פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום סמי.

כמי שחווה את החוויה הזו, זה הסיפור:

בפעם הראשונה זה היה בגיל 18, אחרי שקיבלתי פטור מהצבא.

רציתי להיות כמו כולם וללכת לצבא, אך אימא שלי ז"ל התנגדה נחרצות ועשתה את כל מה שהיה ביכולתה כדי למנוע ממני לעשות את מה שאני רוצה.

ניסיתי לטייל בין הטיפות, והיה לי ביד צו גיוס, אבל ימים ספורים לפני כן, היא הצליחה לטרפד את הגיוס. היא פנתה לרמטכ"ל (!), ובעיקבות הפנייה שלה, החליטו שהם לא רוצים בעיות איתה, והחליטו לגמור את העניין עם דפיקה של סעיף נפשי.

העניין חמור, שכן, היה צריך להעריך את הנכונות שלי לשרת למרות הכל, ובכלל, לו הייתי מבקש פטור בגלל המצב המשפחתי הייתי מקבל. צריך היה לפחות לעשות את זה בצורה מכובדת ולתת פטור בשל אי-התאמה, ולא בשל אי-כשירות נפשית.

לא יכולתי לשאת את ההחלטה הזו, וזה מה שגרם לפסיכוזה.

קשה לי להעריך מה היה משמעותי יותר; האם עצם הכפייתיות מצד אימא שלי, או שעצם הדבקת התווית של בעייה נפשית שלמעשה לא הייתה קיימת, ובשל אמון הציבור במערכת, יהיה קשה לשכנע שסיפור שמטיל כתם כזה גדול על הצבא יתקבל כנכון ואמיתי.


הפעם השנייה שזה קרה, זה היה בגיל 29.

הצלחתי לחזור לעצמי אחרי האישפוז הראשון, וסיימתי בהצטיינות תואר ראשון במדעי המחשב, אך התקשיתי למצוא עבודה בתחום; הייתי נופל בראיונות במשאבי-אנוש.

מעבר לצער על חוסר ההצלחה למצוא עבודה, זה ערער את המעמד שלי גם בענייני היכרויות; מה בחורה אמורה לחשוב על בחור שסיים תואר בהצטיינות ואינו מוצא עבודה. נראה שהתשובה ההגיונית לתהייה כזו היא שמדובר שוב בבעייה נפשית ו/או חברתית.

הנסיונות החוזרים והנשנים למצוא עבודה שנכשלו פעם אחר פעם, גרמו לחוסר אונים נרכש, כלומר להרגשה שהדבר אינו בשליטתי, ושכנראה שישנם אי אילו כוחות רשע גדולים שמכשילים אותי בנסיונות שלי, ואינם מאפשרים לי למצוא עבודה למרות הכישורים שלי.

מיותר לציין, שאע"פ שהיה ניתן לטפל בבעייה, לא היה שום קצה חוט. בפסיכיאטרים כבר לא הייתי יכול לתת אמון, גם בגלל שהם שניגוד לכללי האתיקה דפקו לי פטור בצבא, וגם בגלל ההרגשה שמה שהיה באישפוז הראשון, זה רק נסיון להדביק תווית עוד יותר חזק. וגם בפסיכולוגים לא, כי סוף סוף הראיונות במשאבי אנוש נעשים ע"י פסיכולוגים, שגם כן דופקים לי אי-התאמה לתפקיד שלא בצדק.

התיסכול גרם לפסיכוזה השנייה.

כל טוב,
שמוליק.

פסיכוזה בעיקרון זה מצב שבו המוח לא מתפקד כמו שהוא אמור לתפקד
מישהו מחייך אליך ואתה חושב שהוא זומם משהו נגדך ועוד צוחק עליך
אתה כאילו לא שולט על המחשבות שלך הן שולטות בך אתה מפוחד סובל מפארנויות רדוף עד אימה הוזה הזיות ושומע קולות.
פסיכוזה מתבטאת אצל כל אחד בצורה שונה ישנם סוגי פסיכוזות כמו סכיזופרניה פראנואידית וגם מאניה דיפרסיה
אני למשל חשבתי שאני סוכן שב"כ וסוכן סמוי של המשטרה הייתי משוכנע שהמחלקה של בית חולים שלוותא בה הייתי זאת מחלקה מיוחדת של אנשי שב"כ
בחוץ התחיל לרדת גשם חשבתי שזה לכבודי .
מבחינת החולה עצמו הכל נראה טבעי אתה לא מרגיש שיש לך איזה בעיה למרות שמסביב כולם יודעים שאתה חולה אתה האחרון שמבין את זה

הגורמים לכך לא ממש ידועים בכל מקרה הרבה משחקת תפקיד הגנטיקה.
לי זה קרה משימוש מופרז בסמים משהו נדפק בקופסא והמחלה יצאה החוצה.
זה יכול לקרות מלחץ נפשי מאירוע טראומטי בעיקרון הגנטיקה מאוד משפיעה.
אם במשפחה יש תחלואה פסיכיאטרית זה משפיע.
זה יכול לקרות למעשה לכל אחד. פסיכוזה בעיקרון מתחילה בגיל ההתבגרות עד גיל 31 זה הגיל שבו המחלה פורצת בדרך כלל.
סכיזופרנים אחוז אחד מהאוכולוסיה

בזמן ערות?

חולי סכיזופרניה,עד היום לא נתפס לי איך הגעתי למצב שאני לוקח כדורים פסיכיאטרים יום יום,לא יודע מי גרם לי להאמין בזה. אכלתי אותה בגדול כמו פראייר,המשפחה שלי כאלה פתים ומאמינים בשטויות האלה שמים לב שהם מדברים בלי להבין כלום. יש לך בעיה אורגנית במוח,הכדורים יאזנו אותך.

איזה אורגנית ואיזה איזון אני בן אדם עם בגרות מלאה,שירות צבאי מלא. למה שתיהיה לי באמצע החיים בעיה אורגנית במוח מזה השטויות האלה? המוח שלי תקין לחלוטין, אני לא מעשן,לא שותה,לא נוגע בסמים,עושה ספורט. ושומר על תזונה בריאה.

המוח שלי בסדר גמור. שנה שלמה אני לוקח כדורים כמו אידיוט למרות שאין לי שום קשר למצב האמיתי שבו הכדורים האלה צריכים להינתן. פשוט שערורייה.

שלום סמי.

אני תוהה מה אתה רוצה להשיג בדיון הזה שהתחיל בנסיון להבין מזו פסיכוזה. כמובן, שהדיון הזה לגיטימי לחלוטין, וכל המטרה של השאלה היא לנסות להבין האם ואיך אפשר לעזור.

לא ממש ברור מה היה הסיפור שלך, האם אישפזו אותך? בכפייה? למה בכלל לקחו אותך לפסיכיאטר?

אם אתה חושב שקיבלת תרופות שלא בצדק, או אפילו אם הייתה איזו הצדקה (אני מאמין שלפחות במקרה שלי הייתה הצדקה, אלא שצריך היה להפסיק אותם מאוחר יותר, ולא הציגו לי את כל האמת), אתה רשאי להפסיק את הטיפול התרופתי, גם אם לדעתם של הרופאים זה עלול להיות מסוכן.

גם הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה רואה בגורם הביולוגי (או חוסר האיזון הכימי במוח), רק גורם אחד להפרעות פסיכולוגיות, כך שאם הטיפול התרופתי גורם ליותר נזק מאשר תועלת, אז ישנם טיפולים פסיכולוגיים אחרים שניתן למצות אותם.

אם דפקו אותך באיזה אופן(רשיון נהיגה או כיו"ב), אז ניתן לחשוב מה ניתן לעשות.

כל טוב,
שמוליק.

למה צריך להתאשפז ולקחת כדורים,מה הבעיה להמשיך לחיות ככה רגיל?

מקיפנות , חשיבה לא מספיק ממוקדת, מסביב .. הרבה מידע מיותר ולא ממוקד בשאלה..

אסור לערבב , אכן יש אינטרקציה , מסוכן !!

כמה עלי לחכות בין קסנקס לבונדורמין?
במידה ואני לוקחת חצי כדור קסנקס בבוקר וחצי בצהריים.. האם זה בסדר לקחת בונדורמין לפני שינה?


אני מודה לך מאוד

פחות שכיח, אך תיאורתית ייתכן, תלוי במינון ובמצב הנפשי גופני.

פחות שכיח, אך תיאורתית ייתכן, תלוי במינון ובמצב הנפשי גופני.

שלום הראל.

אני מצטרף לדברי של א.ס., ואומר מתוך התנסות אישית של ארבעה אישפוזים, שזו חוייה ממש לא נעימה.

עם זאת, אני אומר את כל האמת, ששלושה מתוכם היו בכפייה, כך שברור שבשל כך האישפוז אמור להיות ממש לא נעים.

מה שאני יכול לומר על האישפוז האחרון שלי שהיה בהסכמה, זה שבית החולים היה עדיף על הדיור המוגן. הייתה הרגשה שההתעללות בדיור המוגן היא הרבה יותר נוראית מאשר בבית החולים, עד כדי כך שממש לא רציתי להשתחרר חזרה לגיהנום של הדיור המוגן.

לדעתי, כדי שתוכל לקבל תמונה ברורה יותר, צריך שמישהו שעבר אישפוז והיה מרוצה יאמר את דברו.

כל טוב,
שמוליק.

בבית חולים הפעילות היומית היא קבוצת שונות ומשונות כמו ריפוי בעיסוק קבוצת מטבח ( לומדים לבשל ) קבוצת ספורט ודברים מהסוג הזה.
אפשר לשכב במיטה ולא לעשות כלום אולי עם אישור מיוחד מהרופא המטפל אבל בעיקרון תידרש להשתתף בפעילות הקבוצתית. יש חדר אוכל 3 ארוחות ביום לא בית מלון אבל אוכל סביר לפחות בשלוותא..
אתה לא קובע איזה כדורים לקחת אם תאמר לרופא המטפל שלך שהיה לך יותר טוב עם כדור X מאשר Y אז הוא בטח יתחשב בדעתך אם היא סבירה והגיונית אבל מי שקובע מה לתת לך זה הרופא.
תלוי באיזה מצב אתה נמצא אני הייתי במצב פסיכוטי מאוד קשה פארנויות ועבורי למרות שלא הבנתי ממש באיזה מצב אני בית חולים היה מקום מעולה.
אתה בטוח שם ולא יכול לגרום לעצמך בושות עקב הפסיכוזה שלך מול אנשים שתפגוש ביום יום.
בית חולים לא מקום סימפטי אנשים צועקים משוגעים משגעים אותך מבלבלים לך במוח מלא גנבים במחלקה. אבל מי שזקוק לאישפוז זה אדם שלא יכול להעזר ברפואה רגילה פרטית משום שהרופא לא יכול לספק לו את מה שהוא צריך מבחינת השגחה או מבחינת תשומת לב.
הלכתי לרופאים רגילים אמרו לי לא יכול לקחת אחריות עליך לך לאישפוז.
ברגע שרופא ממליץ לך על אישפוז זה אומר שהוא עצמו לא יכול לספק לך את הנדרש ככה נראה לי לפחותץ
האישפוז נמשך אצלי חצי שנה והם הצליחו לאזן אותי לחלוטין .

שלום אלי.

בדיון הזה כתבתי, שאני באופן אישי וגם א.ס. חווינו את האישפוזים בצורה שונה.
אצלנו, מדובר בעיקר באישפוזים כפויים, וזה יכול להסביר את התחושות השונות.

אני גם כתבתי שעל מנת לקבל תמונה ברורה יותר, צריך שמישהו שחווה את האישפוז בצורה חיובית יותר יאמר את דברו.

נראה לי שהצגת עמדה כזו בצורה יפה מאוד שתוכל לעזור להראל לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורו.

סחטיקה עליך.

שמוליק.

מהי הסיבה שאתה רוצה להתאשפז נשמע שאתה לא פסיכוטי עכשיו האם רופא המליץ לך?

ציפרלקס אמור לטפל בחרדה ובדיכאון ובבעית שינה אם יש באופן עקיף. לא מומלץ לקחת כדור שינה באמצע הלילה מחשש לתופעות לוואי בבוקר.

הבעיה היא שאני מצליחה להירדם ללא כדור שינה ומתעוררת לאחר כמה שעות ובמידה ואקח את כדור השינה לפני השינה אתעורר אחרי כמה שעות בלבד.איך עלי לפעול כדי לישון כמו שצריך? תודה רבה על התשובה הזריזה

במידה ואת מתעוררת באמצע הלילה אין לך ממש מה לעשות אלה לנסות להרדם שוב תני הזדמנות לציפרלקס לעשות את העבודה וזה לוקח חודש בערך. אני מניח שיעלו לך את המינון בהמשך. לי הייתה בעיית שינה ועדיין יש ואני מתמודד ...אשמח להמליץ לך

ניתן ליטול לפני שינה כדור שינה ללא מרשם, כגון טונייט.
יאפשר שינה לאורך הלילה.
מומלץ לעדכן את הרופא בנדון.

אני מתפלא על התגובה של הרופא...בעיות שינה כתוצאה מגורם נפשי בדרגה שנייה ומעלה ממש לא יושפעו מכדורי שינה כמו טונייט או כל כדור ללא מרשם. מה שהסובלים חווים זה התעוררות לאחר 3 או 4 שעות .לפעמים כדורי שינה עם מרשם כגון נוקטורנו או אמביין שנחשבים כדורים מהדור החדש והלא ממכר כביכול עדיין לא עוזרים. כמו שאמרתי להמתין חודש עד להשפעת הכדור נוגד הדיכאון והחרדה ובמידה ולא יעזור להחליף כדור אחר. במידה והמצב ממש חמור ובעיית השינה ממש קשה וחריפה יש לשקול לבקש מהרופא המטפל קלונקס בשילוב עם חצי כדור עד כדור שלם של מירו לשיפור השינה והמצב עד להשפעת כדור הבסיס לטיפול בחרדה והדיכאון שאמור בעקיפין לטפל גם בבעיית השינה.

זה מאוד אינדבידואלי לפעמים עושה את העבודה.
אם כך, שווה לישקול כדור שינה ארוך טווח, לקחת לפני השינה,
כגון: נוקטורנו, או אמביאן CR

מה ההבדל בין כדור השינה בונדרמין לכדורי שינה שציינת? תודה

בונדורמין קצר טווח - משפיע עד 2 שעות.

לפי התיאור, ייתכן ומדובר בהתקף חרדה.
יש להשלים פרטים נוספים לשם אבחנה.
יש לעבור בדיקה מסודרת.
בהפרעות חרדה, טיפול בשיחות + תרופות = יעילות גבוהה.

פתרון: טיפול בשיחות ושילוב תרופות לפי הצורך.
בהחלט ניתן לשנות מרכיב ביטחון עצמי וערך עצמי.

בהחלט כן, קודם כל מייצב, טיפול נוגד דיכאון לבד, עלול לעשות אקטיבציה ושינוי המצב , למאניה.

אם רמוטיב לבד לא מייצב?

לא !!

יש להמשיך ולחפש טיפול מתאים או מינון מתאים, שבו תופעות הלוואי קלות ביחס לתועלת להרגשה של החולה. בשביל זה יש רופאים שיודעים להתאים את הטיפול.
התרופות מיועדות לסייע ולא להזיק, די להפחדות!

שלום.

גישתם העיקבית של הרופאים בפורום היא שטיפול המבוסס רק תרופות אינו מספיק יעיל, וכדאי לשלב גם טיפולים פסיכולוגיים. מסיבה זו, אין לזלזל בחשיבותם של הטיפולים הפסיכולוגיים.

ייתכנו מקרים שבהם הטיפולים הפסיכולוגיים נותנים מענה מספק לבעייה, כך שניתן (כמובן על פי המלצת הרופא המטפל) להפסיק את הטיפול התרופתי.

הדברים שא.ס. כתבה לגבי הצהרות מצד הרופאים שלא מדובר בתופעות לוואי אלא בסימפטומים שליליים של המחלה, הם למרבה הצער נכונים, והדבר חמור מאוד.

האמת היא שאמנם ישנם חולים שאינם מטופלים תרופתית שסובלים מתסמינים כאלה, כך שלא ניתן לומר שבמקרים באלה, זה בגלל התרופות, אך תופעות כאלו יכולות להיות גם תופעות לוואי של התרופות, וצריך לומר את כל האמת ולא לשלול את האפשרות הזו.

לצערי הרב, חוויתי את הדברים באופן אישי. חייבים לשנות את המדיניות הזו, כי היא פוגעת קשות באמון הציבור במערכת בלי שום סיבה. רק כאשר אומרים את כל האמת, יש מקום לשאלה האם התועלת מרובה על הנזק.

רק במקרים קיצוניים של סבל, יש מקום לשקול את הפסקת הטיפול בניגוד להמלצת הרופא המטפל, אך חייבים להיות מודעים לסיכון הכרוך בכל, ולנקוט באמצעי זהירות הכוללים המשכת הטיפולים הפסיכולוגיים תוך שיתוף המטפל בהחלטה, יידוע הרופא המטפל על ההחלטה מתוך תחושות של כבוד והערכה, ומתן אפשרות של חזרה לטיפול התרופתי אם יהיה צורך בכך.

עם כל הכבוד וההערכה של לי כלפי מנוסה, על כך שהוא עוזר כאן בפורום, לא ידוע לי האם הוא התנסה באופן אישי עם תרופות אנטי-פסיכוטיות. עד כמה שידוע לי הוא התמודד עם דיכאון, כל שרוב הסיכויים שהוא לא קיבל תרופות אנטי-פסיכוטיות.

כל טוב,
שמוליק.

הכי טוב, אם ניתן זה להפחית.
באם לא ניתן, לישקול תוספת אדרונקס.

שלום סמי.

אינני רופא.

קודם כל, כדאי להתעודד ולהיות אופטימי. אני חושב שבעצם זה שפנית לפורום, הראית שאתה מעוניין להתמודד עם המצב, ויש את כל הסיבות הטובות להאמין שתצליח.

יכולות להיות לכך סיבות ביולוגיות, כגון אי אילו הפרעות במוח.

יכולות להיות לכך גם סיבות פסיכולוגיות כגון למידה שריגוש יתר גרם לתחושות של צער ועלבון, וכך נוצרה למידה שכדאי שלא להתרגש יותר מדיי.

לדעתי, כדאי לפנות לפסיכיאטר, על מנת לבחון בצורה יסודית את כל הגורמים האפשריים, הן הביולוגיים והן הפסיכולוגיים.

לא צריך להירתע מלפנות לפסיכיאטר בגלל אי אילו סטיגמות מרושעות שיש על המקצוע. עדיף לפנות ולטפל בבעייה ולא לסבול מאשר להיתקע עם הבעייה ולסבול.

אין גם לחשוש מטיפול תרופתי, שכן, אם לא תהיה מעוניין בכך, הרופא לא ינסה לכפות עליך בכוח.

כל טוב,
שמוליק.

יכול להיות הרבה סיבות, אין טעם לנחש.
הכי פשוט, בדיקה מקצועית ומסודרת.
בהחלט סביר שזה מרכיב נפשי וחלק של תסמונת נפשית.

שלום שגית.

אינני רופא.

אומרים שתרופות נוגדות דיכאון מסוג SNRI שהן מעכבות ספיגה חוזרת גם של סרטונין וגם של נוירואנדרנלין, בניגוד לתרופות מסוג SSRI שמעכבות ספיגה חוזרת רק של סרטונין, אינן גורמות להשמנה.

עם זאת, אני מניח שישנו איזה יתרון לתרופות מסוג SSRI על SNRI, כי אחרת תמיד היו נותנים תרופות שאינן גורמות להשמנה.

יש כאן בחור שפעיל בפורום שהכינוי שלו הוא "מנוסה", וכיון שהוא התמודד עם דיכאון, ויש לו נסיון אישי, הוא יוכל לעזור יותר ממני. אני מקווה שהוא יכתוב תגובה.

על כל פנים, גישתם העיקבית של רופאי הפורום היא שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, והם ממליצים לשלב גם טיפולים פסיכולוגיים.

מעבר לחשיבות של הטיפולים הפסיכולוגיים מצד עצמם, הם יכולים גם להביא למצב שבכלל לא יהיה צורך בטיפול תרופתי, וגם זה יכול להיות פתרון לטווח הארוך.

כל טוב,
שמוליק.

תופעות לוואי בהחלט ייתכנו בכל שינוי.
פרוזאק ולוסטראל הכי פחות משמינים.
יש לברר את צהות ההשמנה והתמונה הקלינית ואז להחליט.
אם מרכיב אובסיסיבי טורדני, לפעמים צריך לעלות מינון, באם יש עייפות, חולשה ותיאבון גבוה, לפעמים שינוי לתרופה ממשםפחת SNRI , כגון איקסל יכול לעשות את העבודה.
החלטה על המימצא הקליני.

באופן כללי, חלק מהשפעתו...לאורך זמן.

לא מומלץ.

שלום רותם.

אינני רופא.

לדעתי, לפני שאתה שואל כ-י-צ-ד להפסיק, כדאי לשאול את השאלה ה-א-ם להפסיק.

הפסקה של התרופה עלולה לגרום לתסמינים לחזור. העובדה שציינת שלפעמים אתה שוכח לקחת את התרופה וזה גורם לך לכאב ראש, יכולה להצדיק הפסקה. יכול להיות שאחרי כל כך הרבה שנים של טיפול, הערה קלינית מחדש של המצב תצדיק את הפסקת התרופה.

בנוסף לכך, יכול להיות שצריך לשקול טיפולים פסיכולוגיים. טיפולים פסיכולוגיים זה לא רק טיפולים בשיחות, אלא גם פעילויות שניתן לעשות אותם עם חברים או קרובי משפחה ואפילו באופן עצמאי.

הייתי מציע לחזור לרופא המטפל, ולבחון את כל האפשרויות, ולבחור את האפשרות המתאימה ביותר עבורך, ועל כל פנים אם החלטת באופן נחרץ להפסיק את הטיפול התרופתי, ואינך רואה צורך להתייעץ עם הרופא המטפל, אז כדאי להפסיק בהדרגה, באופן שהגוף יוכל להסתגל למצב החדש.

כל טוב,
שמוליק.

הפסקה תחת מעקב רופא בלבד, ייתכן חזרה של הבעיה.
יש לרדת לאט לאט, מאוד אינבידואלי המינון וקצב הירידה, במהלך חודשיים.