פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

רק תחת מעקב ויעוץ רופא מטפל.
לא תמיד נכון להפחית וזה עלול להיות מסוכן.

שלום לרופאים.

היה לי דיון על כך עם עובדיה. לא הבנתי את השאלה, טענתי שניתן ללכת לטיפולים פסיכולוגיים ולא לקחת טיפול תרופתי, כך שאין צורך ממשי בשינוי האבחנה.

לקח לי זמן עד שהצלחתי להבין את התרעומת.

אני מביא את דבריו:


אני פניתי לעשרות מקומות שמתמחים בפוסט טראומה. ובחרדות ובחסימות רגשיות. הם לא מוכנים בשום אופן לטפל ב״סכיזופרן״. ברגע שהבנתי שמשהו פה מסריח התחלתי לחקור את הנושא. תשאלתי מטפלים רבים. וניתן לסכם את דבריהם כך:

,,המערכת שולטת בנו. אנו מצטערים. אני מבין שאתה לא חווה פסיכוזות. אבל האבחנה קובעת. אסור לנו לטפל בך...תפנה לפסיכיאטר. ״. ,,אם נטפל בך המערכת תילחם בנו״.




גם אני אשמח לראות את תגובת הרופאים.

כל טוב,
שמוליק.

כל נסיון להסביר את המצב ישמע תמוה למדי.
מכיוון שאנשים מתקשים להאמין שדברים מושחתים ברמה בלתי נתפסת מתרחשים מאחורי גבינו. בפסיכיאטריה. כבר פריסמתי פה בעבר נתונים כלליים מהמחקר שכלל בין השאר בירור במרכזים מוכרים לבריאות הנפש. רובם בארץ. (מרכז ברהן ״גהה״. ״שלוותה״ - ״ממשלתי נס ציונה״. ״באר יעקב״. ״שער מנשה״. ״אברבנל״..). בכל אלה ביקרתי ואף נחשפתי למחדלים. לדוגמא: בשער מנשה יש אגף של משפטי. שם מתרחשים מקרי אלימות. ואף מוות. המטופלים שם בעבר מתו במהלך השהות שם. ויצרו שם קשר של שתיקה. (תיעוד של מישהו שהיה שם.. הסיפור המלא נמצא אצל אדם שאני מכיר אישית). התעללות כלפי מטופלים נצפתה בכל המרכזים הנל. חוץ מ״שלוותה״. שלא ידוע לי. לא בדקתי. בשלוותה התצפית התמקדה באיזור המעבדה הקוגניטיבית בראשות פרופסור לבקוביץ׳ מעבדה שמבצעים בה ניסויים על בני אדם באמצעות גרייה מגנטית. שחודרת מעל 5 סמ. בעומק המח. זה מסוכן. ניסיתי את זה אצלהם. עד היום אני סובל מתופעות שלא היו קודם. בכל אותם המרכזים יש תיעוד של אנשי צוות שמדברים אל אנשים כ-חולים אומללים חסרי תקנה. ידוע שמהלך כזה פוגע ביכולת המטופל לאסוף את משאביו הטבעיים כדי להיתחזק. הפסיכיאטריה לא מעוניינת שאדם ייתחזק. הסמים הפסיכיאטרים נועדו כדי לרסן. כל מטופל שני שנשאל : האם התרופות עוזרות לו. והאם הוא חושב שאפשר אחרת. אמר: ,,מסממים אותי ולא נותנים לי אלטרנטיבה. לא מתייחסים למצוקה האמיתית..״.. חוקר יזם אחר א.פ גילה במשך תצפית של למעלה מ15 שנה מקרים של ניצול מתמודדים בכמה וכמה היבטים. סחיטת כספים בסתר של מטפלים כלפי מטופלים בעלי הון. מסתבר שהמערכת לימדה את העולם כולו לתפוס את כל נושא הבריאות הנפשית איך שהם מעוניינים שיהיה. בצורה שתלטנית. והעובדה היא שלחסרי ישע. אין ברירה אחרת. אלה לעשות מעשה. משמעותי ולגבש עמדה. כחברה. מול המערכת השתלטנית. ימים יגידו.

בדיקה מסודרת ומעקב אצל רופא מומחה. אם הרופא מתרשם מאבחנה אחרת, יכול לשנות.
בנוסף ניתן לחזק אבחנה או להחלישה בעזרת מבחנים פסיכודיאגנוסטים - פסיכולוג קליני.

בהצלחה.

תיאורתית : כן.
כמו כל כדור וטיפול כרוני.
לכן מומלץ בדיקות דם ומעקב, אשר מאפשר טיפול בטוח.

תשאיר לי פייסבוק או דרך התקשרות אני אנסה לעזור לך . גם אני סובל מהפרעות שינה ואני מבין בדיוק איך אתה מרגיש .עברתי המון טיפולים ויש לי המון ידע וניסיון.

שלום רונן.

חג שמח.

שמחתי לראות כיצד עודדת חברים אחרים בפורום והיית מוכן לתרום להם מניסיונך האישי.

פשוט "אנשים טובים באמצע הדרך".

כל טוב,
שמוליק.

תשאירי לי פייסבוק או דרך התקשרות אני אנסה לעזור לך . גם אני סובל מהפרעות שינה ואני מבין בדיוק איך את מרגישה .עברתי המון טיפולים ויש לי המון ידע וניסיון.

בהחלט יכול להיות פיתרון טוב.
רק לאחר יעוץ עם פסיכיאטר מטפל והפסקת סימבאלטה.

שלום לך,
אני מאוד מבינה מה את עוברת.
אני לא רופאה, אבל לא הייתי ממליצה לקחת כדור חדש על סמך ניחושים לגבי חוסר בדופמין. ולמה להמשיך לקחת כדור שלא עוזר לך? איני נותנת עצות לגבי גמילה מכדורים, רק שואלת. האם את סובלת מחרדה? אני מאוד ממליצה על שיטת (TRE (trauma releasing exercises - היא קלה לביצוע ומאוד יעילה שיפור איכות חיים ואפילו נטרול בעיות בריאות שמקורם בטראומה ולחץ.

לא מומלץ ואפילו מסוכן השילובים הנ''ל.
יש צורך בהערכה חוזרת וחוו'ד נוספת.

האם הסכנה היא בשילוב הפרוזק 80מג+ סרטרלין 50מג? (עודף סורטונין?)

או שהסכנה היא שילוב התרופות הפסיכיאטריות עם התרופות הנוספות שרשמתי לך? אני אכן אעשה בירור ואבקש דיעה כמו שייעצת אבל אני מודאגת עכשיו אם יכולה או לא יכולה לקחת בינתיים את מה שלוקחת?? וזה לא תרופות שמותר לי להפסיק (האורומוקס למשל) וכו


אציין שהטיפול הפסיכיאטרי והאבחה היא חרדה קשה, פוסט טראומה ו OCD. הכמויות שתיארתי לא ניתנו מההתחלה, זה שילוב שניבנה תוך כדי טיפול... ואני לא יודעת עכשיו אם זה בסדר שהעליתי ל80מג...

שלום א.ס.

אפשר להגיש תביעה גם בלי עורך דין. צריך פשוט לפנות לבית המשפט ולהגיש. מניסיוני האישי, הרבה פעמים עדיף לפנות לבית המשפט בלי עורך דין...

אינני יודע כיצד ניתן לפנות לקבלת ייעוץ משפטי למחוסרי אמצעים. אפשר לנסות להיכנס לאתר של משרד המשפטים ולבדוק את העניין.

אני יודע שיש דבר כזה באוניברסיטאות, לפחות בבר אילן, פניתי אליהם כמה פעמים כשהייתי סטודנט.

איזו תביעה את רוצה להגיש? אם זה משהו לא מסובך יותר מדיי מבחינה משפטית, אז אולי אוכל לנסות לעזור. לצערי, היו לי יותר מדיי התחככויות עם המערכת, בזמן שנאלצתי להתמודד עם ההתנהלות הקלוקלת של אימא שלי.

בהצלחה.
שמוליק.

1. רוצה לתבוע בית חולים אבארבנל על אישפוז אלים, ונזקים כתוצאה מזה.
2. השארתי פנייה בפניות הציבור של מכבי על הפסיכיאטר שמטפל בי, הם אומרים זמן תגובה 30 ימים, מעבר לזה שקט ודממה, אין עדכון אצל מי נמצאת הפנייה ומה הוא עושה בנוגע לזה. חבל שאת הכדורים ואת הטיפול הם נותנים ב 5 דקות, אבל להשיב תשובות לוקח 30 ימים, ואח"כ אם אני אשאל משהו אז שוב 30 ימים לחכות?
כרגע מתנהלת מול עמותת מגן.

בתדירות של יום אחד ל30 יום. לי זה לא נראה הגיוני. יום אני פונה, 30 יום הם עונים.

שלום א.ס.

אני מבין את התיסכול, אבל לא נראה לי שיש טעם לפנות לבית המשפט באף אחד מהעניינים שהזכרת.

לגבי האישפוז האלים באברבנאל, עמותת מגן באמת אמורה לטפל במקרים כאלה, וכדאי לסמוך על הנסיון שלהם; בכל אופן, צריך לקחת בחשבון שקשה מאוד להרים את נטל הראייה; בדרך כלל הדבר היחידי שיכול להוות ראייה אצלך הוא עדות אישית, ובדרך כלל הם שומרים על עצמם וכנגד עדות שלך הם יביאו עדות של לפחות שני אנשי צוות שיוכלו לומר שהיה צורך בהפעלת כוח, כך שזה ממש לא פשוט.

לגבי הפסיכיאטר של קופת חולים שלא רצה לטפל בך אלא בלוויית בן משפחה, נראה לי שחבל על המאמצים. עכשיו התחיל רבעון חדש, אז אפשר פשוט לעבור לרופא אחר ולגמור עניין. אבל בכל אופן, אפשר להתייעץ על כך עם עמותת מגן, ולשמוע מה דעתם.

כל טוב,
שמוליק.

אבל אני מתכוונת לתבוע. זה משפיע על כל מהלך החיים, ועושה נזקים. אתה אולי נמצא בסביבה לא מלחיצה מבחינת כדורים אז פחות איכפת לך, אבל אני נמצאת הרבה פעמים בסכנת אישפוז מצד המשפחה. אני לא חושבת שרופאים יכולים לעשות מה שבא להם ולא לקחת אחריות. אני לא רוצה פסיכיאטר אחר, מטופלת על ידי רופא משפחה, אבל הפסיכיאטר שהחליט להחליף כדור ולא רוצה לקחת אחריות לא יעבור בשקט. אין הצדקה לקשור אדם למיטה, זה פשוט מזעזע ולא ברור לי למה אתה בורח מזה.

הוא לא אמור סתם לקבל משכורת, ולהשפיל מטופל ולהגיד לו שהוא יכול לבוא רק בלווית משפחה, ולא לתת מענה אנושי בטלפון. הוא אמר תגיעי מנתניה עד ראשון לציון שהוא יכל גם לייעץ בנתיים בטלפון, ולא רק זה, בנוסף לטרטור הוא אומר לי לבוא עם בן משפחה כי הוא יודע שהם יצדיקו אותו. מבחינתם פסיכיאטר זה אלוהים, אם הוא אומר תיקחי זיפרקסה המשפחה שלי אומרת אמן, ואם אני אומרת לא תן לי משהו אחר, הם אומרים לי אח"כ שאני לוקחת מה שאני רוצה ולא מה שהפסיכיאטר אמר בהתחלה. בנוסף אם הוא נותן טיפול שלא נראה להם הם אומרים שהוא לא בסדר. המשפחה משגעת אותי, ולא יכולה להגיע איתם, וזה לא בסדר שרופא משפיל מטופל ועוד מקבל על זה משכורת, שיצדיק את העבודה שלו ולא ינפנף לקוחות.

שלום א.ס.

אפשר להגיש תביעה נגד כל הסיכויים; זה לגיטימי לחלוטין.

היו לי כמה מקרים כאלה, שמישהו עיצבן אותי והגשתי נגדו תביעה משפטית, אע"פ שעורך דין הגון שהתייעצתי איתו אמר שאין לזה קייס (והוא אכן צדק).

לפעמים ישנה הרגשה שצריך להפעיל סנקצייה משפטית ויהי מה.

קודם כל אני לא אמרתי חד וחלק לא, אני רק אמרתי שזה קשה, ואני מניח שסטטיסטית רוב התביעות מהסוג הזה אינן נענות, אבל נדרש שיקול דעת של כל מקרה לגופו, ולכן כדאי להתייעץ עם עומתת מגן, שיש להם יותר נסיון בתחום. אם הם יגידו שיש לזה קייס - אז בוודאי שכדאי ללכת על זה.

גם אם אין לזה קייס, אפשר להגיש תביעה, אם את מודעת לכך שכבר בהתחלה צריך לשלם אגרה בגובה של 2.5% מסכום התביעה. ניתן להגיש בקשה לפטור מאגרה, אבל סביר להניח שלא ייתנו כל כך מהר, וגם אחר כך יכולים לחייב בהוצאות.

אבל את יודעת מה, אולי שווה לך להגיש תביעה ולבקש פטור מאגרה. הדבר היחידי שיעמוד לסיכון הוא רק כ 50 ש"ח שזה מה שמקובל לקחת כששר טירחה להגשת תצהיר תומך לבקשה לפטור מאגרה, וכך תרגישי שלפחות ניסית...

לגבי הפסיכיאטר, אני מבין את הכאב, אבל נראה לי שכדאי להתייעץ עם עמותת מגן; אני ממש לא יודע האם ניתן לנקוט כנגדו באיזו סנקציה, אני רק אומר שתחושת הבטן שלי היא שלא, ויכול להיות שאני טועה לגמרי.

כל טוב,
שמוליק.

שלום לך,
ראשית אינני עורך דין . קח את כל מה שאומר להלן כדעה סובייקטיבית שלי, ולא בגדר יעוץ או המלצה מקצועית או תחליף להן. פעל על פי שיקול דעתך בלבד:

1. אישית, לא הייתי נכנס להליכים משפטיים בלי ייצוג של עורך דין. ללכת לבד לדיון משפטי, גם אם כדי לחסוך קצת כסף, זו עצת אחיתופל, וממש ממש לא מומלץ, בדיוק כמו שלא מומלץ ליטול תרופת מרשם בלי רופא (כל תרופה, לאו דווקא בהקשר הפסיכיאטרי). לשיקולך.

2. יש עוד דרכים לקבל יצוג משפטי בחינם או בזול, מלבד עמותת מגן לזכויות אנוש שאינני מכיר ואינני יודע מה טיב היצוג שלהם ומה האג'נדות שהם מובילים.
אתה יכול לפנות לקליניקות משפטיות (יש כמעט בכל אוניברסיטה ומכללה - כמו זו של בר אילן שאמורה להיות מוצלחת. בכל מקום יש קריטריונים אחרים לבחירת תיקים ). בנוסף יש את האגף לסיוע משפטי שעשוי לעזור, וכן תכניות פרו-בונו כמו "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין, למי שלא עומד בקריטריונים של הלשכה. בנוסף יש את תכנית "הלב במשפט" שאני יודע שעסקה בעבר בתחום. לא פחות חשוב לנסות לקבל סיוע מעמותת "בזכות" שמתמחה גם בנושאים אלה.

3. ממה שאתה מתאר נשמע, על פניו, שיתכן ויש לך עילות לתביעה (למשל, אם נגרם נזק שלא כדין כתוצאה מרשלנות, או בוצע בך מעשה פלילי כמו הפעלת כח בניגוד לחוק).
בלי לגרוע מזה, כדאי לפנות בתלונה למשטרה אם אתה חש שהיתה עבירה על החוק.
אבל לפני הכל אני שב ואומר שכדאי לקבל יעוץ משפטי מקצועי מעורך דין שמתמצא בתחום הנזיקי / רשלנות רפואית /פסיכיאטריה, ולא להרים ידיים כל כך מהר! לפעמים אפשר לנצח את המערכת, למרות הדעה הרווחת שעולה כאן.

4. אם קשה לך לחכות 30 יום לתגובה מקופת חולים (זמן סביר בהחלט ) אין טעם להכנס להליכים משפטיים.... הליכים כאלה יכולים לקחת הרבה יותר מ-30 יום, ואחר כך יש לפעמים ערעורים וכו'. חייבים להתאזר בהמון המון סבלנות עד שהצדק יצא לאור.

5. בשולי הדברים, מוזמן לשתף את סיפורך בדף "מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה" בפייסבוק (אפשר גם בעילום שם דרך מנהלי הקבוצה). תתפלא כמה אנשים עברו חוויות דומות..

בהצלחה!!

30 יום זה הרבה. את הכדורים הם נותנים תוך 5 דקות, למה זה סביר לענות אחרי 30 יום? ותודה על העצות.

סליחה לא שמתי לב שאת בת.
את צודקת שיש משהו מתסכל בזמני המתנה לתגובה במערכת ביורוקרטית, אבל כמי שעובד בתחום אני יכול להגיד לך ש-30 יום זה זמן לגמרי נורמאלי בשביל גוף ציבורי / ממשלתי להגיב בכתב לפנייה. (לא רק במערכת הבריאות, ככה זה כמעט בכל ארגון גדול בישראל ובעולם) .
טיפול בתלונות הציבור לוקח כ-30 יום , אבל הליכים משפטיים בדרך כלל לוקחים הרבה יותר זמן מזה בברוטו. זה המצב. מי שרוצה למצות את הדין, להתלונן ולקבול - צריך לבוא מוכן לתכתובות שיכולות להמרח על פני חודשים ולהליכים משפטיים שיכולים לקחת במקרים מסויימים גם שנים.
(לא מצדיק את זה, פשוט משקף לך את המציאות כפי שאני מכיר אותה )

בכל מקרה הייתי מציע לך להתייעץ עם עו"ד בהקדם כדי לבחון מהן האפשרויות העומדות בפניך
בהצלחה,
יאיר

שלום א.ס.

עדיף לעבור רופא ולשלם 122 ש"ח מאשר להיתקע עם רופא שאת לא מרגישה איתו בנוח.

אם תקחי בחשבון גם את העלות של הנסיעות מנתניה לראשון לציון, אז בכלל.

לשיקולך.

שמוליק.

שלום א.ס.

הבעייה היא שבן משפחה אחר יכול לקבוע לך תור. אין דבר כזה; כאילו מה? את קטינה? (אני מניח שלא); את בלתי כשירה משפטית?

מה זאת אומרת שבן משפחה אחר קובע לך תור???

זה מה שלא תקין, וכנראה שכל השאר, זה יחס שנובע מאותו שדר, שמישהו אחר קובע לך תור.

הגיע הזמן שתבהירי למשפחה שלך, שאף אחד לא יקבע לך תור לאף רופא; לא פסיכיאטר ולא אף רופא מסוג אחר, ושרק את תחליטי האם ומתי את רוצה ללכת לרופא אם בכלל, ואם את הולכת לרופא, אז רק לך יש את זכות הדיבור ואף אחד אינו ממונה להיות הדובר שלך.

אני מניח שזה בדיוק מה שאמור לקרוא אם מטופל (אפילו בגיר וכשיר משפטית) בא לרופא בלווית בן משפחה ובכך הוא מראה שבן המשפחה המלווה הוא בעצם האדם האחראי שאיתו ניתן לדבר.

ברגע שאת נותנת להם להשתלט עלייך, אז ממש אין מה להתפלא שזה מה שקורה. צריך לשבור את הנוהל הזה!

כל טוב, וחג שמח :-)
שמוליק.

שלום א.ס.

אכן, זו בדיוק הבעייה, שאחיך קבע לך תור לפסיכיאטר ואמר לך ללכת לדבר איתו.

בעצם המעשה הזה, הוא שידר שאת כביכול חסרת אחריות, ואני מניח שבגלל זה העניין התדרדר כמו כדור שלג...

אם זה אותו פסיכיאטר מראשון שעשה בלאגן, אז בעצם זה שהוא כבר גיבש עלייך דעה שאת כביכול חסרת אחריות וצריך לדבר עם אח שלך, אז הוא כבר לא מתאים, ואין שום טעם ללכת אליו יותר...

לא ברור לי למה הסכמת ללכת לפסיכיאטר אחרי שאח שלך קבע לך תור; אני מניח שהפעילו עלייך לחץ שלא יכולת לעמוד בו, ושוב פעם: הלחץ המשפחתי הזה, שהוא בלתי אפשרי, זה מה שתוקע...

כשתיפרדי מהמשפחה ותצאי לחיים עצמאיים - זה ייראה אחרת

כל טוב,
שמוליק.

שלום א.ס.

אינני רוצה לשפוט את הרופא ההוא, אבל אם הוא קבע שלא בצדק שיש לך התקף, זה אומר שהוא פשוט לא מתאים לך. אני במקומך לא הייתי רוצה ללכת לרופא שטעה טעות כה גסה פעם נוספת; אני הייתי מחליף רופא.

אינני יודע איך בדיוק תלונה נגדו תעזור; בדרך כלל, רק שכמדובר בטעויות חמורות מאוד, עושים משהו לרופאים. עם כל הזעם והתיסכול, הם גם כן בני אדם, וגם הם עלולים לעשות טעויות...

גם אם יעשו לו משהו, אני מניח שעלולה להיות לו טינה עלייך, כך שבין כך ובין כך, לא כדאי לך ללכת אליו שוב.

כדאי אולי ללמוד לקח, שלא כדאי ללכת לרופא כשאח שלך או בן משפחה אחר קובע לך תור אצלו, כאשר בין כה וכה היחסים מעורערים, אפשר ללכת, רק כאשר ישנו איזה אמון בסיסי, וכאשר המטרה היא להרגיע את בן המשפחה, אבל אם בין כה וכה את חושבת שהמשפחה שלך רעה, אז אין טעם. הכי טוב שזה שתעמדי על שלך, ותגידי שאת תחליטי אם ומתי ללכת לרופא, ושאת לא מוכנה שמישהו אחר יחליט החלטות כאלו בשבילך. מה שעלול לצאת מזה, זה שהרופא יראה כחסרת שיקול דעת, והוא יעשה בדיוק את מה שבן המשפחה המלווה ירצה.

כל טוב,
שמוליק.

שלום אלי.

אינני יודע מהם כללי האתיקה בעניין, אבל אני מאמין שרופא או פסיכולוגי אינו רשאי להלשין עליך בשל כללי האתיקה, נראה לי שעדיף שהרופאים שבוודאי יודעים יותר טוב ממני מהם כללי האתיקה יענו.

בנוסף לכך, נראה לי שפסיכולוג יכול וחייב לדווח, רק אם לדעתו ישנה סכנה בגלל מצב נפשי מעורער, אבל נראה שזה ממש לא המצב שלך.

האם נהיגה תחת השפעה של גראס מסוכנת? לא נראה לי שיש תשובה חד משמעית. אני מניח שהעניין תלוי בכל נהג באופן אינדבידואלי, כך שיכול להיות שמצד האמת אין בכך סכנה אמיתית במקרה האישי שלך.

יכול להיות שבכלל אין צורך להיכנס לנושא; יכול להיות שתוכל לומר לפסיכולוג שאתה מעשן גראס ואתה מעוניין להיגמל, ואתה מעוניין להיעזר בו, ולא צריך להיכנס יותר מדיי לפרטים. יכול להיות שזה לא נכון ללכת בגישה הזו, ועדיף לומר את כל האמת; אם מרגישים חוסר נוחות בשל ההסתרה, חוסר הנוחות הזו עלולה לפגוע באיכות הטיפול.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

שמוליק.

יש צורך באיזון, לישקול להוריד מינון לפונקס, וכן לישקול להוסיף אדרונקס.

אתה יכול להסביר מה זה תחושת ניתוק?
אתה נשמע נורמלי לא כמו מישהו שמשתגע

עד למעקב פסיכיאטרי.
להפחית ממריצים
להימנע מאלכוהול או חומרים אחרים
שינה טובה ואיכותית ( ניתן לשקול טונייט - כדור שינה ללא מרשם)
הליכה יומית.

בהצלחה.

הכי יעיל, סרווקאל XR 300 מ'ג.
לפעמים יש צורך במייצבי מצב רוח , כגון: טגרטול, דפאלפט וכו.
הנושא מאוד אינדבידואלי.
לשם שינוי והשגת גמישות התנהגותית מנטלית,
הכי יעיל טיפול בשיחות, באם יש פגיעות עצמיות , מחשבות והתנהגות הרסנית, טיפול ב DBT היעיל ביותר.

בהצלחה !

יש גם חרדות ועיפות שאינה מוסברת בבדיקות דם.

סררוקאל + דפאלפט
זה המלצתי, כל עיתר שילובים , מאוד תלוי במטופל, עבר תרופתי,מצב גופני וכו..

גם אני סבלתי תקופה מבעיות של מעי רגיז
מה שעזר לי זה פשוט להפחית מתח ,סטרס , לחץ , חרדות , כל אלה רעים מאוד למעי רגיז.
ההשפעה של הנפש על מערכת העיכול מאוד רצינית. אתה בלחץ אתה מרגיש את זה בבטן.
לפעמים אנשים בלחץ במתח בסטרס בחרדות כל כך רגילים לזה שלא חשים בזה
סבלתי שנים מבעיות של מעי רגיז עד שלא למדתי לשלוט קצת במתח ובחרדות זה לא נרגע.
גם כיום בימים של לחץ רציני או מתח נפשי אני עלול להתמודד עם תופעות כאלה.
תזונה גם לה השפעה על הנושא הזה. קפה , קולה , אני חושב שגם ניקוטין אבל לא בטוח.
מקווה שעזרתי לך במשהו

ראשית לשלול בעיה גופנית, כולל פאתולוגיה של הסרעפת.
באם המקור נפשי, טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה + שיחות
באם חשד לסוג של טיקים - נוגד פסיכוזה ( כגון: ריספונד)
בהצלחה.

שלום עובדיה.

אני הייתי במצב דומה. אובחנתי בסכיזו-אפקטיב אחרי כמה אישפוזים כפויים, ולאחר זמן, השתכנעתי שהתרופות הורסות אותי, והחלטתי להפסיק אותן ולהמשיך בפסיכותרפיה בלבד.

האיבחון נשאר על כנו, אך הוא ממש לא מטריד אותי יותר מדיי.

לא ברור לי היכן אתה עומד, והאם יש באמת לאיבחון הזה איזו השלכה מעשית באמת לגביך.

נראה לי שחסר מידע, ואשמח לעזור.

שמוליק.

אני מחדד. הנזק הרגשי/נפשי שנוצר לי עצם נוכחותה של האבחנה השגויה. לאור אי התאמה של הטיפול. והעצמה של סטיגמה מיותרת כלפיי. היא זאת שאחראית לעיכוב התקדמותי. זה לא כזה פשוט להציע לאדם שיתעלם מנוכחות האבחנה. חייבים להיתעקש למחוק אותה בהתאם למצב הברור.

המערכת הפסיכיאטרית נמנעת מזה בגלל החשש שיטענו טענות נגד יסוד המקצוע הפסיכיאטרי ושתגבר הביקורת על כך שממהרים לאבחן. ולעשות טעויות קריטיות.

שלום עובדיה.

אני מבין אותך, ומסכים איתך לגמרי.

הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה הרואה בסכיזופרניה כמחלה כרונית של המוח שאיננה ניתנת לריפוי היא לחלוטין שגויה. יש כאן למעשה סתירה מיניה וביה; אם על פי הגישה הרווחת המרכיב הביולוגי (חוסר איזון כימי במוח) הוא רק אחד מהגורמים לסכיזופרניה, או ליתר דיוק מהווה דיספוזיציה לסכיזופרניה, וגורמים סביבתיים ופסיכולוגיים גורמים להתפרצות המחלה, אז הרי שברגע שמנטרלים את הגורמים הסביבתיים והפסיכולוגיים, לא ניתן יותר לומר על הבן אדם שהוא חולה.

לצערי הרב, לא ניתן לעשות כלום אם כל המטרה היא להילחם בסטיגמה כנגד המערכת. המערכת תישאר בשלה, ותתייג אותך, ולא ניתן לעשות כלום כנגד זה.

מה שניתן אולי לעשות, זה להיאבק כנגד התודעה הציבורית; אתה יכול לנסות לזעוק בכל מיני מדיות שאובחנת בסכיזופרניה וכעת אתה בריא.

המירב שניתן לעשות באמצעות המערכת זה להשיג חוות דעת עדכנית שתגיד שאין לך תסמינים פסיכופתולוגיים, ושאינך נזקק לטיפול תרופתי, שזה במילים אחרות "בריא", אך לא ניתן לנסח זאת כביטול של האיבחון. לדעתי, זה מאבק סרק, אך זכותך...

ניתן ע"י חוות דעת כזו להשיג כל דבר ממשי כגון אם ישנם אי אילו מכשולים להוצאת רשיון נהיגה, רשיון לנשק וכיו"ב.

כל טוב,
שמוליק.

היום פגשתי מחנכת של חינוך מיוחד. בבית ספר של פגועי נפש. יש לה רזומה של 30 שנה והיא טענה בפני הפסיכיאטרים של 2 מתלמידיה שלדעתה אובחנו סכיזופרניה לשווא. והפסיכיאטרים האלו אכן שינו את האבחנה. בעקבות פנייתה של המחנכת. אך כאשר המטופל פונה. לא מייחסים לזה חשיבות. מה זה אומר?? שכן ניתן לעשות משהו בנידון? על ידי אנשי צוות במערכת שמכירים ביום יום את המטופל?

שלום עובדיה.

קודם כל, אני מסכים עם דעתך, השאלה היא רק האם זו מציאות קיימת או שלא.

לדעתי, כאן הייתה השלכה למעשה לאיבחון; כלומר האם הם צריכים להיות בחינוך מיוחד או בחינוך רגיל, ולכן היה על מה להיאבק.

באופן דומה, ניתן לערער על החלטה של ועדה רפואית בצה"ל תוך 30 יום, ואם מישהו קיבל אי-כשירות על סעיף נפשי, אז ניתן לערער, ואז האיבחון בטל ומבוטל.

אך כאשר מדובר במישהו שנזקק לטיפול, ואובחן בשל בעייה כלשהי - הלך עליו. הסטיגמה אמורה לרדוף אחריו כל החיים...

אני מאחל לך הצלחה רבה, אך ממש לא ברור לי על מה אתה נאבק; במקרה של התלמידים של המורה בחינוך מיוחד הייתה לכך השלכה למעשה - האם הם יהיו בחינוך מיוחד או לא.

לו הייתי משוכנע שאתה נאבק על משהו ממשי, הייתי שמח לייעץ לך על פי נסיוני מה ניתן לעשות, אבל נראה לי שמדובר במאבק ערטילאי.

איך שלא יהיה - אני שוב פעם מאחל לך הצלחה.

כל טוב,
שמוליק.

האבחנה הורסת לי את החיים בגלל היעדר טיפול נאות. זה עניין של ״חיים ומוות״. במידה מסויימת. אני מבין שקשה להאמין לי. בגלל שאני הנפגע. אבל זאת האמת

שלום עובדיה.

יכול להיות שהתחושה הקשה נובעת מכך שאתה חושב שהחברה היא עדר של שוטים שמאמין לרופאים וכל עוד רופא הדביק עליך תווית, אז גמרנו, החרבה לעולם תתייחס אליך כאל "חולה נפש", ורק אם רופא ייתן אישור על כך שאתה בסדר, אז יש איזה סיכוי שהחברה תתייחס אליך כראוי.

המציאות היא שאין יותר מדיי קורולציה; אם תשנה מקום ותעבור לחברה אחרת שאיננה מכירה את עברך, ולא תספר על כך, אז יתייחסו אליך בהתאם, ומאידך, אלה שכבר קיבלו את הרתיעה, יכולים להמשיך לנדות, ולא יעזור כלום.

אני משוכנע שאותם אנשים רעים שנידו אותי, ימשיכו עם היחס השלילי, ואפילו אם אני אהיה בעצמי מטפל, זה לא יעזור...

יכול להיות שעיקר התלונה היא על החברה; אבל אינני חושב שיש לרופאים איזה תפקיד בעיצוב החברה; תפקידם לרפא ותו לא. את התיסכול על החברה צריך להוציא בדרכים אחרות...

אינני יודע למה בדיוק התכוונת במילים "היעדר טיפול נאות"; אתה יכול להחליט שאינך מעוניין בטיפול תרופתי, ואינך חייב לאף אחד דין וחשבון על כך.

בכל אופן, אני מאחל לך הצלחה רבה.

שמוליק.

העניין הוא שרק כאשר שומעים שפסיכיאטר ביטל אבחנה. ומודה בטעות. אז כל הנידוי הזה וההתייחסויות השליליות מפסיקות. כי מאמינים למה שכתוב. לפסיכיאטרים. לא לאזרח הפשוט.

שלום עובדיה.

למעשה, ניתן להשיג כמעט הכל ע"י חוות דעת עדכנית.

אמנם בחוות דעת עדכנית אי אפשר לכתוב שהאיבחון מבוטל, אך ניתן לכתוב שאין לו יותר שום השלכה מעשית.

לצערי הרב, יש אנשים שהסטיגמה טבועה בנפשם, וגם חוות דעת עדכנית לא תזיז אותם משם, אבל זו בעייה שלהם... אותך זה לא צריך להגביל.

כל טוב,
שמוליק.

האם סיוע משפטי אכן יכול לעזור לביטול האבחנה?

הרופאים החליטו בבית החולים. על סמך התבוננות שבמשך כחצי שנה לפחות הייתי (לדעתם) שרוי במצב פסיכוטי. איך ניתן לערער על זה כאשר הם מחליטים על משהו שרק ״נראה״ פסיכוזה??!. בפועל, הייתי במצב דיסיואצייטיבי (ניתוק) והתנהגתי ״כמו משוגע״. לא חשבתי שזה יוביל לטעות הרסנית שכזאת. בכל משך השנים בהן קיבלתי סם אנטי פסיכוטי המשכתי לחוות חזרה של תכנים והתמודדתי עם הטראומה תוך טשטוש של הסם הפסיכיאטרי. המצב היה כל כך חמור עד כדי כך שהתעללתי בחברים על ידי התנהגות לא ברורה שנחוותה כ״פסיכוטית״ לעיניי כל. אני זוכר שבבית החולים התייחסו אליי כ״פסיכוטי״ בזמן שהתנתקתי כדי להגן על עצמי. בגלל הלחץ שיניתי את ההתנהגות שלי במקום לשתוק. אני זוכר שהרופאים אמרו : ,,הוא לא איתנו״ ,,הוא במצב פסיכוטי״. מה עושים?

לפני כשנתיים. הלכתי באופן עצמאי. למרפאה לבריאות הנפש בחולון. אובחנתי עם הפרעת חרדה. הפסיכיאטרית לא ראתה בי פציינט פוטנציאלי לקבלת זכאות לטיפול במרפאה לבריאות הנפש. היא רואה את המצוקה שלי כמשהו שאינו מחלת נפש. בהמשך גיליתי שהסימפטומים שלי קשורים לתהליך שנקרא ״פוסט טראומה מורכבת״. וזאת אולי הסיבה שלא הצלחתי להיתקדם עם טיפול לסכיזופרניה. ודווקא השיחות שאני מקבל כיום באגף הרווחה. מועילות לי הרבה יותר. הצלילות אצלי מגיעה בזכות שיחות נכונות. ולא על ידי סמים פסיכיאטרים. חבל שזה לא קרה ממזמן. חבל שלא הפסקתי את הכדורים לפני. כי רק כשאני ״נקי״ מכדורים אז הטראומה באה לידי ביטוי. הכדור האנטי פסיכוטי טישטש לי את המצוקה האמיתית. זה האסון האמיתי.

משוחח איתי עובד סוציאלי מתמחה בטראומה

מה הכתובת הנכונה לשינוי האבחנה, בצרוף חוות דעתו לגביך.

נקבעה לי פגישה עם פסיכיאטר שלא מכיר אותי. יחד עם עובדת סוציאלית שמכירה אותי 3 שנים. היא ליוותה אותי דרך עמותת אנוש. אולי היא תעזור. היא אמרה לי: אין לך סכיזופרניה. אתה לא נוטל כדורים כבר 13 שנים... אני יבוא לעשות סדר. יש לך פוסט טראומה מורכבת. אני יודעת מה זה. האמת, הסימפטומים של התסמונת ממש תואמים לי. זה הכותרת שהכי קרובה למה שאני חווה. כל השאר זה ליד. אני מרגיש ממש נוח עם האבחנה ״פוסט טראומה מורכבת״ כי זה ממש מחבר אותי לעצמי. מסביר את המצוקה האמיתית שלי. כשהתכנים עולים. ההזעה בידיים. הלחץ בחזה. הדקירות בידיים/רגליים. תחושות האימה. הנסיונות הטורדניים לשחזר את אירועי הטראומה. הצלילה לעבר. חזרתיות של תחושות. קושי ביצירת קשרים. חוסר אמון באנשים. חרדה. מתח. ... כל אלה זה חויות שאני עובר. זה מעמסה כל כך גדולה. ותחשבי מה ״סכיזופרניה״ מסמלת: ניתוק מהמציאות. התפרקות. חוסר צלילות...מה הקשר למה שאני עובר??!! איך אובחנתי כך???! בגלל שלא הייתי ברור?? זה היחס של ה״מקצוענים״. עלייק.. אם עשו לי את זה. זה כנראה קורה לעוד הרבה. אני רואה את זה.

שלום עובדיה.

חג שמח :-)

אם אין לך יותר סבלנות אליי, אני אבין ממש אבין אותך...

בכל זאת אני אנסה לשאול שאלה קטנה שאולי תעזור לי להבין (או שלא...).

נניח שאתה מקבל מאותו פסיכיאטר שאיבחן אותך בסכיזופרניה (בכוונה בדיוק אותו אחד) חוות דעת שאומרת שהאיבחון של הסכיזופרניה בטל ומבוטל, וכמו שאתה טוען יש לך פוסט טראומה מורכבת, שזה מה שאתה רוצה. מה אתה הולך לעשות עם זה? איך זה בדיוק יעזור לך?

כל טוב,
שמוליק.

במידה וישנו את האבחנה אוכל לקבל טיפול ראוי מכל הבחינות ומכל ספקי השירות. מה גם שהערך העצמי שלי יעלה ואוכל לחזור למסלול של אדם נורמלי עם קשיים. ולא חולה נפש חסר תקנה. כמו שהתייחסו אליי עד כה. זה ממש לא עוזר כשפסיכיאטר אומר לי: קח כדור אנטי פסיכוטי. אחר כך נדבר.... זה משהו אחר. אתה מבין? וחוץ מזה, למה שאקבל טיפול לבעיה שאיננה?

תודה על תגובתך. זה הכיוון. מקווה שייסתדר. זה פשוט אבסורד שבן אדם בא ונלחם על החיים שלו. ו״הרופאים״ ממשיכים בשלהם. נמאס לי לחפש את האישיות שלי. נמאס לי. פשוט כך. הזמן עובר. ואני לא נעשה בשל יותר. רק יותר בוגר במחשבה. אבל זה לא עוזר לי. לחיות בצל הטראומה. זה מאיים. זה קשה מנשוא. זה הפסד רציני של חיים מספקים. פשוט הפסד בלתי נתפס. אני מקווה שהרווחה תמשיך לתת לי שיחות ושגם הם יקדמו את העניין.

שלום עובדיה.

קודם כל, אני שמח שלמרות הכל, לא יצאתי לך מהאף, ונראה לי שיש לפחות כיוון...

האמת היא שעדיין הדברים אינם ברורים כל צורכם, ואשמח לעזור, אם אבין את הדברים טוב יותר.

יכול להיות שאתה נמצא במסגרת (כגון דיור מוגן), ואז אתה מחוייב לקחת תרופות על פי המלצת הרופא המטפל, ואולי הנחתי בטעות שאתה עצמאי.

זכור לי שכאשר אני הייתי בדיור מוגן, החלטתי שאני לא מעוניין יותר בתרופות האנטי-פסיכוטיות שמרדימות אותי, והחלטתי להפסיק ויהי מה, אפילו אם אצטרך לעזוב את המסגרת...

דיברתי עם הפסיכיאטרית על כך, ולהפתעתי הרבה, היא אמרה שהיא תשמור על שתיקה.

היה לי תכנון לנסות לבקש שישנו את האיבחון מסכיזו-אפקטיב למאניה-דיפרסיה; היה לכך איזה סיכוי, כי בהתחלה האיבחון היה מאניה-דיפרסיה ולא נתנו לי אנטי-פסיכוטי, ורק אחר כך שינו את האיבחון לסכיזו-אפקטיב והוסיפו לי אנטי-פסיכוטי.

מה שחשבתי לעשות זה לפנות לפסיכיאטר חיצוני, ולומר לו מראש שזה מה שאני רוצה שיעשה, והנחתי שיהיה אפשר למצוא פסיכיאטר כזה שיסכים לעשות זאת תמורת תשלום נאות...

אם ההנחה שלי נכונה, אז ישנן מספר אפשרויות: אפשרות אחת היא לפנות לפסיכיאטר חיצוני, ולבקש חוות דעת נוספת, ואם תינתן חוות דעת כזו, אז תוכל לדרוש שינוי של הטיפול התרופתי ולהישאר במסגרת הנוכחית.

אם מדובר בדיור מוגן, אז ניתן לנצל את העובדה שאין פיקוח על לקיחת התרופות, ואפשר פשוט להפסיק אותם על דעת עצמך. והאפשרות האחרונה היא פשוט לעזוב את המסגרת...

אם אתה לא במסגרת, אז בעיקרון, אתה יכול לדפוק על השולחן, ולומר שלכל פסיכיאטר שלא תרמה, שאתה לא מעוניין בתרופה אנטי-פסיכוטית, וגמרנו, ואם זה לא מקובל עליו, אז פשוט ללכת לרופא אחר...

בלי שום קשר, טיפולים פסיכולוגיים בכלל ובפרט פסיכותרפיה ניתן לקבל גם ע"י פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני שבכלל אינם מוסמכים לרשום תרופות.

אני מצטער על כך שלקח קצת זמן שהבנתי אותך, (ואני עדיין לא בטוח בכך...)

כל טוב,
שמוליק.

כנראה שלא הבהרתי, אני לא נוטל ׳תרופות׳ ולא סמים פסיכיאטריים. מנהל חיים יחסית עצמאיים ללא ליווי (חוץ משיחות ברווחה). אני כותב בפורום ער״ן וזה עוזר. ההתמודדות היא קשה ביותר. ללא המטשטשים הללו (ה״תרופות״) אך יתרון מהותי זה שבזכות זה שאני לא נוטל כלום, התחברתי לטראומה. האמיתית. זאת שנוגסת. זאת שמחייבת התייחסות. טיפול נאות. אתמול הרמתי טלפון למרכז הסיוע (דומה לער״ן) והתחלתי לבכות. להיתחבר. להיתארגן. הייתי בתוך זה. ללא פסיכוזה בכלל. להיפך, הייתי חד. והיה ברור מאוד שאני פשוט חייב לטפל בזה. בטראומה. הקלטתי את השיחה הזאת. אולי זאת הוכחה שאני עובר תהליך אחר. ללא פסיכוזות. אלא תהליך עם ניתוק. המסייע בקו הזה אמר לי : אתה בריא. זה תהליך טבעי. אפילו לא שאלתי. ז״א , אני חייב לעבור תהליך רציני ארוך ומייגע של עיבוד אירועים קשים. קשה לי להודות שרק אירוע אחד הוא המטלטל ביותר. אני חייב ללמוד לעכל. להבין שאני חייב להמשיך הלאה. אבל ההגיון הבריא אומר שכאשר הנפש נפגעת צריך לטפל בה. ולא לטשטש אותה עם סמים פסיכיאטריים.

שלום עובדיה.

אני שמח שלמרות כל הנסיונות הוכשלים שלי להבין את העניין, לא רק שאין לך תרעומת עליי, ואתה מעריך את הנסיונות.

אין שום סיבה שלא תוכל לקבל טיפולים פסיכולוגיים טובים ללא טיפול תרופתי, כפי שאתה מאמין שמתאים לך, בלי שום קשר לשאלה מה בדיוק האיבחון שלך.

כמובן, שאתה יכול ללכת לפסיכיאטר שבפועל מטפל גם טיפולים פסיכולוגיים ולעשות אותם איתו, ולומר לו בצורה נחרצת שאינך מעוניין בטיפול תרופתי. עליו לכבד את גישתך.

כנראה, שהיו לך מספר נסיונות כושלים שבהם הלכת לפסיכיאטר והוא לא היה מוכן לכבד את גישתך, ורצה שתיקח תרופות אנטי-פסיכוטיות, וכנראה שאותו רופא אינו מתאים לך, וצריך לחפש רופא אחר...

זה ממש לא משנה מה בדיוק האיבחון. זכותך להחליט שאתה מעוניין רק בטיפולים פסיכולוגיים!!!

אולי כל הבעייה היא שעדיין לא מצאת מטפל מתאים. אם תרצה, אני אמשח להמליץ על הרופאה שלי; אני בטוח שהיא תכבד את גישתך.

כל טוב,
שמוליק.

השאלה היא לא באיזה גישה יכבדו איתי. אלא, האם יכבדו את זה שהטעות שלהם היא ודאית וישנו את האבחנה. בהתאם.

שלום עובדיה.

האיבחון באמת שלא חשוב יותר מדיי; מה שחשוב הוא הטיפול שנותנים בעיקבות האיבחון.

אם הבנתי אותך נכון, אז מה שבאמת איכפת לך זה שתקבל ט-י-פ-ו-ל שמתאים לאיבחון של פוסט טראומה מורכבת, הרבה יותר מאשר שזה יהיה האיבחון. במילים אחרות, חשוב לך יותר להתמודד עם הבעייה בטיפולים פסיכולוגיים ולא באמצעות תרופות.

זה משהו שהוא לחלוטין אפשרי, גם ללא שינוי האיבחון. אינני יודע האם ניתן לומר שישנו איזה הבדל בין טיפולים פסיכולוגיים שנותנים לסכיזופרניים לעומת הטיפולים שנותנים לפוסט טראומה מורכבת; בין כה וכה הטיפול הוא מותאם אישית. אגב, גם לגבי טיפולים פסיכולוגיים, צריכה להיות התאמה בין המטפל למטופל, ולפעמים לוקח זמן עד שמוצאים מטפל מתאים. ככלל, הכימיה עם המטפל היא חשובה יותר מאשר שיטת הטיפול שבה הוא מטפל.

אני מטופל כבר הרבה שנים אצל הרופאה שלי בלי תרופות. רק בשיחות, ולא נראה לי שהיא יכולה לכתוב חוות דעת שמבטלת את האיבחון של הסכיזו-אפקטיב שקיבלתי בבית החולים, רק משום שזה לא מקובל. עם זאת, הגעתי להבנה שאין לאיבחון הזה שום משמעות מעשית. אני מקבל טיפול רק בשיחות כפי שאני רוצה, ואני מרוצה מאוד מהטיפול.

אני יכול לומר על עצמי שגם אני הייתי בסיטואציה די דומה, ועצם קיומו של האיבחון הזה הפריע לי, כך שאני לא אגיד על הדיון הזה שהוא לא לגיטימי. הוא לגיטימי לחלוטין, ואני באמת חושב שהמצב הקיים דופק את המערכת אולי הרבה יותר מאשר מטופלים או משתקמים.

אני רק מאוחר יותר הגעתי למסקנה שבעצם הייתי מסובך עם עצמי, ולמעשה, ניתן לחיות בשלום אם האיבחון הזה כשאין לו יותר מדיי משמעות מעשית.

כל טוב,
שמוליק.

אני פניתי לעשרות מקומות שמתמחים בפוסט טראומה. ובחרדות ובחסימות רגשיות. הם לא מוכנים בשום אופן לטפל ב״סכיזופרן״. ברגע שהבנתי שמשהו פה מסריח התחלתי לחקור את הנושא. תשאלתי מטפלים רבים. וניתן לסכם את דבריהם כך:

,,המערכת שולטת בנו. אנו מצטערים. אני מבין שאתה לא חווה פסיכוזות. אבל האבחנה קובעת. אסור לנו לטפל בך...תפנה לפסיכיאטר. ״. ,,אם נטפל בך המערכת תילחם בנו״. אלו ציטוטים אמיתיים. הפסיכיאטריה קובעת דברים נחרצות. לעולם לא תידע ללא חקירה מסודרת. אני נאלצתי להשקיע ים כסף וזמן בשביל המחקר. אין לי מה להמשיך בו. כרגע אני תקוע בגלל ההשלכות של האבחנה. אינני אובססיבי לזה. זאת המציאות. תחקור ותיווכח. כי אין לי את כל ההוכחות מוקלטות. רק חלק.

שלום עובדיה.

אני בטוח שדבריך אמת. אני אישית לא נתקלתי בתופעה כזו, כך שאינני יכול להגיב. אני אהיה מאוד מסוקרן לראות תגובה של הרופאים.

עד כמה שידוע לי, ככל שמדובר בטיפול בשיחות, גם פסיכולוג קליני וגם עובד סוציאלי קליני מוסמכים לטפל בסכיזופרנים, ויתרה מזאת, גם פסיכיאטר רשאי לטפל בסכיזופרן שאינו מעוניין בטיפול תרופתי.

הדבר היחידי שאני יכול אולי להעלות בדעתי, הוא שאולי לא מדובר בפסיכולוגים קליניים, או שאולי הם לא רצו לטפל בך, וזה היה סתם תירוץ על מנת להתחמק. בכל אופן, מדובר בהאשמה חמורה מאוד.

לכל הפחות, עכשיו אני משוכנע שהבנתי אותך נכון.

מה שאני יכול לנסות להציע, זה לנסות לדבר עם הרופאה שלי. אני אגיד את האמת, שלא ידוע לי כמה נסיון מעשי יש לה בטיפול בפוסט טראמות.

בכל אופן, אני יכול להיות בטוח שהיא תסכים לטפל בך ללא תרופות, ואני יכול להניח שאם לא תימצא התאמה, אז יש סיכוי טוב שהיא תוכל להפנות אותך למטפל מתאים.

כל טוב,
שמוליק.

שלום מורן.

ברור שצריך טיפול, אבל לא תמיד יש מה לעשות.

מנסיון אישי של מצב פסיכוטי, אני אומר שמשהו כמו שנה לפחות לפני כן, לא היה אפשר לעשות שום דבר; הייתי במדרון חלקלק שאמור היה להוביל בסוף להתפרצות ואישפוז כפוי, ולא היה שום דבר שאפשר לעשות. אם בכלל היה משהו שאפשר לעשות זה היה צריך להתחיל הרבה לפני כן...

מה שאני יכול להגיד בתור נחמה, זה שאחרי אישפוז, ניתן לצאת מזה. צריך להאמין ביכולת להתמודד ולנצח.

כל טוב,
שמוליק.

יש לשלב "כוחות" משפחה חברים ולנסות לשכנע.
ניתן לספר בדרך עקיפה, " אני מכירה מישהי שמאוד סבלה, ולא הסכימה לקבל עזרה.. יום אחד החליטה שהיא רוצה לשפר את איכות החיים.. לאחר מספר מפגשים חשה שינוי בחייה .. תקווה .. וכו..."

דרך פחות נחמדה ומומלצת
גבולות וסנקציות, אם לא .. אז...

היא מקרקסת את המשפחה כולה