פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום לך,
רסיטל וציפראמיל זו אותה תרופה. החומר הפעיל נקרא ציטאלופרם. התרופה משווקת על ידי חברות שונות, ולכן יש לה שמות שונים.
אתה בהחלט יכול לבקש מהרופא שירשום לך 2 קופסאות של 20 מ"ג במידה שאין 40 מ"ג, ספר לו על המקרה ובקש ממנו.

בברכה,

שלום לך,
אם חברך עבר בדיקות רפואיות, ולא נמצאה סיבה רפואית לתופעות הללו, הדבר הכי טוב שניתן לעשות הוא להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפול כזה, שלא כמו כל טיפול פסיכולוגי, יכול לתת לו כלים מעשיים להתמודדות עם החרדות שלו. אין חובה לשלב טיפול תרופתי אם הוא אינו רוצה בכך, שכן הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי יכול לפתור את הבעיה לצמיתות. באמת חבל להישאר עם החרדה ולנסות להתמודד ללא טיפול. בינתיים, קחו בחשבון שהסימפטומים הללו אינם מזיקים לגוף בשום צורה שהיא, ואין צורך להילחץ מהם.

בהצלחה!

שלום לך,
ממליצה בחום לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) בהקדם האפשרי. טיפול כזה יכול לעזור לך לפתור את הבעיה תוך זמן קצר יחסית.

בברכה,

היי קרן,
נפילות במצב הרוח כפעם בשבוע אינן נחשבות לדיכאון. כמו כן, יש דברים שניתן לעשות כדי לשפר את המצב. את יכולה לפנות לגיניקולוג שלך ולהתייעץ איתו לגבי גלולות, אם אינך נוטלת. נטילת גלולות למניעת הריון מצמצמת מאוד את הסימפטומים של PMS. בנוסף לכך, ניתן להיעזר בטיפול בתזונה, שיכול לעזור מאוד לשפר את מצב הרוח בטווח הארוך.
את צודקת מאוד בטענתך שאם תעשי פעילות כלשהי יהיה לך כיף וטוב. במצבים שבהם אין לך חשק לעסוק בפעילויות, אין ברירה אחרת אלא "להכריח" את עצמך. רצוי שזו תהיה פעילות גופנית, שמשפרת פלאים את מצב הרוח, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כדאי גם להקיף את עצמך באנשים אהובים ולדבר איתם, זה מאוד מעודד ולא דורש אנרגיות רבות כפעילות גופנית.
אם אינך ישנה טוב בלילה לעיתים קרובות, נסי לגלות את הגורמים לכך ולשלוט בהם. כלומר, אם זה כתוצאה מכך שאינך הולכת לישון בזמנים קבועים, קבעי לך שעת הליכה לישון וקימה קבועים ככל שניתן. אם קשה לך להירדם, יש טכניקות שיכולות לסייע גם לפתרון בעיה זו (חפשי בגוגל "היגיינת שינה"). אין טעם לנסות לישון ביום, מאחר שזה עלול להפריע לשנת הלילה הבא. עדיף לנסות להעסיק את עצמך כמה שיותר, ואם אפשר, אפילו להכין לעצמך לו"ז לפעילות עבור יום של שעמום.

בהצלחה!

היי רון,
לדעתי, גם למי שלא ניסה תרופות אין בעיה להיות מטופל בגרייה מגנטית למוח, שיכולה להועיל לסובלים מדיכאון. מאידך, התרופות המשמשות לטיפול בדיכאון אינן ממכרות ואין מה לחשוש מהן. אפשר להפסיק אותן באופן מבוקר ובצורה הדרגתית כאשר תרצה בכך והפסיכיאטר יסכים שזהו הזמן להפסיק. בנוסף, העובדה שטיפול פסיכולוגי שהיית בו לא עזר לך, אינה אומרת בשום אופן שטיפול פסיכולוגי הוא לא יעיל עבורך. יכולות להיות סיבות שונות לכך שהטיפול לא הועיל- גישה טיפולית לא מתאימה, מטפל שלא התחברת אליו, השיפור לא היה מספיק מהיר לדעתך וכו'. אתה אומר שהבעיה החלה לפני מספר שבועות, מה שאומר שכנראה היית בטיפול זמן קצר מאוד. לדעתי, כדאי לתת הזדמנות, אולי אצל מטפל שאתה מתחבר אליו יותר.
בכל אופן, גם שיפור שנעשה על ידי טיפולים רפואיים אינו מתרחש באופן מיידי, וצריך לתת לכך זמן. ולהתאזר בסבלנות.

בהצלחה!

היי לימור,
טיפול תרופתי אכן יכול לעזור, וגם עצם העובדה שהפסיכיאטר המליץ עליו מדגישה זאת. אינני חושבת שיש סיבה ממשית לחשוש מנטילת רסיטל. זוהי תרופה בטוחה, שאינה יכולה לגרום לך נזק לטווח ארוך, מעבר לתופעות לוואי שאולי יהיו בשבועות הראשונים. ההחלטה מתי אפשר להפחית במינונים ו/או להפסיק את הטיפול תלויה בפסיכיאטר המטפל בך. אם תיעזרי בגורמים נוספים כדי לעזור לעצמך, יש סיכוי גדול יותר שתוכלי לקצר את משך הטיפול התרופתי ככל האפשר. גורמים אלה יכולים להיות "הפעלה" עצמית- עיסוק בפעילויות מעניינות ומספקות, הסתייעות בתמיכה של אנשים אהובים ומפגש עם אנשים בכלל, פעילות גופנית, שמירה על תזונה מאוזנת ושינה טובה, ועוד. בנוסף, ניתן ורצוי לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיסייע לך למצוא את הפעילויות המתאימות לך, העשויות לשפר את מצב הרוח. בנוסף, הטיפול יעניק לך כלים נוספים רבים להתמודדות ולפתרון מעשי של בעיותייך.

בהצלחה!

ענבר שלום,

ניתוק רגשי יכולה להיות הדרך שלנו להתמודד עם מצבים שקשה לנו להתמודד איתם. תהליך הנעתוק רורה באופן לא מודע. זאת הדרך דל הנפש להתמודד עם מצב שנתפס כקשה. אני מקווה שכשתפגשו שוב הרגשות שלך יפשירו. כדאי לדבר עם הפסיכולוגית על דרכי התמודדות שלך במצבי נטישה. כאשר תיהי מצוידת בכלים אחרים וטובים יותר להתמודדות עם מצבי נטישה הניתוק פשוט לא יפעל.

בהצלחה,

שלום לך,
נוצר, למעשה, מצב שבגלל החרדה מהיתקלות בקרן לייזר, אתה נמנע מדברים רבים והדבר לא מאפשר לך לנהל חיים נורמליים. בנוסף לכך, ההימנעות רק מזינה את החרדה. כלומר, מאחר שאתה, כביכול, "נכנע" לחרדה ולא מתמודד עם הפחד- העניין רק נשאר אותו דבר, או אפילו גדל. הדיכאון שאתה מתאר הוא, למעשה, "תוצר לוואי" של עצירת מהלך החיים בעקבות ההימנעויות האלה. מאידך, התמודדות עם הפחד (בכל סוג של פחד!) גורמת לו לדעוך באופן הדרגתי, ולאדם הסובל לחזור לחיים נורמליים בסופו של דבר. נכון שזה לא פשוט, אבל בפועל רובם ככולם של האנשים מודעים לכל הדברים שכתבת כאן, ובכל זאת מחליטים ששווה לקחת את הסיכון הזה כדי לא לעצור את מהלך החיים.
יכול מאוד להיות שמדובר ב- OCD, ומכל מקום מאוד לא פשוט להתגבר על מצב כזה לבד. לכן, אני ממליצה לפנות בהקדם לאיש מקצוע, העוסק בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, לאבחון מדויק וטיפול. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי יכול לסייע לך להיחשף לסיטואציות שמעוררות אצלך חרדה- וזו, למעשה, הדרך הטובה ביותר לחזור לחיים נורמליים בטווח הארוך.
בהצלחה!

שלום שרון.

תודה על תשובתך.

בעבר הייתי בטיפול תרופתי וטיפול חשיפתי וללא הועיל, החרדה משתקת אותי לגמרי ואין לי יכולת לשלוט בה. השאלה האם יש אפשרויות נוספות.

תודה

שלום לך,
בדרך כלל, שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי וטיפול תרופתי הוא השילוב המנצח והוא היעיל ביותר. אפשרויות נוספות הן פחות יעילות, מאחר שהן לא מכוונות ישירות לבעיה ממנה אתה סובל. אני אומרת, שאם טיפול אצל מטפל מסוים לא עזר, אין זה אומר שאצל מטפל אחר זה לא יעבוד. ישנם גורמים רבים להצלחת טיפול, חלק מהם קשורים בקשר עם המטפל ובאמון שיש לך בו. מניסיוני, כאשר המטפל עוזר למטופל להאמין בו ובטיפול, להבין את עקרונותיו ולהאמין שהוא מסוגל להיחשף לחרדה (באופן הדרגתי ופחות מאיים)- זה עובד.
בנוסף, יכול להיות שהתרופה הספציפית שנטלת לא התאימה לך, או שהמינון אותו נטלת היה קטן מדי (כשמדובר בהפרעות אובססיביות, בדרך כלל דרוש מינון גבוה יותר מאשר נהוג בטיפול בחרדות אחרות או בדיכאון). ייתכן גם, שניסית את התרופה למשך זמן קצר מדי והיא לא הספיקה להשפיע.
כשבודקים בצורה מדוקדקת מה לא עבד בטיפולים שניסית, אפשר לדעת בצורה טובה יותר כיצד לבחור טיפול ומטפל שיכולים לעזור.
בהצלחה!

היי דני,
קיימות תרופות גם מקבוצות אחרות לטיפול בדיכאון וחרדה. קבוצת התרופות הזו נמצאת בשימוש מאוד גבוה בגלל יעילותה היחסית, ועצם העובדה שתרופות מקבוצה זו אינן ממכרות והסבילות אליהן לא עולה בדרך כלל (כלומר, השפעת המינון הנוכחי לא יורדת).
בנוסף, אם קיימת רגישות לחרדה ופחד לחוות אותה- הדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיה היא לקבל כלים להתמודדות, הדבר מחסן מפני חרדות בטווח הארוך ללא צורך בתרופות.
בברכה,

היי קרן,
אני מבינה שאת חווה לחץ ותחושה של כישלון עקב הלימודים, שמפריעים לך ליהנות מחוויות טובות שאולי יש בחייך. כמו כן, קיים נושא הזוגיות שגורם לך ללחץ. בעיקרון, הטיפול שאת עוברת אמור לעזור ולשפר את המצב. לטיפול בנושא של לחץ בעקבות לימודים (ונושאים אחרים) וחשש לא להצליח, בדרך כלל יש תוצאות טובות תוך זמן קצר יחסית. זאת, כל עוד קובעים מטרות ספציפיות ודרכי פעולה כדי להשיג אותן, ואת יודעת בדיוק מה מצופה ממך בטיפול ומהן המשימות שניתנות לך. בדרך כלל, המרכיבים האלה נמצאים בטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית. אם את מרגישה שלא התקדמת מספיק בנושאים המפריעים לך מאז תחילת הטיפול, את יכולה לשקול שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי לתקופה קצרה, עד שהמצב ישתפר. ניתן גם להיעזר בטיפול תרופתי, שיכול לשפר את מצב הרוח ולעזור לך להפחית חרדות, עד שתשיגי את מטרתך.
בהצלחה!

תודה על התגובה ועל מהירות התגובה!
אני הולכת לטיפול אצל הפסיכולוגית כי בלימודים (תחום טיפולי), המליצו לי,
אני מעלה נושאים שונים בשיחות ,אני יודעת שהדברים האלה אמורים לקחת זמן ול
אבל לא תמיד יודעת להתמקד בדברים שבעייתיים, או שכל שבוע יש נושא מכוון אחר
חשבתי על CBT בעבר אבל מה בעצם ההבדל בין זה לבין קואצ'ינג?
גם מוזר לי להפסיק את הטיפול אצל המטפלת...

היי קרן,
את לא חייבת להפסיק את הטיפול אצל המטפלת שלך, אלא אפשר לשלב בין הטיפולים.
קואוצ'ינג הוא, למעשה, אימון ולא טיפול. הוא מושפע רבות מה- CBT ומתחומים קרובים. האימון מיועד להשגת מטרות אישיות (כגון זוגיות, הצלחה בעסקים וכדומה), ופחות להתמודדות עם חרדות ובעיות נפשיות. CBT מכוון ספציפית לטיפול בבעיות כאלה, ועושה זאת בצורה מעמיקה. מעבר להתמקדות בהתנהגויות, מתמקדים גם במחשבות וברגשות.
כשממוקדים בחרדות או לחצים סביב נושאים ספציפיים, הטיפול לא לוקח "המון" זמן, אלא מספר חודשים בדרך כלל.
בברכה,

היי שקד,
האם אתה מתכוון למצב שבו הדיכאון יכול לחזור לאחר שעבר, או להתקף/ אפיזודה?
אפיזודות בדרך כלל חולפות בשלב מסוים, אך בהחלט ייתכן מצב של דיכאון קל (יחסית) שנמשך זמן רב.
בברכה,

שלום לך,
התרופה שאתה נוטל היא תרופה נוגדת חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים. לגבי תרופות מהקבוצה הזו, קיימת הסתגלות לתרופה, עם הזמן, כך שהשפעתה יורדת. כלומר, המינון שהשפיע עליך לטובה בעבר, משפיע במידה פחותה, ולכן צריך להעלות מינונים כל תקופה. הבעיה היא, שהדבר חוזר על עצמו וקורה שוב, כך שגם אם תעלה במינון, ככל הנראה, בשלב מסוים השפעת המינון הגבוה יותר תפחת גם היא. לכן, בדרך כלל מטפלים בחרדה בטווח הארוך בתרופות כמו ציפרלקס, סרוקסט וכו' (תרופות מקבוצת ה- SSRIs), שבהן אפקט ההסתגלות אינו מתרחש כפי שקורה עם תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים. בנוסף, בניגוד לתרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים, תרופות מקבוצת ה- SSRIs אינן גורמות להתמכרות, והשפעתן ניכרת בטווח הארוך (כל הזמן) ולא רק לאחר שנוטלים את התרופה (בטווח הקצר). עם זאת, לוקח כשלושה שבועות (לפחות) עד שהשפעתה של התרופה מורגשת.
לכן, כדאי לנסות לפנות לרופא ולשאול על טיפול בתרופות מקבוצת ה- SSRIs, לטווח ארוך. בנוסף, אני מציעה לבדוק סוגי טיפול נוספים בחרדה, שיכולים לעזור לך להתמודד עם החרדה, להיפטר ממנה בסופו של דבר ולהיות חופשי מטיפול תרופתי.
בברכה,

היי דור,

אני לא רופאה, לכן עונה מתוך ידע אישי, הבנה והגיון. לדעתי לא אמורה להיות בעיה בשילוב של תרופות פסיכיאטריות מסוג כלשהו ושייק של חלבון.

בברכה,

היי אורן,
עניתי לך על שאלה זו בפורום האחר שבו שאלת אותי (סליחה על העיכוב בתשובה, לא הייתי בארץ). אני יכולה רק להוסיף שמאוד קשה לאתר את הסיבות המדויקות להתמכרות, אך לצורך העניין זה לא ממש משנה- מאחר שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולשנות את הגורם. השאלות החשובות באמת הן "מה גורם לכך להמשיך להתקיים?" (כלומר מה משמר את הבעיה) ו"איך אפשר להפסיק את זה?" אני מאמינה שהטיפול המתאים יוכל לעזור לך לענות על שאלות אלה ולהתמודד בהצלחה עם הבעיה.

בהצלחה!

היי רחלי,
הדבר החשוב ביותר כאשר מתמודדים עם דיכאון, הוא "למצוא" את החיים שלך מחדש, בעיקר כשאת חשה שאיבדת אותם. העובדה שאת לא יוצאת עם חברות ולא פעילה, רק מחזקת את הדיכאון במקום לשפר את המצב. חשוב מאוד לעסוק בפעילויות מהנות ככל האפשר, או פעילויות שנותנות לך סיפוק מעצם עשייתן, עם דגש על פעילויות שנעשות מחוץ לבית וכוללות אינטראקציה עם אנשים אחרים. מגע עם אנשים הוא חשוב ותורם רבות לשיפור. בנוסף, שמירה על הבריאות, תזונה נכונה וכמובן פעילות גופנית יכולים לעזור מאוד.
לגבי טיפול תרופתי, אין מה לדאוג- התרופות לא גורמות לפגיעה בזכרון או בתפקודים קוגניטיביים. תופעות הלוואי שלהן הן מעטות, ורובן לפחות חולפות לאחר תקופת ההסתגלות לתרופה. ניתן ורצוי לשלב טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי. ייתכן שהטיפול שלא עזר לך, לא היה בגישה זו, לכן חשוב מאוד לברר לגבי הגישה הטיפולית לפני תחילת הטיפול, לשמוע על טכניקות העבודה והאם הן מדברות אלייך ומתאימות לתפיסת העולם שלך.

תרגישי טוב,