פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

למה לא עונים ? למה אין תגובה? זה מאוד חשוב לכולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יפה לך ככה שאתה מתעלם משאלה כל כך חשובה ומהותית ..
זה בהחלט מפחיד שאתה לא עונה האם אתה לא יודע את התשובה או שאתה חושש שאחרים ידעו את התשובה?!
תיהיה אמיץ ד"ר ,אמיתי,ישר והוגן!

שלום רונן.

אם תראה את ההתבטאויות הקשות והחריפות שהין לי לפני כשלוש שנים, כשהתחלתי להשתתף בפורום (חלקם נמחקו בשל כך), ותראה את ההתייחסות של ד"ר דוידאור - תוכל לקבל עליו רושם אחר...

אני בטוח שיש לו תשובה הולמת.

אני רוצה לומר את דעתי האישית.

מנסיון אישי של סבל מתופעות הלוואי של התרופות - משהו שעל פניו נראה שד"ר דוידאור מודע לו גם כלפי מטופלים אחרים - אני מאמין שעדיף להשקיע את הכוחות בטיפול במרכיב הפסיכולוגי של הבעייה, ובמיוחד כאשר מדובר במטופלים שסובלים מתופעות הלוואי של התרופות.

ד"ר דוידאור כתב כמה פעמים שהוא מעדיף לתת מה שפחות תרופות, ושפסיכותרפיה היא הטיפול הטוב והנכון לטווח הרחוק, אבל מה לעשות שיש מטופלים שמעדיפים טיפול תרופתי ואפילו רק טיפול תרופתי...

צריך גם שיקול דעת של כל מקרה לגופו; לעיתים נדירות מאוד ובנסיבות מאוד מיוחדות, מתירים את השימוש בסמים ואפילו בסמים קשים.

מבחינתי - ואני בטוח שד"ר דוידאור יסכים איתי בנקודה הזו - אם כתוצאה מהמאמר הזה מטופלים יעדיפו את הטיפול הפסיכולוגי על פני הטיפול התרופתי, זה יהיה טוב מאוד, אבל זה לא יקרה כל כך מהר...

כל טוב,
שמוליק.

לא ענית בכלל על מה ששאלתי רק קשקשת...שאלתי שאלה מאוד ברורה ואתה ענית מה שנוח לך ושוב בילבלת את המוח עם הטיפול הרגשי שעדיף על טיפול תרופתי. ודרך אגב רוב הפיסכיאטרים נותנים טיפול תרופתי וממש לא רוב ולא חלק קטן מהאנשים מעדיפים טיפול תרופתי. תדייק בעובדות ואל תכתוב מה שנוח לך וניראה לך!

שלום רונן.

קודם כל, עצם זה שהעלית את השאלה הזו - זה מעיד על יושר אינטלקטואלי. מישהו אחר היה אולי מעדיף להתעלם מהמימצאים שמערערים את התיזה שלו לגבי טיפול תרופתי.

אני מבקש שתשים לב למה שכתבתי: "צריך גם שיקול דעת של כל מקרה לגופו".

זו תשובה די ברורה. גם אם טיפול מסויים עלול לגרום לדמנציה, ייתכן שבמקרים מסויימים, זה מה שיהיה נכון לעשות למרות הסיכון הכרוך בכך. קח בתור דוגמא את התרופה לפונקס שידוע שהיא עלולה לפגוע בכדוריות הדם הלבנות. האם בשל כך נמנעים מלהשתמש בה?

צר לי, אבל נראה שלא הבנת את דבריי; רוב הפסיכיאטרים אכן מטפלים בפועל בתרופות כי אילו הם היו מעדיפים לטפל רק בשיחות, אז עדיף היה להם ללמוד פסיכולוגיה קלינית; זה מסלול קצר יותר. איננ יודע איך בדיוק הסקת מדבריי כאילו רוב הפסיכאטרים מטפלים בשיוחת. לא כתבתי דברים כאלה.

כל טוב,
שמוליק.

היי רונן..
אם היה ממש במימצא חד משמעי
תיהיה בטוח שה FDA האמרקאי היה מוציא הזהרות מזמן.
אני ב NEI , בראשות סטיבן סטול, הפסיכיאטר מס. 1 בעולם, לא מוזכר שום דבר בנדון, באמת שלא מדובר בפחד.

שלום ד"ר דוידאור.

קודם כל - קבל פידבק חיובי; ידעתי שיש לך תשובה לשאלה של רונן, ואינך חושש לענות לו, ושבסופו של דבר הוא יקבל ממך תשובה. "סחטיקה" :-)

סתם מעניין אותי לדעת מה זה NEI.

תודה,
שמוליק.

שלי.

לשאלה של שמוליק.אני עניתי לו בדיוק את אותו הדבר ונתתו לו לינק לאתר.
מה הקטע?

תודה ד"ר מעריך אותך מאוד

גם אני מאוד מעריך את ד"ר דוידאור :-)

תודה !

אני יכול להבחין שאתה לא כל כך בעד פסיכיאטריה.
וגם אני לא.

לגבי כל מחקר שתקרא הקשור לפסיכיאטריה לא תגיע רחוק.

הכל...אולייי,עלול,יכול להיות..אין שום עובדות.

אז אל תבזבז תזמן שלך על זה.

זה שתופעות פסיכיאטריות או פסיכולוגיות,או איך שלא תקרא להם,קיימות אין ספק.
הרבה בDSM שטויות..אבל חלק גדול מהופעות קיימות.

לצערי הרב פסיכיאטריה או פסיכולוגיה לא מצאו עדיין אף טיפול ברור ובטוח שיבטיח ריפויי.
רק טיפול בסימפטומים..וגם לא תמיד עוזר.

מה אני אגיד לך...החיים הם לא מה שחשבנו שיהיו כשהיינו ילדים אה?


אגב יש לי שאלה פילוסופית ליונתן.

לגביי OCD וגם סכיזופרניה.

האם שתי בעיות אלה לא מוכיחות באופן ישיר שבחירה חופשית הינה אשליה?

שאנחנו ממש כמו בובות על חוטים ואפילו על מחשבות ועל חוויות אנחנו לא יכולים לשלוט.

רק המחשבה שבחירה חופשית הינה אשליה מכניסה אותי לדיכאון.
חבל שאין דרך לבדוק ולדעת בוודאות.

שלום קאי.

רומן הוא ממש לא מה שאתה חושב. הוא דווקא טוען שהתרופות הפסיכאטריות עוזרות והוא הרבה פעמים תוקף אותי קשות על דבריי.

אני טופלתי בעבר בתרופות וסבלחתי סבל נוראי מתופעות הלוואי שלהן, וטיפול טוב במרכיב הפסיכולוגי עזר לי עד שהיה אפשר להפסיק אותן. בשל כך, אני מעודד לטפל גם במרכיב הפסיכולוגי, ובמיוחד כשמדובר במטופלים שמתלוננים על סבל ממה שיכול להיראות על פניו כתופעות לוואי של הטיפול התרופתי.

אינני מתעלם מהעובדה שישנם מטופלים שמצד עצמם מאוד מעוניינים בטיפול תרופתי, ושזה עוזר להם, אך צריך לתת תמונה נרחבת יותר על מנת שכל מטופל יחליט בעצמו במה הוא מעוניין להתמקד יותר. למרות זאת, הוא תוקף אותי כאילו אני מנסה לעשות דה-לגיטימציה לטיפול התרופתי או במטופלים שהחליטו שהם מעוניינים בו.

לגבי השאלה שלך על בחירה חופשית - זה אמור להיות ברור שינה בחירה כזו. אחרת איך אפשר להעניש פושעים; האם לא מענישים אותם על בחירתם הרעה?

אכן, בהרבה מקרים של פשעים ישנם נאשמים שמנסים לטעון כלפיהם שהם סובלים מבעיות נפשיות שהן יכולות למנוע מהם את הבחירה החופשית, אך גם אם זה נכון - מדובר במיעוט מבוטל. זו בכל אופן דעתי האישית.

כל טוב,
שמוליק.

הדוגמה שהבאת לגביי בחירה חופשית אצל פושעים הינה פשטנית מידיי.

בחירה חופשית עד היום אי אפשר לדעת בוודאות אם זה אשלייה או לא.

האם זה היה נמנע שתחלה ותתאשפז ותעבור את כל מה שעברת?ובכן התשובה היא לא.אתה יכול להגיד "אם כך ואם כך" אז זה לא היה קורה לי.

אבל העובדה שזה כן קרה לך.סיבה תוצאה.

אפילו לא היה לך בחירה חופשית להיות פעיל בפורום זה.
סיבתיות בקיצור.

לא הייתה לך בחירה להיוולד,לבחור כיצד תראה פיזית..גובה,מוצא,היכן תיוולד,לאיזו משפחה,איפה תלמד בגן,ביסודי וכו' שאגב השפיעו על מי שאתה היום)

שלום קאי.

יש אמת בדבריך. גם אם ישנה בחירה חופשית היא מוגבלת בחוקי הטבע וגם בחוקים אנושיים שמטרתם לשמור על החברה.

אני נזכר עכשיו שישנו ספר שדן בין היתר בשאלה הזו; הספר "נצרות ופסיכיאטריה" של פרופ' מרדכי רוטנברג.

הוא טוען שעל פי האמונה הנוצרית הדוגלת בדטרמיניזם, ולפי זה ישנם אנשים "ארורים" ואנשים "ברוכים" ואם מישהו הצליח לעבור מקבוצה אחת לשנייה, זה מוכיח שלכתחילה הוא היה בקבוצה שאליה הוא עובר ולא הייתה הערכה נכונה.

לפחות על פי היהדות, הבחירה החופשית היא אקסיומה מרכזית. הדברים מופעים כבר בתורה. למשל: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים" (דברים ל יח).

ואולי מדובר במחלוקת אמונית.

כל טוב,
שמוליק.

תרופות שונות אך מאותה משפחה
משפחת ה ssri

לא מומלץ לשנות.
שייכות לאותה משפחה SSRI
שונות בתכונות ותופעות לוואי.
סרוקסט מאוד מרגיע, עוזר לישון ומאוד משמין.
ציפרלקס מאוד פוטנטי, משפיע מהר, ככל שעולים במינון יש סיכוי לתופעות לוואי הורמונליות.

SSRI כקבוצה נחשבות בטוחות בהריון.
תרופה הכי בטוחה מבין SSRI = סרנדה ( לוסטראל).
נזק לעובר פחות סביר, אך תמיד עדיף להימנע באם אפשר
בטרימסטר הראשון, מכל תרופה שמשפיע על המוח.
בכל שימוש תרופתי, ממליץ להתייעץ עם המרכז הטרטולוגי במשרד הבריאות לגבי בטיחות והמלצות. שירות חינם, מעולה והמקצועי ביותר בארץ.

כאשר משתמשים בדיספוריה, הכוונה מצב רוח צחוץ לנורמה, אנשי מקצוע רבים משתמשים במונח לתאר - מצב רוח עם גוון רגזני.
ארייפלי( אביליפי) בתחילת הטיפול יכול להיות מלווה ברגזנות ואי שקט ( אקטיבציה), וכן לפעמים מינון נמוך טוב בהרבה ממינון גבוהה, אך לא פשוט לאזן איתו בחלק מהמטופלים.
תודה לגבי השידור, יום ג' הבא שידור נוסף, הקלטות שידורי רדיו, וכן טלוויזיה, זמינות חינם באתר האינטרנט שלי.

בברכה

יונתן

האם מותר לי להעביר לדיסקוןקי הקלטות שלך ולהשמיע למטופלים שלי בתחום הרפואה הסינית, אינני מעוניינת להסתבך עם החוק

בהחלט כן..

שלום.

אני ידוע בדעותיי שממש לא מעודדות שימוש בתרופות פסיכיאטריות בגלל תופעות הלוואי הקשות שלהן. אני מאמין שעדיף לטפל במרכיב הפסיכולוגי של הבעייה.

עם זאת, ישנם מטופלים שמעוניינים בתרופות - וזו זכותם ואין לנו עניין לדחוף את האף לעניינים האישיים שלהם.

ההדבל בין התרופות לסמים הוא בכך שהמינון של התרופות מבוקר בעוד שהמינון של הסמים אינו מבוקר.

כל טוב,
שמוליק.

עוזר להם.

מה אתה מנסה למכור?
שיחות עם פסיכולוג/ית מתנשא שמחזיר אותה אחורה ואתה חווה שוב פעם את הטראומה?

שלום לי.

אכן, ישנם מטופלים שהתרופות עוזרות להם, וכתבתי מפורשות שזה לגמרי לגיטימי שהם ייקחו תרופות.

אני רוצה להעיר שטיפול פסיכולוגי הוא לא רק "חפירה" בעבר - זו בסך הכל שיטת טיפול המבוסס על הפרספקטיבה הפסיכואנליטית. ישנן הרבה מאוד שיטות טיפול. יכול להיות שנתקלת בעבר בשיטה שאיננה מתאימה לך או במטפל שאינו שלא התאים, ולא צריך בשל כך להטיל דופי על המקצוע.

כל טוב,
שמוליק.

הכדור עצמו הוא סוג של סם,אני לא צודק? שאני מסתכל על כדור פסיכיאטרי,אני מול הכדור,אני רואה בו סם,סם שיכול לשנות את הכימיה של המוח,ואת האישיות של הבן אדם. האדם הופך להיות הכדור שהוא לוקח,ולא האדם עצמו באמת,האני האמיתי שלו. זה כואב!

זה שיוציאו תכדורים הפסיכיאטרים מחוץ לחוק,כמו שסמים הם מחוץ לחוק,ורק באישור רופא במקרים דחופים ומיוחדים,שישארו שימוש בזה,יש הרבה מקרים שבן אדם מתנגד לכדורים,ומפעילים עליו לחץ כאדי שיקח. זה כמו שידול לשימוש בסמים.

שלום.

אינני חושב שיוציאו את התרופות הפסיכיאטריות מחוץ לחוק. בוודאי שזה לא יקרה כל כך מהר.

דעתי ידועה; בעיניי עדיף להשקיע את מירב המאמצים בטיפול פסיכולוגי, במיוחד אם מדובר במטופלים שסובלים מתופעות הלוואי של התרופות; אגב, אני מציע לך להיכנס לאתר של ד"ר דוידאור ולראות מה דעתו על טיפול בשיחות (פסיכותרפיה).

יש הרבה אמת בכך שישנו שידול לקחת תרופות לפחות במרכיזים לבריאות הנפש (בי"ח פסיכיאטריים):

משום מה לא תמיד כשנתקלים בתופעות שיכולות להיות תופעות לוואי של התרופות, אז אומרים שמדובר בסימפטומים שליליים של המחלה, ולא מיידעים את המטופלים לכך שייתכן הסבר אחר.

גם במסגרות השיקומיות (הוסטלים ודיורים מוגנים) מחייבים את המשתקמים ליטול תרופות על פי המלצת הרופא המטפל שהרבה פעמים יכול לחשוש לקחת אחריות ולהסתבך עם משרד הבריאות.

ישנו גם עוד מושג מפוצץ; "דיכאון פוסט פסיכוטי". אינני רוצה לומר שאין דבר כזה, אבל אצלי, אני הרגשתי שהדיכאון בא בגלל בעיות תיפקוד שהיו תופעות לוואי של התרופות, ולא כאיזו גזירה של דיכאון שחייב לבוא אחרי פסיכוזה.

אני כבר כמה שנים רואה בפורום הזה במה טובה להעביר למטופלים את המסר שניתן לטפל בבעיות גם ללא תרופות, ובמיוחד למטופלים שייתכן שהם סובלים מתופעות הלוואי של התרופות. עם זאת, אני מכבד מטופלים שמעדיפים להמשיך לקחת תרופות.

לדעתי, צריך פשוט ליידע את הציבור על האפשרות של טיפול ללא תרופות, ולא צריך לכפות את הדיעה הזו על אף אחד.

כל טוב,
שמוליק.

לא,
במיוחד שלמחרת ממשיכים באופן סדיר ..

במהלך מס שבועות יש סיכוי לשינוי באי שקט ורגישות, לאחר התחלת איקסל, אמור חלוף.
יש לברר את נושא ההזיות ולישקול לשנות טיפול.

יש לי חברה כבר שנה והיא לוחצת עליי להכיר את המשפחה שלה ואני פשוט מתבייש מאחותה למשל אני לא מתבייש אבל מההורים שלה מאוד מתבייש.
זה נוגע אני חושב לביטחון עצמי וערך עצמי.
אם היה לי ביטחון גבוה יותר והייתי גאה בעצמי לא הייתי מתבייש מהוריה
אבל אני מרגיש כאילו אין לי מה למכור להם והם יהיו מאוכזבים.
אני סובל מבעיה שנקראת חרדה חברתית.
לבעיה יש טיפול מאוד מומלץ קוגנטיבי התנהגותי בקבוצה הטיפול ניתו בחינם

לא ניתן לקבוע מה הבעיה.. ייתכן הרבה סיבות ולא כולם קשורים להפרעות נפשיות.

שלום דניאל.

אינני רופא, אבל מדובר בשאלה טריבאלית.

סרוקוול היא אמנם תרופה אנטי-פסיכוטית ולא תרופה נוגדת דיכאון, אך תרופות אנטי-פסיכוטיות יעילות גם נגד דיכאון, ולפעמים משתמשים בהן כנגד דיכאון.

כל טוב,
שמוליק.

אשמח גם לתשובה מאחד הרופאים..

למי שלא סובל , לא סביר.
למי שיש רגישות , ייתכן סימנים המתאימים.
מומלץ לשתף את רופא המטפל וכן בדיקה פסיכיאטרית.

עדיף להמתין כשבועיים בין הפסקה ותחילת טיפול חדש.

בהחלט כן.
בדר'כ לאחר מספר שבועות פוחת ואו חולף.

יש להיוועץ עם רופא מטפל, במיוחד לקחת בחשבון את תפקוד הכליות.

שלום פסח.

דעתם העיקבית של רופאי הפורום היא שצריך לטפל גם במרכיב הפסיכולוגי.

טיפול טוב במרכיב הפסיכולוגי יכול לשפר את המצב עד כדי כך שבכלל לא יהיה צורך בתרופות.

לא כתבת האם אתה מטפל גם במרכיב הפסיכולוגי, ולכן חשוב לי להעיר על כך.

בגדול, השאלה היא שאלה של נזק מול תועלת הדורש הפעלת שיקול דעת של כל מקרה לגופו. בכלל שיקול הדעת הזה, צריך לקחת בחשבון את החששות מהתרופות גם אם הן מוגזות בעיני הרופא.

הרופאים ישמחו לתת תשובה מפורטת יותר.

כל טוב,
שמוליק.

היי שמוליק,

תודה רבה על תגובתך.

אני לא הייתי מעולם בטיפול פסיכולגי. כמו שאתה ממליץ, גם הרופאת משפחה שלי ועוד מספר אנשים קרובים אלי המליצו לי להתחיל במקביל טיפול פסיכולוגי. למרות שאני די ציני באופי שלי וסקפטי לגבי שיטות הטיפול הפסיכולוגי אני אכן התחלתי לחפש טיפול פסיכולגי. הרי אין לי מה להפסיד בעצם. אני מניח שטיפול קוגנטיבי-התנהגותי הכי יתאים לי.

יש המלצות לגבי פסיכולגיים קליניים שמטפלים בשיטה הקוגנטיבית-התנהגותית באיזור המרכז?

בהחלט שאלה חשובה ומורכבת.
וולבוטרין מאוד יעיל בחוסר אנרגיה, מוטיבציה ומצב רוח ירוד
אך מנגד יכול להחמיר אי שקט חרדה, הפרעות שינה, שינוי בלחץ דם ודופק ועוד..

קלונקס לא טיפול להפרעות שינה ולא מומלץ, זמן מחצית חיים ארוכה מידי, עלול לפגוע ביעילות וולבוטרין במהלך היום ( פעולה הפוכה..)

יש צורך בהערכה.
בירור מצב התנהגותי, פסיכולוגי, הייגינה של השינה
הפסקת ממריצים ועוד.

לבעיות שינה - להשתמש בכדור שינה , אמביאן, או טונייט - ללא מרשם.
( חובה זהירות, לא לנהוד, לא לערבב עם אלכוהול ומעקב רופא סדיר).

לגבי וולבוטרין, לפעמים יש צורך להוריד מינון, ואו להוסיף ריספונד ואו
לשנות טיפול, כגון: איקסל ( SNRI) שגם מעורר וגם נוגד חרדה ודיכאון.

אין תשובה פשוטה וחד משמעית, זה נטו שיקול קליני, בירור מטרות ובניית תוכנית טיפול משולבת ( תרופתית, פסיכולוגית, התנהגותית)
בהצלחה !

מצב הפוך מדיכאון, מצב HIGH ...
לא ברמה של התקף מאני, פחות..