסרוקסט והאם השילוב מוצלח, האם איקסל עוזרת גם נגד חרדות? תודה רבה (דרך אגב ניסיתי כבר בעבר לשנות את הסרוקסט לכדור אחר אך כל כדור שהוא עשה לי תופעות לוואי בלתי נסבלות כך שלא הצלחתי להחזיק מעמד יותר מ10 ימים כדי לראות אם הכדור עוזר או לא)

שלום,שמי יצחק,אני בן 35 נשוי+2.אני ראשית אציין שאני אדם מאוד רגיש שלוקח הכל ללב כמו שאומרים.שאלתי היא כזאת,כבר מעל שנתיים אני נמצא במצב רוח ירוד עד מאוד אם כי משתנה(לפעמיים שמח),אני מרגיש בדידות בחיים,חוסר ביטחון והערכה עצמית,תחושה של כישלון אל מול ילדי ופחד שאין בי את היכולת לתמוך בהם.אני כמה שנים כבר סובל מקושי אדיר בלהרדם(לפעמיים אני שוכב ומתהפך במיטה 3\4\5 שעות)כל דבר מפריע לי,משב של רוח,אפילו הלד של הטלוויזיה מפריע לי.יש לי התקפות של זיעה קרה ולפעמיים גם צמרמורות.המון מחשבות על האם אני הולך למות וכאלה.המון התפרצויות של עצב עמוק ,כעוס רוב הזמן ומרגירש תחושת רחמים עצמים.בשנה האחרונה התתחלתי לפתח מין ריחוק מהסביבה וגם שאני יוצא מהבית אני רק חושב על איך אני חוזר לחדר ומסתגר.אני נוטה לסגור עצמי ושוב,בשנה האחרונה אני מעדיף להיות בחושך כמה שיותר שזה אומר שאני מגיף את כל הבית בשביל שלא יכנס אור במהלך היום.בכלל,מעדיף להיות בחושך רוב זמני.לפני מספר ימים הלכתי לרופא שיתן לי כדורי שינה,הוא שאל אותי שאלות ונתן לי כדור בשם"זורדום"על מנת להרדם מהר וקבע לי תור לנוירולוג לחודש הבא.לצערי לא פעם ולא פעמיים אני שרוי במחשבות אובדניות(לא מימשתי לעולם)אבל מצד שני מאוד מפחד מהמוות ולפעמים אני בוכה מהמחשבה על הגעגוע ליקירי.הדבר שהכי מכאיב לי זה שאיני מסוגל לבכות יותר,מעולם לא הייתי ככה ובשנים האחרונות אני פשוט לא מסוגל לבכות לא משנה עד כמה אני רוצה.יש בי מין קול שמתחנן שאישתי או מישהו מקרובי יבחין במצוקתי אבל אני נופל על אוזנים ערלות ולא מוצא בי את הכוח להתמודד לבד עם מצבי שמדרדר מיום ליום.איני יודע מה לעשות ואני חושש לעצמי יותר מתמיד כי אני רואה את ההדרדרות במצבי.למען האמת אני הבנתי את מצבי רק לפני כמה ימים עקב הביקור אצל הרופא ומתן הכדור שהוא למעשה כדור פסיכאטרי למיטב הבנתי.הכדור עוזר לי להרדם אבל עם זאת מוסיף לעצב שגם ככה קיים ומגביר אותו עד כדי הרגשת שיגעון.לאחרונה התחלתי להמצוא עצמי במצבים של ריחוף,איבוד זיכרון מהיר,ואפילו איבוד כושר התמצאות.איני יודע לאן לפנות ותחושת "אני בודד בעולם"רק מוסיפה לכאבי,כמו שציינתי ניסיתי לשדר אותות מצוקה כלפי אישתי ומשפחתי אבל כנראה שהם לא רואים אותי.האם "נגזר דיני"??האם מישהו יוכל להאיר את עיני משפחתי\אישתי?תודה על ההקשבה.
יצחק.

שלום, אני כ - 6 שנים נולטת לסיגרוגין עם ניסיון לגמילות ציפרלקס עקב התקפי חרדה
לפני חודשיים אחרי שהייתי במשך 8 חודשים על 5מג ציפרלקס הופיעו לי התקפי חרדה אחרי שכמה שנים לא היו לי
הוגדל לי המינון ל - 10 מ"ג
חודשיים אני נוטלת 10 מ"ג, בעבר מינון זה עזר לי והרגשתי מצויים ללא תופעות לוואי ללא התקפי חרדה וחשתי שלווה בגוף.
עכשיו חודשיים שאני נוטלת 10 מג, אומנם התקפי החרדה נעלמו כמעט לגמרי בעם ב... אולי גל חום קטן
אבל....
נשאר בי חוסר שקט בגוף, חוסר סבלנות לדברים ואני רוצה להרגיש כבר שלווה זורמת בגופי.
הפסיכיאטרית הציע להגדיל לי את המינון, אני נבהלתי כי תמיד לקחת 10 מג ותמיד זה עזר.
אני ממש לא מעוניינת להגדיל את המינון
האם יכול להיות שחודשיים זה עוד לא מספיק זמן להעלים את החוסר שקט, הההתקפי חרדה נעלמו רק החוסר שקט נשאר.
האם זה יחלוף???

שלום,
יש לי ידיד בחור מקסים שיש לו כמה צרות בחיים והוא נכנס לדיכאון כבר שנה שאני מנסה להוציא אותו ולשמח אותו אך, זה לא הלך לי ולכן, נפגשנו אבל, בבית שלו...עכשיו כבר יותר מחודש שמצבו החמיר הוא נעלם ולא עונה לטלפונים ואחרי כמה ימים מתקשר ומתנצל שעובר עליו משהו לא מוכן להגיד מה והוא רוצה להיות לבד. אני דואגת לו ואין לי מושג מה לעשות מצד אחד, אני לא רוצה להניח לו כי אני חושבת שזה לא טוב להיות לבד במצב הזה ומצד שני, זה פוגע ההתנהגות הזו וקשה לי לנסות לשמח מישהו שרוצה להישאר במצב הזה...מה עלי לעשות?

שלום,
רציתי לדעת למה לכל דיכאון אצל אותו אדם מתאימה תרופה שונה?
אשמח לתשובה מפורטת אם זה אפשרי.
תודה!