פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

אני בת לאמא שסובלת מדיכאון וחרדה בחצי השנה האחרונה. זוהי הפעם השלישית שהדיכאון חזר לאחר שטופלה בהצלחה בפעמיים הקודמות בסרוקסט. הפעם הסרוקסט לא עזר, הוא הוחלף לציפרלקס וגם הוא לא עוזר. במקביל היא לוקחת פעמיים ביום כדור הרגעה אלפורליד וכדור מירו לפני השינה. המצב אינו משתפר ואף מחמיר ומלווה במתח נפשי, לחצים, עייפות גדולה, חוסר מצב רוח ובילוי רוב שעות היום במיטה. אמא מאוד רוצה להבריא ומשתדלת, היא גם פנתה לפסיכולוגית לשיחות אך הפסיקה כי לא הרגישה שהן מועילות לה. היא נמצאת כיום במצב של חוסר אונים ולא יודעת מה לעשות. זאת לא האמא שהכרתי כל השנים ואני אובדת עצות מה לעשות כדי לשפר את מצבה. היא כיום מפסיקה בהדרגה עם הציפרלקס כדי להתחיל כדורים אחרים. האם יכול להיות שאף כדור לא יעזור לה והיא לא תצליח להחלים? אנא עיזרו לי המצב משפיע על כל המשפחה וקשה לה ולנו מאוד.

שלום אני בן 26 מהמרכז ללא עבר של דיכאון או משהו שמתקרב לזה צבא הכל רגיל בכל מקרה בזמן האחרון אני מרגיש לבד\בודד ללא חברים ללא חברה לא יודע להסביר את זה אני קם מתחיל תיום עובד חוזר הבית לבית ריק יושב מול מחשב ונרדם מול המסך ככה כבר חודש אני מנסה ליצור חברויות אך ללא הצלחה בשבוע אחרון אני מרגיש סוג של החמרה שזה בדידות שאני לא מצליח בכלל להסביר אותה מתלווה בחוסר טעם כללי לדברים שאהבתי לעשות לא מעניינים אותי פתאום לא יודע פשוט לאא פשוט לא טוב לי חשבתי שזה יעבור אבל לא

שלום,
אדם בן 50, בריא בנפשו ככל הידוע, אבל הופך להיות עם הגיל יותר ויותר בלתי נסבל. יש מספר בעיות שאפרט ואציין גם שכבר תואם מפגש עם פסיכולוג ובכל זאת רציתי לקבל ייעוץ גם פה.
מילדות חווה כל אמירה או הצעה או שאלה כהוראה ומגיב בהתאם. למשל:
- אולי כדאי שנפנה פה?
תשובה - מה את רוצה שאני אתנגש בקיר, למה לא אמרת לי קודם? אי אפשר לפנות פה.
שאלה - איזה מוזר שבחנות לא היה את זה ואת זה/ מעניין למה הוא אמר את זה...

תשובה - מה את רוצה ממני, למה שאני אדע למה יש או אין שם משהו? מה אני בעל החנות? מאיפה לי לדעת מה הוא חושב.

הקשר ביננו פתוח, מדברים על הכל, מציפים דברים. קשוב לביקורת, אבל כל ביקורת, בבית או במקום העבודה חווה כמשהו שהוא פגיעה אישית או האשמה אישית. לא מסוגל לנתק האשמה נקודתית עם זה שתופסים אותו כולו כלא בסדר, או כחרא של בנאדם.
אומרים לו - פה היית לא בסדר. תשובה - כן, אז אני חרא של בנאדם?
לא, אבל פה היית לא בסדר. לא שומע - ממוקד במה שהוא חווה או נעלב ממנו.

כל חוויה לא נעימה, תור, דחיפה בסופר, או דברים באמת רעים, שאנשים היו מעכלים וסובלים מהם איקס זמן, הוא חווה יותר קשה וסובל 20 איקס.

נפגע יותר מאחרים מדברים ולוקח יותר ללב.

אציין שמדובר באדם שפוי לחלוטין, מוקף בחברים ומשפחה, ביחסים טובים עם כולם, בוס אהוד בעשרות מקומות עבודה ע"י קולגות וכפיפים אבל בנאדם שמהצד חווה את המציאות חמור יותר ממה שהיא מיחס משקל רב מדי לדברים ומכוון הכל לעצמו. עם פתיל קצר ברמות בלתי נסבלות. גם לא ככ יודע לאמוד את משקל התגובה שלו. מישהו אומר משהו לא במקום, והוא יחזיר לו אבל לא באותה עוצמה. לא מתוך רוע אלא מתוך חוסר אמדן.

ככל שאני מבינה זה ביטויים של טראומות ילדות, ותסביכי ילדות, ומבנה אישיותי. הוא מבין שהוא מגזים, אבל רוב הזמן הוא לא שם לב לזה. ככה הוא חווה את העולם. האם ניתן לשנות זאת איכשהו? מה זה יכול להיות? מבנה אישיותי? הפרעה? זה תמיד היה, גם בגיל 20, אבל עם השנים זה מחמיר ומחריף ובלתי נסבל ודברים שבחור צעיר לוקח ללב או נעלב מהם או רואה כגדולים, בנאדם בגילו ובנסיונו אמור לסנן כבר. והוא לא. הדברים שאני מתארת הם לא תחושה סובייקטיבית שלי, או משהו שאני לא רואה בו את החלק שלי, אלא משהו שמוסכם עי כל המשפחה. אציין שחיי המשפחה והזוגיות הם פתוחים מאוד, ככל הידוע לי לא שומרים דברים בבטן והכל בסדר. מדברים על הכל ואין משהו שאפשר להגיד רובץ על הבנאדם וגורם לו לחוסר נחת וסבלנות.

גם בחופשות, כשאין שום דבר רע שמעיב או מפריע. הכל מעולה כמה ימים עד שהוא מוצא על מה להתעצבן. כאילו הגוף כבר רגיל שצריך לכעוס ולפרוק זעם לפעמים, לא רגיל להיות במצב שליו.

מצב המוצא שלו הוא לא שליו, לא רגוע. כאילו הוא תמיד במגננה מחכה לתקיפה מאיפשהו. וסתם.

אשמח לעצה.

שלום אני בת 23, בחורה בריאה בד״כ לפני כשלוש שנים התחילו לי התקפי חרדה בגלל סיבות אישיות שטופלו והפסיקו. לפני כחודש וחצי ההתקפי חרדה חזרו ובנוסף התחילה לי חרדת בליעה, פחד להיחנק מהאוכל ובנוסף פחד לבלוע את הלשון בזמן האכילה והבליעה לפני כיומיים התחלתי את הטיפולים לחרדות שוב שכוללים דיקור סיני. השאלה שלי אם הפחד מהבליעה של הלשון בזמן האכילה והבליעה הוא הגיוני? קורה שיש לי מצבים שאני מפחדת לבלוע את הרוק ומהלחץ אני מנסה לבלוע אויר שלא נבלע כי מן הסתם אין לי מה לבלוע. תודה מראש על התשובה.

שלום אני בן 23 לפני כשלוש שנים עברתי טראומה קשה מאד ומאז התחילו לי חרדות ודיכאון שנתיים לא יצאתי מהבית היום כולם אומרים לי שאני נראה הרבה יותר מבוגר מגילי מה גם שיש לי הרבה שערות לבנות כשלפחד במשפחה שלי אין. האם זה אומר שהזדקנתי יותר מגילי באופן ביולוגי?

אבקש עצה ומזור.. לא עובד כ 5 חודשים עקב כאבים חזקים ברגליים ובגוף . מתקשה מאוד מאוד לעמוד .
רוצה מאוד לחזור למעגל העבודה אף חש שהעניין מאוד קשה לי עם זה .
ללא מקצוע .. גם מתקשה ללמוד חומר חדש (לאחר ניסיון שכשל ) לא מאמין בעצמי אך כן רוצה להשתלב בעבודה אך לא יודע הדרך לפריצה קדימה . אשמח לקבל עצות למען שיפור המצב הביש אליו נכנסתי .
תודה
 

שלום,

עקב אירוע מאוד לא נעים שקרה לי, נותרתי עם חרדות ואולי אפילו פיתחתי טראומה. זה קרה כאשר מישהו צעק עליי והטיח בי דברים לא נעימים.
בזמן שזה קרה, לא הרגשתי פחד, הייתי אדיש אבל ידעתי שזה יתחיל ''לדמם'' מאוחר יותר ושאני אכנס לחרדות כי כבר התנסיתי בזה בעבר ולמדתי להכיר את הנפש שלי במצבים האלה. ואכן כך, לא הצלחתי לישון בלילה, לא אכלתי, חשבתי מחשבות שליליות ועוד כל מיני סימפטומים.
העניין הוא שיש מין תנודתיות כזו של חרדה, שפעם אני אומר לעצמי שלא קרה כלום ומרגיש רגוע ואז אחרי כמה שעות אני נתקף חרדה וחושב שזה סוף העולם. עליות וירידות כאלה שנעות בין שלווה לחרדה.
למה יש לי תנודתיות? אני מנסה להבין איך עובד המנגנון הזה. פעם אני חושב חיובי ופעם אני חושב שלילי. אני לא ממש שולט בזה.

כללי
אני בן 35 נשוי +2 בריא בדרך כלל
נמצא בשליחות בחו״ל מזה שנתיים וחצי חוזר לארץ בקיץ הקרוב.
ככלל אני אדם רגוע ,יורד לפרטים בכל נושא .
להלן מספר אירועים שהתרחשו ב9 החודשים האחרונים:
מקרה 1: לפני 9חודשים
במהלך דיבור עם חבר בארץ חשתי בילבול וחוסר פוקוס למשך חצי דקה .בעקבות כך פניתי למיון ונבדקתי ע״י נוירולוג שקבע שזה לא נוירולוגי בשל העובדה שהיה לי גם כאב באיזור העצם התחתונה של הלחי.בדיקות דם תקינות.ללא המשך טיפול
מקרה 2: לפני 8חודשים
אשתי שהתה בארץ בחופשת לידה אני שהייתי בחו״ל.אשתי הודיעה לי במהלך הלילה שהיה אירוע נשימתי לתינוק (alte) (היום הכל תקין).הרגשתי לחץ בחזה ותחושת מועקה למשך מספר ימים.טסתי לארץ לטובת הבדיקות של התינוקת.ביצעתי לעצמי גם מספר בדיקות כולל Ekg הכל יצא תקין.
במשך חודשיים מאז מקרה זה נמנעתי ממפגשים חברתיים חשתי לעיתים חוסר ריכוז במפגשים שונים
מקרה 3:לפני שבועיים
לפני שנרדמתי שוחחתי עם אשתי על נושאים שונים שקשורים לחזרה לארץ. לאחר שנת לילה קצרה התעוררתי בבהלה ככל הנראה התקף חרדה שכלל הזעה דופק לב חזק ולא מהיר ורעד בגוף. אחרי חצי שעה לערך זה עבר .
במהלך השבועיים האחרונים שהיינו בחופשה בחו״ל.גם במהלך החופשה היו לי מחשבות לא טובות/שליליות
מקרה 4:שלשום
באמצע היום לאחר שכל היום הרגשתי טוב חשתי סחרחורת,לא רואה בחדות,ישבתי .הנ״ל עבר לאחר כ15 שניות לערך.
ביומיום אחרונים חשתי כאב חד בבוהן ימין ושמאל לסירוגין סהכ כ 4-5פעמים.
מאותו מקרה אני מרגיש חולשה כללית ,ללא תיאבון, חוסר ריכוז לאורך זמן, חש נוח יותר כאשר נמצא במיטה במנוחה.
כללי:
בין המקרים היו תקופות שהרגשתי טוב ללא אף תופעה שהוזכרה כאן.
לפני חודשיים וחצי שברתי את הקרסול במהלך משחק הנ״ל הצריך טיסה לארץ לניתוח.במהלך חודשיים עד לפני שבועיים הייתי עם קביים.
בכל התקופה של הפציעה וההחלמה חשתי טוב .
אתמול ביקרתי אצל רופא משפחה מקומי(בחו״ל):
הנ״ל חושב שמדובר בפוסט טראומה..
הנ״ל קבע שישנה בעיה פסיכיאטרית שמצריכה מעקב
הנ״ל המליץ לבצע MRI מוח בעיקר בשל מקרה מספר 4.
הנ״ל המליץ לקחת כדורים שישפיעו על חוסר הריכוז ורוגע
Trika 0.25mg אחד ליום בערב
Censpram 20 mg אחד ליום בבוקר
סהכ ל10 ימים הכדורים לאחר מכן יבחן לשלוח אותי לבדיקת פסיכיאטר.
שאלות:
לאלו רופאים מומלץ לבצע המשך בירור וטיפול?
האם המלצת רופא המשפחה מקובלת?האם אופי הכדורים והמינון סבירים.
באילו מקרים מומלץ לבצע MRI ראש?
תודה מראש

כהמשך לדבריי ...
השאלה היא : היכן אני מוצא מטפל שעובד עם סיביטי .. ?
הקטע שאין לי דיי כסף לזה .
אז אשמח לשמוע ולקבל הצעות .
תודה

שלום,
התחלתי לנטול רמוטיב 500 מ"ג , הייתי רוצה מאוד להתחיל עם 250 מ"ג מפני שאני מאוד רגיש לתרופות . מה לעשות? בנוסף לקחתי יומיים 500 והרגשתי אי שקת ומצד שני מפני שלקחתי בצהריים כמעת נרדמתי בעבודה וגם בערב הלכתי לישון מאוד מוקדם. האם גורם לתופעה כזו?
יש לציין שאני לא סובלת מדיכאון אני רוצה להתמודד יותר בקלות עם מספר בעיות שצצו בתקופה זו.
תודה רבה!

שלום,

מפעם לפעם אני חווה התקפי חרדה וכשאני מתהלך במקומות הומי אדם אני מרגיש שאנשים מסתכלים עליי, מתלחשים, מרכלים, צוחקים. כאילו ששמועות רעות הופצו עליי ואני מושא ללעג.
האם זה דה-ריאליזציה?

העם רמוטיב גורמת לנשירת שיער?
ולמה אסור להיות בשמש בזמן הטיפול?

שלום
ביום יום אני משתדלת להיות עסוקה
אני אוהבת שיש לי מעט זמן פנוי ואז אני מכניסה את התחביבים שלי ומרוצה מהיום
ולעיתים אני רואה חברים, אין לי הרבה יש לי בן זוג ו2-5 חברים שרואה מדי פעם העניין הוא שחברי לאורך השנים הם אנשים שמתסכלים אותי אם אני לא זום נדיר שהם יזמו לכן בהדרגה ככל שהחיים הפכו להיות עמוסים יותר התמעט הזמן והרצון להשקיע בחברים, כרגע כשאני רואה חברים אני שמחה ונעים לי בחברתם אבל יש כאלה שנותק הקשר או שהקשר רופף כי נמאס לי לרדוף כל הזמן, האם זה לא תירוץ העיסוקים והחיים העמוסים גם אצלי כדי לא להתמודד עם החסך החברתי וגם אצלם כי הם הרי מוצאים זמן לעיסוקים אחרים, הם פשוט אנשים שלא שמים יחסים חברתיים בראש סדר העדיפויות, ובמציאות חיי אין לי הזדמנויות להכיר חברים חדשים
ולא הייתי רוצה שזה יבוא על חשבון החברים שכבר יש לי, למרות שחלקם אכזבו

גם החבר שלי הוא כזה שאין לו הרבה חברים אז זה טוב לי, מדי פעם כל אחד עם החברים שלו מדי פעם מבלים כולם ביחד ורוב הזמן אנחנו לבד חלק ניכר מהזמן כל אחד בעולמו וחלק מהזמן מבלים ביחד

אפשר בבקשה לקבל הסבר איך הרמוטיב עובד ...הבנתי שהוא חוסם סרוטונין ודופומין ...העם שאני אוכל אוכל שמעלה את הסרוטונין לא יכול להיגרם עודף סרוטונין ?איך הגוף מחזיר לעצמו את היכולת להחזיר לבד שוב את הסרוטנין לאחר הפסקת ההרמוטיב?איך מתבצע העיכוב סרוטונין?מה הנזקים לטווח הארוך ?כמה זמן ניתן לקחת?איך משתחרר החסימה וכו ?אשמח עם תעני לי על שאלות אלו ואפילו להוסיף עוד מידע שנוכל חברי הפורום ואני ללמוד קצת ולדעת מה אנחנו מכניסים לגופנו
תודה מראש

שלום רב,.בת 34 בהריון ראשון לאחר טיפולים. כרגע שבוע 17. בשבוע 6 היו לי דימומים ולמרות שהכל היה בסדר מרוב הפחד של להפיל כנראה שזה גרם לסוג של טראומה ומאז כבר חודשים וחצי עם תחושות נוראיות בגוף שלא נותנות לי לתפקד גם הפסקתי לעבוד. מה שאני מרגישה זה כמו תחושת חגורה בפתח הקיבה (כמו שמרגישים בעת לחץ)ההבדל הוא שהתחושת חגורה הזו לא נעלמת מרגישה תחושות נוראיות בגוף בידיים וברגליים. אני אצין שלא מדובר על כאבים אלא על תחושות נוראיות בגוף שלא נותנות לי לתפקד. אובחנתי פסיכיאטר כחולת דכאון בינוני (דבר שלא סבלתי מכך בחיים) והוא טוען שההרגשות הללו באו בעקבות הדכאון ואילו אני טוענת שהדכאון בא בעקבות ההרגשות הללו. אני לוקחת ציפרלקס 20 מג סרוקוול 150 מג ללא כל שינוי בהרגשות. אובדת עצות , כל יום הוא עינוי ורק רוצה שהגוף שלי יחזור לרגשות הטבעיות שלי. אני אובדת עצות. מה דעתך? אציין שההרגשות שאני מרכישה בגוף - תחושה של חגורה + תחושות נוראיות בגוף אינן כואבות אך הן בלתי נסבלות ואיבדתי חשק להכל עקב התחושות הללו. בנוסף, אני יודעת שהתחושות הללו בראש ושאין שם משהו פיזי אבל המרגש ריאלי מאוד ולא מבינה למה הן לא נעלמות. אציין שלוקחת את הציפרלקס+סרוקוול כבר חודשיים ללא כל שיפור. האם יש תקווה שאי פעם אחזור לעצמי?