פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

ייתכן ולא משפיע.
יש צורך בבדיקה חוזרת ולישקול תרופה אחרת.

שלום חלי.

ניתן לטפל בבעייה. צריך לעשות הערכה מקיפה יותר ולבחון את כל הגורמים: פסיכולוגיים, סביבתיים, אורגניים (בעיות רפאויות "רגילות"), וביולוגיים (חוסר איזון כימי במוח).

הטיפול התרופתי מיועד למרכיב הביולוגי, אבל רופא צריך לקחת בחשבון את רצונותיו של המטופל ובכלל זה גם את החששות מפני הטיפול התרופתי באם קיימות חששות כאלו. ובכלל, לא תמיד ממליצים על טיפול תרופתי אחרי הבדיקה המקיפה.

מה שצריך זה לא לחשוש ללכת לטיפול על מנת לשפר את איכות החיים.

אינני יודע על טיפול בתרופות טבעיות.

קנביס רפואי, זה משהו שבין כה וכה קשה מאוד לקבל אישור לגביו, וזה רק בהמלצת רופא, ואני מאוד מסופק עד כמה מקובל להשתמש בקנביס רפואי לצרכים נפשיים.

כל טוב,
שמוליק.

ממליץ טיפול פסיכולוגי.

ייתכן גם וגם, תשובה מדויקת רק לאחר בדיקה.
דיסוציאציה = נתק בין מידע תחושתי, חשיבה קוגניציה ואמוציה ( רגש)

מה זאת אומרת נתק בין קוגניציה חשיבה וכו' אתה יכול לתת דוגמא או להסביר?
תודה

יש ניתוק בקשר בין הגורמים הנ''ל, במוח..
דוגמה : נפגע הלם בפיגוע חבלני..

יש ניתוק בקשר בין הגורמים הנ''ל, במוח..
דוגמה : נפגע הלם בפיגוע חבלני..

שלום בסטיאן.

יש כל כך הרבה תרופות אנטי-פסיכוטיות כי כל מטופל מגיב באופן שונה לתרופות, ולכן נראה לי שאין תשובה חד משמעית וברורה לשאלתך. אבל כיון שאינני רופא, יכול להיות שאני טועה.

על כל פניםף, לא ברור לי מה התכלית של השאלה הזו; אם לפונקס טובה לך - אז למה לחשוב על החלפה תרופתית?

כל טוב,
שמוליק.

אם תהיה פגיעה בספירת הכדוריות הלבנות

שלום בסטיאן.

אני מניח שאתה מקבל את התרופה הזו כבר איזה תקופה, אחרת, לא היית כל כך משוכנע שהתרופה הזו מתאימה לך.

בהתחלה עושים בדיקות כל שבוע ואחר כך פעם בחודש. אם זה לא קרה לא סביר שזה יקרה.

בכל אופן, זו שאלה לגיטימית לחלוטין. זה ממש טוב ששואלים ומתעניינים בטיפול המוצע.

כפי שכבר כתבתי, למיטב ידיעתי, אי אפשר לתת תשובה חד משמעית, אבל כדאי לחכות לתשובה מהרופא. יכול להיות שאני טועה מאי ידיעה מספקת.

כל טוב,
שמוליק.

שלום יובל.

אכן, זה ממש לא נעים להיות בדיכאון עמוק וממושך, אך ניתן לטפל בו ולהחזיר את שמחת החיים.

אחד מהגורמים החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר, בהצלחת טיפול הוא אמון במטפל.
כנראה שאת בוטחת בו; עובדה שאת מעוניינת בהכוונה שלו.

למה שלא תפני אליו?

כל טוב,
שמוליק.

שלום, את מתארת מצב דיכאון, יש צורך לפנות לפסיכיאטר, ניתן גם במסגרת קופ'ח, או פניה לפסיכיאטר פרטי.
חבל לסבול, מומלץ להתחיל לטפל בהקדם.
בהצלחה !

זה פורום פסיכיאטריה
התיאור שלך לא בהכרח קשורה לבעיה נפשית.
אבל אולי חוקר פרטי..

אני חוששת מהשמנה לכן לא מוכנה ואביחפאי היא טוענת שגורם לאי שקט וכרגע אני באי שקט אהל עוזר חהתקפי זעם

הכי יעיל , על פי מחקרים, סרווקאל XR בסביבות 300 מ''ג
זה נחשב יחסית מינון קטן ולא תמיד משמין.
אביליפי - יכול להיות יעיל, אך בעייתי עד איזון, בתחילת הטיפול בדר'כ ניש אי שקט קשה חובה להוסיף נוגדי חרדה כגון קלונקס.
יש מקום לישקול טיפול בשיחות , כגון : CBT , DBT וכו..

הרופאה הציעה סרקוול אך אני חוששת בנתיים נתנה לי ריספרדל במינון של 2 מ.ג חציתי אותו ולקחתי מיליגרם האם מותר בכלל לחצות? האם למשקל 60 זה יעיל? ויכול להספיק ביחד עם לוסטרל 200 והאם יגרופ להשמנה??? אני שנים מטופלת ואחרי ירידה של 30 קילו וממש לא רוצה להחזיר אותם בנוסף או סידי לא פשוט

חשוב תודה

האם תוכל לענות לשאלתי לגבי הריספרדל? ממש דחוף לי בנוסף האם הגיוני רעב מטורף בגלל לוסטרל חודש??? לפני כן נטלתי רסיטל ולא עשה כזה תאבון אך הפסיק לעבוד גם לןסטרל לא ממש עוזר

שלום אור.

אני מתנצל שלא הגבתי.

השמנה היא תופעת לוואי שכיחה הן של התרופות האנטי-פסיכוטיות (ריספרדל וכנראה שגם אביליפי) וגם של תרופות אנטי-דיכאוניות. ד"ר סמואל (מהפורום של הילדים והנוער) הסביר פעם שהתרופות גורמות לתיאבון מוגבר, ואינן משנות את המנגנון של הגוף האחראי על פירוק המזון.

לדעתי, יש גם מרכיב פסיכולוגי; האכילה יכולה הרבה פעמים לנחם, והיא אמורה לספק צרכים פסיכולוגיים מעבר לצורך הקיומי.

אני חושב שאין תשובה סוחפת וגורפת לשאלה של האיזון הנכון בין התועלת של תרופה לעומת הנזק של תופעות הלוואי; נדרש שיקול דעת מותאם אישית לכל מטופל. הרופא המטפל צריך לשתף את הטופל בתהליך תוך גילוי רגישות לצרכיו של המטופל.

אני גם אומר שאפשר לטווח הרחוק לחשוב על ניטרול המרכיב הפסיכולוגי של הבעייה, שיכול להביא למצב שבו לא יהיה צורך בתרופות. גם בעניין הזה, צריך לאפשר לכל מטופל לנקוט בגישה שלו למה הוא נותן משקל כבד יותר לטיפול התרופתי או לטיפול הפסיכולוגי.

כל טוב,
שמוליק.

מותר לחצות
משקל פחות רלוונטי, יותר חשוב התגובה הקלינית.

מה זאת אומרת לא חשוב??? מאוד חשוב לי המשקל גם אחרי לידה שניה אם לא היה חשוב לי המשקל הייתי חוזרת לדפלפט שמאוד ניפח ובכל זאת הגיוני שריספרדל במינון כזה יעשה אותי מאוד רעבה אחרי יומיים?? או שזה הלוסטרל עדיין??? וסתם מסקרן אותי לגביך האם

שלום שרית.

אכן, מדובר בטעות מרה, ויכול להיות שלו היו עושים מנסים לברר את העניין בבית החולים הפסיכיאטרי - היו מגיעים מפנים אותו למחלקת הרווחה, ואולי כל הסבל הזה היה נמנע.

לא ניתן לאשפז בכפייה, אא"כ בן אדם נמצא במצב פסיכוטי והוא מסוכן לעצמו או לסביבתו, ולכן לא צריך להיות שום חשש מאישפוז כפוי.

קרוב לוודאי שהסבל של אחיך כעת הוא מתופעות הלוואי של התרופות או תסמיני גמילה מהן; אין להפסיק את התרופות בבת אחת אלא בהדרגה (וגם אז ממשיכים לסבול מתופעות הלוואי).

מנסיון אישי של הפסקת טיפול תרופתי - זה לוקח כחצי שנה עד שהגוף מתנקה מהתרופות, אבל אצל כל אחד זה עובד באופן אחר, ולי היה טיפול תרופתי שנמשך כמה שנים.

אני מניח שהטיפול הנכון הוא להחזיר את התרופות שהגוף כבר התרגל אליהן, ולחזור ולהוריד בצורה הדרגתית כדי למנוע תסמיני גמילה.

כל טוב,
שמוליק.

מחוץ לחוק,הנה דוגמא חיה,בשביל מה היו צריכים לפוצץ אותו בכדורים? מזה חובה על כל בן אדם שמגיע לשם לקבל כדורים? אתם יודעים כמה אנשים שהיו במצב בסדר יחסית קיבלו כדורים והפכו לסמרטוטים? זה צריך להיות לא חוקי,רק במקרים קיצוניים ממש שכולם יכולים להסכים דעה אחת שאי אפשר לתת לבן אדם להישאר במצב מסוכן ולתת לו איזה תרופה שתרגיע אותו וגם זה כשאין ברירה.

זה לא בסדר שמחלקים ככה תסמים האלה זה צריך להיות מחוץ לחוק יבניייייייייייי זונותתתתתתתתתתתתת.

השפעת התרופות זמניות וחולפות בדר'כ.
יש צורך בבדיקת פסיכיאטר והערכה קלינית חוזרת.
יש צורך בטיפול מסודר, מעקב מרפאתי, אישפוז יום וכו..
בהצלחה !

איזה טעות,גם לי קרה אותו דבר,אותו סיפור ממש,זרמתי בשביל לקבל עזרה בקיצבה,נכנסתי אני,יצאתי זומבי ואפאטי ופשוט בן אדם מסכן הכי מסכן שיש משם,בבקשה ממך אם את בן אדם עם לב ונשמה,תתבעו אותם עד הסוף אל תוותרו,מאחל החלמה מלאה לאחיך וחכו קצת זמן אולי הוא יחזור לעצמו,ישר כוח בדרך,ושלא יעשה טעויות,חבל לא דיבר איתי היה מספר לי הייתי עושה הכל כאדי שהוא לא יגיע לשם!!

שהכדורים האלה גומרים תבן אדם,ה' יעזור לכם ואחיך יחזור לעצמו אמן סלע!!

ראשית תודה על תגובתך.
שאלתי היא כזאת:
מה עשית בשביל להיגמל מכדורים אלו? מהי דרך הטיפול שקיבלת?
האם המשכת לקחת את הכדורים והפסקת בהדרגה או שלא לקחת כלל?
האם לביקורת בבית חולים הפסיכאטרי הלכת? הרי כל אדם שמתאשפז שם מחוייב להגיע לביקורת.

אנו נודה לך אם תוכל לסייע ולתת לנו מס עצות ופתרונות בנושא
נאחר וחווית זאת ואחי לצערי מתקשה לדבר ולהסביר את עצמו.
אנו ממש מיואשיים ולא יודעים כבר מה לעשות ולא מבינים דבר בנושא.

שלום שרית.

אז ככה, היו לי שתי תקופות של אישפוזים. האחת הייתה בגיל 18, והשנייה בגיל 29. התקופה השנייה כללה שלושה אישפוזים. רק האחרון היה בהסכמה. הוא בא כתוצאה מייאוש מהאפשרות לחזור ולתפקד כמקודם.

מה שעשית זו הייתה הפסקה הדרגתית של התרופות. מעבר לכך לא עשיתי שום דבר.

היו אי אילו נסיונות להפסיק את התרופות בבת אחת, אבל היו לי תחושות קשות בראש שקצת קשה להסביר אותן. הייתה הרגשה כזו של עייפות אבל אם אני מנסה לישון אז אני לא נרדם.

אין שום חובה ללכת למעקב. זו בגדר המלצה בלבד מצד בית החולים. אחרי שמשתחררים מבית החולים, אין יותר שום מחוייבות להסכמה לקבל טיפול. המחוייבות הזו יכולה להיות קיימת רק אם מדובר במטופלי יום שעדיין לא משוחררים באופן פורמלי.

בנוסף לכך, לדעתי צריך לעודד את אחיך לחשוב על עתיד שבו הוא יוכל למצוא עבודה הולמת.

כל טוב,
שמוליק.

קודם כל הוא כרגע לוקח איזו שהיא תרופה? אני המשכתי לקחת,והפסקתי בהדרגתיות שלב אחרי שלב עד לשלב האחרון למינוך הכי נמוך שקיים של אותה תרופה וממנה הפסקתי לגמרי.

אם הוא עדיין לוקח,תמצאי לו רופא טוב שיתן לו דרך להיגמל בהדרגה מזה,והעיקר שידע שאסור לו לערבב עם זה בשום פנים ואופן לא אלכוהול ולא סמים שלא יגרם איזה נזק מוחי מהשילוב הזה.

מתקשה לדבר אולי מהפיצוץ של התרופות שנחתו לו על המוח,הרי המוח לא יכול באמת לספוג את כל זה והוא פשוט נדפק!!

בכל מקרה אני לא איש מקצוע העיקר לא לערבב עם זה אלכוהול וסמים שלא ידפק הראש.

ותהיו איתו ביחד בכל שלב שהכל יעשה בידיעה ברורה ומלאה שלכם אתם מכירים אותו הכי טוב.

בהחלט , מצב מאני אמיתי וקשה נחשב למצב פסיכוטי, כאשר יש פגיעה בבוחן המציאות באופן ניכר, אי יכולת להפריד בין העולם הפנימי לחיצוני, בין מציאות ודימיון.
לפעמים יש מחשבת שווא של גדלות..
מניפורמי - מרכיב מאני, מצב רוח מרומם, שטף דיבור, קושי להפסיק ועוד...

סרנדה , כדור נוגד דיכאון וחרדה יחסית בטוח.
חשוב להתחיל מינון קטן ( חצי כדור של 50 )
לאחר אוכל.
בילבול לא מהווה תופעת לוואי שכיחה.
תופעות לוואי זמניות וחולפות.
התרופה לא משנה את האישיות, לא גורמת להתמכרות וניתן להפסיק אותה
ללא בעיה מיוחדת, כמובן תחת מעקב רופא ובאופן איטי.

נכון לגבי השינו במשקל , פריזמה בין התרופות הבטוחות ביותר.
כמו כן פריזמה בעל מחצית חיים ארוכה, הכי ארוכה, זה אומר שהכי קל להפסיק, גם אם מפספסים לפעמים כדור , פחות מרגישים, לעומת תרופות אחרות.

אני מרגישה שהקופאית זילזלה בי האם זה נכון? למרות שהיתי צריכה להשאיר לה רק את השקית עם הברקוד

שלום דנית.

אני מניח שהקופאית בסך הכל רצתה לעשות את העבודה שלה ולא יותר מזה.

מדובר בתופעה שחורגת מהנורמה, השאלה היא האם זה גורם לך סבל ועד כמה.

כל טוב,
שמוליק.

תודה לשמוליק אבל אבקש גם את דעתו של הדר .תודה

OCD - מחשבה טורדנית
לא הגיונית, החוזרת שוב ושוב , גורמת לסבל רב, גוזלת זמן רב ופעמים רבות מלווה בכפייתיות, פעולה שמטרתה לנטרל.

מציע בדיקה מקצועית וטיפול לפי הצורך.

תוכל להסביר יותר בפירוט לגבי שיחות אני יודעת שאני צריכה כלומר בקטע הזה אני לא נורמלי שהתרגזתי מהקופאית?

שלום דנית.

הבנתי מתגובה קודמת שלך, שאת מעדיפה את התשובה של הרופא.
אין שום צל של ספק שלרופאים יש הרבה יותר ידע וניסיון ממני.

התגובה של הרופא הייתה די קצרה, ונראה לי שבגלל זה הדברים לא הובנו, ולכן אנסה להסביר אותם.

השאלה האם ההתרגזות על הקופאית היא נורמלית או לא, והאם ניתן להסיק מכך שאת נורמלית או לא היא שאלה חשובה, אבל ישנו מרכיב נוסף שצריך לקחת בחשבון.

השאלה היא האם ההתנהגות הזו גורמת לך סבל. התנהגות החורגת מהנורמות שאיננה גורמת סבל איננה מצריכה טיפול.

הסבל הוא זה שגורם ללכת לטיפול. כשיש סבל המתבטא בכאב הולכים לרופא. בדרך כלל הולכים קודם כל לרופא המשפחה. בדיוק על פי אותו עיקרון, כשיש סבל נפשי, אז הולכים לטפל, והשאלה האם התנהגות כזו או אחרת היא נורמלית או לא היא משנית בחשיבותה לעומת שאלת הסבל.

ישנה סטיגמה חברתית שהיא מאוד מזיקה שאומרת שמי שהולך לטיפול הוא "דפוק" ו"לא נורמלי", ועוד כל מיני כינויים, ולכן הרבה אנשים נמנעים בשל כך מללכת לטיפול וסובלים. לא צריך בשל כך להימנע מטיפול; ההימנעות מטיפול רק תחריף את הסבל.

כל טוב,
שמוליק.

אז כחה אם אני לא מגיבה בחזרה זה גורם לי סבל.ולא הבנתי כלום מהדר.תודה .אגב אפשר את האימיל שלך?

תודה עלי לצין שאני לא סובלת אם אני מחזירה תגובה הבעיה היא שאני לא תמיד יודעת איך מגיבים ולא יוצאת פריארית.

שלום דנית.

השאלה איך להגיב על סיטואציות כאלו, היא שאלה שתלוייה בכל אחד באופן אישי. הדברים גם נכונים כיצד צריך להגיב אם מישהו עוקף אותך בתור. זו צריכה להיות תגובה שמצד אחד לא תוציא אותך פרייארית ומצד שני שלא תסבך אותך.

לא ממש ברור לי למה בדיוק התכוון הרופא כשהוא כתב "לנטרל".

כל טוב,
שמוליק.

לא הבנתי את התשובה .האם זה נימוסי לקרוע את השקית באמצע השקית? אפשר להוציא את השקית.בנוסף אם האיש שאחרי בתור מניח את המוצרים שלו על המוצרים שלי זה גם מאוד מרגיז אותי איך להעיר והאם להעיר זה נורמלי בסיטואציה זו. תודה

תוכל להסביר יותר בפירוט לגבי שיחות אני יודעת שאני צריכה כלומר בקטע הזה אני לא נורמלי שהתרגזתי מהקופאית?

בהזדמנות זו אני גם מתרגזת שמישהו אחרי בתור ואני עוד לא התחלתי חשבון,מניח את הדברים שלו על המוצרים שלי במסוע? דר בבקשה כרגע אין לי אפשרות לשיחות .רק בבקשה תגיד לי האם זו הפרעה שלי ? אנא ענה לי גם בקשר לקופאית עם השקיות שהיא קרעה את השקיות במקום להוציא את השקיות,גם לגבי ענין שאדם שעמד אחרי בתור לקופאית ומניח את המוצרים שלו על המוצרים שלי במסוע .תודה

שלי לשמוליק תודה שמוליק אנא כתוב לי אני רוצה לשאול אותך משהו תודה

שלום שירן.

הסיפור שלך על אחיך באמת נוגע ללב.

בדרך כלל האמון של ילדים בהורים הוא אמון חזק יותר מאשר האמון באנשים אחרים, וכאשר אמון זה נפגע - והגיוני שהוא ייפגע בשל ההתעללות - יש בכך כדי לערער את האמון באנשים בכלל ובפרט באנשים המשתייכים למכוני גמילה ולשירותי בריאות הנפש.

לא ניתן לטפל במקרים כאלה מבלי לרכוש את האמון.

מה שנראה לי הכי חשוב זה שאחיך יהיה בהרגשה שאת נותנת בו אמון שאת איתו גם אם הוא חלילה יתדרדר ויגיע למקומות קשים.

לדעתי לא כדאי להתערב בהחלטתו האם לעבור לצפון. בצפון מחירי בדיור זולים יותר (אלא אם כן בכוונתו לגור בדירה גדולה לבד שזה יכול להיות יקר יותר מאשר לגור עם שותפים במרכז), ואם הוא אינו עובד במשך שנתיים, אז לא יהיה לו מאיפה לשלם שכר דירה (אא"כ יש לו כסף ולא ציינת את זה), וזה עלול לדרדר אותו אם הוא לא יעמוד בתשלומים ויצרכו לנקוט כנגדו סנקציות.

יכול להיות שלא יהיה ניתן למנוע התדרדרות במצב שתוביל לאישפוז כפוי...

בכל אופן, גם אישפוז כפוי זה לא סוף העולם; אני עברתי ארבעה אישפוזים ויצאתי מזה. צריך לנצל נכון את שירותי בריאות הנפש.

הטיפול יוכל לצבור תאוצה ברגע שיהיה לו אמון במטפל.

כל טוב,
שמוליק.

מקרה מורכב ומצער.
התנהגות הרסנית שמתאימה להפרעות נפשיות על רקע סמים וכן אישיות.
יש צורך בגמילה , אשפוז במחלקה לתחלואה כפולה.
באם יש מסוכנות חיייבם לערב: רופא משפחה, רווחה, פסיכיאטר מחוזי, להזמין ביקור בית וכו..
לגבי נסיעה לצפון, קשה להעריך באופן מקצועי לגבי מסוכנות, חובה שאיש מקצוע יעשה זאת בהקדם.

שלום דוד.

אינני רופא.

על פי ידע שאמור להיות נגיש וזמין לכל - ישנם סימני שאלה גדולים.

קודם כל, התלונה על היחס לכשעצמה מהווה די כדי לשקול להחליף רופא. גם אם התחושה הזו היא שלך בלבד ושאר המטופלים מרוצים ממנו - מדובר בעניין אינדבידואלי, ואם אינך מרגיש בנוח איתו - יש מקום לשקול את העניין.

ציפרלקס ואנפרניל הן תרופות אנטי-דיכאוניות, קלונקס היא תרופה שמטרתה להרגיע וגם לשינה, אך היא ממכרת.

אם הורדה של הקלונקס והעלאה של האנפרניל גרמה לחרדות, יש בהחלט מקום לחשוב האם האנפרניל היא בכלל תרופה שטובה לך, ולא ברור למה בדיוק הרופא הנכבד מצפה שיקרה אחרי הפסקת הקלונקס והעלאת המינון של האנפרניל.

כיוון שבכל זאת מדובר בעניין רפואי וכפי שכבר בהתחלה כתבתי - אינני רופא, אינני רוצה להטיל בו דופי סתם, וכדאי שתחכה לתשובה מהרופאים של הפורום, אבל אני משוכנע שישנו מקום לבקש מהרופא הסבר לשינוי התרופתי המתוכנן.

ובנוסף לכך, אני חושב שכדאי שתדע שכדאי לטפל גם במרכיב הפסיכולוגי; זו גישתם העיקבית של רופאי הפורום.

כל טוב,
שמוליק.

אסור ליטול בו בזמן אנאפרניל וציפרלקס, מסוכן.( תסמונת סרוטונין)
אם משנים, יש להפסיק את אחד התרופות ורק לאחר מכן להתחיל.
יש צורך בשילוב טיפול בשיחות, כגון CBT.
לא מומלץ טיפול בקלונקס מעבר לחודש.
בהצלחה !

ADHD הסיפור מתחיל מגיל 6 בדר'כ...