פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

בדרך כלל יכול לגרום להתפרצות מחלה נפשית אצל אנשים עם רגישות ( שאולי גם בלי סמים היו מפתחים מחלה במהלך החיים)

שלום אלעד.

אינני רופא.

יכול להיות שישנה טעות באיבחון; שינוי ממצבי רוח קיצוניים של דיכאון למאניה מאפיין יותר מאניה-דיפרסיה.

אם אכן מדובר במאניה-דיפרסיה, אז הטיפול התרופתי אינו מתאים. היא מקבלת תרופות אנטי-פסיכוטיות ותרופה אנטי-סיכאונית. תרופה אנטי-דיכאונית איננה מתאימה בדרך כלל למאניה-דיפרסיה כיוון שהיא עלולה לגרום להתקפים פסיכוטיים. הטיפול התרופתי העיקרי במאניה-דיפרסיה הוא מייצב מצב רוח.

הייתי ממליץ לחכות לתשובה מרופא, ואם הוא יגיד שיש מקום לבדוק האם האיבחון נכון, אז כדאי לבקש חוות דעת נוספת.

בנוסף לכך, אם ניתן, אז מומלץ לשלב טיפולים פסיכולוגיים, אם כי צריך לבחון את יעילותם.

כל טוב,
שמוליק.

לצערי לא ניתן לענות באופן חד משמעי, מדובר במצב מורכב.
יש לברר מצב הגופני - מוחי , הדמייה CT מוח MRI ?
מאוד חשוב לישקול לשלב מייצב מצב רוח.

ממתינה לתשובה

לא.

שלום שים.

גם אני מסכים איתך שיש הרבה מה לתקן בתחום של בריאות הנפש.

תתפלא, אבל גם הרופאה שלי אמרה שיש לה אי אילו ביקורות, ואני מניח שגם לרופאים של הפורום יש ביקורות...

אני מניח שאת שעיקר הביקורת שלי ידועה, אולם חוסר שביעות רצון מהמערכת כמערכת מחייב התייחסות בכובד ראש.

לדעתי האישית, כסף אינו הגורם העיקרי; זהו גורם שנראה לי די זניח...

עם זאת, יש הרבה אמת בדבריך; סולידריות יכולה להקל על קשיים נפשיים, ולא רק זה, הרבה פעמים חוסר סולידריות הוא זה שגורם לקשיים נפשיים.

אני חושב שעצם השתתפותך בפורום היא סולדריות גדולה ויישר כוח על כך :-)

כל טוב,
שמוליק.

שלום רונן,
ניתן לשלב כדור בשחרור מהיר של 37.5 מ"ג.
למשל: לבלוע בבוקר 150 מ"ג בשחרור איטי, ובערב כדור של 37.5 מ"ג בשחרור מהיר, וככה נטלת 187.5 מ"ג. או: לקחת את שני הכדורים ביחד בבוקר.
חג שמח

מתייעצים עם רופא מטפל.
לפעמים יורדים לפי מה שזמין ב XR
ובסוף ניתן לשלב כדור בשחרור רגיל.

שלום,
כפי שנרשם לפני מספר שבועות: יש להעלות מינון הויאפקס ל 225 מ"ג ולאחר כשבועיים, במידת הצורך, ל300 מ"ג. חבל לסבול, אין לך רופא מומחה שמטפל בך? אפשר לקבל הפנייה דרך רופא המשפחה בקופ"ח.
חג שמח

שלום אירה.

מדובר בעניין נפשי. חשש מסרטן כשכל הבדיקות תקינות, ושהחששות האלו גורמים לסבל - אלה סימנים די מובהקים שמדובר בעניין נפשי.

הדבר היחידי שיכול להיראות הגיוני בסיפור שלך, הוא שעישון מהווה גורם די משמעותי לסרטן הריאות, אבל לא נראה לי שעד כדי כך; ישנם הרבה אנשים שמעשנים, ואפילו מעשנים כבדים, שלא כל כך מוטרדים מסרטן הריאות, אבל בוודאי שהרצון להפסיק לעשן על מנת לשפר את הבריאות הוא טוב ונכון.

אני מניח שלמנוסה יש זיכרון יותר טוב משלי, ואם הוא אומר שכבר שאלת את השאלה הזו לפני כמה שבועות, אני מאמין לו, ולא טרחתי לבדוק את הדבר.

אני מניח, שאני כתבתי שכדאי לבדוק את כל הגורמים, כולל את הגורמים הפסיכולוגיים, ולתקוף את הבעייה מכל הכיוונים, ובכלל זה למצות גם טיפולים פסיכולוגיים.

כל טוב,
שמוליק.

יש מקום לבדיקה פסיכיאטרית מסודרת, תכנון טיפול, תרופתי + שיחות , מומלץ CBT ( פרטים באתר שלי).

בדר'כ הסיבה האמיתית לפחדים ומוות זה אירועים וחוויות בעבר, התת מודע, המפתח האמיתי היחיד לפתרון.

תחשיבי לרגע, האם את חשה שפיספסת משהו ולא הספקת עד כה בחיים ?
האם את חשה אשמה במשהו ? האם את חשה שאת מוותרת על חייך עבור הסובבים ולא ממצה אותם ?
אם התשובה כן , לאחד מהנ''ל, הפיתרון המרכזי = שיחות.

שלום ברכה.

אינני רופא.

יכול להיות שמדובר בעניין נפשי. עייפות יכולה להיות סימפטום של דיכאון או של לחץ.

ניתן לבדוק את העניין ע"י פנייה לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר.

כל טוב,
שמוליק.

איזה טיפול יש לעייפות אם זה נפשי? אם פסיכולוגי מהו
ותרופתיאיזה תרופה מתאימה? והאם התרופה נותנת עירנות ומרץ? תודה רבה ושבוע טוב
אשמח גם לתשובת הרופאים

שלום ברכה.

הרופאים בדרך כלל מגיבים, כך שאני מאמין שתהיה תגובה של רופא.

אם הסיבה לכך היא פסיכולוגית, ועל פי מה שתיארת אינך רואה איזו סיבה הנראית לעין, כנראה שיהיה צורך בטיפול פסיכודינמי, ויהיה צורך לחקור תכנים בלתי מודעים על מנת לברר זאת.

ישנן תרופות ממריצות, אם את מעוניינת גם בטיפול תרופתי, אז אפשר ישר לגשת לפסיכיאטר שאמור לבדוק את כל הגורמים האפשריים, הפסיולוגים וגם הפסיכולוגים, ובהתאם הוא ימליץ על טיפול תרופתי מתאים בהתאם לשיקול דעתו.

כל טוב,
שמוליק.

ראשית בירור גופני :
שינה - איכות השינה ( מעבדת שינה)
שתיה - נוזלים
נשימה
פרופיל הורמונלי
זיהומים - CMV EBV ( מחלת הנשיקה )
סמים - תסמונת חוסר מוטיבציה ( מגראס)
וכו..

נפשי :
בהחלט ייתכן, במיוחד כאשר ברקע מרכיב דיכאוני או חרדה.

התשובה : כן.

אחד מהמודלים לדיכאון :

אני אשם -- > לילד אשם מגיע עונש ---> אסור לי להנות -- > דיכאון ועצבות.

מחשבות, משאלות וחלומות לא מאפיינות את האדם.
לפעמים גם משאלות תוקפניות מאוד לא מראות על רוע ואשמה.
זה נורמלי לחשוב, לחלום ולפעמים משאלות תוקפניות, זה אסור לפגוע בסובבים פיסית או נפשית במציאות.

אבא של רוצח סידרתי שהוצא להורג בארה''ב, חש אשמה כבדה, דיכאון וצער.
הוא דיווח שהוא אשם , כי היו לו בעבר הרבה חלומות שהוא הורג אנשים.
האם באמת האב אשם בזוועה, שבנו המפלצת עשה ? רק בגלל שחלם.

בהחלט מסכים,
מצבים נפשים רבים, המקור סביבתי , משפחתי .
אבל..
ללא טיפול והמשך הסבל , מדובר בנזק במוח, שינוי בתפקוד.
( שינוי בנפח המוח, ירידה בנפח, לאחר טיפול שינוי התפקוד ועליה בנפח המוח בהדמייה)
במקרים רבים המטרה במתן תרופות,
לשנות כוחות והשגת רוכע, מה שעוזר להתחיל לעבוד על המרכיב הפסיכולוגי,
מה שעוזר לשנות את הסביבה..
לאחר שינוי סביבתי נפשי, בהחלט המטרה לאחר מכן הפסקת תרופות.

אני בהחלט מסכים שראשית יש צורך בבירור גורמי דחק ומצב פסיכולוגי ולא מיד לתת רק תרופות.
מקרה לאחרונה שהיה לי, בחורה צעירה, ש 4 שנים סובלת מחרדה וחוסר תפקוד, ראתה פסיכיאטרים רבים אשר נתנו רק תרופות , ללא הטבה.
לאחר בדיקה ראשונית מעמיקה איתי, חשה הטבה מיידית ( התערבות קצרה) והמלצתי טיפול בשיחות בלבד ללא תרופות, לאחר פגישה שניה , היא חשה שיפור במצב הנפשי, אמונה ותקווה לשינוי בעתיד.

אבל..
לפעמים חייבים תרופות ואין ברירה, במיוחד במצבים מורכבים יותר, המלווים מסוכנות ופגיעה תפקודית וסבל קיצוני.

כל מקרה לגופו, טיפול כיום ( לא רק תרופות) יכול לעזור רבות, לשנות את איכות החיים.

שלום ד"ר דוידאור.

מפעם לפעם חברים בפורום כותבים ביקורת, (הרבה מהם נכתבו על ידי...) הרבה פעמים אני מגיב בעצמי, ומשתדל למקד את הביקורת, לנקודות שהם בעיניי באמת בעייתיות, ועד כמה שהתרשמתי, ישנה הסכמה על כך, ואולי כדאי שאמנה אותם:

1. חוסר האיזון הכימי הוא רק אחד מהמרכיבים של הקשיים הנפשיים, וממילא טיפול בשאר הגורמים, אפילו אם הם אינם יוצרים איזון כימי, יכול להיות מספיק יעיל. יתרה מזאת, טיפולים פסיכולוגיים מאזנים את הכימיה במוח.

2. לתרופות פסיכיאטריות יש תופעות לוואי שכיחות; בעיקר לתרופות אנטי-פסיכוטיות, שיכולות לעשות מבן-אדם "זומבי,, שאינו מסוגל לתפקד. לפעמים - לפחות אצלי כך היה - ההסבר שניתן לכך הוא שמדובר בתסמינים שליליים של המחלה; אף פעם לא אמרו שיכול להיות שמדובר בתופעות לוואי של התרופות. אנשים אינם טיפשים, ובדרך כלל הם מרגישים שקשיי התיפקוד הם תוצאה של הטיפול התרופתי. כשהם מרגישים בכך, הם מרגישים ששיקרו להם (אם כי יש דבר כזה, וישנם חולים שאינם מטופלים תרופתית ויש להם קשיי תיפקוד, כך שמדובר באי אמירת כל האמת), וע"י זה הם מאבדים את האמון במערכת, וכשאין אמון - זו נקודת אל חזור, שממנה כבר אי אפשר לסייע למטופל. צריך לומר את כל האמת.

3. גם אחרי אישפוזים חוזרים ונישנים, שלכאורה מחייבים טיפול תרופתי לכל החיים, ישנם מקרים חריגים שבהם אין הדבר כך - לפחות אצלי זו המציאות. גם אם מדובר במקרים נדירים, כדאי לתת למטופלים תקווה שהם יוכלו לשבור את המשוואה של לסבול מהמחלה או לסבול מתופעות הלוואי של התרופות. זה ממש לא אומר להפסיק באופן מיידי את הטיפול התרופתי (כפי שפעם הייתי אומר שלא בצדק), אלא רק לתת תקווה שאי פעם בעתיד זה יהיה אפשרי על פי הטבה של המצב הקליני. מטפלים צריכים להאמין בכוחם של הטיפולים הפסיכולוגיים!!!

מעבר לכך, אני יכול לומר שהיה לי דיון ארוך עם עובדיה, ונראה שיש לו תרעומת על כך שהוא אובחן בסכיזופרניה, ולדעתו האיבחון שגוי ויש לו פוסט טראומה מורכבת, והוא מעוניין לשנות את האיבחון. אמרתי לו שבין כך ובין כך הוא יכול שלא לקחת תרופות, והוא יכול למצות טיפולים פסיכולוגיים ללא טיפול תרופתי אפילו אצל פסיכיאטר, ושלדעתי, אין לכך שום משמעות מעשית.

הוא טוען, שהוא היה אצל הרבה מטפלים שסרבו לטפל בו, והורו לו לפנות לפסיכיאטר, ושפסיכיאטר אומר לו שקודם כל ייקח תרופות אנטי-פסיכוטיות, ורק אחר כך אפשר לדבר.

אין לי מספיק ידע ונסיון להשיב על כך, ועד כמה שידוע לי, כל פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני רשאים לטפל בסכיזופרנים בשיחות, ואפילו פסיכיאטר רשאי לטפל בסכיזופרנים בשיחות ואינו חייב לכפות על המטופל טיפול תרופתי כל עוד אין עילה מספקת לטיפול כפוי. כתבתי שעדיף שהרופאים יתייחסו.

הקפצתי סיכום של הדיון, ואשמח להתייחסות עניינית לטענותיו.

כל טוב,
שמוליק.

בהחלט מסכים,
מצבים נפשים רבים, המקור סביבתי , משפחתי .
אבל..
ללא טיפול והמשך הסבל , מדובר בנזק במוח, שינוי בתפקוד.
( שינוי בנפח המוח, ירידה בנפח, לאחר טיפול שינוי התפקוד ועליה בנפח המוח בהדמייה)
במקרים רבים המטרה במתן תרופות,
לשנות כוחות והשגת רוכע, מה שעוזר להתחיל לעבוד על המרכיב הפסיכולוגי,
מה שעוזר לשנות את הסביבה..
לאחר שינוי סביבתי נפשי, בהחלט המטרה לאחר מכן הפסקת תרופות.

אני בהחלט מסכים שראשית יש צורך בבירור גורמי דחק ומצב פסיכולוגי ולא מיד לתת רק תרופות.
מקרה לאחרונה שהיה לי, בחורה צעירה, ש 4 שנים סובלת מחרדה וחוסר תפקוד, ראתה פסיכיאטרים רבים אשר נתנו רק תרופות , ללא הטבה.
לאחר בדיקה ראשונית מעמיקה איתי, חשה הטבה מיידית ( התערבות קצרה) והמלצתי טיפול בשיחות בלבד ללא תרופות, לאחר פגישה שניה , היא חשה שיפור במצב הנפשי, אמונה ותקווה לשינוי בעתיד.

אבל..
לפעמים חייבים תרופות ואין ברירה, במיוחד במצבים מורכבים יותר, המלווים מסוכנות ופגיעה תפקודית וסבל קיצוני.

כל מקרה לגופו, טיפול כיום ( לא רק תרופות) יכול לעזור רבות, לשנות את איכות החיים.

נראה שד״ר דוידאור קרא את מה שכתבת אך עשה ״העתק הדבק״ להודעה שבא הגיב אליי. האם זה מבשר על התחמקות ממענה?

שלום עובדיה.

אם תשים לב לזמנים, אז תראה שד"ר דוידאור רשם את אותה התגובה פעמיים, ורק אחר כך, אני כתבתי את דבריי. לא מדובר בהתחמקות!

אני בהחלט תומך בעמדתך הצודקת ושמגיע לך לקבל טיפולים פסיכולוגיים מתאימים, ושאי אפשר לכפות עליך בניגוד לרצונך טיפול תרופתי, גם לו האיבחון של הסכיזופרניה היה נכון. מדובר בהאשמה חמורה, ואני מעוניין בתגובה של אחד הרופאים.

עם זאת, יש גם צדק בדבריו של ד"ר דוידאור, שלפעמים, אין ברירה וצריך לתת תרופות. ד"ר דוידאור אמר פעם, שהוא מבחינתו, מעדיף לתת מה שפחות תרופות...

לא נראה לי שיש מה להאשים אותו ב"פשלות" של רופאים או אנשי צוות אחרים.

כל טוב,
שמוליק.

בין אם ההודעה נכתבה/ לא נכתבה כתגובה להודעתך, עדיין זה לא משנה את העובדה שתשובות קונקרטיות. אין. אני הצלחתי להוריד לחץ. עד כדי שינוי במוח. ללא כדורים. בזמן שהפסיכיאטרים אמרו לי ״אין סיכוי״. גם אחרי שהוכחתי.

לפני כ3 שנים. עברתי סריקת מח במסגרת ״מחקר על סימנים שליליים - סכיזופרניה״ במכון לחקר המח ( המחקר של דר לבקוביץ ממרכז רפואי ״שלותה״)התוצאה הייתה : שהמח שלי נראה דומה לעוד 99 מוחות של אנשים ״רגילים״ חוץ מהאיזור הפרונטאלי שזה אומר : שפשוט אני רגיש יותר מהרגיל.

שלום עובדיה.

יכול להיות שיש תגובה קונקרטית, חכה בסבלנות.

מה שכתבת על הבדיקה שנעשתה לך בשלוותה - אני ממש שמח על הידיעה הזו.

הרבה פעמים אני תהיתי אם אני אעבור את הבדיקה של מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) במוח שלי (בדיקה שאיננה נעשית לצרכים קליניים אלא רק לצרכים מחקריים) - האם תימצא עודף פעילות של דופאמין כפי שמקבול לחשוב על פי הגישה הרווחת או לא.

אני שמח שהבדיקה הראתה שהמח שלך נראה כמו מוח של אנשים בריאים. זה מאשש את הטענה שלי שאפשר גם בלי תרופות, לפחות בטווח הארוך.

אני מייחל לכך שיהיו עוד הרבה כמותך, שישברו את המשוואה הזו של או טיפול תרופתי וסבל מתופעות הלוואי או סבל מה"מחלה".

כל טוב,
שמוליק.

שלום א.ס.

אני מבין את הכאב האישי שלך ומזדהה איתו, אבל שוב פעם, יש מקרים שצריך תרופות.

עם זאת, צריך וחייבים לומר זאת, שהטיפול התרופתי אינו חייב להימשך לכל החיים, אלא כשהטיפולים הפסיכולוגיים עושים את שלהם, צריך לדעת להפסיק, וצריך ליידע את המטופל שאפשר להגיע למצב כזה, ובשום פנים ואופן לא לייאש.

כמובן שצריך לכבד מטופל שאינו מעוניין בטיפול תרופתי, ומעוניין רק בטיפולים פסיכולוגיים.

על כל פנים, אינני חושב שיש מה לבוא בטרוניה אל ד"ר דוידאור. הוא סיפר בהודעה שיש לו מטופלת שהרבה רופאים דחפו לה תרופות, וכשהיא הגיעה אליו, הוא אמר לה שהיא לא צריכה תרופות, והטיפול אצלו עזר. בכלל, הוא כתב באתר שלו, שטיפול בשיחות הוא הטיפול היעיל לטווח הארוך, ובכלל הוא אמר פעם שהוא מבחינתו מעדיף מה שפחות תרופות. אין סיבה להשליך עליו אכזבות מרופאים אחרים מבלי להכיר אותו באופן אישי כמטפל.

אגב, הייתה בפורום מישהו שהייתה מטופלת אצלו, ואמרה עליו שהוא הציל אותה.

יכול להיות, שחלק נכבד שמור לרשתות החברתיות שבהם מתמודדים מדברים על סבל מתופעות הלוואי של התרופות, שתורם רבות לשינוי החשיבה.

אני בטוח שעם הזמן, בזכות אנשים כמוני כמוך וכמו עובדיה, שמדברים, עם הזמן יגרמו לכך שטיב הטיפולים יילך וישתפר, ורופאים שלא יישרו קו עם בגישה הנכונה יימצאו את עצמם מחוץ לקונצנזוס.

כל טוב,
שמוליק.

חוץ מהרגשה שלא חוסר שכחות ? ( לי לא היה אבא אף פעם לא התייחס עלי תמיד עסק
ולעשות--כסף ולקנות לנו מתנות ) : חוץ מזה היה אלימות פיזית ( מכות עם חגורה ,
בעזרת מגהץ לפעמים, כולל כחולים בכל הגוף ) התעללות מינית ( לא על ידי הורים ) .
וטירפוד - של זה על ידי המערכת כולל נימוקים "שהוא משדר את זה אז מה אתם מצפים

שיקרה " . וכולי וכולי , כולל לראות את אחותך גוססת בידיים של אביך ואתה רואה את אמך שלך יושבת וצועקת - ומכה את עצמה שזה לא יכול להיות ויחזור לה אותה ,כולל
אישפוז במחלקה סגורה בגיל 11 ( לשם רצו לשלוח אותי ) , כולל לא מעט ניסיונות

התאבדות כולל פגעיה עצמית קשה ( לחתוך כמה שיותר עמוק הכי עמוק שאפשר
לאורך- כל הגוף , לשרוף את עצמך בעזרת מים רותחים , ולהטיח את הראש בעיקר
עד כדאי שאתה לא יכול לזוז ומשותק וגורם לעצמך נזק ? ) ועוד ועוד ,אני לא אפרט
הכל אבל זה גם אולי גרם לי להיות מי שאני מסוכן ברמות מפחידות , אלים מאוד ,

ואובדני , אני לא מזלזל במה שעברת להפך , אבל אני חושב שגם לנו יש חלק במה שקורה לנו . ובמה שאנחנו עשינו כי יש שעברו דברים הרבה יותר קשים ממה שעברתי.
ועדיין לא כמוני לא ברמת המסוכנות לא בנטיות האובדניות , הכל קשור איך זה משפיע עליך . יש אנשים שזה מאוד משפיע עלי , גם עלי זה השפיע ,אבל לעולם לא כעסתי על
הורי, כי " ילד מוכה " אמתי לא יודע מהי מציאות אחרת, ככה הוא הורגל מגיל 0 אלו

הם החיים שהוא חושב שמגעים לו , והוא לא שם לזה הרבה לב, אני חושב שהיו לי חיים טובים. אני לא מתלונן , בסופו של דבר הכל בסדר ,עברתי דברים קצת קשים אבל בסופו של דבר ,בשורה התחתונה היה טוב לי ,ועכשיו טוב לי ,אני מאחל לך הרבה בהצלחה .

שימו לב! המתמודד הוא החוקר האמיתי. הפסיכיאטר הוא ״משתיק קול״. הנה עוד פוסט:

,,צריך להיות גאון (וגם לחוות קודם על בשרך) כדי להבין שבן אדם שמפסיק כדורים אחרי 5 שנים של טיפול ופתאום יש לו תופעות מוגזמות של ה"הפרעה" שלו - להבין שזה עכשיו התפרצות בענק של בעיה מאוד מאוד קטנה שסתמו אותה וסיממו אותה ולתת לו להוציא הכל הכל הכל ולתמוך בו ולהבין שלאט לאט עם הזמן ה"סימפטום" המפחיד ילך ויפחת ילך ויפחת והוא יחזור למימדיו הראשונייים הקטנים מאוד ואז תינתן האופציה לטפל באמת בבעיה - שיש לה פתרון. כל אדם ובעייתו - ופתרונו הספציפי. באופן כללי נפש פגועה צריכה הרבה אהבה תמיכה ומשמעות לחיים. הבנאדם הזה ששכחתי את שמו שמדבר ביוטיוב על בעיות נפשיות פתח לי ערוץ מחשבה ואני מחזיק ממנו גאון שהוא אמר שלכל אחד בעצם יש את כל ה"הפרעות" הנפשיות. והוא צודק. למשל :חרדה. כל אחד אם ילך בלילה ביער וישמע זאב- יהיה חרד. למשל: דמיונות. כל אחד לפעמים מדמיין משהו. חושב בקטנה. ואז מתעלם וממשיך את החיים. כל ההבדל הוא שאנשים שנחשבים כרגע "חולים" מתמקדים יותר במשהו מסוים רוב הזמן כרגע. למשל בן אדם מדמיין הרבה ומייחס לזה חשיבות. ונתקע על זה. או מפחד הרבה . אז צריך בסך הכל לצמצם את ההפרעות למימדיהם הנורמלים הקטנים כמו אצל כל אדם . ע"י הסחת המחשבה לדברים אחרים. אני אישית חושב שההפרעה מתפתחת יותר כאשר אדם הוא בודד או חי עם אנשים שלא טובים לו ומרגיש בודד. ואז הוא מתחיל חפירה בעצמו.״

שימו לב! המתמודד הוא החוקר האמיתי. הפסיכיאטר הוא ״משתיק קול״. הנה עוד פוסט:

,,צריך להיות גאון (וגם לחוות קודם על בשרך) כדי להבין שבן אדם שמפסיק כדורים אחרי 5 שנים של טיפול ופתאום יש לו תופעות מוגזמות של ה"הפרעה" שלו - להבין שזה עכשיו התפרצות בענק של בעיה מאוד מאוד קטנה שסתמו אותה וסיממו אותה ולתת לו להוציא הכל הכל הכל ולתמוך בו ולהבין שלאט לאט עם הזמן ה"סימפטום" המפחיד ילך ויפחת ילך ויפחת והוא יחזור למימדיו הראשונייים הקטנים מאוד ואז תינתן האופציה לטפל באמת בבעיה - שיש לה פתרון. כל אדם ובעייתו - ופתרונו הספציפי. באופן כללי נפש פגועה צריכה הרבה אהבה תמיכה ומשמעות לחיים. הבנאדם הזה ששכחתי את שמו שמדבר ביוטיוב על בעיות נפשיות פתח לי ערוץ מחשבה ואני מחזיק ממנו גאון שהוא אמר שלכל אחד בעצם יש את כל ה"הפרעות" הנפשיות. והוא צודק. למשל :חרדה. כל אחד אם ילך בלילה ביער וישמע זאב- יהיה חרד. למשל: דמיונות. כל אחד לפעמים מדמיין משהו. חושב בקטנה. ואז מתעלם וממשיך את החיים. כל ההבדל הוא שאנשים שנחשבים כרגע "חולים" מתמקדים יותר במשהו מסוים רוב הזמן כרגע. למשל בן אדם מדמיין הרבה ומייחס לזה חשיבות. ונתקע על זה. או מפחד הרבה . אז צריך בסך הכל לצמצם את ההפרעות למימדיהם הנורמלים הקטנים כמו אצל כל אדם . ע"י הסחת המחשבה לדברים אחרים. אני אישית חושב שההפרעה מתפתחת יותר כאשר אדם הוא בודד או חי עם אנשים שלא טובים לו ומרגיש בודד. ואז הוא מתחיל חפירה בעצמו.״

לא ניתן לענות.
לפעמים צבא, גבולות ומשמעת - תורמים ועוזרים רבות,
אך לפעמים בהחלט יכול להיות החמרה.
חובה מעקב קב'ן / פסיכיאטר וטיפול בהתאם / שיחרור.

שלום רב.

אינני רופא.

קודם כל, זה טוב מאוד שאתה מנסה להתמודד עם החרדות, ואני מאחל לך שתצליח :-)

רוב התופעות שאתה מתאר אינן תופעות לוואי שכיחות של התרופה; במיוחד הדיכאון. סוף סוף, ציפרלקס היא תרופה אנטי-דיכאונית, כך שזה ממש לא סביר שהיא תגרום לדיכאון.

על כל פנים, אם התרופה איננה עוזרת, זה סימן די ברור שצריך לנסות גם טיפולים אחרים.

גישתם העיקבית של הרופאים של הפורום היא שכדאי למצות גם טיפולים פסיכולוגיים, טיפול C.B.T. הוא יעיל כנגד חרדות, וכדאי לנסות אותו, במיוחד אם הטיפול התרופתי לא הועיל.

כל טוב,
שמוליק.

לא ניתן להמליץ ללא בדיקה מסודרת.

שלום מריאל.

אינני רופא.

אני מאמין שקשה מאוד לתת על כך תשובה דרך האינטרנט; כל מטופל מגיב בצורה שונה לתרופות. בין כה וכה מדובר בתרופות הדורשות מרשם רופא, ולכן אין מנוס מלפנות לרופא, וניתן לסמוך על שיקול דעתו המקצועי.

עם זאת, חשוב לי לומר, שרופאים באופן עיקבי ממליצים למצות גם טיפולים פסיכולוגיים. זה בהחלט לגיטימי להחליט שאינך מעוניינת בכך, אך היה לי חשוב לומר את הדברים, כדי שתשקלי אותם.

כל טוב,
שמוליק.

טיפול מומלץ: שילוב שיחות + כדור נוגד דיכאון וחרדה ( SSRI )

Globus hystericus: The sensation of having a lump in the throat when there is nothing there. Sometimes simply called globus.

שלום איתם.

אינני רופא.

ראשית, עצם העובדה שאתה מודע למצב ומנסה להתמודד איתו היא חשובה מאוד. מי שמתמודד מצליח.

יכולות להיות לכך סיבות פיסיולוגיות, אך אני מניח שאילו היו לכך סיבות פיסיולוגיות, הרופא היה בודק אותן בצורה יסודית.

אם נשללו סיבות פיסיולוגיות, ולא נראה לך שעברת לאחרונה אי אילו קשיים שיכולים להסביר את הסימטומים שאתה מתאר, אז כנראה שיש לכך סיבות שאינן במודע, ויהיה צורך לנסות לאתר אותן ע"י טיפול פסיכודינמי.

הדבר היחידי, שנראה לי שחשוב לומר אותו, הוא שטיפול פסיכודינמי הוא טיפול ארוך, שדורש העלאת תכנים בלתי מודעים, ומסיבה זו אין לצפות לתוצאות באופן מיידי.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

שמוליק.

יש לברר, ראשית מרכיב גופני, ניורולוגי ( רמת וויטאמין B12 בדם)
יעוץ רופא משפחה - בידקת דם וכו..
בהחלט יכול להיות קשר למרכיב נפשי.
( חומרים ממכרים - כמובן שיכולים לגרום או להחמיר)

שלום רומי.

אינני רופא.

אני מעריך את הרצון שלך לסייע לבת המשפחה.

נראה לי שקשה מאוד לענות על השאלה דרך האינטרנט, במיוחד כשאין יותר מדיי מידע.

ניתן לפנות לייעוץ פסיכולוגי על מנת להעריך טוב יותר את המצב לבדוק מה ניתן לעשות.

כל טוב,
שמוליק.

השאלה מורכבת ומציגה סוג של קונפליקט אצלך,
השאלה מה את חושבת הכי נכון ?
ולמה הדילמה לתת לה חופש או לא ?
זה דברים שאת צרכיה לברר עם עצמך.
לפעמים, דווקא הצפיה שלא יוותרו וילחמו .. ולא יעזבו בקלות.
שוב יש הרבה משתנים ולא ניתן לתת תשובה מקצועית.

התוצאה המקסמלית היא פונקציה של מינון וזמן...במינון מתאים יקח לפחות 4 שבועות עד שתרגישי בהקלה ובשינוי.

אני לוקחת 10 מג 6 שבועות ואני מרגישה הקלה , אבל השאלה אם איך שאני מרגישה עכשיו זה התוצאה המקסימלית...האם יהיה עוד שינוי?

מינון אפקטיבי - לפחות חודשיים.
( בדר'כ הרבה לפני )