פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

לא סביר..
ייתכן מצב רדימות ייתר "זומבי"
באם יש נסיגה חברתית ונטייה להתבודדות, לפעמים זה חלק מתסמונת של מחלה נפשית כרונית..

האידאל : 7 שעות...
מאד חשוב מרכיב איכות השינה, לא רק משך השינה..

בהחלט לא התנהגות שכיחה ורגילה.

מה האפקט אחרי טיפול שנתיים ב-DBT?
האם אין שופור באיכות החיים? האם הסימפטומימים של ההפרעה עדיין קיימים?
לי אמרו שאחרי שנה בטיפול טוב אתה יכול להחלים לחלוטין

הצפיה להחלמה מלאה היא לא מציאותית. עם זאת התוכנית מעניקה מידה רבה יותר של עצמאות למתמודד לטפל בעצמו. ההתמודדות עם הכאב הרבה יותר יעילה ולכן הסבל פוחת. רכשתי כלים המאפשרים לי לצאת ממשבר הרבה יותר מהר ויותר בקלות......יכולת לראות את המורכבות שבבני אדם ובמצבים (בכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות), הרחבת טווח הפרשנויות למצבים בעיקר להתנהגויות הזולת (אם הבן לא מתקשר זה לא בהכרח בגלל שנמאס לו ממני, לפעמים זה בגלל שהוא עסוק, אם הוא מאחר להגיע זה לא אומר שחלילה נהרג בתאונת דרכים) והרחבת טווח התגובות האפשריות והיכולת לבחור ביניהן את התגובה שתשמש אותי הכי טוב להשגת מטרתי - אסרטיביות......עם זאת כל אחד לגופו. במקרה שלי מאחר וכנראה משך המחלה והעדר הטיפול בה לאורך שנים הפך אותה לכרונית (כנראה שיש כבר נזק אורגני) אין מנוס מטיפול תרופתי עד אריכות ימי ובהעדר תמיכה משפחתית (אני גרושה, יש לי ילדים מאוד מסורים וגם חברות טובות, עם זאת לא כל אחד מבין את הבעיה ואני לא רוצה ליפול עליהם בסערת רגשות) אני גם זקוקה לפסיכותרפיה שבועית כדי לפרוק שם כאב ולהתייעץ לגבי סיטואציות יום יומיות.

ממליצה בלב שלם על התכנית. היום יש לי כלים לוויסות רגשי להרגעה עצמית, לשיפור היחסים הבינאישיים, מוטיבציה לדאוג לעצמי ולהגן על עצמי, ומספיק מודעות לערעור היציבות הרגשית הדורשת פניה דחופה.

בקיצור, תוכנית ה - dbt העניקה לה במידה רבה רבים מאותם כישורי חיים שלא הוקנו לי בהצלחה ע"י הורי בילדות המוקדמת. כך אני רואה את התכנית ואת תרומתה לי.

שלום נאוה.

יש מטופלים שמחלימים לגמרי. גם אם מדובר במיעוט, זה לא כל כך משנה. השאיפה צריכה להיות החלמה מלאה, ואין בכך סתירה להשגת יעדים פחות מרחיקי לכת.

אני מאחל לך הצלחה רבה באסטרטגיית הטיפול שהחלטת לאמץ, ושיהיה רק טוב.

שמוליק.

הטיפול כל עת שאנחנו מרגישים ש"החלמנו".

בעיקר בהפרעת אישיות גבולית, שמה שמאפיין את החולים בה הוא שינויים במצבי רוח עד למצב של אופוריה, והעדר התמדה.

מה שהועיל לי יותר מכל זו דווקא ההשלמה עם כך שמדובר במחלה כרונית, ושעם טיפול נכון שמטרתו לתחזק יציבות רגשית, אפשר לתפקד באופן מלא ולזכות באיכות חיים. אני משווה את מחלתי לשל בני הסובל ממחלה אוטואימונית. רמיסיה היא לא החלמה. במקרה שלו גם כשהוא מרגיש בריא, עליו להקפיד על תזונה מתאימה וטיפול תרופתי שתכליתו החלשת המערכת החיסונית כדי למנוע דלקת. וזה לכל החיים. אני באופן אישי זקוקה לדרבון להיות במסגרת טיפולית.

יתכן שיש מקרים קלים משלי בהם יש החלמה. אולי כאשר מדובר באנשים צעירים המטפלים בהפרעה טיפול שורש מיד עם התגלותה, בטרם גרמה נזקים אורגניים.

יש רופא בפורום? אולי הוא ייטיב לענות על השאלה: האם יש החלמה מלאה מהפרעת אישיות גבולית?

תתיעצי עם רופא מטפל - לגנריקה ..
או , 2 כדורים של 0.25 מ''ג

שלום קובי.

גישתם העיקבית של רופאי הפורום היא שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, והם ממליצים לשלב עם הטיפול התרופתי טיפול פסיכולוגי (בדרך כלל בשיחות).

עם זאת, ישנם מטופלים שדווקא מעוניינים רק בתרופות - וזו זכותם.

נראה מהתגובה שלך שבה כתבת שהרופא האחרון שהיית אצלו אינו מקשיב ורק כותב תרופות - שאולי מה שאתה צריך זה מישהו שגם יקשיב, וזה חלק נכבד וחשוב בטיפול הפסיכולוגי - להקשיב למטופל.

אפשר ללכת לפסיכיאטר שמטפל בפועל גם בשיחות (הם חייבים לעבור הכשרה לטיפול בשיחות לפני שהם מקבלים רשיון רופא, אבל אף אחד אינו מכריח אותם לטפל בשיחות בפועל), ואפשר גם ללכת לפסיכולוג קליני או לעובד סוציאלי קליני. השיקול המרכזי צריך להיות ההרגשה הטובה והנוחה עם המטפל.

כל טוב,
שמוליק.

לא הרגשתי שהוא מחדש לי משהו או נותן לי פתרונות אמיתיים לבעיות שלי. הכל אצלו היה אולי ואולי, לא מצאתי בזה נחמה.

אבל לא נתת לי תשובה לשאלה, האם יש טעם לנסות עוד פסיכיאטר ואם זה יתן משהו לדעתך, זה המון כסף שלפעמים אתה חושב שאתה זורק.

שלום קובי.

אני מתנצל, חשבתי שלא ניסית טיפול פסיכולוגי, כי לא כתבת על כך שום דבר.

אם במשך כל כך הרבה זמן ניסית הרבה תרופות ושום דבר לא עזר, ונראה לך שזה צריך להיות הכיוון, אז לדעתי עדיף ללכת לרופא המשפחה, ואם זה לא יעזור אז ללכת לפסיכיאטר דרך קופת החולים.

בסופו של דבר הטיפול התרופתי הוא בדרך כלל ניסוי וטעייה עד שמוצאים תרופה מתאימה, ולכן אין הבדל כל כך גדול בין פסיכיאטר פרטי לפסיכיאטר של קופת החולים.

אם אין לך כח ללכת לטיפול פסיכולוגי, נראה לי שאתה צריך להתנחם בכך שיש לך כוח לשטוח את מר ליבך בפורום.

יכול להיות שבסופו של דבר, אתה תעזור לעצמך; לדעתי, המטרה של טיפול פסיכולוגי היא לעורר את המטופל לעזור לעצמו, והעיקר הוא העבודה העצמאית של המטופל.

הרבה פעמים איש מקצוע אחר יכול לעזור. לדוגמא, היה פעם מישהו בפורום שכתב שהבן שלו חטף דיכאון קשה כי לא קיבלו אותו ללימודים בחו"ל שהוא מאוד רצה להתקבל. אני מניח שמישהו שיכול לתת לו כלים לשפר את ביצועיו במבחני הכניסה למוסדות ההם יכול לעזור הרבה יותר מפסיכולוג או פסיכיאטר.

אני מאחל לך שתרגיש טוב יותר.

כל טוב,
שמוליק.

נגד דיכאון? רשמה לי רק רופאה ממש לפני שנים רבות ציפרלקס אבל מאז החלפתי רופא ותמיד באתי אליו עם הפניה מפסיכיאטר. האם הוא ירצה או יסכים לרשום לי תרופה חדשה? מותר לו?


תודה שמוליק

שלום קובי.

אינני יודע איפה בדיוק אילו תרופות מותר לרופא משפחה לרשום ואילו לא, וגם אילו שכן האם ישנה איזו הגבלה על המינון.

בכל אופן, אפשר ללכת לפסיכיאטר של קופת חולים. נראה לי שכדאי ללכת לרופא המשפחה (זה לא דורש יותר מדיי המתנה), ואם צריך, אז תבקש הפנייה לפסיכיאטר.

כל טוב,
שמוליק.

אני מניח, אע"פ שאין וודאות שזה נכון למקרה שלך, שדיכאון נגרם מכישלון להשיג מטרה מסויימת.

אם אתה יכול להציע על המטרה הזו - תוכל אולי להיעזר באנשי מקצוע אחרים שיוכלו לעזור לך להגיש את המטרה הזו, ויכול להיות שחלק מהעניין זה גם אפקטים פסיכולוגיים.

למשל, מי שרוצה להצליח בבגרות, מורה טוב יכול לעזור יותר מאנשי בריאות הנפש. הרבה פעמים חלק מהלימוד, הוא לתת אמון בתלמיד שהוא יכול ומסוגל, וזה למעשה אפקט פסיכולוגי חשוב.

באמת שיהיה רק טוב.

שמוליק.

אני סטודנט שנה ג לא מוצא עניין בלימודים כלל אבל עדיין מצליח לעבור. אני לא מוצא עניין בכלום אין מטרה אין רצון כלשהו אין חשק מיני אין רצון לאהבה. מוות בעודי בחיים.

שלום קובי.

גם הפעם הייתה לי השערה לא נכונה.

סטודנטים הם חכמים :-). ניתן לנצל את החכמה כדי לצאת מהמצב שבו אתה שרוי. אני בטוח שבסופו של דבר אתה תצא מהמצב בכוחות עצמך.

לדעתי, התפקיד העיקרי של מטפל הוא לעודד את המטופל לפעול בעצמו. אולי לא תמיד אפשר לעשות את זה על ההתחלה, והרבה פעמים המטופל הוא תלותי יותר בהתחלה, אבל זו צריכה להיות השאיפה.

נראה לי שעצמם הפנייה לפורום היא סוג מסויים של התמודדות עם המצב. אם כתבת שאין לך כח לשיחות, אז לפחות לפנות לפורום יש לך כח, וזה גם משהו.

אני מאחל לך שתצליח להוציא את עצמך מהמצב הזה.

שמוליק.

אפילו?

ישנם המון סוגי טיפולים פסיכולוגיים . קוגנטיביים פרטניים ובקבוצה וכל מיני שיטות
יש הרבה מאוד סוגים של תרופות . לא ניסית את כולם
בנאדם שרוצה לעזור לעצמו באמת ורוצה להתמודד עם המציאות ולא לברוח עושה כל מה שאפשר לעשות
זה קשה זה לא קל זה מייאש זה מתסכל דיכאון זה חרא דבר במיוחד אם כלום לא עוזר
אפשר לישון מזה כל יום 20 שעות
הכל שחור אין תקווה אני לא צריך לספר לך .
אפשר לצאת מזה אחי זה תלוי רק בך לא בשום יצור בשר ודם אחר.
תעשה כל מה שאפשר תילחם בזה תנסה טיפולים מסוגים שונים תרופות כל מה שאפשר רק.
אני ממש מקווה שיהיו לך ימים טובים יותר זה תלוי רק בך גבר

כן הכל שחור וכבר אפסו כוחותיי אני לפעמים מתבייש גם לשאול לעזרה שוב ושוב....

תודה על המשוב

יש צורך בעזרה נפשית ( תרופתית, שיחות ולעתים תהליך שיקום סביבתי)
למי תלך זה בחירה שלך, העיקר שתפנה לעזרה.
( יש אופציה לאישפוז יום - מאוד יעיל לפעמים)

לבית חולים לבריאות הנפש בבאר יעקב למשל? דרך מיון? או למקום פרטי?
(כי שם הפסיכיאטר סבר שאין לי מה לחפש באשפוז שרק יחרפן אותי יותר לפיו...)

יש להתיעץ עם רופא מטפל
ניתן לפנות לחדר מיון( רופא משפחה הפניה או בלי )
ניתן להתקשר לחדר מיון מבוקש ולברר..
יש אפשרות להיות במעקב של מרפאת ברה''ן במקום מגורים
יש להתקשר לבקש אינטק ( INTAKE )...

בהצלחה.

ראה תשובה בפוסט ..

שוב,
PTSD הפרעה כרונית בדר'כ ומאוד מגבילה.
לפעמים יש סיכוי להחלים. ( במצבים יותר קלים ופחות מורכבים)

שלום נויה.

אינני רופא.

צר לי על כך שנפרדת מחבר. זו חוייה לא נעימה...

ניתן ואפשר לשפר את המצב ברגע שהמטופל מודע למצבו ומבקש סיוע.

על פי התרשמות של המטפל ועל פי רצונו של המטופל מחליטים על השילוב הרצוי בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי.

ישנם מטופלים שמכחישים את הבעייה שלהם, ואיתם בדרך כלל המצב הולך ומתדרדר עד שהם מגיעים לתובנה שכדאי לטפל בבעייה.

כל טוב,
שמוליק.

באופן כללי יש תרופות להרבה מצבים, אך ראשית יש צורך באבחנה.
ייתכן חשדנות ומבנה אישיות ועד למצבים קשים יותר.

שלום אבי.

אינני רופא.

מתוך הנחה שאתה אדם טוב (אחרת היית מזמן בכלא...), אני מניח שלא הפשע הוא מה שבאמת מעניין אותך, אלא דברים אחרים, כגון: כח חזק שמאפשר להשיג מטרות, הרתעה של אנשים או גורמים שאינם רצויים שפוחדים מפושעים, וכיו"ב.

לדעתי, צריך לנסות לראות מהם הדברים הספציפיים שבגללם אתה רוצה להיות עבריין על, לבחון האם ניתן להשיג את המטרות בדרכים ישרות (אני מניח שרוב הסיכויים שכן, אבל זה קשה יותר), וכנראה שעם הרבה סבלנות יהיה ניתן להשיג את המטרות בגירסה הטובה והישרה.

כל טוב,
שמוליק.

רושם למרכיב פסיכולוגי, הצורך לחיזוק הערך העצמי ותחושת חוסר ביטחון.
טיפול פסיכולוגי יכול מאוד לעזור, המחשבה הנ''ל היא הרסנית ותוביל רק לנזק עצמי, פליליים ופיספוס אפשריות רבות בחיים.
מומלץ בחום לפנות לעזרה נפשית.

לפי הנתונים הנ''ל, הסיכוי להתמכרות שואף לאפס.

שלום נאוה.

שאלת שאלה טובה, ואני בטוח שהרופאים יענו לך בשמחה.

כיון שמדובר בשאלה שהיא לא טריביאלית, וכיון שאינני רופא, לא אוכל לעזור יותר מדיי.

אני רק רוצה להעיר שמייצב מצב רוח הוא הטיפול התרופתי הבסיסי לחולי מאניה-דיפרסיה (דו-קוטבית). תפקידו לייצב את מצב הרוח; שלא יגלוש לקצוות של דיכאון קשה או פסיכוזה קשה. ההגיון אומר, שמייצב מצב רוח יכול להיות יעיל גם נגד דיכאון וגם נגד פסיכוזות, ולכן אין שום הכרח לומר שהרופאה העלימה ממך איבחון של מחלה דו-קוטבית.

בכל אופן, רצוי שתבקשי מהרופאה הסבר. זו זכותך, וכדאי שהיא תתן הסבר; זה חלק חשוב מיחסי האמון שצריכים להיות בין מטופל למטפל.

כל טוב,
שמוליק.

לא נכון להתערב בשיקול קליני.
התיאור הנ''ל של מצב קליני מורכב, לפעמים לאמוטרגין, מאוד יעיל בייצוב מצב רוח ודחיית אפיזודת דיכאון.
חובה מעקב מסודר, כל מצב של פריחה עורית, יש לפנות בהקדם לרופא משפחה, כמובן בכל תופעת לוואי יש ליידע את הרופא המטפל.

יש לפנות לרופא משפחה, לברר בדיקות דם בכלל ופרופיל הורמונלי בפרט.

בדר'כ התופעות חולפות.
יש מצבים שהמצב בלתי הפיך.
מומלץ להוסיף וויטאמין E , בהתייעצות עם רופא משפחה
במקרה של מצב בלתי הפיך, ניתן לשקול קסאנזין, משפר מאוד ומקל.

אני מאוד רוצה תשובה

את מתארת תופעות לוואי..
יש להקפיד ליטול בבוקר אחרי אוכל..
יש ליידע את הרופא המטפל בנדון, דורש בדיקה.