פורום הגנה עצמית, הגנה עצמית לנשים - יש לך שאלה?

אני רוצה להרגיע אותך ולספר לך שהייתי שם ! ואמא שלי דאגה לא פחות ממך גם אני לא הייתי נשית במיוחד (עד היום יש שיגידו ככה) והתחלתי להתאמן בקרב מגע שגם זה לא נשי במיוחד ולא עניין אותי לצאת עם בנים ואמא שלי כמובן : "מי יצא איתך תראי איך את נראית, תתלבשי יפה , תסתפרי, תתאפרי וכן הלאה.... ואני בשלי
מה שאני מנסה לומר זה שאת צריכה לשמוח בזה שהבת שלך עושה (ומתמידה) משהו שהיא אוהבת
אני חושבת שיהיה הכי טוב שתתמכי בה ותעודדי אותה ומתוך הצד החיובי תגיעי לנקודות שאליהן את רוצה שהיא תשים לב
אני היום נשואה+ וממשיכה באומנויות לחימה
אין לך מה לדאוג הבחור הנכון יגיע

איטל,

אחלה תשובה !!!!

מחתול שחור צריכים לפחד רק עכברים...

חזקה ואם ביטחון עצמי מאשר בחורה חלשה וחסרת ביטחון עצמי.

כל אומנות לחימה יכולה להיות אפקטיבית לגיל 30 - אף פעם לא מאוחר להתחיל - אתה צריך להתאיםאת זה לאופי שלך אם ללכת לכיוון הרך יותר או האגרסיבי יותר הדרך הטובה ביותר היא לבדוק ולנסות

אני ממליץ לך על אייקידו

יונתן,

גיל 26 הוא גיל מצויין ללמוד אומנויות לחימה.
אפילו אם היית מעוניין בקריירה של תחרויות בינלאומיות !!!!!
ואם הדרישות הפשוטות של כושר, גמישות וסיבולת אז גם בגיל 40 זה היה מתאים (לאחר בדיקות רפואיות שמאשרות שהלב בריא).

אייקידו וג'ו ג'יטסו הם אומנויות לחימה מצויינות והן זמינות לך בקמפוס.
תוכל לקבל עליהם פרטים רבים באינטרנט ובמיוחד תוכל להתרשם אם תיכנס לאתר הנהדר YouTube.com ולראות סירטונים רבים לפי מילות מפתח Ju Jitsu או Aikido

כמובן שגם ג'ודו וקארטה הם אופציה מצויינת בשבילך אבל הייתי בודק קודם מה יש בקמפוס.
אולי מורה כמו דניס לא תמצא אבל לבטח יש מורים טובים שיספיקו בשבילך.

לא מכיר את המושג.

גיליתי שגם גוגל לא מכיר את המושג (גם אם קושרים אותו להיאבקות wrestling )

הייתי שמח לקבל עוד פרטים שיעזרו בפיענוח ה"תעלומה".

מה זה בכלל?
איך מאייתים את זה כדי שגוגל יבין אפילו במשתמע.
אולי שם של מישהו בעולם שמלמד את זה.
משהו...

מומלץ שתלמד ג'ו-ג'יטסו / הגנה עצמית / הישרדות
כל אלה דומים במידה רבה וכדאי לה להשקיע בכיוון הזה.

אל תחששי מרמת האלימות.
האלימות מבוקרת מאד ובסופו של דבר המטרה היא להתחסן מהאלימות.

את לא תמנעי ממנה כשתהיה בוגרת ללמוד נהיגה רק בגלל שיש תאונות. נכון?
הרעיון הוא לקבל הכשרה כדי להתמודד עם סכנות בחיים.
אחריות של הורים להכין את ילדיהם לחיים. ולמידת הגנה עצמית בהחלט משתלבת כאן.
לסמוך רק על משרד החינוך שלנו זה לא רעיון מוצלח...

אכן פעילות ספורטיבית נחוצה לבן שלך.
צריך להכניס אותו למסגרת. הוא צריך לדעת, שיש ימים מסויימים (בד"כ פעמיים בשבוע) בשעות מסויימות שהוא פעיל ספורטיבית ולא יושב ליד המחשב.

ספורט עם מוטיב חברתי הוא דבר מעורפל.
למעשה את רוצה לתפוס 2 ציפורים: שיפור בכושר ושיפור בחיי החברה.
כביכול, המוטיב החברתי בא יותר לידי ביטוי בספורט קבוצתי כמו כדורגל, או אפילו ריקודים....
אבל אני לא הייתי מתעקש בנושא החברתי. כי כל יציאה מהבית והשתתפות במסגרת ספורטיבית יכולה לשפר את העניין החברתי.

וכאן אנו מגיעים לאומנויות לחימה.
בהחלט כדאי לשקול לרשום אותו ללימוד ג'ודו או ג'ו ג'יטסו/הגנה עצמית.
גם שיפור כושר גופני, גם יכולת הגנה עצמית וגם להתרועע עם אנשים.
וכמו במסע גיבוש בצבא: כשמתאמצים וסובלים ביחד - יש ליכוד חברתי.

ובעניין פציעות:
תתפלאי אבל בכדורגל נפצעים לא פחות מאומנויות לחימה. אולי אפילו יותר !!!
אז זאת לא צריכה להיות סיבה להישאר בבית ולפחד מהחיים.
חוץ מזה אחת מתוצאות האימונים באומנויות לחימה זה היכולת לגרום לפציעה ליריב ומניעה ממנו לפצוע אותך.
כך שבחיים האמיתיים מי שהתאמן, בסופו של דבר, פחות פגיע !!!!

אני מניח שהוא התיישב עליך כאילו היית כיסא. כלומר, עם הגב אליך.

ברור שישנם כמה וכמה אפשרויות אשר צריכות להיות מותאמות למצב המיידי ולהשלכות שאחרי האירוע.

למזלך, מבין כל האפשרויות קרתה האפשרות המוצלחת ביותר.
צד שלישי התערב ופתר את הבעיה. לך לא נגרם נזק (פיזי), לשיכור לא נגרם נזק וגם אין לא ולא תהיה לו סיבה בעתיד לשמור טינה.
היית באירוע חברתי עם הרבה אנשים וזה עזר לך.
בפעם הבאה שאת במצוקה במעמד עם הרבה אנשים - ישר תבקשי עזרה. ואם האנשים אינם לידך אז תצעקי. זאת האופציה הראשונה בעדיפות.

לצורך התיאוריה נחמיר את התסריט.
שיכור מתיישב עליך ואין צד שלישי שיכול או רוצה לעזור. וגם צעקות לא עוזרות.
תסריט לא רגיל של הגנה עצמית אבל נטפל בזה.
אני חושב על 3 אפשרויות המייצגות 3 כיווני מחשבה:

האפשרות הראשונה והצימחונית מבחינת ההשלכות של "אחרי" האירוע:
ניעור היושב ע"י הפלתו הצידה.
או ע"י משיכה חזקה הצידה של שערות ראשו.
או ע"י תפיסת אחת מזרועותיו וביצוע עליה בריח כלשהו הדורש ידע בהגנה עצמית.

האפשרויות השניה:
תפיסת חפץ חד כלשהו (מפתח, מזלג וכד') ודקירת ישבנו.

האפשרות השלישית: תקיפה בידיים ריקות לצורך ניטרול
עדיפות ראשונה - תפיסת אשכיו ומעיכתם בכל הכח.
עדיפות שניה - חניקה אחורית.
פעולה החניקה דורשת ידע מוקדם בהגנה עצמית.

בכל התסריטים לאחר הניעור קמים מייד ומסתלקים מהמקום במהירות.

אני מקווה שאם לא למדת עד היום אומנות לחימה כלשהי לצורך הגנה עצמית - הלקח שלך יהיה להכין את עצמך מראש לדעת להגן על עצמך..

הי
אני יכולה לתת לך המון עצות של מה לעשות אבל, דבר ראשון אני רוצה להתייחס להלם שמצב כזה גורם. כשמישהו זר מתישב עלינו קודם כל יש מצב של שוק ורק אחר"כ יש תגובה. מה שחשוב להבין זה שכל אחת יכולה להגיב!
אם תגובה מילולית לא עוזרת לא צריך לפחד מתגובה פיזית כזו או אחרת אלימה יותר או פחות. אין נכון ולא נכון העיקר לצאת מהמצב. בסופו של דבר על מנת להציל את עצמך מותר הכל!!
בנוסף הייתי ממליצה בחום על קורס הגנה עצמית לנשים בשיטת אימפקט הוא אידיאלי למצבים כאלו
לפרטים על הקורס: 02-6781764

קודם כל, יש לקצץ ציפורניים. לגמרי !!!!

באומנויות לחימה שבהם יש קרבות ותחרויות אסור לגדל ציפורניים. גם הטבעות של האצבעות מסולקות.
יש איסור לשרוט !!!!

בהגנה עצמית אמיתית ברחוב שימוש בציפורניים הוא נשק לא יעיל כמו טכניקות מקצועיות.
הוא עדיף מכלום ,כמובן, (שריטות בפנים) אבל הוא לא טכניקה לנוק-אאוט (בניגוד, למשל, לבעיטה באשכים).
היתרון הייחודי שיש לשריטות בפנים הוא בסיוע למשטרה לתפוס חשודים.
ואם הקורבן (החובבן), חלילה, נרצח אז מעבדה לזיהוי פלילי תוכל לקחת דגימות של פיסות עור מתחת לציפורניים כדי לבצע התאמת ד.נ.א. עם חשודים אפשריים.
אבל אנחנו כאן בפורום בעד לנצח תוקפן ולא רק להסתפק בתפיסתו ע"י המשטרה.

בעניין כאבים בפרקי האצבעות באגרוף:
אני בא מתחום הקארטה ושם השיטה היא להקשיח את הפרקים ע"י יצירת יבלת על הפרקים. במיוחד שני הפרקים הגדולים הראשונים..
היפנים עושים זאת באמצעות מכשיר פשוט הנקרא "מאקיווארה".
מדובר בלוח עץ התקוע עמוק באדמה ומעל האדמה מגיע לגובה של מטר.
את החלק העליון של הקרש עוטפים בבד.
זה גורם לחישול אמיתי של מפרקי האגרוף.
כמובן, שמדובר באימונים קשים וכואבים.
אפשר, למשל, לאלתר אימון בדשא (צפוף).
שמים מטפחת על הדשא יושבים על הברכיים ומכים חזק...

אם את לומדת (או תלמדי) בחוג מסודר -את יכולה להתייעץ עם המורה בנושא.

האגרופים שלי על ידי כמה אגרופים לקיר (100) בפעמים הראשונות היו לי כאבים עזים בידיים
אבל בכל זאת המשכתי כיום פירקי האצבעות באגרוף שלי בולטים ונפוכים מאד ואני יכול כבר לתת
20-30 אגרופים לקיר בלי שיכאב לי ביכלל השאלה שלי האם רק בשיטה יפנית זה טוב לעשות
את זה ועקב שעשיתי את זה על קיר יכול ליהיות לי איזה נזק כל שהוא בידיים אפילו אם אני לא מרגיש את זה?.תודה

היפנים עושים את זה כי הם זקוקים לזה גם לכל הנושא של שבירות.

לא מדובר רק בהצגת ראווה אלא באליפויות רציניות בקארטה (שיטת קיושינקאי).
זהו מבחן אם בכלל אתה משתתף באליפות.
וכל סבב שעלית אתה שובר משהו כתנאי להמשך השתתפותך !!!

בנוגע לנזק אפשרי:
.באופן מעשי אני יודע שאם משהו היה נשבר או נסדק היית יודע את זה בזמן אמת.
לא ידוע לי שקיים מצב של "שחיקת עצמות" (בניגוד למצב של שחיקת סחוס שאינו קשור כלל לענייננו).

אבל,באופן רישמי, זאת שאלה תאורטית שאתה צריך לשאול אורתופד.

את צריכה לבדוק את הכיוון של אומנויות לחימה מקבוצת ג'ו-ג'יטסו, הגנה עצמית,הישרדות.
שיטות אלה הם יותר ת'כלס ומשלבות טכניקות משיטות שונות.

בכל מקרה אני ממליץ לך להתמיד במה שתלמדי ולהתאמן על גמישות וכושר גם בימים שאין שעורים.

אי אפשר להגיע לרמה טובה בלי להשקיע.

אין לך סיבה לדאגה.
בגילאים אלה בנות יותר גבוהות מבנים.
חלק מהבנות של כיתה ז' כמעט גמרו לגבוה....
לך יש עוד כמה שנים להדביק את הפער.
אפילו שהתוצאה הסופית תהיה נמוכה יחסית (כלומר 160-170 ס"מ).

לגבי הגנה עצמית אתה ממש לא צריך להתלבט.
בכל גובה ובכל גיל טוב לללמוד.

איפה באמת תהיה לך בעיה תיאורטית?
גדול וחזק עדיף על קטן וחזק.

אבל רובם לא גדולים וחזקים.

בוודאי אתה לא מציע להיות קטן וחלש...

אין לך סיבה לדאגה לך תלמד! כל אחד יכול !!

כיון שהסכנה מתקיפת גבר גדולה יותר וסבירה יותר אז את צריכה להתאים את עצמך לבעיה ולא להיפך.

קבוצה על טהרת נשים (כשיש אלטרנטיבה) יכול להיות מתאים לנשים חרדיות או חילוניות חרדניות יותר מדי.

מנסיון שלי ללמוד עם בנות בהחלט עונה על הבעיה גם אם בסופו של דבר במציאות תתמודדי עם גבר בכלל במציאות תתמודדי שונה מאשר באימונים ולא חשוב אם זה גבר או אשה
אני מאמינה שצריך להתאמן היכן שמרגישים נח והראש פנוי ללמוד טכניקה כזו או אחרת ולא להתעסק בנעים לי ממנו או לא נעים לי מה חושבים אלי והאם אני נראית טוב היום או לא
אם תרצי לוודא שאת יכולה להלחם מול גברים אז אחרי שתרכשי ידע לכי לנסות בקבוצה מעורבת
אני רוצה שתביני שאני לא שוללת קבוצה מעורבת אני פשוט חושבת שגם קבוצת נשים היא לא פחות טובה
אני ניסיתי את 2 הדרכים!

האם את/ה מתכוון/ת להאבקות?
אני אוכל לעזור אם יהיו לי יותר פרטים

א. לדעתי לילד בן 5 מתאים ג'ודו כמו כפפה. קארטה יתאים בעוד כמה שנים.

ב. ברור שאימונים יגבירו לו את הבטחון העצמי. אין מצב שזה יחמיר חוסר בטחון עצמי.

ג. פלטפוס אינו מונע אימונים (המתקיימים ללא נעליים). גם לי יש פלטפוס. ולא היו לי שום מגבלות.

אני רוצה להוסיף שכל דוג'ו (מכון) שמלמד ילדים מהגיל הזה יכול להתאים לו
אני לא מורידה מערך הג'ודו אני חושבת שזה יהיה לו מצויין אבל יש המון אפשרויות ולא כדאי לשלול אותן

קודם כל, אתה מחזק את דברי
גם אתה לא מכחיש עובדתית את הדברים.

ולעניין הסיבה האפשרית להימנעות מאליפויות כאלה ואחרות:
אולי "לא מרגישים צורך להוכיח את עצמם" - היא סיבה מגוחכת.

האם לוחמי איגרוף תאילנדי (למשל) הנחשבים לקשוחים מבין כל אומנויות הלחימה - משתתפים בתחרויות רק כי הם חשים צורך עז להוכיח שוב ושוב שהם ושיטתם שווים משהו? למרות מה שחושבים עליהם....

אולי הם מקווים לפגוש שם סוף סוף לוחם טאי צ'י כדי להוכיח אחת ולתמיד שאיגרוף תאילנדימסוגל להכניע אפילו טאי צ'י. אך שוב שוב מתאכזבים לגלות שלוחמי הטאי צ'י לא משתתפים בתחרויות שהם לא לכבודם.

חשבתי שמול הערה "חובבנית ומטופשת" תאיר את עינינו בהערה מקצועית וחכמה.
אך לא עשית זאת.

עצם זה שאינני מכחיש עובדתית את דבריך אין אומר שאני מחזק אותם.

ההשקפה אותה אתה מייצג בדבריך מייצגת את השקפת המערבי הממוצע והחובבן הרואה בראוותנות,פוזה ו-"לפוצץ אחד את השני במכות" ערכים עליונים באומנויות לחימה,המהווים מדדים אמיתיים ליעילותה.

אדם כזה מסתכל מן הצד על אומן טאי-צ'י שעושה מעין ריקוד ואומר לעצמו-"זה לחימה זה??אני יכול לפרק אותו במכות!".באיגרוף תאילנדי לעומת זאת הכל הרבה יותר ברור לעין-מפוצצים אחד לשני את הצורה ועל כן המסקנה הבלתי נמנעת היא שזו השיטה היעילה מכולן.....

אינני סבור שסיבת אי הצורך להוכיח משהו היא מגוחכת.זה סה"כ משהו שלא יזיק לנו באומנויות הלחימה במערב ובחיים בכלל ללמוד.

אתה מסיט את הנושא לתחומים רוחניים אשר אינם רלוונטיים להגנה עצמית במובן הישיר של המילה.

התרגעות ע"י מדיטציה יכולה להיות מצויינת לפני תחרויות אבל על המזרון (או ברחוב) מה שיקבע הם מיומנויות אחרות לחלוטין.
זה לא קשור להשקפה "כוחנית" מערבית...

גם אומנויות לחימה יפניות קשורות חזק לעניינים רוחניים וזה לא מונע מהם להתמודד מול יריב חזק, מיומן ועצבני.
ואגב, תחרויות ואליפויות הם לא "ראוותנות" כדי "לפוצץ במכות".
מאיפה הבאת את ה"יציאות" האלה?

מקור הקונג פו הוא ע"י נזירים בודהיסטים שהיו צריכים להגן על עצמם.
קונג פו בסיגנון שאולין קשור ישירות לנזירים בודהיסטיים.
והם מתאמנים נלחמים ומתחרים בלי פוזות של רוחניות פציפיסטית.

אם יש לך נטיות פילוסופיות ורוחניות נטו ואתה מחפש "הארה" אז אפשר להסתפק בנסיעה להודו.
לא צריך להרחיק עד סין ויפן.
לא פלא שמהודו לא יצאה שום בשורה בנושא אומנויות לחימה.

טאי צ'י זו אומנות לחימה לכל דבר ועניין-לא רק "מדיטציה להרגעות",אם כי השליטה בה כאומנות לחימה לוקחת זמן רב יחסית.

אי לכך,אינני סבור שמטרתה היא להתמודד נגד יריבים חלשים ולא מיומנים.מי שמכיר את השיטה לעומק מודע גם לקטלניות שלה,ולא רק למה שכל אדם מן הרחוב מסוגל לראות בעין.למה שלא תלך לדבר עם כמה מאסטרים בשיטה?

כבר בהתחלה כתבתי שאני בטוח שהמומחים בשיטה יודעים להגן על עצמם.

אם הם כן עושים תחרויות של השיטה (ולא מול שיטות אחרות) ואפשר לבוא לראות - תעדכן אותי.

לראות את המאסטר מדגים זה מעניין (באמת!!) אבל אני רוצה לראות קרבות אמיתיים ולא רק הדגמות.

כמו שאי אפשר ללמוד לשחות בלי להירטב כך אי אפשרת ללמוד אומנויות לחימה בלי לחטוף מכות.

אבל הבעיה באומנויות לחימה יותר קטנה כיון שיש פתרונות לצמצם את המכות ע"י חסימות יעילות, וכן לחזק את הגוף כדי לדעת לספוג אותן.
במקביל האימונים יחזקו את כושר ההתקפה שלך ומהירות התגובות שלך - וגם זה יצמצם את כמות המכות שתספוג.

אתה חייב ליצור קשר במחשבה שלך בין אימונים לבין מיומנות הגורמת להפחתת המכות.

חטפת הרבה מכות?
סימן שאתה לא מיומן מספיק כי לא התאמנת מספיק. אז מגבירים את האימונים.

אתה תרגיש מייד את הקשר בין שיפור היכולת לשיפור יכולתך להתמודד מול מכות. וזה יעלים בהדרגה את החששות שלך מפגיעת המכות.

פעם המורה שלי לקארטה אמר לנו שאנחנו נדע באמת אם אנחנו טובים כאשר נזמין את כל הערסים של השכונה לקרבות אימון בהם הם תוקפים ואתה רק מתגונן !!!!
אם אתה עומד בזה - הגעת לרמה הנדרשת.

ודבר אחרון:
ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
תיזום התקפות
בזמן שאתה תוקף אתה לא מאפשר ליריב לתכנן ולבצע התקפות עליך !!!!